רקע
משה גליקסון
"שולחן ערוך"

אי אפשר להתעלם מן הרושם, כי השנה יש איזו השתדלות מוגזמת מצד מנהיגי הפועלים בארץ בענין השבתון של האחד במאי. הדבר מובן מבחינה פסיכולוגית: דוקא השנה שנת תגבורת הריאקציה בעולם, שנת נצחונותיו הגדולים של הפאשיזם, רואה מעמד הפועלים צורך לעצמו להעיד על אמונתו באידיאלים הסוציאליים שלו, לחוג את חג העבודה, השחרור הסוציאלי והסולידריות הבינלאומית של מעמד הפועלים; דוקא השנה, לאחר שחג האחד במאי זוייף ונהפך ל“חגא” של שלטון־האגרוף ההיטלראי, רוצה הפועל להעיד, כי נאמן הוא לחגו, ותועבת־הזיוּף ההיטלראית לא המאיסתו עליו; דוקא בימים האלה, עם תגבורת ההתנגדות לתנועת־העבודה בתוך הישוב והציונות, רואה צבור הפועלים צורך לעצמו להפגין את כחו, את אחדות רצונו ולכוד מערכותיו.

ואף־על־פי־כן נראה לנו, שגם כאן חל הכלל המחוכם העתיק: כל המוסיף גורע. ההשתדלות היתירה אינה דוקא סימן לכח ולבטחון עצמי. קצת סבלנות ומתינות ודאי לא היתה גורעת ממשקלה של הפגנת הנאמנות והסולידריות…

היו ימים, שתנועת העבודה בארץ נישאה על־ידי שני כחות־אידיאות, שמצאו את בטויים בשני זרמים, או בשתי מפלגות: הפועל־הצעיר ואחדות־העבודה. שני הכחות האלה סומנו, כמדומה, בשעתם כסוציאליות יוצרת וסוציאליות פוליטית. מצד אחד – השאיפה לבנין חברה חדשה על־ידי חדוּש תאיה, השאיפה לבנין עם־אדם מתוֹך חדוּש יסודות חייו בפנים. ומצד אחר – סוציאליזם בנוסח המקובל, הפוליטי, המעמיד את הכל על המסגרת הפוליטית, על ארגוּן ההמונים במפלגה פוליטית, על המלחמה לשם שלטון וצורות־שלטון. לפנים, כששני הזרמים האלה שמרו עוד על מהותם העצמית, היו נשמרים גם ההבדלים ביחסם לצורות החיצוניות של התנועה הסוציאליסטית בעולם, ולכל לראש – ההבדל ביחס ל“אינטרנציונלה” הסוציאליסטית. הפועל־הצעיר, שעמד על בסיס היצירה החברתית העצמית־המקורית, דחה את ההתקשרות האוֹרגניזציונית עם ההסתדרות הסוציאליסטית הבינלאומית, העשויה לקשר במסבות מסוימות את ידיה של תנועת העבודה בציונות ולהביא לידי קוֹנפליקט בין החובה הציונית ובין החובה הסוציאליסטית־הבינלאומית. בימים ההם יכלו אנשי “הפועל־הצעיר”, דוקא מתוֹך דביקותם ב“דת־העבודה”, לשלול את החג הבינלאומי, את האחד במאי, ולעבוד באותו יום את עבודתם כרגיל, ואיש לא כיהה בהם ולא עכב עליהם. ואף לאחר ששתי המפלגות התאחדו, לשם ענינים מקצועיים, להסתדרות העובדים הכללית, לא הוטלה עליהם עדיין מתחילה חובת השבתון של האחד במאי. היתה הרגשה נכונה למנהיגי ההסתדרות, שאין לטשטש על־ידי פקודות של מנגנון את אָפים העצמי של הזרמים השונים ואין לערבב הסתדרות מקצועית ומפלגה פוליטית.

במשך הזמן טושטשו ההבדלים, טושטש האופי העצמי של הפועל־הצעיר והקרובים אליו; עם התמזגות הפועל־הצעיר ואחדות־העבודה למפלגה אחת – גבר היסוד “הפוליטי”, גברה הנטיה ל“אוניפיקציה”, דברים שבדעות ושבהשקפות־עולם נעשו ענין לפקודות מטעם המנגנון. עכשיו קובל “הנוער הציוני” על הנטיות האלה. לא מפלגות סוציאליסטיות מטילות חובת חג ושבתון על חבריהן, אלא הסתדרות העובדים המקצועית נוטלת לעצמה תפקידים, שאינם הולמים אותה: היא עושה את חג האחד במאי חובה על חברים, שאינם מודים בסוציאליזם ובאינטרנציונלה ושרואים בגזירת חג זו פגיעה בהכרתם ובמצפונם…

וכדרכם של יהודים, אשר דברים שבלב נהפכים להם לדת ול“שולחן־ערוך”, נוהגים בחומר הדין וההלכה, מעין הלכות שבת של היהודי הדתי. לא די לו לחבר ההסתדרות, שישתתף בחגיגת היום ויעשה עם חבריו את חשבון עולמו של מעמד־הפועלים בימים האלה, אלא הוא חייב להזהר בל“ט מלאכות. העתונים, למשל, נצטוו לשבות עשרים וארבע שעות בדיוק מצאת הכוכבים ועד צאת־הכוכבים. הלילה הולך אחרי היום, ואסור לעבוד אור לאחד במאי. לא די לו לעתון, שיתן לפועליו לנוח ביום זה ולהשתתף בחגיגות־היום עם חבריו, אלא אסור לו, פשוט, לצאת באחד במאי מפני קדושת־היום, ואף אם אפשר להכינו מבעוד יום, ערב החג המקודש. ואם חבר ההסתדרות, מורה בבית־ספר כללי, ילמד תורה לתינוקות בית רבן שעות מספר בבוקר, וישבות ויחוג אחר־כך את חג העובדים עם כל החוגגים, הרי הוא מחלל קודש, ו”אין הוא ראוי להיות מורה" לדברי הנואם מטעם השמאל בישיבת הועד הלאומי.

ימי הזכרון הלאומיים שלנו, החדשים והישנים: תשעה באב, חנוכה, כ' תמוז, מותרים במלאכה, ואנו יוצאים ידי חובתנו הלאומית כשאנו עושים להם זכרון שאין עמו בטול מלאכה. ואלו מצוה סוציאליסטית שאני; זו אין אדם יוצא ידי חובתו אליה אלא אם כן קימה לכל פרטיו ודקדוקיו של שולחן־ערוך.

אכן, קצת פחות “שולחן־ערוך” וקצת יותר סבלנות ומתינות ודאי לא היו גורעים ממשקלה של הפגנת הנאמנות והסולידריות.


(“הארץ”, ט“ו אייר, תרצ”ד).


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!