¹

אלהים אלהי ישראל יענה את שלום הנכבד ר' שמואל בן סנה, אשר גבר בחכמתו והדרו על כל אנשי דורו, ובאמרותיו הטהורות והנמרצות, רופא כל בשר ומפליא לעשות, מה מתקו דבריו ומה נחמדים, ועל אדני שכל המה מיוסדים, על פי שנים עדים מקור חיים ומכלל יופי עדיו, להתפאר מעשה ידיו, המה ראו ויגידו, ועדות ברורה העידו, ויצא הראשון מן השנים, אדמוני עם יפה עינים, וירם ימינו ושמאלו השמים, יאמר אנכי מקור חיים, מוציא אסירים ועניים, בידי התאוות שבוים, ממקור שמואל הרואה יצאתי, ולהגיד יושר פעליו הנה באתי, הוא חצב את מקורי, וטָעַם דבשי וצוף יערי, הוא בא בגנזי וסתרי ביתי, ולו הראיתי כל בית נכאותי, הוא המעמיד דלתותי, והוא הפליא מועצותי, למען שיתי אותותי, ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים. ואחרי כן יצא אחיהו וישא משלו ויפתח פיהו: הרימותי ידי לאל עליון מכלל יופי מציון, ומעידני עלי שוכני סנה, והשם בכל פיות מענה, כי אשר אותי מכח לפועל משנה, בוער באש הסנה, לרוב זריזותו וחדודו בכל דבר טבע ומושכל, אך הסנה איננו אֻכָל. כי מיום היותו על אדמתו היתה תורתו אומנתו, ויאחוז בזה ואת זה לא הניח, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח. הנה אלה שני עדים על תכלית שלימות זה האדון מעידים, ויכתבו עדותם ויחתמו בתוכו ובגבו, הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, יפרה לעד שלמותו וירבה, ונרו לא יכבה, ותעלה מעלה מעלה גדולתו, ויבנה ויכונן מלכותו, כיש את לבבו ותאותו, וכרצון הצעיר דורש שלום מעלתו, המסתיר פניו כי ירא מגשת אליו, ושל נעליו מעל רגליו, כי איך יוכל עבד אדוני זה, אשר דעו קצר ושכלו רזה, במכתב במראה או במחזה, לדבר עם אדוני זה.

ואם אנכי אמרים לוקח, וככסיל מתעבר ובוטח, באתי לפניו במגלתי וגליתי קצר ידיעתי, אמת כי לא לחנם עשיתי, כי בו בטחתי ואליו כסיתי, ונכון לבי בטוח בענותו כי ינחני במעגלי צדקתו, יזכור לעולם בריתו. ואחרי אשר הודעתי הדבר הזה אשר עליו נתכונתי, אודיעה את בקשתי ותנתן לי נפשי בשאלתי, כי אדוני חכם כמלאך האלהים ויודע כי אין לחם לאוכל ואין זרע לזורע, ואם הנפש מתאוָה לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, אין יורה דעה ואין מבין שמועה, וכל איש לעברו תעה ויצאו מרעה אל רעה, ולא דעת ולא תבונה להם שלא לחוס על כליהם, ולהשיב נפשם להדבק לאדוניהם, ואם אחד מעיר מֵעִיר לבבו ומיעדו, אין מחזיק בידו, כי אין סופר ואין ספר וזכרונם משלי אפר, וגבם לגב חומר ורימה, וימותו ולא בחכמה.

ולכן כמזכיר ולא כמזהיר אומר אני לפני כבוד מעלתו הבא לטהר מסייעין אותו, ואדוני אמר היטב איטיב עמך ועל כי ידעתיך בשמך, וטהרת הקדש אשר אנכי מחבר, אליך יבוא על פי הדבר, ועתה אדוני יאמן נא דברך, והזרח עלי אורך, ולמען אתעלם באהבתך ותשיב נפשי באמרותיך אראה מעשה אצבעותיך, ואגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך. ותצוה לשלוח לי את הספר או נסחו, להיות לי פי שנים ברוחו, ותשובתך על הכל, למען אדע שלום מעלתך ועניניך וכי מצאתי חן בעיניך, ושלום כבוד מעלתך יגדל כתאותך, ואתה שלום וכל ביתך כרצון מתאוה פני הדרתך, ומתפלל לאל בעד שלום מעלתך ולהאריך ימיך ושנותיך. אשר נפשו לעבוד עבודתך באהבה התנדב,

הצעיר יצחק ן' אלחַדֵב.