בַּעֲרָב, בְּסֵפֶר פֶּלִיא,

יֵשׁ יָשׁוּבוּ הַנְּסִיכִים

שֶׁכֻּשְּׁפוּ, יִהְיוּ בְּנֵי תֹאַר,

כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

רַהַב זֶה, כֻּלּוֹ שֵׂעָר,

שׁוּר, הִנֵּה נִהְיָה בֶּן מֶלֶךְ:

מַלְבּוּשׁוֹ הָדָר וָזֹהַר,

וַחֲלִיל דּוֹדִים בְּפִיהוּ.

אַךְ שְׁעַת הַדְּרוֹר חִישׁ גָּזָה;

בֶּן הַמֶּלֶךְ, לְעֵינֵינוּ,

שׁוּב הָפַךְ, פִּתְאֹם בְּפֶתַע,

לְמִפְלָץ קָווּץ, פָּרוּעַ.

עַל נָסִיךְ, שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ,

בְּשִׁירִי אָשִׁירָה. שְׁמוֹ

יִשְׂרָאֵל. בְּכֹחַ נַחַשׁ

וּמִקְסָם הָפַךְ לְכֶלֶב.

כֶּלֶב הוּא, כַּלְבִּית רוּחוֹ;

מִתְכַּלֵּב כָּל הַשָּׁבוּעַ

בְּאַשְׁפַּת חַיִּים וּסְחִי –

צְחוֹק וָלַעַג לַפִּרְחָח.

וּבְיוֹם שִׁשִּׁי, עִם עֶרֶב,

סָר כֹּחוֹ שֶׁל הַכִּשּׁוּף,

וְהַכֶּלֶב שׁוּב הִנֵּהוּ

בֶּן אָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם.

בֶּן אָדָם, רִגְשֵׁי אָדָם לוֹ,

רֹאשׁ מוּרָם וְלֵב נָכוֹן.

זַךְ, הָדוּר וַחֲגִיגִי הוּא

יִכָּנֵס אֶל בֵּית אַבָּא.

"יְבֹרַךְ הֵיכָל יָקָר לִי,

זֶה הֵיכַל אֲבִי־מַלְכִּי!

אֹהֶל יַעֲקֹב, אֶשְׁקָה־נָא

מְזוּזוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת!"

וּבִפְנִים כְּמוֹ לַחַשׁ־רַחַשׁ

אַט עוֹבֵר; אֲדוֹן הַבַּיִת

לֹא נִרְאֶה; בַּדּוּמִיָּה

קוֹל נִשְׁמוֹ מוֹלִיךְ צְמַרְמֹרֶת.

דּוּמִיָּה! רַק אַכְוַנְגָּר

(בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה – שַׁמָּשׁ)

רָץ, בָּהוּל, עוֹלֶה, יוֹרֵד,

וּמַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרוֹת.

אוֹרוֹת־פָּז יָפִיצוּ נֹחַם,

אֵיךְ יָאִירוּ, יִתְנוֹצֵצוּ!

עַל מִסְעֶדֶת הַבִּימָה

בְּגָאוֹן נֵרוֹת יִזְרָחוּ.

וְלִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ

הַכִּסּוּי פָּרֹכֶת מֶשִׁי,

הַמַּבְרֶקֶת אֶת כֵּפֶיהָ –

אֲבָנֶיהָ הַטּוֹבוֹת,

שָׁם, סָמוּךְ אֶל עַמּוּדוֹ,

יַעֲמֹד חַזַּן הַכְּנֶסֶת.

גַּבְרוֹן־נוֹי! גְּלִים קָט שָׁחוֹר

יְכַתֵּף בְּגַנְדְּרָנוּת.

לְהַרְאוֹת צְחוֹר יָדוֹ

יְמַשְׁמֵשׁ בְּצַוָּארוֹ הוּא;

רַקָּתוֹ תִּלְחַץ זָרוֹת

הָאֶצְבַּע; גְּרוֹנוֹ הַבֹּהֶן.

יְרַנֵּן לוֹ כָּכָה חֶרֶשׁ,

וּפִתְאֹם יָרִים קוֹלוֹ

וְיָשִׁיר בְּעֹז וָצַהַל:

“לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!”¹

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה! –

בּוֹא אָהוּב, הִיא מְחַכָּה לָךְ;

כְּבָר הֵסִירָה, בַּיְשָׁנִית,

צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ.

שִׁיר נָאֶה זֶה, שִׁיר כְּלוּלוֹת,

מְחַבְּרוֹ הוּא יְהוּדָה

הַלֵּוִי,² וְשֵׁם גָּדוֹל לוֹ

בְּשָׁרֵי שִׁירֵי דוֹדִים! –

שִׁיר מִזְמוֹר לְיוֹם כְּלוּלוֹת

יִשְׂרָאֵל וּכְבוֹד הַגְּבֶרֶת

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, קוֹרְאִים לָהּ:

בַּת הַמֶּלֶךְ הַשּׁוֹקֶטֶת.

כְּלִילַת חֵן הִיא, כְּלִילַת יֹפִי;

לֹא עָלְתָה בְּכָךְ עָלֶיהָ

מַלְכַּת שְׁבָא, רֵעַת חֵיקוֹ

שֶׁל שְׁלֹמֹה, – אוֹתָהּ מַשְׂכֶּלֶת

חַבָּשִׁית, תְּפוּשַׂת הַיֵּצֶר

לְהַבְרִיק בְּחָכְמָתָהּ,

וְסוֹפָה – בְּחִידוֹתֶיהָ

הַשְּׁנוּנוֹת הָיְתָה מוֹגַעַת.

