רקע
בנימין תמוז
לילה על הגדה המערבית

לאברהם רמון


על רוב התצלומים שבספר חייב המחבר תודה לשגרירות איטליה בישראל



תמוז 1ב.jpg

לפניך מפת העיר רומא. התבונן יפה במקומות שצוינו בשמם. כאן נתרחשו המאורעות, אשר עליהם יסופר בדפים הבאים


 

פרק ראשון: שבחה של עיר אחת    🔗

זָקֵן אֲנִי וְהַרְבֵּה רָאִיתִי בִּימֵי חֶלְדִּי. אַף עַל פִּי כֵן אֵין אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, מִפְּנֵי שֶׁכָּל יָמַי טָרַחְתִּי בִּדְבָרִים הָרְחוֹקִים מֵעִסְקֵי הַשָּׁעָה וְאִם עָשִׂיתִי לִי שֵׁם בָּעוֹלָם, לֹא בֵּין סְפּוֹרְטָאִים יַכִּירֵנִי מְקוֹמִי וְלֹא בֵּין מַצְבִּיאִים אוֹ כּוֹכְבֵי־הַקּוֹלְנוֹעַ. גַּם אִם אוֹמַר לָכֶם מִי אֲנִי וּמַה מַּעֲשַׂי, סָפֵק אִם תַּעַמְדוּ עַל טִיבִי מִטְּבִיעַת עַיִן רִאשׁוֹנָה. וְעִם זֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁתּוֹךְ יוֹם־יוֹמַיִם, כְּשֶׁתַּפְלִיגוּ בִּקְרִיאַת דַּפִּים אֵלֶּה, נִהְיֶה כִּידִידִים וָתִיקִים לְכָל דָּבָר.

וּבְכֵן – שְׁמִי פְּרוֹפֶסּוֹר דּוֹקְטוֹר נַקְדִּימוֹן בֶּן הַכְּסָת.

לֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רשֶׁם עֲלֵיכֶם אֲנִי מְפָרֵט אֶת תָּאֳרַי הָאֲקַדֶּמָאִיִּים, אֶלָּא לְמַעַן הַדִּיּוּק בִּלְבָד, שֶׁהוּא לִי טֶבַע שֵׁנִי; כְּלוֹמַר: הַדִּיּוּק.

וְסִפְרִי הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – הוּא הַסֵּפֶר שֶׁהִקְנָה לִי שֵׁם עוֹלָם בֵּין אַנְשֵׁי הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלָּנוּ – קָרוּי: “אָנָלִיזָה סְפֶּקְטְרוֹכִימִית שֶׁל הַיָּרֹק הַוֶּרוֹנֶזִי”. עוֹד נָשׁוּב לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה.

בֵּינְתַיִם אוֹמַר עוֹד כַּמָּה מִלִּים עַל עַצְמִי.

נוֹלַדְתִּי בַּעֲיָרָה אַחַת קְטַנָּה. שְׁמָהּ אֵינוֹ יָדוּעַ לָכֶם וּבָאַטְלָס לֹא תִּמְצְאוּהָ; כָּל כָּךְ קְטַנָּה הִיא וּבִלְתִּי נֶחְשֶׁבֶת. אֲבָל בְּעֵינַי הִיא הַיָּפָה שֶׁבַּמְּקוֹמוֹת עַל פְּנֵי תֵבֵל. כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁהוּא דָבֵק בַּמֶּה שֶׁקָּרוֹב לְלִבּוֹ; וּבְדוֹמֶה לְתוֹלַעַת שֶׁבִּצְנוֹן, הַסְּבוּרָה שֶׁאֵין מָתוֹק מִיֶּרֶק זֶה – שֶׁהוּא מַר כְּלַעֲנָה – כָּךְ גַּם אָנֹכִי מַאֲמִין שֶׁעֲיָרַת מוֹלַדְתִּי הִיא הַנִּפְלָאָה שֶׁבְּיִשּׁוּבֵי הָעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁנּוֹסָף עַל הֱיוֹתִי אִישׁ כְּכָל הָאֲנָשִׁים, הִנְּנִי גַּם אִישׁ־מַדָּע וְדָבָר זֶה מְחַיֵּב אוֹתִי לִבְחֹן עִנְיָנִים לְגוּפָם וּלְהוֹצִיא מִשְׁפַּט צֶדֶק עַל מַרְאֶה עֵינַי. עַל כֵּן מוֹדֶה אֲנִי וּמִתְוַדֶּה כִּי מְצוּיָה עִיר אַחַת בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא הַיָּפָה שֶׁבֶּעָרִים וְהַמֻּפְלָאָה שֶׁבָּהֶן. הִיא, וְלֹא עֲיָרַת מוֹלַדְתִּי הָעֲלוּבָה.

עִיר זוֹ קְרוּיָה רוֹמָא וְהִיא בִּירַת אִיטַלְיָה, עִיר עַתִּיקָה וּגְדוֹלָה, עַל שְׁנֵי גְּדוֹת הַטִּיבֶּר, מִמִּזְרָח לוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ.

אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ לִכְפּוֹת עֲלֵיכֶם אֶת דַּעְתִּי וְלֹא אָבוֹא לְהִתְפַּלְמֵס עִם קוֹרֵא מִן הַקּוֹרְאִים שֶׁיִּטְעַן כִּי תֵּל־אָבִיב, עֲפוּלָה אוֹ קִרְיַת־מוֹצְקִין יָפוֹת יוֹתֵר. אִישׁ אִישׁ לְטַעֲמוֹ. וְאָנֹכִי טַעֲמִי וְנִמּוּקִי עִמִּי: רוֹמָא, לֹא זוֹ בִלְבָד שֶׁהִיא יָפָה בְּעֵינַי, אֶלָּא שֶׁהִיא עִיר מְסֻבֶּכֶת וּמְבֻלְבֶּלֶת, עֲשׂוּיָה רְבָדִים שֶׁל עַתִּיק וְחָדִישׁ. בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא סֵדֶר וּמִשְׁטָר. אִם תְּבַקֵּשׁ בִּרְחוֹב פְּלוֹנִי בַּיִת מִסְפַּר 125, לְמָשָׁל, מִסְתַּבֵּר כִּי תְּבַקְשֶׁנּוּ בְּסָמוּךְ לְמִסְפַּר 123 אוֹ 127; אֲבָל מָצוֹא תִּמְצָאֶנּוּ, לְבַסּוֹף, סָמוּךְ לְמִסְפַּר 71 אוֹ 319, מִפְּנֵי שֶׁסֵּדֶר הַמִּסְפָּרִים בִּרְחוֹבוֹת רוֹמָא נִקְבַּע – כַּנִּרְאֶה – לְפִי הַזְּמָן שֶׁבּוֹ בָּנוּ אֶת הַבָּתִּים. בַּיִת רִאשׁוֹן בָּרְחוֹב מִסְפָּרוֹ 1 (וַאֲפִלּוּ הוּא נִצָּב בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב). בַּיִת שֵׁנִי – מִסְפָּרוֹ 2 וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא נִצָּב בְּמֶרְחַק קִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי מִמִּסְפַּר 1. זֹאת וְעוֹד: בַּיִת מִסְפַּר 5 אֶפְשָׁר שֶׁבָּנוּהוּ בִּימֵי מִיכַאלְאַנְגֶ’לוֹ, לִפְנֵי כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. וְאִלּוּ הַבַּיִת הַסָּמוּךְ אֵלָיו (מִסְפָּרוֹ 149, כִּמְדֻמַּנִי) נִבְנָה בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה.


תמוז 2ב.jpg

כך מתגלה רומא לעיני אדם המטפס ועולה לכיפת הכנסיה של פטרוס הקדוש


אִם בַּעַל דִּמְיוֹן אַתָּה, שַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ מַה דְּמוּת לְיָשִׁישׁ מְכֻבָּד זֶה, הַנִּצָּב בַּחֲשִׁיבוּת שֶׁל עָשִׁיר־לְשֶׂעָבָר, לְיַד בַּחוּרוֹן בֶּן שְׁנָתוֹ, מַבְהִיק וְנוֹצֵץ בְּכָל סַמְמַנֵּי הַבְּנִיָּה הַמּוֹדֶרְנִית! מוֹדֶה אֲנִי וּמִתְוַדֶּה כִּי מְהוּמָה עֲצוּמָה זוֹ שֶׁל צוּרוֹת, סִגְנוֹנוֹת וּמִסְפָּרִים שָׁבְתָה אֶת לִבִּי, מִפְּנֵי שֶׁאוֹהֵב חִידוֹת אָנֹכִי, אִישׁ מַדָּע הַמְבַקֵּשׁ לְפַעְנֵּחַ רָזִים. וּבְמָקוֹם שֶׁהַכֹּל פָּשׁוּט וּמוּבָן – שָׁם אֲנִי חָשׁ מְבוּכָה רַבָּה וְשִׁמְמוֹן־לֵבָב.

אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהַבָּתִּים, הַצְּבָעִים, הָאֲנָשִׁים, הַמִּסְפָּרִים וְהַסִּמְטָאוֹת אוֹמְרִים סוֹד – שָׁם אָנֹכִי שָׁט וּמְשׁוֹטֵט כְּדָג בְּמַיִם אַדִּירִים.

וְאָמְנָם שְׁטוּפָה רוֹמָא בְּמַיִם רַבִּים – מֵי מִזְרָקוֹת מְזַנְּקוֹת לַשָּׁמַיִם וּמַתִּיזוֹת רְסִיסִים מְשׁוֹבְבֵי־נֶפֶשׁ לְכָל רוּחַ. אֵין לְךָ כִּכָּר בְּרוֹמָא שֶׁאֵין בָּהּ מִזְרָקָה מְקֻשֶּׁטֶת בִּפְסָלִים נִפְלָאִים, וְאֵין לְךָ רְחוֹב אוֹ סִמְטָה, שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים לְכִכָּר מִן הַכִּכָּרוֹת.

צָמֵא אַתָּה – גַּשׁ אֶל בֶּרֶז מִן הַבְּרָזִים וְהַרְוֵה צִמְאוֹנְךָ. עָיֵף אַתָּה – הִתְיַצֵּב מוּל הָרוּחַ, לְיַד הַמִּזְרָקָה, וּמִיָּד בָּאִים נְתָזִים שֶׁל מַיִם וּמְשִׁיבִים רוּחֲךָ.

נִסְתַּנְּוְרוּ עֵינֶיךָ מִשִּׁפְעַת הַמַּרְאוֹת וְהָאוֹר – פְּנֵה לְךָ אֶל סִמְטָה שְׁרוּיָה בַּצֵּל וּמִיָּד אַתָּה מֻקָּף אוֹר רַךְ וְעָנֹג, וָרֹד אוֹ חוּם אוֹ אָפֹר, מֵאוֹתָם אוֹרוֹת־מִסְתּוֹרִין מְיֻחָדִים לְרוֹמָא, אוֹרוֹת מִתְחַלְּפִים וּמִשְׁתַּנִּים לְפִי שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב.

אִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי, – וְחוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל בַּר־דַּעַת לְהָטִיל סָפֵק בַּמֶּה שֶׁאָזְנָיו שׁוֹמְעוֹת – שַׁאֲלוּ אֶת פִּי הוֹרֵיכֶם אוֹ מַכָּרֵיכֶם, שֶׁכְּבָר הָיוּ בְּרוֹמָא. אִם לֹא יְאַשְּׁרוּ כָּל מִלָּה שֶׁהִשְׁמַעְתִּי כָּאן, רַשָּׁאִים אַתֶּם לוֹמַר עָלַי – בַּדָּאי שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה. אֶלָּא שֶׁמֻּבְטַחְנִי כִּי בְּשָׁאָלְכֶם עַל רוֹמָא, יֶאֱנַח כָּל שׁוֹמֵעַ מֵרֹב עֶדְנָה וְכִלְיוֹן נֶפֶשׁ, לְזֵכֶר הַיָּמִים הַיָּפִים שֶׁעָשָׂה שָׁם, בִּנְעוּרָיו, בְּבַחֲרוּתוֹ אוֹ בְּכָל תְּקוּפָה אַחֶרֶת מִתְּקוּפוֹת חַיָּיו.

אָנֹכִי לְמָשָׁל, הִתְגּוֹרַרְתִּי בְּרוֹמָא כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. כְּשֶׁהָיִיתִי עֶלֶם לָמַדְתִּי בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁל רוֹמָא וְאַחַר כָּךְ הָיִיתִי חוֹזֵר וּבָא שָׁמָּה לְרֶגֶל הַמֶּחְקָרִים הַמַּדָּעִיִּים שֶׁעָסַקְתִּי בָּהֶם; וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בִּקַּרְתִּי שָׁם לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּדַרְכִּי לְפָּרִיז, לְהַרְצוֹת עַל אֶחָד מִסְּפָרַי.

כְּשֶׁאֲנִי בָּא לְרוֹמָא הֲרֵינִי מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁל מָאֶסְטְרוֹ מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי, מִגְּדּוֹלֵי הַמּוֹרִים לְמוּסִיקָה בְּדוֹרֵנוּ. אִם יֵשׁ בֵּינֵיכֶם מְנַגְּנִים בִּפְסַנְתֵּר אוֹ בְּכִנּוֹר, מְזַמְּרִים בְּמַקְהֵלָה אוֹ נוֹשְׁפִים בִּכְלֵי־רוּחַ, וַדַּאי הִגִּיעַ שִׁמְעוֹ אֲלֵיכֶם אוֹ שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְיֶדְכֶם סֵפֶר מִסְּפָרָיו. אֲבָל לְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים, אוֹמַר רַק זֹאת: עִם כָּל גְּדֻלָּתוֹ וּפִרְסוּמוֹ, אֵין לְךָ אָדָם צָנוּעַ מִמֶּנּוּ, שָׁקֵט־לְמַרְאֶה וּנְעִים־הֲלִיכוֹת. אֲבָל שָׁעָה שֶׁהוּא נִלְהָב לְעִנְיָן מִן הָעִנְיָנִים, אוֹ נִסְעָר מִכֹּחוֹ שֶׁל רַעְיוֹן אוֹ מַאֲבָק שֶׁעָלָיו לְנַהֵל – אֵין נוֹרָא מִמֶּנּוּ. שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק בְּאוֹתָם הַיָּמִים מִן הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁבִּרְחוֹב בָּבּוּאִינוֹ. וְאִם תַּעֲבֹר פַּעַם לְתֻמְּךָ מִפִּיאָצָה אֶסְפַּנְיָה לְפִּיאָצָה דֶּל־פּוֹפּוֹלוֹ, וְאָזְנְךָ תִּזְדַּקֵּף בְּבֶהָלָה לְמִשְׁמַע קוֹלוֹת גְּעָרָה אַדִּירִים הַיּוֹצְאִים מִן הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁמֵּעֵבֶר לְגֶדֶר הָאֶבֶן הַגְּבוֹהָה, בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל בָּבּוֹאִינֹו, – אַל תִּטְעֶה לַחֲשֹׁב כִּי רֶצַח אֵרַע שָׁם, אוֹ שֹׁד בַּצָּהֳרַיִם. אֵין זֹאת אֶלָּא שִׂיחַת־רֵעִים נִלְבֶּבֶת, בָּהּ מַשְׁמִיעַ מָאֶסְטְרוֹ מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי אֶת תְּמִיהָתוֹ עַל שֶׁבֶּן־שִׂיחוֹ לֹא הֵבִין כַּמָּה נִפְלָאִים הָיוּ חֲמֵשֶׁת הַצְּלִילִים הָאַחֲרוֹנִים בְּסוֹנָטָה שֶׁל דּוֹמֶנִיקוֹ סְקַרְלָטִי, אוֹ בְּמַדְרִיגָל שֶׁל מוֹנְטֶוֶרְדִי.

עֲבֹר לְךָ מִשָּׁם בְּנַחַת וּפְנֵה אֶל גַּנֵּי וִילָה בּוֹרְגֶזֶה. בְּיוֹם אֲשֶׁר כָּזֶה מוּטָב שֶׁלֹּא תִּקָּלַע לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָמָּן.

לֹא כֵן אָנֹכִי. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים נִזְדַּמַּנְתִּי, כָּאָמוּר, לְרוֹמָא לְיוֹם אֶחָד. לְמָחֳרָתוֹ חַיָּב הָיִיתִי לְהַרְצוֹת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁל פָּרִיז, מֵאֵלָיו מוּבָן כִּי סַרְתִּי לִרְחוֹב בָּבּוּאִינוֹ, מִזְוָדָה בְּיָדִי הָאַחַת וּצְרוֹר סְפָרִים בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה. וְאָז עָלוּ גַּם עָלוּ בְּאָזְנַי הַקּוֹלוֹת הַנּוֹרָאִים הָהֵם מִבֵּיתוֹ שֶׁל יְדִידִי.

זָקַפְתִּי אָזְנַי וְקָלַטְתִּי מַה שֶּׁקָלַטְתִּי וּמִיָּד יָדַעְתִּי כִּי בְּיוֹם גָּדוֹל הוֹבִילוּנִי רַגְלַי לְרוֹמָא; מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי שָׁרוּי בְּמַצַּב רוּחַ מְרֹמָם וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו. וְהָא רְאָיָה: זְגוּגִית הַחַלּוֹן אֲשֶׁר לְחֶדְרוֹ רָעֲדָה וְנִזְדַּעְזְעָה מִן הַקּוֹלוֹת הַבּוֹקְעִים מִן הַבַּיִת וּקְהַל־סַקְרָנִים נֶאֱסַף בָּרְחוֹב, וְאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ תָּמַהּ וְשָׁאַל אִם לֹא כְּשֵׁרָה הַשָּׁעָה לִקְרֹא לַמִּשְׁטָרָה. מִיָּד הֶחֱפַזְתִּי צְעָדַי וְנִכְנַסְתִּי בְּפִשְׁפֵּשׁ הַגָּדֵר וּמָשַׁכְתִּי בְּיָדִית הַפַּעֲמוֹן.

טוֹב וְיָפֶה כְּשֶׁשְּׁנֵי יְדִידִים וְתִיקִים נִפְגָּשִׁים בְּמַצַּב רוּחַ מְרֹמָם. אין לְךָ שָׁעָה יָפָה מִזּוֹ.


 

פרק שני: הפעם – טעיתי!    🔗

אֶת הַדֶּלֶת פָּתְחָה לְפָנַי אִשְׁתּוֹ שֶׁל יְדִידִי, הִיא וִיקְטוֹרְיָה פִּיקוֹלוֹמִינִי, אִשָּׁה גְדוֹלָה וְרַחֲבַת־גֶּרֶם. וּכְשֵׁם שֶׁבַּעֲלָהּ הוּא הַר־גַּעַשׁ בְּמַהֲדוּרָה שֶׁל כִּיס, כָּךְ וִיקְטוֹרְיָה הִיא הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר: נְשָׁמָה רַכָּה וּרְחוּמָה, אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא חָמַד לוֹ לָצוֹן, בְּהַלְבִּישׁוֹ אוֹתָהּ בְּגוּף שֶׁל שׁוֹדֵד־דְּרָכִים.

קוֹמָתָהּ כְּקוֹמַת מִתְאַבֵּק בַּזִּירָה וּזְרוֹעוֹתֶיהָ גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל פַּנְתֵּר; אֲבָל מִי שֶׁמֵּצִיץ לְתוֹךְ עֵינֶיהָ מִיָּד הוּא מֻקָּף אוֹרָן הָאָפֹר וְהַשּׁוֹקֵט וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁבָּא בִּמְחִיצָתָהּ שֶׁל אֵם כָּל חַי. מִן הָרָאוּי שֶׁאַקְדִּים וַאֲסַפֵּר כִּי לְזוּג זְקֵנִים זֶה לֹא נוֹלְדוּ בָּנִים מֵעוֹלָם וְאוּלַי זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁבִּגְלָלָהּ הֵם לְהוּטִים כָּל כָּךְ אַחֲרֵי נְעָרִים וּנְעָרוֹת, מֵאֵלֶּה הַלּוֹמְדִים אֵצֶל הַמָּאֶסְטְרוֹ וְעוֹשִׂים בְּבֵיתוֹ יָמִים וְלֵילוֹת.

מָאֶסְטְרוֹ מָרְיוֹ מִתְמַסֵּר לְתַלְמִידָיו בִּשְׁקִידָה מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין הוּא זוֹכֵר אֶת מִנְיַן הַשָּׁעוֹת; וְלֹא פַּעַם קוֹרֶה שֶׁתַּלְמִיד מוֹפִיעַ אֶצְלוֹ לְשִׁעוּר שֶׁל בֹּקֶר בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית, לְמָשָׁל, וּמוֹצֵא עַצְמוֹ קָם מֵאֵצֶל הַפְּסַנְתֵּר, מֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ וְהִנֵּה – שׁוֹד וָשֶׁבֶר – הַשָּׁעָה שָׁלשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם!

מִיָּד מוֹפִיעָה וִיקְטוֹרְיָה בְּדֶלֶת חֲדַר־הָעֲבוֹדָה שֶׁל בַּעֲלָהּ וּמְרַמֶּזֶת לָרַב וּלְתַלְמִידוֹ כִּי הָאֲרוּחָה מְצַפָּה לָהֶם מֵאָז הַצָּהֳרַיִם. כִּי זֹאת לָדַעַת: לְמָן הַבֹּקֶר נִצֶּבֶת וִיקְטוֹרְיָה פִּיקוֹלוֹמִינִי עַל סִירֶיהָ וּמַחֲבַתּוֹתֶיָה, אוֹרֶבֶת לַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ יִדְעֲכוּ צְלִילֵי הַפְּסַנְתֵּר וְהַמּוֹרֶה עִם תַּלְמִידוֹ יוֹפִיעוּ, חִוְּרִים, רְעֵבִים וְלוֹטְשֵׁי־עֵינַיִם, בַּפֶּתַח.

אָז תְּכַנֵּס וִיקְטוֹרְיָה אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים – הַיּוֹשְׁבִים בַּמִּסְדְּרוֹן וּמְצַפִּים לְשִׁעוּרָם, לְמִן שְׁעוֹת הַבֹּקֶר! – וַהֲרֵיהִי מוֹלִיכָה אֶל שֻׁלְחָנָהּ כַּחֲצִי תְּרֵיסַר קֵיבוֹת רֵיקוֹת וְהוֹמִיּוֹת, לְהַלְעִיטָן מִכָּל טוּב אִיטַלְיָה.

וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם מוּשָׂג עַל מַה שֶׁהוֹלֵךְ וּבָא לְפִיהֶם שֶׁל הָרַב וְתַלְמִידָיו, אֶסְקֹר בִּקְצָרָה כַּמָּה מִן הַמַּטְעַמִּים הָאִיטַלְקִיִּים, הַמְשַׁמְשִׁים מָנָה רִאשׁוֹנָה בָּאֲרוּחָה. שְׁאָר הַמָּנוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי לָכֶם לְשַׁעֵר וּלְדַמּוֹת.

וּבְכֵן, בְּנֵי אִיטַלְיָה פּוֹתְחִים אֲרוּחָתָם (לְאַחַר שֶׁטָּעֲמוּ כַּמָּה זֵיתִים מְמֻלָּאִים, מְלִיחִים מְפֻלְפָּלִים וּפְתוֹתֵי־נַקְנִיק, לְעוֹרֵר בָּהֶם אֶת הַתֵּאָבוֹן) בְּמַאֲכָל שֶׁל בָּצֵק. פַּסְטָה קוֹרְאִים לזה בְּאִיטַלְיָה וַאֲנִי מֵנִיחַ כִּי אִמְּכֶם מַתְקִינָה לִפְעָמִים אֶחָד מֵעַשְׂרוֹת הַמִּינִים הַלָּלוּ וְקוֹרֵאת לַתַּבְשִׁיל בְּשֵׁם מָקָרוֹנִי. אֶלָּא שֶׁבְּאִיטַלְיָה הַמָּקָרוֹנִי הוּא רַק צוּרָה אַחַת מִצּוּרוֹת הַבָּצֵק הַמְּתֻבָּל.

נֹסַח־נַפּוֹלִי שֶׁל אוֹתוֹ בָּצֵק קָרוּי סְפָּגֶטִי וְהוּא צִינוֹרִית שֶׁל בָּצֵק בְּעֹבִי הָעִפָּרוֹן וְעָלָיו שָׁפוּךְ רֹטֶב שֶׁל בָּשָׂר וְעַגְבָנִיּוֹת, אוֹ גְּבִינָה מֻתֶּכֶת שׁוּגוֹ קוֹרְאִים לָרֹטֶב. בְּרוֹמָא מַגִּישִׁים בָּצֵק זֶה בְּצוּרַת פְּתִיתִים מְרֻבָּעִים וְהוּא קָרוּי פֶטוּצִ’ינִי. אַנְשֵׁי בּוֹלוֹנְיָה מַתְקִינִים אוֹתוֹ בְּצוּרַת סְרָטִים, הַמְכֻנִּים טַלְיָאטֶלִי. כַּדּוּרִים שֶׁל בָּצֵק קְרוּיִים נְיוֹקִי. כִּיסוֹנִים שֶׁל בָּצֵק מְמֻלָּאִים בָּשָׂר קָצוּץ וּמְתֻבָּל קְרוּיִים רָבִיאוֹלִי. חוּטִים, הַדּוֹמִים לְתוֹלָעִים שֶׁל בָּצֵק, קְרוּיִים וֶרְמִיצֶ’לִי.


תמוז 3ב.jpg

טבח איטלקי גאה על הטליאטלי שלו


וִיקְטוֹרְיָה פִּיקוֹלוֹמִינִי מְחַדֶּשֶׁת חִדּוּשִׁים בְּמִטְבָּחָהּ בְּכָל יוֹם וַיוֹם וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ, אֶלָּא שָׁעָה שֶׁכִּלְּתָה כָּל הַתַּפְרִיט כֻּלּוֹ. וְאִם זָכִיתָ לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנָהּ רָבִיאוֹלִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, תַּחְזֹר וְתִמְצָא רָבִיאוֹלִי רַק מִקֵּץ שְׁבוּעַיִם יָמִים.

וַאֲשֶׁר לַמָּנוֹת הָאֲחֵרוֹת – הִבְטַחְתִּי שֶׁלֹּא לְבַלְבֵּל עֲלֵיכֶם אֶת דַּעְתְּכֶם וְלֹא לְהַזִּיל רִיר מִפִּיכֶם. עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק בְּמָקוֹם זֶה וְאֶחֱזֹר לְסִפּוּרֵנוּ.

פָּתְחָה וִיקְטוֹרְיָה פִּיקוֹלוֹמִינִי אֶת הַדֶּלֶת וּפָנֶיהָ זָרְחוּ לִקְרָאתִי וְהִיא הוֹשִׁיטָה זְרוֹעוֹתֶיהָ לְחַבְּקֵנִי, נָטְלָה מִיָּדַי אֶת הַמִּזְוָדָה וְהִשְׁמִיעָה דְּבָרִים אֲחָדִים, אֲשֶׁר אָזְנִי לֹא קָלְטָה אוֹתָם, מִפְּנֵי הַקּוֹלוֹת שֶׁהָיוּ מְפוֹצְצִים וְהוֹלְכִים מִתּוֹךְ הַבַּיִת – קוֹלוֹת אַדִּירִים, לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי לֹא נָס לֵיחוֹ שֶׁל הַמָּאֶסְטְרוֹ.

– פָּנַיִךְ טוֹבוֹת, וִיקְטוֹרְיָה, וַחֲזוּתֵךְ כֻּלָּהּ אוֹמֶרֶת בְּרִיאוּת וְאשֶׁר – אָמַרְתִּי לָהּ בְּלֶכְתִּי אַחֲרֶיהָ, וְאָזְנַי אֵינָן שׁוֹמְעוֹת אֶת שֶׁפִּי מְדַבֵּר, כִּי הַבַּיִת מָלֵא אֶת הַקּוֹלוֹת.

