איננו אוהב אותה. לבו לא ננהה אחריה, דמו לא הומה לקראתה. עינו אינה תרה את מסתרי גוה, נשמתו אינה מבקשת קירבת נשמתה.
הוא אינו אוהב אותה אפילו “כי הוא זה”. הוא אדיש לגביה. מה פירוש אדיש? היא בשבילו דוגמת מים, דוגמת שמים, דוגמת מזג־אויר: ייראו ובל ייזכרו.
אינו אוהב אותה. בחורות אחרות, נשים וגברות אחרות הוא אוהב. ירטט משום כך, שמא יפתוהו. יפחד משום כך, שמא יכשפוהו באש כחלוליותן, ילבבוהו בזהב צמותיהן הבלונדיות, יאחזו עיניו בשחור הברונטיות שלהן, יורידוהו לשפל בעומק לבן.
ועל כן אינו הולך עמן. ועל כן הוא נזהר מפניהן, כהזהר סופרים מסוימים מפני רעיון. ועל כן הוא מתרחק מהן כהתרחק משורר יהודי ממים. ועל כן ישט מדרכן, כשטות האושר מכל אדם הרודף אחריו בזרועות פתוחות.
הרבה בנקודות, הבחור הסדר, הרבה בנקודות. נקד לי שורה של נקודות.
…………………
ככה, כדי שיחשבו, שכאן גנוז רעיון עמוק, כל כך עמוק, שדרושה שנה וחצי עד שיחפרוהו ממטמונים.
בקפיצת חתול – שוב אליו, אל ידידנו, שהיה נוטע זהיר מאוד בשדה האהבה, שפחד מפני סקנדלים ומפני הדורות הבאים הרצים מאחור וצועקים פאַפא ושנקרא בשם: אברהם פיזם, בן 29, נשוי פחות או יותר לאשתו. לפיכך נהג זהירות, ולפיכך – כשראה בחורה הרומזת אליו בסרטי־שכמה היה נבהל, היה רותת־מרטט, היה נהפך למין יוסף־הצדיק והיה מתחיל לברוח אחורנית, “אחורי־אשה”נית.
אולם עם דוניה ד. היה אחר המקרה. בחברתה היה בטוח, שלא תהגה אותו מהדרך, שלא תגזול את צניעותו השקודה, יען כי לא אהב אותה, יען כי לא הרגיש לגביה אף כמלוא נימה את הרגש של “רומיאו יוליא”ניזם, יען כי היה אדיש לגביה, כשם שאדיש הפסיק אחרי שפוסקים אותו.
מן הרגע שהוא, איך קוראים לו, אברהם פיזם, התודע לדוניה ד. הרגיש מיד בלבו מין רגש של אדישות חמה, שנשתפכה בכל ורידיו וחש, שלא יאהוב אותה לעולם. בשום אופן! שכה יהיה אבא לילידיו, כשם שהוא אדיש לגביה. יתר על כן: הוא שונא אותה. הוא ממאס אותה. אינו יכול לסבול את שערותיה הגזוזים הקצרים. ואת שתי עיניה המטילות עליו חרבות כחולות. ושפתיה – זא וואַהר ווי ער לעבט! אלה הם נחשים אדומים עם שנים מחייכות. וכל גזרת גוה – כאילו מין צפצפה זולה, הצומחת על יד המים ומתכופפת ומתכופפת – איני יודע למה היא מתכופפת כה, לכל הרוחות הטובות!
והוא, כיצד קוראים לו אברהם פיזם (מכל הפיזמים המפוזם ביותר) הרגיש את עצמו בטוח בחברתה, אף על פי שזה ואף אל פי שהכל. מה איכפת לו למשל, שהכל אומרים שהיא חתיכת אש מתלקחת עם שערות קצרות? מה איכפת לו שהכל אומרים, שהיא יפה בתכלית יופי, אם הוא מרגיש בקרבו, שאינו אוהב אותה ושהוא אדיש לגביה אדישות שאין דוגמתה?
היא שאלה: תלך עמי לטייל?
הוא ילך עמה לטייל! מה יש לו כאן לפחד שעל כן איננו אוהב אותה.
– אל הגן?
– אל הגן.
– נשב על ספסל הנה־שם?
– נשב על ספסל הנה־שם. מה איכפת לו? שעל כן איננו אוהב אותה.
– כאן יותר מדי אור… נשב בצד השני, שאין שם פנס.
– נשב בצד השני, שאין שם פנס. שעל כן איננו אוהב אותה.
– יחבקנה ככה־אָה.
– יחבקנה ככה־אָה! מה איכפת לו? שהרי אינו אוהב אותה.
– יתן לה נשיקה.
הוא נשק לה. מה הוא יכול להפסיד פה? הן בין כך וכך אינו אוהב אותה.
– ינשקה עוד פעם!
– הוא ינשקנה עוד פעם. את רואה! איכפת לו הרבה!
– עוד הפעם.
– עוד הפעם.
– יהדקנה יפה אל חזו בשתי ידיו.
– יהדקנה יפה אל חזו בשתי ידיו. דאגה גדולה!
– עוד הפעם!
– עוד הפעם.
– יחדל לרטט. למה הוא מרטט ככה?
– איננו מרטט. סתם ככה. נעשה לו קר. עוד מעט ירד השלג.
– ילוונה אל ביתה, אל חדרה.
– הוא ילוונה אל ביתה, אל חדרה. מה יש לו לפחד, כל זמן שאינו אוהב אותה!
– יכנס עמה פנימה.
– יכנס פנימה.
– ישב על גבי המטה.
– ישב על גבי המטה. דאגה גדולה! כשהוא יודע בלבו, שאינו אוהב אותה.
– להקטין את אור הגז.
–להקטין את אור הגז.
– עוד קצת.
– עוד קצת. מה יש לו לפחד מפניה? אם איננו אוהב אותה. לו אהב אותה הרי זה ענין אחר. צריך הוא לפחד. אולם ככה־אָ… – – – – – –
אדוני הבחור־הסדר, אדוני הבחור הסדר! למה קמת והצגת שורותים של קוים? הרי יחשבו מי יודע מה? קוראים הגונים וכלותיהם החוקיות יצחקו חי־חי. בעלי־בית ידלדלו את דמיונם מרוב מחשבה מה יכול היה לקרות מתחת לקוים האלה. יהודים־למדנים ינסו לגרד את הקוים בצפורן, כדי לראות מה נעשה מתחת. אליבא דאמת, לא קרה שום דבר, מלבד אולי – אני יודע?
אולם שני דברים למד חבר פיזם ממקרה זה: ראשית, שאסור לשחק באש אפילו כשאדם אדיש לגביה; שנית, שהמשחק באש (אפילו כשאדם אדיש לגביה) הוא דבר מענין מאד, בתנאי שהדורות הבאים לא ירוצו אחריך ויצעקו: פּאַפּא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.