רקע
משה גליקסון
ימים נוראים

הימים המעטים המצוינים משאר ימות השנה, ימי הזכרון והחגים הגדולים, עיקר חשיבותם הוא בזה, שסתם אדם מישראל חי בהם במדה אינטנסיבית, פחות או יותר, איש כפי יכלתו הרוחנית, את חיי המסורת של האומה ומצטרף, על־ידי מעשים וסמלים מסוימים, מצוות עשה ומצוות לא־תעשה, לשלשלת הקבלה של הדורות. ואולם לא די בסמלים ובמצוות כשלעצמם.

עיקר ערכם הרוחני־החיוני מתיחד להם על ידי ההכרה במהותם ובנשמתם, על ידי הדין־וחשבון, שהעושה נותן לעצמו מתכנם הרעיוני. מצוות צריכות כוונה.

עשרת הימים הראשונים של ראשית השנה, הם וסמליהם ומצוותיהם התלויים בהם, מהוים יחידה אחת מבחינת התוכן המוסרי־הדתי, שבאו להעיד עליו. יום־הזכרון מוצא את סיומו־השלמתו ביום הכפורים. יום־הזכרון מעיד על שלשה עיקרים דתיים־מוסריים גדולים, שהיהדות הכריזה עליהם: אלה הם שלשת היסודות העיקריים להכרה הדתית היהודית, שמצאו את בטויים הנהדר בתפילת מוסף של ראש השנה ושסימנם המרוכז הוא – מלכיות, זכרונות, שופרות; עיקר מלכות שדי בעולם, זה היסוד והמקור לסדר־עולם מוסרי, עיקר הזכרון בחיי הכלל והפרט, שהוא גם עיקר המשפט והאחריות (“כי תביא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש… כי חוק לישראל הוא, משפּט לאלהי יעקב”), ועיקר הגאולה האישית, הלאומית והעולמית, המסתמלת בשופרו של מתן תורה ובשופרו של משיח כאחד: “ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר”, וכו‘, “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים” וכו’; “כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו”.

ושלשת העיקרים האלה, שיום הזכרון מעיד עליהם,1 מוצאים את סיומם־תקונם, את הערובה לקיומם בחיי אדם, ביום הכפורים.

קדושתו הדתית של יום הכפורים מקורה בעיקר מוסרי־אנושי גדול, המיחד את תורת ישראל בעולם והערב לסדר־עולם מוסרי, לאחריותו המוסרית של האדם, לעליתו והתקדמותו המוסרית. עיקר זה הוא – התשובה, עיקר תקון האדם בכח עצמו, על־ידי התעוררות משלו, על־ידי חשבון הנפש ופריו – המפעל המוסרי. עיקר התשובה הוא מושג מותאם והנחה קודמת לעיקר החירות והאחריות המוסרית. גורלו המוסרי של האדם נתון בידו, ואף אם נכשל ונפל יש לו תקנה ותקומה. תורת ישראל אינה יודעת את החטא שאין לו תקנה, את החטא הבא בירושה ותוסס בדמו של אדם ללא תרופה, ואין מנוס ומפלט ממנו אלא רחמי שמים. נשמה שניתנה בנו “טהורה היא” לפי טבעה, ואם חטא אדם וטומאה דבקה בו, אין הוא זוכה בישועה מגבוה, בחינת חסד, הנוהג בשרירות לב ובמקריות סמויה, אלא דרך הישועה היא דרך תשובה, כי ישליך האדם מעליו את פשעיו ויעשה לו הוא עצמו לב חדש ורוח חדשה. יחזקאל, שנלחם בדברים כאש בתורת החטא הבא בירושה, בדעה האלילית, כי “אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה” – הוא הוא שנתן את הבטוי הנמלץ והנשגב לעיקר התשובה. (פרק י“ח, פרק ל”ג).

וסמלו של עיקר זה הוא יום הכפורים. הרעיון הדתי של יום הכפורים הוא הרעיון המוסרי של תשובה, של החרות והאחריות המוסרית, של גאולת האדם את נפשו בכח עצמו.

לא שאלהים מטהר את האדם בבחינת מתנה מגבוה, אלא האדם מטהר את עצמו לפני ה‘. "לפני ה’ תטהרו". זהו החדוש היהודי הגדול. “אמר ר' עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים”. זהו היחס המוסרי שבין האדם לאלהיו. כשהוא מטהר את עצמו – אביו שבשמים מסייע על ידו. בחינת “והתקדשתם – והייתם קדושים”. והיה מי שפרש: אין אדם מטהר אתכם; אף לא אדם, שהוא עם זה אלהים, כביכול. ולא בן אלהים יטהר אתכם, אלא אביכם שבשמים לבד. ולא לפני שום עצם מתווך תטהרו; אין טהרה אלא לפני ה'; הוא לבדו מטרתו היחידה של טיהור האדם את עצמו.

אדם מישראל, המקיים את יום הכפורים ואת מצוותיו, מצטרף לא רק לשלשלת הדורות ולקדושה הדתית, החופפת ביום זה על מיליוני אחיו בכל העולם, אלא הוא מסמל גם את העיקר האנושי־המוסרי הגדול, את עיקר החירות והאחריות המוסרית.


(“הארץ”, ערב יום הכפורים תרפ"ט).



  1. ר‘ יוסף אלבו, בעל ה“עיקרים”, המעמיד, כידוע, את עיקרי דת ישראל על שלשה: מציאות השם, השגחה, או שכר ועונש, ותורה מן השמים, רואה בדומה לזה במלכיות־זכרונות־שופרות רמז ותיאום לשלשת עיקרים אלה:…"ברכת מלכיות היא כנגד עיקר מציאות השם, ויורה על זה נוסח הברכה: על כן נקוה לך ה’ אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך… לתקן עולם במלכות שדי, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ויקבלו כולם את עול מלכותך, וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש, וכן יורה נוסח הברכה: אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם, לפניך נגלו כל תעלומות, וכו‘, וברכת שופרות היא לרמוז על העיקר השלישי שהוא תורה מן השמים, ועל כן היא מתחלת: אתה נגלית בענן כבודך על הר קדשך לדבר אתם, מן השמים השמעתם קולך", וכו’.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49514 יצירות מאת 2733 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!