לְפָנִים־לְפָנִים, לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, הָיוּ יוֹשְׁבֵי הָעִיר פַּגַן אֶבְיוֹנִים. אוֹתוֹ זְמַן יָשַׁב בָּעִיר נָזִיר יָשִׁישׁ, חֲכַם תּוֹרַת הָאַלְכִימִיָּה. בִּקֵּשׁ הַנָּזִיר לְגַלּוֹת אֶת סוֹד אֶבֶן־הַבִּינָה, הִיא אֶבֶן־הַקְּסָמִים הַכֹּל־יְכוֹלָה. שָׁקַע יוֹמָם וָלַיְלָה בְּנִסּוּיִים מְסֻבָּכִים, שֶׁהִצְרִיכוּ מָמוֹן רַב לַמַּכְשִׁירִים הָעֲדִינִים וְלֶחֳמָרִים הַיְקָרִים. פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ תַּלְמִידוֹ וּבִקֵּשׁ עֶזְרָתוֹ. פָּתַח הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר אֶת אוֹצַר הַמְּדִינָה לִפְנֵי הַנָּזִיר הֶחָכָם לְמַעַן יִשְׁקֹד עַל מְלַאכְתּוֹ וְיַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ.
חָלְפוּ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים. הַנָּזִיר יוֹשֵׁב לוֹ גָחוּן עַל גְּוִילֵי הַסֵּפֶר הָעַתִּיק, מִמֶּנוּ יִשְׁאַב תּוֹרָתוֹ, וְהוּא מַתְמִיד יָמִים וְלֵילוֹת בְּנִסּוּיָיו – וְאוֹצַר־הַמְּדִינָה מִתְרוֹקֵן וְהוֹלֵךְ. הִגְבִּיר הַמֶּלֶךְ לַחַץ מִסָּיו עַל הָעָם, לְמַעַן יִהְיֶה לְאֵל יָדוֹ לָתֵת לַנָּזִיר הֶחָכָם כֹּל הֶחֳמָרִים הַיְקָרִים וְהַמַּכְשִׁירִים הָעֲדִינִים. לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתָם שֶׁל מְשַׁלְּמֵי הַמִּסִּים, כִּי יְבוּל־הָאֹרֶז דַּל הָיָה וְיָדָם לֹא הִשִּׂיגָה לְכַלְכָּלַת בְּנֵי בֵּיתָם. וַיִּצְעֲקוּ אֶל הַמֶּלֶךְ בְּמַר רוּחָם, כִּי מְבַזְבֵּז הוּא הוֹנָם לָרִיק. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַנָּזִיר צַעֲקָתָם וַיֵּצֵא אֶל הָעָם וַיַּבְטִיחֵם נֶאֱמָנָה, כִּי יְנַסֶּה עוֹד אַךְ הַפַּעַם. וְהָיָה, אִם יַחֲטִיא מַטְּרָתוֹ – יָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ. נַעֲנוּ לוֹ הָעָם, סִלְּקוּ מִסֵּיהֶם, וַיִּתְפַּזְּרוּ אִישׁ אִישׁ לְסֻכָּתוֹ.
וְהַנָּזִיר הֶחָכָם הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּיֶתֶר הַתְמָדָה בַּעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. בּוֹחֵן הָיָה כָּל אוֹת וּבוֹדֵק כָּל תָּג בַּגְּוִילִים הָעַתִּיקִים, מְצָרֵף הָיָה מִסְפָּר לְמִסְפָּר, מוֹהֵל חֻמְצוֹת וּמַתִּיךְ מְטִילֵי פְּלָדָה וּבַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת בְּהִתְיַמְּרוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַנֻּסְחָה הַכְּמוּסָה, שֶׁלְּפִיהָ יִצֹּר אֶת הָאֶבֶן הַנִּפְלָאָה.
אַךְ כְּכֹל שֶחָלְפוּ הַיָּמִים כֵּן נִתְגַּנֵּב הַסָּפֵק גַּם לְלִבּוֹ שֶׁל הַנָּזִיר עַצְמוֹ. “אָכֵן, נִכְשַׁלְתִּי!” – אָמַר לְנַפְשׁוֹ – “וְהִכְשַׁלְתִּי אֶת הָרַבִּים, כָּל אֵלֶּה שֶׁנָּתְנוּ אֱמוּנָם בִּי. הוֹלַכְתִּי שׁוֹלָל אֶת הַמֶּלֶךְ תַּלְמִידִי וְאֶת נְתִינָיו מְשַׁלְּמֵי הַמִּסִּים. אֵין חֵטְא כְּחֶטְאִי וְכָל עֹנֶשׁ שֶׁיֻּטַּל עָלַי לֹא יִשְׁוֶה לוֹ”.
