הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה הִקְשְׁתָה לָלֶדֶת. וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, מֻקָּף שָׂרָיו וּמְצַפֶּה. שְׁתֵּי שַׁרְשָׁרוֹת הָיוּ מְתוּחוֹת מֵחֲדַר הַמַּלְכָּה אֶל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, הָאַחַת שֶׁל זָהָב וְהַאַחַת שֶׁל כֶּסֶף. וְהָיָה, אִם בֵּן זָכָר יִוָּלֵד יִמְשְׁכוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב, וְאִם יַלְדָּה תִוָּלֵד וּמָשְׁכוּ הַנְּעָרוֹת בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַכֶּסֶף.
יוֹשְׁבִים הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וּמְצַפִּים, וּלְפָתַע פִּתְאֹם וּשְׁתֵּי הַשַּׁרְשָׁרוֹת גַּם יַחַד רוֹטְטוֹת בְּלֹא סַבְלָנוּת. וְהַשָּׂרִים מַכְרִיזִים בְּקוֹל צָהֳלָה: “תְּאוֹמִים!” – וְהֵם מְבָרְכִים אֶת הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר עַל כִּי יֶלֶד וְיַלְדָּה נִתְּנוּ לוֹ גַּם יַחַד. וְאוּלָם, בּוֹ בָּרֶגַע פָּרַץ לְתוֹךְ חֲדַר הַמְּלוּכָה שָׁלִיחַ וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה רָעָה – לֹא יֶלֶד וְלֹא יַלְדָּה הֵבִיאָה הַמַּלְכָּה לָעוֹלָם, אֶלָּא בֵּיצָה גְדוֹלָה הֵטִילָה. וְכֵיוָן, שֶׁהַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת לֹא יָדְעָה בְּאֵיזוֹ מִן הַשַּׁרְשָׁרוֹת עָלֶיהָ לִמְשֹׁךְ, עַל כֵּן מָשְׁכָה בִּשְׁתֵּיהֶן גַם יַחַד. נִתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ הַמְאֻכְזָב וְגַם נִתְבַּיֵּשׁ. צִוָּה כִּי יָטִילוּ אֶת הַבֵּיצָה לְמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר וִיגַלְּחוּ אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה לְאוֹת קָלוֹן וִישַׁלְּחוּהָ לִהְיוֹת עוֹזֶרֶת לַגַּנָּן בַּעֲבוֹדָתוֹ.
עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה.
הָיְתָה הַבֵּיצָה שָׁטָה לָהּ בְּמוֹרַד הַנָּהָר, עַד שֶּהִגִּיעָה לִמְקוֹם מִשְׁכָּנָן שֶׁל הַמִּפְלָצוֹת. רָאֲתָה מִפְלֶצֶת זְקֵנָה הָרוֹחֶצֶת בַנָּהָר אֶת הַבֵּיצָה וְנָטְלָה אוֹתָהּ עִמָּהּ. הָיָה בְּדַעְתָּהּ לֶאֱכֹל שְׁלָלָהּ לַאֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, וְאוּלָם מִשֶּׁלֹּא נִזְהֲרָה בִּתְנוּעוֹתֶיהָ נִשְׁמְטָה הַבֵּיצָה וְנָפְלָה עַל הָרִצְפָּה וַתִּתְנַפֵּץ בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, וּמִתּוֹךְ קְלִפָּתָהּ קָפַץ וְיָצָא נַעַר צָעִיר. אִמְּצָה לָהּ הַמִּפְלֶצֶת אֶת הַנַּעַר לְבֵן וַתֹּאהֲבֶנּוּ אַהֲבָה עַזָּה, כְּאִלּוּ בְּנָהּ יְחִידָהּ הוּא. לְמַעֲנוֹ שִׁנְּתָה דְמוּתָהּ וְהָיְתָה לִיצוּר אָדָם, וַתֹּאמַר לַנַּעַר כִּי אִמּוֹ הִיא.
וַיִּחְיוּ יַחַד בְּשָׁלוֹם וָנַחַת.
