לפני כבוד מעלת אדונינו, קדושת ענות גאוננו, צניף מלכות דתנו, עטרת תפארת הדרתנו ותורתנו וגולת זהב על מנורת גולתנו וכו‘. רבנו נר ישראל עמוד הימיני, פטיש החזק, מורנו ורבנו החכם המובהק הרב ר’ שלמה יוסף ה' על שנות אדונינו בהם וכו'.

מאת קטון עבדיו המתענג בנפת מוסריו, המתעלס בתוכחותיו המגולות, המתחמם כנגד אור יקרותיו נושא גחלתו ורצפתו לגעת אל פיו וכו' הצעיר ביוצקי מים על ידי עבדי קטני תלמידיך.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.

יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, יפיפית בקלסתר פנים חננך אוהב תורתך… קראת בשם ה' חקרת ותדע את דרכיו, חקרי לבבך במעלות הסלם בצדק ירוצון, צאת ובא בסתר המדרגות יאיצון, משם מעינות חכמה לצמאים יפיצון, מי יעלה לנו בתחלה… אל נקרת הצור משם חק ומשפט הופיע, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, למי החותמת בסתרי התורה מכל שלומי אמונָי, צרור תעודה בסוד ה‘, למי פתילי התכלת הדומים לרקיע, הנצבים כמלאכי מחנים להעיד עלינו תמיד מתור אחרי לבב ועינים, למי המטה להנהיג ולהישיר, להכות במחנה שפלים וגבוהים, מטה ענוה ונקיות וכו’ למי כל חמדת ישראל כי אם לך.

אשריך גדול הדור מה יפית ומה נעמת, שעולמך ראית בחייך, עלית למרום, במרום האמת והשלום ולא נמנעת מהשגיח על בניך, וכל אשר ישנו פה לבבך אתנו, ומצודתך פרושה בנציבינו ואדירינו, שם נזכרת ונפקדת כי לא יפקד מושבך, לא הושיבוך נגידי ארץ בישיבה של מטה להראות העמים גנזי המלך הערוכים לה בחדרי התורה עד שהושיבוך מן השמים תחלה בישיבה של מעלה בראש הקרואים ההולכים לתומם! בחירנו רצתה נפשנו! –

אשרי המחכה להזדכות בבית דינו של רבינו ששם שבטי יה לא יסור לרדות, ארשת שפתיך מאמר קדישין, ומצות כתבך גזרת עירין, כי מה' היתה לך. ידענו אבינו ידענו אתה הוא ברור מי שראוי להוכיח כמלאך האלהים, ואנחנו לא אמַר ראוים אבל אמַר רוצים לקבל תוכחת, אב אתה ואין מתנכר לכבודך, אדונים אתה ואין מיקל במוראך, לא נחשב שנחלק לנו מהכבוד אלא כשיעור בחינתנו במעלת אדונינו וקדושת תורתו הטהורה.

החכם עיניו בראשו תאיר ותזהיר תגלה אפל המבוכה מעפעפיו תשלח רוחך חיים באפיו, תשים תם בלבו ונִקָיון בכפיו…. ילרשע אמר לבך אין שלום סב אל אחרי עד לא ישים תָּהלה בה' לזועה תשימנו, ונר אלהים טרם יכבה ברוח שפתיו ברוח שפתיך תמיתנו… תם וישר אשר ראו עיניך נכון מעשהו מתנהל לאטו, הולך בתמו, וגדולות לא יבקש מכבד אלהים מהונו וראשית אונו… ואחר בעיונו חס על כבוד קונו, בקבלה ששונו ובמחקר אסונו, יביא חרב רעיונו בנדנו, ובכפל רסנו רצונו שומר פיו ולשונו… שומר אמונים אשר כזה, תבחר ותקרב, עליו תפרוש כנפי חסד, עליו נכמרו נחומיך, בצדקתך תעצימהו על צדקו נפשו, והלך על כשרון פעלו לפניך צדקו, ובהוד והדר תאספנו אליך הבית ואשר לא צדה באילות תעודה, ולא ביעלת חן באהל חובר… ואמר לא ידעתי ספר לא אמרי שפר, ולא משלי אפר, אינו יודע לשאול, פתוח תפתח את ידך לו, תתעמל בגדולו ואם טוב ממנו נפלו תקימנו בנפילו אחרי נפלו, נפלאים מעשיך וכל נפש בקצוות יודעת, מי לא ידע בכל אלה? מי בעל ראות ינכר עלות השמש בגבהו לנכח הראש, ראשנו כתם פז אשר בך נתפאר, מי פתי יפותה להוריד עדיך מי סכל יסכל לסכל עצתך? מי בער באחת ובעט בעטך. הן לה' אלהינו השמים מכון לשבתו, ולך לבדך נאה הארץ לעצור¹ בפאותיה תחת אלהים.

מי יעשה לנו אבר כיונה תגביה עוף אל מול פני אולמך? מי ישאנו על כנפי נשרים להביאנו אל המקום העומד לנו במקום אהל מועד ובית עולמים? אולי תרשנו להסתכל מבוא האהל ונטשתנו לנשק אמות הספים, ואולי במה שיערה על נפשותינו אז מרוח הקדש המחופפת סביבות מחנך הקדוש היינו גם אנחנו בנביאים, נעזרים להבין ולהתענג ונשמעו דברינו באמת ובתמים, ידענו לא תגרשנו מהסתפח בעבודתך מהטות אלינו חסד, לא תשלחנו כי אם ברכתנו.

אחרי התפשט אדונינו! בקצוות ענותך הגדולה ומדותיך השלימות ומוסרך הרחב וקבלך את כל אדם בשמחה והטותך אזן לקול כל קורא והרשותך להקביל פניך עָם אשר לא ימד, והיה כל הבא ועמד. בא גם היום עם מרי שיחו עבד אדון זה להשמיע במרום קולו, ולהניח בגבהי שמיך מקום לזעקתו, לא כמתגדר ומתגדל מיתר שכניו הטובים ממנו. ולא כמתנכר לכל המורא הגדול המוטל עלינו על אדון כל חכמי ארץ, ולא כמתאמץ להעז ולתפוס גדולה או קטנה על כל מוצא פי אדונינו שבו יחיה האדם, ולא כמתפאר להתיחס במלקטי יבשי עצמות תחת שולחן מביני חכמה, כי יש ויש אתי לב לדעת אפיסות ערכי וגם בתוך הקטנים, אף כי אשא ראשי בין אנשי מופת גדולי ארצנו המהוללה ואציליה הנודעים, אף כי אצא כעול ימים ממחבואו ואדברה משפטים ותורות אל מול פני המנורה באהל מועד, ולחתור בלבי כונת כוין פתיהן להון נגד ירושלים, גדול עוני ויתר עז, וגם לבבי יודע כן. ומה אעשה וההכרח הגדול גזר עלי אשר אור לו בנפשי ותזנר במורשי וכלכל לא אוכל. נשען על מה שהתפרסם משלימות ענות אדונינו ומוסרו הטוב ודונו הזכות בכל מה שאפשר במאמר רבותינו ז"ל השלימים לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך, הולך עוד על עקבות נעים זמירותינו: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

