שְׁנֵי אַחִים הָיוּ – וּשְׁנֵיהֶם מְלָכִים. מָלַך הַבְּכוֹר בִּמְדִינַת טְהִיהַפּוּרָה; מָלַךְ הַצָּעִיר בִּמְדִינַת רַטַנַפּוּרָה. וַיִּוָּלֵד לָאָח הַבְּכוֹר בֵּן יְפַה־תֹּאַר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ אֶ־נוֹנְג. וַתִּוָלֵד לָאָח הַצָּעִיר בַּת יְפַת־תֹּאַר וַיִקְרְאוּ שְׁמָה פוּטְסַפָּה. הָיְתָה הַנְּסִיכָה פוּטְסַפָּה יָפָה כָּל־כָּךְ, שֶׁזָּכְתָה לְהַעֲרָצַת הָעָם, כְּאִלוּ יְצוּר עֶלְיוֹן הִיא וְלֹא בַּת־אֱנוֹשׁ. וַיּוֹעִידוּ אוֹתָה הוֹרֶיהָ לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְדוֹדָנָהּ הַנָּסִיךְ, שֶׁרָאוּהוּ בֶּן־זוּג נָאֶה וְיָאֶה לְבִתָּם הַיְפֵהפִיָּה.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַנְּסִיכָה לְפִרְקָהּ שָׁלְחוּ תְמוּנָתָה אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וּבְלִבָּם הַתִּקְוָה וְהָאֱמוּנָה, כִּי אַךְ יִרְאֶה הָעֶלֶם פְּנֵי הַנַּעֲרָה מִיָּד יְבַקֵש יָדָהּ. וְאוּלָם, אֵל־הָאַהֲבָה הַשּׁוֹבָב הִתְנַכֵּל לָהֶם וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם. כֵּיצַד? – בִּהְיוֹת הַתְּמוּנָה בִּידֵי הַשָׁלִיחַ הֱמִירָה בְּאַחֶרֶת, וְלֹא תְּמוּנַת הַנַּעֲרָה הַחֲמוּדָה נִמְסְרָה לִידֵי הַנָּסִיךְ אֶ־נוֹנְג, אֶלָּא דְּמוּתָהּ וְצַלְמָה שֶׁל זְקֵנָה מְכֹעֶרֶת. כָּעַס הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר וַיָּשֶׁב אֶת פְּנֵי הַשָׁלִיחַ רֵיקָם. חָרָה אַפּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ רַטַנַפּוּרָה וַיְבַקֵּשׁ לִנְקֹם כְּבוֹד בִּתּוֹ הַמְחֻלָּל. מִיָּד שָׁלַח שְׁלִיחִים אֶל נָסִיךְ הָדִּי אֶחָד, שֶׁבִּקֵּשׁ יַד הַנְּסִיכָה פוּטְסַפָּה עוֹד לִפְנֵי כֵן וְהִצִּיעַ לוֹ אֶת בִּתּוֹ הַיָּפָה לְאִשָּׁה. שָׂמַח הַנָּסִיךְ הַהָדִּי שִׁמְחָה רַבָּה וּמִיָּד שָׂם פְּעָמָיו לְאֶרֶץ בּוּרְמָה. בָּא לִפְנֵי הַנְּסִיכָה אֲרוּסָתוֹ בְּרֹאשׁ אַנְשֵׁי חֲצֵרוֹ וִידֵיהֶם מְלֵאוֹת כֶּסֶף וְזָהָב וּמַתָּנוֹת יְקָרוֹת לָרֹב. וּמֶלֶךְ רַטַנַפּוּרָה אַף הוּא לֹא חָסַךְ עֲמָלוֹ בְּקִשּׁוּט הָעִיר לִכְבוֹד חַג כְּלוּלוֹתֶיהָ שֶׁל בִּתּוֹ הָאֲהוּבָה. בָּמוֹת נִשָּׂאוֹת הֵקִים בַּחוּצוֹת וַעֲלֵיהֶן כָּל נִכְבַּדֵּי הָעֵדָה. וְלַהֲקוֹת נוֹגְנִים וְשַׂחֲקָנִים הִזְמִין וַחֲבוּרוֹת מְחוֹלְלִים וּמְחוֹלְלוֹת לָרֹב, לְשַׂמֵּחַ לֵב חָתָן וְכַלָּה.
וְעִם הַמֻּזְמָנִים גַּם מֶלֶךְ טְהִיהַפּוּרָה וּבְנוֹ הַנָּסִיך אֶ־נוֹנְג. וַיְהִי אַךְ רָאוּ עֵינֵי הַנָּסִיךְ אֶת יְפִי תָאֳרָה שֶׁל הַכַּלָּה הַנְּסִיכָה מִיָּד הֵבִין, כִּי שְׁגָגָה יָצְאָה מֵאִתּוֹ כַּאֲשֶׁר חָרַץ מִשְׁפָּטוֹ לְמַרְאֵה הַתְּמוּנָה– וְלִבּוֹ מַר עָלָיו. נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ לְגַן הָאַרְמוֹן לְבַקֵּשׁ תַּנְחוּמִים בִּבְדִידוּתוֹ. עוֹד הוּא מְשׁוֹטֵט שָׁחוֹחַ בַּגַּן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ וְהִנֵּה אֲחִי הַנְּסִיכָה, דּוֹדָנוֹ, הֹולֵךְ לִקְרָאתוֹ.