– סְבוּרָה אֲנִי שֶׁתּוֹךְ דַּקּוֹת אֲחָדוֹת יִתְפַּנֶּה אֵלֶיךָ – הֵשִׁיבָה וִיקְטוֹרְיָה שֶׁלֹּא מִמִּין הַטַּעֲנָה. סִימָן הוּא שֶׁגַּם אָזְנֶיהָ חֵרְשׁוּ מִשְּׁמוֹעַ.

– הַאִם רַבִּים הָאֲנָשִׁים בְּחֶדְרוֹ? – שָׁאַלְתִּי בִּצְעָקָה.

– רַבִּים? חַס וְשָׁלוֹם. הוּא לְבַדּוֹ בַּחֶדֶר – הֵשִׁיבָה וִיקְטוֹרְיָה, אַף הִיא בִּצְעָקָה.

– לְבַדּוֹ? – זָקַפְתִּי גַּבּוֹתַי. – עִם מִי, אֵפוֹא, הוּא מְשׂוֹחֵחַ?

– עִם הַטֶּלֶפוֹן – הֵשִׁיבָה וְחִיּוּךְ שֶׁל נַחַת פָּשַׁט עַל מְלוֹא רֹחַב פָּנֶיהָ הַגְּדוֹלִים וְהַטּוֹבִים.

נִכְנַסְנוּ וּבָאנוּ לַמִּטְבָּח וְנָעַלְנוּ עָלֵינוּ אֶת הַדֶּלֶת, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְפַטְפֵּט בְּאֵין מַפְרִיעַ. וִיקְטוֹרְיָה סִפְּרָה לִי כִּי מִן הַבֹּקֶר נִרְגַּז הַמָּאֶסְטְרוֹ מְאֹד. לְמַעֲשֶׂה הֲרֵיהוּ נִרְגָּז מִשָּׁעָה שֶׁהָיוּ כָּאן שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו, שָׁהוּ שָׁעָה קְצָרָה, כְּשֶׁהֵם מִתְיַחֲדִים עִמּוֹ בְּחֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ בְּהוּלִים וּמְבֻלְבָּלִים.

– אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַה דִּבְּרוּ – אָמְרָה וִיקְטוֹרְיָה – רַק זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת, שֶׁהֵם מִן הַמִּצְטַיְּנִים שֶׁבַּתַּלְמִידִים. הָאֶחָד בְּנוֹ שֶׁל שַׁגְרִיר אַרְצוֹת־הַבְּרִית בְּרוֹמָא וְהַשֵּׁנִי, בְּנוֹ שֶׁל שַׁגְרִיר בְּרִית־הַמּוֹעָצוֹת, קוֹמוּנִיסְט. הַאֲמֵרִיקָנִי שְׁמוֹ ג’וֹנִי וְהוּא פְּסַנְתְּרָן בְּחֶסֶד אֱלֹהִים וְהָרוּסִי שְׁמוֹ וָסִילִי, פּוֹרֵט עַל כִּנּוֹר כְּאַחַד הַמַּלְאָכִים. וּשְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּתְּפִים בַּמַּקְהֵלָה וְיֵשׁ לָהֶם קוֹלוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ לִבְנֵי־אִיטַלְיָה, בַּל אֶחֱטָא בִּשְׂפָתַי.

– וּמַדּוּעַ יִרְגַּז מָרְיוֹ לְמַרְאֶה שְׁנַיִם מִבְּחִירֵי תַלְמִידָיו? – תָּמַהְתִּי כְּמוֹ לְנַפְשִׁי.

– יוֹדַעַת אֲנִי? – פֵּרְשָׂה וִיקְטוֹרְיָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ – רַק זֹאת שָׁמַעְתִּי: כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הַבַּיִת הָלַךְ מָרְיוֹ אַחֲרֵיהֶם וּמִן הַמִּפְתָּן צָעַק וְאָמַר: “וּלְהוֹרֵיכֶם תֹּאמְרוּ – לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לְחוּד – כִּי רְאוּיִים הֵם שֶׁיִּתְלְשׁוּ אֶת שְׂפָמָם וְיִשְׁלְחוּ אוֹתָם בַּחֲזָרָה לְכִתָּה אָלֶף שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר לִמְפַגְּרִים!” כָּךְ אָמַר וְחָזַר לְחֶדְרוֹ. וְאַחַר כָּךְ הֵחֵל מְטַלְפֵּן בַּטֶּלֶפוֹן. אָזְנֶיךָ הַשּׁוֹמְעוֹת.

– מָתַי, סְבוּרָה אַתְּ, יָנוּחַ הַר־הַגַּעַשׁ מִזַּעְפּוֹ? – בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת.

– אִם לֹא תִּכָּנֵס אֵלָיו לְהַרְאוֹת פָּנֶיךָ, יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת בְּחֶדְרוֹ עַד הַלַּיְלָה. וּמַה יִּהְיֶה עַל הָאֲרוּחָה? – רָטְנָה וִיקְטוֹרְיָה.

– צָדַקְתְּ, יְדִידָתִי. צָדַקְתְּ. עָלַי לְהָעֵז וּלְנַסּוֹת – אָמַרְתִּי, אָזַרְתִּי כְּגֶבֶר חֲלָצַי וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי לְעֵבֶר חֶדְרוֹ שֶׁל הַמָּאֶסְטְרוֹ.

הִנַּחְתִּי יָדִי עַל כַּף הַמַּנְעוּל וְחֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת. אָכֵן, לַשָּׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי שֶׁלֹּא לְהַשְׁמִיעַ קוֹל. דּוֹמֶה כִּי אֲפִלּוּ הָיִיתִי מְנַסֶּה לִפְרֹץ אֶת הַמַּנְעוּל בְּדִינַמִּיט, סָפֵק אִם הָיָה יְדִידִי מֵסֵב פָּנָיו אֲחוֹרַנִּית. הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בִּנְאוּמוֹ, שֶׁנָּשָׂא אֶל תּוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן, כַּאֲמוֹדָאִי הַשָּׁרוּי חֲמִשִּׁים מֶטְרִים מִתַּחַת לַמַּיִם.

אֲנִי מְצַטֵּט בָּזֶה אֶת הַמִּלִּים שֶׁקָּלְטָה אָזְנִי אוֹתָהּ שָׁעָה. אַל תְּבַקְּשׁוּנִי לְהַסְבִּיר מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי. לֹא הֲבִינוֹתִי מְאוּמָה וּמַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר לִי אַחַר כָּךְ, יִתְבָּרֵר גַּם לָכֶם בְּמֶשֶׁךְ סִפּוּרֵנוּ.

וְכָךְ זָעַק מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִיני אֶל תּוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת:

– אַל תַּפְסִיק אוֹתִי! אֲנִי זָקֵן מִמְּךָ, כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ… אַתָּה שׁוֹמֵעַ?… אַל תְּנַסֶּה לְסַפֵּר לִי מִי הֵם הָאֲמֵרִיקָנִים! אֲנִי אַגִּיד לְךָ מַשֶּׁהוּ: כַּאֲשֶׁר אֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ הָאֲצִילִיִּים הָיוּ רוֹדִים בַּאֲחֵיהֶם, הָאִכָּרִים הָרוּסִים, כְּפִי שֶׁרוֹדִים בַּעֲבָדִים וּבַבְּהֵמוֹת… אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי? בְּאוֹתָם הַיָּמִים מַמָּשׁ שִׁחְרֵר הָאֲמֵרִיקָנִי אַבְרָהָם לִינְקוֹלֶן אֶת הָעֲבָדִים הַכּוּשִׁים בְּאַרְצוֹ… אַל תַּפְסִיק אוֹתִי! וְהַכּוּשִׁים לֹא הָיוּ אֶחָיו־בְּנֵי־עַמּוֹ, אֶלָּא זָרִים שֶׁבָּאוּ מֵאַפְרִיקָה. אַל תְּסַפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת!… מוּטָב שֶׁתַּחֲזֹר וְתִקְרָא אֶת “אֹהֶל הַדּוֹד תּוֹם”. כֵּן, כֵּן. בִּנְךָ יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמְּךָ! הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהוֹרִים יִלְמְדוּ מַשְׁהוֹ מִבְּנֵיהֶם… אֲנִי מַכִּיר אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים יוֹתֵר טוֹב מִמְּךָ… מָה? אַתָּה הָיִיתָ מוֹרֶה? אֲבָל עַכְשָׁיו אַתָּה דִּיפְּלוֹמַט. אַל תְּנַסֶּה לְהַכְחִישׁ! אֲנִי אֵינֶנִּי צָרִיךְ לְסַפֵּר לְךָ מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְדִבּוּרָיו שֶׁל דִּיפְּלוֹמַט! מָה? – אֲבָל יֵשׁ לְךָ לֵב, לְכָל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת! הֲרֵי אַתָּה אָדָם, בָּשָׂר וָדָם כָּמוֹנִי, לַמְרוֹת הֱיוֹתְךָ דִּיפְּלוֹמַט. בִּנְךָ אוֹמֵר שֶׁאַתָּה פּוֹרֵט עַל פְּסַנְתֵּר… סְלִיחָה, עַל כִּנּוֹר? טוֹב מְאֹד! כְּדַאי לְךָ גַּם לְהַאֲזִין לְמַה שֶּׁהַקֶּשֶׁת שֶׁלְּךָ מוֹצִיאָה מִן הַמֵּיתָרִים. מַה נִּגַּנְתָּ לָאַחֲרוֹנָה?… אֶת הַקּוֹנְצֶרְטְ הַכָּפוּל שֶׁל בַּךְ? מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁתְּנַגֵּן אוֹתוֹ פַּעַם בְּחֶבְרַת הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי. אוּלַי אָז תָּבִין יוֹתֵר… אַל תַּפְסִיק אוֹתִי! אֲנִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ לַחֲזֹר בְּךָ מֵהַחְלָטָתְךָ. אַל תֹּאמַר עַכְשָׁו אַף מִלָּה. אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׁהוּת שֶׁל יוֹם אֶחָד… לְהִתְרָאוֹת מָחָר, הוֹד מַעֲלָתְךָ. לֹא. לֹא, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ. שָׁלוֹם!

וְכָאן טָרַק מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְהִנִּיחָהּ בְּבֵית מוֹשָׁבָהּ. סָבוּר הָיִיתִי כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִרְמֹז לוֹ עַל נוֹכְחוּתִי אֶלָּא שֶׁמִּיָּד שַׁבְתִּי מֵהַחְלָטָתִי, לְרֶגֶל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינַי. הַמָּאֶסְטְרוֹ חָזַר וְהֵרִים אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְחִיֵּג. לְאַחַר שָׁהוּת מָה חָזַר וְקָרָא:

– אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר מִיָּד, אֲבָל מִיָּד, עִם הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי. כֵּן, אֲנִי מְחַכֶּה… שָׁלוֹם לְךָ, הוֹד מַעֲלָתְךָ. זֶה אֲנִי, פְּרוֹפֶסּוֹר פִּיקוֹלוֹמִינִי. כֵּן. אַל תַּפְסִיק אוֹתִי… הַכֹּל יָדוּעַ לִי. בִּנְךָ סִפֵּר לִי. בִּקַּשְׁתִּיךָ שֶׁלֹּא תַּפְסִיקֵנִי! אֲנִי זָקֵן מִמְּךָ… אַל תְּנַסֶּה לְסַפֵּר לִי מִי הֵם הָרוּסִים. אֲנִי אַגִּיד לְךָ מַשֶּׁהוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ הָיוּ חוֹגְרִים אֶקְדָּחִים וּמִתְרוֹצְצִים כְּפִרְאֵי־אָדָם בָּעֲרָבָה וְקוֹטְלִים אִינְדְיָאנִים חַפִּים מִפֶּשַׁע, הָיָה הַסּוֹפֵר הָרוּסִי לְיֶב טוֹלְסְטוֹי כּוֹתֵב אֶת “מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם” שֶׁלּוֹ. מָה? לֹא מְדֻיָּק? וּבְכֵן, לֹא טוֹלְסְטוֹי. אֲבָל גּוֹגוֹל כָּתַב את “נְפָשׂוֹת מֵתוֹת”. נָכוֹן? אֲהָהּ!… אַתָּה רוֹאֶה? אַל תַּפְסִיק אוֹתִי! בִּנְךָ אוֹמֵר שֶׁאַתָּה מְנַגֵּן עַל כִּנּוֹר… מָה? עַל פְּסַנְתֵּר? יָפֶה מְאֹד. מַה נִּגַּנְתָּ לָאַחֲרוֹנָה? אֶת “קְרוֹיְצֶר סוֹנַטָה”? מַדּוּעַ לֹא תְּנַגֵּן אוֹתָהּ בְּלִוְיַת הַשַּׁגְרִיר הָרוּסִי? מָה? זֶה מְגֻחָךְ בְּעֵינֶיךָ? אַתָּה הוּא הַמְּגֻחָךְ!… הוֹד מַעֲלָתְךָ, בְּנֵי אָדָם הָיוּ בָּעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁהָיוּ דִּיפְּלוֹמָטִים. אַל תַּפְסִיק אוֹתִי!… כְּשֶׁכֻּלָּם יִשְׁכְּחוּ אֶת הַהֶבְדֵּלִים הַטְּפֵלִים בֵּין אַרְצְךָ לְאַרְצוֹ, יִזְכְּרוּ עֲדַיִן אֶת יְצִירוֹת הַנֵּצַח שֶׁל הַמּוּסִיקָה. וַאֲנִי מְדַבֵּר בִּשְׁמָהּ. אֲנִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ לַחֲזֹר בְּךָ, עַד מָחָר. כֵּן. עַד מָחָר. לֹא! אֵינֶנִּי מוּכָן לִשְׁמֹעַ! שָׁלוֹם, הוֹד מַעֲלָתְךָ.

מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְנִפְנָה אֵלַי בְּנַחַת, כְּשֶׁבַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו. נִדְהַמְתִּי. כֵּיצַד יָכוֹל הוּא לְחַיֵּךְ, לְאַחַר הַלֶּהָבוֹת שֶׁחָצַב זֶה עַתָּה?

– רְאִיתִיךָ כָּאן, בָּרְאִי שֶׁלְּפָנַי – צָחַק וְאָמַר, בְּהוֹשִׁיטוֹ אֶת יָדוֹ. רַק אָז הִבְחַנְתִּי כִּי בְּשָׁעָה שֶשּׂוֹחַח בַּטֶּלֶפוֹן הָיָה רְאִי־שֻׁלְחָן קָטָן נִצָּב מִמּוּלוֹ.

– וּמַדּוּעַ לֹא רָמַזְתָּ לִי כִּי רְאִיתַנִי? – תָּמַהְתִּי, בְּלָחֳצִי אֶת יָדוֹ בְּחָזְקָה וּבְחַבְּקִי אֶת כְּתֵפָיו.

– לֹא רָצִיתִי לְהַפְסִיק מִשֶּׁטֶף הַנְּאוּם – צָחַק וְאָמַר. – חָשַׁשְׁתִּי פֶּן תִּנָּטֵל כָּל הַהִתְלַהֲבוּת מִלִּבִּי.

כָּאֵלֶּה הֵם הָאִיטַלְקִים, יְדִידַי הַקּוֹרְאִים.

פָּנִינוּ, אֵפוֹא, לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח, לָתֵת עַיִן בְּשֻׁלְחָנָהּ שֶׁל וִיקְטוֹרְיָה. מַה שֶּׁמָּצָאנוּ שָׁם – אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה וְאַשְׁרֵי בֶּטֶן שֶׁקָּלְטָה אוֹתָם תַּבְשִׁילִים. נַעֲבֹר עַל כָּךְ בִּשְׁתִיקָה.

וּבֵינְתַיִם מַצִּיעַ אֲנִי שֶׁתֵּלְכוּ לִסְעֹד אֶת לִבְּכֶם וְאַחֲרֵי הָאֲרוּחָה נַחֲזֹר וּנְסַפֵּר מַה שָּׁהָיָה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה.


 

פרק שלישי: ווסילי וג’וני    🔗

– קֵץ הָעוֹלָם! – אָמַר פִּיקוֹלוֹמִינִי יְדִידִי, כְּשֶׁנִּתְרַוַּחְנוּ בְּכֻרְסוֹתֵינוּ, בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים. – קֵץ הָעוֹלָם וְשִׁלְטוֹן הַמִּפְלָצוֹת!

– מִי רוֹצֶה עוֹד סֵפֶל קָפֶה? – שָׁאֲלָה וִיקְטוֹרְיָה הַטּוֹבָה.

– עִם קוֹנְיַאק, בִּשְׁבִילִי. – אָמַר הַמָּאֶסְטְרוֹ. – קֵץ הָעוֹלָם. מִפְלָצוֹת מְכֹעָרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן!

– וְאַתָּה? – חָזְרָה וִיקְטוֹרְיָה וּפָנְתָה אֵלַי.

– בְּלִי סֻכָּר. – הֲשִׁיבוֹתִי. – וּמַדּוּעַ מִפְלָצוֹת וָקֵץ?

– מִפְּנֵי שֶׁעָלֶיךָ לָדַעַת וּלְהָבִין כִּי הָעוֹלָם מִשְׁתַּטֶּה וְהוֹלֵךְ – הִסְבִּיר לִי יְדִידִי הַזָּקֵן. – בִּימֵי בַּחֲרוּתֵנוּ הָיֹה הָיוּ, אָמְנָם, פְּרָאִים בְּאֵירוֹפָּה, פֹּה וָשָׁם. אֲבָל לְרוֹמָא הִגִּיעוּ בְּנֵי תַּרְבּוּת בִּלְבָד. כַּיּוֹם פָּלְשׁוּ הַוַּנְדָלִים הַחֲדָשִׁים עַד לְוִיאָה וֶנֶטוֹ. מְהַלֵּךְ אַתָּה בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל רוֹמָא וְנִתְקָל בְּאַחַד הַזָּרִים. לִכְאוֹרָה, אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב. דּוֹבֵר לוֹעֲזִית וְעוֹנֵד עֲנִיבָה וּזְקָנוֹ מְגֻלָּח וְסַנְטֵרוֹ וָרֹד וְשָׁמֵן. אֲבָל לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם אָדָם מְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ אוֹ שֶׁמָּא טְרוֹגְלוֹדִיט1, קַנִיבָּל2 אוֹ מְטֹרָף. הָיָה מַעֲשֶׂה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר: שְׁתֵּי מְכוֹנִיּוֹת שֶׁל זָרִים הִתְנַגְּשׁוּ בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל וִיאָה נַצְיוֹנָלֶה. פָּשַׁט אַחַד הַזָּרִים אֶת צַוָּארוֹ מֵחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית וְהֵצִיץ בְּמִסְפָּרָהּ שֶׁל הַמְּכוֹנִית הַשְּׁנִיָּה. מִיָּד רָאָה שֶׁהִיא שֶׁל מְדִינָה מִן הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא וּבְנֵי עַמּוֹ מְסֻכְסָכִים עִמָּהּ. מָה, סָבוּר אַתָּה, עָשָׂה אוֹתוֹ אוֹכֵל־אָדָם? בְּמָקוֹם שֶׁיֵּרֵד וְיַקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים שֶׁל הִתְנַצְּלוּת וְכָבוֹד, כְּמִנְהַג בְּנֵי־תַּרְבּוּת, פָּעַר הָאִישׁ לוֹעַ שֶׁל דִּיפְּלוֹדוֹקוּס3 וְהָיָה מַשְׁמִיעַ חֲרָפוֹת שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹמְעָן אֶלָּא בְּשׁוּק הַדָּגִים, בְּיוֹם קַיִץ לוֹהֵט, שָׁעָה שֶׁסִּרְחוֹנָם שֶׁל קַרְפְּיוֹנִים וְשִׁבּוּטוֹת מַעֲבִיר בְּנֵי אָדָם עַל דַּעְתָּם.

– זֶה הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ, עִם קוֹנְיַאק – אָמְרָה וִיקְטוֹרְיָה לְבַעֲלָהּ. – וְזֶה שֶׁלְּךָ, יְדִידִי. בְּלִי סֻכָּר.

– תּוֹדָה לָךְ, וִיקְטוֹרְיָה. תְּבוֹרַכְנָה יָדַיִךְ. וּכְלַפֵּי מָה אַתָּה מְסַפֵּר לִי כָּל זֹאת?

– זְקֵנָה זוֹ מְנַסָּה לְרַמּוֹתֵנִי – רָטַן פִּיקוֹלוֹמִינִי וְרָמַז כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ. – סְבוּרָה הִיא שֶׁהַקּוֹנְיַאק אֵינֶנּוּ לְפִי גִּילִי וַהֲרֵיהִי מוֹזֶגֶת לִי לְתוֹךְ הַקָּפֶה לִיקֶר שֶׁל בַּנַּנּוֹת. אֲפִלּוּ עַל אִשְׁתּוֹ אֵין אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ בְּיָמֵינוּ.

– יַקִּירִי – הֵשִׁיבָה לוֹ וִיקְטוֹרְיָה אֲמָרֶיהָ – אַתָּה הוּא שֶׁרִמִּיתַנִּי: כְּשֶׁבָּאתִי לִמְזֹג לְךָ קוֹנְיַאק מָצָאתִי אֶת הַקַּנְקָן רֵיקָן. מִי הוּא שֶׁלָּגַם מִתּוֹכוֹ בִּגְנֵבָה, בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה? אוּלַי הֶחָתוּל?


תמוז 4ב.jpg

אחת השדרות שבגן הרומאי, המכונה “ווילה בורגזה”. מצד שמאל מצוי ספסל (מסומן בחץ לבן) עליו הרביתי לשבת, בימי נעורי, כשלמדתי ברומא. מאליו מובן כי גם בביקורי זה חזרתי אל ספסל נעורי, לדרוש בשלום הימים הרחוקים.


– אוּלַי. – אָמַר פִּיקוֹלוֹמִינִי וְקָרַץ אֵלַי בְּעֵינוֹ. – וּבְכֵן בַּמֶּה הָיִינוּ סָחִים? אֲהָהּ, קֵץ הָעוֹלָם?… זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי. סוֹף כָּל בָּשָׂר וְסוֹף פָּסוּק. נִסְתַּיְּמָה הַפַּרְטִיטוּרָה.4 שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת עַצְמִי בְּיָמִים אֵלּוּ: מָרְיוֹ, זָקֵן עַתִּיק יָמִים שֶׁכְּמוֹתְךָ, שֶׁמָּא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לֶאֱרֹז עַצְמוֹתֶיךָ וּלְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּךָ וְלֹא תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בַּמֶּה שֶׁמְּטֹרָפִים מְעוֹלְלִים לְעוֹלָמוֹ הַיָּפֶה שֶׁל הָאֱלֹהִים. מָה אַתָּה אוֹמֵר יְדִידִי?

– לִפְנֵי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִשְׁמֹעַ מַהוּ שֶׁהֶעֱלָה אֶת חֲמָתְךָ. שִׂיחָה זוֹ שֶׁשּׂוֹחַחְתָּ בַּטֶּלֶפוֹן…

– אָהּ, שִׂיחָה זוֹ! שְׁמַע וַאֲסַפֵּר לְךָ. לְעֵת זִקְנָה פָּסַקְתִּי מִלְּחַבֵּר סְפָרִים וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: לִפְנֵי שֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם שׂוּמָה עָלַי לְהָנִיחַ אַחֲרַי כַּמָּה מְנַגְּנִים מְשֻׁבָּחִים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר הָעוֹלָם בְּלִי נְגִינָה. וּבְכֵן, עוֹשֶׂה אֲנִי יָמִים כְּלֵילוֹת בְּהוֹרָאָה וַאֲנִי שׁוֹקֵד לְהַחְדִּיר לְמוֹחוֹתֵיהֶם וּלְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַצְּעִירִים אֶת סוֹדוֹת הַמּוּסִיקָה הַנִּצְחִית. בָּאִים אֵלַי אֲנָשִׁים עֲמוּסִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וְאוֹמְרִים לִי: מָאֶסְטְרוֹ, לַמֵּד לִבְנִי מוּסִיקָה וַאֲנִי מְמַלֵּא אֶת בֵּיתְךָ יַהֲלוֹמִים. – סְלַח נָא לִי – אֲנִי מֵשִׁיב. – אִם יֵשׁ כִּשְׁרוֹן לְבִנְךָ, בָּרוּךְ בּוֹאוֹ. וְאִם לָאו, לֵךְ לְךָ אֵצֶל הַמּוֹרִים הַצְּעִירִים מִן הַדּוֹר הֶחָדָשׁ. הַלָּלוּ יַעֲשׂוּ הַכֹּל תְּמוּרַת הַכֶּסֶף. לִי אֵין צֹרֶךְ בּוֹ. בְּקִבְרִי אֲנִי שׁוֹכֵב לְבַדִּי, מְעֻטָּף בְּסָדִין, בְּתוֹךְ אָרוֹן שֶׁל עֵץ אַלּוֹנִים, לֹא כֶסֶף לִי וְלֹא זָהָב, וְטוֹב לִי בְּכָךְ… וַהֲרֵינִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם לַעֲזָאזֵל. רַק אֶת הַטּוֹבִים וְאֶת בְּרוּכֵי־הַכִּשְׁרוֹן אֲנִי מְכַנֵּס לְתוֹךְ בֵּיתִי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. וְהִנֵּה, כְּמוֹ לוּ שָׁמַע הָאֵל הַטּוֹב לִתְפִלָּתִי, הִגִּיעוּ וּבָאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים. הָאֶחָד רוּסִי וּשְׁמוֹ וָסִילִי. בְּנוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר שֶׁלָּהֶם בְּרוֹמָא.

וְהַשֵּׁנִי אֲמֵרִיקָנִי וּשְׁמוֹ ג’וֹנִי, אַף הוּא בֶּן הַשַּׁגְרִיר. אִם תִּתֵּן בָּהֶם עַיִן, לֹא תַכִּיר מִמַּבָּט רִאשׁוֹן וְלֹא כְלוּם. ג’וֹנִי דּוֹמֶה לְכָל צָעִיר אֲמרִיקָנִי, וְאִם לֹא עָמַדְתָּ מִקָּרוֹב עַל טִיבוֹ, תֹּאמַר בְּוַדַּאי כִּי לְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַקָּפֶה, לְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר בְּרִקּוּד שֶׁל רוֹק־אֶן־רוֹל. אֲבָל כְּשֶׁיָּשַׁב אֶל הַפְּסַנְתֵּר קָפַצְתִּי מִמְּקוֹמִי וְצָעַקְתִּי: וִיקְטוֹרְיָה! בּוֹאִי וְשִׁמְעִי, זְקֵנָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ, שִׁמְעִי וְהִתְעַלְּפִי!

– מַה קָּרָה? – נִבְהֲלָה וִיקְטוֹרְיָה מִן הַמִּטְבָּח, סִנָּרָה עַל מָתְנֶיהָ וְיָדֶיהָ רְטֻבּוֹת.

– מָה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת? – תָּמַהּ מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי.

– הֵן קָרָאתָ לִי – מִלְמְלָה וִיקְטוֹרְיָה.

– מָתַי קָרָאתִי לָךְ?

– זֶה עַתָּה צָעַקְתָּ: “שִׁמְעִי וְהִתְעַלְּפִי”.

