הַנְפָשוֹת.
אִמָא.
יוֹסֵף – בֶּן תֵּשַע שָנִים.
אַמְנוֹן – בֵּן שֶבַע שָנִים.
יְמִימָה – בַּת שְמוֹנֶה.
תָּמָר – בַּת חָמֵש.
יְלָדִים.
(חדר, משני העברים דלתות. דלת אחת פונה החוצה, והשניה – אל החדר הסמוך. אצל החלון יושבת אמא ומעינת בספר. על יד השלחן העומד אצל הכתל, מצד אחד, יושבת ימימה וכותבת1 במחברת, מן הצד השני סורקת תמר הקטנה את שערותיה ומשוררת:}
הֵידָד, הֵידָד, גִנָה קְטַנָה!
שָלוֹם, שָלוֹם לָךְ, רַעֲנַנָה!
אֶת הָעֵצִים כִּסוּ עָלִים,
וּבַפְּרָחִים יָרְדוּ טְלָלִים.
הַצִפֳּרִים דָאוּ בָאוּ,
הֵן מְסַפְּרוֹת מַה שֶרָאוּ,
מַה שֶשָמְעוּ מִמֶרְחַקִים –
לָעֲנָפִים הַיְרַקְרַקִים!…
יִשְמַע, יִשְמַע לוֹ כָל עָנָף
שִׂיחֹות בַּעֲלֵי הַכָּנָף!
אֲנִי יֶלֶד – לֹא אַאֲזִינָה,
שְׂפַת צִפֳּרִים לֹא אָבִינָה!
נָעִים לִי רְאוֹת מְעוּפָן,
נָעִים שְמוֹעַ רַק צִפְצוּפָן.
הֵידָד! הֵידָד! הוֹ חֲבֵרִים!
נִקְטֹף פְּרָחִים, נִקְלַע זֵרִים,
עִזְבוּ פִּטְפּוּט הַצִפֳּרִים –
רְאוּ הַשְבִילִים יָפִים, צָרִים,
רוּצוּ מַהֵר וְהִתְחַבָּאוּ –
הַמַחְבּוֹאִים פֹּה מָה רַבּוּ!
דוּמָם שְבוּ בִמְקוֹמוֹתֵיכֶם
וְאַל תַּגִידוּ לִי אַיֵכֶם!
אִמָא. תָּמָר, מֵאַיִן יוֹדַעַת אַתְּ אֶת הַשִיר הַיָפֶה הַזֶה? –
תָּמָר (פוסקת לסרק שערותיה). לָמַדְתִּי אוֹתוֹ; (בהתפעלות) כָּל הַשִירִים שֶיוֹסֵף וְאַמְנוֹן לוֹמְדִים– יוֹדַעַת גַם אָנִי!
אמא. אֵיךְ זֶה? הֵן לֹא תֵדְעִי עוֹד, קְטַנָתִי, לִקְרֹא בַסֵפֶר!
תמר (מתאדמת קצת). אֲנִי יוֹדַעַת, מְעַט אֲנִי יוֹדָעַת! גַם אֶתְמוֹל יָדַעְתִּי בַסֵפֶר: “חָתוּל”, “כֶּלֶב”! – “יֶלֶד”
לֹא יָדַעְתִּי… “יֶלֶד” – הוּא עַל הַדַף הַשֵנִי! יֶלֶד – קָשֶה, אֲבָל
“חָתוּל”, “כֶּלֶב” – יָדָעְתִּי!
אמא (נגשת אליה ולוקחת אותה בזרועותיה). יַלְדָה טוֹבָה אָתְּ! אוּלָם אֲנִי שוֹאֶלֶת אוֹתָךְ: אֵיךְ זֶה לָמַדְתְּ אֶת
הַשִיר מֵעַל הַסֵפֶר?
תמר. כְּלוּם צְרִיכִים לִלְמֹד שִיר מֵעַל הַסֵפֶר? שָמַעְתִּי אֶת הַשִיר מִפִּי יוֹסֵף – וָאֶלְמַד אוֹתוֹ גַם אָנִי.
אמא. וְאַמְנוֹן יוֹדֵעַ אֶת הַשִיר?