– מַה מֵּצִיק לְךָ, דּוֹדָן יָקָר? – קָרָא הָעֶלֶם אֶל הַנָּסִיךְ אֶ־נוֹנְג.
– צָרָה גְדוֹלָה בָּאָה עָלַי, דּוֹדָנִי מַחֲמַדִּי, וְאֵין בָּעוֹלָם אִישׁ מִבַּלְעָדֶיךָ שֶׁיַּעֲזֹר לִי.
– כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה עָלַי אֶעֱשֶׂה! –עָנָה הַצָּעִיר.
– אִם אָמְנָם כֵּן הָדָּבָר, יְדִידִי – הָבָה, אֵפוֹא, וְזֹאת תַּעֲשֶׂה: לֵךְ וּבָאתָ לִפְנַי אֲחוֹתְךָ הַנְּסִיכָה וּבִקַּשְּתָּ מִמְֶּנָּה מַרְפֵּא לְסִבְלִי.
הָלַךְ הָאָח אֶל אֲחוֹתוֹ וּבְפִיו דִּבְרֵי הַנָּסִיךְ אֶ־נוֹנְג. הֵבִינָה הַנְּסִיכָה מִיָּד דְּבַר הָרֶמֶז, אַךְ מִלִּבָּה לֹא נָמוֹג עֲדַיִן הַכְּאֵב אֲשֶׁר הִכְאִיבָהּ הַנָּסִיךְ בְּסֵרוּבוֹ.עַל כֵּן שָׁלְחָה אֶת אָחִיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים. אַךְ הַנַּעַר הַטּוֹב לֹא חָפֵץ לִגְרֹם צַעַר לְבֶן דּוֹדוֹ, עַל כֵּן הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ תְרוּפָה כָּלְשֶׁהִי וְאָמַר, כִּי אֲחוֹתוֹ הִיא אֲשֶׁר שָׁלְחָה זֹאת בְּיָדָיו. הֶאֱמִין הַנָּסִיךְ אֶ־נוֹנְג, כִּי לֵב הַנְּסִיכָה הַיְּפַהפִיָּה שׁוּב נָתּוּן לוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו לְעֵבֶר חַדְרֵי הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן. וְאוּלָם בְּבוֹאוֹ עַד פֶּתַח חַדְרָה סֵרְבָה הַנַּעֲרָה לִרְאוֹתוֹ. חָזַר הַנָּסִיךְ אֶל הַגַּן וְהָיָה מְשׁוֹטֵט בִּשְׁבִילָיו וּמְתַנֶּה צָרַת לִבּוֹ בִּפְנֵי שִׂיחַ וָעֵץ. שׁוֹטֵט כָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, אֲחוּז מַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת מִנִּי־יָם. לְבַסּוֹף גָּמְלָה הַחְלָטָה בְּלִבּוֹ. קָרָא שׁוּב לְדוֹדָנוֹ הַנַּעַר, שֶׁיּוֹפִיעַ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ:
– מָחָר לְעֵת הַצָּהֳרַיִם אֲנִי בָּא אֶל חַדְרֵי הַנְּסִיכָה בִּלְבוּשׁ הַנָּסִיךְ הַהָדִּי וְנוֹטְלָהּ עִמִּי. אָנָּא, לֵךְ וְתֹאמַר לַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁתִּצְרֹר בְּגָדֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה, לְמַעַן יִהְיֶה הַכֹּל מוּכָן לַדֶּרֶךְ.
וְאַף אֶת מְשָרְתָיו וְנֶאֱמָנָיו הִזְעִיק הַנָּסִיךְ וַיְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהָכִין לְמָחֳרַת הַיּוֹם לְיַד הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי שֶׁל הָאַרְמוֹן כִּרְכָּרָה רְתוּמָה לְצֶמֶד שׁוֹרֵי־מֵרוֹץ זְרִיזִים. וַיְצַוֶּה עֲלֵיהֶם עוֹד, כִּי בָרֶגַע שׁיּוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם בִּלְבוּשׁ הַנָּסִיךְ הַהָדִּי, מִיָּד עֲלֵיהֶם לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת כָּל הַבָּמוֹת הַנִּשָׂאוֹת שֶׁהוּקְמוּ לִכְבוֹד חַג הַכְּלוּלוֹת.
לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר נִכְנַס אֶ־נוֹנְג לְחַדְרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַנִּדְהֶמֶת, הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ הַמְפֹאָר שֶׁל נָסִיךְ הָדִּי, נְטָלָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, נְשָׂאָהּ אֶל הַכִּרְכָּרָה וַיָרֶץ אֶת הַשְּׁוָרִים. דָּהֲרוּ הַצֶּמֶד דָּהוֹר וָרוּץ עַד הַגִּיעָם לִמְעָרָה נִדַּחַת. שׁוּב נָטַל הַנָּסִיךְ אֶת הַנְּסִיכָה הַמִּתְעַלֶּפֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאַמִּיצוֹת, הִנִּיחָהּ עַל אַדְמַת הַמְּעָרָה, וְהוּא חָזַר לְאַרְמוֹן דּוֹדוֹ וְאֶל כִּכַּר הַבָּמוֹת הָעוֹלוֹת בָּאֵשׁ. פָּגַשׁ בַּמֶּלֶךְ וּבַמַּלְכָּה וְהֶחָתָן הַהָדִּי אִתָּם וּפְנֵיהֶם לֹא כִּתְמוֹל־שִלְשׁוֹם. פָּנָה מֶלֶךְ רַטַנַפּוּרָה אֶל בֶּן־אִָחִיו הַנָּסִיךְ וַיֹּאמַר אֵלָיו:
– רְאֵה אֲשֶׁר עוֹלֵל הַגּוֹרָל לָנוּ, בָּמוֹת־הֶחָג בּוֹעֲרוֹת בָּאֵשׁ וְהַנְּסִיכָה הַמִּסְכֵּנָה נֶעֱלְמָה וְאֵינֶנָּה.
הֶחֱרִישׁ הַנָּסִיךְ וְלֹא עָנָה דָבָר, עָלָה עַל גַבֵּי סוּסוֹ הָאַבִּיר וַיַחֲזֹר בִּדְהָרָה אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה. עוֹד הוּא בַּפֶּתַח וְקוֹל חֲרִישִׁי עוֹלֶה בְּאָזְנָיו, כְּקוֹל הָעוּגָב הֶעָרֵב.
תמונה קובץ 8
… “נָטַל הַנָּסִיךְ אֶת הַנְּסִיכָה הַמִּתְעַלֶפֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאַמִּיצוֹת…”
הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב וְהִנֵּה קוֹלָה שֶׁל נְסִיכָתוֹ הוּא הַשׁוֹפֶכֶת לִבָּהּ בְּשִׁיר. הִקְשִׁיב עוֹד וְלִבּוֹ עָמַד בּוֹ מִדְּפֹק לְשֵׁמַע הַדְבָרִים אֲשֶׁר הִבְחִינָה אָזְנוֹ. כִּי בְּשִׁירָתָה הַנּוּגָה הִבִּיעָה הַנַּעֲרָה דִבְרֵי גַעְגוּעִים אֵלָיו וְאַךְ אֵלָיו, בֶּן דּוֹדָהּ הַנָּסִיךְ, אֲשֶׁר לִבָּהּ נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו וְהוּא הֵשִׁיב פָּנֶיהָ רֵיקָם.
מִיָּד הוֹפִיעַ אֶ־נוֹנְג בַּפֶּתַח – וְהוּא עוֹדֶנוּ מִתְחַפֵּשׂ כְּמִקֹּדֶם בְּבִגְדֵי הַנָּסִיךְ הַהָדִּי – וּפָנָה בִּשְׁאֵלָה אֶל הַנֲּעַרָה אֲהוּבָתוֹ, אִם אָמְנָם כֹּה קְשׁוּרָה נַפְשָׁהּ בְּנֶפֶשׁ בֶּן־דּוֹדָהּ, כְּדִבְרֵי הַשִּׁיר אֲשֶׁר עַל שְׂפָתֶיהָ.
– אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי. –עָנְתָה פּוּטְסַפָּה, בְּדַמּוֹתָהּ, כִּי בְּאָזְנֵי הַנָּסִיךְ הַהָדִּי תֹּאמַר דְבָרֶיהָ. – כָּל עוֹד רוחִי בִּי אָהֹב אֹהַב אֶת בֶּן־דּוֹדִי, נְסִיךְ טְהִיהַפוּרָה. גַּם אִם מָאַס בִּי וּכְדָבָר אֵין חֵפֶץ בּוֹ הֶחֱזִיר אֶת תְּמוּנָתִי, אָהֹב אֹהֲבֶנּוּ וְנַפְשִׁי יוֹצֵאת אֵלָיו. אָנָּא, אֵפוֹא, נְסִיךְ־הֹדּוְ הַנִּכְבָּד, שַׁחְרְרֵנִי־נָא מִבְּרִית אֵרוּשַׂי אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִמְּךָ, כִּי לֹא אוּכַל לָתֵת אַהֲבָתִי לְךָ לְעוֹלָם.
לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׂמַח הַנָּסִיךְ אֶ־נוֹנְג שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיָסֵר בִּגְדֵי הָנָּסִיךְ הַהָדִּי מֵעָלָיו, וַיִתְוַדַּע אֶל הַנְּסִיכָה אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ וַיְסַפֵּר לָהּ כֹּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ.
וַיָּשׁוּבוּ שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים לַחֲצַר הַמְּלוּכָה. וַיִבְנוּ בָּמוֹת מְפֹאָרוֹת שִׁבְעָתַיִם תַּחַת אֵלֶּה שֶׁעָלוּ בָּאֵשׁ, וַיִּשְׁמְחוּ וַיָּחֹגּוּ.
וְעִיר הַבִּירָה צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.
תמונה קובץ 10
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.