¹

על דבר המחלוקת שהיתה בין מהר“ר מתתיהו בן יוחנן ובין הר”ר ישעיה ב"ר אבא מרי.

בהרחיב ה' את פזורי הגולה ונתן להם במלכות צרפת פליטה ושארית, וגמלם ברחמיו וברוב חסדיו, ולהחיות אם רב שלח לפניהם איש האלהים חטר מגזע חכמה ותורה, ונצר משרשי ענוה וקדושה, אבן בחן פנת יקרת הוא האבן הראשה מוהר“ר מתתיהו נ”ע בן האדם הגדול פאר החכמים עטרת זקנים מופלא בסנהדרין וכו' הוא מהר“ר יוסף ב”ר יוחנן נ“ע. ומהר”ר מתתינו הנזכר הכין את לבבו ללמוד וללמד בארץ ההיא חק ומשפט, וקבע שם ישיבות, והרביץ תורה ברבים, והרבה גבולו בתלמידים וכו' ויצאו מלפניו הרבה רבנים תופשי ישיבה כי סמך ידו והאציל מהודו עליהם, וחברים מקשיבים לנים בנמקה ש הלכה אין מספר, ובזכות הרחמן ובזכות אבותיו שסייעוהו, מצא חן בעיני המלך, ובאהבתו אותו היו כל היהודים היושבים בארץ, משמרת אתו היה להם חומה צנה וסוחרה, וכל קהלות המלכות ההיא בראותם טוב פעולותיו ויושר מעשיו, תורה וגדולה במקום אחד, וכי בגללו היה להם שלום ושקט בארץ קבלוהו עליהם לשר ושופט רב ודיין לבל ימרו את דברו, וכל היוצא מפיו יעשו במשפט בין איש ובין אחיו ולהורות את בני ישראל, וכל מעשיהם נחתכים על פיו, וגם המלך שמו אדון עליהם ומושל בכל משפטיהם, וכל ימי חייו נהג רבנותו ונשיאתו ברמים במלכות ההיא, ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. אחר כן גדל הענש ובעון הדור נתבקש בישיבה של מעלה מהר“ר מתתיה הנזכר תנצב”ה. וקהלות המלכות ההיא כי ראו נעדר מהם מנהיגם וקברניטם, ולעזרת בצרות היה מבטם, מנו תחתיו בנו מהר“ר יוחנן נר”ו יען ראוהו ממלא מקום אבותיו בתורה וביראת חטא, וגם כי אביו בעוד בחיים חיתו סמך אותו ברב יורה יורה ידין ידין, ונתן לו רשות לתפוש ישיבה וכן עשה נפרד מאביו וילך אל עיר אחרת וקבע שם ישיבה כמה שנים.

ומעת נעדר מהר“ר מתתיה נ”ע ועד עתה שהם כחמש שנים הלך מהר“ר יוחנן בדרכי אביו, יושב בישיבה ומורה הוראה ודן את הדין בכל המלכות ההיא מטעם המלך והקהלות שקבלוהו עליהם, ולא היה אדם שערער בדבר, וגם הרביץ שם תורה והרבה תלמידים, ויצאו מלפניו מתלמידיו שלשה רבנים ומורי הוראה בישראל אשר סמכם הוא ברבנים כמנהג צרפת ואשכנז שהרבנים סומכים את תלמידיהם וכו‘, ועתה עלה אריה מסבכו וכו’ ארי שבחבורה וכו' הוא מהר”ר ישעיה נר“ו ובסבת מחלוקת שהיתה בינו ובין מהר”ר יוחנן נסע ממקומו שרות שבוייא, וילך אל אשכנז אל הנשר הגדול גדול הכנפים מלא התורה אשר לו החכמה הוא מהר“ם הלוי נר”ו ויפק חרון מאתו וגזרת נדוי שתהיה ממשלתו על כל ממלכות צרפת, ושום רב אשר יקום לתפוש ישיבה בצרפת בלי רשות הר“ר ישעיה יהיו כל הגטין והחליצות שיעשו לפניו פסולים וכו‘. ותגעש ותרעש הארץ לגזרה היוצאת ותהי לחרדת אלהים וכו’ איך יצא דבר כזה מלפני מהר”ם הלוי ליטול שררה ולגזור בארץ לא לו, ואף כי הוא מופלג בחכמה מופלג בזקנה אין לו לגזור במלכות צרפת בלתי רשות קהלות המלכות ההיא או רשות החכמים והרבנים שבמלכות ההיא, ואף אם ראה כי יש אתו און ויכלת אילות וממשלת לגזור על כל תפוצות הגולה, איך נתן הממשלה להר“ר ישעיה על מלכות צרפת אשר גם הוא מחוץ למלכות ההוא מושבו וכו' וכל שכן כי יש במלכות צרפת חכמים ורבנים וביחוד מהר”ר יוחנן אשר ירש מאביו מהר“ר מתתיהו השררה ההיא במלכות ההיא בהורמנא דמלכא וברצון הקהלות, וגם שהוא ראוי לה מצד תורתו ומצד מעשיו, על דא ודאי בכו במרה יצעקו חוצה ולקצות הארץ ישמיעו קולם, וישאלו לנתיבות עולם וליודע דת ודין על כל נעלם, תורה יבקשו מפיהם: אם חובה על קהלות מלכות צרפת כלליה ופרטיה לחוש לגזרת מורינו הר”ם הלוי ולנהוג על פיה, או אם אין להם לחוש לה כלל? וכו', ובתוך החכמים הנשאלים על זה נקרא נקראתי גם אני, ואם אינני מכת החכמים ויראתי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים בין שתי מחלוקת גדולות פן ירוצו את גלגלתי, אבל להפצר החבר הותיק הר“ר יהודא ב”ר אליעזר הבא ממרחק על זה לא יכולתי להשיבו ריקם, אף כי ראיתי שיש בשתיקה קצת חלול השם בהרבות קטיגוריא בין תלמידי חכמים ובערה בם אש המחלוקת ואין מכבה, ולזה קטן כמוני הבא לכבות שומעים לו ואין מזיחים אותו ומעתה אומר מה שנראה בעיני ולא אשא פנים כי אם לאמת שהוא אהובנו יותר מן הכל…