באמצע רחוב היהודים שבעיר העתיקה בירושלים היתה חצר גדולה ורחבת ידים שאגפים ופינות נסתרות בה לרוב. אל חצר זו היו עולים במדרגות צרות ועקומות שהיו בנויות תחת כיפה מקומרת. למטה היה הרחוב סואן וגועש רוב שעות היום שכן היה עורק החיים העיקרי של העיר העתיקה. ברחוב זה שרחבו היה ארבע או חמש אמות היו נדחקים ומצטופפים אדם ובהמה יחד. כאן היו בתי מגורים, חנויות המכולת הגדולות, בתי המסחר החשובים, חורבת רבי יהודה החסיד עם ישיבותיה ובתי כנסיותיה והשאון לא פסק עד שעה מאוחרת בלילה. אולם החצר שמעל לרחוב הסואן הזה היתה שקטה ושלוה היתה בה בכל שעות היום והלילה. השכנים שגרו בחצר זו היו מסלתו ושמנו של הישוב הישן, יהודים למדנים ועסקני צבור, נשים צנועות וכשרות וילדים שקטים וחוורים ומנומסים מאוד.
מוטילי בן השש התחיל ללמוד חומש באותם הימים. הוא היה ילד חלוש ושקט מאוד וקטן הרבה מכפי גילו. חביב היה על כל השכנים וכל נשי החצר היו מפנקות אותו במיני מתיקה ונושאות אותו בזרועותיהן. דעתו של מוטילי, שכבר היה בר דעת גמור, לא היתה נוחה מכך ואף אמו היתה מתרעמת במקצת על השכנות. אולם הן בשלהן.
יותר מכולן היתה מפנקת את מוטילי שכנתם אסתר־מלכה שדרה באחד האגפים הפנימיים של החצר רחבת הידיים. אסתר מלכה היתה ישישה מכובדת וחשובה, לאו דוקא מן הוותיקות בירושלים. היא עלתה זה מקרוב מגליציה אחרי מות בעלה הרב, כדי לעשות את ימיה האחרונים בעיר הקודש. לבושה היה נקי וראשה היה מכוסה שביס צחור וחדש גם בשבת וגם בימות החול. רוב שעות היום היתה יושבת בחדרה הקטן והנקי ליד שולחן גדול, על אפה משקפי כסף וכולה שקועה בספר כרסתני כששפתיה ממלמלות חרש. רק בבוקר השכם ולפנות ערב, לפני שקיעת השמש, היתה עוזבת את חדרה הקטן ויורדת אל רחוב היהודים כשפניה מועדות לבית הכנסת.
מוטילי היה אהוב נפשה של אסתר־מלכה. מדי פעם בפעם היתה מכניסה אותו אל חדרה, מושיבה אותו ליד השולחן, נותנת לפניו פירות וממתקים ואומרת לו:
– אַ נו, מוטילי, עשה ברכה.
ומוטילי היה עושה ברכה בקול רם וצלול וטועם מן הפירות ועיניה של הישישה מתנוצצות מרוב הנאה ונחת.
וכשהיה מוטילי קודח, כרוב ילדי ירושלים בימים ההם, ושוכב במיטתו הקטנה, היתה אסתר מלכה באה לבקרו ומביאה לו צעצועים ומיני מתיקה. בימים אלה היה מוטילי מתעקש לעתים ולא רצה לברך על הפירות או לקרוא קריאת שמע. אז היתה אסתר־מלכה מוסיפה לו גם “עשיריה” נוצצת. קסם רב היה לעשיריה זו, שכן אפשר היה לקנות בה כל מה שהלב חשק: חלוה של שומשמין, תפוח מצופה סוכר אדום נעוץ במקל, חיילי עופרת, בקיצור – כל מה שהלב ביקש. למראה ה־“עשיריה” היה מוטילי מתרצה ועושה רצונה של הזקנה.
מדי שבת בשבתו, בשעות אחר הצהרים, היה מוטילי נכנס אל אסתר־מלכה לקרוא לפניה את פסוקי החומש שלמד אותו שבוע בחדר. חלף זה כבר היה מוכן בשבילו רימון אדום־לחיים, אגס בשל וצהוב, ערמונים צלויים או תפוח זהב גדול ולוהט. ואסתר־מלכה היתה מתמוגגת מנחת ומספרת למוטילי מן הסיפורים והאגדות שהיתה קוראת ב“צאינה וראינה” שלה.
