רקע
אפרים די־זהב
נֵס חֲנֻכָּה

בימי החנוכה נכבשה ירושלים בידי האנגלים. מכיוון שכל הישוב היהודי בארץ ראה בזה אז מעין אתחלתא דגאולה, אמרתי, אספר לקוראים הצעירים כיצד שוחררה ירושלים מעול השלטון הטורקי האכזרי.

* * *

במשך כל יום השבת, למן עלות השחר, לא פסק רעם התותחים בסביבות ירושלים. כסופה איומה הילכו היריות בחלל האוויר. בחיל ורעדה עמדו היהודים ברחוב השכונה ופניהם הביעו יאוש כפני אנשים שנדונו לכליה, חלילה. כדורי האנגלים אמנם לא נפלו בעיר, אך איש לא ידע מה יהיו פני הדברים כעבור שעה קלה.

לעת הצהרים קמה פתאום מהומה גדולה בכביש שלרגלי הר ציון. גדודי פרשים טורקיים עברו בו במנוסת בהלה ובשאון רב. רק לפני שבוע ימים עברו כאן בבטחון ובצהלת נצחון, עזים כנמרים, ובהחלטה נחושה להדוף את גדודי האנגלים המתקדמים. ועתה – מנוסת מוות הם נסים מפני רודפיהם.

ומנוסה זו הפיחה תקוה בכל הלבבות: עוד מעט ותבוא הגאולה, עוד מעט והאנגלים העומדים בסביבות בית־לחם יעלו על ירושלים ויכבשוה.

בבית הכנסת הגדול נאספו כמה מנינים יהודים מסביב לשולחן הארוך שעליו היה ר' זאב אומר את שיעור השבת שלו. פני הכל היו נוגים וחרושי קמטים מרוב דאגה. איש לא התרכז בלימוד השיעור. אפילו ר' זאב עצמו הרים את עיניו מעל הגמרא אחרי כל יריה ורעם תותח, נענע בראשו ומלמל:

– אה…. אה…. מנו…. ה' ירחם…

ומיד התחיל מנחם את קהל הלומדים שבזכות התורה הקדושה לא יאונה לבית־הכנסת כל רע; וראיה מבית־מדרש גדול ועתיק באחת מערי פולין. לפני שנים רבות קרה הדבר, עת נלחמו ביניהן שתי מדינות אדירות. כדורי התותחים נפלו על פני העיר כברד ממש, בתים ורחובות שלמים נהרסו עד היסוד. ובית־המדרש שבו נאספה הקהלה היהודית כולה נפגע אף הוא; אך הפצצה נשארה תקועה בקיר. עד היום היא תקועה שם, ועד היום משתוממים כל באי אותה עיר על הנס הגדול. ספור זה שמע ר' זאב מפי רבו הגדול ר' שמואל סאלאנט זצ"ל. הכל מתנחמים שבזכות הנר שיודלק הערב לזכר הנסים והנפלאות בימים ההם ניוושע גם בזמן הזה.

ולפתע, מתפרץ נער לבית הכנסת, נושם ונושף בכבדות ומספר כי לייבקה האופה ור' משה “האמריקאני” חזרו זה עתה לבתיהם ובגדיהם טבולים בדם. הם העזו לטייל בסביבות השכונה, תפסום השוטרים הטורקים והכריחו אותם לעזור בהעברת חיילים פצועים לבית החולים. כל המסובים מעמידים פנים שואלות:

– כך, כך, בסביבות השכונה?! פירוש הדבר כי קרובים הם מאד.

לעת ערב פסקו היריות וגם התנועה בכביש שלרגלי הר ציון פחתה. חיילים טורקיים בקבוצות קטנות, עייפים ולבושי סחבות, עברו מזמן לזמן בבהלה ונעלמו, ומששקעה השמש כלתה נפש חיה מן הכביש. זה היה הלילה האיום ביותר שעבר על ירושלים מאז התחיל הקרב בסביבותיה. היריות ורעם התותחים בימים האחרונים נתנו תקוה בלב כי הנה קרובה הגאולה, אך השקט האיום העיק על הכל. דומה היה כאילו גוע ומת היקום כולו, ושאלה אחת ניקרה במוח: מה יביא יום המחרת? גאולה וישועה בחסות הכובשים החדשים, או המשך מר וקשה של עבדות ושעבוד תחת עול הטורקים ובצל תליותיהם.

אך יום המחרת לא הביא עמו כל חדש. הבוקר היה שקט כלילה. ברחובות שוטטו חיילים טורקיים רעבים ומיואשים שחזרו על פתחי הבתים והחנויות ובקשו פרוסת לחם. במקומות רבים איימו גם בנשקם וגזלו ביד חזקה את כל אשר מצאו. כך נמשכו רוב שעות הבוקר. לפתע פלחה ירית תותח את חלל האוויר. איש לא העז להיראות בחוץ. וכעבור כמה רגעים עבר הקול בכל העיר כזרם חשמלי:

– האנגלים! האנגלים כבר נכנסו העירה!! –

כשדה מוצף ארבה כן הוצפו מיד רחובות ירושלים אנשים, נשים וטף. המונים נהרו לעבר כבישי בית־לחם ומוצא לקבל את פני הגואלים. המרה השחורה והיאוש המר נעלמו מעל כל פנים. עיני אלפי אנשים זלגו דמעות מאושר ושמחה. אנשים שברחו מפני התליה הטורקית ושהסתתרו במרתפים חדשים רבים יצאו עתה מכלאם ושאפו אל קרבם את האוויר הצח ונהנו מהרגשת הדרור.

והנה נראו גדודי האנגלים הנכנסים העירה ברכב וברגל. בעיני בני ירושלים הדוויים נראו אז כמלאכים ומושיעים בכובעי הפלדה שלהם רכובים על סוסי הענק. זקנים ונערים הקיפו אותם ודברו עמהם בכל הלשונות, ברמזים ובתנועות ידים; המטירו עליהם שאלות עד אין סוף, והם השיבו על כולן בשקט, בסבלנות ובחיוך טוב.

כל אדם הרגיש עצמו אותה שעה כאילו יצא מעבדות לחרות ואיש לא האמין למראה עיניו. הייתכן כי את האנגלים רואות עיניו? בהקיץ ולא בחלום! הרעב אמנם הציק עוד לכל כביום אתמול, אך איש לא שם לב לדבר. האושר הגדול חיפה על הרעב. אושר כזה אין לתאר במלים. אותו יכלו להרגיש רק אלה שבגורלם עלה לראות במו עיניהם את כבוש ירושלים מידי שלטון העריצות.

לעת תפילת המנחה נתאסף הקהל בבית הכנסת. המנורה הגדולה שמורטה וצוחצחה בידי השמש התנוצצה ליד החלון. אחרי תפלת מנחה הדליק השמש את המנורה, כמנהגו מדי שנה בשנה, ובקול רם ומתרונן זימר את הברכה “שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה”.

מה נפלאות ומקסימות היו אז המלים הללו, שכן כבוש ירושלים אז היה באמת נס חנוכה שהציל את שארית הפליטה מכליון גמור.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
קישוריוֹת חיצוניות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49970 יצירות מאת 2761 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21301 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!