גם תמול גם היום כל אשר השתדל כתבי אדונינו בהתמדה והפצר להטות לבב חכמי הארץ הזאת הקדושה, והשלמת כונתו ומַלֵא מצותיו בכל אשר יגזור אמר, לא חרדו זקני הארץ וחכמיה לקראתך, ולא אחד ממי שיש לו בחינה בהכרת מעלת אדונינו וטוב כונתו והיותה לשמים. כי אמרנו העירוהו ויכלו לו אנשי שלומנו ואשר בטחנו בם הגדילו עלינו שגגה שיצאו לפרסם על שכניהם דברים רעים, ומה יעשה מאור הארץ שלא יתפעל מעט להאמין לשמועה? או איך יסבול עצור במלים מגלות אזן גדולי הארץ ואציליה לדרוש ולחקור הדבר עד הגיעו מפיהם למתכונת האמת וַנֹאמַר בינותינו הנה אדונינו חכם ישר כמלאך האלהים יבין הנכונה ויקבל אמתות התנצלות הצודק מפי שאמרו, ובזאת תשוב חרב המחלוקת משוט בארץ ומהכות בנקיים. או אם יש חלילה שורש פורה ראש ומאמין בשרשים שיש לחוש היותם יוקשים בהם בני אדם יאספו עליו לעקור נטיעותו והכוהו פן יזקין בארץ שרשו והיה למוקש, תצא אש בקהלות ואם מצאה קוצים תבער בם לבערם מן הכרם, יטלו קיסם וקורה מעיני העדה עד השארם כלם קדושים וה' בראשם. כי מי יחוש ומי יחוס חוץ מאדונינו על התמוטט התורה ופרוץ גדריה פן יבוא בפרדסה כל הרוצה ליטול את השם ויטול מבשמי ערוגותיה והיה למרמס. אך אמנה אחרי גלות אדונינו אזן אצילי הארץ על דבר התלונות היוצאות והגיעו לאדונינו התשובות העצומות אשר תצא מהם כזהב תורת הגלילות האלה, ודבר ה' היקר נפרץ בחזיונו ובנקיונו, על מה נחתך עליהם המשפט בפתע, לתתם לשמצה בקמיהם כיוצאים מן הכלל המקודש לשמים, כתרבות אנשים חטאים, ונחלתם כסדום נתת לשמה כרגע, ואם יש שנים או שלשה שקלקלו כפי האמור הנם הם עתידים ליתן דין וחשבון לפני אדונינו ולפני גדוליהם זולת שהם בטלים במועטם, ויותר שקלקלו המעטים ההם אינו על דרך הכפירה אלא על דרך גלוי הסוד בהמון והדרישה במופלא.

אי לך ארץ היית כגן עדן הושמת לתועבה ויתנוך לשמה ולחרפה תחת היותך צבי ומשוש, מה זאת עשה אלהים לנו לתת ארץ הקדושה אשר שם הזהב הטוב מקדמי ארץ, ומשם רועים ואבני פינות, כערים הנדחות אשר הפך ה‘. צור חוצבו אבותינו הקדושים מקבת בור נקרו זקנינו השלמים לא יאמר לך עוד חשובה כי אם ארץ השוכה וארץ מאפליה, לא חשב אחד מאתנו ולא דמה בתחלת הביאונו כתביכם הקדושים אל פינו כדבש למתוק, כי מרה תהיה באחרונה, אי שמים! שומו על זאת, ולא עבדי אל אחד אנחנו? כלנו מאמינים שהוא אחד אחדות אמתית גומל ומשגיח, ולא בני אב אחד אנחנו?, כלנו מאמינים שהוא ראשון ליצורים נוצרים מן האדמה, ולא תורה אחת לכל הקהל? כולנו מאמינים שנתנה מרועה אחד מפי הגבורה בכלליה ופרטיה שבכתב ושבעל פה, בשמירתה ובקיומה נחיה בגוים. ומדוע נאשים איש את אחיו לחלל את ברית אבותינו? ואם אמר איש הוגעתם ה’ בדבריכם ואמרנו במה הוגענו, הנה לפנינו איש אלהים קדוש נערכה משפט בשרשי האמונה ונגשם אל השופט.

כי שאל נא לדור ראשון חכמי הארץ הזאת ורבניה אם כדעות המתפשטות היום ידעו והאמינו גם המה? שפתותם תדובבנה בקבר להפך בזכותם של בניהם הנרדפים, ההסכם הסכימו אבותינו עמכם ועם רבני הצרפתים בסודות האמונה או נלחם נלחמו בם? ומה ראיתם רבותינו היום באמונתנו מות ומשכלת מוסף על המפורסם מאמונת רבותינו בנרבונה ובדרש ולוניל ומנפשליר ויתר קהלות פרובינצה ווינישי עד מרסילה, כי הבדלתם היום את הגלילות לרעה ותשימום למשל.

לא על הכתבים הראשונים אשר הרבו להכלימנו על אודות האמונה פעם ברמז פעם בדבור, ישבנו גם בכינו, ואם נעצבנו מעט בלבותינו, כי אמרנו טובה תוכחת אב ואדון בינינו לבינו ואין לזרים אתנו, ואולי תחת גערת אדונינו במבין בנפשו אחת מאלה וימהר לקבל מוסר, כי גדול אדונינו ורב כח להוכיח בשער רבים וליסר בנים בחדר הורם אולי יש תקוה.

גם לא על החרם שהחרמתם שהגיע נוסחו אלינו הרבינו תלונות, כי לא נכללנו בו, כי גם אין לנו עלבון החכמה העשוקה לתבוע, או להלחם עליה, כי לא לנו להקרא שמנו עליה לאסוף חרפתה ואיש אין בארץ גבור מלחמה שיכול להושיע, כי תמו נכרתו היא ומביניה והיולדה ומחזיקה בעתים המבועתים בארץ הגלות, אשר היינו בודאי ללא אלהי אמת. וה' אלהים אמת ויודע האמת, ואם יש דבר ה' בפיה אמת, המת לא תמיתוה אם נותרה כסכה בכרם, העושה אם אלהים הוא, הוא ירב לה והיא ובניה עוד תחיה בנותר.