– אַה, זֶה? מְסַפֵּר אֲנִי לִידִידֵנוּ כֵּיצַד קָרָאתִי לָךְ לִפְנֵי כְּשָׁנָה, כְּשֶׁבָּא ג’וֹנִי לְנַגֵּן אֶצְלִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

נִגְּבָה וִיקְטוֹרְיָה יָדֶיהָ בְּסִנָּרָה, נֶאֶנְחָה וְחָזְרָה אֶל הַמִּטְבָּח. “אֵלִי, אֵלִי” – הָיְתָה רוֹטֶנֶת בְּלֶכְתָּהּ.

וְהַמָּאֶסְטְרוֹ חָזַר לְסִפּוּרוֹ: – הַנַּעַר הַשֵּׁנִי, וָסִילִי, דּוֹמֶה לְצוֹעֲנִי. אִלּוּ פָּגַשְׁתִּי בּוֹ בָּרְחוֹב, הָיִיתִי מְמַשֵּׁשׁ בְּכִיסִי, לִרְאוֹת אִם הָאַרְנָק עוֹדֶנּוּ מָצוּי בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל, אֵלִי שֶׁלִּי, בָּחוּר זֶה, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵט עַל כִּנּוֹר, יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְבַיֵּשׁ אֶת הַמַּלְאָכִים הַמְּנַגְּנִים לִפְנֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּבֻּסְתְּנֵי גַּן־הָעֵדֶן, בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב.

– הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ סִפּוּק גָּדוֹל מִן הַהוֹרָאָה – אָמַרְתִּי וְלָגַמְתִּי מִן הַקָּפֶה הֶחָרִיף.

– סִפּוּק?! – נִזְעַק מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי וְהִכָּה בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל מִסְעַד הַכֻּרְסָה, עַד שֶׁרָעֲדָה הַכּוֹס עַל שֻׁלְחָנוֹ. – יִסּוּרֵי גֵיהִנוּם יֵשׁ לִי!

– הֲרֵי אָמַרְתָּ שֶׁ… נִסִּיתִי שֶׁלֹּא לְהָבִין.

– מָה אָמַרְתִּי? – הִפְסִיקַנִּי יְדִידִי בְּסַעֲרַת רוּחוֹ. – אָמַרְתִּי שֶׁהַיְלָדִים נִפְלָאִים. זוֹ אֱמֶת. אֲבָל הוֹרֵיהֶם… הָהּ, אוֹכְלֵי־אָדָם, יוֹשְׁבֵי־מְעָרוֹת וְ… וְ… – הֵחֵל מְגַמְגֵּם בְּרֹב זַעְמוֹ.

– טְרוֹגְלוֹדִיטִים, וַנְדָלִים… – נִסִּיתִי לַעֲזֹר לוֹ.

– זֶהוּ. זֶהוּ. – אִשֵּׁר פִּיקוֹלוֹמִינִי וְנִטְפַּל לַקָּפֶה שֶׁלוֹ, כְּדֵי לְהֵרָגַע.

– גַּם לְהוֹרֵיהֶם אַתָּה מְלַמֵּד מוּסִיקָה? – בִּקַּשְׁתִּי לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

– מוּסִיקָה? – צָעַק יְדִידִי. – אָלֶף־בֵּית צָרִיךְ לְלַמֵּד לָהֶם. קְרוֹא וּכְתוֹב!

– אָמַרְתָּ שֶׁהֵם שַׁגְרִירִים – תָּמַהְתִּי – וַאֲנִי מֵנִיחַ כִּי אֲמֵרִיקָה וְרוּסְיָה לֹא מִנּוּ אַנְאַלְפָבֵּיתִים לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם שַׁגְרִירִים בְּרוֹמָא.

– גָּרוּעַ מִזֶּה, תַּאֲמִין לִי שֶׁגָּרוּעַ מִזֶּה! – קָרָא יְדִידִי מִנַּהֲמַת לִבּוֹ.

מָשַׁכְתִּי בִּכְתֵפַי וְשָׁתַקְתִּי.

– וּבְכֵן, שְׁמַע וּשְׁפֹט – הִמְשִׁיךְ פִּיקוֹלוֹמִינִי – כְּשֶׁבָּאָה אֵלַי אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי עִם בְּנָהּ, בָּחַנְתִּי אֶת הַנַּעַר, שָׂמַחְתִּי עָלָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמַרְתִּי לָהּ: “לְכִי לְבֵיתֵךְ, גְּבִרְתִּי. בְּנֵךְ יִשָּׁאֵר כָּאן”. אֲבָל הָאֲדוֹנִית בִּקְשָׁה לָדַעַת אִם בְּנָהּ יְקַבֵּל שִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים אוֹ יְצֹרַף לִקְבוּצָה. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁבְּעִנְיָן זֶה עָלֶיהָ לִסְמֹךְ עָלַי וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה כְּפִי הֲבָנָתִי. מִיָּד חָקְרָה לָדַעַת אִם לֹא מְצוּיִים בֵּין תַּלְמִידַי נְעָרִים מֻשְׁחָתִים, הָעֲלוּלִים לִפְגֹּם בְּאָפְיוֹ שֶׁל הַבֵּן. “מֻשְׁחָתִים”? – נָתַתִּי עָלֶיהָ בְּקוֹלִי. – “וְכִי מָה הִיא סְבוּרָה, שֶׁאֲנִי מְנַהֵל בֵּית סֵפֶר לְפוֹשְׁעִים”? – “לֹא הֲבִינוֹתָ אוֹתִי מָאֶסְטְרוֹ”, – הִיא אוֹמֶרֶת לִי. – “אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת מִפְּנֵי הַשְׁפָּעוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת זָרוֹת. אִיטַלְיָה מְלֵאָה כָּל מִינֵי זָרִים חֲשׁוּדִים”.

– “פּוֹלִיטִיקָה”, – אָמַרְתִּי לָהּ, – “אֵין מְלַמְּדִים אֶצְלֵנוּ וְאִם אֵין הִיא נוֹתֶנֶת בִּי אֵמוּן, הַהַחְלָטָה בְּיָדֶיהָ. מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, מָצוּי מוֹרֶה אַחֵר לְמוּסִיקָה. הַרְבֵּה יוֹתֵר זוֹל מִמֶּנִּי. פָּחוֹת מֵחֲצִי הַמְּחִיר”. וּבָזֶה סִיַּמְנוּ. הַגְּבֶרֶת הָלְכָה לְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה, וְהַבֵּן נִשְׁאַר וּמִיָּד נִגַּשְׁנוּ אֶל הַפְּסַנְתֵּר.

כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לְאַחֵר מִכֵּן הוֹפִיעַ בְּבֵיתִי הַשַּׁגְרִיר הָרוּסִי בְּלִוְיַת בְּנוֹ. אָדוֹן זֶה אֵינֶנּוּ סוֹמֵךְ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, עַל אִשְׁתּוֹ וְהוּא הִטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הֲדָרוֹ לָבוֹא לְבֵיתִי הַדַּל. בָּחַנְתִּי אֶת הַבֵּן וּכְבָר סִפַּרְתִּי לְךָ מַה טִּיבוֹ. – “בְּסֵדֶר” – אָמַרְתִּי לְאָבִיו – “לֵךְ הַבַּיְתָה. הַיֶּלֶד נִתְקַבֵּל”. אֲבָל הָאָדוֹן אֵינוֹ מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ. “אֵיךְ זֶה אֶצְלְךָ”, – הוּא שׁוֹאֵל, – “שִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים אוֹ בִּקְבוּצוֹת”? וַאֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי מִן הַנִּסָּיוֹן מַה טִּיבָם שֶׁל שַׁגְרִירִים. מִיָּד אָמַרְתִּי לוֹ: “פּוֹשְׁעִים אֵין אֶצְלֵנוּ וּבְפּוֹלִיטִיקָה אֵין אָנוּ מִתְעַסְּקִים וְאִם לֹא דַי לוֹ בָזֶה, הִנֵּה אַרְצֵנוּ אֶרֶץ שֶׁל חֹפֶשׁ. הָרוֹצֶה יָבוֹא וְהָרוֹצֶה – יֵצֵא. סוֹף פָּסוּק”. צָחַק הָרוּסִי הַגָּדוֹל, טָפַח לִי עַל שִׁכְמִי וְאָמַר: “יָפֶה מְאֹד, מָאֶסְטְרוֹ, נִצַּחְתַּנִי”. וְהָלַךְ לוֹ, תּוֹדָה לָאֵל. הָלַךְ, וְשָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת סִבְרוֹ, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָה הָאֲמֵרִיקָנִית. וַאֲנִי, מָה עָשִׂיתִי? רֵאשִׁית חָכְמָה הִצַּגְתִּי אֶת וָסִילִי לִפְנֵי ג’וֹנִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם: שִׁמְעוּ, בַּחוּרִים. כָּל אֶחָד מִכֶּם חַיָּב לִלְמֹד הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְשָׁרֵת בְּהֵיכַל הַמּוּסִיקָה. אֲבָל מִכָּל הַדַּרְדַּקִּים שֶׁעִמָּדִי, אַתֶּם נִרְאִים לִי בְּיוֹתֵר. וְאַל נָא יִגְבַּהּ לְבַבְכֶם, חָלִילָה. סָבֹל תִּסְבְּלוּ אֶצְלִי יוֹתֵר מִכָּל תַּלְמִיד אַחֵר וַאֲנִי אוֹמֵר לְהַכְבִּיד עֲלֵיכֶם אֶת יָדִי עַד שֶׁיִּתְפַּקְקוּ עַצְמוֹתֵיכֶם.

חִיֵּךְ ג’וֹנִי מִתּוֹךְ עֲנָוָה וּוָסִילִי – רַק עֵינָיו צָחֲקוּ וּפָנָיו נִשְׁאֲרוּ רְצִינִיּוֹת.

“אֶל תִּצְחֲקוּ לִי כָּאן”, – הִתְרֵיתִי בָּהֶם. – “סוֹפְכֶם שֶׁתְּמָרְרוּ אֶצְלִי בְּבֶכִי. לְשֶׁכְּמוֹתְכֶם לֹא אֶסְלַח שׁוּם מִשְׁגֶּה וְשׁוּם הִתְרַשְּׁלוּת. יֵשׁ לִי כָּאן סַרְגֵּל”, – אָמַרְתִּי לָהֶם, – “עָשׂוּי מֵעֵץ אַלּוֹן; וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם עֲלָמִים גְּבַרְתָּנִים וַאֲנִי זָקֵן שֶׁעוֹרוֹ צָפוּד, יָדוּעַ תֵּדְעוּ אֶת נַחַת זְרוֹעִי”.

– “שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּכַמָּה אֲרָצוֹת מְפַגְּרוֹת בְּאֵירוֹפָּה עֲדַיִן נוֹהֲגִים לְהַלְקוֹת תַּלְמִידִים” – הֵעִיר וָסִילִי.

– “הַאֻמְנָם”? – הֵעִיר ג’וֹנִי בִּפְנוֹתוֹ לַחֲבֵרוֹ הָרוּסִי.

– “אֲרָצוֹת מְפַגְּרוֹת, אָמַרְתָּ”? – נָתַתִּי עָלָיו בְּקוֹלִי. אֲבָל מִיָּד צָחַקְתִּי. זוֹ הַצָּרָה אִתִּי, שֶׁאֵין אֲנִי שׁוֹלֵט בְּמִזְגִּי הַטּוֹב וְכַמָּה שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְהָטִיל אֵימָה עַל הַבְּרִיּוֹת, סוֹפוֹ שֶׁל צְחוֹקִי שֶׁהוּא מְגַלֵּה אֶת רִפְיוֹנִי.

לָמָּה אַאֲרִיךְ לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים, יְדִידִי. רַק זֹאת אוֹמַר לְךָ: הִגַּעְנוּ לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ, עַד שֶׁתָּמֵהַּ אֲנִי אִם “סוֹנַטַת קְרוֹיְצֶר” בְּבִצּוּעוֹ שֶׁל הוּבֶּרְמַן וּמְלַוֵּהוּ עַל הַפְּסַנְתֵּר, יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לַעֲמֹד בַּתַּחֲרוּת עִם זוֹ שֶׁל וָסִילִי וְג’וֹנִי. מְאֻשָּׁר הָיִיתִי. צֵרַפְתִּי אוֹתָם גַּם לַמַּקְהֵלָה שֶׁלִּי. הַמְּנַצֵּחַ שֶׁל סַנְטָה־צֶ’צִ’ילִיָה5 שָׁמַע אוֹתָם וּדְמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינָיו. נַדְיָה בּוּלַנְזֶ’ה6 הָיְתָה כָּאן לִפְנֵי חֹדֶשׁ יָמִים וְהֶאֱזִינָה לְכַמָּה מַדְרִיגָלִים שֶׁל מוֹנְטֶוֶרְדִי, שֶׁבִּצְּעָה הַמַּקְהֵלָה שֶׁלִּי, בְּהִשְׁתַּתְּפוּת שְׁנֵי הַבַּחוּרִים.

– “פִּיקוֹלוֹמִינִי”, – אָמְרָה לִי נַדְיָה – “אֱמוֹר אֶת הָאֱמֶת: אֵיךְ עָשִׂיתָ זֹאת”? הָהּ, סוֹף הָעוֹלָם! מִפְלָצוֹת, מִפְלָצוֹת!

כָּאן פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְפִּיקוֹלוֹמִינִי מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ נִכָּר: – עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָק, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וְלָמָּה תְּחָרֵף וּתְגָדֵף? הִנֵּה אַתָּה מְסַפֵּר לִי בְּשִׁבְחָם שֶׁל תַּלְמִידֶיךָ וְאַתָּה מְפָרֵט לְפָנַי כָּל הֶשֵּׂגֵיהֶם הַמְּצֻיָּנִים בַּלִּמּוּדִים. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אַתָּה זוֹעֵק “סוֹף הָעוֹלָם. מִפְלָצוֹת”. מַה זֶּה, לְכָל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת?

– מַה זֶּה? – רָטַן פִּיקוֹלוֹמִינִי בְּזַעַף – הִנֵּה אַגִּיד לְךָ מַה זֶּה. לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים הוֹדִיעוּ לִי בִּכְתָב, גַּם מִן הַשַּׁגְרִירוּת הָרוּסִית וְגַם מִן הָאֲמֵרִיקָנִית, כִּי וָסִילִי וְג’וֹנִי לֹא יוֹסִיפוּ לָבוֹא אֵלַי לְקַבֵּל שִׁעוּרִים.

– וּמַדּוּעַ? – הוֹסַפְתִּי לַחֲקֹר.

– מַדּוּעַ? – קָרָא יְדִידִי בִּמְרִירוּת – מִפְנֵי שֶׁ. מִפְּנֵי שֶׁ.!

– מִפָּנַי שֶׁ? – זָקַפְתִּי עָלָיו גַּבּוֹתַי בִּתְמִיהָה.

– כֵּן. מִפְּנֵי שֶׁ. תִּפַּח רוּחָם!


 

פרק רביעי: האמנם נסיון לרצח?    🔗

– נִסִּיתִי לְהִתְקַשֵּׁר בַּטֶּלֶפוֹן עִם הַשַּׁגְרִירוּת הָרוּסִית, – הִמְשִׁיךְ פִּיקוֹלוֹמִינִי – אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ לִי לְדַבֵּר אֶל הַשַּׁגְרִיר. אָמְרוּ שֶׁהוּא עָסוּק. בָּאתִי לַשַּׁגְרִירוּת וְדָפַקְתִּי עַל הַשַּׁעַר. אָמְרוּ לִי שֶׁעָלַי לִקְבֹּעַ פְּגִישָׁה בַּטֶּלֶפוֹן. מִשָּׁם פָּנִיתִי וְהָלַכְתִּי לְאַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי, מְקוֹם מוֹשָׁבָם שֶׁל הָאֲמֵרִיקָנִים.

– אַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי? – לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְהִפְסַקְתִּיו מִסִּפּוּרוֹ. – הַאֻמְנָם שָׁם הֵם גָּרִים?

– כֵּן, אַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי. וְכִי מַה בְּכָךְ? – רָטַן הַמָּאֶסְטְרוֹ.

– סְלַח לִי עַל שֶׁהִפְסַקְתִּיךָ – הִצְטַדַּקְתִּי לְפָנָיו – אֲבָל בְּאַרְמוֹן זֶה מְצוּיוֹת הַפְרֶסְקוֹת7 הַיְּרֻקּוֹת. – וּבְכֵן? – הוֹסִיף פִּיקוֹלוֹמִינִי וְרָטַן.

– מַשְׁמַע שֶׁלֹּא קָרָאתָ אֶת סִפְרִי עַל “הָאַנָלִיזָה הַסְפֶּקְטְרוֹכִימִית שֶׁל הַיָּרֹק הַוֶּרוֹנֶזִי”, – אָמַרְתִּי כְּנֶעֱלָב.

– הַצַּיָּר וֶרוֹנֶזֶה נִפְטַר כְּמָאתַיִם שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁנִּבְנָה הָאַרְמוֹן וְלֹא הוּא שֶׁקִּשֵּׁט אֶת קִירוֹתָיו – הֵעִיר יְדִידִי, וּבְצֶדֶק גָּמוּר.

– אָמְנָם כֵּן – הִסְבַּרְתִּי לוֹ – אַתָּה צוֹדֵק. אֲבָל הֶרְכֵּב הַצְּבָעִים הַיְּרֻקִּים בְּאַרְמוֹן זֶה לָקוּחַ מִן הַנֻּסְחָה שֶׁל וֶרוֹנֶזֶה; וַהֲרֵי זֶה בִּתְחוּם מֶחְקָרִי.

– אְהְמְ… – רָטַן פִּיקוֹלוֹמִינִי וְהִמְשִׁיךְ – בָּאתִי לְאַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי וְשָׁם הֻגַּד לִי כִּי הַשַּׁגְרִיר וְאִשְׁתּוֹ חוֹלִים. “חוֹלִים”? – שָׁאַלְתִּי אֶת הַשּׁוֹעֵר – “לָמָּה פִּתְאוֹם חוֹלִים? יְכוֹלִים הֵם לְהַגִּיד בְּפַשְׁטוּת כִּי אֵינָם רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת פָּנַי”. – “חָלִילָה” – אוֹמֵר הַשּׁוֹעֵר – “וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהִרְעִילוּ אוֹתָם”?

– “הִרְעִילוּ? מִי הִרְעִיל? מָתַי?”. וְהַשּׁוֹעֵר מְסַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ עַל מִשְׁטָרָה וַחֲקִירוֹת וַחֲשָׁדוֹת. כְּאִלוּ הָיָה כָּאן נִסָּיוֹן לְרֶצַח. אֵיזוֹ מַעֲצָמָה עוֹיֶנֶת מְנַסָּה לְהַרְעִיל אֶת הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי. “אֵיזוֹ מַעֲצָמָה”? – אֲנִי שׁוֹאֵל; וְהַשּׁוֹעֵר קוֹרֵץ לִי בְּעֵינוֹ וְאוֹמֵר: “נַחֵשׁ בְּעַצְמְךָ. וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִי הֵם הַגְּרוּעִים שֶׁבְּאוֹיְבֵינוּ”? – “הָרוּסִים”? – אֲנִי שׁוֹאֵל. וְהוּא מוֹסִיף לִקְרֹץ וְעוֹנֶה: – “אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם, אֲדוֹנִי”.

הָלַכְתִּי לְבֵיתִי בְּפַחֵי נֶפֶשׁ וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי מֵרֹב זַעַם וְעֶלְבּוֹן. עַל מָה וְלָמָּה נָטְלוּ מִמֶּנִּי אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבְּתַלְמִידַי?!

וְהִנֵּה הַבֹּקֶר הוֹפִיעוּ הַשְּׁנַיִם, וָסִילִי וְג’וֹנִי, מְבֹהָלִים, חִוְּרִים וְנִרְגָּשִׁים. – “מָאֶסְטְרוֹ”, – הֵם אוֹמְרִים, – “סְלַח לָנוּ. לֹא בָנוּ הָאָשָׁם”.

הוֹשַׁבְתִּי אוֹתָם עַל הַסַּפָּה וְאָמַרְתִּי: – “סַפְּרוּ, אֲבָל אֶת כָּל הָאֱמֶת. מַדּוּעַ הוֹדִיעוּ הוֹרֵיכֶם כִּי לֹא תּוֹסִיפוּ לָבוֹא וְלִלְמֹד אִתִּי”?

– “לְהוֹרַי נוֹדַע כִּי וָסִילִי וְאָנֹכִי מִתְרָאִים אֶצְלְךָ, וְכִי גַם אַחֲרֵי הַשִּׁעוּרִים הִנְּנוּ מְטַיְּלִים בְּוִילָה בּוֹרְגֶזֶה וְהוֹלְכִים יַחְדָּיו אֶל בֵּית הָאוֹפֶּרָה וְאֶל אוּלַמֵּי־הַקּוֹנְצֶרְטִים” – אָמַר ג’וֹנִי. – “וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁקָּרָה מַה שֶּׁקָּרָה, הֲרֵיהֶם מִשְׁתּוֹלְלִים מִזַּעַם”.

– “וּמַה קָּרָה”? – בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת.

– “הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי וְאִשְׁתּוֹ חָלוּ” – אָמַר לִי וָסִילִי – “וְהֵם מַאֲשִׁימִים אוֹתָנוּ, הָרוּסִים, כִּי נִסִּינוּ לְהַרְעִילָם. ג’וֹנִי יוֹדֵעַ כִּי שֶׁקֶר הַדָּבָר. אֱמֶת, גּוֹנִי, שֶׁאֵינְךָ מַאֲמִין בַּעֲלִילָה זוֹ”?

– “בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא”. – מִלְמֵל ג’וֹנִי.

– “זֶהוּ”. – אוֹמֵר וָסִילִי – “וְגַם הוֹרַי, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ כִּי מַעֲלִילִים עָלֵינוּ כָּךְ וְכָךְ, מִיָּד הוֹדִיעוּ לְךָ מַה שֶּׁהוֹדִיעוּ. וְאוֹתִי כָּלְאוּ בַּבַּיִת, כְּדֵי שֶׁלֹּא אוּכַל לְהִפָּגֵשׁ עִם ג’וֹנִי. הֵם אוֹמְרִים כִּי מִבֵּיתְךָ נִפְתְּחָה עָלֵינוּ כָּל הָרָעָה”.

– “מִבֵּיתִי”? –

– “כֵּן. מִבֵּיתְךָ” – לָחַשׁ וָסִילִי הַמִּסְכֵּן. – “הֵם אוֹמְרִים כִּי בַּלָּשֵׁי הַצִּירוּת הָאֲמֵרִיקָנִית גִּלּוּ שֶׁאֲנִי וְג’וֹנִי מִתְרוֹעֲעִים וּמִכָּאן הִסִּיקוּ שֶׁאֲנִי מְרַגֵּל אֶת הַצִּירוּת שֶׁלָּהֶם וּמְסַיִּעַ לַמַּרְעִילִים”.

– “אָהּ, מָדוֹנָה שֶׁלִּי, אִמָּא שֶׁלִּי”! – קָרָאתִי וְסָפַקְתִּי כַּפַּי – “עַד הֵיכָן טִמְטוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם מַגִּיעַ. וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו”?

– “דַּבֵּר אֶל הוֹרֵינוּ וּנְזֹף בָּהֶם” – אָמְרוּ הַנְּעָרִים.

– “אֵיךְ אֲדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְהֵם אֵינָם עוֹנִים בַּטֶּלֶפוֹן” – אָמַרְתִּי לָהֶם.

מִיָּד גִּלּוּ לִי הַנְּעָרִים כִּי מִלְּבַד מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן הָרִשְׁמִי שֶׁל הַשַּׁגְרִירֻיּוֹת יֵשׁ מִסְפַּר טֶלֶפוֹן פְּרָטִי לְכָל שַׁגְרִיר בַּחֲדַר־הַמִּטּוֹת שֶׁלּוֹ. וְאִם אֲחַיֵּג מִסְפַּר מְסֻיָּם, אֶתְקַשֵּׁר אִתָּם בְּלֹא מְתַוְּכִים וְלֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּמֵּט מִשִּׂיחָה.

מִיָּד רָשַׁמְתִּי לְפָנַי אֶת מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹנִים וּמֵאָז הַבֹּקֶר אֲנִי מְצַלְצֵל וּמְשׂוֹחֵחַ עִמָּהֶם, כְּכָל שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּמוֹ אָזְנֶיךָ.


*


עַד כָּאן סִפּוּרוֹ שֶׁל מָאֶסְטְרוֹ מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי. מִכָּאן וְאֵילֵךְ – סִפּוּרִי שֶׁלִּי. רַק זֹאת עוֹד שָׁאַלְתִּי מִפִּי יְדִידִי: – מַה מִּסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹנִים שֶׁלָּהֶם? וְהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁתָּמַהּ עָלַי, נָתַן בְּיָדִי אֶת הַמִּסְפָּרִים.

מִיָּד יָצָאתִי לִפְעֻלָּה.


 

פרק חמישי: משהו על גדולי הציור האיטלקי    🔗

לִפְנֵי שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַל מָה וְלָמָּה רָשַׁמְתִּי לְפָנַי אֶת מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹנִים שֶׁל הַשַּׁגְרִירֻיּוֹת וְלָמָּה עוֹרֵר עִנְיַן הַהַרְעָלוֹת אֶת הִתְעַנְיְנוּתִי, חַיָּב אֲנִי לְהַכְנִיס אֶתְכֶם בְּסוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים הַקְּשׁוּרִים בַּמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי. כְּבָר יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי אֲנִי הוּא מְחַבְּרוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר “הָאַנַלִיזָה הַסְּפֶּקְטְרוֹכִימִית שֶׁל הַיָּרֹק הַוֶּרוֹנֶזִי”. וּבְכֵן, דְּעוּ לָכֶם כִּי פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא, שֶׁאֲנִי הַגֶּבֶר גִּלִּיתִי לָרִאשׁוֹנָה אֶת סוֹד צֵרוּף הַצְּבָעִים שֶׁל כַּמָּה מִצַּיָּרֵי הָרֶנֶסַאנְס הָאִיטַלְקִי.8 אֶפְשָׁר שֶׁבְּצֶדֶק תִּשְׁאֲלוּ: מָה רְבוּתָא בְּגִלּוּי זֶה? וּבְכֵן, כְּדַאי לָכֶם לָדַעַת, שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם, לִפְנֵי כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים לֹא הָיוּ קַיָּמִים בָּתֵּי חֲרשֶׁת לִצְבָעִים, כְּמוֹ אֵלֶּה הַקַּיָּמִים בְּיָמֵינוּ. כַּיּוֹם, כְּשֶׁצַּיָּר מְבַקֵּשׁ לְהַתְקִין תְּמוּנָה, הֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ לַחֲנוּת שֶׁל צְבָעִים וּמְבַקֵּשׁ מִן הַזַּבָּן שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל צֶבַע מִן הַמּוּכָן. עַל כָּל שְׁפוֹפֶרֶת רָשׁוּם גּוֹן־הַצֶּבַע שֶׁבְּתוֹכָהּ וְהַצַּיָּר שָׁב לְבֵיתוֹ, מַנִּיחַ צְבָעִים מִן הַשְּׁפוֹפֶרֶת עַל לוּחַ־הַצִּיּוּר, טוֹבֵל מִכְחוֹלוֹ וּמְצַיֵּר עַל הַבַּד.

