תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק (מאת אליעזר הכהן צווייפעל)

הרבה הרבה חדשות טובות ומועילות המציאה וחדשה המאה הי"ט הזו. בפה מלא, ראוי הוא שיקרא, דור דעה זה, עושה חדשות ואדון נפלאות. ואלמלא לא זכינו על ידו אלא לשלושה דברים הללו: דלוג רב, מאורי גז, ומכונות הקיטור, די ויותר מדי לו שבח גדולה ותהלה. כל כך נתרחבו ונתפשטו המדעים בימינו, עד שעל כל פרט, ועל כל סעיף, מפרטי סעיפי כל החכמות, יושבות אגודות אגודות של חכמים ותלמידיהם, ודורשים תלי תלי של חדושים, ומחברים כמה וכמה ספרים.

ולפי שכל החכמות צריכות זו לזו, הוצרכה גם חכמת ישראל, להתפרנס מעם אחר. מה עשו מגדולי חכמינו? הדליקו נרות ופנסיון של חקירה, ואבוקות אבוקות של בקרת, והכניסו אותן במקומות שנתכסו בענן, ושנתעבה בהן החושך, ולא יצאו משם, עד שקבלה האמונה צורת הדעת, וכבוד האומה התחיל לבצבץ ולצאת. התלמוד התחלק לחלקים מיוחדים, זה בורר לו חלק אחד ממנו, וזה אחד ממנו והם מצרפים לוטשים ומצחצחים, את כלי חמדה אלו עד שיהיו ראויים לתשמיש כל אדם. ואע“פ שעל ידם התחילה הקבלה להתמוטט קצת, ובני אדם מתירים לעצמם לעשות מה שאין ראוי לעשות; מכל מקום לא ערערו עליהם חבריהם, מפני שהם יודעים. שסו”ס מה שעשתה אז האמונה עטרה לראשה, עושה הדעת בימינו עקב לסנדלה, שכונת כולם אחת היא, להשתתף בצרותיהם של אחיהם, להרים קרן השפה הקדושה, לרומם כבוד התורה והחכמים, ולאחד וליחד כל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, בלב אחד ודעה אחת, לאל אחד יחיד ומיוחד, הוא אבינו שבשמים. – טובה גדולה כפולה ומכופלת אנו מחזיקים לכם אחינו אנשי בריתנו. לכם המרבים חכמה ומרביצים דעת בישראל, לכם מליצים משוררים וסופרים מהירים, מרימי כבוד השפה העברית. לכם פיליפזוהן, קאהן, בלאך, בעניש, לעהמן, כותבי עתותינו ומודיעים חדשותינו, המשתדלים להמציא לנו חנינה וזכות, רחמים וצדקה בעיני אחינו הנוצרים הקוראים דבריכם ולהטיב בפנים האומה השגגות הנטפלות עלינו שלא מדעת. וביותר לכם, הכותבים דברי הימים עלי ארצות פזורינו (געשיכטע דער יודען) היודעים לקשר המסובבים בסבותיהם, היודעים להוציא דברים מאוחרים מן המוקדמים להם ונעשים לפעמים כמתנבאים דברים שעברו על מה שעתיד להיות היודעים לברר ולסדר התחדשות והסתעפות כמה מנהגים באומה ע“י מקרים שקדמו להם. והמקרים, ע”י מצבים שונים. והמצבים ע"י זמנים ומקומות. יודעים ויודעים אנחנו מאד להעריך עבודתכם הרבה הגדולה והכבדה הנעשה והעמוסה עליכם כשאתם עושים אותה באמונה.

אך כמה צריך להיות נזהר, מי שנכנס לחכמה ולמלאכה זו, שלא יפרוץ חלילה גבוליה וגדריה הקצובים והקבועים לה. שלא תדיחהו אהבת החדשות מדרך האמת והאמונה. שלא יתעהו ההרגל לקבל דברים בלי ראיה. שלא תפתהו שיחה יפה להבליע בשכרה שקר בנעימה. שלא תסיחהו גסות רוחו, לחתוך ולדון דין שלא לאמתו, שלא תשיאהו אהבתו את עצמו להכריח דעתו לרצונו להוציא לעז על צדיק בשביל שיהיה כמותו ולחלל קדושת מי ששקול כנגד רובה של סנהדרין, רק מפני שהוא רוצה בכך.