אך אמנם אשר החרידנו ואשר לשמעו תצלינה אזניו ואשר כלנו ואשר דמה לנו הכתב השלוח מיד אדונינו בגלילות ספרד וראינוהו בעינינו, נתננו לחרפה ומנוד ראש באזני אחינו בכנפות הארץ, וכמוהו הוגד לנו ששולח בקצות אשכנז וצרפת כחותך המשפט על הארץ הלזו להחרימה ולמחות שמה כזרעו של עמלק, שכל זמן שהדעות ההם אשר יחסתם אלינו קיימים אין השם שלם ואין כסאו שלם. ומה רעשו חכמי הקצוות כשמעם את השמועה הרעה הזאת? באמת יאמינו לקול האות הראשון ואת כל מוצא שפת אדונינו ישמרו ויעשו כי גדול שמו בארצם, ועל קטון מאמריו אין להשיב בכל גלילותם, ובקומם כאיש אחד להמרמר על הצפור הזה מחוז פרובינצה והנלוה אליו, באמת ישסעוהו קל מהרה כשסע גדי אריות אין מספר, וכבו את גחלתנו הנשארה, ומיד מי בלתך אדונינו, אז דמינו יבוקש? –

נקי השכל! טהור המחשבות! מה זאת עשית להבאישנו ביושבי הארץ? כי כתבת על כל הארץ שטנה וגלית אזן הרחוקים אשר לא ראו ולא הגיע אליהם שמע מעלות הדורות בארץ הזאת בתורה ובחכמה וביראת שמים, כמו שהגיע אליכם שכניה ויודעיה, אין פרץ בגדריהם ואין יוצאת במעשיהם ואין צוחה בארמנותיהם. גם מתמול בהתעורר על אבותינו המלחמות הקדומות, ותהי האמת מגן בעדם לזכות הרב הגדול, אשר על חלול שמו נלחמו, כבודם ומרים ראשם, גם משלשום כל הימים אשר שקטה הארץ ממלחמה, מן אז חדלו לכהות בנו, על החזיקנו בתורת האל האמתית ותורת משה עבדו כסלת נקיה, גם מאז דַבֶּרךָ אל עבדיך זה שנתים ימים לגלול עלינו עוד את הישנים ולפקוד עלינו עוד עונות ראשונים, לא שלם בעיניכם עון הארץ הזאת עד עתה, כל הזמנים האלה שלשתם, הארץ הזאת שפה אחת ולב אחד לעבוד את ה', ככחם אז כחם עתה, עודנו באבו, לא בישה ילדותם את זקנותם, אין מקדיח תבשילו, אין הופך הקערה על פיה בכתב או בדבור או בעולה על רוחו, אין חוטא בשפתיו, אין מברך אלהים בלבבו, ולא מיקל בשום ענין שיהיה ראוי להקרא עליו כופר או פורק עול, ואם אחד מעיר יפותה מדמיונו לגלות בהמון מה שחויב להעלימו ומה שנאסר לדרוש בו אפילו ביחיד או בשנים, אבל עם בחינת האמת אין עליו בלתי אשמת הגלוי והרחבת הבאור במה שנקרא כבשים ללבושנו, התחת זאת יומתו אבות על בנים ובנים על אבות? והיתה כל הארץ לשמה, ולוקח מהם קללה לכל קצות הגלות, התחת זאת לא יוכלו כפרה לא יוכלו נקיון כי בנפשות כלם דבר היחיד ההוא? –

פרנס הדור! עבור על פשע העבר הלז כי ישמיע במרום קולו, ואחרי זאת בינה הגיגי, דַבָּר האקלים! אמרי האזינה שמעה זאת, ואם גדול עוני עמך הסליחה. האיש אחד יחטא ועל כל העדה יהיה קצף? בשביל חטא יחידי יעבירו קול בכל לשונות המיושב: חטא ישראל וגם כחשו בה' ובתורתו וגם גנבו מספרי היונים דעות מהרסי התורה לא שערו אבותיהם, וגם שמו בכליהם, על זאת היה דוה לבנו ואין מנחם, על זאת חשכו עינינו מראות בנחמה, על זאת יתכסה מזבח ה' ההרוס דמעה תמיד לא תחרב ותיבש, וארמונות התורה העבודה והשלום אש אוכלת אשר לא תכבה, על דא ודאי קא בכינא ותזנח משלום נפשי על משוש הארץ כי נהפך לקול בוכים על מצנפת רבותיה אדיריה ואציליה כי יסירוה מגבירה, אהאי שופרי' דידהו דאזיל ובלי בתם לבבם ובנקיון כפיהם.

והנה יזכיר העבד לפני אדונינו קצת מלשונות הכתב ההוא הפורט בתחלה תהלת הארץ הקדושה העלובה אשר למן היום הוסדו ספרי הרב הגדול ע"ה, בשוט החשד והתלונות, חתרה להחבא ולא יכולה, ואזכיר כל פרט ופרט התנצלות הארץ בכלל ונקיונה מן החשדים ההם, אשר לפני אדונינו הועדו בעדות אמת.

כתב אדונינו בתחלת הדברים “שנראה בארץ ההיא כמה סדקים ואין מחזק את הבדק” הנה ואם זאת הרכה והענוגה שבקשות הכתובות עלינו, רבה וגדולה היא עם הבחינה ועוקרת הכל, ואם יש בה כמה חסרונות וסדקים באמונתם אשר היא העיקר שהכל תלוי בה, איזה שלימות ישאר להם בחייהם ובמותם וגם אם היו הסדקים ההם במקצתם, היו שאריתם, פני הארץ, ממלטים את נפשם ואת העיר בחכמתם, אך אמנם אם אין מחזיק הבדק, אין גם אחד מתחזק להושיע להציל לו מרעתו, אבינו! ראה כי לא תחיה כל נשמה אשר נותרה בה נשמה. וכתב אדונינו שנית בזה הלשון" הארץ אשר שם יולדו אנשי שם וכו' ועוד כל העדה כלם קדושים וכו' בניהם אשר יקומו מאחריהם בראו משחית לחבל וכו' ובראש כל חוצות ללא אלהי אמת אמרו אלה אלהיך ישראל" רבינו נר ישראל! כמעט כבית נר הארץ הזאת בזה המאמר ואין תקוה ליושביה אחרי זאת, מי יתן ידעת איך העדה כלם קדושים, אם יש מקרואי עדתם וראשי קהלתם כופרים בעקר ועושים אלהי עגלים לטפם ולנשיהם אשר ילכו לפניהם בקרב מחניהם, ואם זרעם לעיניהם מחבלים כרמיהם וזיתיהם הטובים במחשכים ברדיפת ההבל ודברי התועה הַהִנָשֵא וההעלות בתוך עמם, איזו היא קדושתם ומושב כסאותם ומשפטי צדקותם, והם בראש כל חוצות עשו התועבות האלה? אנה נחבאו חסידיהם? וכת היחידים והשועים איה איפוא הם רועים, אשר נשמעו בכל עבר דבריהם רעים? – אי אפשר באמת מבלתי הסכמת כלם בפרצות ההם עד שכלם חייבים כליה… לא לנו אדונינו, לא לנו להאשים בלבנו ברב או במעט מאמריך הקדושים כתב אלהים החרות בלוחותיך, אדונינו ותורתו אמת, וכל החולק עליו כחולק על השכינה. אך אמנם בקנאתך לה' צבאות לשמע קצת דברים שהיתה שתיקת מגידיהם יותר מעולה, הרבית התלונות האלה על כל חכמי גלילותינו, ולך אדונינו מהם חסד על התוכחות והגערות, הוכח לחכם ויאהבך, אולם הרחקת הדברים בזה אל הרחוקים הרחק מאד אשר לא שמעה אזנם בענינינו שמהם יצא לנו התנצלות דבר קטן או גדול, ויקחו הדברים כפשטן ועל הבנתם הראשונה, הוא ממה שראוי להתפלא על חכמתך הנשאת ומוסרך הטוב, הפלא ופלא.

