לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת יָצָא הַמֶּלֶךְ הַנוֹוַאטְהָא לְמַסָּעוֹ הַגָּדוֹל בְּאֶרֶץ סִין. בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה עָבַר בִּמְדִינוֹת שַׁאן אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן. בְּבוֹאוֹ לִמְדִינַת מוֹ הִקְבִּיל פָּנָיו רֹאשׁ הָעֵדָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר, כָּרָאוּי לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וּלְאוֹת כָּבוֹד וְהוֹקָרָה נָתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ סוֹ־מְוִין־הְלָה לְאִשָּׁה. הְלָה, פֵּרוּשׁוֹ הַיָּפָה. הָיָה לֵב הַמֶּלֶךְ טוֹב עַל הַנַּעֲרָה הַחֲמוּדָה וַיַּעֲנֵק לָהּ מַתָּנוֹת בְּיָד נְדִיבָה. קִנְּאוּ הַנָּשִׁים הָאֲחֵרוֹת אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן בְּסוֹ־מְוִין־הְלָה קִנְאָה עַזָּה. נִתְגַּנֵּב הַחֲשָׁשׁ בְּלֵב הַנָּשִׁים שֶׁמָּא יֹאמַר הַמֶּלֶךְ לְהַכְתִּירָהּ לְמַלְכָּה עֲלֵיהֶן וּלְנַשְּׂאָהּ עַל פְּנֵי כֻלָּן. קָשְׁרוּ קֶשֶׁר וַיְבַקְּשׁוּ תוֹאֲנָה לְהַשְׁמִידָהּ.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַעֲגִילֵי הַיַּהֲלוֹמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה נוֹצְצוּ וְהִזְהִירוּ בְּאוֹר שִׁבְעָתַיִם. בִּרְאוֹת הַנָּשִׁים כָּךְ, נִתְמַלֵּא לִבָּן שִׂמְחָה גְדוֹלָה: וְהַאֲמֵן הֶאֱמִינוּ, כִּי נִמְצְאָה לָהֶן הַתּוֹאֲנָה לְהָפִיק זְמָמָן. וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר בָּאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִזְהִירוּהוּ, כִּי סוֹ־מְוִין־הְלָה אֲהוּבַת לִבּוֹ קוֹסֶמֶת הִיא וּכְשָׁפִים בְּאָזְנֶיהָ. צָחַק הַמֶּלֶךְ לִטִפְּשׁוּתָן שֶׁל הַנָּשִׁים וּמֵאֵן לְהַאֲמִין לְדִבְרֵיהֶן. אֲבָל הַצָּרוֹת לֹא נִרְתְּעוּ, וְכָךְ עָנוּ וְאָמְרוּ:
– אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, אָנָּא, יָסוּר־נָא לְחַדְרָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַקּוֹסֶמֶת עוֹד הַלַּיְלָה וְרָאָה בְּמוֹ עֵינָיו.
שָׁקַע הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַנּוֹוַאטְהָא בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת מִנִּי יָם. חָשַׁב וְחָשַׁב וְלֹא פָּסַק מִלַּחֲשֹׁב: הַאֻמְנָם יִתָּכֵן הַדָּבָר? – לֹא וָלֹא! אֵין סוֹ־מְוִין־הְלָה אֲהוּבַת לִבּוֹ קוֹסֶמֶת. טְהוֹרָה וּבָרָה הִיא וְאֵין בָּהּ דֹּפִי. אֲבָל, הַסָּפֵק נִתְגַּנֵּב לְלִבּוֹ אַף־עַל־פִּי־כֵן וְהָיָה מְכַרְסֵם בּוֹ כְּתוֹלַעַת.
וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָאַרְמוֹן כֻּלּוֹ נָם שְׁנָתוֹ, שָׂם הַמֶּלֶךְ פְּעָמָיו לְחַדְרֵי הַנָּשִׁים. אַךְ עָמַד בְּפֶתַח סֻכָּתָה שֶׁל סוֹ־מְוִין־הְלָה – וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, כִּי רָאָה קֶרֶן זֹהַר מִסְתּוֹרִית הַמִּתְמַשֶּׁכֶת מֵרֹאשָהּ וּמְמַלֵּאת אֶת הַחֶדֶר כֻּלּוֹ. נִזְדַּעֲזַע הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ. “אֵין סָפֵק, כִּי קְסָמִים הֵם אֵלֶּה!” – אָמַר בְּלִבּוֹ. וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר צִוָּה לְהַרְחִיק אֶת הַנַּעֲרָה מִן הֶחָצֵר.