אין¹ עֲזָרַת הקריטיק ננעלת על כל גדולי חכמי ישראל, בתורה בחכמה בחסידות ויראת חטא, כרבנו משה בן מימון זצ“ל. הוא הוא הקדוש אשר בו בחר ד' לזכותו בכל המעלות המעולות ובכל המדות המשובחות. לא מצינו שזכה שום גאון או חכם, שום תנא או אמורא לכל הכבוד הגדול ולכל המוראים הגדולים שזכה הרמבם ז”ל בחייו, במותו ולאחר מותו עד היום הזה. לא מצינו שום מערער שירבה להפליג בשבח מי שבא הערעור עליו, כמו המערער על הרמב“ם ז”ל. לא מצינו המון אנשים גדולים וטובים, מוכנים ומזומנים למסור נפשם, ממונם ותולדותם, וכל אשר להם על קדוש שמו וכבודו של איזה רב גדול בעמו, כמו על קדושת שם הרמבם ז“ל. לא מצינו שיספרו על שום גדול באחיו, ולומר עליו שהוקדש מבטן ומרחם אמו, ושנקרא קודם יצירתו למנהיג ולדבר לכל ישראל, ושנושא יסורים וחלאים בעוון אנשי דורו, כמו על הרמב”ם ז“ל. מתוקף תפארתו ופרשת גדולתו של הקדוש האלהי הזה, חששו המקובלים לנפשם ולקבלתם, ובדאו מה שבדאו עליו שלאחר ששים שנה נעשה מקובל ובעל סוד. דברים אחדים מצאו ותלו בהם בוקי סריקי כמו שטובע בנחל שוטף, שאוחז בירוקה שעל פני המים וחושב להציל את עצמו על ידה. כמה משכילים נלחמו, כמה נלחמנו אנו, וכמה אנו עדיין נלחמים, לחטט אחרי השקר המוחלט הזה, ולדחותו בשתי ידים, כדי להעמיד את הרמב”ם ז"ל על חזקתו שכל זמן שהזקין, נתוספה ונתישבה דעתו עליו.

ומה עשיתם אתם אחי? אי שמים! החלטתם לדבר ברור. עפ“י איזה השערה בדויה וכוזבת, שקדוש ד' הרמב”ם ז"ל, עזב דת אבותיו, נתק מוסרותיה והשליך עבותותיה וקבל עליו תורת מוחמד במקומה ולא לשעה מועטת, כי אם לימים רבים מאד, עשר ושבע שנים. אם כונתם להראות בזה, שמבני המאה הזו אתם, או מפני הטינא שיש בלבכם, דינכם מסור לשמים. ואם עשיתם זה מתוך שאתם מחבבים ביותר את חכמתו של רבנו ורצונכם היה להפליגה, עד שהגיעה למדרגה כזו, שנחנקו על ידה תורתו וחסידותו, הרי אתם בעיני כמו אותו מין הקופים שמתוך אהבתם וחבתם המרובה לילדיהם, הם מחבקים ודוחקים אותם אל עצמם בחוזק כל כך עד שנפשם יוצאה ממש.

מיום שחרב בית המקדש וישראל נתפזרו לבין האומות, נעשתה התורה נקודת התאחדותם, וקלות שבה נעשו כחמורות. הפורש בכונה ממצוה אחת שבה, או אפילו המזלזל בקיומה, חברים פורשים ובדלים הימנו וכבודו מזולזל על הבריות, וכ“ש מי שמורה הוראות בישראל ונקרא רבן של כל בני הגולה כשהוא מיקל לעמו בדבר קל מדברי סופרים, נמנים עליו חבריו ומחרימים ומנדים אותו. ואם היה הרמב”ם ז“ל מקבל מידי אונסיו את דתם, בהכרח שהיה פורק מעליו לגמרי עול תורה והמצוות והיה עובר על חיובי כריתות, ומיתות בי”ד לחלל שבתות, לאכול חמץ בפסח, לאכול ביוהכ"פ (שכך דרכם של האונסים שעוינים את אנוסיהם). ולא די שבכל השנים הללו לא פרשו ממנו חבריו אלא שהיו קורין אותו צדיק גמור, חסיד גדול, ואיש אלהים קדוש. אתמהה! אתמהה! אתמהה!