עוד נזכר בכתב אדונינו שלישית “ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם כי אמרו שאברהם ושרה חומר וצורה ושנים עשר שבטים הם שנים עשר מזלות ויחזירו הכל לתהו ובהו” אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לנפש העלובה שכך יאמרו באזניה על בני שכוליה… ובעד מגידי התלונות מהולכי אורח, ה' הטוב יכפר, וכסא אדונינו ותורתו נקי עד העולם. הנה אשר סופר לאדונינו מעשות צורה ומשל באבות הטהורים ואמרו באברהם ושרה שהם חומר וצורה, העבודה לא כך היה והנני מעיד על אמיתת הענין אחרי החקירה מפי האומר בעצמו ומפי רבים מן השומעים שהיו במעמד… אמנם מאמר היות שנים עשר בני יעקב אבינו ע"ה הם שנים עשר מזלות, זה לא שמענוהו מעולם ולא הוגד לנו בו דבר… חלילה חלילה שימצא אפילו בילידי ביתם של קדושי הארץ, ומקנת כספם ושפחותם מי שיפקפק על היות האבות יסודי התורה כלה שהכל תלוי עליו, ובברית החזק שכרת להם ה' נצלנו כמה פעמים ונושענו מבלתי היותנו ראוים אליו מצד עצמנו בעת ההיא…

עוד נזכר בכתב אדונינו רביעית “ועוד אומרים המנאצים כי כלי הקדש המקודשים האורים והתומים, הם הם כלי האצטרלב אשר יעשו להם אנשים וכו' ועוד אומרים כי ארבעה מלכים נלחמו את החמשה וכו'.” נשיא אלהים אתה בתוכנו! חננו חננו ואל באפך תוכיחנו וכו' אל תתן את עבדיך לפני בני בליעל ואל נא תשת עלינו חטאת אשר לא נואלנו, לאמר כי כחשו באל ובספורי האמת, וכי נפול תפול לפניהם תורת ה' בחמת כחם כנפול לפני בני עולה, לא תקום זאת על אצילי בני ישראל ולא תהיה. – אף כי שלוח יד בכלי בית אלהים לחשבם אפם ותהו כמעשי ידי אדם זאת לא נחשבה בתוכנו לעולם, כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול! –… גם בספור מלחמת ארבעה את החמשה, אין פוצה פה ומצפצף, שומו שמים על זאת ועל יתר הרבדים מבטן מי יצאו! איפה היינו אנחנו כלנו בקום המתפקרים האלה מאמיני דעות כאלה ביסדם הבליהם? כי לא שמענו בלתי היום, על זאת תאבל הארץ העלובה הנרדפה על זאת ישומו קדמוניה ואחרוניה. עוד נזכר בכתב אדונינו החמישית “ואשר אלה לו וללא תועלת ממשל משלים במקרא כלו באמת יהפכו ויקלו במצות כלם להקל מעליהם את עול סבלם וכו'” ארץ ארץ אל תכסי דמינו ואל יהיה מקום לזעקתנו, אבן ואבן גדולה וקטנה מקריתנו תזעק ולא תדמה וכפיס מעצי ארזים הַמְגֻדָעִים יענה באין דמי והשקט, בארזים נפלה שלהבת ובלבנון גפרית ואש! בני פרובינצה היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש? הממולאים בכל כלי חמדה ככלי אין חפץ בו? המסולאים בעדיי המצות והמדות, התורה והחכמה, זוכים לכל הכתרים איך נפלה תפארתם? ומלאכת שמים אשר בידיהם ככל מלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו, כל חלקה טובה בארץ השמנה הכאיבו באבנים, וכל עץ טוב בעדן הַפילו, אין כל מאומה אשר השאיר הברד, לא נשאר גם צרור אשר לא הודח לעפר ולא נותר עלה זית אשר לא טֹרָף שָׂמוּ מעט הנותר מקדם לנס בגלות החיל הזה כאדמה אשר אררוה צרים, וגן ה' – כארץ מצרים, אחרי שוב יושביה כפי גַלות אזן אדונינו מהפכים דברי אלהים חיים ומקילים במצותיו, ופורקי עול, ומכשילי האמת ברחובותיהם…! אהה ה' אלהינו! עוננו זכרת ולא חמלת, כי הסבות בדרך העונש להסב מעלינו את ארון האלהים בהסב מעלינו את לבב אדונינו ביותר מדאי, כביכול להוציאו מגדר מוסרו המופלא, פה קדוש יאמר דבר זה? פה קדוש יתן חיתנו לקדשים, שלם בתורתו שלם במדותיו יאמין לשמועות חסרות כאלה על ארץ קדושה? פה מפיק מרגליות ירגמנו באבנים? –… שמעוני כל עוברי דרך מאשימי הארץ לפני כבוד אדונינו, מִבְשָׂרֵנוּ בכל צרותינו לא תשבעו, עד ראות בכיניכם הִכָּרֵת שמנו מעל פני האדמה, והגיעה לכם שמועת היות גופנו כלה ונשמתנו נשרפת והתפזר אפרנו תחת כפות רגליכם, אז תשקוט רתיחת הלבבות, אז תשמחו לראות כי תביטו נקמת אלהים באויביו, ושלומת רשעים תראו. ה' הוא הצדיק ויודע כל תעלומות רואה ללבב ולא לעינים, ישפוט בינינו וביניכם, ונשמת הרב החסיד ז"ל הקדושה אשר באהבת ספריו והאמנת דיעותו נרדפנו, היא תמליץ בעדנו לתבוע עלבוננו ועלבונה מידכם לנקום נקמתנו ונקמתה מכם, ואדונינו ותורתו נקיים!

