¹

רוח טהורה, ונשמה יתרה, נפש נקיה, כבוד חונה בצורת גויה, חלוץ מחלצות התעודה, גדול בישראל נודע ביהודה, יביע גולות עליות גולות תחתיות, החל ברפואות ויכל בטבעיות ויגבה לבו באלהיות, וישלמו בו מעלות המדות ומעלות שכליות, איש אשר אלה לו וזה צבא מהללו. אדוני מורי הח"ר יצחק רופא הגופות, סועד הנשׁמות, קונה שני עולמות.

הלל החסר, אוהבך הקדמון ומשועבדך, בלב חפץ ובנפש שוקקה מפיק לך את רוחו. מצמית לאדנותך את כל יצוריו את כחו, לכל אשר עליו תשוה ובכל אשר נפשך תאוה, אתה תצוה… כשמוע אזני צלצלי פעמוניך ובהִלָךְ על ראשי ממרחק אורים מנר חביונך, ויֵאוֹר מַעֲרָבִי מִמִזְרַחֲךָ, וילהט דְרוֹמִי מברקי זהב צפונך, וממרחק הפיחו בי סמי רקחך, ששו בני מעי ששו, ומרוח נדיבה התנוססו, ורעיוני באהבים התעלסו, ברכתי והללתי נקודת העת אשר בה ראיתיך, והיום המאושר אשר בו ידעתיך, אדוני אחי אחר קראתיך, אזכרך ואברכך כי אהבת החכמים אהבתיך, ידיד ה' תשכון עליו לילך (לבטח) מזימך, יתנך ברכה בקרב עמך אלהים יענה שלומך.

הן הנשתון הזה יודע לאַחֲוָתך, כי זה כמה שמעתי עליך טוֹבות גדולות ונפלאות, וכי הוספת לעלות חכמה תוספת מרובה עד מאד על המעלה הראשונה אשר בה ראיתיך. ועתה מקרוב בא הנה סוחר איש עב בצואר עתק והשלימני עד מאד בכל פה מצדך ואמר לי, כי נתת לו אגרת אחת שיביאנה אלי, ואחרי כן נתחרטת ותקחנה ממנו, ובכן בא אלי בלא אגרת, אמנם בפיו הביא אלי תשורה אחת מבשורות שלומות וברכות אוגרות, ואז נתחדשה בי תכונה אחת מורכבת משני הפכים כלומר שמחה ועצבון, השמחה על בשורת השלום והעצבון על אשר מנעת ממני את עטך, ולא זכיתני לראות את טורי יהלומך. ואיך ולמה היתה הסבה בזה לא אשאל ולא אנסה, כי אולי ידעתי וסתמה מותר ופרושה אסור, ועם כל זה אקרא ולא אטה וארבה ולא אסור.

אמנם אודעך כי גם אם ארכו הימים ונושנו העתים מן היום אשר נתחברנו בעיר רומא, עד היום הזה, ונחלשו כוחותי מא ועד עתה, עם כל זה לבבי חדש, וטבעי חזק, וכחי גדול להתחבב בחִבָתך אם אני ראוי לכך, והנני עז כנמר וקל כצבי וגבור כארי, תחלה לעשות רצון קוני שבשמים, ואחרי כן למלאות חפצך ולעבוד עבודתך, בכל אשר אוכל לחשוב שהוא כבודך וכבוד חכמתך, ואליך לצוות ואלי לשמור ולעשות ודי בזה.

ואחרי כן אודיעך כי הנני גר בעיר פורלא וביקר בל אלין, ובשבתי פה אינני יודע מן הענינים המתחדשים בעולם היהודים אלא במקרה, בסור הנה לעתים רחוקות קצת אנשים שיאמרו לי כך וכך נתחדש אצל היהודים בעולם ובמקום פלוני. וזה עתה ימים רבים ששמעתי שבא בפיררא אחד מאשכנז שמו שלמה פטיט, ועבר על עכו. ואז לא נודעו מהלכיו ועקבותיו, אך עתה מקרוב נודע כי עיקר עקבותיו והליכותיו היה להלחם בה' ובמשה עבדו, וכי הוא נושא עמו כלי חרש מלאי טומאה מתוכם כלומר שהחתים אגרות מצד חכמי אשכנז דוברות סרה על דברי רבינו משה ובפרט על מורה הנבוכים, כדי לגזור על בעורו, ובשמעי ספקתי כף על כף, על שלא ידעתי מדי עברו באלה הגלילות, שאלו ידעתי, הייתי פונה מכל עסקי ורץ אחריו עד אנקונה, ולא היה נפרד ממני לעולם עד הביאי אותו בכור המצרף לפני חכמי ישראל וחכמי הגוים, לדעת את מינות ואת הכפירות שמצא בהם הוא וחבריו עדי שקר, והייתי מסדר בכל כחי בעור גופו ואגרותיו לעיני השמש בבעור חמץ:.. עוד שמעתי כי באלה אגרות נדה והחרים וגרה מדון בקהל עכו, ושם חרב איש באחיו, חרבם תבוא בלבו, והקללה תבוא כמים בקרבו, לכן מפחדתי פן נתפשטו הבליו ושקריו גם שם בקהל רומי, ושמא נטתה שום כת סכלות אחריו, אמרתי אל לבי להזהירך ולהשכילך, השמר לך ושמור נפשך מהצטרף עם קשר רשעים, ואם יפתוך חטאים אל תאבה, ואל תשא לו פנים, ואפילו אם יהיה מן הנקראים רבנים בפי ההמון, תקרא אליו רב החובל, ובכן תזכה ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואנשים, ואל תחוש לחן התישים…..