הרעיש הרמב“ם ז”ל את העולם, ועמד הוא ובית דינו לנדות ולהחרים כמה קהלות קדושות בישראל על שבטלו טבלת נדה במקוה, ועל שלא קבלו עליהם חומרת שבעה נקיים (שו"ת פאר הדור) ואם היה הוא בעצמו נחשד בעיני אחד מבני דורו, ליוצא מכלל ישראל ולעובר על דת, איך לא היה מי שישיב לו: טול קורה מבין עיניך.

הוציאו לעז על הקדוש הרמב“ם ז”ל, שלא היה טובל לקריו. והוא ז"ל השיב, שמימיו לא בטל טבילה זו. אבל, שיוציא אחד מפיו שלא היה מניח תפילין, לא ראינו ולא שמענו.

נכרי ומי שהוא חשוד בדבר, פסולים להעיד בדיני נפשות כאלו. מפי חכמי ישראל אנו צריכים לחיות, מפי אנשים מנוקים מכל שמץ מום, והנני להעמיד עדים רבים כשרים ונאמנים להעיד על כל מה שכתבנו:

א. “לנהר לן עיינין הדרת יקרת צפירת תפארת מורנו ורבנו משה אדוננו הרב המובהק הגדול בישראל, פטיש החזק, נר המערבי, דגל החכמים, אות העולם ופלאו, שהצור בראו בעם מקוראו ברוחו מושל ועל יצרו מולך, קטן הוא בעיניו וגדול מאד לפני אדוניו, הנמצא כזה אשר מחזה שדי יחזה בוחן לבות מבטן קראו וממעי אמו הזכיר שמו, בטרם יצא מרחם הקדישו ויאמר לו עבדי אתה לגדור ולעמוד לפני בפרץ לנטוע שמים וליסוד ארץ. נשבע ד' ענייו לרחם להקים להם מורה צדק, ברוך שומר הבטחתו לישראל להקים להם גואל להיות לו מכל בני תבל סגולה נזר החכמים וכתר הישרים והתמימים משמו ובזכרו יתפארו ויתהללו הוא מרנא ורבנא מאיר עיני הגולה רבנו משה, מושה עמו ממי השגגות מאיר מחשכי תבל בספריו הן אלה קצות דרכיו ומעט קם ממהלכיו אתה קדוש ה' מרנא מאור הגולה שמע נא בקול עבדיך שואבי מימיך להשביענו עוד בספר מורה הנבוכים ובשאר ספריך, יחיו מתינו נבלתינו יקומון כי נקשרה נפשנו באהבתם ואם הם כאן הכל כאן כי מהם תוצאות חיים” (רבנו יהונתן מלוני לבשו“ת פאר הדור סי' י”ז ונ"ז בקצור נמרץ). – – –

ב. אל האדון איש האלקים החכם הגדול הרופא המעולה הרב המובהק הגאון המופלא הפלוסוף האלהי השר הנכבד יועץ טוב מרנא ורבנא איש האלקים שלום אדוננו וגאוננו ירום ונשא יגבה וישגה כרצון הצעיר בעבדיו הנכסף להתחבר לאחד מתמידיו הכותב להודיע לכבודו כי הגיע ליד עבדו כתבו היקר מכל יקר וכמעט יצאה נפשו בשורותיו הראשונות במצאי בהן רפואת אדוננו מחליו הארוך אשר נשא בעון כולנו הרי אנו כפרתי וכפרת חליו (ר' שמואל תבון באגרתו).

שני אלה היו בני דורו וכתבו לו לעצמו בימי זקנותו אחר שחבר ספרו “מורה נבוכים”, ואם היה נודע להם שמץ דבר לא היו ממלאים את פיהם בהלולים ותשבחות מופלגות כאלו, עתה נראה מה עשו ומה אמרו עליו במותו ושנים מועטות אחריו:

בכל ארצות תימן התקינו והיו אומרים בקדיש: בחייכון וביומיכון ובחיי דמרנא ורבנא רבנו משה בר מימון וגם היום בכל גלילות מזרח ביום שמחת תורה אומרים פטירת מרע“ה בפיוטים ואח”כּ אומרים ה' ירחם על נפש כבוד מורינו ורבינו כּבוד המזרח ונר המערב הרב ר' משה בן מימון זכר צדיק לברכה, ובמותו בכו אותו היהודים והמצריים שלשה ימים. וביום השביעי הגיעה השמועה לאלכסנדיה וביום השמיני לירושלים ושם עשו מספד גדול וקראו צום ועצרה והחזן קרא תוכחת אם בחקותי (שנאמרה מפי הגבורה בעצמה) והמפטיר: ויהי דבר שמואל, וסִיֵם: כי נלקח ארון אלהים, ועל המצבה שלו כתבו מבחר מין האנושי וקראו השנה נהי נהיה (יוחסין ד' קוסטנדינה קל"א). הביטו וראו והתמהו תמוה למי נעשה כבוד והדר נפלא כזה? ואם היה נמצא אז אפילו אחד שירנן ויהרהר אחריו במה שאתם חושדים אותו והמהרהרים אחריו האם היו מניחים לעשות לכבודו מה שעשו?

“הלא שאלתם עוברי דרך בקהלת הרב הגדול במעלות חסידותו בעולם ענותנותו בנבת כיסו ובמעשיו הנפלאים כמה נדחי אמונה קבץ כמה אפיקורסים השיב כל הפורש מדרכיו כפורש מן החיים והם יסודי דתנו”. (הרמב"ן באגרתו לחכמי צרפת). אוי לאזנים שכך שומעות שהמקבץ נדחי אמונה הודח בעצמו והמשיב אפקורסים נתפקר בעצמו חלילה.

למי היה נאה ויאה יותר, לבקש ולחפש חסרונותיו של הרמב“ם זצ”ל אם לא לר' יהודה אלפכא’ר איש ריבו ומחלוקתו של הרמב“ם ז”ל והגוזר שלא ללמוד ספרי מו“נ, ומ”מ לא הזכיר חצי דבר מגנותו חלילה ואדרבה מרבה להפליג בשבחו עד להפליא. וז“ל באגרת להרדק ז”ל:

“הרמב”ם היה איש ולו בכל חכמה עשר ידות ויותר מהמה מדותיו רבות ונכבדות תורת אלוהיו בקרבו ותרועת מלך בו אליו גוים ידרושו ומפיו תורה יבקשו כי מלאך ד' צבאות הוא ואחריו לא קם כמוהו ואין להרהר אחרי מדותיו עכ“ל. קראו מלאך ד' שהגוים דורשים ומבקשים תורה ממנו לא שהוא בקש ודרש תורה מהם. קורא אני עליכם מאמר חז”ל טובה ויפה קפדנותן של אבות מפיוסן של בנים".

“מי יוכל לבוא עד תכונת הרמב”ם ז“ל? ספריו נתפשטו בכל תפוצות הגולה ובשאר חכמות חבר ספרים עד אין קץ, בכתביו ונחמותיו הושיע והעמיד באמונה כמה קהלות בישראל והוא היה חסיד גדול נוסף על חכמתו ועיני ראה לזקן אחד שספר לי בשם אביו שעמד עם הרמב”ם במצרים ימים רבים מהגדולות והנפלאות שהיה מתנהג החכם הנזכר יבוא שלום על משכבו" (רמ"ן זרח בהקדמת צדה לדרך). כולם מתנבאים בסגנון אחד שהעמיד אחרים באמונה לא שקלקלה הוא בעצמו.