לֹא כֵן נָהֲגוּ בִּימֵי הָרֶנֶסַנְס בְּאִיטַלְיָה. בִּקֵּשׁ הַצַּיָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצֶבַע מְסֻיָּם – חַיָּב הָיָה לִקְנוֹת לוֹ מַחְצָבִים אוֹ עַפְרוֹת־אֲדָמָה צִבְעוֹנִיִּים וְהָיָה טוֹחֵן אוֹתָם עַד דַּק. מֵאוֹתָהּ אֲבָקָה הָיָה שׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ נוֹזֵל מְסֻיָּם. לִפְעָמִים הָיָה נוֹזֵל זֶה מֻרְכָּב מִמַּיִם, מֵחֶלְמוֹן שֶׁל בֵּיצָה אוֹ מֵחָלָב שֶׁהֶחְמִיץ. מְאֻחָר יוֹתֵר גִּלּוּ אַנְשֵׁי אַרְצוֹת הַשְּׁפֵלָה, שֶׁבִּצְפוֹן אֵירוֹפָּה, אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בִּצְבָעִים מְעֹרָבִים בְּשֶׁמֶן וּמֵהֶם לָמְדוּ גַם הָאִיטַלְקִים לְעַרְבֵּב אֶת אַבְקוֹתֵיהֶם בְּשֶׁמֶן פִּשְׁתָּן אוֹ בְּשֶׁמֶן פְּרָגִים.

מְלָאכָה זוֹ – שֶׁל הַתְקָנַת הַצְּבָעִים – הָיְתָה מְלָאכָה קָשָׁה, מְסֻבֶּכֶת וּרְצוּפָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וְהַצְלָחָה, לְסֵרוּגִין.

כָּל צַיָּר הִקְפִּיד לְהַסְתִּיר אֶת גִּלּוּיָיו מֵחֲבֵרָיו־מִתְחָרָיו וּלְכָל צַיָּר הָיוּ סוֹדוֹת מִקְצוֹעִיִּים מִשֶּׁלּוֹ. הָיוּ שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַרְכִּיב גָּוֶן אָדֹם תּוֹסֵס וְדָשֵׁן לְהַפְלִיא וְהָיוּ שֶׁעָלָה בְּיָדָם לְהַרְכִּיב גָּוֶן כָּחֹל עָמֹק וּמִסְתּוֹרִי, אֲשֶׁר שׁוּם צַיָּר אַחֵר לֹא יָדַע אֶת סוֹד הַרְכָּבָתוֹ. מֵאָז חָלְפוּ מֵאוֹת שָׁנִים. מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים מִתְפָּעֲלִים בְּיָמֵינוּ לְמַרְאֵה הַתְּמוּנוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ בִּימֵי הָרֶנֶסַנְס בְּאִיטַלְיָה, אֲבָל אֲפִלּוּ צַיָּרִים וְחוֹקְרֵי־אָמָּנוּת עֲדַיִן לֹא פִּעְנְחוּ סוֹדָם שֶׁל כַּמָּה גְוָנִים וּצְבָעִים וְעַד יָמֵינוּ נִמְשָׁךְ הַמֶּחְקָר בְּעִנְיָן זֶה.

אַחַד הַסּוֹדוֹת הַלָּלוּ הָיָה סוֹד הֶרְכֵּבוֹ שֶׁל גָּוֶן יָרֹק מְסֻיָּם, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַצַּיָּר פָּאוּלוֹ קַלִיאָרִי, יְלִיד הָעִיר וֶרוֹנָה וַחֲנִיךְ הָאַסְכּוֹלָה שֶׁל צַיָּרֵי וֶנֶצְיָה, הוּא הַצַּיָּר הַמְּכֻנֶּה פָּאוּלוֹ וֶרוֹנֶזֶה, עַל שֵׁם עִיר מוֹלַדְתּוֹ.9 כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי חוֹקֵר וּמִתְעַמֵּק בִּבְעָיַת הַצְּבָעִים שֶׁל צַיָּרֵי אִיטַלְיָה הַגְּדוֹלִים, רִתֵּק צַיָּר זֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי מִסִּבּוֹת, שֶׁלֹּא כָּאן הַמָּקוֹם לְפָרְטָן; וְאָנֹכִי נִגַּשְׁתִּי לִבְדִיקַת בַּדָּיו הָעֲנָקִיִּים. מִן הַמְּפֻרְסָמוֹת הוּא שֶׁאֵת הַצֶּבַע הַיָּרֹק מַרְכִּיבִים – בֵּין הַשְּׁאָר – גַּם מֵחֹמֶר הַמְּסֻמָּן בְּטַבְלַת הַיְסוֹדוֹת הַכִימִיִּים בְּסִימָן As וּמִסְפָּרוֹ הָאֲטוֹמִי 33. חֹמֶר זֶה קָרוּי אַרְסֶן וְהוּא דּוֹמֶה בְּכַמָּה מִתְּכוּנוֹתָיו לַזַּרְחָן. בַּטֶּבַע הוּא מָצוּי בְּעִקָּר בַּעֲפָרוֹת שֶׁל פִּירִיטִים (סוּלְפִידִים). בְּתַהֲלִיכִים מְסֻיָּמִים שֶׁל הַתְקָנַת מַתָּכוֹת, אוֹ בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל הֲפָקַת חֻמְצָה גָּפְרִיתָנִית, נוֹצָר חֹמֶר הַמְכֻנֶּה אַרְסָן חַמְצָנִי (As2 O3). בְּחֹמֶר זֶה מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהַרְכָּבַת צֶבַע יָרֹק הַמְכֻנֶּה יָרֹק פָּרִיסִי.


תמוז 5ב.jpg

פאולו ורונזה: סעודה בירושלים


צְרוֹר עֻבְדּוֹת זֶה יָדוּעַ לְכָל תַּלְמִיד כִימְיָה אֲפִלּוּ בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְלִמּוּדָיו בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. מֵאֵלָיו מוּבָן כִּי גַם אָנֹכִי הָיִיתִי בָּקִי בִּפְרָטִים אֵלֶּה וְהֵם שִׁמְּשׁוּ לִי נְקֻדַּת־מוֹצָא לְחֵקֶר הַיָּרֹק שֶׁל וֶרוֹנֶזֶה. כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַשִּׂיג הָיָה קֶטַע קָטָן שֶׁל בַּד מִצִּיּוּרֵי וֶרוֹנֶזֶה, שֶׁיִּנָּתֵן לִי לְפוֹרְרוֹ וּלְבָדְקוֹ בַּמַּעְבָּדָה. אֲבָל מִשְׁאָלָה זוֹ לֹא נִתַּן לִי לְהַגְשִׁימָה, מִן הַסִּבָּה הַפְּשׁוֹטָה: צִיּוּר שֶׁל וֶרוֹנֶזֶה עוֹלֶה הוֹן תּוֹעָפוֹת וְשׁוּם מוֹזֵיאוֹן, אוֹ אַסְפָן פְּרָטִי, לֹא יַסְכִּים לְקַלְקֵל אֲפִלּוּ סֶנְטִימֶטֶר מְרֻבָּע אֶחָד שֶׁל צִיּוּר כָּזֶה.

הַבְּעָיָה שֶׁנִּצְּבָה לְפָנַי הָיְתָה פְּשׁוּטָה: אוֹ שֶׁאֲגַיֵּס סְכוּם־עֲנָק, כְּדֵי קְנִיַּת תְּמוּנָה, אוֹ שֶׁאֶשְׁדֹּד פִּסַּת־תְּמוּנָה כָּזֹאת. הָאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה נִרְאֲתָה לִי רְחוֹקָה מִן הַמְּצִיאוּת, שֶׁכֵּן יָדוּעַ הַפִּתְגָּם “לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם”; וּמִן הַמְפֻרְסָמוֹת הוּא שֶׁאַנְשֵׁי הַמַּדָּע הֵם קַבְּצָנִים גְּדוֹלִים. וְאִלּוּ מִן הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה סָלַדְתִּי תַּכְלִית הַסְּלִידָה, כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו. מַה יָּכֹלְתִּי, אֵפוֹא, לַעֲשׂוֹת?

וְהִנֵּה, עָלָה בְּדַעְתִּי רַעְיוֹן חָדָשׁ בְּתַכְלִית. כָּל אָמָּן גָּדוֹל הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים. וּמִנְהָג הָיָה בִּידֵי הַמּוֹרִים לְגַלּוֹת לִבְחִיר־תַּלְמִידֵיהֶם כַּמָּה מֵרָזֵי הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלָּהֶם. שֶׁמָּא גִּלָּה גַּם וֶרוֹנֶזֶה אֶת אֹזֶן אֶחָד מִתַּלְמִידָיו וְהוֹרָה לוֹ כֵּיצַד מַתְקִינִים אֶת גּוֹן הַיָּרֹק הַמֻּפְלָא שֶׁלּוֹ?

שָׁקַעְתִּי בִּקְרִיאַת תּוֹלְדוֹתֶיהָ שֶׁל אָמָּנוּת הַצִּיּוּר הָאִיטַלְקִית. הִתְחַקֵּיתִי עַל שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי וֶרוֹנֶזֶה וְעָרַכְתִּי לִי רְשִׁימָה שֶׁל כִּתְרֵיסַר מֵהֶם. סָבוּר הָיִיתִי כִּי הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם הוּא שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ אֶת הַסּוֹד.

אֲבָל כָּאן עָמַדְתִּי עַל תּוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת בְּתוֹלְדוֹת הָאָמָּנוּת: כַּמָּה צַיָּרִים, שֶׁבִּימֵי חַיֵּיהֶם נֶחְשְׁבוּ עֲנָקִים בְּאָמָּנוּתָם, לֹא זָכוּ לְהַעֲרָכַת הֲדוּרוֹת הַבָּאִים. וְאִלּוּ צַיָּר שֶׁבְּנֵי זְמַנּוֹ לֹא הֶעֱרִיכוּהוּ נִתְגַּלָּה, לִפְעָמִים, בִּתְקוּפָה מְאֻחֶרֶת, כַּעֲנָק וְגָאוֹן.

וּפְעָמִים אֵרַע שֶׁאֲפִלּוּ הַמּוֹרֶה טָעָה וְהֶאֱמִין כִּי אֶחָד מִן הַנָּמוֹשׁוֹת שֶׁבְּתַלְמִידָיו הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם; בְּעוֹד שֶׁהִתְעַלֵּם מִכִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל הַטּוֹב שֶׁבְּתַלְמִידָיו.

וְכָךְ קָרָה, בֶּאֱמֶת, גַּם בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל וֶרוֹנֶזֶה. הַמּוֹרֶה גִּלָּה, כַּנִּרְאֶה אֶת סוֹדוֹ לְאַחַד הַתַּלְמִידִים הַבִּלְתִּי חֲשׁוּבִים שֶׁלּוֹ. וְדָבָר זֶה הִקְשָׁה עָלַי מְאֹד בְּחִפּוּשַׂי, שֶׁכֵּן לֹא נִשְׁאַר שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד רָשׁוּם בְּסִפְרֵי תוֹלְדוֹת הָאָמָּנוּת.

לֹא אַלְאֶה אֶתְכֶם בִּדְבָרִים אֶלָּא אֲסַפֵּר כָּאן כֵּיצַד הִגַּעְתִּי סוֹף סוֹף לְאֶחָד, עֲלוּם־שֵׁם, הַמְּכֻנֶּה גַ’קוֹמוֹ. בְּאֶחָד מִכִּתְבֵי־הַיָּד הָעַתִּיקִים הַמְּצוּיִים בְּסִפְרִיָּתוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁל הַחוֹקֵר הַיְּהוּדִי בֶּרֶנְסוֹן, אִישׁ פִירֶנְצֶה, גִּלִּיתִי מִכְתָּב, שֶׁבּוֹ נֶאֱמָר בִּמְפֹרָשׁ כִּי וֶרוֹנֶזֶה הֶעֱנִיק אֶת סוֹד הַצֶּבַע הַיָּרֹק שֶׁלּוֹ לְאֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ גַ’קוֹמוֹ.

לְמַרְבֵּה הָאָסוֹן לֹא נוֹתַר בַּמּוּזֵיאוֹנִים אַף צִיּוּר אֶחָד מִשֶּׁלּוֹ. חַיָּב הָיִיתִי, אֵפוֹא, לַחֲזֹר וּלְחַטֵּט בִּכְתָבִים, כְּדֵי לְגַלּוֹת מִי הָיָה אוֹתוֹ תַּלְמִיד מִתַּלְמִידֵי גַ’קוֹמוֹ, אֲשֶׁר בְּאָזְנָיו גִּלָּה הַמּוֹרֶה אֶת סוֹדוֹ שֶׁל וֶרוֹנֶזֶה; שֶׁכֵּן בָּרוּר הָיָה, כִּי אוֹתוֹ גַ’קוֹמוֹ יָדַע לְהַעֲרִיךְ אֶת הַסּוֹד, וְחָשׁ כִּי חוֹבָתוֹ לְהוֹרִישׁ אֶת רָזֵי־הַהֶרְכֵּב לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.

עַכְשָׁו יְכוֹלִים אַתֶּם לְשַׁעֵר מֶה עָמָל וְטֹרַח נָפְלוּ בְּחֶלְקִי, בְּבוֹאִי לְגַלּוֹת אֶת כָּל הַצְּפוּנוֹת הַלָּלוּ.

הַקִּצּוּר: אַחֲרֵי תֵשַׂע שְׁנוֹת מֶחְקָר הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה הַבְּטוּחָה כִּי הַיָּרֹק הַוֶּרוֹנֶזִי מָצוּי בְּרוֹמָא, בְּצִיּוּר־קִיר גָּדוֹל, הַמַּקִּיף אֶת קִירוֹתָיו וְתִקְרָתוֹ שֶׁל חֶדֶר מֵחַדְרֵי הָאַרְמוֹן, הַמְּכֻנֶּה בְּפִי הָעָם “אַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי”.

פִּילִיפּוֹ בְּרוּנֶלֶסְקִי הָיָה פַּסָּל וְצוֹרֵף בְּפִירֶנְצֶה,10 שֶׁחַי זְמָן רַב לִפְנֵי וֶרוֹנֶזֶה, וְשֶׁהִצְטַיֵּן גַּם בְּתִכְנוּן אַדְרִיכָלִי שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַמְּקוֹמִית וְשֶׁל רַבִּים מֵאַרְמוֹנוֹת הָרֶנֶסַנְס. כְּמָאתַיִם שָׁנִים לְאַחַר מוֹתוֹ הוּקַם בְּרוֹמָא אַרְמוֹן מְפֹאָר; וּמִפְּנֵי הַדִּמְיוֹן הָרַב שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְאַרְמוֹנוֹתָיו שֶׁל בְּרוּנֶלֶסְקִי, הִדְבִּיק לוֹ הָעָם אֶת הַכִּנּוּי “אַרְמוֹן בְּרוּנֶלֶסְקִי”.

בְּעָלָיו שֶׁל אוֹתוֹ אַרְמוֹן – אֲצִילִים מִבְּנֵי רוֹמָא – בִּקְּשׁוּ לְקַשֵּׁט אֶת חֲדָרָיו בְּצִיּוּרִים; וְאֶת אַחַד הַחֲדָרִים, שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל גַּן הָאַרְמוֹן, הִפְקִידוּ בִּידֵי צַיָּר אֶחָד מְסֻיָּם; הוּא הַצַּיָּר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִתַּלְמִידֵי־תַּלְמִידָיו שֶׁל גַ’קוֹמוֹ, אֲשֶׁר קִבֵּל מִפִּי וֶרוֹנֶזֶה אֶת סוֹד הֶרְכֵּבוֹ שֶׁל הַגָּוֶן הַיָּרֹק.

עַתָּה הָיִיתִי קָרוֹב לְפִעְנוּחַ הַחִידָה. בִּשְׁנַת 1929 נָסַעְתִּי לְרוֹמָא וּבִקַּשְׁתִּי רְשׁוּת מִיּוֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן לְהִכָּנֵס וְלִבְדֹּק אֶת הַצִּיּוּרִים.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאוֹתוֹ חֶדֶר, עָמַד לִבִּי מִּפְּעוֹם. הַקִּירוֹת וְהַתִּקְרָה הָיוּ מְכוּסִים צִיּוּרִים, שֶׁהַגָּוֶן הַשַּׁלִּיט בָּהֶם הָיָה הַגָּוֶן הַיָּרֹק!

קָרַבְתִּי אֶל הַקִּיר, כְּשֶׁבְּיָדִי זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת וּבִקַּשְׁתִּי לִבְדֹּק אֶת שִׁכְבַת הַצֶּבַע מִקָּרוֹב. לְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה נוֹכַחְתִּי כִּי הַצִּיּוּרִים נְתוּנִים בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל הִתְפּוֹרְרוּת וְהֵם נֶהְפָּכִים וְהוֹלְכִים לְאָבָק. נָטַלְתִּי מִבְרֶשֶׁת קְטַנָּה וְטִאטֵאתִי בָּהּ קֶטַע קָטָן שֶׁל הַקִּיר. אֶת הָאָבָק שֶׁנָּשַׁר אָסַפְתִּי לְתוֹךְ צְלוֹחִית וּמִהַרְתִּי אֶל הַמַּעְבָּדָה הַכִימִית שֶׁבְּאוּנִיבֶרְסִיטַת רוֹמָא.

לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שֶׁל בְּדִיקוֹת נוֹדַע לִי כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת. גַּם אִם אֲסַפֵּר, יִהְיֶה זֶה עִנְיָן מְסֻבָּךְ מִדַּי וְרָצוּף פְּרָטִים מַדָּעִיִּים, שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי לְעַנְיֵן אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת. רַק זֹאת אֹמַר: בֵּין שְׁאָר הֶחֳמָרִים שֶׁבַּיָּרֹק הַזֶּה גִּלִּיתִי אֶת הָאַרְסֶן הַחַמְצָנִי, הוּא הַחֹמֶר שֶׁהֲמוֹן הָעָם קוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁם אַרְסֶנִיק אוֹ זַרְנִיק.


תמוז 6ב.jpg

ה“דואומו” של העיר פירנצה, היא כנסיית סנטה מריה דל פיורה. לפניכם בנין רב־תפארת, משופע בפרטים חגיגיים. בנייתו נמשכה למעלה ממאה וחמשים שנים. מתכננו הראשון היה ארנולפו די קמביו (1232–1302). אבל ברונלסקי הוא שהשלים את הבנין והעניק לו את צורתו זו, שלפנינו.


תמוז 7ב.jpg

וזהו בנין כנסיית סנטו ספיריטו (רוח הקודש) הניצב אף הוא בפירנצה. בנין זה כולו הוא מעשה ידיו של ברונלסקי וכאן אפשר לראות כיצד ידע אדריכל אמן זה להעניק לבנין הוד והדר השופעים משפעת צורות ופרטים (כמו ה“דואומו”) וכן הוד והדר הנובעים מצמצום הצורות ומפשטות גדולה.


 

פרק ששי: כיצד מנעתי שערוריה בינלאומית    🔗

מְצֻיָּד בְּמִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹנִים שֶׁל הַשַּׁגְרִירוּת הָאֲמֵרִיקָנִית וְהָרוּסִית יָצָאתִי אֶל מֶרְכַּז הַמִּשְׁטָרָה שֶׁל רוֹמָא. הָיָה עָלַי לַעֲבֹר בְּכַמָּה מִמֶּרְכְּזֵי הָעִיר הַסּוֹאֲנִים, אֲשֶׁר תָּמִיד אָהַבְתִּי לְהִשְׁתָּהוֹת בָּהֶם לִפְנֵי חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה הַמְפֹאָרִים, אוֹ לָסוּר וְלִלְגֹּם קָפֶה חָרִיף בְּאֶחָד מִן הַדּוּכָנִים הַמְּרֻבִּים שֶׁלְּיַד הַמִּדְרָכָה.

בְּכָל עִיר אַחֶרֶת שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נִכְנָס לִלְגֹּם מַשְׁקֶה, רַק כְּשֶׁהוּא צָמֵא. בְּרוֹמָא נִכְנָסִים לִלְגֹּם כּוֹס קָפֶה לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ בִּלְבָד. הַמֶּלְצַר מַחֲלִיף אִתְּךָ כַּמָּה מִלִּים שֶׁל יְדִידוּת וּבְדִיחוּת־הַדַּעַת וְהָאֲנָשִׁים הָרְכוּנִים עַל כּוֹסָם פּוֹנִים אֵלֶיךָ בִּבְרָכָה וּבִשְׁאֵלָה שֶׁל כְּלוּם, כְּגוֹן: “מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹתֶה בְּלִי חָלָב? עָלֶיךָ לְנַסּוֹת פַּעַם קָפֶה־לָטֶה11” אוֹ שֶׁפּוֹנִים אֵלֶיךָ בְּעֵצָה כְּגוֹן: “אִם לֹא שָׁמַעְתָּ עֲדַיִן אֶת בִּנְיָמִינוֹ גִ’יגְלִי12 בִּטְרַאוִיאָטָה13, אֵין חַיֶּיךָ שָׁוִים הֵרְבֵּה”. וְאַתָּה נִכְנָס עִם מַכָּרְךָ הֶחָדָשׁ בְּוִכּוּחַ עַל שִׁיטוֹת הַזִּמְרָה הָאִיטַלְקִיּוֹת וּמִיָּד אַתָּה שׁוֹמֵעַ שִׁבְחָם שֶׁל הָאִיטַלְקִים וּקְלוֹנָם שֶׁל הַזַּמָּרִים הַגֶּרְמָנִים וְהָאַנְגְּלִים; וּבֶן שִׂיחֲךָ אוֹחֵז בְּדַשׁ מְעִילְךָ וּמְטַלְטֵל אוֹתְךָ טַלְטֵלָה גְּדוֹלָה וְקוֹרֵא אֵלֶיךָ בְּקוֹל אַדִּירִים!

“בֶּן אָדָם, כְּלוּם חֵרֵשׁ אַתָּה”?

אוֹהֵב אֲנִי אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל עִיר זוֹ וּמִיָּמַי לֹא הִצְטַעַרְתִּי עַל הֶפְסֵד הַזְּמַן הַכָּרוּךְ בְּשִׂיחוֹת חוּלִין שֶׁכָּאֵלֶּה, עַל כּוֹס קָפֶה, בְּדוּכָן רוֹמָאִי. אֲבָל הַפַּעַם הָיָה רֹאשִׁי הוֹמֶה מִן הָרַעְיוֹן שֶׁנִּתְקַע בְּמוֹחִי וּבִמְקוֹם שֶׁאֶשְׁתַּזֵּר בְּזִמְרָתוֹ וּבְנִגּוּנוֹ שֶׁל הָרְחוֹב, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ קְמוּט־מֵצַח וְאָץ לְמַטְּרָתִי, וְנִתְקַיֵּם בִּי הַמַּאֲמָר הָעַרְבִי הַקָּדוּם: “כְּחֵרֵשׁ בַּחֲתוּנָה”; דְּהַיְנוּ: הַחֵרֵשׁ רוֹאֶה אֲנָשִׁים בְּחַג־הַכְּלוּלוֹת יוֹצְאִים בְּמָחוֹל וְהוּא תָּמֵהַּ עֲלֵיהֶם: מָה רָאוּ עַל כָּכָה, לִרְקֹד וּלְפַזֵּז? וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמּוּסִיקָה מֵרְקִידָה אוֹתָם!

בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא בָאָה נְגִינַת־הָרְחוֹב הָאִיטַלְקִי אֶל לִבִּי וּכְשֶׁעָצַר בִּי אָדָם וְשָׁאַל: “פְּרוֹפֶסּוֹר נַקְדִּימוֹן, לְאָן הָרַגְלַיִם”? – סָבוּר הָיִיתִי שֶׁטַּרְדָן עַלִּיז חָמַד לוֹ לָצוֹן וַאֲנִי זָרַקְתִּי לוֹ, בְּחָפְזִי, לֵאמוֹר: “מְחַל לִי, יְדִידִי. אֲנִי אָץ לְדַרְכִּי”.

וְרַק לְאַחַר שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת עָצַרְתִּי, תָּמֵהַּ לָדַעַת: מִנַּיִן לוֹ, לָאִישׁ הַזָּר, שְׁמִי וְתָאֳרִי. מִיָּד פָּנִיתִי לַאֲחוֹרַי וְרָאִיתִי כִּי הָאִישׁ שֶׁעֲצָרַנִי לֹא הָיָה אֶלָּא הָרוֹפֵא הָרוֹמָאִי הַיָּדוּעַ הַפְּרוֹפֶסּוֹר לוֹמְבַּרְדִינִי, יְדִידִי מִימֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה.

– אָנָּא, מְחַל לִי, – קָרָאתִי וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ יָדִי – תָּפוּס הָיִיתִי לְהִרְהוּרִים.

מִיָּד סַרְנוּ לְדוּכָן שֶׁל קָפֶה וּפָתַחְנוּ בְּשִׂיחָה שֶׁל יְדִידוּת.

מֵעִנְיָן לְעִנְיָן שָׁאַלְתִּי אֶת הָרוֹפֵא הַדָּגוּל אִם הוּא מִתְקַדֵּם בְּמֶחְקָרוֹ עַל הַשְׁפָּעַת חָמְרֵי הָרִסּוּס – שֶׁמְּרַסְּסִים בָּהֶם פֵּרוֹת וִירָקוֹת – עַל בְּרִיאוּת הָאָדָם.

– אִלּוּ הִנִּיחוּ לִי לְהִתְמַכֵּר לַמֶּחְקָר… – נֶאֱנַח יְדִידִי – הַצָּרָה הִיא שֶׁמִּפַּעַם לְפַעַם מַטְרִידִים אוֹתִי מֵעִסּוּקַי.

– מִי מַטְרִיד אוֹתְךָ? – הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּצַעֲרוֹ.

– הַחוֹלִים – אָמַר לוֹמְבַּרְדִינִי. – הִנֵּה נִקְרֵאתִי הַבֹּקֶר אֶל הַשַּׁגְרִירוּת הָאֲמֵרִיקָנִית… מִקְרֶה מוּזָר וְאֵין בְּיָדִי לַעֲזֹר… אֵינֶנִּי מֵבִין לְפֵשֶׁר הַמַּחֲלָה…

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָּךְ, רָעֲדָה יָדִי מֵהִתְרַגְּשׁוּת וְסֵפֶל הַקָּפֶה שֶׁלִּי נִתְהַפֵּךְ עַל מִכְנָסָיו שֶׁל יְדִידִי.

– נַקְדִּימוֹן בֶּן הַכְּסָת – קָרָא לוֹמְבַּרְדִינִי בִּצְחוֹק – מָה אַגִּיד לְאִשְׁתִּי, כְּשֶׁאָבוֹא הַבַּיְתָה וּמִכְנָסַי מְלֻכְלָכוֹת?

– לוֹמְבַּרְדִינִי – קָרָאתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת – מִן הַשָּׁמַיִם זִמְּנוּ אוֹתָנוּ הַיּוֹם.

– מִן הַשָּׁמַיִם? – תָּמַהּ הָאִישׁ. – וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁתַּרְבֶּה עֲבוֹדָתָן שֶׁל מִכְבְּסוֹת רוֹמָא?

– הַנַּח לְמִכְנָסֶיךָ – אָמַרְתִּי בְּקֹצֶר רוּחַ. – אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד הַיּוֹם תֵּדַע בְּדִיּוּק מִמָּה הֻרְעֲלוּ הַשַּׁגְרִיר וְרַעְיָתוֹ.

– וּמִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי הֻרְעֲלוּ? – עַכְשָׁו הָיָה לוֹמְבַּרְדִינִי נִרְגָּשׁ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. – אֱמוֹר מִיָּד, וּמִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ?