ימימה (שאינה פוסקת מכתב). אַמְנוֹן לֹא לָמַד אֶתְמוֹל, טָרוּד הָיָה בַּחַתוּלָיו…
תמר. אָמְנָם צָרִיךְ לַחֲמֹל עַל חֲתַלְתּוּלִים קְטַנִים… (אל אמא) אִמָא, הֲרֵי הֵן הוֹלְכוֹת כְּבָר, אֶתְמוֹל נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם, עֵינַיִם קְטַנוֹת וִירַקְרַקוֹת!
ימימה. אֶת כָּל חֲלָבוֹ נתַן לָהֶם.
תמר. שֶקֶר! שֶקֶר! חֲצִי הַסֵפֶל – אֲנִי רָאִיתִי, רַק חֲצִי הַסֵפֶל! הֵן חֲתַלְתּוּלִים קְטַנִים אֵינָם שוֹתִים
הַרְבֵּה.
אמא. וְאֶת הַשִיר לֹא לָמַד? –…
יוסף (נכנס בחפזון מן החוץ) הֶהָיוּ פֹה חֲבֵרָי? –
תמר. לֹא.
אמא. גְשָה נָא אֵלַי, מָה אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כַּךְ… אֵיזֶה חֲבֵרִים? –
יוסף. חֲבֵרִים! נוֹעַדְנוּ לָלֶכֶת הַגַנָה, כֻּלָנוּ! לֹא בָאוּ? (פונה אל הדלת) אֵצֵא נָא הַחוּצָה וְאֶרְאֶה אוֹתָם.
אמא. חַכֵּה, חַכֵּה… מָה אַתָּה מְמַהֵר, יוֹסֵף, אַיֵה אַמְנוֹן? –
יוֹסף (שותק רגע). אַמְנוֹן? – הוּא הוֹלֵךְ!…
(רץ בחדוה אל אמא)
רוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹת אֶת הַצִיֻן שֶקִבַּלְתִּי הַיוֹם
(משליך את ילקוטו מעל כפתו ומוציא את ספר=הזכרון)
רְאִי פֹה לְמַטָה!… בְּעַד הַשִיר: “הֵידָד, הֵידָד!” – כָּל הַתַּלְמִידִים לֹא יָדְעוּ
עַל־פֶּה כָמוֹנִי, אֲנִי אָמַרְתִּי אֶת הַשִיר בְּהַטְעָמָה…
כַּךְ:
הֵידָד, הֵידָד, גִנָה קְטַנָה!
שָלוֹם, שָלוֹם לָךְ, רַעֲנַנָה!
אֶת הָעֵצִים כִּסוּ עָלִים,
וּבַפְּרָחִים יָרְדוּ טְלָלִים.
הַצִפָּרִים…"
כַּךְ! וְכַאֲשֶר כִּלִיתִי, אָמַר הַמוֹרֶה: טוֹב מְאֹד! טוֹב מְאֹד!
(אמנון נכנס סר וזעף עם ילקוטו, הוא עובר מהר את החדר מבלי דבר דבר ונכנס אל החדר הסמוך)
ימימה. אֶל חֲתוּלָיו בְּוַדַאי.
יוֹסף. אַתְּ, יְמִימָה, דֹמִי! (אל אמא) הֲרֵי הִיא כוֹעֶסֶת עָלָיו עַל שֶלֹא נָתַן לָהּ אֶת הַצִיוּר הָאָדֹם…
ימימה. הֶ – הֶ! כְּבַר יֵש לִי צִיוּר כָּזֶה, רְאֵה!
(מראה לו ציור אדום)
מַחְבֶּרֶת חֲדָשָה קָנִיתִי לִי, רְאֵה! וְנָתְנוּ לִי אֶת הַצִיוּר נוֹסָפוֹת.
(מראה לו את המחברת)
(שתיקה. מן החדר הסמוך נשמע קול אמנון: "הידד, הידד גנה קטנה; שלום, שלום לך, רעננה, את העצים כסו עלים ובפרחים ירדו טללים).