“רצה המקום לזכות את ישראל והזריח לנו שמשו של הרב הגדול עטרת הגאונים הרמב”ם ז“ל וישם ד' דבר בפיו כה תישירם לנחותם הדרך אל תחת ואל תירא כי אנכי שלחתיך. לא יסב לב העם מאחרי ספרי הרב כל עוד נשמה בגופותיהם. ואלו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא יאבו שמוע לו לעולם, כי על כל כבוד הרב הגדול וספריו הם חושבים להלחם ועל קדושת תורתו ימסרו ממונם תולדותם ונפשותם כל עוד נשמת רוח חיים באפם וכן יצוו את בניהם אחרים לדורותם” (ר“י הבדרשי בעל בחינת עולם באגרתו הארוכה הנמצאת בשו”ת הרשב"א). “הנה כתב לי מפורש שעל כבוד הרב הם חושבים להלחם ושאפילו אם יאמר להם יב”נ בעצמו שאין בדבר כמו שהם חושבים וסוברים ישיבו לו משה עדיף מינן וידעין ביה דשפיר קאמר עאכו“ב שיש לנו להלחם על כבוד קדושת תורתו מנורת המאור מאור גלותנו מאיר עיני חשכים ונבוכים אשר מימי רב אשי לא קם כמוהו, מי לנו גדול ממנו בכל חכמה ומדע? הוא אב לכולנו בחכמת התורה ובתקון המדות. מי יתננו מצע תחתיו לעולם הבא. מי יוכל למלל גבורותיו ונפלאותיו ומחשבותיו? אשריו אשרי רבו אשרי אנשיו ואשרי משרתיו אשרי תלמידיו ואשרי מי שראה אותו וראוי לפארו לרוממו ולהתברך בשמו ברוך הוא לד' וברוך שמו”. (התשב"ץ בספרו מלחמת מצוה בקצור נמרץ).

“ישתבח הבורא שברא את הרמב”ם ז“ל להשלמת עמו אשרי מי שבא להבנת דבריו בעיון זך אף כי קמו אנשים מבני ישראל בלי דעת וידברו באלהים ובמשה, אוי להם לבריות אלו מעלבונה של תורה אוי להם כי רחקו ממנה ולא האמינו בדברו” (השר רי"א בס' עטרת זקנים). – – בני! שמע בקולי איעצך בעיקר הזה ובכל עיקרי תורה האמן בהם מה שהאמין הרמב“ם ז”ל כי אמרותיו אמרות טהורות נקיות מסוג השבוש ברוך שהמציא שכל קדוש כזה, המלמד לאדם דעת" (ר' אברהם שלום בס' נוה שלום סוף פרק ב' מהמאמר ג').

“התבוננתי בחבורי הרמב”ם² ז“ל וראיתי כי חכמת ד' צבאות היתה בו וכמוהו לא היתה מימות רבינא ורב אשי וכל האנשים אשר באו להפיל דבריו כהראב”ד וחבריו העלו חרס בידם כי קמו אחריהם משיבים והוכיחו כי דעת הרב הוא הקדוש, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע" (ר"י דיליאון בהקדמתו לספרו מגלת אסתר) גם השל“ה והחגיז כתבו: “הרמב”ם ז”ל רוח ד' דבר בו ומדבריו לא נטה ימין ושמאל“, והחכם יש”ר מקנדיה בקונטרוס אחוז כתב היה שותה בצמא את דברי הרמב“ם ז”ל כי מזמן הנביאים לא קם כמוהו מנהיג לכל בני ישראל בלמודים יקרים ובחוקים ישרים" ע“כ. ואין צורך להעתיק מה שאמר המגיד להב”י אודות הרמב“ם או להביא שהרמב”ם ז“ל הוא אחד משלשה עמודי ההוראה שכל מי שנקרא תורני יודע דברים אלו. מצינו למדים מזה שלא היה אחד מכל הקדמונים והאחרונים שהטיל דופי ופגם במעשיו של הרמב”ם ז"ל ולומר או לכתוב עליו שלא טוב עשה אלא הכל מודים בחסידותו בקדושתו ובמעשיו הנפלאים בכל ימי חייו.

אמת, היו מי שאמרו שקצת דברי המורה והמדע טעונים שרפה וגניזה מפני שהם נראים כנוטים לצד חוץ (ודברים כאלו נאמרו גם על ספר קהלת ויחזקאל מפי חכמי התלמוד), והמקובל ר' ש“ט הטיח דברים קשים כגידים כלפי כבוד קדושתו של הרמב”ם ז"ל על איזו מדעותיו שהיו נראות בעיניו כיציאה מחוץ לשטח האמונה. ומה היו סופן של אלו האנשים? באו אחריהם גדולים וטובים מהם ושפכו קיתונות של זפת רותחת על המערערים והמקטרגים הללו, ולא נמנעו מלהחרים ומלנדות בשם. והנני להעמיד גם שנים ממדברים אלו בכאן שגם הדברים שנאמרו כנגד המשחיתים יכולים להעיד עדות כשרה למה שהעמדנו.