וְאוּלָם סוֹ־מְוִין־הְלָה הָיְתָה טְהוֹרָה וּבָרָה כַּחַמָּה. אוֹר הַמִסְתּוֹרִין הִגִּיהַ מִן הָעֲגִילִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֶיהָ בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הַבּוּדְהָא הַנַּעֲרָץ, כִּי שַׂעֲרָה דַקָּה מִשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הֻטְמְנָה בְּתַכְשִׁיטֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. אֲבָל הִיא עָצְרָה בְּרוּחָהּ וְלֹא אָמְרָה דָבָר. מַה טַּעַם לְהִתְפָּאֵר, כִּי שָׁפַר חֶלְקָהּ? – וַהֲרֵי בְּלָאו הָכֵי לֹא יַאֲמִינוּ לָהּ. נִפְרְדָה בְּצַעַר מֵעַל הַמֶּלֶךְ וּמֵעַל אַנְשֵׁי הָחָצֵר וְחָזְרָה בְּעֶצֶב אֶל אַרְצָהּ וּמוֹלַדְתָּהּ וּבֵית אָבִיהָ וְאִתָּהּ רַק כַּמָּה מִנַּעֲרוֹתָיהָ.
הָיוּ סוֹ־מְוִין־הְלָה וְהַנְּעָרוֹת פּוֹסְעוֹת בְּנַחַת בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה מִמַּנְדַלֵי הַבִּירָה לָעִיר מֶמְיוֹ, עֲדֵי הַגִיעָן לַמָּקוֹם הַיָּדוּעַ כַּיּוֹם בַּשֵּׁם שְׁבָזֵיאַן, וְהוּא בְּקִרְבַת טוֹ־נְבּוֹ. נָחוּ שָׁם וְהֶחֱלִיפוּ כֹחַ וְיָרְדוּ לִנְהַר מִיצֶ’נְגָה לִרְחֹץ בְּשָׂרָן. עוֹד הַמַּלְכָּה רוֹחֶצֶת וְעֲגִילֶיהָ נִשְׁמְטוּ מֵאָזְנֶיהָ וְנֶעֶלְמוּ. רָאֲתָה קֶרֶן אוֹר בָּהִיר עַל פְּנֵי הַנָּהָר וְצָלְלָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ לְהַצִּיל אֶת עֲגִילֶיהָ, אַךְ הָעֲגִילִים נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם. נָשְׂאָה עֵינֶיהָ לַמְּרוֹמִים וְרָאֲתָה שָׁם לַהֲקַת צִפֳּרִים יוֹצְאוֹת בְּמָחוֹל מִסָּבִיב לָעֲגִילִים אֲשֶׁר לָהּ, הַתְּלוּיִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. מִיָּד כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וּבְפִיהָ תְּפִלָּה לָאָדוֹן הַבּוּדְהָא שֶׁיּוֹאִיל וְיַחֲזִיר לָהּ אֶת אוֹצָרָהּ, אִם אָמְנָם אֵין בָּה אָוֶן. אַךְ סִיְּמָה תְפִלָּתָהּ וְהִנֵּה הָעֲגִילִים שׁוּב בְּאָזְנֶיהָ. נִתְמַלְּאָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגָמְרָה אֹמֶר בְּלִבָּהּ, שֶׁלֹּא תַּעֲנֹד עוֹד אֶת הַתַּכְשִׁיטִים הַקְּדוֹשִׁים עַל גּוּפָהּ, אֶלָּא תַפְקִידֵם לָנֶצַח בְּתוֹךְ פָּגוֹדָה אֲשֶׁר תִּבְנֶה בּוֹ בַּמָּקוֹם.
אָמְרָה וְעָשְׂתָה. וּמִיָּד הִתְחִילָה בְּבִנְיַן הַפָּגוֹדָה הַיָּפָה. נִתְיַשְּׁבָה בַּמָּקוֹם וְהָיְתָה מְחַלֶּקֶת מָזוֹן וּצְדָקָה לְעוֹבְרֵי־אֹרַח וּשְׁמָהּ הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק. וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּמְרַגְּלֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ לְהִתְחַקּוֹת אַחַר מַעֲשֵׂי הַמַּלְכָּה־לְשֶׁעָבַר וְהָרָצִים הֵבִיאוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְאָזְנֵי אֲדוֹנָם. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הָבָה וַאֲנַסֶּה אוֹתָהּ עוֹד הַפַּעַם”. פָּקַד עַל יוֹעֲצָיו לָצֵאת לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה וּלְהִוָּכַח בְּמוֹ עֵינֵיהֶם: וְהָיָה אִם פֶּתַח הַפָּגוֹדָה פּוֹנֶה לְעֵבֶר הַבִּירָה יַנִּיחוּהָ בַחַיִּים, אֲבָל אִם נַהֲפוֹךְ הוּא, ־ תּוּצָא סוֹ־מְוִין־הְלָה מִיָּד לַהוֹרֵג.
