שלום רב כממזרח למערב, ומעגלה לעקרב, לכבוד הרב איש חמודות מדובר בו נכבדות, הר השכל והמזימה נחל נובע מקור חכמה, אהוב ונאמן עם קדושים, תחכמוני ראש השלישים, יועץ וחכם חרשים, טוב עם ה' ואנשים, אבי המקרא נר התורה ואור המשנה והגמרא, מפרק ומהדק הרי תושיות מוציא וממציא נהרי בינות בציות, אדמות מזימות יפתח וישדר, ושמי מרומות בשכלו ימדר, חיילי בין יחבר יגבר וכארי יתגבר לשבר ולדבר גאים תחת רגליו; כל לבב נלבב ינובב, ונפש כואב ישובב במליו; מאיץ להליץ ולהמליץ ומתמיד להעיד להגיד, זית רענן נטע בצל אל יתלונן שליו שאנן, יען חכמה מזימה ותומה המה שתיליו. סוד אל ימתיק ושמן יריק, מפיו מספיק להדליק שפעת שבעת הנרות מאירות מזהירות, נוכח פני מחנה חונה לפני אדני גלגליו. להמשיך ולהטות בריכות נסוכות ערוכות לעם אֵל ומהלליו, על מי מנוחות ישלח שרשיו, ופרי תנוביו יבכר לחדשיו, לא יתום פריו לעד ולא עליו, כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו, מאשכנז הריחו בשמיו, והאירו טורי לשמיו, טוב טעמו ומוסרו יעידוהו וחכמי ספרד יהודוהו, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא. לא בא כבשם ההוא אליהם אור נגה עליהם, כלם יביעו יגידו וישמיעו, אין על עפר משלו, קדוש יאמר לו. המשכיל הנעים, אביר הרועים, מחזיק הבדק, רודף צדק, עמוד הימיני הוא עדיני העצני, מגדל היושר, ומבצר הכושר, יודע כל פשר הר"ר אשר יהיה צורו בעזרו ויכפיל שכרו, ויתמיד הדרו ועליו יציץ נזרו ותרב גדולתו ותגדל מעלתו ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מאת הצעיר הנבזה בחיק סכלותו הוזה, מעודו עד היום הזה, בעפר רגלי הרב הזה מתאבק ועליו מתרפק דופק דלתותיו כדל שואל, יצחק בן ישראל.

עתה ידידי ורעי, גבירי ושועי, במה אקדם פניו, ואיך אעמוד לפניו, ואני נער וריק מן החכמה, פתי ובל יודע מה, עפר מן האדמה, לא קריתי ולא שניתי, אף אמנם שגיתי ואדוני חכם כמלאך אלהים לדעת כל ומשכיל כהימן ודרדע וכלכל, וכשבאתי לערוך קצת ממהללו, וראיתי שכל העולם כלו כדי הוא לו וכאלו הוא נברא בשבילו, מצאתי נפשי לחוצה מחוצה ורצוצה, אבוא בסוד המליצה למתיק עצה ודעתי צרה, ורוחי עצורה ולשוני קצרה על כן זחלתי ואירא, ואשב משמים זה כמה ימים, עד כי העירני כבודי כי יש לאל ידי, והלא בימי חרפי, בחכמה פתחתי פי, ולפני חכמים עמדתי ומושב זקנים ישבתי, ומעט דבש בקצה המטה טעמתי, ואבין חכמות התכונה, וארשתיה לי באמונה. אהבת נפש אהבתיה. ועל לוח לבבי כתבתיה, ואומַר אגלה מסתרי צפונותיה אבוא עד תכונותיה עטרת לראש אענדנה לילה ויום אנצרנה, אשימה על זרועי כצמיד, באהבתה אשגה תמיד. ויהי כאשר הואלתי כמעט לא עמדתי עד כי קמו בני אדם עלי, ויתרגזו בפחזם אלי. זמני הביאני במסגר, יגוני כלאני עד עתה הלאני. יום יום ירוץ לעות נתיבתי שאגה לו כלביא, לכדתני תבל בחבליה, ותשיאני בהבליה ואקרב אליה, אף כי טבעתי ביון סכלי ולא בינת אדם לי, יגעתי ולא מצאתי מנוחה, כלו ביגון חיי ושנותי באנחה, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי!

ויהי היום עתידות שאלתי על דברי איש חמודות ויספרו לי קצת מהלליו וטוב טעמו ומהלליו, וכי מרוב חכמתו וגדולת מעלתו נדבה רוחו אותו לבוא בסוד התבונה ללמוד וללמד בחכמת התכונה, ושאל את אמני מקומו אם יש איש משכיל ילמוד עמו. ולא מצא אתם נכונה ולא דעת ולא תבונה, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, אחרי כי אבדה עצה מבנים ואין רואה ואין מקיץ כי כלם ישנים. ויהי בשמעי דבריהם אזין עד תבונותיהם אש הקנאה אכלתני וחמתי היא סמכתני, ואמרתי אלכה ואראנו, ויום יום בחידות אנסנו אדברה ולא אראנו, אעירה כיום כבודי והנה הוא חדש עמדי, לשוב בימי בחורי לחדש כנשר נעורי ונפשי תשיחני ורוח מבינתי יענני, קום כי עליך הדבר כי הנה הסתיו עבר, אז החזקתי חשתי ולא התמהמהתי ודלתי שכלי דפקתי ועל אלהי ישראל סמכתי, ואכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר לא יסולה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר, מזהר הזכל חצבתיהו ובכור החכמה יצקתיהו ובחרט מזימותי צרתיהו אני היום ילידתיהו ולאיש חמודות שלחתיהו לבוא להשתחוות לרגליו, אולי יטה מחסדו, וישים עינו עליו יפתח שעריו ויבוא חדריו ויגלה סתריו ויראה סדריו ויבין דבריו, יעמוד ויתבונן נפלאות אל וידע כי יש נביא עוד בישראל. אמנם הביאותיו בדרך קצרה על פי שקול דעת וסברא כאשר הורני זקני גבירי וקציני הנצבים על ה', המה למדוני, ממי הסכלות המשוני, ועוררוני והרשוני לכתוב זה המעט לנצור אורחות משפט לעורר לב התלמידים לשמוע בלמודים, אביע להם משלים אחבירה עליהם במילין אדריכם בדרך נכונה ואורם במחקרי התבונה מעט קט מחכמת התכונה אחת הנה ואחת הנה אולי ילמדו ויועילו וישימו לב וישכילו.