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, שֶׁהִיא

כֻּלָּהּ נַחַת וּמַרְגּוֹעַ,

לְזָרָא לָהּ וִכּוּחִים,

הִתְנַצְּחוּת בִּשְׂדֵה הָרוּחַ;

מְתַעֶבֶת הִיא הַלַּהַט

הַבּוֹטֵשׁ וּמְדַקְלֵם

בְּסוּפַת שֵׂעָר פָּרוּעַ

וּבְגַעַשׁ מִתְפָּרֵץ.

בִּצְנִיעוּת אֶת צַמּוֹתֶיהָ

הִיא מַצְפֶּנֶת בַּשָּׁבִיס.

כְּמוֹ יָעֵל בְּרֹךְ מַבֶּטֶת;

כְּמוֹ הֲדַס – תְּמִירָה, פּוֹרַחַת.

לְמַחְמַל נַפְשָׁהּ מַתֶּרֶת

הִיא הַכֹּל, רַק לֹא טַבָּק –

"הָעִשּׁוּן, דּוֹדִי, אָסוּר הוּא,

כִּי הֲלוֹא הַיּוֹם שַׁבָּת".

"תַּחַת זֶה, בַּצָּהֳרָיִם,

רֵיחַ טוֹב אַתָּה מֵרִיחַ:

מַאֲכַל אֵלִים מוּכָן לָךְ –

פַּשְׁטִידָה תִּמְתַק כִּדְבָשׁ! –

פַּשְׁטִידָה, נִיצוֹץ מִמַּעַל,

בֶּן מָרוֹם! הָהּ, אִלּוּ שִׁלֶּר

רַק טָעַם – מִזֶּה הַטַּעַם

שִׁיר־הוֹדוֹ הָיָה אָצוּל!

פַּשְׁטִידָה, בִּרְכַּת שָׁמָיִם!

אֱלֹהִים עַצְמוֹ הִשְׂכִּיל

אֶת מֹשֶׁה עַל הַר סִינַי

בְּהִלְכוֹת הַפַּשְׁטִידָה;

כְּמוֹ כֵן גִּלָּה לוֹ שָׁם,

בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים,

אֶת עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה

וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

פַּשְׁטִידָה בָּרוּת כְּשֵׁרָה

וְיָאָה לְאֵל אֱמֶת,

טַעֲמָּהּ כְּטַל שְׁחָקִים. –

כְּנֶגְדָּהּ הֲרֵי פִּגּוּל הִיא

אַמְבְּרוֹסְיָה, אָכְלַת אֵלֶיהָ

שֶׁל יָוָן – אֵלֵי הַשֶּׁקֶר

שֶׁל עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים –

שְׂטָנִים שֶׁהִתְחַפְּשׂוּ!

הַנָּסִיךְ סוֹעֵד בְּנַחַת

וְעֵינָיו אוֹרוֹת; מַתִּיר הוּא

כַּפְתּוֹרִי חָזִיָּתוֹ;

עַל שְׂפָתָיו חִיּוּךְ שֶׁל עֵדֶן:

"לֹא הֶמְיַת יַרְדֵּן הִיא זֹאת?

לֹא פִּכּוּי בְּאֵר שָׁמַעְתִּי

מִבֵּית אֵל, מִגֵּיא תְמָרִים,

שָׁם אָרְחוֹת גְּמַלִּים תִּרְבֵּצְנָה?"

"אֵין זֶה קוֹל מַשְׁכּוּכִיּוֹת

שֶׁל אֵילֵי מַרְבֵּק, גּוֹלְשִׁים

בַּעֲרֹב מֵהַר גִּלְעָד,

וְרוֹעֶה נוֹהֵג אוֹתָם?"

רַד הַיּוֹם הַטּוֹב וּבָאָה

שְׁעַת הַכֶּשֶׁף הָרָעָה,

כִּצְלָלִים אָרְכוּ רַגְלֶיהָ. –

בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶאֱנָח;

חָשׁ כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת־שֵׁדָה

קַרְחִיּוֹת בַּלֵּב נָגְעוּ;

סְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתְהוּ,

חִיל גִּלְגּוּל מֵאִישׁ לְכֶלֶב.

צְלוֹחִית שֶׁל נֵרְדְּ הִגִּישָׁה

הַמַּלְכָּה לוֹ; אַט יָרִיחַ –

מֵהָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ

עוֹד יִתְאַו לְהִתְעַנֵּג.

יֵין פְּרֵדָה תּוֹאִיל לִמְזֹג לוֹ,

הַמַּלְכָּה לְבֶן הַמֶּלֶךְ;

יֵשְׁתְּ, נֶחְפָּז, וּבַגָּבִיעַ

רַק מְעַט טִפּוֹת יִשְׂרָדוּ.

יַז מֵהֶן עַל הַשֻּׁלְחָן,

נֵר דּוֹנַג קָטָן בַּלַּח

יְטַבֵּל; הַנֵּר יִרְעַד

וְיִכְבֶּה בְנֶפֶץ קָל.