ואם אתה מסתפק בשום דבר מספריו ובפרט במורה תכתוב אלי כל ספיקותיך באר היטיב ואני כיד ה' הטובה עלי, אתיר לך את כלם ואפרש לך הסתומות, כי תהלה לאל חי, אני אומר באמת ולא כמתפאר אלא כמשבח את יוצרי אשר חנני בזה, שאין היום בישראל איש שידע כל סתרי המורה ושרשיו וענפיו יותר ממני. ובפרט החלק השני והשלישי שהם עיקר המורה וכל כוונותיו מבוארים אצלי. וזה בעבור שהספרים שהם שרשיו ויסודותיו כלומר ספרי חכמת הטבע וחכמת האלהית ידועים אלי, הם ופירושיהם מפי רב מובהק ואני לכבוד רבינו שמתי אל לבי זה ימים לחקור על כל המקומות שאפשר למתפקר לטעון עליו שקר, וקבצתי כל נפזרים והסירותי כל הספיקות הנופלים עליהם ובארתי כל תעלומים…

ודע אחי כי בע“ה ית' הנני מעותד לשלוח אגרות גדולות בשנה זו אל נכד רבינו ואל חכמי מצרים ואל קציני קהלות בבל למען העיר את רוחם ולבבם לערוך מלחמה נגד חכמי אשכנז וצרפת החולקים על דברי רבינו, ושלא ישאו על פניהם עוד מסוה הבושה הזאת נשאו זה ששים שנה ויותר, ואזכיר להם דברי עונות הראשונים והחוצפות אשר התחצפו אותם החכמים בשם וסכלים בפועל, ע”ד רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות, ואתן עצתי שיעשו קבוץ בעיר אלכסנדריאה אשר על על שפת הים ושם יעשו הועד, ומשם ישלחו שלוחים נכבדים, וחכמים באגרותיהם אל קהלות אשכנז וצרפת, ויועידום למשפט בזמן פלוני בחדש פלוני ובמקום פלוני בווינציאה או במרסילייא או בגינואה לבוא להראות את כחם ואת טענותיהם, מדוע בזו ספרי רבינו ומה מצאו בהן עול, והיה אם יהיו טענותיהם עליו אמיתיות, יהי מה ויגנזו, ואם ימצאו טענות פסולות ושקרות יקבלו עליהם את הדין כאשר יגזרו חכמי ארץ מצרים ובבל, על מה שעשו המה ואבותיהם, וחכמי בבל יהיו המכריעים בדבר זה, כי להם דבר המשפט על כל חכמי ישראל וכולם כפופים להם מדין תורה…

והיה אם שמוע ישמעו לי הנה מועד שמחה וששון אל כל אוהבי דברי רבינו, ואני הקטן הנבזה אצטרף עמהם אם אהיה ראוי לכך בעיניהם, וידעתי באמת כי כל אותן הסכלים יפלו בנופלים, בהבל יבואו ובהבל ילכו ובחשך שמם יכוסה, ואני בוטח ברחמי הנותן לאדם לשון למודים כי אנכי לבדי אלכוד להם כל המעברות ואתן הזָמָם בפיהם והחָטָם באפם, כל שכן בהיות שם כל גאון יעקב, וכל כבוד חכמת ישראל, שאז יפיגו טעמם ויהיו כאבן דומם, ודברי רבינו ישארו על מכונם ומבוקשם, ואם ח"ו יתרשלו בדבר ולא ישגיחו לטרוח בכך, הנה אני כבר התנצלתי ועשיתי את שלי, ואין לנפש רבינו עלי תרעומות אלא עליהם, וקהלותיו וקרוביו אשר בארץ מצרים ישאו עונם ומשחתם בהם, ובושה תכסה פניהם. ודי בזה ואתה אדוני ואחי מזה בן מזה וחזה שדי יהוה. אמר הלל החסר מארץ נוד.