עוד נזכר בכתב אדונינו ששית “והגורם הגדול לזה את אשר אהבו חכמות נכריות אשר על הטבע בנויות וכו'”. חכמות בחוץ תרונה, רנה, באזנינו תגיע, בינת אדם ברחובות, קול מכאובות תשמיע מי מקדושים, עלו חמושים, העם ממעשי להפריע? הלא אם מֵחֶדרִי בחוּרַי הכריע וּמְשַחֲרֵי אֵל אחרי הסיע, מָתַי יחיו מֵתַי ויהיו מְתֵי גבורים להושיע? שוכן חמר, היגמר אמֶר, מבלי יום יום להביע? ואם בוֹחרַי בחרי וקץ ימנעהו על הררי מהופיע, כי יזקין היניח נפשו בחפזה מרגזה ימהר יחיש להרגיע? במאת ישאר דומם מהתרומם וישתומם כי אין מפגיע – ואשר בשמי וסמי באסמי מרחוק יריח יצריח אף יריע, ליודעי חן בי תִבָּחֵן כל טענה, אם נאמנה תודיע, ואתי מאזני יושר בסברות כף הזכות תמיד להכריע, אתפאר בהתבאר ממחקרַי וְעִקָרַי כי לכל הגופות יוצר ומניע, ולהאשים למגשים ולמכחד המיחד השבע אשביע. והעורים והכופרים בנבואה בשואה אשקיע, והוברי שמים אסגיר בדלתים ובמצולות מים אטביע, תוכי רצוף שנאת הכשוף וזיופי התחבולות ועלילות הקמיע, והסרת כמה שבושים כזבובים מבאישים וכצפעונים מפרישים בסוד הנפש אשפיע. וכמה דרכים ערוכים ושמורים בדת אצדיק ומי ירשיע? וכמה דיעות תוריות עלוליות נפלו לא בהשכל ולא בהכרח, על ראשיהם אפסיע, וכמה טענות מגונות מרננות על התורה בבטן שאול אטביע, סוף דבר בהגדלות החפוש בחדרי עם אציע ומורא הלבבות אכניע, בנרות הבחינה והאמונה יחד יִמָצֵא באמתחותי כל גביע. הן אלה קצות דרכי והלב אשר למבקשי בשחקים ארקיע, ואם שמץ קליפות נמצא בי למה תריבוני להציג כלימתי ולהציע, הוו מתונים בדין גשו נא אלי למשפט ברתת ובזיע, המצאתם לזות ולצון ומהומות אסון בכמה חמודות ורצון אשר אשביע, הבמעט עוקצי עם כל המון דבשי וחלבי אל מלך ישראל יבקיע, ומחלקי הנפת על הפנג את עון הדונג יפגיע, גזרתם על ייני משום שמני ותקראהו משריץ ומתליע, צויתם כלה גָרֵש ותבואתו לשרש, קודם שהביאה שליש ורביע, חכם הרזים, בעלות צחנתי באפכם לזרא, ועלי בשופרות תתקיע, חשבני נא כנבלה ועל לבון שִׁנָי שכרי לא תפקיע, למה יעלו הכורתים בפרדסי להשחית כל עץ פרי ועשב מזריע, ולמה תרפו ידי המחזיקים בנעימותי ויקוד חפצם לכבות ולהרתיע, מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים גם כן יזהירו כזהר הרקיע. –

אלו תרעומות החכמה וטענותיה להציל את נפשה ולהפך בזכותה, והיא הכוללת ההגיון והטבע והאלהות, אשר אתם מבקשים את נפשה לקחתה ותועלותיהם בלי ספק רבים, להעמיד את האדם על ידיעת בוראו במופת, ועל הרחקת האמונות הכוזבות בחק התורה עליו, ובכלל הנה תועלת החכמה האנושית רבו מספור בחזוק הלבבות בתורת משה רבינו ע"ה אשר היא מקור חיינו, ומי יבוא עד תכליתם, אבל נזכיר מהם לפני אדונינו מה שיזמין האלהים לפנינו עתה, ואם יִכָלֵל באותם שיזכרו שום דבר שיחייב עליו אדונינו – יאריך ה' ימיו – בהמשך ממנו הזק הכרחי באמונה תחת חשבנו אותו מועיל, יהיה מחמלתו וחסדו להסיר מכשול מן נפשותינו ולהעמידנו על האמת והנכון.

מתועלותיה הראשונים וההכרחיים שהיא תאמת לנו מציאת השם במופת ועוד יחודו, ועוד הרחקת התארים מעליו שרוב המוני הכתות משתבשים בהם וכו‘, מתועלותיה גם כן שהיא תאמת לנו אפשרות מציאות הנבואה שהיו קדומי הכופרים מכחישים אותה ונמשכו אחריהם פושעי ישראל וכו’. ומתועלותיה הנפלאים גם כן שהיא תאמת לנו מציאות טבע האפשר ואפשרות הבחירה האנושית ההכרחי מאד בחק התורה וכו‘, ומכלל זה התועלת ג"כ חוזק ההשגחה והגמול במין האדם לבדו, וסלוקה משאר החי הבלתי מדבר וכו’, ומתועלותיה הגדולים גם כן בדת שהיא תחזק אותנו על הכזבת או הרחקת דיעות רבות שיטו אליהן הנפשות מאד ויחלש בעבורם הבטחון באל, כרבים ממיני הכוחות הנעלמים וכו' ומזה כהורדת רוחניות על הצורות העשוים מגולם ידוע וכו' וינבאו בהגדת הנעלם והם הנקראים הטלסאם (טאליסמאן) וכו‘, וכרבים ממיני הכשוף וכו’ וכן כל הדומה לאלה המינים וכו' שהשתדלה התורה למחות זכרם. ומתועלותיה בסוד הנפש וכו' בבאר שהיא איננה גוף וכו' ומכלל זה התועלת ג“כ בטול מה שהאמינהו קצת הקדמונים בגלגול הנפשות וכו‘. ומתועלותיה החזקים מה שהועילתנו להוציא מן שרשיה ראיות אמתיות וטענות נכונות לאמת וכו’, שחדוש העולם לא התבאר מניעתו במופת, ושהוא לפי השרשים הטבעיים לא נאמר אפשרי לבד אבל יותר רב ההכרעה מסותרו וכו' מוסף על אשר אמתתהו הנבואה שהיא למעלה מן הכל. ומתועלותיה הנפלאים ג”כ באמונתנו ובחזוק דתנו וכו' להניח טבע קיים לקצת הנמנעות וכו' שהרחקתם הכרחיות בתורתנו וכו‘. ומתועלותיה עוד היותר מבוארים וגלוים הם הבנת משכיות רבים בספרי הנבואה הם הנקראים סתרי תורה שהם בודאי בעניני סודות המציאות או במשתתף עמהם מחלוקי האמונות ובפרט במעשי בראשית וכו’ ובמעשה מרכבה וכו' אשר אינם ראוים בודאי שיגלו כי אם לשרידים מעטים הנקראים בני עליה המועטים והוא הפרדס העליון שנכנסו בו חכמי ישראל בשלום ויצאו בשלום וכו'. הנה זה שעור מה שרצינו למנות מתועלות חכמת המחקר באמונתנו.

