ספר זה הוא פרי עבודת שנים, שהקדשתי לאספקטים אמנותיים ביצירתו של ש. י. עגנון. רשימתי הראשונה בנושא זה נדפסה בשנת 1954, ומאז פירסמתי מקצת עבודותי, בכתבי־עת שונים. חלק החיבורים האלה התקנתי מחדש, כשאני מצרפם עם פרקים שטרם נדפסו. (וכאן מקום להודות לכתבי־העת השונים [“הספרות”, “מאזנים”, “גזית”] ולהוצאת “עיונים”, שברשותם הפרסומים מובאים בצורתם החדשה.) מה שמובא עתה לציבור הוא חיבור העומד ברשות עצמו ומנסה לעיין במלאכת־מחשבת יצירתו של גדול אמני הסיפור העברי בדורנו, מנקודות־מבט שונות.
המבקרים והחוקרים החשובים ביותר בביקורת העברית טיפלו ביצירת ש. י. עגנון. די שנזכיר שמות כמו י. ברדיצ’בסקי, י. ח. ברנר, פ. לחובר, א. מ. ליפשיץ, ג. קרויאַנקר, י. פיכמן, ש. י. פנואלי, מ. טוכנר, ל. גולדברג, ל. שטראוס, ב. קורצוייל, וייבדלו לחיים ארוכים – א. באנד, י. בהט, ה. ברזל, ב. הוכמן, י. הלוי־צוויק, ש. הלקין, ש. וורסס, י. כהן, ד. כנעני, ג. מוקד, ד. סדן, ע. צמח, ורבים רבים אחרים.
רחוק ממני רצון לנקוט לשון “עד שקמתי” ולבטל מה שהיה לפנַי ובימַי באשר ל“ביקורת עגנון”. ואציין, אדרבה, על דרך חיוב: כבר היו דברים מעולם. וענייני־שלי כּך הוא: אילולא חשבתי שיש חידוש בדברַי, לא הייתי מביאם בפני הקורא, ואילו הנחתי שכולם חידוש – הייתי אומר שטות גמורה. הריני מנסה לטפל בפנים אחרות שליצירת עגנון, שקודמי לא הרבו לעסוק בהן, ואם עסקו בשאלות מבניות וצורניות, שיידונו בחיבור זה, עשו זאת לרוב דרך־אגב, כטפל לעיקר שהוא אחר (ויש, כמובן, גם בעניין זה יוצאים מן־הכלל המעידים על הכלל). בעבודתי נתחלפו היוצרות ומה שהיה טפל שם נעשה עיקר כאן. נראה לי שתולדות הביקורת רצופות שינויי הטעמות ודגשים.
חיבור זה לא נוצר בחלל ריק והושפע, כמובן, גם מעבודות שונות בתורת הספרוּת ובעיקר בתורת הסיפּוֹרת, שנתפרסמו אצל אומות העולם. הביקורת העברית, למראשית דרכה (מרמב“ע ודרך רמח”ל, א. א. קובנר, ד. פרישמן ועד לאחרונים), צמחה מתוך זיקה קרובה (שלא היתה, לדאבוננו, זיקת גומלין) אל המחקר והביקורת שבעולם – אם במוּדע ואם שלא־מדַעת. ניסיתי ללמוד מחוקרים שונים; אך לא “יישׂמתי” תורות ולא נסמכתי על דוקטרינות. היוצר ויצירתו עמדו במרכז עיוני וניסיתי להבינם כמיטב יכולתי, כשאני נעזר בעבודות מורי וחברי בארץ וכן מורים וחברים מאומות העולם. אין זה סוד כי מבין הכיווּנים השונים קרוב לי זה המעמיד את “מלאכת הסיפור” כשהיא־לעצמה במרכז הדיון הפרשני או הביקורתי. ואַף בזאת מוטב להיזהר מדוקטרינריוּת – כך, שגישתי (על כל־פנים בעבודה זאת) נסמכת גם על דרכי עיון ופירוש אחרים.
מכל מלמדי השכלתי; אך יותר־מכל מתלמידי, שאתם נשאתי־ונתתי בסוגיות שונות של הספר גם בשעות ההוראה וגם בשעות הפנאי. ואם למורי וחברי אני חב תודה על מה שלמדתי מהם – לתלמידי תודה כפולה ומכופלת כי עוררוני למחשבה שנייה ושלישית על הדברים שהבאתי בפניהם.
אני מרשה לעצמי איפוא להודות בעיקר לתלמידי ולידידי רפי וייזר, הממונה הנאמן על העיזבון הנשמר ב“יד עגנון”, ולאביגדור שנאן, שעיינו בכתב־היד והציעו תיקונים הן לגוף העניין והן לדרך עריכתו.
חובה נעימה לי להודות לבית הספרים הלאומי, ל“יד עגנון”, לדר. מרדכי נדב ולגברת אמונה ירון, שהואילו להעמיד לרשותי קטעים מן ה“גניזה” וכן לספרית פועלים ועורכיה שטיפלו בספרי בנאמנות ובאהבה. יעמדו כולם על הברכה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.