…והנה יצאתי מענין האגרת כי מרוב שמחה ונחת דברתי עד הנה, כי מגלתך תוכה רצופה אהבה, נחת ינחת בה איש כמוני, והיא עוררה שמחתי להרבות דברי, נא אל יקרא עלי וקול כסיל ברוב דברים. וכה אמַר למעלתך תשואת חן חן על ספרך אשר כתבת להורות לכל נברא בצלם, כי בצלם אלהים יתהלך איש, ושיש דין על כל המעשה, ושהצלם הנכבד הזה המבדיל בינינו ובין כל חיה ושאר לעד ועד נצח יראה אור. חזקת ידים רפות במליך, וברכים כושלות הקימות במופת, וירם משה את ידו ויך את הסלע ויצאו מים וישת העם, ועליך השמים יתנו טלם טל אורות להאיר במחשך הלבבות, יערוף כמטר לקחך תזל בטל אמרתך, לא ישובו ריקם כי אם הרוו את הנפשות הצמאות, והולידו והצמיחו בקרבם מחשבות נאמנות. מי יתן והיה לבב כל העם כלבבך, לאחוז בנועם מליך ולחפור את כל איש שפתיך בעיון צח, או אז יכנע לבבם הערל, ואז אחריהם במו פיהם ירצו סלה לסור ממוקשי מות לאור באור החיים. ומעולם לא נאסר דבר זה להוכיח דברי האמונות והדיעות במופתים שכליים, כל דברי אמת בני אל אחד המה, האמונה התורה והקבלה הנאמנה, הטבע ומחקר השכל הישר, כלם מרועה אחד נתנו, מה' אלקים אמת, ואשרי מי שיחזק האמונות במופתים שכלים, ואם יזכני ה׳ ואוציא ספר מעין גנים, שבו חלק אחד המבאר שרש יסר ושרש יבח יתבאר לכל בעל שכל, שכל לשון תוכחה והוכחה שבספרי תנ“כ הונחו על הברור המדעי שאין עליו חולק, פעמים ברור בחוש, פעמים על ידי מושכל ראשון, ופעמים ע״י מופת חותך שכלי באופן שגם בעל הריב צריך להודות, ושם בארתי בארוכה כל מקראי קדש שנזכרו בם לשונות של תוכחה, ולמען אתנצל לפניך ידידי אעתיק פה בקצרה פירוש פסוק אחד שבס' משלי המבואר שם, אמר שלמה ע”ה נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת. פירוש מלת חכם בארנו בספר גן נעול שהוא על בעל מאסף שתי התורות ונוהג כן, תאר מוכיח על המבאר הענינים האמוניים על ידי מופתים שכליים, ומלת שמיעה על הקבלה והאמונה בלי מופת, ועתה יתפרש היטיב, ידוע כי תבנית גוף האדם נאה בצלמו ואמנם אם יתנו עליו גם העדי זהב וכסף אז יפואר ביותר, וכן לענין האמונות והמופתים בעניני הנפש מי שלבו טוב לקבל החכמה והתבונה מפי רבו הנאמן ומתעדה נפשו בחכמה נפשו יקרה מאד. ואולם אם אחר שקבל התלמיד באמונה בא חכם מופלג, וברר לו אמונותיו על ידי מופתים שכליים, תיקר נפשו כהנה וכהנה לכבוד ולתפארת, ועל זה אמר כמו נזם זהב וחלי כתם המיפה יותר את הגוף היפה, כן מוכיח חכם הדובר על אזן שומעת כלומר על אזן התלמיד שקבלה כבר הכל באמונה שתיקר נפשו יתר כאשר היתה עד כה.