“לכבוד אלהי ישראל ולכבוד התורה הקדושה ולכבוד לומדיה ומקיימיה התעוררנו אנחנו ישי בן חזקיהו הנשיא ראש גליות כל ישראל ובית דינו לגדור גדר כי שמענו שיש מערער על הגאון הגדול רבינו משה אשר האיר עיני הגולה בספריו הנכבדים והיקרים ובס' מו”נ אשר כלל בו כל חכמה תוריית וגוזרים למנוע קריאת מו“נ ולגונזו גניזת עולמים. ע”כ קמנו וגזרנו ונדינו והחרמנו בשם, וכל איש או אשה קטן או גדול שידבר תועה על הגאון רבנו משה או על ספרו מוה“נ הן בפני יחיד הן בפני רבים שיאמר שיש בו דבר מינות או שאחד יצא לדרך מינות ע”י קריאתו בו או שימנע קריאתו בין בפיו בין בכתב או כל מי שיש בידו כתב או העתקה או הסכמה או אגרת חתומה או בלתי חתומה שכתוב בה אחד מכל הדברים הנזכרים למעלה, מתחייב להוציאם מרשותו ואינו רשאי להעתיקם או להראותם לשום אדם אלא יבערם מיד. וכל מי שיעבור אפילו על אחת מכל גזרותינו הכתובות למעלה יהיה בחרם ובנדוי ובשמתא הוא והמהגים והעוזרים והסומכים אותו מבני ישראל, וכל מי שיערים שום ערמה בעולם כדי להשאיר בעולם שום אחד מהמכתבים או מההעתקות הללו יהיה באלה ובחרם ובנדוי, ואנחנו מרשים לכל אדם לעשות ככל יכלתו להוציאם מתחת רשותם אפילו בכח בערכאות של עכו“ם” (כ“ח ב' מכתב י”א יעוין שם).

הרב ג' ברוך עוזיאל לבית חזקוני ארוך וגדול בדורו היה עד שהמקובל רמ“א מפאנו כתב עליו בתשובותיו סי' פ”ו: “אין להרהר אחר מדות הארז אשר בלבנון שכל מעשהו באמונה” ע“כ. והרב החזקוני הזה עשה כמין הקדמה קטנה לתשובתו של הרב האלשקר כנגש רש”ט בעל ספר האמונות וז“ל: “ברוך ה' אשר לא השבית לו גואל לאיש האלהים החכם הפילוסוף האלהי הרמב”ם ז”ל אשר האיר עיני כל ישראל בתורתו וחכמתו. ויקומו אחריו אנשים חכמים בעיניהם להשיב את הארי אחרי מותו, כאשר עשה המחבר רש“ט בס' האמונות ואני הכותב מצאתי מרגלית אחת טמונה בתוך תשובות שאלות להחכם המצויין ר”א אלשקר מההשגות שהשיג על המחבר הזה, ואמרתי שאין שם מקומם כ“א בסוף הספר הזה למען יהי' קול ושוברו עמו, פן יטעו התלמידים הבאים אחרי הספר הזה ויקבעו הלכה לרוחות לאמר למי שהדריכנו בדרך הישרה קנה לו דעות כוזבות, וזה החכם אלשקר קנה לו ד”ת בההשגות שהשיג עליו בראיות מופתיות וחשובות קנה לו חיי עוה“ב בקנאתו לכבוד המאור הגדול רבנו משה ז”ל ולתורתו כי קנאת ד' צבאות תעשה זאת, נאום הכותב המקנא ברוך עוזיאל לבית חזקוני. (כבר נעתקו דברי הרב הזה בס' פרחי צפון ונשנו בכאן לצורך דבר שנתחדש והוא העתקת קצור דברי הגאון האלשקר במה שנוגע לכבוד הרמב“ם זצ”ל).

