ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה.

(שמואל א' ט"ו)

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וַאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת…

הֻכּוּ עֵינֵי בְנֵי הָאָדָם בַּסַּנְוֵרִים,

וְלִבּוֹתֵיהֶם הֻכּוּ בְשַׁלְוַת מְשֻׁגָּעִים.

הוֹלְכִים הֵם וְצוֹעֲדִים עַל אֶרֶץ רַבָּה,

וְאֵין הֵם פּוֹחֲדִים וְאֵין הֵם יוֹדְעִים דָּבָר,

קָשָׁה קַרְקַע הָאֲדָמָה תַחַת רַגְלָם,

דַּרְכֵי מֶלֶךְ סָלְלוּ עַל הַר וּמִישׁוֹר,

וְצַעֲדָם נָכוֹן וְקַרְסֻלֵּיהֶם לֹא יִמְעָדוּ,

לֹא יֶחֱרַד אִישׁוֹן עֵינָם, לֹא סָמַר שְׂעָרָם,

וְקֹר לֹא יַעֲבֹר בְּחוּט שֶׂדְרָתָם –

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וְאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת,

וְהֵם – הֵם נוֹשְׁאִים אֶת עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה,

מִתְגַּלִּים וּמִתְחַמְּמִים בִּנְגֹהוֹת שִׁמְשָׁם,

רוֹחֲצִים הֲגִיגָם קַל בְּיַמֵּי תְכֵלֶת,

מְטַפְּחִים חֲלוֹמוֹתָם בְּגַלֵּי עָבֵי־כֶסֶף,

וּמוֹשְׁכִים חוּטֵי בְרָכָה עִם הַגְּשָׁמִים…

בַּלַּיְלָה הֵמָּה יוֹצְאִים עַל יַד אָהֳלָם,

מִתְמַכְּרִים בְּבִטָּחוֹן לְכָל רוּחַ קַלָּה,

טוֹעֲנִים שַׁ’י תִּקְווֹת עַל דַּל כְּנָפָהּ,

וּמְפַזְּרִים אֱמוּנָתָם לַכּוֹכָבִים.

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וֲאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

פָּקַח אֲדֹנָי אֶת עֵינַי לְעֵת זִקְנָה,

וְעֵינַי כָּהוּ כְבָר וּמוֹחִי כָבֵד,

וְיָדַי רָפוּ־רָפוּ וְרוֹתְתוֹת עַצְמוֹתָי,

וּכְאוֹב מֵאֶרֶץ תִּשַּׁח כְּבַר אִמְרָתִי.

דְּבַר אֲדֹנָי אֵלָי יְגֻנַּב לֹא לַבְּקָרִים,

אֶת קוֹלוֹ אֶשְׁמַע כְּבָר מִן הָעֲרָפֶל…

וַיְהִי בַלַּיְלָה – וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ אָהֳלִי,

וּמוֹצֶה דִמְעָה קְלוּשָׁה וְאַחֲרוֹנָה,

הוֹגֶה צַעַר, חָשׁ לַעֲתִידוֹת נָגִיד,

מְבַכֶּה בִדְמִי לַיִל גּוֹרַל מֶלֶךְ –

וּפִתְאֹם – וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ: שְׁמוּאֵל!

קוֹל צָלוּל קוֹרֵא לִי: הוֹי, שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל!

עֵינַי נִקְרְעוּ, לוֹט נָפַל מֵעַפְעַפָּי,

מֵחָדָשׁ הִבְהִיק מוֹחִי לְקוֹל דְּבַר אֲדֹנָי.

צָלְלוּ שְׁתֵּי אָזְנַי לְקוֹל שַׁדַּי שֵׁנִית,

וְשֵׁנִית הִתְחִיל זֶרֶם דָּמִי שׁוֹקֵק,

כִּלְפָנִים בִּימֵי עֵלִי, בְּהֵיכַל אֱלֹהִים,

וְשָׁם הָאָרוֹן, הַנֵּר עוֹד טֶרֶם יִכְבֶּה,

אָנֹכִי עַל מִשְׁכָּבִי אֶשְׁמַע: שְׁמוּאֵל! – –

הַאֻמְנָם נִעֵר אֱלֹהִים מִשִּׁכְמִי

אֲבַק שָׁנִים רַבּוֹת וַחֲלִיפוֹת יָמִים?

וּנְעוּרִים, רְווּיֵי חָזוֹן וּשְׂבֵעֵי נְבוּאָה,

אֵלַי עוֹלִים, עוֹלִים מִן הַנְּשִׁיָּה,

וּמַכִּים, מַכִּים שֵׁנִית עַל לְבָבִי?

הַאֻמְנָם יָרְדָה עָלַי רוּחַ אֵל חֲדָשָׁה,

וְשִׁפְעַת כֹּחַ חָדָשׁ תְּעוֹדְדֵנִי?

הַאֻמְנָם אָשׁוּב אֶהְיֶה נֵר לְעַמִּי?

מֵחָדָשׁ אָשׁוּב אֶשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל,

לְמוֹצָא פִי יְצַפּוּ וּלְהֶגֶה שְׂפָתָי,

אֲנִי מְבָרֵךְ וּמַעֲלֶה לְרָצוֹן אֶת קָרְבָּנָם,

אֲנִי לָהֶם קוֹבֵעַ חַג וּמוֹעֵד,

נוֹטֵעַ שָׁלוֹם בָּם וֶאֱמֶת וְאוֹר חַיִּים,

וּמְלַוָּם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיהֶם?