יוֹם אֶחָד הָיָה עַל הַמִּפְלֶצֶת לָצֵאת לַיַּעַר, לַאֲסֵפַת הַמִּפְלָצוֹת. הִזְהִירָה אֶת הַנַּעַר בְּטֶרֶם תֵּצֵא וַתֹּאמַר לוֹ:
– בְּנִי, הֲרֵי אֲנִי יוֹצֵאת מִן הַבַּיִת וְאָשׁוּב רַק לְעֵת עֶרֶב. אַל־נָא תִהְיֶה יֶלֶד־רָע בְּהֵעָדְרִי, אַל תְּטַפֵּס עַל צְרִיחַ הַמִּגְדָּל, אַל תֵּרֵד לְעִמְקֵי הַבּוֹר וְאַל תָּסוּר אֶל הַמִּטְבָּח.
הִבְטִיחַ הַנַּעַר בְּפֶה מָלֵא, כִּי יְקַיֵּם מִצְוַת אִמּוֹ. וְאוּלָם, אַךְ נֶעְלְמָה מֵעֵינָיו – מִיָּד עָשָׂה כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים, שֶׁאָסְרָה עָלָיו לַעֲשׂוֹתָם – טִפֵּס וְעָלָה אֶל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל וּמָצָא שָׁם אִישׁ זָקֵן כָּפוּת בַּחֲבָלִים נוֹטֶה לָמוּת.
־ מִי אַתָּה? – שָׁאַל הַיֶּלֶד בְּפַחַד.
־ שָׁבוּי הִנְנִי בִּידֵי הַמִּפְלֶצֶת, – עָנָה הַזָּקֵן. – וְכַעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים מוֹת אָמוּת וְאֶהְיֶה לְמַאֲכָל לַיְצוּר הָאַכְזָרִי.
־ מִי הוּא יְצוּר אַכְזָרִי זֶה אֲשֶׁר עָלָיו תְּסַפֵּר? – שָׁאַל הַנַּעַר בְּתִמָּהוֹן.
־ לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, ־ אָמַר הַזָּקֵן, ־ כִּי אוֹתָהּ אִשָּׁה אֵינָהּ אִמְּךָ כְּלָל. מִפְלֶצֶת אֲיֻמָּה הִיא, אֲשֶׁר הִתְחַפְּשָׂה כְּאִשָּׁה וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים תֹּאכַל גַּם אוֹתְךָ חַיִּים. עַל כֵּן, בְּנִי, הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפְּךָ. וַאֲשֶׁר לִי, בְּלָאו הָכֵי נִגְזַר דִּינִי לָמוּת וְאֵין מִי שֶׁיַצִּילֵנִי מִגּוֹרָלִי הַמָּר.
לֹא אָבָה הַנַּעַר לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. אַךְ הַזָּקֵן הוֹסִיף וְאָמַר:
־ אִם עוֹדְךָ מֵטִיל סָפֵק בִּדְבָרַי, רֵד לְתוֹךְ הַבּוֹר וְרָאִיתָ שָׁם עַצְמוֹת־אָדָם לָרֹב. וְאוּלָם בְּטֶרֶם תֵּצֵא לְסִיּוּר מְסֻכָּן זֶה, סוּר אֶל הַמִּטְבָּח וְנָטַלְתָּ מִשָּׁם שָׁלֹשׁ גְּלוּלוֹת שֶׁל סַמֵּי־קְסָמִים הַחֲבוּיִים בִּקְדֵרַת הָאֹרֶז, וְאֵלֶּה יַצִּילוּךָ.
יָרַד הַנַּעַר לְתוֹךְ הַבּוֹר וּלְתִמְהוֹנוֹ מָצָא שָׁם עֲצָמוֹת וּבְשַׂר אָדָם לָרֹב. אָץ בְּבֶהָלָה אֶל הַמִּטְבָּח, נָטַל עִמּוֹ אֶת גְּלוּלוֹת סַמֵּי הַקְּסָמִים וְנִמְלַט מִן הַמָּקוֹם.
לְאַחַר שֶׁהִרְחִיק רוּץ, הִבְחִין פִּתְאֹם בְּקוֹל צְעָדִים נֶחְפָּזִים בְּעִקְּבוֹתָיו. הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַזְקֵנָה רָצָה אַחֲרָיו, כָּל עוֹד נְשִׁימָה בְּאַפָּהּ.