וְלַמַּלְכָּה אָח. וַיְהִי בִּשְׁמֹעַ אָחִיהָ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ, וַיִּגְמֹר אֹמֶר בְּלִבּוֹ לָבֹא אֵלֶיהָ וְלִהְיוֹת לָהּ לְיוֹעֵץ. יָשְׁבוּ יַחַד לְיַד הַפָּגוֹדָה וְהָיוּ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב. עוֹד הֵם יוֹשְׁבִים וְרָצֵי הַמֶּלֶךְ בָּאִים לְנַסּוֹתָם. וַיְהִי בִּשְׁמֹעַ הַמַּלְכָּה עַל הָרָצִים וּמַה בְּפִיהֶם, נִבְהֲלָה מְאֹד, כִּי פֶּתַח הַפָּגוֹדָה אָמְנָם פּוֹנֶה הָיָה לְעֵבֶר אַרְצָהּ וּמוֹלַדְתָּהּ וְלֹא אֶל בִּירַת הַמֶּלֶךְ.
מֶה עָשְׂתָה? בִּשְּׁלָה עֲבוּר הַשְּׁלִיחִים קְדֵרָה מְלֵאָה אֹרֶז וְהִזְמִינָתַם לִסְעֹד לִבָּם; וּבִשְׁעַת הַסְּעֻדָּה הִבְטִיחָה לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַפָּגוֹדָה עִם שַׁחַר. וַיְהִי בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, וְהַשְּׁלִיחִים שְׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה, וְסוֹ־מְוִין־הְלָה כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְהִתְפַּלְּלָה לְבּוּדְהָא וַתְּבַקֵּשׁ עַל נַפְשָׁהּ וַתְּחַלֶּה פָּנָיו וַתֹּאמַר:
– אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הָאָדוֹן הַבּוּדְהָא, אָנָּא עֲשֵׂה חֶסֶד עִמָּדִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי בְּעֵת צָרָה.
וּתְפִלָּתָהּ נִשְׁמְעָה וּבַקָּשָׁתָהּ נִתְמַלְּאָה. וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַפָּגוֹדָה – וְהִנֵּה פָּנֶיהָ לְעֵבֶר הַבִּירָה… מִיָּד חָזְרוּ אֶל מַלְכָּם וְסִפְּרוּ לוֹ אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם.
חָלְפוּ יָמִים וְשָׁנִים וְסוֹ־מְוִין־הְלָה יוֹשֶׁבֶת בְּעֶצֶב לְיַד הַפָּגוֹדָה שֶׁבָּנְתָה וְלִבָּהּ מַר עַל הָעָוֶל אֲשֶׁר עוֹלַל לָהּ. וְלֹא מָצְאָה הַמַּלְכָּה נֶחָמָה עוֹד וּלְיָמִים חָלְתָה וְלֹא קָמָה מֵעַל עֶרֶשׂ דְּוָי. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה לְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ נִתְמַלֵּא לִבּוֹ חֲרָטָה וּבוּשָׁה. נֶחְפַּז לָבוֹא אֶל הַפָּגוֹדָה שֶׁבָּנְתָה אֲהוּבַת לִבּוֹ וְחִלֵּק מַתָּנוֹת בְּיָד נְדִיבָה לְשׁוֹמְרֶיהָ וּמְבַקְּרֶיהָ. וסוֹ־מְוִין־הְלָה וְאָחִיהָ נַעֲרָצִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל כָּל בָּאֵי הַפָּגוֹדָה שֶׁל שְׁבֶזֵיאַן. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה נֶעֱרָךְ חַג גָּדוֹל עַל כִּכַּר הַפָּגוֹדָה וְאֵלֶיהָ יִתְכַּנְּסוּ מַעֲרִיצִים לַאֲלָפִים. הֵם נוֹהֲרִים לְכָאן מִמֶּרְחַקִּים בָּרֶגֶל וּבַעֲגָלוֹת רְתוּמוֹת לִשְׁוָרִים. וּבְאוֹתָהּ הָעוֹנָה מִתְמַלֵּא הַנָּהָר, אֲשֶׁר בּוֹ רָחֲצָה הַנַּעֲרָה, דָּגִים גְּדוֹלִים הַמְשׁוֹטְטִים בּוֹ לְהָקוֹת לְהָקוֹת לְמֵאוֹת, וְאַלְפֵי הַמִתְקַהֲלִים מְפַרְנְסִים אֶת הַדָּגִים בְּפֵרוּרֵי מְזוֹנוֹת וּמְכַסִּים אֶת פְּנֵי הַמַּיִם בְּרִקּוּעֵי זָהָב.
כָּךְ לֹא נִמְחוּ שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל סוֹ־מְוִין־הְלָה וְאָחִיהָ וְזִכְרָם קַיָּם לָעַד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.