– הַרְבֵּה לֹא אוּכַל לוֹמַר לְךָ. רַק זֹאת אֶשְׁאָלְךָ: מַכִּיר אַתָּה מִישֶׁהוּ בְּמַטֵּה הַמִּשְׁטָרָה שֶׁל רוֹמָא?

– אִם אֲנִי מַכִּיר מִישֶׁהוּ? כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הֲרֵיהֶם פּוֹנִים אֵלַי תָּמִיד לְקַבֵּל חַוַּת־דַּעַת עַל גְּוִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הֲרוּגִים, טְבוּעִים וְנִרְצָחִים.

– וּבְכֵן – אָמַרְתִּי לוֹ – הוֹבִילֵנִי אֶל רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה וְסִיֵּעַ בְּיָדַי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֶזְרָה וּלְעֵת עֶרֶב אֲנִי גוֹמֵל לְךָ וּמוֹדִיעֲךָ פֵּשֶׁר מַחֲלָתָם שֶׁל הָאֲמֵרִיקָנִים.

– אֶמוֹר לִי, נַקְדִּימוֹן בֶּן הַכְּסָת – פָּנָה אֵלַי הַפְּרוֹפֶסּוֹר לוֹמְבַּרְדִינִי בְּכֹבֶד רֹאשׁ גָּמוּר – בָּטוּחַ אַתָּה שֶׁהִנְּךָ בְּקַו הַבְּרִיאוּת? הִנֵּה רָעֲדָה יָדְךָ קֹדֶם לָכֵן וְנִשְׁפַּךְ הַקָּפֶה. עַכְשָׁו אַתָּה מְדַבֵּר כְּאָדָם הוֹזֶה בְּהָקִיץ. שֶׁמָּא נָסוּר לְבֵיתִי וְאָנֹכִי אֶבְדֹּק אוֹתְךָ?

– לוֹמְבַּרְדִינִי, – הִפְצַרְתִּי בּוֹ – נְמַהֵר אֶל מַטֵּה הַמִּשְׁטָרָה.

הוּא נָעַץ בִּי מַבָּט חוֹדֵר אַךְ לֹא סֵרַב וְעַד מְהֵרָה הִשַּׂגְנוּ מוֹנִית וְהִגַּעְנוּ לְמִשְׂרָדוֹ שֶׁל רֹאשׁ מִשְׁטֶרֶת רוֹמָא.

לוֹמְבַּרְדִינִי הִצִּיגַנִּי לִפְנֵי יְדִידוֹ וְאָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי כִּי תִּנָּתֵן לִי רְשׁוּת לַעֲרֹךְ סִיּוּר בְּאַרְמוֹן הַשַּׁגְרִירוּת הָאֲמֵרִיקָנִית.

– בַּמֶּה אוּכַל לְהַסְבִּיר זֹאת לַשַּׁגְרִיר? – בִּקֵּשׁ רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה לָדַעַת.

מִסְתַּבֵּר – אָמַרְתִּי לוֹ – כִּי קִבַּלְתֶּם תְּלוּנָה מִפִּי הַשַּׁגְרִירוּת עַל הַרְעָלָה. לֹא כֵן?

– אָמְנָם קִבַּלְנוּ תְּלוּנָה כָּזֹאת – הֵשִׁיב הָאִישׁ.

– וּבְכֵן, אֱמוֹר לַשַּׁגְרִיר כִּי אֶחָד מֵחוֹקְרֶיךָ רוֹצֶה לְסַיֵּר בָּאַרְמוֹן, בְּקֶשֶׁר לִתְלוּנָתָם.

– מַסְכִּים – הֵשִׁיב הַקָּצִין מְהִיר־הַתְּפִיסָה.

– וְעוֹד בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ – הוֹסַפְתִּי לְהַפְצִיר בּוֹ – כִּי יִנָּתֵן לִי שׁוֹאֵב־אָבָק קָטָן. בְּוַדַּאי מָצוּי מַכְשִׁיר כָּזֶה בַּמַּחְלָקָה לַחֲקִירוֹת פְּלִילִיּוֹת.

– שׁוֹאֵב אָבָק? – נִבְהַל הַפְּרוֹפֶסּוֹר לוֹמְבַּרְדִינִי – אָנָּא, נַקְדִּימוֹן, אוּלַי בְּכָל זֹאת תָּסוּר אֵלַי לִבְדִיקָה?

אֲבָל הַקָּצִין לֹא הֻפְתַּע מִבַּקָּשָׁתִי. רְגִילִים הֵם הַשּׁוֹטְרִים לְתִמְהוֹנִים וּלְשִׁיטוֹת עֲבוֹדָה בִּלְתִּי מְקֻבָּלוֹת.

אֶתֵּן לְךָ שׁוֹאֵב־אָבָק – אָמַר בְּשַׁלְוָה גְמוּרָה.

מְצֻיָּד בְּמִכְתַּב הַמְלָצָה וּבְשׁוֹאֵב־אָבָק זָעִיר יָצָאתִי מִבִּנְיַן הַמִּשְׁטָרָה, בְּהַבְטִיחִי לְלוֹמְבַּרְדִינִי כִּי עוֹד הַיּוֹם יִשְׁמַע חֲדָשׁוֹת מִפִּי.

בְּבֵית הַצִּירוֹת הִנִּיחוּ לִי לְחַכּוֹת שָׁעָה אֲרֻכָּה. הָיְתָה לִי שָׁהוּת לְהִתְבּוֹנֵן בַּסִּפְרִיָּה הַנָּאָה שֶׁבַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה. דִּפְדַּפְתִּי בִּסְפָרִים, עִלְעַלְתִּי בְּיַרְחוֹנִים וְנוֹכַחְתִּי לָדַעַת כִּי הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי הִנּוֹ חוֹבֵב אָמָּנוּת. סִפְרִיָּתוֹ הָיְתָה גְדוּשָׁה אַלְבּוֹמִים שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּיָּרִים לְדוֹרוֹתֵיהֶם. כְּמוֹ כֵן מָצָאתִי שָׁם אֶת הַכֶּרֶךְ הַמְּפֻרְסָם שֶׁל מַכְּס דֶרְנֶר, “הֶחֳמָרִים שֶׁל הָאָמָּן”, בּוֹ מְצוּיִם פְּרָטִים מְאַלְּפִים עַל הֶרְכֵּבָם שֶׁל הֶחֳמָרִים הַשּׁוֹנִים בָּהֶם מִשְׁתַּמֵּשׁ הַצַּיָּר לִמְלַאכְתּוֹ.

כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי מְעַלְעֵל בְּדַפָּיו שֶׁל סֵפֶר זֶה וְהִגַּעְתִּי לָעַמּוּד 83, עָלָה חִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנַי.

מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לַחֶדֶר אִישׁ גְּבַהּ קוֹמָה, שֶׁפָּנָיו חִוְרוֹת וְעֵינָיו מֻדְלָקוֹת, וְאָמַר:

– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁמַּצַּב רוּחֲךָ טוֹב מְאֹד, אֲדוֹנִי. מְחַיֵּךְ אַתָּה וְנֶהֱנֶה מִן הַחַיִּים. לְצַעֲרִי הָרַב לֹא אוּכַל לוֹמַר זֹאת עַל עַצְמִי. בַּמֶּה אוּכַל לְשָׁרֶתְךָ?

קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי, סָגַרְתִּי אֶת סִפְרוֹ שֶׁל מַכְּס דֶּרְנֶר וְאָמַרְתִּי, תּוֹךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה קַלָּה:

– כְּלוּם יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְדַבֵּר אֶל שַׁגְרִיר אַרְצוֹת־הַבְּרִית בְּאִיטַלְיָה?

– כֵּן אֲדוֹנִי. וְעִם מִי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד?

פְּרוֹפֶסּוֹר נַקְדִּימוֹן בֶּן הַכְּסָת שְׁמִי – הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי.

– וַאֲדוֹנִי בָּא בְּשֵׁרוּת הַמִּשְׁטָרָה?

– כֵּן אֲדוֹנִי. וּבַקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ, לְהַרְשׁוֹתֵנִי לָבוֹא וְלִרְאוֹת חֶדֶר מֵחַדְרֵי הָאַרְמוֹן.

– אֵיזֶה חֶדֶר? – שָׁאַל הָאִישׁ בְּנִימָה שֶׁל יֹבֶשׁ חַשְׁדָּנִי.

– אִם תַּרְשֵׁנִי – אָמַרְתִּי לוֹ – אוֹבִילְךָ אָנֹכִי לְאוֹתוֹ חֶדֶר. סָבוּרְנִי כִּי הוּא מְשַׁמֵּשׁ לְךָ חֲדַר־שֵׁנָה.

– לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי? – קָרָא בִּתְמִיהָה קַפְּדָנִית.

– כֵּן, אֲדוֹנִי. לַחֶדֶר הַגָּדוֹל וְהַמְּקֻמָּר, הַמְּקֻשָּׁט בְּצִיּוּרִים יְרֻקִּים וְשֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל הַגָּן.

– וּמִנַּיִן לְךָ כִּי זֶהוּ חֲדַר־הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי? – תָּמֵהַּ הַשַּׁגְרִיר.

– מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַמְּאֻוְרָר וְהַמּוּאָר שֶׁבְּחַדְרֵי הָאַרְמוֹן וְכֵן הַשָּׁקֵט שֶׁבָּהֶם, רָחוֹק מִשְּׁאוֹן הָרְחוֹב. הֶעֱלֵיתִי בִּסְבָרָה שֶׁאֲנָשִׁים נְבוֹנִים יִבְחֲרוּ בּוֹ לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם חֲדַר־שֵׁנָה.

– נִכָּר בְּךָ, שֶׁאִישׁ־מִשְׁטָרָה אַתָּה – חִיֵּךְ הַשַּׁגְרִיר, זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּשִׂיחָתֵנוּ. – אֲבָל רַעְיָתִי שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ. יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁחָלִינוּ, הִיא וְאָנֹכִי.

– מִפְּנֵי סִבָּה זוֹ מַמָּשׁ בָּאתִי הֵנָּה – אָמַרְתִּי לוֹ.

– הַרְשֵׁנִי, אֵפוֹא, – אָמַר הַשַּׁגְרִיר – לְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתִּי עַל בִּקּוּרֵנוּ.

וְהוּא יָצָא מִן הַחֶדֶר.

כְּשֶׁנּוֹתַרְתִּי לְבַדִּי נָטַלְתִּי פִּסַּת־נְיָר מִפִּנְקָסִי וְתָקַעְתִּי אוֹתָהּ בְּעַמּוּד 83 בְּסִפְרוֹ שֶׁל מַכְּס דֶּרְנֶר וְהִנַּחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר בִּמְקוֹמוֹ.

עַד מְהֵרָה חָזַר הַשַּׁגְרִיר וְהִזְמִינַנִּי לִצְעֹד לְפָנָיו.

בִּצְעָדִים בְּטוּחִים נֶחְפַּזְתִּי לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים שֶׁל הָאַרְמוֹן, פָּתַחְתִּי דְּלָתוֹת וְחָלַפְתִּי עַל פְּנֵי חֲדָרִים, כְּאָדָם הַמְשׁוֹטֵט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

– כְּבָר הָיִיתָ כָּאן קֹדֶם לָכֵן, אֲדוֹנִי? – תָּמַהּ הַשַּׁגְרִיר, שֶׁבְּקשִׁי הִשִּׂיגַנִי.

– הָיִיתִי כָּאן פְּעָמִים אֲחָדוֹת, לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, בְּ־1929 – הֲשִׁיבוֹתִי וְאָמַרְתִּי.

– הַאֻמְנָם?

– אָמְנָם כֵּן. וְהִנֵּה הִגַּעְנוּ – אָמַרְתִּי וְדָפַקְתִּי עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר הַיָּרֹק.

– יָבוֹא – עָלָה קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה מִבִּפְנִים.

נִכְנַסְתִּי וּבָאתִי לַחֲדַר הַפְרֶסְקוֹת הַיְּרֻקּוֹת.

מְאוּמָה לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּאן מֵאָז רָאִיתִי אֶת הַמָּקוֹם לָאַחֲרוֹנָה. רַק מִטּוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲדִישׁוֹת הֻכְנְסוּ לַחֶדֶר וְכֵן נִמְתְּחוּ וִילוֹנוֹת חֲדָשִׁים עַל הַחַלּוֹנוֹת. הֶחֱוֵיתִי קִידָה לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַשּׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ וּבִקַּשְׁתִּי אֶת סְלִיחָתָהּ עַל הַהַטְרָדָה.

– מְקַוֶּה אָנֹכִי כִּי בְּקָרוֹב תַּחְלִימִי, גְּבִרְתִּי – אָמַרְתִּי לָהּ.

הָאִשָּׁה נֶאֶנְחָה עֲמֻקּוֹת וְלֹא הֵשִׁיבָה.

– הָרוֹפְאִים אֵינָם מְסֻגָּלִים לְגַלּוֹת אֶת טִיב הַהַרְעָלָה – אָמַר הַשַּׁגְרִיר. – זֶהוּ הַקּשִׁי, אֲדוֹנִי.

– קשִׁי זֶה יְסֻלַּק, מְקַוֶּה אֲנִי, עוֹד הַיּוֹם – אָמַרְתִּי סְתוּמוֹת.

– הַאֻמְנָם? – הֵשִׁיב הַשַּׁגְרִיר יְבֵשׁוֹת, כִּמְפַקְפֵּק וּמְלַגְלֵג מְעַט.

וְאָז נִגַּשְׁתִּי אֶל הַמְּלָאכָה.

חִבַּרְתִּי אֶת שׁוֹאֵב הָאָבָק אֶל שֶׁקַע חַשְׁמַלִּי שֶׁבַּקִּיר. הָאֲמֵרִיקָנִים דָּאֲגוּ לְסַדֵּר מַעֲרֶכֶת חַשְׁמַל בָּאַרְמוֹן הָעַתִּיק, וּכְשֶׁרָאוּנִי מוֹצִיא מַכְשִׁיר וּמְחַבְּרוֹ לַשֶּׁקַע, הִבִּיטוּ זֶה בְּזוֹ וְחִיְּכוּ.

– כְּלוּם בָּאתָ לְנַקּוֹת אֶת דִּירָתֵנוּ מֵאָבָק? – לִגְלֵג הַשַּׁגְרִיר.

– מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִגְזֹל מִכֶּם מְעַט אָבָק מִן הָרִצְפָּה וּמִן הַכְּסָתוֹת – הֲשִׁיבוֹתִי וְלֹא הוֹסַפְתִּי.

הַמַּכְשִׁיר פָּעַל יָפֶה וְשָׁאַב בְּרֵיאַת־הַחַשְׁמַל שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁצְּלוֹחִית הַזְּכוּכִית שֶׁבְּתַחְתִּית הַמַּכְשִׁיר מְכִילָה כַּמּוּת מַסְפֶּקֶת שֶׁל אָבָק, הִפְסַקְתִּי אֶת הַקֶּשֶׁר הַחַשְׁמַלִּי, הִנַּחְתִּי אֶת הַמַּכְשִׁיר בְּכִיס מְעִילִי וְהוֹדַעְתִּי לְבַעֲלֵי הַבַּיִת, כִּי מְלַאכְתִי תַּמָּה וְנִשְׁלְמָה.

– בְּעוֹד כִּשְׁעָתַיִם תִּשְׁמְעוּ מִפִּי הוֹדָעָה כָּל שֶׁהִיא – אָמַרְתִּי לָהֶם, הֶחֱוֵיתִי קִידָה וּפָנִיתִי לָלֶכֶת.

הַשַּׁגְרִיר לִוַּנִי עַד לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה, נִפְרַד מִמֶּנִּי בְּקִידָה קַלָּה וּבְעָמְדִי עַל הַסַּף זָרַק לְעֶבְרִי: – מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא בָאתָ לְשַׁטּוֹת בָּנוּ.

לֹא הֲשִׁיבוֹתִי לוֹ, אֲבָל נִעְנַעְתִּי יָדִי לְשָׁלוֹם וְיָצָאתִי.

נֶחְפַּזְתִּי לְמַעְבֶּדֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה.

מִן הָרֶגַע שֶׁהַמַּעְבָּדָה הָעָמְדָה לִרְשׁוּתִי וְעַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִסַּקְתִּי מַסְקְנוֹתַי עָבְרָה פָּחוֹת מִמַּחֲצִית הַשָּׁעָה. וְאָז נָטַלְתִּי אֶת שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן וְחִיַּגְתִּי לַצִּירוּת הַאֲמֵרִיקָנִית.

– אֶת הַשַּׁגְרִיר בְּבַקָּשָׁה… שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי. כָּאן מְדַבֵּר פְּרוֹפֶסּוֹר נַקְדִּימוֹן בֶּן הַכְּסָת… כֵּן. אֲנִי הוּא. וְעַכְשָׁו בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ… מָה? כֵּן, בַּקָּשָׁה נוֹסֶפֶת. בְּסִפְרִיָּתְךָ מָצוּי סֵפֶר מְסֻיָּם. “הֶחֳמָרִים שֶׁל הָאָמָּן”. נָכוֹן, מֵאֵת מַכְּס דֶּרְנֶר. זֶהוּ בְּדִיּוּק. טוֹל סֵפֶר זֶה בְּיָדְךָ; כֵּן. כֵּן. קַח אוֹתוֹ לְיָדֶיךָ. אֲנִי מְחַכֶּה… הַסֵּפֶר בְּיָדֶיךָ? טוֹב מְאֹד. הִנַּחְתִּי פִּסַּת־נְיָר בְּעַמּוּד 83. מָצָאתָ? יָפֶה מְאֹד. קְרָא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד. קְרָא בְּקוֹל רָם! כֵּן, בְּקוֹל רָם. גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ.

וְאָז הִגִּיעַ אֵלַי קוֹל־מִלְמוּל, קוֹרֵא וְאוֹמֵר:

– “פֶּרֶק שֵׁנִי, סְעִיף חֲמִישִׁי: 'צְבָעִים יְרֻקִּים. יָרֹק־אֶמֶרַלְד, יָרֹק שְׁוַיְנְפוּרְט (יָרֹק־מְכַסֶּה, יָרֹק פָּאוּל וֶרוֹנֶזֶה) מְבֻסָּס עַל אַרְסֶן־נְחֻשְׁתִּי־חַמְצָנִי, וְהוּא הַמַּרְעִיל וְהַמְסֻכָּן שֶׁבְּכָל חָמְרֵי הַצְּבִיעָה. כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הָעֻבְדָּה, שֶׁהַמְּטַפֵּל בִּצְבָעִים אֵלּוּ מַחֲזִיק בְּיָדָיו חֹמֶר רָעִיל בְּיוֹתֵר, בְּדַרְגָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, מוֹפִיעַ הַחֹמֶר הַזֶּה בְּתָאֳרִים וּבְשֵׁמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שַׁחַר. הַצֶּבַע מַבְהִיק וְזוֹהֵר, יְרַקְרַק־צְהַבְהַב אוֹ כְּחַלְחַל וְהוּא שִׁמּוּשִׁי מְאֹד וְיַצִּיב מְאֹד בְּתַעֲרֹבֶת עִם שֶׁמֶן”.

– תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַשַּׁגְרִיר – אָמַרְתִּי לוֹ בַּטֶּלֶפוֹן. – הִנֵּה נִגְלָה כָּל סוֹד הַהַרְעָלָה שֶׁהֻרְעַלְתֶּם, אַתָּה וְרַעְיָתְךָ.

– מַה? – מַה פֵּרוּשׁ? – גִּמְגֵּם הָאִישׁ, נִרְגָּשׁ וַאֲפִלוּ נִרְגָּז מְעַט – מַה פֵּרוּשׁ “סוֹד הַהַרְעָלָה”? וּמַהוּ הַקֶּשֶׁר בֵּין מַחֲלָתֵנוּ לְבֵין הַפִּסְקָה שֶׁבַּסֵּפֶר?

עַכְשָׁו תּוּכְלוּ לְנַחֵשׁ, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, מַה דְּבָרִים הִשְׁמַעְתִּי בְּאָזְנֵי הַשַּׁגְרִיר. הִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּי צִיּוּרֵי הַקִּיר שֶׁבַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ הִגִּיעוּ לְמַצַּב שֶׁל הִתְפּוֹרְרוּת, מֵחֲמַת גִּילָם הַגָּבֹהַּ. הָאֶרֶס שֶׁבַּצֶּבַע הַוֶרוֹנֶזִי הַיָּרֹק הֵחֵל מִתְפּוֹרֵר וּמִתְקַלֵּף מִן הַקִּיר וְנֶהְפַּךְ לְאָבָק דַּק, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת חֲלַל הַחֶדֶר וְנִסְפַּג לְמַחֲזוֹר־הַדָּם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אִשְׁתּוֹ. הָיְתָה זוֹ הַרְעָלָה – קַלָּה, יַחֲסִית – שֶׁבָּאָה כְּתוֹצָאָה מִן הַמַּגָּע עִם אֶחָד מִן הַמְּסֻכָּנִים שֶׁבָּרְעָלִים הַמְּצוּיִים בִּידֵי הָאָדָם. כַּמּוּת שֶׁל עֲשִׂירִית הַגְּרָם מֵחֹמֶר זֶה דַּיָּה לְהָמִית אִישׁ מְבֻגָּר.

– אַתָּה בָּטוּחַ? – מִלְמֵל הַשַּׁגְרִיר וְאָנֹכִי חַשְׁתִּי כִּי לִבּוֹ דּוֹפֵק בְּחָזְקָה.

– בָּטוּחַ בְּהֶחְלֵט, אֲדוֹנִי – הִבְטַחְתִּי לוֹ. – וְעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁנִּגְלְתָה סִבַּת הַמַּחֲלָה, תִּמָּצֵא הַתְּרוּפָה עַל נְקַלָּה. שֶׁכֵּן הַקּשִׁי בְּרִפּוּי הוּא הָאִבְחוּן. לִפְנֵי שֶׁהָרוֹפֵא מְאַבְחֵן אֶת הָרַעַל, אֵין הוּא מְסֻגָּל לִמְצוֹא אֶת הַתְּרוּפָה. עַתָּה שֶׁאֻבְחֲנָה הַמַּחֲלָה, אֵין בְּעָיַת הָרִפּוּי אֶלָּא בְּעָיָה שֶׁל זְמָן. “וְרֵאשִׁית חָכְמָה” – אָמַרְתִּי לוֹ – “לְהִסְתַּלֵּק מִיָּד, עוֹד הַיּוֹם, מֵחֲדַר־הַשֵּׁנָה שֶׁלָּכֶם”.

– אֵין מִלִּים בְּפִי – אָמַר הַשַּׁגְרִיר – אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אוֹדֶה לְךָ.

– אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לִי – הֲשִׁיבוֹתִי. – אֲבָל חַיָּב אַתָּה לְצַלְצֵל מִיָּד לַשַּׁגְרִיר הָרוּסִי וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ עַל הֶעָוֶל שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ, בְּכָךְ שֶׁחָשַׁדְתָּ אוֹתוֹ בָּהַרְעָלָה.

– זֹאת מִנַּיִן לְךָ? – קוֹלוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר הֻזְעַף וְהִרְצִין.

– מְקוֹר־יְדִיעוֹתַי הוּא אִישִׁי וְסוֹדִי – הֲשִׁיבוֹתִי – אֲבָל מְבַקֵּשׁ אֲנִי כִּי תַּבְטִיחַ לִי לְצַלְצֵל אֵלָיו.

– עָלַי לְהִוָּעֵץ… – גִּמְגֵּם הַשַּׁגְרִיר – עָלַי לִשְׁקֹל.

– עִנְיָנְךָ הוּא – אָמַרְתִּי לוֹ. – לֵיל מְנוּחָה, אֲדוֹנִי.

וְסָגַרְתִּי אֶת מַכְשִׁיר הַטֶּלֶפוֹן.

מִיָּד חָזַרְתִּי וְחִיַּגְתִּי אֶל הַפְּרוֹפֶסּוֹר לוֹמְבַּרְדִינִי וְאַחַר כָּךְ לִמְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה. וְרַק לְבַסּוֹף צִלְצַלְתִּי אֶל הַשַּׁגְרִיר הָרוּסִי וּמָסַרְתִּי לוֹ עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים.

– אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, פְּרוֹפֶסּוֹר. – אָמַר שַׁגְרִיר בְּרִית־הַמּוֹעָצוֹת – וַהֲרֵינִי מַצְהִיר וְאוֹמֵר בְּאָזְנֶיךָ, כִּי עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. עֶצֶם הַצָּלַת חַיָּיו שֶׁל הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בָּהּ מִשּׁוּם יִתְרוֹן רַב; אֲבָל הַגִּלּוּי שֶׁלְּךָ מֵסִיר אַשְׁמָה כְּבֵדָה מֵעָלַי וּמְטַהֵר אֶת שְׁמִי וְשֵׁם הַמְּדִינָה שֶׁאֲנִי מְיַצֵּג.

– אֲדוֹנִי הַשַּׁגְרִיר – אָמַרְתִּי לוֹ – צַר לִי לִשְׁמֹעַ כִּי הַצָּלַת חַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָהּ נִרְאֵית לְךָ כְּהֶשֵּׂג בִּפְנֵי עַצְמוֹ…

– בַּנְּסִבּוֹת הַקַּיָּמוֹת – נִסָּה הַשַּׁגְרִיר לְהַסְבִּיר – הֵן תָּבִין… הַנְּסִבּוֹת הַמְיֻחָדוֹת…

– לֹא אָבִין, אֲדוֹנִי. בְּשׁוּם פָּנִים לֹא אָבִין. אַךְ עוֹד נוֹסִיף לְדַבֵּר עַל כָּךְ, אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת. וְעַתָּה לֵיל מְנוּחָה לַאֲדוֹנִי וְכָל טוּב.

עָיֵף מְעַט – אֲנִי מוֹדֶה – מִטִּרְדוֹת הַיּוֹם וּמִן הַמֵּתַח הַנַּפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּי רַק דָּבָר אֶחָד: לִישׁוֹן. אֶת פִּיקוֹלוֹמִינִי חָשַׁשְׁתִּי לִפְגֹּשׁ, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהַיּוֹם שׁוּב לֹא יַעֲמֹד בִּי הַכֹּחַ לָשֵׂאת אֶת שֶׁטֶף הַחֵרוּפִים וְהַגִּדּוּפִים שֶׁיַּשְׁמִיעַ יְדִידִי בְּאָזְנַי, כְּשֶׁאֲסַפֵּר לוֹ אֶת שֶׁאֵרַע. אֲבָל מִכֵּוָן שֶׁאֲנִי מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ, לֹא הָיָה מָנוֹס מִן הַפְּגִישָׁה, עוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב.