חָשַׁשׁ הַנַּעַר שֶׁמָּא תַשִּׂיגֶנּוּ, וְזָרַק עָלֶיהָ אַחַת הַגְּלוּלוֹת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. מִיָּד קָם וְיָרַד יַעַר עָבֹת, שֶׁאָרְכּוֹ שִׁבְעָה מִילִין, וְהִפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. וְאוּלָם הַמִּפְלֶצֶת הַזְּרִיזָה עָבְרָה בִּן רֶגַע בְּתוֹךְ הַיַּעַר וְכִמְעַט וְהִשִּׂיגָה אֶת הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן. אָז זָרַק בָּהּ אֶת הַגְּלוּלָה הַשְּׁנִיָּה, וּמִיָּד קָמוּ וְיָרְדוּ שִׁבְעָה הָרִים גְּבוֹהִים וְנִצְּבוּ בֵּינֵיהֶם כְּנֵד. וְאוּלָם הַמִּפְלֶצֶת הַזְּרִיזָה קָפְצָה בִּן־רֶגַע וְדִלְּגָה עַל פְּנֵי הֶהָרִים – וְשׁוּב הִיא בְּקִרְבַת הַנַּעַר הָאֻמְלָל, שֶׁהָיָה אוֹבֵד עֵצָה וְלֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶׂה עוֹד כְּדֵי לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ. אָז זָרַק אֶת הַגְּלוּלָה הַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וּמִיָּד קָמָה וְיָרְדָה בֵּינֵיהֶם מְדוּרָה בּוֹעֶרֶת. נִסְחֲפָה הַמִּפְלֶצֶת לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וְנִשְׂרְפָה עַד תֹּם.
נָח הַנַּעַר וְהֶחֱלִיף כֹּחַ. אַחַר יָצָא לְדַרְכּוֹ בְּנַחַת וּבָא עַד לִכְפָר אֶחָד. רָאָה שָׁם אֶת נַעֲרֵי הָרוֹעִים שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחָק. הָיָה כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָק מַפְקִיד בַּקֻּפָּה אֶת סַלְסִלַּת הָאֹרֶז אֲשֶׁר הֵבִיא לְאֲרֻחַת הַבֹּקֶר שֶׁלּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ הַנַּעַר לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָק וּבְיָדוֹ אֵין סַלְסִלַּת אֹרֶז, הִטִּילוּ עָלָיו תַּחַת זֹאת שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר הָעֵדֶר בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה יָמִים, אִם יַפְסִיד בַּמִּשְׂחָק. וְאוּלָם הַנַּעַר הִשְׂכִּיל כָּל־כָּךְ בְּמִשְׂחָקוֹ, עַד שֶׁנִּצַּח אֶת כָּל נַעֲרֵי הָרוֹעִים וְזָכָה בִּצְרוֹרוֹת הָאֹרֶז שֶׁלָּהֶם. אַךְ לְאַחַר מַעֲשֶׂה רִחֵם עַל חֲבֵרָיו לְמִשְׂחָק וְהֶחֱזִיר לָהֶם מַחֲצִית הָאֹרֶז אֲשֶׁר זָכָה בּוֹ – וְהָלַךְ לוֹ.
הִגִּיעַ לְמָקוֹם שָׁם רָאָה מִקְדָּשׁ עָזוּב. חָשַׁב בְּלִבּוֹ: הָרוּחוֹת הַבָּאוֹת לִפְקֹד מִקְדָּשׁ זֶה בְּוַדַּאי רְעֵבוֹת הֵן, כִּי אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה נוֹתֶנֶת דַּעְתָּהּ לְהָבִיא לָהֶן מָזוֹן וּמַשְׁקֶה. מֶה עָשָׂה? פִּזֵּר מִן הָאֹרֶז אֲשֶׁר אִתּוֹ לִפְנֵי הָרוּחוֹת אֲשֶׁר בַּמִּקְדָּשׁ. שָׂמְחוּ הָרוּחוֹת שִׂמְחָה רַבָּה וּלְאוֹת הַכָּרַת טוֹבָה לָבְשׁוּ דְמוּת אָדָם וְהוֹבִילוּהוּ אֶל הַהֵיכָל אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב אָבִיו עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. הִתְוַדַּע הַנַּעַר אֶל אָבִיו, כִּי בְּנוֹ הוּא, אֲשֶׁר נִתְבַּקַּע מִן הַבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהֵטִילָה אִמּוֹ.
הָיָה הַנַּעַר שֶׁנִתְבַּקַּע מִן הַבֵּיצָה לְמֶלֶךְ וְאֶת אִמּוֹ הֶחֱזִיר לְבֵית הַמְּלוּכָה וַיַּעֲנֵק לָהּ כָּבוֹד וְאֹשֶׁר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.