מפיה שמע התינוק על גן העדן והגיהינום, על תחית המתים, על צדיקים וצדקניות שארעו להם נסים ונפלאות ועוד, ועוד. יושב היה אצלה שעות על שעות ומרחף בעולם הדמיון. אמו ואביו ידעו היכן נמצא מוטילי והיו קוראים לו רק כשהגיעה השעה להתפלל, לסעוד ולעלות על משכבו.
באחת השבתות, כשרצה מוטילי להכנס אל חדרה של אסתר־מלכה, עכבה אמו בעדו ואמרה לו:
– מוטילי, היום אסור ללכת אל אסתר־מלכה; היא… נפטרה; נשמתה עלתה השמימה…
מוטילי עמד כנדהם, פיו היה פעור ולא הבין את הנעשה.
– ולא אוכל עוד לראותה? – שאל.
– כן, ילדי, – אמרה אמו – אסתר־מלכה היתה צדקת והיא תקום בתחית המתים. ואז נשוב כולנו לראות אותה.
מוטילי לא ידע את נפשו. התכונה בחצר היתה גדולה מן הרגיל. שכנים יצאו ונכנסו לחדרה של אסתר־מלכה ופניהם היו עצובות. רק עם צאת הכוכבים הופיעו בחצר נשים וגברים זרים שמעולם לא היה להם עסק כאן. כולם פנו אל חדרה של אסתר־מלכה. מוטילי נצטווה שלא לצאת מן הבית, אולם מבעד הדלת יכול היה לראות בעבור ההלויה. יהודים נושאי פנסים קשקשו בקופסאות וקראו “צדקה תציל ממוות”; אחריהם נישאה אסתר־מלכה על מטה כשהיא עטופה סדין לבן וכל שכני החצר מלווים את המטה.
רק עתה הבין מוטילי את אשר קרה ופרץ בבכי מר. אמא חבקה ראשו בידיה ונחמה אותו:
– אל נא תבכה, מוטילי, ראה תראה, אסתר־מלכה תשוב ותקום בתחית המתים, הלא צדקת גמורה היתה.
*
עברו שבועות וחדשים. מוטילי לא שכח את אסתר־מלכה; תמיד היה הוגה בה ומתגעגע עליה בסתר לבו. בחלומו היה רואה אותה בשבתה בשבת אחר־הצהרים בחדרה הקטן ליד שולחנה שמפה צחורה היתה פרושה עליו ופמוטי הכסף הגדולים הבריקו. היא היתה מספרת לו את סיפורי הנפלאות והוא היה חוזר לפניה על תלמודו. בהקיצו היה חוזר ושואל את אמו:
אמא, מתי יהיה תחית המתים?
– בקרוב, חביבי, בקרוב, אם ירצה השם.
שבת אחת אחרי חג הפסח אמר מוטילי אל לבו: אתגנב בלאט אל האגף אשר בו היה חדרה של אסתר־מלכה ואראה את הנעשה בו. אמר ועשה. חרש, מבלי שהשגיחו בו הוריו, נתקרב אל חדרה של אסתר־מלכה. וראה זה פלא, דלת החדר היתה פתוחה לרווחה כבימים מאז וליד השולחן שמפה צחורה היתה פרושה עליו ישבה אסתר־מלכה בשביס השבת ובמשקפי־הכסף כשפניה זוהרות מקדושת השבת ועיניה בספר הגדול שהיה פתוח לפניה…
מוטילי נפעם ונרעש ורגע לא ידע אם לעבור את סף החדר ואם לא.
פתאום עקר את רגליו והתחיל לרוץ אל עבר ביתו, התפרץ פנימה וקרא בקול:
– אמא! אבא! תחית המתים! אסתר־מלכה! תחית המתים!
מוטילי רעד כעלה נדף ואמו ואביו לא ידעו כיצר להרגיעו. סוף סוף הושיבה אותו אמו על ברכיה ודברה אליו בשקט ובנחת:
– לא, מוטילי, אין עדיין תחית המתים; לא אסתר־מלכה היא האשה אשר ראית יושבת בחדרה, כי אם אחותה הצעירה ממנה בשנה או שנתים, שעלתה לפני ימים ספורים לירושלים ובאה לגור בחדרה של אסתר־מלכה המנוחה. אף היא אלמנה וצדקת כאחותה ובמות אסתר־מלכה החליטה לעלות לירושלים ולעשות בה אף היא את ימיה האחרונים.
מוטילי שקע במחשבות ולאחר שעה ארוכה נשא אל אמו עיני תחנונים ושאל:
– והמשיח?… ותחית המתים?… ואסתר־מלכה?…
– כן, בני, – אמרה האם – המשיח יבוא, אם ירצה השם, וכל המתים יקומו מקברותיהם, ובתוכם גם אסתר־מלכה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.