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וַאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

לֹא נִקְרְעוּ עַפְעַפַּי לִרְאוֹת טוֹב,

לֹא שָׁבָה אֵלַי רוּחִי לַחֲזוֹת נֹעַם,

חִדֵּשׁ אֶת כּוֹחוֹתַי אֱלֹהִים – –

וְהִרְאַנִי כִלְיוֹן רִבֲבוֹת גּוֹי.

עַל־פִּי אֲבַדּוֹן חַיִּים הִצִּיגַנִי.

רְאֵה! לִי קָרָא אֲדֹנָי: זֹאת אַחֲרִית כֹּל…

אֵל קִבְרוֹת אָדָם רָב עוֹד לֹא נוֹלָדוּ,

וְאֵלֶּה קִרְעֵי נִסִּים רָמִים, רְקוּבֵי דְגָלִים,

עֲדֶן לֹא אָרְגָה אוֹתָם יָד –

שׁוּר: גְּלִידֵי שַׁיִשׁ, שִׁבְרֵי צוּר וָאָבֶן –

שְׂרִידֵי הַמַּצֵּבוֹת הֵם אֲשֶׁר עוֹד תּוּקַמְנָה

לִגְאוֹנֵי רוּחַ, לְעַזֵי עוֹלָם וְלִגְדוֹלֵי מְלָכִים.

נִתְבַּקְעוּ הַמַּצֵּבוֹת עַל מֵתֵיהֶם,

שָׁקְעוּ וְנִתְמַזְמְזוּ עַל הָעֲצָמוֹת.

כְּתָבְתָּן נִמְחֲקָה וְנִמְחוּ הָאוֹתִיּוֹת,

כְּתֹבֶת אַנְשֵׁי שֵׁם, כַּבִּירֵי מַעַשׂ וְרַבֵּי הַעֲלִילָה,

וְזִכְרָם נִמְחָה אִתָּה עַל אֲדָמוֹת.

רְאֵה! הַרְחֵב אֶת מַבַּטְךָ וְאֶת עֵינְךָ הַעֲמֵק,

רַק אַל תֹּאחַז אוֹתְךָ הַפַּלָּצוּת

לְמַרְאֵה תִלֵּי אֵפֶר אֵלֶּה בִתְהוֹמוֹתָי.

הֵם כְּבוֹד אֲרָצוֹת, כְּבוֹד אֲרָצוֹת גְּדוֹלוֹת,

אֲשֶׁר תִּפְרַחְנָה עוֹד עַל פְּנֵי אַדְמָתִי.

תִּפְאֶרֶת עַמִּים גְּדוֹלִים וְאַדִּירִים,

וִיקָר וּגְדוּלָה אֲשֶׁר לֹא שָׁעָרְתָּ.

הֵם יֵדְעוּ רַק אֶת תְּרוּעַת הַנִּצָּחוֹן,

נֶאְדְּרֵי כֹחַ, צְמֵאֵי־אוֹן וּרְעֵבֵי חַיִּים –

יַחֲנִיפוּ לוֹ לַשֶּׁמֶשׁ בְּשִׁירֵיהֶם.

וְהוֹרִיד עַל רָאשֵׁיהֶם מְטַר אוֹרוֹתָיו,

וְרָחַץ אֶת עֲפַר אַרְצוֹתָם בְּחֹם נְגֹהוֹת,

וְשָׁפְרוּ יֵינוֹתֵיהֶם וְיִמְתָּקוּ,

וּבְכָתְלֵי אַרְמְנוֹתָם יַעֲלוּ הַפְּרָחִים.

אֶת כְּרוּבַי יִמְשְׁכוּ מִשָּׁמַי אָרְצָה,

אֶת כִּסֵּא כְבוֹדִי יַעַזְבוּ וְיֵרֵדוּ.

וְהֵם – הֵם יִתְפְּשׂוּ אֶת כְּרוּבַי חַיִּים

וִיאַבְּנוּם חַיִּים בְּשֵׁישָׁם וּבְגָזִיתָם,

יְשַׁקְּעוּם בְּגוּשׁ חָמְרָם וַעֲלֵי בַד יְרַקְּמוּם.

רְאֵה – אַךְ אַל־נָא תֹאחַז אוֹתְךָ הַפַּלָּצוּת

לְמַרְאֵה תִלֵּי אֵפֶר בְּגֵיא צַלְמָוֶת.

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וֲאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בְתוֹךְ אָהֳלִי עִם לַיְלָה,

וְעַל דְּבַר נָגִיד אֶחָד שָׁם שׂוֹחַחְתִּי,

שָׁפַכְתִּי נַפְשִׁי לִמְנָת מֶלֶךְ אֶחָד –

יֹאבַד… אֲנִי כְאֶבֶן אַחֲרִישׁ, אֶדֹּם…

כִּי שְׂבִיל אֶחָד וּמְנָת אַחַת לְכֻלָּנוּ,

זֶה גוֹרַל כָּל הַחַיִּים עַל אֲדָמוֹת…

עַל שִׁמֲמוֹת בֵּית עֵלִי גָדַל שְׁמוּאֵל,

עַל מַשּׁוּאוֹתַי קָם וּמָלַךְ שָׁאוּל,

וְמֵחֻרְבָּנוֹ יַעֲלֶה, יִבָּנֶה, יִזְרַח כּוֹכַב –