הנה פירוש זה לי כסות עינים ונוכחתי שלא עלה על לבי ח“ו לדבר דופי על אנשים טובים וצדיקים רופאי הנפשות הנותנים כבוד לה' ולתורתו, אשר חלק להם הרבה מן השכל והבינה להוכיח בהם דברי האמונות והדיעות, ולולא יראתי כי יאריכו הדברים ותשוב המגלה להיות ספר, הייתי מתוכח עם מעלת אדוני יצ״ו. והייתי מחייבו להראני את המקומות, אשר מצא בספרי כי העזתי פנים לדבר נגד החקירה האמתית ונגד המופתים הישרים, הלא זה דברי כאש נגד מכחישי הדת מנאצי אל הנשענים לבד על שכלם התועה והאומרים שהשכל האנושי הוא החכמה, האומרים לאל סור ממני ודעה דרכיך לא חפצנו כי אין חכמה ודעת זולת מה שיורה עליו שכלנו הנפגם והרצוץ, ולכן הוכחתי במישור לענוי ארץ שכל לשון חכמה שבספרי הקדש, כלם מונחים על החכמה הגמורה שהם החקים האלהיים, וכל איש ישראל המחזק חקי החכמה בטעמים שכליים, וכל שכן מי שרחב לבבו לחזק דברי תבונות שהם האמונות והדעות (לפי שאין על חקי החכמה מופתים שכליים) במופתים שכליים, במעשה שמן רוקח אשר עשית בספרך, ההוא יקרא איש מבין נבון משכיל, יודע, נוסף על אמונתו וחכמתו, ואם אזכה להוציא לאור הספר הנ”ל יתבררו הדברים ואז יסור ממני לזות שפתים.

ורואה אני כי האדון רומז בקצרה ובראשי פרקים להגיד לאיש כמוני מה שיחו בספרו הנכבד, וזה האות כי אדוני חושב שעדין לא קראתי בו, אין הדבר כן, כי היה בידי הספר הזה כמו יום אחד, ומרוב חשקי לשתות בצמא את דבריו, קראתיו מראשו לסופו, ומה מאד מתקו בפי מליצותיו הנפלאות. תמה אני אם יש בדור הזה בין חכמי העמים מליץ וסופר מהיר בלשון אלמניא כמוך, הוצק חן בשפתותיך, ואין ספק אלו כתבת הדברים בלשון הקדש היית מפליא כהנה וכהנה, ואל יחשדני האדון לעזות ולגבה לב אם אמר שתהלה לאל הבנתי דבריו, כי קצת אני מורגל בספרי פלאטא, כי קראתי רעפובליקא שלו, ואמת הדבר כי הגדתי דבריך לפני איזה חכמים אנשי שכל, והיה להם נחת ובקשו פני להעתיקו בלה״ק, והתנצלתי כי אין הספר בידי, כי המשאיל לקחו מידי והשאילו לאיש אחר ולא שב לידי עדיין, ואם יבוא לידי ואוכל לו אעתיקנו ללשון הקדש, ועתה אפריון נמטיו למר על הכבוד שכבדני לשלוח לי את הספר, ואם יצוה ה׳ חסדו, ואפנה לבי מטרדותי, ויקל מעלי עולי, אפן אל מנחתו, ואעתיקנו כפי כחי אולי יהי לרצון לפניו.

אחת שאלתי מאת אהובי ידיד נפשי, יהי נא לבו נכון עלי, יצוה עלי בחסדו ואני אעשה, כי מנעוריו עד היום הזה דבקה נפשי בחכמים ומשכילים, ומצדיקי הרבים. תהלה לאל אינני מכת החנפים ולא מכת המתגאים, דבקה לעפר נפשי ואת דובר צדקות והולך משרים מרומים אשכן, וממעל לכוכבים אשים כסאו, שם יהיה מושבך לחסות בסתר כנפי אלהים, אמתו יהי לך צנה וסוחרה, הוא ידריכך על במתי ההצלחות המדומות והאמתיות כחפץ נפשך היקרה המלאה דעת ותבונה וכחפץ נפש אוהבך השמח ביום טובתך, והדורש שלומך כל הימים.

הקטן נפתלי הירץ ווייזיל.

ושיטה אחרונה תפלה לאלהים עליון, יכתבהו ויחתמהו בספר החיים עם מ״ צדיקי ישראל.