והתבוננו רבותינו בעצם כלליות תועלת החכמה לכולנו ואפילו למי שימאסה, כי מן הדברים המפורסמים מאד התפשט ההגשמה בדורות הקדמונים כמעט בכל גלות ישראל מיום גלות הארץ, אלא שעמדו בכל הדורות גאונים בספרד ובבל ובערי האנדלוס שמתוך בקיאותם בלשון ערב הזדמנה להם ההכנה להריח ריח החכמות ברב או במעט אשר היו מועתקות ללשון ההוא, ומתוך כך התחילו לבקר וללבן דיעות רבות בתורה, ועל הכל ביחוד האל ובהרחקת ההגשמה בפרט בראיות העיוניות הלקוחות מספרי המחקר, והיותר מפורסם בזה הענין מכל גאוני הספרדים הראשונים שהגיעו אלינו שמעם הוא הגאון הגדול רבינו סעדיה הפיוטי אשר האיר עיני הדורות אחריו בחבוריו היקרים וכו' ואחריו החזיקו רבנים מאחרוני הספרדים מאותם ששמענום ומהם הרב ר' יצחק בן גיאת יצו, ור' משה בן עזרא הסלח, והחכם ר' שלמה אבן גבירול, והחכם ר' יהודה הלוי, והנשיא רבי אברהם המכונה חבה אל שורטה וכו' ושני חכמים שלא נודע אצלנו זמנם בברור, האחד ר' דוד הבבלי המכונה אל מקמץ, והשני נקרא ר' יוסף (בן צדיק), ומגדולי רופאי בני עמנו גם כן ר' יצחק הישראלי וכו' וכמוהו החכם הרופא ר' יצחק בן מוקאתיל, ורבי יונה בן גנאח המדקדק ובסופם הגיע החכם הגדול הראב“ע הנודע בשערים והוא העולה על כל הנזכרים בהבנת האמתיות והשקידה על דלתות החכמה והרחקת שבושי האמונות בכתובי התורה מספרי הנביאים וכו', ועוד לא הספיקו כל ספריו עם כל ספרי זולתו ולא רוו צמאון המשכילים בשלמות עד שרצה המקום לזכות את ישראל והזריח לנו שמשו של הרב הגדול עטרת הגאונים רבינו משה ע”ה ורוח האמתיות נוססה בו וישם ה' דבר בפיו: כה תאמר לבית יעקב וכה תישרם לנחותם הדרך אל תחת מהמונה ואל תירא כי אנשי שלחתיך. כללו של דבר עלה במעלות האמת בשלום ובמישור יותר מאשר שמענו על כל זולתו מחתימת התלמוד ועד הנה… וכלל שכלו מקבלת התורה מה שנודע ונתחדש עד זמנו וחקק וצרף בסודותיה ובסתריה ובכלל באמתות הנבואה יותר ממה שנגלה לאחד מן המחברים הנמצאים עד יום צאתו, וכמעט היתה ההגשמה מתפשטת בקצוות רבות בתחלת צאת ספריו הקדושים בארצות וכו'. והנה תהלה לאל נעקרה אותה האמונה הרעה מעקרה מכל כתותינו לא שמענו מי שהחזיק בה כלל או שיתבלבל בהבנתה, וזה להם בידיעה מופתית או בידיעת קבלתה. הנה אם לא יצא ולא יושג מן התפלספות רבינו הגדול הגאון תועלת בעיונו בלתי זה, היה באמת מספיק והיינו מחוייבים להודות ולפאר לחכמתו הרחבה אשר הגיעתהו אל האמת, כי לא נביא היה ולא בן נביא שיגלה עמוקות ויכוין אליהם מעצמו בפתע או יכיר בן שלשה שנים את בוראו, ואמנם יגע ומצא בכח המחקר העיוני מבלי שֶכִּהו בו הרבנים החסידים אבותיו ורבותיו, אשר לא היה בודאי סר מצוויהם כמלא נימא, ואם היה למוד החכמות ההן מזיק אלה הנזקים הנפלים מנעוהו בודאי בתחלת למודו תכלית המניעה.

ומה שאמר אדוננו שיעתקו הילדים משדים ללמדם התפלספות, ידע כבוד אדוננו, יאריך ה' ימיו, שזה דבר שנזהרו עליו חכמי הארץ כל ימיהם מלגלות סוד ומלבאר ספר לזולת הראוים לו או קרוב מהראוים, בהראות בהם קצת התנאים, זה שנהוג על הרוב אבל נזדמן עם זה שנמצאו בקצת השנים שעברו זה כמה, קצת מבינים במלאכת ההגיון לבדה, שנדחק להם זמנם עד שנצרכו למכור חכמתם ולגלות דעתם בראש הומיות, ולמה נכסה מאדונינו האמת בכל מה שאשמים אנחנו? אבל ההכרח באמת חייבם להעביר הדרך, וגם אלה כשעברו בדבר הזה אין להגדיל עליהם אשמת הגלוי, כי אין המלאכה כוללת חכמות ודיעות שיומשך ממנה הזק או תעלת באמונה, גם אין לחוש עוד לשגגתם, כי נשתכחו בעיר זה שנים רבים אשר כן עשו, והילדים שבו אל בית אמם טובי מראה כאשר בתחלה, ואשר לא נתחדש בהם כל מום, ואיש אין בארץ הורס בלמוד ופורץ בגדריו, מעיד אני עלי שמים יארץ שיוכיחו ביני ובין האמת על פני לפני אדונינו אם אכזב, ודבר גדול אני דובר אליך הנביא, אשר אין בכל הארץ הזאת ולא היה למשמע אזני איש יודע בחכמות ההם מה שיקרא ידיעה, שלמדו מזולתו, אבל בעצם ההשתדלות וההבנה מדעתו, וגם אלה מתי מספר מאד עד כי חדל לספור במעוטם, ואלו היה איש נכסף משתוקק לדפוק כל היום דלתות היחידים ההם ללמוד אותו אפילו תיבה אחת ממה שנתלה בו שום סוד אין קול ואין עונה ואין קשב, כי תרדמת ההעלמה ותנומת ההסתר נפלה עליהם וגם לגדול הימים, אף כי לאשר יסכל יד ימינו, ולא שיהיה אז לכוונת מניעת הטוב וצרות העין, אבל להגדלת החכמה שלא תתבזה בהתפאר עליה כל סכל בתחלת מה שיתחיל לבטא בשפתיו מהתיבות, וברחוב יכון מושבותיו הפחותים להראות טלפיו ולהכריז על עצמו אשר לא ידע ואשם. את כל זה ידעו מודיעי התלונות לפני אדונינו ולא שתו לבם, ואדונינו די רוח אלהין קדישין ביה לדעת משפט ישמע האמת ויִבְחָנו. – – –