“קנא קנאתי ליסוד הדת והאמונה שרש המדע והתבונה עמוד התורה והחכמה התמימה ים הדעת והמזמה דגל התעודה הנודע בישראל וביהודה הרב המובהק החסיד הגדול אור העולם ופלאו מושב היקר ושיאו הוא הקדוש הרמב”ם ז“ל. שומו שמים, על זאת תאבל הארץ ויושבי בה, הביאו וראו, ההיתה כזאת מיום ברא אלהים אדם על הארץ? הלאיש כמוהו שיחו והמית גרונו ושלוח לשונו? ומודעת זאת בכל הארץ כי אין יחס בינו ובין הקטן שבתלמידי תלמידיו כי אם כיחס הקוף עם הראם והעטלף עם הנץ שהפורש כנפיו לתימן נוח לו לזה המשיג שלא היה נברא או שהיתה שליתו נהפכת על פניו, כי מי הוא שרואה דברים כאלו שכותב על רבנו הרב ז”ל ולא יקרע את לבבו ובגדיו? חסרון גדול הוא לבעל שכל להסתכל בדבריו ולהשיב עליהם שכולם דמיונות ושגעונות והזיות וחלומות בטלים ומבוטלים. העבודה? תמה אני איך עמדו הראשונים על הספר הזה ולא גזרו לשרפו ביוהכ“פ שחל להיות בשבת? יראו הרואים ויבינו השומעים אם יש לחמול ולכסות קלונו ודפיו של האיש הזה הכותב דברים כאלו על הרב הגדול המפורסם בכל תפוצות הגולה צפון וים וקדם ותימן, מה יאמר האומר? מה יכתוב הכותב? ומה ישיב המשיב? מי שנטרפה דעתו לא יכתוב דברים כאלו, כמה פעמים הוא שוגה באולתו ומסיר מסוה הבושה על פניו, רחמנא ליצלן מגברא כותיה והאמת כי אין מן הראוי לכל בעל שכל ודעת להשגיח בספר הזה ולא לראותו ולעיין בו כי און ועמל בקרבו”, עד כאן ראשי פרקי השגת הרמ"א.

מי הוא זה שרואה גדולי חכמי ישראל זעים רועדים ופוחדים בשעה שהם מזכירים השם הגדול והנכבד הרמב“ם ז”ל, מי הוא זה שרואה בעלי מחלוקת שלו כורעים ומשתחוים ומודים בקדושתו ונרתעים לאחוריהם מפני יראת רוממותו, מי הוא זה שרואה בעלי זרוע ואגרופין במלחמתה של תורה, יוצאים מזוינים וחלוצים בנדויים ושמתות באלות וגדופים כנגד מי שרצה או שחשב לפגוע ולפגום בקצה כבוד זה האיש משה. מי הוא שרואה ויודע עד היכן מגיע הכבוד וההדר שנעשו לו בחייו להזכיר שמו המיוחד בקדושים ובמותו לקרוא צום ולקרוא התוכחה ולהפטיר " כי נלקח ארון אלהים" ואחרי מותו להזכיר בשמחת תורה בכל שנה ברבים בבתי כנסיות הזכרת נשמתו הקדושה והטהורה אחרי הזכרת נשמת אדון כל הנביאים ומי הוא זה שזכה לעיין בדבריו ובספריו (וביחוד בפרקים האחרונים שבמורה ובפרקי ההצלחה שבו) ולהבינם כראוי, ולא יוריד דמעות ולא יקרע לבבו כשהוא רואה את הס"ת הקדושה הזו נרמסת ונדרסת ברגלים והיא מחוללת ומוצעת על הארץ לעשות עליה מה שהלב חפץ ורוצה.

צא וראה מה בין הראשונים והאחרונים? בזמן שביהמ“ק קים היו בי”ד פורשין ובוכין על מה שחשדו את הכ“ג (שאפשר שהעמידוהו מחמת ממון) כטועה בדבר משנה, וכאן הדיוטים חושדים חסיד וקדוש בהרהורי עכו”ם והולכים לביתם ושמחים. איני מבקש מכם כפרה על מה שקראתי אתכם הדיוטים אעפ“י שידעתי אתכם לאנשים של צורה ולבעלי תורה וחכמה שבודאי הדיוטים אתם כנגד הרמב”ם ז"ל.