אמא (בחשאי אל יוסף). אֵיזֶה צִיֻן קִבֵּל אַמְנוֹן? –
יוֹסף (נבוך). כַּךְ… לֹא טוֹב… הַמוֹרֶה אמר כִּי יְתַקֵן…
(שתיקה. מן החדר הסמוך נשמע: הצפרים באו באו, הן מספרות מה שראו, מה ששמעו במרחקים – לענפים הירקרקים)
– מָחָר יְנַסֵהוּ הַמוֹרֶה עוֹד פַּעַם; מָחָר יְתַקֵן…
אמא. אֲבָל אֵיזֶה צִיֻן קִבֵּל הַיוֹם אַמְנוֹן? –
יוֹסף (מגמגם קצת). נוּ – נוּ… תַּלְמִידִים רַבִּים לֹא יָדְעוּ הַיוֹם… רַק אֲנִי… וְעוֹד אֲחָדִים יָדְעוּ אוֹתוֹ…
תמר (קופצת מעל חיק אמא). וְגַם אֲנִי יוֹדָעַת!
יוסף (ברוגז על תמר). מִי שוֹאֵל אוֹתָךְ? –
(תמר מסתירה את ראשה בסנר אמא. שתיקה. מן החדר השני נשמע: הידד, הידד, גנה קטנה…)
ימימה (בקול רם). עַתָּה הוּא לוֹמֵד: אֶתְמוֹל צָרִיךְ הָיָה לְהַאֲכִיל אֶת חֲתוּלָיו!…
(ילדים רבים נדחקים ברעש אל תוך הבית, לבושים בגדי קיץ, לאחדים מהם יש כדורים, מקלות, נחשים מעופפים ועוד צעצועים).
ילד אחד. יוֹסֵף פֹּה? –
(ראה את יוסף וקרב אליו)
הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ הַגַנָה, הֲתֵלֵךָ אִתָּנוּ?
יוסף (מביט נבוך אל דלת חדר אמנון). אֲנִי הוֹלֵךְ…
ילד שני. קַח אִתְּךָ אֶת כַּדוּר אֲחוֹתֶךָ.
ימימה (קמה מן השלחן). וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן אוֹתוֹ לָכֶם, גַם אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת!
אמא. לְכִי גַם אַתְּ וְתֵלֵךְ נָא גַם תָּמָר קְטַנָתִי, (אל תמר) רוֹצָה אַתְּ, תָּמָר? –
תּמר (חושבת). אֲנִי רוֹצָה, וְאַמְנוֹן?…
(שתיקה, מן החדר נשמע: הצפרים באו באו, הן מספרות מה שראו…).
אמא. אַמְנוֹן לֹא יֵלֵךְ עִמָכֶם הַיוֹם… אַמְנוֹן חוֹזֵר עַל הַשִיר… לְכוּ לְבַדְכֶם?
(הכל יוצאים, יוסף שוהה קצת ומביט בתחנונים בפני אמא ויוצא אחרי חבריו, אמא נשארת לבדה. היא שותקת. מאזנת לקול הבא מן החדר השני).
אמא (בּקול מצוה). אַמְנוֹן!
(אמנון בא מן החדר עגום, ופניו חורים).
אמא. מַדוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ הַגַנָה? – (הוא שותק) וְאֶת הַשִיר אַתָּה יוֹדֵעַ? –
אמנוֹן (בקול רפה). כֵּן.
אמא. אֱמֹר! –
אמנון (מקריא את השיר).
אמא. טוֹב, רְאֵה אַף רְאֵה אַמְנוֹן, הִנֵה עָבַרְתָּ עַל הַשִיר שְתַּיִם, שָלֹש פְּעָמִים וּכְבָר אַתָּה יוֹדְעֵהוּ עַל־פֶּה.
בַּעַל כִּשְרוֹנוֹת אַתָּה, אֶלָא שֶהַחֲתוּלִים הָיוּ בְעוֹכְרֶיךָ! לֵךְ
אַמְנוֹן אֶל הַגָן, אִם הִתְחַבְּאוּ חֲבֵרֶיךָ – בַּקְשֵם
וְתִמְצָאֵם!…
אמנון (מביט בעצב בפני אמא). אִמָא… (מתחיל פתאום לבכות).
אמא (נגשה אל אמנון ומחליקה את שערותיו). לֵךְ, אַמְנוֹן, אֶל הַגָן… (היא מוחה את דמעותיו) יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַשִיר הֵיטֵב…
(אמנון יוצא החוצה בראש כפוף, כשידיו מכסות את עיניו; אמא מלוה אותו עד הדלת).
אמא (נכנסת אל החדר הסמוך ושבה משם תכף עם ילקוטו של אמנון, מחפשה בו ומוציאה את ספר הזכרן2, מעלעלת בו מעט, וקוראה בקול עצוב) אֶ – חָ – ת!"
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.