השיבנו אבינו אליך ונשובה, אור פני החמלה וההסברה נסה עלינו, קבל נא טענות האמת המתנצלות את הארץ הקדושה מכל מיני האשם אשר הובאו עליה ללא חמס בכפיה, תקח נא ברכה תרים נא מנחת התנצלות אמת.

תחלה לכבוד הרב הגדול ז“ל שלא יתחלל שמו בהתבזות דיעותיו ולשונותיו, והנה קטני החכמים נצטוינו להרבות ביקרם וכו' אף כי מיסדי היכלי התורה הנהרסים וכו', והשלוחים בזמן מהשגחת האל בעולמו להחיות עם רב, שצריך להחמיר מהמיר בהודם, ולהשתדל בכל עז מהשפיל ומהפיל משערות ראש תפארתם ארצה באחד מנקבי המשכיות, ואפילו כמלא נקב מחט סדקית בפעל או במאמר או במחשבה פן יביא זה לחלול השם ותורתו ברבים בהתבזות נביאיו ומלאכיו. והנה חכמי האומות אשר לא מבני ישראל המה מגדילים כבוד הרב הגדול ז”ל ומנשאים את ספריו ומחבבים את חכמתו וכש"כ הספר ההוא (מורה הנבוכים) ואם הוא עומד כנגדם מאד וכו' בכל זאת לא נמנעו שרידיהם מאהוב אותו בכל פה ובכל לב, ואינם מתביישים לשנאתנו מהודות על האמת, וגם מנשאים ומנטלים היהודים לכבודו וכל אשר בשם הרב וספריו ומאמריו יכנה, ואיך נעמוד אנחנו ונתנכר לאותו כבוד ועלוי הנשאר לנו ולתורתנו, כסות עינים בין האומות, ובתוך האויבים המחרפים מערכות ישראל ביחסם לנו הסכלות מכל חכמה ומכל דעת אמת? ואיך יסכל ה' עצתנו לבער מקרבנו לעזרת אויבינו, פליטת האמת והכבוד הנמצאה? אין חלול ה' גדול מזה.

והשנית לכבוד שלימות אדונינו ומעלת חכמתו גם היא, ומי כאדונינו צריך להזהר ולהקפיד בכל מה שהוא מזה? כי ראש שבטי ישראל אתה וכו‘. אתה אדוני! האתה תעלים עין ופנים תסתיר וחדלת מעזוב לו? ואף כי תבוא היום ראשון, ומהרבותם ומהגדלתם תחדל חדול, ומה תעשה לשמך הגדול? ואיכה תוכל וראית בחלוש מחנות הרב הגדול וצבאותיו ובהנתן הספר הנכבד, כְבַד לשון מִסַפֵר האמת בכל קצותיו, וידי משה כבדים מתמוך בנעימותיו? ומי בדור בנכבדי הגאונים ומקימי חרבות התורה כמוך נאמן? ואף כי הרב הגדול מלכם וראשם לעיני כל ישראל ולעיני השמש הזאת? והשלישית לכבוד הארץ הזאת המפוארת מחוז פרובינצא והנלוים אליה אשר שמעת אדונינו שמעם מימים הראשונים, והעם היושב בקרבה מאמינים בני מאמינים בתיהם מלאים כל טוב יזוב מתק לנפשות לא דבש תמורות ותאנים, כללו בודאי כל השלימות הרבו קנינים בתורה היו אבותיהם בהיכליהם משרתי אלהים כזרע אהרונים; להעמיד התמיד ולהצמיד פזורי האמונה היו נכונים, התעסקו במצות פלפלו בחכמה הבינו דבר, ההרבו פתרונים, היו מעמידים המון תלמידים מצאו חזון לחבר ולפרש וממורשי לבבם שלחו מעינים. ובחכמה עם תתם עמודים בתלמודים מבינתם וסודם, לא משכו את ידם ליסדם על מכונם להבין תעלומות, שכלם מתאימות ומסכימות לדרכים בברור האמת נבחנים, אבנים יקרות ליסוד לא מאסו הבונים, בברירת המועיל מזולתו האריכו השליכו הקליפות בחרו עסיס רמונים, הטיבו לראות עיני היונים העמיקו בעיונים, נכספו לנמצא בהם מהטוב הרוו צמאונים, ובזולתו נלחמו בְיָוָנִים, יותר מבני החשמונאים, עד היות האמונים עלי תולעת השנים שלומי אמונים בכל השנים, ועוד זולת שלימות ידיעתם, והיותם בכל תאותם מבינים תשוקת נפשותם על כמה דלתות מתדפקת ועל רוב אהלים מתרפקת ומתחלקת לכמה מינים. ביראת ה' אהבו המדות הכבודות ויתעבו שדה ושדות, רודפי צדק עשות משפט ואהבת חסד בנעריהם ובזקניהם חכמים משכימים לתפלתם ולחובתם אחרונים, שברו הכנור הכו הצלצל ונפשם בחלה בעוגב ומינים… לא סרה העמיקו לא בפיהם רעה המתיקו, לא במרמה הפיקו רצונים… ראו בשמחות אנחות, בשושנים אסונים כי אם ביראת ה’ שאפה רוחם שם שעשועם ומנוחם כרועה בגנים. ובנדיבות מודעת זאת עתקו גם גברו חיל בלא המולה ושאונים, אל ימין להעניק אגורת כסף ודרכמונים ואל שמאל לפרוש לחם ושמלה לאביונים, היו כל היום משמאילים ומימינים, היה ביתם פתוח לרוחה לגולים ממעונים, ופתח מצויה לאשר בדרכים מעונים, ובהקים דל מעפר לא תקעו בשופר לא קשקשו פעמונים… פני שואל לא הכסיפו, ולבו בלך ושוב לא הקציפו ומתנת ידם לא החליפו עשרת מונים… נתנו תקומה לנרדף עד חרמה, לרחוץ הליכיו בחימה והרבו עצמה לאין אונים. וביחס נשאו ראשם ומשם נפרדו שרי אבות ראשים וסגנים, משם רועה משם מחוקק, משם שבט מושלים ורוזנים. – היו נוחלים כתר שם טוב מן האבות והזקנים ומנחילים אותו לזרעם אחריהם ולבני בנים, עד התחזק השלשלת על כמה עמודים ואדנים, ופליטיהם ושרידיהם בארצות לראשי פינות נתונים. הן אלה קצות דרכי אבותיהם אשר ראשם הגיע לעננים.