 

פרק שביעי: שולחנה של ויקטוריה    🔗

כֵּוָן שֶׁיָּדַעְתִּי כִּי הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבְּפִי תִּגְרֹר בְּעִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁטֶף דְּבָרִים נִמְרָץ מִפִּי הַמָּאֶסְטְרוֹ, בִּקַּשְׁתִּי לִי שָׁהוּת שֶׁל מְנוּחָה וּמַרְגֹּעַ. בָּחַרְתִּי, אֵפוֹא, לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ בָּרֶגֶל, לַמְרוֹת עֲיֵפוּתִי. מִן הַנִּסָּיוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַתְּרוּפָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְסַעֲרַת־הַנֶּפֶשׁ הִיא הַתְּנוּעָה הַגּוּפָנִית. וּמַה נָּאֶה וְטוֹב יוֹתֵר מִטִּיּוּל שֶׁל עַרְבִית לְאֹרֶךְ וִיאָה וֶנֶטוֹ. בְּשַׁעַר פִּינְצִ’יאָנָה נִכְנַסְתִּי אֶל הַגָּן שֶׁל וִילָה בּוֹרְגֶזֶה וּלְאִטִּי שֵׂרַכְתִּי רַגְלַי בַּשְּׂדֵרָה הָרְחָבָה. מִבֵּין הָעֵצִים נוֹצְצוּ אוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל פָּנַסֵּי הַחַשְׁמַל שֶׁבַּגָּן וּבִפְנוֹתִי שְׂמֹאלָה, בִּקְצֵה שְׂדֵרַת־הָעֵצִים, נִגְלְתָה לְעֵינַי, בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ, הַכִּכָּר הָעֲצוּמָה הַמְּכֻנָּה פִּיאָצָה־דֶל־פּוֹפּוֹלוֹ. בְּמֶרְכָּזָהּ נִצָּב עַמּוּד־עֲנָקִים וּבְשׁוּלֶיהָ, הַמְרֻצָּפִים אֲבָנִים מְרֻבָּעוֹת, מְשׁוֹטְטִים מוֹכְרֵי הַגְּלִידָה וּמַכְרִיזִים עַל מַרְכֻּלְתָּם. בַּעֲלֵי־דוּכָנִים מוֹזְגִים מַשְׁקָאוֹת מְרִירִים וְקָרִים הַמְּכֻנִּים קִינוֹטוֹ וּקְהַל צְעִירִים עִם זְקֵנִים פּוֹסֵעַ לְרוּחַ הָעֶרֶב וּמְגַלְגֵּל שִׂיחָה קוֹלָנִית וְעַלִּיזָה.

מִן הַפִּיאָצָה־דֶל־פּוֹפּוֹלוֹ נִכְנַסְתִּי לִרְחוֹב בַּבּוּאִינוֹ וְעַד מְהֵרָה עָמְדוּ רַגְלַי לִפְנֵי פִּשְפֵּש חֲצֵרוֹ שֶׁל מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי.

וִיקְטוֹרְיָה, שֶׁבָּאָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, לְקוֹל צִלְצוּלִי, קִדְּמָה פָּנַי בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּרָה, כְּדַרְכָּהּ:

– מַעֲשֶׂה גָדוֹל עָשִׂיתָ, נַקְדִּימוֹן. מַעֲשֶׂה גָדוֹל וְנִפְלָא!

– אֵיזֶה מַעֲשֶׂה? – נִבְהַלְתִּי לָדַעַת. וְכִי יָכוֹל הָיִיתִי לְשָׁעֵר כִּי בְּעוֹד אֲנִי מְטַיֵּל בְּגַּן בּוֹרְגֶזֶה, הוֹפִיעוּ שְׁנֵי הַתַּלְמִידִים בְּבֵית הַמּוֹרֶה, וְגִלּוּ אֶת אָזְנוֹ?

– אַל תִּתַּמֵּם וְאַל תַּעֲמִיד פָּנִים – נָזְפָה בִּי וִיקְטוֹרְיָה בַּחֲבִיבוּת – הִנֵּה וָסִילִי וְג’וֹנִי יוֹשְׁבִים בְּבֵיתֵנוּ וּמְסַפְּרִים לָנוּ פָּרָשַׁת גְּדֻלָּתְךָ.

וְאָמְנָם מָצָאתִי בְּחֶדְרוֹ שֶׁל מָרְיוֹ אֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים, שֶׁעַד כֹּה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי לְפָגְשָׁם.

הַמָּאֶסְטְרוֹ הִצִּיגָם לְפָנַי וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחִי, לְמוֹרַת רוּחִי וְלִמְבוּכָתִי.

– יוֹדְעִים אַתֶּם מִי עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם? – קָרָא מָרְיוֹ בְּגַאֲוָה וְרָמַז לְתַלְמִידָיו לָקוּם וּלְהַחֲווֹת קִידָה לְפָנַי – הֵן זֶהוּ גְדולֹ חוֹקְרֵי הָאֹרֶךְ וְהַתְּדִירוּת שֶׁל גַּלֵּי הַצֶּבַע! הוּא הָאִישׁ שֶׁגִּלָּה אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַהִפּוֹטֶתִית לְקִיּוּמוֹ שֶׁל צֶבַע־יְסוֹד רְבִיעִי. פְּרוֹפֶסּוֹר נַקְדִּימֹון בֶּן־הַכְּסָת – פָּנָה אֵלַי – הַכֵּר נָא שְׁנַיִם מִתַּלְמִידַי. נְעָרִים בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹן מְסֻיָּם.

– מַה שְּׁלוֹמְךָ – אָמַר ג’וֹנִי, נֹסַח אֲמֵרִיקָה, וְהוֹשִׁיט יָדוֹ.

– מַה שְּׁלוֹמְךָ – עָנִיתִי לוֹ אַף אָנֹכִי אַנְגְּלִית. שֶׁכֵּן כָּךְ מִנְהָגָם שֶׁל דּוֹבְרֵי אַנְגְּלִית בִּשְׁעַת־הֶכֵּרוּת: אֵין הֵם קוֹרְאִים בִּשְׁמָם אַף אֵינָם אוֹמְרִים: “נָעִים מְאֹד” אֶלָּא אוֹמְרִים: “מַה שְּׁלוֹמְךָ”.

– גָּדוֹל הַכָּבוֹד לְהַכִּירְךָ – אָמַר וָסִילִי הָרוּסִי וְהוֹשִׁיט אַף הוּא יָדוֹ.

– אַף אֲנִי שָׂמֵחַ לְהַכִּירְךָ – אָמַרְתִּי לוֹ וְהִבַּטְתִּי מִתּוֹךְ הֲנָאָה גְּלוּיָה בִּשְׁנֵי נְעָרִים אֵלֶּה. מִבְּחִינַת מִקְצוֹעִי, מִקְצוֹעַ הַצְּבָעִים, הָיוּ אֵלֶּה שְׁנֵי נִגּוּדִים קָטְבִיִּים: הָאֶחָד בָּהִיר כֻּלּוֹ, עֵינָיו תְּכֻלּוֹת וְשַׂעֲרוֹ פִּשְׁתָּן; וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי שְׁחֹר־שֵׂעָר וּשְׁחֹר־עֵינַיִם. אֲבָל מַרְאֶה פְּנֵיהֶם דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ מִלְּכַתְּחִלָּה נוֹלְדוּ תְּאוֹמִים וְאַחַר כָּךְ צָבְעוּ אֶחָד מֵהֶם בְּצֶבַע שׁוֹנֶה. גַּם קוֹמָתָם הָיְתָה שָׁוָה וְחוּט שֶׁל יְדִידוּת הָיָה מְקַשֵּׁר אוֹתָם וּמֻרְגָּשׁ מוּחָשִׁית מִכָּל תְּנוּעָה וּמִכָּל נִיעַ וְזִיעַ שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין כִּי אֵיבָה קָשָׁה וַאֲטוּמָה שְׁרוּיָה בֵּין הוֹרֵיהֶם וּבֵין מְדִינוֹתֵיהֶם.

– שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁתָּרַמְתִּי מַשֶּׁהוּ לְהַפְשָׁרַת הַטִּינָה שֶׁבַּלְּבָבוֹת – אָמַרְתִּי, מֵסֵב בַּכֻּרְסָה, בְּתוֹךְ הַחֲבוּרָה.

– הַפְשָׁרָה, אָמַרְתָּ? – לִגְלֵג מָרְיוֹ וּפָנָה אֶל ג’וֹנִי – סַפֵּר לוֹ ג’וֹנִי. סַפֵּר לִפְּרוֹפֶסּוֹר בֶּן־הַכְּסָת וְיִשְׁמַע.

ג’וֹנִי הִשְׁתָּעֵל וּבְקוֹל מְהַסֵּס פָּנָה לְעֶבְרִי וְאָמַר:

– וּבְכֵן, בֶּאֱמֶת הָיָה מָקוֹם לְקַוּוֹת לְהַפְשָׁרָה… סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאַבָּא וְאִמָּא, כְּשֶׁיַּבְרִיאוּ וְגַם יֵדְעוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּאן שׁוּם מְזִמָּה לְהַרְעִילָם, בְּוַדַּאי יִשְׂמְחוּ… וְאָמְנָם שָׂמַח אַבָּא מְאֹד כְּשֶׁהִבְטִיחַ לוֹ פְּרוֹפֶסּוֹר לוֹמְבַּרְדִינִי, כִּי תּוֹךְ אַרְבָּעָה יָמִים יַחֲזֹר לְאֵיתָנוֹ וְיִשְׁכַּח כָּל מֵחוּשָׁיו. אֲבָל מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הִסְבִּיר לִי אַבָּא כִּי, בְּעֶצֶם… אֵיךְ אוּכַל לְהַסְבִּיר זֹאת לְךָ אֲדוֹנִי?… כִּי בְּעֶצֶם, מִבְּחִינַת טוֹבָתָהּ שֶׁל אֲמֵרִיקָה, מוּטָב הָיָה אִלּוּ הֻרְעַל בִּידֵי הַשַּׁגְרִיר הָרוּסִי.

– מָה? – לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְהִפְסַקְתִּיו בְּאֶמְצַע. – מָה אָמַרְתָּ?

– יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁדָּבָר זֶה קָשֶׁה לַהֲבָנָה, – הִמְשִׁיךְ ג’וֹנִי. וּכְכָל שֶׁהִמְשִׁיךְ גָּבְרָה מְבוּכָתוֹ – אֲבָל אָנָּא, אֲדוֹנִי, הִשְׁתַּדֵּל לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ בְּרוּחוֹ שֶׁל אָבִי; אִם הָעוֹלָם יִהְיֶה מַאֲמִין כִּי שַׁגְרִיר רוּסִי נִסָּה לְהַרְעִיל שַׁגְרִיר אֲמֵרִיקָנִי, יִהְיוּ הַבְּרִיּוֹת מְשֻׁכְנָעִים שֶׁהָרוּסִים הֵם פִּרְאֵי־אָדָם, אוֹ מַשֶּׁהוּ בְּדוֹמֶה לָזֶה… אָנָּא, סְלַח לִי, – פָּנָה ג’וֹנִי לְעֵבֶר חֲבֵרוֹ – אֲנִי רַק מַסְבִּיר אֶת נְקֻדַּת הָרְאוּת שֶׁלָּהֶם… וּבְכֵן – הִמְשִׁיךְ – יִהְיוּ הַבְּרִיּוֹת סְבוּרִים כִּי הָרוּסִים נוֹהֲגִים כִּמְרַצְּחִים; וַהֲרֵי זֶהוּ מַמָּשׁ מַה שֶּׁהָאֲמֵרִיקָנִים מִשְׁתַּדְּלִים לְהוֹכִיחַ לָעוֹלָם. עַל כֵּן אָסוּר שֶׁיִּוָּדַע כִּי הָיָה כָּאן מִקְרֶה שֶׁל הַרְעָלָה מֵאַבְקַת־צֶבַע שֶׁבַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה. יֵשׁ לְהַסְתִּיר אֶת הָעֻבְדָּה הַזֹּאת. אַךְ עַתָּה נִתְבָּרֵר כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר… מִן הַשַּׁגְרִירוּת הָרוּסִית טִלְפֵּן אַחַד הַפְּקִידִים וְאָמַר בְּלִגְלוּג: “נִשְׂמַח לַעֲזֹר לָכֶם וְלִשְׁלֹחַ צַבָּע טוֹב, שֶׁיְּקַרְצֵף אֶת הַצִּיּוּרִים מֵחֲדַר־הַשֵּׁנָה שֶׁלָּכֶם וְיִצְבַּע אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, אוֹ יְצַיֵּר לָכֶם צִיּוּרִים מְחַיֵּי הָאִכָּרִים בְּרוּסְיָה”. כָּךְ בְּפֵרוּשׁ אָמַר, צָחַק לְתוֹךְ הַטֶּלֶפוֹן וְסִיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה. מַשְׁמַע שֶׁגַּם לָרוּסִים נוֹדַע סוֹד הַהַרְעָלָה, עַל כֵּן הָיָה אָבִי נִרְגָּז מְאֹד וַעֲדַיִן הוּא חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי רוֹגְזָם שֶׁל הַמְּמֻנִּים עָלָיו, בְּוַשִׁינְגְטוֹן.

– אַתָּה שׁוֹמֵעַ? – קָרָא אֵלַי פִּיקוֹלוֹמִינִי בְּזַעַף. – אֲבָל סִפּוּרוֹ שֶׁל וָסִילִי מַחֲרִיד לֹא פָּחוֹת מִזֶּה. סַפֵּר לוֹ, וָסִילִי. אַל תִּתְבַּיֵּשׁ. אֲנַחְנוּ שְׁרוּיִים בְּחֵיק הַמִּשְׁפָּחָה.

– אָמְנָם בּוּשָׁה הִיא וְחֶרְפָּה. – מִלְמֵל וָסִילִי בְּקוֹל חָלוּשׁ וְנִרְגָּשׁ – אֲבָל אִם הַמָּאֶסְטְרוֹ מְצַוֶּה, סַפֵּר אֲסַפֵּר. הִנֵּה, כָּךְ הָיָה הַדָּבָר. כְּשֶׁנִּתְקַבְּלָה הַיְדִיעָה וְאַבָּא שֶׁלִּי שָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע מִפַּי הַפְּרוֹפֶסּוֹר בֶּן־הַכְּסָת, לִפְנֵי כְּשָׁעָה אַחַת, הָיָה שָׂמֵחַ לְרֶגַע אַךְ מִיָּד הִזְעִיף גַּבּוֹתָיו, דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַעַר וְאָמַר: “מֻקְדָּם מִדַּי, לְכָל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת”. – “מַה מֻּקְדָּם”? – שָׁאַל הַמַּזְכִּיר הָרִאשׁוֹן. וְכָאן הִסְבִּיר אַבָּא שֶׁלִּי בְּעֵרֶךְ כָּךְ: אֲנַחְנוּ מִלְּכַתְּחִלָּה יָדַעְנוּ שֶׁאֵין לָנוּ יָד בְּהַרְעָלָה זוֹ. מִמֵּילָא הֲבִינוֹנוּ כִּי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים תָּצוּף הָאֱמֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. כַּמּוּבָן, שֶׁבָּרוּר הָיָה לָנוּ כִּי נְגַלֶּה בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ, עַל יְדֵי בַּלָּשִׁים וְחוֹקְרִים מִשֶּׁלָּנוּ, אֶת פֵּשֶׁר הַהַרְעָלָה בַּשַּׁגְרִירוּת הָאֲמֵרִיקָנִית. אֲבָל מְקַוִּים הָיִינוּ כִּי בֵּינְתַיִם יַחֲלֹף זְמָן רַב וְהָאֲמֵרִיקָנִים יְגַבְּבוּ עָלֵינוּ הַאֲשָׁמוֹת, יַכְרִיזוּ הַכְרָזוֹת עוֹיְנוֹת, יְכַנְּסוּ עִתּוֹנָאִים וְיוֹדִיעוּ לָעוֹלָם כִּי הִנְּנוּ פּוֹשְׁעִים נְמִבְזִים. וְאָז, בְּשִׂיא הַהִסְתָּאֲבוּת הַזֹּאת, נְגַלֶּה קֳבָל עָם וְעֵדָה אֶת הָאֱמֶת וְנָשִׂים אֶת הָאֲמֵרִיקָנִים לִצְחוֹק… אַךְ לְמַרְבֵּה הַצַּעַר בָּא הַפְּרוֹפֶסּוֹר הַיִּשְׂרְאֵלִי, נַקְדִּימוֹן בֶּן־הַכְּסָת, וְהָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ. עַכְשָׁו יִרְגְּזוּ הַמְמֻנִּים שֶׁבְּמוֹסְקְבָה וְיֹאמְרוּ כִּי הוֹצִיאוּ מִיָּדֵינוּ נֶשֶׁק טוֹב וְיָעִיל בְּטֶרֶם עֵת… כָּךְ אָמַר אַבָּא שֶׁלִּי.

– אַתָּה שׁוֹמֵעַ? – קָרָא פִּיקוֹלוֹמִינִי לְעֶבְרִי, כְּמוֹ לוּ הָיִיתִי כְּבַד־אֹזֶן מֵחֲמַת זִקְנָה.

– בְּוַדַּאי, שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ – אָמַרְתִּי בְּמוֹרַת רוּחַ.

– הוּא אֵינֶנּוּ חֵרֵשׁ – הִסְבִּירָה וִיקְטוֹרְיָה לְבַעֲלָהּ.

– שׁוֹמֵעַ אֲנִי – אָמַרְתִּי, מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים שֶׁבְּלִבִּי – וַהֲרֵינִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: שִׂנְאָה זוֹ, הֵיכָן הִיא מִסְתַּיֶּמֶת? לְאָן הִיא מוֹלִיכָה?

– שְׁאֵלָה יָפָה שָׁאַלְתָּ – זָרַק לִי פִּיקוֹלוֹמִינִי בְּלִגְלוּג, – וַאֲנִי אָשִׁיב לְךָ תְּשׁוּבָה יָפָה: לְבוֹר שַׁחַת הִיא מוֹלִיכָה. דּוֹר מְקֻלָּל זֶה כּוֹרֶה לְעַצְמוֹ קֶבֶר. אֶלָּא שֶׁגַּם אֱלֵי קֶבֶר לֹא יִזְכֶּה לְהַגִּיעַ, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּצָצוֹת יִקְטְלוּ גַּם אֶת הַקַּבְּרָנִים. וּמִי יִטְמֹן בָּאֲדָמָה אֶת הַהֲרוּגִים, שֶׁיִּהְיוּ מֻטָּלִים בָּרְחוֹבוֹת?

אֵין לְךָ הִרְהוּרִים יָפִים מֵאֵלֶּה, לְשָׁעָה זוֹ סְעֻדַּת־עַרְבִית? – נָזְפָה בּוֹ וִיקְטוֹרְיָה. – הִנֵּה הַמָּזוֹן מוּכָן וּמְזֻמָּן. בּוֹאוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן.

– שֻׁלְחָן, שֻׁלְחָן! – צָעַק פִּיקוֹלוֹמִינִי בְּבוּז, – אַתְּ וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּךְ! אֲרוֹן־מֵתִים תְּנוּ לִי וַאֲנִי מִתְכַּנֵּס בְּתוֹכוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִי מְנוּחַת־עוֹלָמִים! הָהּ! עוֹלָם אָרוּר!… מָה אָמַרְתְּ? – קָרָא מִקֵּץ רֶגַע, כְּזוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת – לֹא אָמַרְתְּ שֶׁהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ? בּוֹאוּ בַּחוּרִים וְנִטּוֹל יָדֵינוּ. קֵיבָתִי הוֹמִיָּה כַּחֲלִילִים בְּדִיסוֹנַנְס מְזֻיָּף. יֵשׁ לְכַוֵּן אֶת הַכֵּלִים, רַבּוֹתַי.

לְמִשְׁמַע הַזְמָנָה מוּסִיקַאלִית זוֹ קַמְנוּ כֻּלָּנוּ עַל רַגְלֵינוּ וּלְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הָיוּ כָּל הַפַּרְצוּפִים שְׁטוּפִים חִיּוּךְ.

אַתֶּם, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, אֶפְשָׁר שֶׁאֵינְכֶם מְבִינִים כֵּיצַד עָבַרְנוּ לְפֶתַע מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, מֵחֲמַת־זַעַם נִרְגֶּנֶת לְהִתְפַּיְּסוּת רַכָּה וְנִינוֹחָה.

אֲבָל מִי שֶׁטָּעַם פַּעַם מִתַּבְשִׁילֶיהָ שֶׁל וִיקְטוֹרְיָה הַזְּקֵנָה, הוּא יָבִין וְיִשְׁתֹּק, בְּהִתְקָרֵב שְׁעַת הַסְּעֻדָּה.


 

פרק שמיני: לילה על הגדה המערבית    🔗

פִּיקוֹלוֹמִינִי, שֶׁהָיָה נוֹצְרִי־קָתוֹלִי אָדוּק בְּדָתוֹ, מִלְמֵל לְתוֹךְ שְׂפָמוֹ תְּפִלַּת־הַשֻּׁלְחָן.

– אָמֵן! – אָמַר בְּקוֹל, כְּשֶׁסִּיֵּם.

– אָמֵן! – אָמַר ג’וֹנִי הַפְּרוֹטֶסְטַנְט.14 – אָמֵן! – אָמַר וָסִילִי, הַכּוֹפֵר בְּעִקָּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמּוֹרֶה.

– אָמֵן! – אָמַרְתִּי אָנֹכִי, הַיָּחִיד מִבֵּין הַחֲבוּרָה שֶׁיָּדַע פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה, שֶׁמֵּאוֹצָרֵנוּ הָעִבְרִי הִיא בָאָה וּמִתְּפִלּוֹתֵינוּ הַיְּהוּדִיּוֹת נִגְזְרָה וְנָדְדָה לְבֵין הַגּוֹיִים.

– וִיקְטוֹרְיָה, – נָשָׂא פִּיקוֹלוֹמִינִי קוֹלוֹ וְנָאַם בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ – הִנֵּה אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְסֻבִּים אֶל שֻׁלְחָנֵךְ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, דָּתוֹ שׁוֹנָה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ. רַק אֲנִי לְבַדִּי – אָמַר וְצָחַק – הִנְנִי נוֹצְרִי אֲמִתִּי וְהָגוּן. וְאִלּוּ ג’וֹנִי קָם וּמָרַד בָּאֲפִיפְיוֹר וְהָלַךְ לִרְעוֹת רוּחַ בִּשְׂדוֹתָיו שֶׁל לוּתֶר הַכּוֹפֵר15. וָסִילִי הוּא פְּרָבוֹסְלָבִי16, לֹא בָשָׂר וְלֹא חָלָב אֶלָּא מִין שְׁלוּחָה שֶׁל פִּרְאֵי־עֲרָבָה טַטָּרִיִּים, שֶׁפֵּרְשׁוּ לָהֶם אֶת הַדָּת פֵּרוּשׁ שֶׁל קוֹזָקִים. וַאֲפִלּוּ בְּפֵרוּשׁ זֶה אֵין וָסִילִי מַחֲזִיק וַהֲרִיהוּ כּוֹפֵר בְּעִקָּר, כְּכָל הַקּוֹמוּנִיסְטִים. יְרַחֵם הַשֵּׁם אֶת נִשְׁמָתוֹ. וְאִלּוּ נַקְדִּימוֹן הַזָּקֵן מִצֶּאֱצָאֵי הַפְּרוּשִׁים, שֶׁמָּסְרוּ אֶת יֵשׁוּ הַמָּשִׁיחַ לִצְלִיבָה, יִשְׁמְרֵנוּ הָאֱלֹהִים. רַק אַתְּ וְאָנֹכִי, כְּשֵׁרִים אָנוּ וְטוֹבִים וְאֵין בָּנוּ פְּגָם.

– בּוֹשׁ לְךָ וְהִכָּלֵם! – זָרְקָה לוֹ וִיקְטוֹרְיָה מִן הַמִּטְבָּח; אַף עַל פִּי שֶׁיָּדְעָה כִּי הוּא חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן, חוֹשֶׁשֶׁת הָיְתָה פֶּן יִפְגַּע בְּרִגְשׁוֹת הָאוֹרְחִים.

– עַל מַה צָּרִיךְ אֲנִי לְהִתְבַּיֵּשׁ? – הֶעֱמִיד מָרְיוֹ פְּנֵי תַּם וּמָשַׁךְ וְהוֹסִיף – אַדְרַבָּא: אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלשָׁה כּוֹפְרִים מְסֻבִּים אֶל שֻׁלְחָנֵנוּ, אֵין אֲנַחְנוּ שָׁמִים רַעַל בְּמַאֲכָלָם וְאֵין אָנוּ תּוֹקְעִים פִּגְיוֹן בְּבִטְנָם, אֶלָּא אָנוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, חֵי הַמָּדוֹנָה וְכָל הַקְּדוֹשִׁים! אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, נַקְדִּימוֹן יְדִידִי הַזָּקֵן?

– אֱמֶת – הוֹדֵיתִי בְּפֶה מָלֵא. – אֱמֶת וְיַצִּיב.

– שׁוֹמְעִים אַתֶּם, פְּרוֹטֶסְטַנְטִים וְקוֹמוּנִיסְטִים? – קָרָא מָרְיוֹ לְעֵבֶר תַּלְמִידָיו – שׁוֹמְעִים וְשָׂמִים אֶל לִבְּכֶם?

הַשְּׁנַיִם נִעְנְעוּ לוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם, נְבוֹכִים וּמְחַיְּכִים.

– סַפְּרוּ זֹאת לַאֲבוֹתֵיכֶם – צִוָּה פִּיקוֹלוֹמִינִי – לְמַעַן יִתְיַשְּׁבוּ הַדְּבָרִים בְּתוֹךְ מוֹחוֹתֵיהֶם הַדִּיפְּלוֹמַטִּיִּים.

– אִם יֵדַע אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁהָיִיתִי כָּאן הָעֶרֶב – צָחַק וָסִילִי – סָפֵק אִם אַגִּיעַ לִידֵי הַסְבָּרָה כָּל שֶׁהִיא.

– וְאָבִי שֶׁלִּי – אָמַר ג’וֹנִי – אִם יֵדַע כִּי חָזַרְתִּי הֵנָּה, יֶאֱרֹז אוֹתִי בַּמָּטוֹס הָרִאשׁוֹן הַיּוֹצֵא מִצַּ’מְפִּינוֹ17 לִנְיוּ־יוֹרְק. – הֲרֵינִי מֵרִים כּוֹסִי לְחַיֵּי שְׁלשָׁה כּוֹפְרִים וְנוֹצְרִי אֶחָד, הַמְקַיְּמִים בְּגוּפָם אֶת מַאֲמַר הַנָּבִיא: “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ.” – קָרָא פִּיקוֹלוֹמִינִי.

– רַמַּאי זָקֵן אַתָּה – אָמְרָה לוֹ וִיקְטוֹרְיָה – שִׂים עֵינְךָ בַּצַּלַּחַת שֶׁלְּפָנֶיךָ… כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה מָה אַתָּה אוֹכֵל?

– אַלְלַי לִי, – מִלְמֵל פִּיקוֹלוֹמִיִני בְּצַעַר מְעֻשֶּׂה וּמֻפְרָז – הַאֻמְנָם צְלִי־כֶּבֶשׂ אֲנִי זוֹלֵל בְּרֶגַע זֶה?

הַכֹּל צָחֲקוּ לְמִשְׁבַּתּוֹ וְהֵרִימוּ כּוֹסוֹתֵיהֶם.

– לְחַיֵּי הָעָם הָרוּסִי – קָרָא ג’וֹנִי.

– לְחַיֵּי הָאֲמֵרִיקָנִים! – קָרָא וָסִילִי.

– לְחַיֵּי אִיטַלְיָה הַיָּפָה! – קָרָאתִי אָנֹכִי.

– לְחַיֵּי יִשְׂרָאֵל הַנִּצְחִית – קָרָא פִּיקוֹלוֹמִינִי.

– לְחַיֵּי הָעוֹלָם שֶׁאַתֶּם יוֹרְשִׁים אוֹתוֹ, לְקַיְּמוֹ בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה, יְלָדִים – קָרְאָה וִיקְטוֹרְיָה מִמִּטְבָּחָהּ, וּבְבֵרוּר נִשְׁמְעָה יְבָבָה שֶׁל דִּמְעָה בְּקוֹלָהּ.

– מִנְּעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי – פָּקַד עָלֶיהָ פִּיקוֹלוֹמִינִי מֵעַל הַצַּלַּחַת שֶׁלְּפָנָיו – הֲרֵי אַתְּ רוֹאָה שֶׁהֵם מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם וּבָאִים לְבֵיתִי. מַשְׁמַע שֶׁיֵּדְעוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

– אַל תָּסִית אֶת הַיְלָדִים, מָרְיו. הָאֱלֹהִים צִוָּה לְכַבֵּד אָב וָאֵם, מָרְיו! – קָרְאָה וִיקְטוֹרְיָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

– הָאֱלֹהִים צִוָּה לָנוּ אֶת הָאַהֲבָה – נִצַּח אוֹתָהּ מָרְיוֹ בִּדְבָרִים, כְּשֶׁפִּיו מָלֵא וְשִׁנָּיו טוֹחֲנוֹת – וְאִם הִגַּעְנוּ, בְּדוֹר זֶה, לִידֵי כך שֶׁהוֹרִים יִלְמְדוּ אַהֲבָה מִיַּלְדֵיהֶם, אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה רְצוֹן הַבּוֹרֵא.

וְכָךְ הָיִינוּ מַפְלִיגִים וְהוֹלְכִים בְּמֵמְרוֹת שְׁנוּנוֹת וּבְדִבְרֵי בְּדִיחָה, מְתֻבָּלִים בִּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב וּמְכֻוָּנִים לְשֵׁם שָׁמַיִם, עַד שֶׁהִגִּיעָה הָאֲרוּחָה לְסוֹפָהּ, לְהוֹדִיעֲכֶם שֶׁאֲפִלּוּ אֲרוּחוֹתֶיהָ שֶׁל וִיקְטוֹרְיָה יֵשׁ לָהֶן סוֹף.

אָז קִנַּח פִּיקוֹלוֹמִינִי שְׂפָתָיו בַּמַּפִּית שֶׁעַל בִּרְכָּיו, הֵצִיץ בַּמְּסֻבִּים בְּעַיִן שׁוֹבֵבָה וּמִיָּד הֲבִינוֹתִי שֶׁהוּא זוֹמֵם מְזִמָּה.

– לַיְלָה זֶה – מָשַׁךְ פִּיקוֹלוֹמִינִי וְאָמַר – מִן הָרָאוּי שֶׁנָּחֹג אוֹתוֹ כַּהֲלָכָה. אַתְּ, וִיקְטוֹרְיָה, אַל תַּגִּישִׁי לָנוּ קָפֶה לְסִיּוּם הָאֲרוּחָה, אֶלָּא לְכִי לָךְ לִישׁוֹן וְנוּחִי מֵעֲמַל הַיּוֹם. וַאֲנַחְנוּ, הַגְּבָרִים, נָקוּם עַתָּה, נִטֹּל עִמָּנוּ כַּמָּה אֲבִיזָרִים שֶׁל שִׂמְחָה וְנֵלֵךְ אֶל טְרַסְטֶבֶרֶה18, מָקוֹם שֶׁהַשִּׂמְחָה שְׁרוּיָה שָׁם בַּלֵּילוֹת. אֲבִיזָרִים שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁעֲלֵיהֶם דִּבֵּר פִּיקוֹלוֹמִינִי, לֹא הָיוּ אֶלָּא גִּיטָרָה אַחַת גְּדוֹלָה וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקִים שֶׁל יֵין־פְרַסְקָטִי יָשָׁן נוֹשָׁן, שֶׁהָיוּ שְׁמוּרִים עִמּוֹ לְשָׁעָה שֶׁל הִתְעַלּוּת־הַנְּשָׁמָה.

– אַתָּה – צִוָּה פִּיקוֹלוֹמִינִי לְוָסִילִי – טֹל בְּיָדְךָ אֶת הַגִּיטָרָה. וְאַתָּה – פָּנָה אֶל ג’וֹנִי – הַחֲזֵק בַּבַּקְבּוּקִים. נַקְדִּימוֹן וְאָנֹכִי נְשׁוֹטֵט בְּיָדַיִם פְּנוּיוֹת, כָּרָאוּי לִזְקֵנִים.

מִיָּד יָצָאנוּ מִן הַבַּיִת, יָרַדְנוּ אֶל פִּיאָצָה־דֶל־פּוֹפּוֹלוֹ וְעַד מְהֵרָה עָמְדוּ רַגְלֵינוּ עַל גֶּשֶׁר מַרְגֶרִיטָה.

– ג’וּלְיָאנוֹ! הֵיי, ג’וּלְיָאנוֹ! – קָרָא פִּיקוֹלוֹמִינִי בְּהִתְכּוֹפְפוֹ מֵעַל לַמַּעֲקֶה.

מֵאֵי־שָׁם, סָמוּךְ לְמִשְׁטַח הַמַּיִם הַשְּחוֹרִים שֶׁמִּתַּחַת לַגֶּשֶׁר, עָלָה קוֹל: – אֲנִי הוֹלֵךְ וּבָא.


תמוז 8ב.jpg

זהו גשר מרגריטה. החץ הקטן מימין, למעלה, מראה את המקום בו עלינו על הגשר.


יָרַדְנוּ אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר וּפָגַשְׁנוּ בְּזָקֵן גוּץ וְגָרוּם, שֶׁשָּׂמַח לִקְרַאת פִּיקוֹלוֹמִינִי וְנוֹפֵף לוֹ בְּיָדָיו לְשָׁלוֹם.

– אָנוּ שׂוֹכְרִים אוֹתְךָ וְאֶת סִירָתְךָ עַד לְגֶשֶׁר גָּרִיבַּלְדִי – הוֹדִיעַ לוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי.

– וַאֲפִלּוּ עַד לְאוֹסְטִיָּה19 – הֵשִׁיב הַגּוּץ בַּעֲלִיצוּת. קָפַצְנוּ אֶל הַסִּירָה, ג’וּלְיָאנוֹ נָטַל מְשׁוֹטָיו וַאֲנַחְנוּ נִתַּקְנוּ מִן הַחוֹף וְהִפְלַגְנוּ דָּרוֹמָהּ, בְּמוֹרַד הַנָּהָר.

– הַךְ בַּגִּיטָרָה – צִוָּה פִּיקוֹלוֹמִינִי לְוָסִילִי.

מִיָּד נִשְׁמַע רִטּוּטָם שֶׁל מֵיתָרִים וּפִּיקוֹלוֹמִינִי נָתַן קוֹלוֹ הֶחָלוּד בְּשִׁיר:

כּוֹכָב מַכְסִיף

אֶת פְּנֵי הַיָּם יַגִּיהַּ.

אֶל אָן, סְפִינָה,

עַל סִפּוּנֵךְ אַגִּיעַ?

אֶל אָן,

אֶל אָן?

וְג’וֹנִי הֶחֱרָה הֶחֱזִיק אַחֲרָיו, בְּקוֹלוֹ הָרַעֲנָן וְהָרַךְ.

הַמְּשׁוֹטִים הִצְלִיפוּ בַּמַּיִם וְאָנֹכִי עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְזָכַרְתִּי אֶת יְמֵי בַחֲרוּתִי בְּאִיטַלְיָה, יָמִים שֶׁל שִׁירָה, יַיִן וּמְחוֹלוֹת בְּחֵיק הַמָּתוֹק וְהָעַלִּיז שֶׁבָּעַמִּים.

עַפְעַפַּי צָנְחוּ עַל עֵינַי בִּכְבֵדוּת. יוֹם שֶׁל טֹרַח וּמְתִיחוּת רָבַץ מֵאֲחוֹרַי וְלַיְלָה שָׁלֵו וְרוֹגֵעַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם כִּנֵּס אוֹתִי תַּחַת כַּנְפֵי הַתְּנוּמָה.

אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמָן נִמְנַמְתִּי, אַךְ זוֹכֵר אֲנִי כִּי חָלַמְתִּי חֲלוֹם וּבַחֲלוֹמִי סִירָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בַּמָּשׁוֹט הַיְמָנִי מַחֲזִיק הַשַּׁגְרִיר הָאֲמֵרִיקָנִי וּבַמָּשׁוֹט הַשְּׂמָאלִי – שַׁגְרִיר בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת.

– הֵיי, יְמִינָה – קוֹרֵא הָאֲמֵרִיקָנִי וּמְשַׁקֵּעַ מְשוֹטוֹ בַּמַּיִם בְּכָל כֹּחוֹ.

– הֵיי, שְׂמֹאלָה! – קוֹרֵא הָרוּסִי וּמִתְאַמֵּץ לַחְתֹּר בְּכָל מְאוֹדוֹ.

וּבְחַרְטוֹם הַסְּפִינָה נִצָּבִים וָסִילִי וְג’וֹנִי, בְּעוֹד שֶׁפִּיקוֹלוֹמִינִי וְאָנֹכִי יוֹשְׁבִים בְּחֶלְקָהּ הָאֲחוֹרִי.

וּוָסִילִי וְג’וֹנִי מְזַמְּרִים חֶרֶשׂ שִׁיר־שֶׁל־שְׁנַיִם, שֶׁמִּלּוֹתָיו אֵינָן מַגִּיעוֹת אֶל אָזְנַי, אֲבָל הַמָּאֶסְטְרוֹ הַזָּקֵן לוֹחֵשׁ מַשֶּׁהוּ עַל אָזְנַי וַאֲנִי צוֹחֵק.

מִכֹּחַ חֲתִירָתָם שֶׁל הַשַּׁגְרִירִים – שְׂמֹאלָה וְיָמִינָה – מִתְקַדֶּמֶת הַסִּירָה נִכְחָהּ בִּמְלוֹא מְהִירוּת זִרְמוֹ שֶׁל הַנָּהָר וְאָנוּ קְרֵבִים אֶל חוֹף שָׁטוּף בִּשְׁלַל אוֹרוֹת וְקָהָל גָּדוֹל שֶׁל חוֹגְגִים מְצַפֶּה לָנוּ לְהַקְבִּיל פָּנֵינוּ.

– מִי וָמִי בַּבָּאִים? – עָלָה קוֹל מִן הַחוֹף?

– פְּלִיטִים אֲנַחְנוּ – קוֹרֵא פִּיקוֹלוֹמִינִי לְעֵבֶר הַקָּהָל – שְׂרִידֵי־אָדָם שֶׁנּוֹתְרוּ לִפְלֵיטָה מֵחֻרְבַּן הָעוֹלָם.

– בְּרוּכִים הַבָּאִים לְאֶרֶץ שְׁלוֹם־עוֹלָמִים – מֵשִׁיב הַקּוֹל. – עֲלוּ וּבוֹאוּ.

וְחַרְטוֹם סִירָתֵנוּ נִתְקַע בַּחוֹף וּמִכֹּחַ הַזַּעֲזוּעַ אֲנִי מֵקִיץ מִשְּׁנָתִי.

– קוּם עַל רַגְלֶיךָ, יָשִׁישׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ – סוֹנֵט בִּי פִּיקוֹלוֹמִינִי וְתוֹמֵךְ אֶת זְרוֹעִי – מַה לְּךָ נִרְדָּם, נַקְדִּימוֹן?

אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי. הִגַּעְנוּ, כַּנִּרְאֶה, לְמָקוֹם שֶׁמִּתַּחַת לְגֶשֶׁר גָּרִיבַּלְדִי. לְיַד הַמַּיִם נִצֶּבֶת חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרִים וּנְעָרוֹת, שֶׁהִבְעִירוּ לָהֶם מְדוּרָה וְקוֹלָהּ שֶׁל גִּיטָרָה עוֹלֶה מִבֵּינֵיהֶם.

– בְּרוּכִים הַבָּאִים – אוֹמֵר לָנוּ נַעַר גְּבַהּ־קוֹמָה וְשָׁחוּם.

– בְּרוּכִים הַנִּמְצָאִים – מֵשִׁיב פִּיקוֹלוֹמִינִי.

– שְׁבוּ אִתָּנוּ לִשְׁתּוֹת וְלָשִׁיר – מַצִּיעַ הַבָּחוּר.


תמוז 9ב.jpg

זהו גשר גריבלדי, והחץ הקטן שמשמאל, למעלה, מראה על המקום שאליו הגענו בסירתנו, מתחת לגשר.


– דַּרְכֵּנוּ אָצָה לָנוּ אֶל הַמִּסְבָּאָה שֶׁבְּכִכַּר הַכְּנֵסִיָּה – מֵשִׁיב פִּיקוֹלוֹמִינִי. – שֶׁמָּא תִּצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ?

הִתְיַעֲצוּת קוֹלָנִית וּקְצָרָה קוֹבַעַת פֶּה אֶחָד כִּי הַכֹּל הוֹלְכִים אֶל הַמִּסְבָּאָה.

אָנוּ נִפְרָדִים מִג’וּלְיָאנוֹ, מְשַׁלְּמִים לוֹ שְׂכָרוֹ וּפוֹנִים בַּחֲבוּרָה אֶל מַעֲלֵה הַחוֹף, אֶל עֵבֶר כְּנֵסִיַּת סַנְטָה־מָרְיָה־אִין־טְרַסְטֶבֶרֶה. בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת הַסְּמוּכוֹת, – וְאֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם זוֹ לוּנְגָרֶטָה אוֹ לוּצִ’יָה־מָנָרָה, – אָנוּ מוֹצְאִים מִסְבָּאָה מְרֻוַּחַת, שֶׁשֻּׁלְחֲנוֹתֶיהָ נִפְרָשִׂים עַל הַמִּדְרָכָה. הַכֹּל מְכַנְּסִים שֻׁלְחָנוֹת לְמָקוֹם אֶחָד, עוֹרְכִים כִּסְאוֹת בַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה, מַזְמִינִים יַיִן, מִינֵי תַּרְגִּימָה מְלוּחִים וַחֲרִיפִים וְהַגִּיטָרָה שֶׁל בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַצְּעִירִים פּוֹתַחַת בְּמַנְגִּינָה.

אַחַר כָּךְ מְקַבְּלִים הַחְלָטָה שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַמְּסֻבִּים – לְפִי תּוֹר יְשִׁיבָתוֹ – יַשְׁמִיעַ זֶמֶר מִשֶּׁלּוֹ, מִן הָאֲהוּבִים עָלָיו.

לֹא אוּכַל לִמְנוֹת כָּל מַה שֶּׁשַּׁרְנוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. אֲבָל זוֹכֵר אֲנִי שֶׁאִיטַלְקִי שָׁחוּם, בֶּן הַדָּרוֹם, פָּתַח בְּזֶמֶר שֶׁהִרְעִיד אֶת קִירוֹת לִבֵּנוּ בְּסַעֲרַת חוּשִׁים חַמָּה וּמַדְהִימָה; וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִקְשַׁבְנוּ לְשִׁירָתוֹ שֶׁל וָסִילִי דִמִּינוּ בְּנַפְשֵׁנוּ כִּי עַרְבוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת שֶׁל רוּסְיָה מְכַתְּרוֹת עָלֵינוּ סָבִיב וְהֶמְיָה שֶׁל צַעַר, שֶׁאֵין לוֹ תְּחִלָּה וְאֵין לוֹ סוֹף, בָּאָה לִשְׁכֹּן בְּלִבֵּנוּ וְעֵינֵינוּ נִתְלַחְלְחוּ בִּדְמָעוֹת. אַחַר כָּךְ פָּצַח ג’וֹנִי בְּבַלַּדָּה נִמְרָצָה וְעַזַּת־קֶצֶב עַל אֶחָד גּ’וֹן הֶנְרִי, שֶׁהָיָה פּוֹעֵל־רַכֶּבֶת בְּאַמֵרִיקָה, קוֹבֵעַ מַסְמְרֵי פְּלָדָה בִּמְסִלּוֹת־הַבַּרְזֶל, עַד שֶׁבָּאוּ אֲנָשִׁים וְהִמְצִיאוּ מְכוֹנָה, הַמְסֻגֶּלֶת לִקְבּוֹעַ מַסְמְרֵי־פְּלָדָה בִּמְהִירוּת, שֶׁאֵין שׁוּם בֶּן־תְּמוּתָה יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת בָּהּ. אֲבָל גּ’וֹן הֶנְרִי לֹא נִכְנַע. מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָלַם פַּטִּישׁוֹ עַד שֶׁנִּצַח אֶת הַמְּכוֹנָה, אֲבָל לְעֵת לַיְלָה כָּרַע־נָפַל, שָׁדוּד וּמֵת. וְהוּא נִקְבַּר בְּחוֹלוֹת הָעֲרָבָה, בְּסָמוּךְ לַמְּסִלָּה.


תמוז 10ב.jpg

כיכר “סנטה מריה אין טבסטברה”. החץ הקטן למטה מראה את בית הקפה, בו ישבנו לחגיגת־הפרידה.


עוֹד אֲנִי נִפְעָם מִגּוֹרָלוֹ שֶׁל גּ’וֹן הֶנְרִי הָאַמִּיץ וְהָאֻמְלָל וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרִי לְהַשְׁמִיעַ שִׁיר. לֹא זַמָּר אָנֹכִי וְלֹא בֶּן זַמָּר, אֲבָל לְסָרֵב לֹא יָכֹלְתִּי. פָּתַחְתִּי, אֵפוֹא, פִּי וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּשִׁיר:

הִנֵּה מַה טּוֹב

וּמַה נָּעִים

שֶׁבֶת אַחִים

שֶׁבֶת אַחִים

גַּם יָחַד.

שִׁיר זֶה לֹא הָיָה מֻכָּר לִידִידַי וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּלַוֵּנִי עַל הַגִּיטָרָה. אֲבָל שְׁמִיעָתָם שֶׁל בְּנֵי אִיטַלְיָה מְשֻׁבַּחַת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמִּיָּד נִמְצָא בָּחוּר שֶׁקָּלַט אֶת תָּוֵי־הַשִּׁיר וַאֲנִי נִדְרַשְׁתִּי לַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים שֵׁנִית.

לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה נִצְטָרְפוּ הַפַּעַם כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה לְקוֹלִי וּמַקְהֵלָה אַדִּירָה הִרְעִימָה בְּכִכַּר הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבְּרוֹמָא, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה:

הִנֵּה מַה טּוֹב

וּמַה נָּעִים

שֶׁבֶת אַחִים

שֶׁבֶת אַחִים

גַּם יָחַד.

הֵם בִּקְּשׁוּנִי לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת וּכְשֶׁתִּרְגַּמְתִּי לָהֶם גָּבְרָה הִתְלַהֲבוּתָם עוֹד יוֹתֵר. לֹא הִנִּיחוּ לִי וְדָרְשׁוּ שֶׁאַשְׁמִיעַ עוֹד שִׁיר אֶחָד. וְכִי מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? פָּתַחְתִּי פִּי וְשַׁרְתִּי:

הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם

הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

הֵבֵאנוּ

שָׁלוֹם

שָׁלוֹם

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

הִתְלַהֲבוּתָם שֶׁל הַצְּעִירִים לֹא יָדְעָה גְבוּל וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה סּוֹד צָפוּן בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת וְהַמַּנְגִּינָה הָעֲמָמִית הַתְּמִימָה.

הֵם לֹא הִנִּיחוּ לִי עַד שֶׁלִּמַּדְתִּים עוֹד כַּמָּה שִׁירִים מִשֶּׁלָּנוּ וְעַד שֶׁנִּחַר גְּרוֹנִי. פִּיקוֹלוֹמִינִי הַזָּקֵן קָם לְהַצִּילֵנִי מִידֵיהֶם.

– דַּי – קָרָא לְעֵבֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה – הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן לִלְגֹּם מְעַט יַיִן וְאַתֶּם שַׁעְשְׁעוּ אֶת נַפְשׁוֹ מֵעַתָּה וְאֵילֵךְ.

אָז קָם וָסִילִי שֵׁנִית וְהַפַּעַם הִשְׁמִיעַ וַלְס20 רוּסִי עַתִּיק, אֲשֶׁר מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי כְּמוֹתוֹ לְנֹעַם וּלְעֶדְנָה. מִיָּד קָמוּ כַּמָּה נְעָרִים וּנְעָרוֹת וְיָצְאוּ בְּמָחוֹל עַל הַכְּבִישׁ. הֵם נָעוּ וְחָגוּ, זוּגוֹת־זוּגוֹת, וְיוֹשְׁבֵי הַמִּסְבָּאוֹת שֶׁבַּסְּבִיבָה נֶאֶסְפוּ וְנִצְּבוּ עַל הַמִּדְרָכוֹת וְלִוּוּ אֶת הַמְּחוֹלְלִים בִּנְהִימָה חֲרִישִׁית, כְּשֶׁקּוֹלוֹ הֶעָמֹק וְהַצָּלוּל שֶׁל וָסִילִי מְפַלֵּס לוֹ נְתִיבָה בְּיַם הַהֶמְיָה, בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה הַדּוֹמֵם.

חַת־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ, חַת־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ, – נָעוּ־חָגוּ הַזּוּגוֹת בְּקֶצֶב אִטִּי, מָתוּן וַחֲגִיגִי, וּמִלִּים רוּסִיּוֹת רַכּוֹת וּמִתְרַפְּקוֹת עַל הָאֹזֶן שָׁטוּ בַּחֲלַל הַלַּיְלָה, לִטְּפוּ אֶת כָּתְלֵי הַכְּנֵסִיָּה הָעַתִּיקָה, פָּלְשׁוּ לְאַפְלוּלִית הַסִּמְטָאוֹת הַצָּרוֹת וְחָזְרוּ מִשָּׁם אֶל הַכִּכָּר שֶׁלָּנוּ, מְבֻשָּׂמוֹת שִׁבְעָתַיִם, פּוֹלְחוֹת כְּלָיוֹת וָלֵב וּמְסַחְרְרוֹת עַד כִּלְיוֹן־נֶפֶשׁ.

וָסִילִי סִיֵּם שִׁירָתוֹ וְדִמְמַת־פֶּתַע הִשְׂתָּרְרָה מִסָּבִיב. הַנְּעָרִים הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי בְּנוֹת זוּגָם וְנָשְׁקוּ אֶת יְדֵיהֶן. אָז פָּרַץ הַקָּהָל שֶׁמִּסָּבִיב בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת.

– תְּחִי רוּסְיָה! – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים הַמְשֻׁלְהָבִים – תְּחִי רוּסְיָה הַיָּפָה!

וָסִילִי מָסַר אֶת הַגִּיטָרָה לִידֵי ג’וֹנִי. הָאֲמֵרִיקָנִי בְּהִיר־הַשֵּׂעָר הֶעֱבִיר אֶצְבְּעוֹתָיו עַל הַמֵּיתָרִים וּמִיָּד נִרְמַזְנוּ כִּי הוּא עוֹמֵד לִפְצֹחַ בְּרִקּוּד סוֹעֵר, מִמַּנְגִּינוֹת הַכּוּשִׁים, בְּנֵי אֲמֵרִיקָה, מַנְגִּינוֹת הַגֶ’ז הַמַּלְהִיבוֹת.

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַכְּבִישׁ הָמָה זוּגוֹת מְקַפְּצִים כִּתְיָשִׁים, זֶה לְעוּמַת זֶה, הַנְּעָרִים חוֹלְפִים כְּבָרָק עַל פְּנֵי בְּנוֹת זוּגָם וְשָׁבִים־קוֹלְטִים אֶת נַעֲרוֹתֵיהֶם הַטָּסוֹת בָּאֲוִיר. הַבִּרְכַּיִם נִכְפְּפוּ עַד לָאֲדָמָה וְשָׁבוּ־זִנְּקוּ אֶל עָל. שְׂמָלוֹת נִתְבַּדְּרוּ בַּמָּחוֹל וְהָיוּ כִּפְרָחִים קְסוּמִים, פִּרְחֵי־מַיִם שֶׁנִּטַּלְטְלוּ מִכֹּחַ סְעָרָה פִּתְאוֹמִית שֶׁבָּאֲגָם.

וּמַה זּה רוֹאוֹת עֵינַי? פִּיקוֹלוֹמִינִי שֶׁלִּי, אַשְׁמַאי זָקֵן שֶׁכְּמוֹתוֹ, קָפַץ מִכִּסְּאוֹ, נָטַל לוֹ נַעֲרָה מִתּוֹךְ הַחֲבוּרָה וַהֲרֵיהוּ מְקַפֵּץ כְּנֶגְדָּהּ, שׁוֹעֵט בְּרַגְלָיו, כּוֹפֵף בִּרְכָּיו כְּאַחַד הַפִּרְחָחִים הַלָּלוּ וּמִגְּרוֹנוֹ פּוֹרְצִים קוֹלוֹת “הֵיי” וְ“הוֹי” וְ“הַיי־הַיי”. מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיו בְּכָךְ וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַחֲזֹר עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה בְּחַיָּיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חַשְׁתִּי מֵעֵין דִגְּדּוּג בְּקַרְסוּלַי, כְּאִלּוּ צָבְטָה הַמַּנְגִּינָה הַמְטֹרֶפֶת אֶת עֲצָבַי וֶהֱרִימַתְנִי מִן הַכִּסֵּא. מִיָּד בָּאָה נַעֲרָה, חָטְפָה אֶת יָדִי וּמְשָׁכַתְנִי אֶל הַכְּבִישׁ.

מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁשּׁוּם אָדָם מִמַּכָּרַי לֹא הָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד וַהֲרֵינִי בּוֹחֵר לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל אוֹתוֹ מָחוֹל שֶׁחוֹלַלְתִּי. כֵּן מְקַוֶּה אֲנִי כִּי שׁוּרוֹת אֵלֶּה לֹא תַּגַעְנָה אֶל שִׁלְטוֹנוֹת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁלִּי וְאַף אֶחָד מִתַּלְמִידַי לֹא יֵדַע אֶת שֶׁגִּלִּיתִי לָכֶם זֶה עַתָּה, אֵין אֲנִי בּוֹשׁ, חָלִילָה, בָּרִקוּד שֶׁרָקַדְתִּי אוֹתוֹ לַיְלָה בְּרוֹמָא, עַל הַגָּדָה הַמַּעֲרָבִית שֶׁל נְהַר הַטִּיבֶּר. לְהֵפֶךְ. גֵּאֶה אֲנִי עַל הַשִּׁכְחָה הַגְּדוֹלָה וְעַל הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּמָה שֶׁאָפְפָה אוֹתִי, אֲבָל מֻבְטַחְנִי שֶׁשּׁוּם אָדָם – לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹכְחִים – לֹא יָבִין זֹאת.

הָהּ, נְעוּרִים קַלֵּי־הָרַגְלַיִם! הָהּ, רוֹמָא הַיָּפָה, רוֹמָא שֶׁל טְרַסְטֶבֶרֶה, בַּלַּיְלָה הַהוּא!


 

פרק תשיעי: נתפרדה החבילה    🔗

כְּשֶׁסִּיֵּם ג’וֹנִי נְגִינָתוֹ וְהַמְּחוֹלְלִים צָנְחוּ, מִי עַל כִּסְּאוֹ וּמִי עַל שׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה, נוֹשְׁמִים וְנוֹשְׁפִים, – פָּרְצוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁעַל הַמִּדְרָכוֹת בִּקְרִיאוֹת לְחַיֵּי אֲמֵרִיקָה, חָבְקוּ וְנָשְׁקוּ לְג’וֹנִי וְהֵרִימוּ כּוֹסוֹת לְחַיֵּי עַמּוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ.

חָזַר ג’וֹנִי וְיָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְגַם וָסִילִי בָּא וְיָשַׁב עִמָּנוּ.

– זֶהוּ הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ בְּצַוְתָא – נֶאֱנַק ג’וֹנִי וְאָמַר.

– סָבוּרְנִי שֶׁכָּךְ הַדָּבָר בֶּאֱמֶת – אָמַר וָסִילִי. – עַכְשָׁו, שֶׁנֶּעְדַּרְנוּ מִן הַבַּיִת לַיְלָה תָמִים, שׁוּב לֹא יַנִּיחוּ לָנוּ הַהוֹרִים לָצֵאת מִן הַבַּיִת בְּלֹא לִוּוּי.

