נולד: ינואר 1888, בריסק־דליטא; נפטר: פברואר 1949, ניו־יורק, ארה"ב.

משורר ופובליציסטן רב־תהיות־והגות. מעורה במציאות היהודית בפולין ובאמריקה, בשנות החירום של שתי מלחמות־עולם ובהפוגה שביניהן, קושב כבד־אחריות לבעיות הקיום האקטואליות, לא פסקו כל הימים נדודי־רוחו. בוחן ובודק את נפשו ונפש שירו לאורו של העם, מבקש טעם עמידתו ההיסטורית וייחוד עתידו; שרוי בעולמות המחשבה היהודית, הפילוסופית והדתית, מפולש לספיקות – ונושא אמונה. תלמיד מובהק לי.ל. פרץ, מקורץ מן החומר הרומאנטי והחלומי, חתר, כרבו, אל השלימות הרוחנית ואל התיקון המוסרי, ולא מצאם בקיים ובמוגמר אלא בסעוּר ובמחלחל; צעד עם הרבים, – ועם זאת פרוש לעצמו, בעמידת־יחיד ובצעידת־יחיד אל ה’שבת הנצחית‘; כמוֹתו ביקש קו־החיבור בין הייחודי־היהודי ובין האוניברסאלי, את הברית הקיימת בין היחיד והרבים תוך נפתולים של סתירות וכורח. עולם־פנים זה מעלה המשורר בתנופה אידיאית ובססגוניות צורנית בספרו הגדול ‘דער גייער’ (ההלך). נתפש, מרצונו ומכרחו, ברשת המעשים, מתבונן בנעשה ובעושים וצופה דרכם בגלגולים הרוחניים של חיי העם ומעליהם אל העומד להתארע, מבקש לפענח חזוּת הבאות. ההלך אף מפליג לארץ־ישראל אך חוזר בו, מחוסר אמונה כי ‘דורות עשויים לעשות קפיצת־הדרך’ ומתוך אמונה ב’עם עולם’, אשר רק מכיתה ממנו עשויה למצוא תיקון וגאולה בארץ־אבות, שעל־כן ‘תיקון־אדם יקדש כל אדמה וכל נכר יביית’.

מנחם בוריישוֹ – שמו מעיקרו: מנחם גולדברג; בוריישו – כינויו הספרותי על־שם משפחת אמו. ראשית חינוכו אצל אביו, מורה עברי, כן בביה’ס הרוסי במקום. 1905 יצא לווארשה, וכאן, בכפיפתו של י.ל. פרץ, תחילת עבודתו הספרותית. למן 1915 בארה’ב, משתתף בעתונות היומית ובכתבי־עת בדברי שירה, ביקורת ספרותית ותיאטרלית ובמאמרים בעניני השעה. מטעמי פרנסה שינה כמה פעמים מקום־מגוריו ועסוקיו. בכור־ספריו ‘א רינג אין דער קייט’ (חוליה בשרשרת) ניו־יורק, 1916. אך ייחד את מקומו ואת שמו ‘זאוול רימער’ (זאוול הרצען), 1923, ‘כרוניקה פיוטית’, מחורזת, סיפורית־לירית, מימי מלחמת העולם, והנפש הראשית – איש־עם מגושם־גוף ואציל־רוח. כעשר שנים היה שקוד על ספרו ‘ההלך’, 1945, בו, כמו בספריו האחרים, ביקש למצוֹת חשבונו עם נפשו וטיב שליחותו בעם – חשבון דורות ודור ‘עלי־אפר’.