נִכְלָם וְאָבֵל הִנִּיחַ הַיָּשִׁישׁ כֵּלָיו וּמַכְשִׁירָיו וַיָּשֶׂם פְּעָמָיו אֶל הָאַרְמוֹן, לְהוֹדוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל כִּשְׁלוֹנוֹ. אַךְ בִּרְאוֹת הָעָם אֶת הַנָּזִיר בְּבֵית הַמְּלוּכָה, אָמְרוּ: “אֵין זֹאת, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא גַם הַפַּעַם מִכְסַת כֶּסֶף וְזָהָב לְנִסּוּיָיו, וּמֵעַתָּה יָשׁוּב הַמֶּלֶךְ וְיַכְבִּיד יָדוֹ עָלֵינוּ.” מֶה עָשׂוּ? – נִזְעֲקוּ מֵעֲבָרִים וְהָיוּ צוֹבְאִים עַל הֶחָצֵר בַּהֲמוֹנֵיהֶם, תּוֹבְעִים עָנְשׁוֹ שֶׁל הַנָּזִיר הַנּוֹכֵל, אֲשֶׁר שָׂם עַצְמוֹ אַלְכִימַאי וְהוֹצִיא כַּסְפָּם לָרִיק. נָבוֹךְ הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶׂה. נֶאֱמָן עָלָיו מוֹרֵהוּ הַנָּזִיר, אַךְ קוֹל תְּרוּעַת הָעָם עוֹלֶה בְּאָזְנָיו.
אָז קָם הַנָּזִיר בְּעֹז־רוּחוֹ וַיַּעֲקֹר בְּמוֹ יָדָיו שְׁתֵי עֵינָיו מֵחוֹרֵיהֶן, וַיֵּצֵא אֶל הָעָם הַמִּתְקַהֲלִים וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם בַּעֲנָוָה:
– רְאוּ אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי לְעַצְמִי. הַאֻמְנָם אֵין דַּי לָכֶם בְּעֹנֶשׁ זֶה שֶׁלִּי? נִתְבַּיְּשׁוּ הַמִּתְלוֹנְנִים וְנִתְפַּזְּרוּ לִמְעוֹנוֹתֵיהֶם.
יוֹשֵׁב לוֹ הַסּוּמָא עֲרִירִי בְּסֻכָּתוֹ וּמְהַרְהֵר בְּעֶצֶב בְּכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ. שָׁפַךְ הַחוּצָה אֶת הַחֻמְצוֹת הַיְקָרוֹת וְאֶת הַכֵּלִים וְהַמַּכְשִׁירִים הָעֲדִינִים נִפֵּץ לִרְסִיסִים. וְלֹא אָמַר דַּי. הוּא קָרָא אֵלָיו אֶחָד מִפִּרְחֵי הַנְּזִירִים הַמְשַׁמְּשִׁים אוֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ שֶׁיְּסַלֵּק מֵעָלָיו אֶת מְטִיל־הַמַּתֶּכֶת, אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ אוֹתוֹ לְנִסּוּיָיו, וְיַטִּילֶנּוּ לְתוֹךְ בּוֹר הַשְּׁפָכִין, כִּי אֵין לוֹ עוֹד חֵפֶץ בּוֹ. וַיַּעַשׂ הַנַּעַר כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וְהַנָּזִיר שׁוֹכֵב בּוֹדֵד עַל יְצוּעוֹ, וְהִנֵּה נַעֲרוֹ קוֹרֵא אֵלָיו מִמֶּרְחַקִּים:
– מוֹרִי! מוֹרִי! גֶּשׁ־נָא הֵנָּה וְרָאִיתָ – בּוֹר־הַשְּׁפָכִין בּוֹעֵר בְּשַׁלְהֶבֶת קְסָמִים!…
– הֲשָׁכַחְתָּ, כִּי עִוֵּר אָנֹכִי וְלֹא אֶרְאֶה דָבָר? – תָּמַהּ עָלָיו הַזָּקֵן. – סַפֵּר, סַפֵּר עוֹד, מָה רָאִיתָ?…
וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף הַנַּעַר וְתֵאֵר בְּאָזְנֵי הַנָּזִיר כָּל אֲשֶׁר רָאָה, נִתַּר הַיָּשִׁישׁ הַסּוּמָא מִמְּקוֹמוֹ בְּצָהֳלָה וְשִׂמְחָה:
– אַשְׁרַי כִּי זָכִיתִי! – קָרָא. – סוֹף סוֹף בָּא הָאוֹת. מְטִיל־הַמַּתֶּכֶת הָיָה לְאֶבֶן־הַבִּינָה! מֵי־הַשְּׁפָכִין עָשׂוּ בְּחֻמְצוֹתֵיהֶם הַחֲרִיפוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצְלַחְתִּי אָנֹכִי לַעֲשׂוֹת בַּנִּסּוּיִים שֶׁלִּי הַיְקָרִים.