גם היום בחמלת ה' עליהם פרחו כחבצלת השרונים… לא נמר ריחם לא נס ליחם לא תם לריק כחם עוד לא עלו קמשונים… לא נהפך משושם תוגה, לא נהפך בתוכם עוגה, עוד כל ערוגה סוגה בשושנים, ומה יעשה אדונינו היום לגדולי הארץ הלזו והקטנים ולבניהם אשר יולדו בחלוף הזמנים, היחשבו בעדת ה' כסיעת הכופרים, או כמתכונים להכעיס ולהעציב עושים כוונים? היאמר להם קטני אמנה ולבבות משמינים, או נוטים מאחרי ה' להתערב עם שונים, או שֶׁכָל רוח אין בקרבם כמתים באשמנים? – על זאת אבלה הארץ נשמה נשאה נהי וקינים… על זאת מאנו הנחם כי לא היתה כזאת לפנים. שובה אדונינו שובה להשית נפשותם עדנים שלח תשלח בקרבם האמת והשלום ולדבר על לבם תמצא חזונים, להמציא למצוקי הלבבות בתוכם רְוָחָה והנחה למבינים.

הן עוד היום גדול כחן של נביאים קדושי עליון היושבים בהר הקדש במונטפשליר, עיר ואם גדולה לאלהים, נאוה בירושלים, שעומדים היום לנס ולמופת לכל גלות ישראל, קהל גדול, מרביצי תורה, גודרי פרץ יראי שמים מדקדקים במצות שונאי הרבנות, מכבדי אלהים, גבה לבם בדרכי ה‘, ובעשרם וכח ידם לא גבה לבם ולא רמו עיניהם ולא הלכו בגדולות ובנפלאות מהם, שם תורה ויתר הכבודה ואת כל שכיות החמדה וכו’, כדאי הם בעלי הדור שיחוש לכבודם אביהם של ישראל, עבד ה' ורועה צאנו אשר כמוך, ומי בכל קהל ישראל מתברכים בשמך ומתפארים במעלתך כל הימים? איכה ואיככה הוצאתם היום ממחיצתך הטהורה? במה היתה הרעה הגדולה הזאת לנו כי תשליך אדוננו שמועתם לא טובה אל ארץ אחרת כהיום הזה? מופת הדור בהפרידך בני עליון הדבקים בה' וכמשיגי גבול כפורצי גדר, בתת שרידי המעלות לשמצה כשרידי חרב כאנשים אשר לא נודע מאין המה? בשוב תפארת ישראל לראוה וזועה לשמע כל אזן בהמוני, הייטב בעיני ה‘? אף כי יש עוד נזקים חזקים בפרסום התלונות האלה, פן יאריכו הדברים ויגיע באזני העמים בלבולנו באמונה והעשות תורתנו כמה תורות, בתת קדושי העדה ראשי אלפי ישראל הולכים חשכים באמונתנו מגששים כעורים בתורתם ונמצא שם שמים מתחלל. אפס כי העדה הזאת הקדושה רב להם טרחם ומשאם, רב להם שבת בטח ואיש את רעהו לעזור משנאת האויבים האיילים שידם תקיפה עלינו, ולולי חמלת ה’ עלינו היינו פעמים רבות טרף לשניהם ומאכל למתלעותיהם, המעט מהם לשבר חרצובות הסכות ומוסרות הצרות לפתח? המעט מהם דחות עמל התלאות אשר עליו תקצר נפש כל שומע וחרד לדברים, כי יאספו עוד עם רב מישראל נוסף על אויביהם עליהם למלחמה, יאכלום בכל פה, וכבו את גחלתם הנשארה, וח“ו אם כבתה מי זקוק לה בלתך מאור עינינו? וכבשת הצאן מי יְהַטֶנָה בלתך רועה עדרנו? כי שמענו החל בתוכה הריב לעלות, והלבבות נלהבות, שולפי חרבות, עורכי קרבות, קנאת חכמים, כרמים מחבלת כאש אוכלת בראש ההר. שלח נא מי השלוח ההולכים לאט יוכלו לכבות את האיבה, פה קדוש שאסר וזרק מרה והרבה בנזיפות, הוא הפה שיתיר וברכה ישאיר, ושפתותיו תטופנה באהבה ואחוה, נהרי נחלי דבר וחמאה, פן יראה אדונינו ברעה אשר תמצא ח”ו את עמו חבל נחלתו, המתפללים על חייו ואוהבי תורתו, כי לא יסור לבב העם מאחרי אהבת החכמה וספריה, כל עוד יסוד בפניהם ונשמה בגופותיהם; ואחר שהם עם זה שלמים בתורתם ובמעשיהם, ואלו אמרה יהושע בן נון מפומיה זאת לא אבוא שמוע, כי על כבוד הרב ז"ל הם חושבים להלחם ועל קדושת תורתו ימסרו ממונותם ותולדותם ונפשותם עוד נשמת רוח חיים באפם, וכן יצוו את בניהם אחריהם לדורותם. ומה על אדונינו לעשות עוד לכרמו ולא עשה, כבר מחה בידם ולא עלתה בידו, כבר יצא ידי חובתו ולא יצאו לעזרתו, נקי אדונינו מה' ומישראל, יאסור המוסר יגער בגערה מצאת בעריהם מקרוא ברחובותיהם, וידרוש נא כיום את שלום העיר הגדולה וגדוליה חכמיה וחסידיה ונכבדיה, להסיר קנאתם ושנאתם, כי בשלומה יהיה שלום לעדר ה' הנפרץ, ובשלום תורתם תסור שלהבת המחלוקת מעלות באמונתם ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם, יאר ה' פניו אל אדונינו וישם לו שלום ולאוהבי תורתו ימיר מלחמה בשלום, יחזק במעוזם יעשה שלום, ומברכתו יברך את עמו בשלום עד מלאת הארץ האמת והשלום, כרצון הצעיר המתפלל בשלום תורת אדונינו ובארך ימיו ושנותיו בנעימים והתמדת שלותו ובריאותו לעולמים.

ידעיה ב"ר אברהם בדרשי.