ריגייאו ויוסט! מי יתן והייתי יכול לכוון את השעה כשהרוחות שלכם מספרות זו עם זו אם נתקבלה השערתכם בסבר פנים יפות בישיבה של מעלה בעולם שכולו אמת? מה אמר לכם הרמב“ם בעצמו על זה? ומה ענו אתכם דבר: הבדרשי, הזרחי, הדוראן, הזכותי, האברבנאל, הקנדיא היושבים לשמאלו? מה הודיעו לכם ר”ש אלפכאר ר' יונה וכת דילהון היושבים כנגדו? ומה עשה רש“ט והגבאי והכרוכים אחריהם כשהודעתם להם שהרמב”ם היה מומר ט“ז או י”ז שנים? ואם יש לקוות שהשמיעו בין החיים תכן ותמצית ההלכה הזו שלא נתפרשה עדיין כל צרכה אם היתה המרתו לתיאבון או להכעיס מפני שצורך גדול יש בדבר.

אפשר שיתרעמו עלי קצת על מה שהבאתי את עצמי לידי מדה זו של ליצנות שאין בכחה אלא לבדח את הדעת לפי שעה קטנה ולא לברר על ידה ולהוציא לאור דעה שהיא מסורכת ומסובכת בספקות. על זה אני מוכרח להשיב מה לי לעשות אם לדעתי אין הדבר כדאי וראוי לישא וליתן בה כלל. וכך דרכן של בני אדם שאם נמצא אחד טוען ומערער על דבר ברור ונקי מכל ספק ומשתדל להראות שכך הוא דוקא כמו שהוא רוצה ר“ל הפך הדעת הברורה והאמת הידועה לכל אז חברו מעקם פיו ושוחק ומלגלג עליו שלא מרצונו מפני שטענותיו של המערער בעצמן מביאות אותו לידי גיחוך. כך הוא לדעתי הדבר הזה שאנו דנים עליו. הרמב”ם ז“ל שכל עתיו ימיו ורגעיו היו ספורים ומנויים וידועים, הרמב”ם ז“ל שהיה אביהן ורבן של כמה קהלות קדושות בישראל להנהיג אותן במועצותיו ונחמותיו, הרמב”ם ז“ל שהוצרך להשיב לכל שואל בכתב ובעל פה. אתמול למד עם תלמידו ר' יוסף היום בא אליו אבי הזקן הנזכר למחר מבקש ר”ש תבון לראותו נכנס אליו הדין ר' פנחס וראשי הקהל ממתינים על יום השבת להתבודד ולהתחבר עמו וכך היה בודאי קודם לכן) הרמב“ם הזה עבר בינתים על דת יהודית והיה בדת האיסלם שבע עשרה שנה ואיש לא ידע מזה! דבר זר ומבהיל שלא נודע ולא נשמע לשום אדם מהראשונים והאחרונים מקטרוגיו ומסנגוריו ולא נתגלה שמץ ורמז רמיזה בעולם מזה, היה טמון וצפון וסתום וחתום עד שבאו תלמידי אחרוני האחרונים ואמרו: חברינו! הגיע הזמן לעשות את הרמב”ם עכו"ם גמור. לאנשים כאלו אין דרך להשיב דברים של טעם ודעת כי אם עורבא פרח. בעוברי עברה כזו מותר לכל אדם להתלוצץ בתנאי שידע את עצמו ואת לבו שכונתו לשם האמת.

ראוי היה לכם חכמי לב וחקרי דעת! לירא מלפני המלך הכבוד והמשפט הבוחן לבות וכליות שלא לדבר בעבדו במשה ושלא תטילו ספק ופגם בקדושתו של הקדוש הזה והיטב היטב היה לכם להתיעץ עם לבכם קודם שהכנסתם את עצמכם לתגר זה. ועכשיו שכבר עברתם על מה שעברתם אין לי ולכם בדברי עוד כלום אלא לנחם אתכם ולומר אל תצטערו בדבר שעשיתם והוו יודעים שע“י הדבה הזו לא נגרע ולא נפחת מכבודו של הרמב”ם ז"ל אפילו כחוט השעה. קדושתו קיימת עליו וחסידתו בחזקתה עומדת. מי שיקרא איש אלהים אי אפשר שיקרא עבריין והזהרו מכאן ולהבא בכבודו של משה רבנו לפחות אם לא נזהרתם בכבודו של רבנו משה. וד' יציל אתכם משגיאות ומטעויות ומהשערות מאומדות ואת העוררים עליכם מדברי קנטור וליצנות ונהיה כולנו לחן לחסד ולרחמים בעיני ד' ובעיני כל רואינו וקוראי דברינו, אמן.

אליעזר הכהן צוויפעל