מִיָּד שָׁלַח אֶת הַנַּעַר אֶל הַבּוֹר וְהֶעֱלָה מִתּוֹכוֹ אֶת הָאֶבֶן הַמְּאִירָה וַיּוֹשִׁיטֶנָהּ בְּהַדְרַת כָּבוֹד לִידֵי הַמּוֹרֶה הַיָּשִׁישׁ. אָז שְׁלָחוֹ הַנָּזִיר שׁוּב, שֶׁיֵּלֵךְ אֶל הַדּוּכָן לְמִמְכַּר בָּשָׂר אֲשֶׁר בַּשּׁוּק וְיָבִיא לוֹ מִשָּׁם זוּג עֵינַיִם, אִם שֶׁל פָּר וְאִם שֶׁל תַּיִשׁ. אֲבָל בִּהְיוֹת הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת וְהַבָּשָׂר אָזַל מִן הַדּוּכָן, לֹא מָצָא עוֹד הַנַּעַר אֶלָּא עַיִן אַחַת שֶׁל תַּיִשׁ וְאַחַת שֶׁל פָּר. נְטָלָן בְּיָדָיו וֶהֱבִיאָן אֶל רַבּוֹ. נָתַן הַנָּזִיר אֶת שְׁתֵּי הָעֵינַיִם בְּתוֹךְ חוֹרֵי עֵינָיו – וַתִּחְיֶינָה, וַיָּשָׁב וַיַּרְא כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר. אַךְ עֵינוֹ הָאַחַת גְּדוֹלָה וְהָאַחַת קְטַנָּה – עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ מֵאָז בְּשֵׁם “הַנָּזִיר פָּר־תַּיִשׁ”.
הָלַךְ הַנָּזִיר עַלִּיז וְשָׂמֵחַ וּבָא אֶל הָאַרְמוֹן, עַל מְנָת שֶׁיְּסַפֵּר לַמֶּלֶךְ כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ. נָטַל בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה מֵעַל מַלְכּוֹ, כִּי גָמַר אֹמֶר בְּלִבּוֹ לִפְרֹשׁ מֵעוֹלָמָם שֶׁל בְּנֵי־תְמוּתָה. אַךְ בְּטֶרֶם יָקוּם וְיֵלֵךְ בִּקֵּשׁ לִגְמֹל טוֹבָה לַמֶּלֶךְ הַנָּדִיב וּלְעַמּוֹ הֶחָבִיב עַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁהֶעֱנִיקוּ לוֹ.
– אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב – אָמַר הַנָּזִיר הַיָּשִׁישׁ – יַתִּיךְ־נָא אֶת הָעֹפֶרֶת וְהַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּאוֹצְרוֹתָיו וְיִתֵּן הַמַּתֶּכֶת לְתוֹךְ קְדֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, זָהָב לְחוּד וְכֶסֶף לְחוּד, וְיַצִּיג הַקְּדֵרוֹת עִם שַׁחַר בְּשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן. כֵּן יְצַוֶּה עַל כָּל נְתִינָיו וְיַעֲשׂוּ גַם הֵם כְּמוֹתוֹ.
שָׁלַח הַמֶּלֶךְ רָצִים וּפַעֲמוֹנִים בִּיְדֵיהֶם, שֶׁיַּזְעִיקוּ אֶת הָעָם וִיצַוּוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר הַנָּזִיר.
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְהַיָּשִׁישׁ הַקָּדוֹש עוֹבֵר מִסֻּכָּה לְסֻכָּה וּמֵרְחוֹב לִרְחוֹב, נִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹת הַנַּעַר תַּלְמִידוֹ, וְהוּא מֵטִיל אֶת אֶבֶן־הַקְּסָמִים בְּכָל סִיר וְסִיר, גָּדוֹל וְקָטָן. וְהִנֵּה, אֵין הָאֶבֶן שׁוֹקַעַת בְּתוֹךְ הַסִּיר אֶלָּא הִיא שָׁבָה וְנִתֶּרֶת כְּפַעַם בְּפַעַם הַחוּצָה, יָשָׁר לִידֵי הַנָּזִיר. אַךְ הָעֹפֶרֶת, אֲשֶׁר בְּאוֹתוֹ הַסִּיר שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הָאֶבֶן, הָיְתָה לְכֶסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת הָיְתָה לְזָהָב. כָּךְ גָּמַל הַנָּזִיר הָאַלְכִימַאי לְמֵיטִיבָיו בְּהַעֲנִיקוֹ לָהֶם עֹשֶׁר לָרֹב עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ.
וּמֵאָז הַיּוֹם הַהוּא עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים הָיוּ בְּנֵי פַּגַן. וְכֵיוַן, שֶׁלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב אֲשֶׁר לָהֶם, בָּנוּ פָּגוֹדוֹת לָרֹב, דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר, ־ וְהָיְתָה כָּל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ מְשֻׁבֶּצֶת בִּנְיָנֵי פָּגוֹדוֹת לְבָנוֹת לְאֵין סְפוֹר.
וְהַנָּזִיר הַיָּשִׁישׁ הִפְלִיג הַרְחֵק הַרְחֵק מִחוּץ לָעִיר, וְעַד לְמַרְגְּלוֹת הַר פּוֹפָּה הַקָּדוֹשׁ הִגִּיעַ. וְיָרְדוּ לַהֲקוֹת הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָהָר וְהִרְכִּיבוּ אֶת הַנָּזִיר עַל כַּנְפֵיהֶן וְהֶעֱלוּהוּ בְּנַחַת לַפִּסְגָּה, לְהִתְיַחֵד שָׁם עִם הִרְהוּרֵי לִבּוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.