– הֵיכָן בַּקְבּוּקֵי הַפְרַסְקָטִי שֶׁלָּנוּ? – בִּקֵּשׁ פִּיקוֹלוֹמִינִי לָדַעַת, מִתְעַלֵּם מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמִי שֶׁדּוֹחֶה מֵעָלָיו סִיּוּט.

מִיָּד נִשְׁלְפוּ הַבַּקְבּוּקִים מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, הַפְּקָקִים נֶחֶלְצוּ וַאֲנַחְנוּ מָזַגְנוּ יַיִן לַנּוֹכְחִים וַהֲרִימוֹנוּ כּוֹסוֹתֵינוּ.

– לְחַיֵּי עוֹלָם חָדָשׁ וָטוֹב! – קָרָא הַמָּאֶסְטְרוֹ הַזָּקֵן.

– לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם! – קָרְאוּ הַמְסֻבִּים.

– לְחַיֵּי הַיּוֹם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בּוֹא יָבוֹא, יוֹם שֶׁל שִׁירָה רוּסִית וּמָחוֹל אֲמֵרִיקָנִי בְּכָל מִסְבְּאוֹת הָעוֹלָם! – קָרָא אָדָם מִן הַמִּדְרָכָה.

– יוֹם שֶׁל בִּטּוּל צְבָאוֹת וּפְצָצוֹת!

– יוֹם שֶׁל קֵץ לָאֵיבָה!

– יוֹם בּוֹ יֵהָפְכוּ סְפִינוֹת מִלְחָמָה לְפֻנְדְקֵי־מָחוֹל צָפִים עַל הַמַּיִם!

– יוֹם, בּוֹ יַתִּיכוּ אֶת הַתּוֹתָחִים וִיחַשְּׁלוּ מִן הַפְּלָדָה מְכוֹנִיּוֹת־טִיּוּל!

– יוֹם, בּוֹ יַעַסְקוּ כָּל הַגֶּנֶּרָלִים בְּגִדּוּל פְּרָחִים!

– יוֹם בּוֹ יִשְׁאַל בֵּן לְאָבִיו: “אַבָּא, מַה זֹּאת מִלְחָמָה”?

– וְהָאָב יָשִׁיב: “מִנְהָג קָדוּם שֶׁל פִּרְאֵי־אָדָם”.

– וְהַבֵּן יוֹסִיף וְיִשְׁאַל: “וּמַה זֶּה רוֹבֶה”?

– וְהָאָב יַעֲנֶה: “כְּלִי, שֶׁבּוֹ מַפִּילִים כַּדּוּרִים בְּיָרִיד, וְזוֹכִים בַּחֲפִיסַת שׁוֹקוֹלַדָּה”.

– וְהַבֵּן יֹאמַר: “וּמַה זֶּה חַיָּל”?

– וְהָאָב יַעֲנֶה: “אָדָם, שֶׁמִּתְנַדֵּב לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים בִּשְׁעַת שִׁטָּפוֹן, רְעִידַת־אֲדָמָה אוֹ מַגֵּפָה, כִּי תִּפְרֹץ בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת.”

הַכֹּל צָחֲקוּ צְחוֹק עָגוּם וְלָגְמוּ מִכּוֹסוֹתֵיהֶם.

הֵרַמְתִּי עֵינַי מִכּוֹסִי שֶׁנִּתְרוֹקְנָה וְרָאִיתִי שֶׁפַּאֲתֵי הַשָּׁמַיִם, בִּקְצֵה הַסִּמְטָה שֶׁמִּמּוּל, מַחְוִירִים וְהַשַּׁחַר עוֹלֶה.

– הִגִּיעָה שְׁעָתֵנוּ לַחֲזֹר – אָמַרְתִּי לְפִּיקוֹלוֹמִינִי – הַמָּטוֹס שֶׁלִּי יוֹצֵא עִם בֹּקֶר לְפָּרִיז וְעָלַי לִהְיוֹת בְּסוֹרְבּוֹנָה21 בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר. הַמָּאֶסְטְרוֹ הַזָּקֵן הֵצִיץ בִּי, כְּאִלּוּ עוֹרַרְתִּיו מֵחֲלוֹם. עֵינָיו הַטּוֹבוֹת הָיוּ אֲדֻמּוֹת וּבִלְחָיָיו פָּרַח סֹמֶק שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת.

– לַחֲזֹר? – מִלְמֵל, כְּאֵינוֹ מֵבִין – לָמָה לַחֲזֹר? וַהֲרֵי כָּל כָּךְ טוֹב לָנוּ כָּאן.

– אָמְנָם כֵּן, – אָמַרְתִּי – שָׁעָה זוֹ תֵּחָרֵת בְּלִבֵּנוּ לְכָל יְמֵי חַיֵּינוּ.

– לְכָל יְמֵי חַיֵּינוּ? – חִיֵּךְ מָרְיוֹ חִיּוּךְ שֶׁל עַצְבוּת – כַּמָּה עוֹד נוֹתַר לָנוּ לִחְיוֹת, לְךָ וְלִי?… אֲבָל הַצְּעִירִים יִזְכְּרוּ. אוּלַי יִזְכּוּ לִזְכֹּר שָׁעָה זוֹ, כְּשֶׁיִּחְיוּ בְּעוֹלָם אַחֵר, חָדָשׁ. גַּם אוֹתָנוּ יִזְכְּרוּ, אוֹתְךָ וְאוֹתִי. וְכָךְ נִחְיֶה בְּלִבּוֹתֵיהֶם וְלֹא נָמוּת.

– הַנַּח לְהִרְהוּרֵי־עַצְבוּת – נָזַפְתִּי בּוֹ, – קוּמָה וְנֵלְכָה.

הוּא נִתְרוֹמֵם בְּאִי רָצוֹן מִכִּסְּאוֹ וְרָמַז לְתַלְמִידָיו. וָסִילִי וְג’וֹנִי קָמוּ וְתָמְכוּ בוֹ, מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין. נוֹפַפְנוּ לְשָׁלוֹם לְכָל הַנּוֹכְחִים.

– הֱיוּ שָׁלוֹם, יְדִידִים – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים.

וְהַנַּעֲרָה שֶׁרָקְדָה עִם פִּיקוֹלוֹמִינִי בָּאָה אֶצְלוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ עַל לֶחְיוֹ.

יְדִידִי הַזָּקֵן הֵסֵב פָּנָיו וְדִמְעָה נָשְׁרָה לוֹ מִבֵּין רִיסֵי עֵינָיו.

עָקַרְנוּ מִשָּׁם וְהָלַכְנוּ.

כְּשֶׁחָצִינוּ אֶת גֶּשֶׁר גָּרִיבַּלְדִי הִשְׁקַפְנוּ מִמְּרוֹמָיו אֶל הַמַּיִם הָאֲפֹרִים וְהַצּוֹנְנִים שֶׁל הַטִּיבֶּר. הַחֲשֵׁיכָה הֵחֵלָּה מִתְפַּזֶּרֶת לְאִטָּהּ וּמִן הַמַּיִם עָלָה אֵד שֶׁל טַחְבּוּבִית וֶהֱקִיפַנּוּ לְרֶגַע. אַחַר כָּךְ צָעַדְנוּ בָּרְחוֹב הַקָּטָן הַמְכֻנֶּה “רְחוֹב הַחֲנֻיּוֹת הָאֲפֵלוֹת”, עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי מַצֶּבֶת וִיקְטוֹר־עִמָּנוּאֵל, הָעֲשׂוּיָה שַׁיִשׁ לָבָן וּמַשְׁקִיפָה עַל כְּכַר וֶנֶצְיָה וְעַל הָאַרְמוֹן הָעַתִּיק. מִשָּׁם בָּאנוּ לְוִיאָה־דֶל־קוֹרְסוֹ וּלְפֶתַע הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹלָם שֶׁל מַיִם מִסִּמְטָה סְמוּכָה.

כֻּלָּנוּ עָצַרְנוּ לְרֶגַע. פִּיקוֹלוֹמִינִי, נִשְׁעַן עַל זְרוֹעוֹת תַּלְמִידָיו, הֶעֱלָה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו וְאָמַר:

– הוֹצִיאוּ מַטְבֵּעַ מִכִּיסְכֶם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

צִיַּתְנוּ לוֹ, מֻפְתָּעִים.

– וְעַתָּה בּוֹאוּ אַחֲרַי.

וְהוּא הֶעֱבִירַנּוּ בַּסִּמְטָה הַפּוֹנָה יְמִינָה וְלִפְנֵי שֶׁהָיָה סַפֵק בְּיָדֵינוּ לִתְהוֹת עַל פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים נִצַּבְנוּ פָּנִים אֶל פָּנִים מוּל פוֹנְטָנָה־דִי־טְרֶוִי, הֲלוֹא הִיא הַמִּזְרָקָה הַנִּפְלָאָה, שֶׁמֵּימֶיהָ נִגָּרִים מִבֵּין סַלְעֵי־שַׁיִשׁ, לְרַגְלֵי סוּסִים שֶׁל שַׁיִשׁ לָבָן, אֶל תּוֹךְ בְּרֵכָה גְּדוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בְּכִכָּר קְטַנָּה. יוֹמָם וָלַיְלָה נִגָּרִים הַמַּיִם וּמָסֹרֶת מְקֻבֶּלֶת עַל הַתַּיָּרִים הַבָּאִים לְרוֹמָא: מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַחֲזֹר וְלִזְכּוֹת בְּבִקּוּר נוֹסָף בָּעִיר הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת, חַיָּב לְהַשְׁלִיךְ מַטְבֵּעַ אֶל הַבְּרֵכָה שֶׁלְּרַגְלֵי הַפוֹנְטָנָה־דִי־טְרֶוִי.

– יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, – פָּתַח הַמָּאֶסְטְרוֹ בְּקוֹל חֲגִיגִי – אָנוּ נִשְׁבָּעִים לַחֲזֹר וּלְהִפָּגֵשׁ כָּאן יַחְדָּיו.

וְהוּא רָמַז לָנוּ לְהָטִיל אֶת הַמַּטְבֵּעַ לַמַּיִם.

אַרְבָּעָה קוֹלוֹת פִּכְפּוּךְ דַּקִּים וְצוֹנְנִים עָלוּ בַּחֲלַל הַדּוּמִיָּה שֶׁלִּפְנוֹת בֹּקֶר. אַרְבָּעָה מַטְבָּעוֹת הֻשְׁלְכוּ בְּיָד רוֹטֶטֶת וּבְלֵב נִשְׁבָּע.

מִשָּׁם פָּנִינוּ, בִּרְחוֹב טְרִיטוֹנֶה, אֶל פִּיאָצָה בָּרְבֶּרִינִי וְעַד מְהֵרָה עָמְדוּ רַגְלֵינוּ בְּוִיאָה וֶנֶטוֹ, בָּרְחוֹב שֶׁבּוֹ גָּר ג’וֹנִי שֶׁלָּנוּ.

הַמּוֹרֶה וְתַלְמִידוֹ נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוַּאר רֵעֵהוּ וּבָכוּ. וָסִילִי וְאָנֹכִי הֲסִבּוֹנוּ פָּנֵינוּ מֵהֶם. הִתְאַמַּצְנוּ לִמְצוֹא עִנְיָן בַּחֲזִיתוֹ שֶׁל בַּיִת מִן הַבָּתִּים.

– שָׁלוֹם לְךָ, פְּרוֹפֶסּוֹר בֶּן־הַכְּסָת – שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל ג’וֹנִי דּוֹבֵר אֵלַי.

לָחַצְתִּי יָדוֹ וְלֹא מָצָאתִי מִלִּים בְּפִי לְאָמְרָן לוֹ.

– הַשַּׁחַר עוֹלֶה עַכְשָׁו – אָמַר פִּיקוֹלוֹמִינִי וְקוֹלוֹ מַרְעִיד – זוֹהִי שָׁעָה יָפָה לְהִפָּרֵד. אֱמוֹר מַשֶּׁהוּ לְג’וֹנִי, נַקְדִּימוֹן. אֱמוֹר לוֹ.

– ג’וֹנִי – מִלְמַלְתִּי בִּמְבוּכָה – אֵין אֲנִי אֶלָּא אִישׁ מַדָּע זָקֵן… כָּל יָמַי אֲנִי עוֹסֵק בִּדְבָרִים הָרְחוֹקִים מֵחַיֵּי יוֹם־יוֹם… הַשָּׁעָה הַזֹּאת גְּדוֹלָה מִכְּפִי כֹּחִי.


תמוז 11ב.jpg

פונטנה־די – טרווי וסוסיה הלבנים.


– תּוֹדָה לְךָ, פְּרוֹפֶסּוֹר – אָמַר ג’וֹנִי, הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ וְצִפָּה לָרֶגַע שֶׁיּוּכַל לְהָסֵב פָּנָיו וְלָלֶכֶת. נִכָּר הָיָה שֶׁלִּבּוֹ כָּבֵד עָלָיו.

– לֵךְ ג’וֹנִי. רוּץ וְלֵךְ – הִתִּיר לוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי. וּמִיָּד נָשָׂא ג’וֹנִי רַגְלָיו וְרָץ.

אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע נֶעֱצַר, בְּמוֹרַד הָרְחוֹב, נוֹפֵף יָדוֹ לְעֶבְרֵנוּ וְקָרָא:

– וָסִילִי, לְהִתְרָאוֹת, וָסִילִי.

– לְהִתְרָאוֹת – לָחַשׁ וָסִילִי וְקוֹלוֹ לֹא נִשְׁמַע לוֹ.

פָּנִינוּ וְנִכְנַסְנוּ לִרְחוֹב פִינְצִ’יאָנָה וּמִשָּׁם לִרְחוֹב פּוֹ, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לִשְׂדֵרוֹת הַמַּלְכָּה מַרְגֶּרִיטָה. כָּאן הוֹפִיעוּ לְעֵינֵינוּ הָאוֹטוֹבּוּסִים הָרִאשׁוֹנִים, הַמּוֹבִילִים פּוֹעֲלִים לַעֲבוֹדָתָם שֶׁמִּחוּץ לָעִיר.

– נַעֲרִי הַיָּקָר – אָמַר פִּיקוֹלוֹמִינִי וְלֹא יָסַף.

וָסִילִי קָרַב וְחִבֵּק אֶת כִּתְפֵי מוֹרוֹ הַזָּקֵן.

שׁוּב הֲסִבּוֹתִי פָּנַי וְהִנַּחְתִּי לָהֶם לְהִפָּרֵד זֶה מִזֶּה.

נַפְשִׁי נִתְדַּכְדְכָה עָלַי עַד עָפָר וּמִשּׁוּם מַה בִּקַּשְׁתִּי לְקַלֵּל. וָסִילִי נִפְרַד מִמֶּנִּי בִּלְחִיצַת־יָד וְכַנִּרְאֶה שֶׁמֵּרֹב הִתְרַגְּשׁוּת שָׁכַח כִּי אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת שְׂפָתוֹ, וְאָמַר מַשֶּׁהוּ בְּרוּסִית. לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם מֶה הָיוּ הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַנַּעַר הֶחָבִיב הַזֶּה. וְאָז חָזַרְנוּ, מָרְיוֹ וְאָנֹכִי, עַל עִקְּבוֹתֵינוּ, כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַגַּן הַגָּדוֹל שֶׁל וִילָה בּוֹרְגֶזֶה וּמִשָּׁם לָרֶדֶת לְפִּיאָצָה־דֶל־פּוֹפּוֹלוֹ וְלָשׁוּב אֶל רְחוֹב בַּבּוּאִינוֹ, לְבֵית פִּיקוֹלוֹמִינִי.

בְּדוּמִיָּה צָעַדְנוּ בִּשְׁבִילֵי הַגָּן הָאַפְלוּלִי. אוֹר הַבֹּקֶר פָּלַשׁ אֶל בֵּין גִּזְעֵי הָעֵצִים וְגֵרֵשׁ מִשָּׁם אֶת הָעַרְפִּלִּים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ בַּלַּיְלָה עַל הָאֲדָמָה הַלַּחָה וְהַדְּשֵׁנָה. רֵיחָם שֶׁל אֳרָנִים עָלָה בְּאַפֵּנוּ וְעַלְוַת הָאִילָנוֹת מָלְאָה צִפְצוּף צִפֳּרִים מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, מַרְטִיט אֶת הָאֲוִיר וּמְבַשֵּׂר בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹם חָדָשׁ לְרוֹמָא.

בְּדוּמִיָּה צָעַדְנוּ, זוּג זְקֵנִים, שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר לְהַשְׁמִיעַ אִישׁ בְּאָזְנֵי רֵעֵהוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים בְּרוּרִים וּמְבֹרָרִים וְלִבָּם כָּבֵד עֲלֵיהֶם מְאֹד.

בְּדוּמִיָּה צָעַדְנוּ כַּאֲנָשִׁים הַשָּׁבִים מִקְּרָב, שֶׁנָּחֲלוּ בּוֹ מַפָּלָה.

וּבְצֵאתֵנוּ אֶל הַכִּכָּר, אֶל פִּיאָצָה־דֶל־פּוֹפּוֹלוֹ, עָלָה קוֹל צְעָדִים בְּאָזְנֵינוּ. חֲבוּרָה שֶׁל מְנַגְּנִים, הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם כָּל הַלַּיְלָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַקָּפֶה, הָיְתָה מְהַלֶּכֶת מִמּוּלֵנוּ עַל מִרְצְפוֹת הַכִּכָּר. הָאֲנָשִׁים שָׁבוּ מֵעֲבוֹדַת לֵילָם, רְדוּמִים וְנַרְתִּיקֵי־הַכִּנּוֹרוֹת וְהַחֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶם.

כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָנוּ, קָרְבוּ וּבֵרְכוּ אֶת הַמָּאֶסְטְרוֹ הַזָּקֵן לְשָׁלוֹם. וְכִי מִי מִמְּנַגְּנֵי רוֹמָא לֹא הִכִּיר אֶת מָרְיוֹ פִּיקוֹלוֹמִינִי הַמְהֻלָּל?

– בֹּקֶר טוֹב, מָאֶסְטְרוֹ, – אָמְרוּ לוֹ הַמְנַגְּנִים – שָׁעָה מֻקְדֶּמֶת הִיא לְהַשְׁכִּים קוּם.

– לֹא מַשְׁכִּימֵי־קוּם אֲנַחְנוּ – הְשִׁיבָם פִּיקוֹלוֹמִינִי – אֶלָּא מְאַחֲרִים בַּנֶּשֶׁף. הִלּוּלָה עָרַכְנוּ לָנוּ בִּטְרַסְטֶבֶרֶה וְעַכְשָׁו לִבֵּנוּ עָגוּם עָלֵינוּ.

– יִישַׁר כֹּחֲךָ, מָאֶסְטְרוֹ – קָרְאוּ הַמְּנַגְּנִים בַּעֲלִיצוּת, כִּי סְבוּרִים הָיוּ שֶׁיְדִידִי מְשַׁטֶּה בָהֶם. – בְּגִילְךָ לֹא רַבִּים הָאֲנָשִׁים הַמְסֻגָּלִים לַעֲרֹךְ הִלּוּלָה כָּל הַלַּיְלָה.

– עָצֵב אָנֹכִי, יְדִידָי. עָצֵב מְאֹד – רָטַן פִּיקוֹלוֹמִינִי, כְּמוֹ לְעַצְמוֹ.

הַמְּנַגְּנִים קָרְצוּ עַיִן זֶה לָזֶה, נוֹעֲצוּ בֵּינֵיהֶם בְּלַחַשׁ וְאַחַר אָמְרוּ:

– שֶׁמָּא תַּסְכִּים לְנַצֵּחַ עַל תִּזְמָרְתֵּנוּ הַדַּלָּה? אִם תַּסְכִּים, נִשְׁתַּדֵּל לְהָפִיג אֶת שִׁמְמוֹן לִבֶּךָ.

הֵצִיץ בִּי פִּיקוֹלוֹמִינִי וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵינִי מְסָרֵב, אָמַר:

– הוֹצִיאוּ אֶת הַכֵּלִים.

מִיָּד נֶעֶרְכוּ הַמְּנַגְּנִים לְפִי סֵדֶר הַכֵּלִים, כִּוְּנוּ מֵיתָרִים וְתָקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, לְנַעֲרָן מִצְּרִידוּתָן.


תמוז 12ב.jpg

ככר פיאצה דל־פופולו. החץ מראה של המקום שבו פגשנו במנגנים.


הֵצַצְתִּי בִּשְׁעוֹנִי וְנִבְהַלְתִּי:

– מָרְיוֹ, עוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה בִּלְבַד נוֹתְרָה לִי. עָלַי לְמַהֵר לְבֵיתְךָ וְלֶאֱרֹז אֶת מִזְוָדוֹתַי.

פִּיקוֹלוֹמִינִי חָבַק אֶת כְּתֵפִי, נָשַׁק לִי עַל לְחָיַי וּסְפִיחֵי זְקָנוֹ, שֶׁלֹּא גֻּלַּח מִזֶּה יוֹמַיִם, דְּקָרוּנִי וְהֶעֱלוּ בְּלִבִּי זִכָּרוֹן רָחוֹק שֶׁל נְשִׁיקָה, שֶׁקִּבַּלְתִּי מִפִּי אָבִי הַמָּנוֹחַ, כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן. אָהַבְתִּי דְּקִירוֹת אֵלֶּה שֶׁל סְפִיחֵי־זָקָן שֶׁלֹּא גֻּלַּח.

אַף אָנֹכִי נָשַׁקְתִּי לוֹ.

– לְהִתְרָאוֹת – לָחַשׁ פִּיקוֹלוֹמִינִי. – אֱמוֹר לְוִיקְטוֹרְיָה כִּי אֶחְזֹר עוֹד מְעַט קָט.

– לְהִתְרָאוֹת – אָמַרְתִּי וּפָנִיתִי, לְאִטִּי, לָלֶכֶת לְעֵבֶר רְחוֹב בַּבּוּאִינוּ.

כְּשֶׁהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי אֲחוֹרַנִּית, מִקֵּץ כַּמָּה דַּקּוֹת, כְּבָר נֶעֶלְמָה הַחֲבוּרָה שֶׁבַּכִּכָּר מִנֶּגֶד עֵינַי. הָעַמּוּד שֶׁבְּמֶרְכָּזָהּ הִסְתִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים וּבְעוֹד אֲנִי מְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב, תָּפוּס לְמַחְשְׁבוֹתַי הַנּוּגוֹת, עָלוּ צְלִילֵי־פְּתִיחָה שֶׁל תִּזְמֹרֶת בְּאָזְנַי.

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מַּנְגִינָה צִוָּה עֲלֵיהֶם הַמְּנַצֵּחַ לְהַשְׁמִיעַ. אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה מֵאוֹצָרוֹ שֶׁל יוֹהַן סֶבַּסְטִיאַן בַּךְ הַגָּדוֹל וְאֶפְשָׁר שֶׁטּוֹעֶה אֲנִי וְהַמַּנְגִּינָה מִשֶּׁל מַלְחִין אִיטַלְקִי הָיְתָה. לֹא אוּכַל לוֹמַר דָּבָר בָּרוּר בְּעִנְיָן זֶה. אֲבָל הַצְּלִילִים שֶׁעָלוֹ מִן הַכִּכָּר הָיוּ שְׁלֵוִים, בּוֹטְחִים, חֲדוּרֵי אֱמוּנָה וּכְמוֹ שִׂמְחָה שׁוֹקֶטֶת עָלְתָה מֵהֶם וְרִדְּפָה אֶת עֲקֵבַי.

לִבִּי נִתְמַלֵּא עֶרְגָּה לֹא יְדַעְתִּיהָ. הֵאַטְתִּי צְעָדַי. הַמַּנְגִּינָה כְּמוֹ הֵבִיאָה בְּאָזְנַי צַוָּאָה אַחֲרוֹנָה מִיְּדִידִי הַזָּקֵן, כְּעֵין בְּשׂוֹרָה שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי וּבָהּ צִוָּה לִי אֱמוּנָה בַּטּוֹב, שִׂמְחָה עַל כָּל שֶׁהָיָה וְתִקְוָה נֶאֱמָנָה, כְּמוֹ פְּקוּדָה, שֶׁלֹּא לִנְטֹשׁ אֶת זֵכֶר הַדְּבָרִים הַיָּפִים, הַיָּמִים הַיָּפִים וְהָאֲנָשִׁים הַיָּפִים שֶׁנִּקְרוּ לִי בְּדַרְכֵי הַחַיִּים, מֵאָז פָּקַחְתִּי עֵינַי לָרִאשׁוֹנָה וְרָאִיתִי אוֹר עוֹלָם.


תמוז 13ב.jpg

השחר עולה על וילה בורגזה


חוֹתֵם אֲנִי אֶת הַסִּפּוּר בָּזֶה, כֵּוָן שֶׁשּׁוּב לֹא רָאִיתִי אֶת מָרְיוֹ שֶׁלִּי וְכֵן לֹא קִבַּלְתִּי כָּל יְדִיעוֹת מִוָסִילִי וּמִג’וֹנִי.

אֶפְשָׁר שֶׁאַתֶּם, קוֹרְאִים יְקָרִים, תִּשְׁמְעוּ עֲלֵיהֶם וְתֵדְעוּ מֶה עָלְתָה לָהֶם וְלָעוֹלָם.

אִם חַי אֶהֱיֶה עַד אָז, מִסְּתָמָא יוֹדִיעוּנִי יְדִידַי דָּבָר. אַךְ אִם אַחֲזִיר נִשְׁמָתִי לְבוֹרְאָהּ, כְּלוּם לֹא יָבוֹא מִי מִכֶּם אֶל קִבְרִי, לְסַפֵּר לִי אֶת סוֹף קוֹרוֹת ג’וֹנִי, וָסִילִי וּבְנֵי־דוֹרָם?


  1. טרוגלודיט – האדם הקדמון, יושב המערות.  ↩

  2. קניבל – אוכל אדם.  ↩

  3. חיה מחיות בראשית, שנספתה מן העולם לפני מיליוני שנים.  ↩

  4. ספר התווים של יצירה רבת־כלים.  ↩

  5. אגודת־מוסיקה ידועה ברומא.  ↩

  6. פדגוגית ומנצחת ידועה בצרפת.  ↩

  7. ציורי קיר, עשויים בטיח הלח וצבעיהם עזים ביותר.  ↩

  8. הרנסנס – תקופת התחילה באיטליה, במאות ה־15 וה־16.  ↩

  9. חי בשנים 1528–1588.  ↩

  10. חי בשנים 1377–1446.  ↩

  11. צלוחית גדולה של קפה בחלב דשן, כמנהג רומא.  ↩

  12. זמר־אופרה מפורסם, בשנות השלושים.  ↩

  13. אופרה של ג'וּספּה ורדי.  ↩

  14. כת נוצרית, בדולה מן הקתולים, מאז תחילת המאה ה־16.  ↩

  15. לותר – גרמני, מיסד הכת הפרוטסטנטית, ב־1515.  ↩

  16. שם הכנסיה הרוסית־הלאומית.  ↩

  17. שדה התעופה של רומא.  ↩

  18. היא הגדה המערבית של נהר טיבּר, החוצה את רומא.  ↩

  19. אוסטיה ­– מקום־ישוב עתיק, בשפך הטיבר, סמוך לים.  ↩

  20. מנגינת מחול בקצב אטי של שלושה־רבעים.  ↩

  21. האוניברסיטה של פריז.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49514 יצירות מאת 2733 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!