מֵעוֹלָם לֹא סִפַּרְתִּי לְשוּם אָדָם סִפּוּר הַמַעֲשֶׂה עַל אֹדוֹת גַזְלָנִים, מִשוּם שֶלֹא רָאִיתִי “גַזְלָן” מִיָמַי, וְכִמְעַט שֶחָדַלְתִּי לְהַאֲמִין, שֶיֶשְנָם בְּעוֹלָם זֶה אֲנָשִים רָעִים כָּאֵלֶה הַהוֹרְגִים נְפָשוֹת.
וְעַל אֹדוֹת דָבָר, אֲשֶר לֹא רָאִיתִי וַאֲשֶר אֵינֶנִי מַאֲמִין בּוֹ, אֵינֶנִי אוֹהֵב לְסַפֵּר. אַךְ פַּעַם אַחַת יָשַבְתִּי בֵין יְלָדִים, וְהַיְלָדִים הָהֵם בִּקְשוּנִי עַד־מְאֹד, שֶאֲסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה סִפּוּר־הַמַעֲשֶׂה, כִּי יָדְעוּ הַיְלָדִים, שֶיוֹדֵעַ אָנֹכִי לְסַפֵּר סִפּוּרִים.
וְאוּלָם אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם, לַקְטַנִים: אֱמֶת הַדָבָר, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת זֹאת, וְאוּלָם יוֹתֵר מֵאֲשֶר אֵדַע לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אֲנִי אוֹהֵב לִשְמֹע אוֹתָם. סַפְּרוּ לִי אַתֶּם הַפָּעַם!
אָז סְבָבוּנִי הַיְלָדִים, כִּתְּרוּנִי וְאָמְרוּ לִי: אַף אָמְנָם גַם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אָנוּ אֶת הַדָבָר הַזֶה. וְאוּלָם לֹא יָפִים הֵם הַסִפּוּרִים אֲשֶר אָנוּ יוֹדְעִים, כִּי מִן הַסֵפֶר הֵם.
אֲנִי אַךְ שָמַעְתִּי אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וָאֶסְפֹּק כַּף, וָאֶקְרָא: אֲהָהּ, כַּךְ אַתֶּם מְדַבְּרִים בְּסִפְרֵיכֶם אֲשֶר נָתְנוּ לָכֶם!
אָז קָרָא הַגָדוֹל שֶבַּיְלָדִים: לֹא הָא! לֹא הָא! גַם הַסֵפֶר שֶלָנוּ יָפֶה הוּא, וְאוּלָם סִפְרֵנוּ זֶה – הֲרֵי הוּא רַק סֵפֶר!… סֵפֶר בִּלְבָד… וְאַתָּה – מִן הַלֵב אַתָּה מְדַבֵּר! סֵפֶר וָלֵב, סֵפֶר וָלֵב? – הַלֵב עָדִיף!
אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה דִבֶּר הַגָדוֹל שֶבַּיְלָדִים, וְאוּלָם זֶה הַגָדוֹל שֶבַּיְלָדִים אַף הוּא עוֹד קָטָן הָיָה, וְלָכֵן לְקַחְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי וְנָשַקְתִּי לוֹ בְרֹאשוֹ, כִּי יָפֶה דָרַש, וְאִם כִּי לֹא צָדַק בְּדָרְשוֹ! אֲנִי אָמְנָם אָמַרְתִּי לוֹ, אֲשֶר לֹא צָדַק, כִּי גַם הַסְפָרִים, אֲשֶר אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לָהֶם לַקְטַנִים, גַם הֵם, כְּדִבְרֵי בְנֵי אָדָם חַיִים – מִן הַלֵב הֵם בָּאִים.
וְיֶלֶד קָטָן אֶחָד, אֲשֶר עָמַד מֵרָחוֹק, שָאַל אוֹתִי: אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ סִפּוּר עַל אֹדוֹת גַזְלָן? אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בַיֶלֶד, אֲשֶר עָמַד מֵרָחוֹק, וְעָנִיתִי אוֹתוֹ קְצָרוֹת:
– עַל אֹדוֹת גַזְלָן? אֵין גַזְלָנִים בָּעוֹלָם! הַיֶלֶד הִתְרַחֵק מִמֶנִי עוֹד יוֹתֵר וְאָמָר: – אֲנִי עַצְמִי, הֲרֵי גַזְלָן אָנֹכִי. הָרַגְתִּי הַיוֹם שְנַיִם זְבוּבִים. אֲנִי חָפַצְתִּי לִצְחֹק לְדִבְרֵי הָרוֹצֵחַ הַזֶה, וְאוּלָם הֵיטֵב חָרָה לִי עָלָיו עַל אֲשֶר עָשָׂה אֶת הָרֶצַח הַזֶה, וָאֶתְאַפֵּק וְלֹא צָחַקְתִּי, רַק שָאַלְתִּי אוֹתוֹ: – מַדוּעַ? מַדוּעַ הָרַגְתָּ אֶת הַזְבוּבִים הַשְנָיִם? עֵינֵי הַיֶלֶד הַקָטָן הִבְרִיקוּ כְאֵש מַמָש וְעָנָה לִי: – קִנֵאתִי בָהֶם, בַּזְבוּבִים, שֶהֵם עָפִים, וַאֲנִי – גָדוֹל אֲנִי מֵהֶם וְחָזָק מֵהֶם וְלָעוּף אֵינֶנִי יָכוֹל. הֲנִיעוֹתִי עָלָיו בְּרֹאשִי וָאֹמַר: – אִם כֵּן, עוֹד רַע אַתָּה מִלָקִיש הַגַזְלָן, שֶהוּא רַק גַזְלָן הָיָה, אַךְ בַּעַל קִנְאָה לֹא הָיָה, וְאַתָּה – גַזְלָן אַתָּה וּבַעַל קִנְאָה גַם יָחַד!
הַדְבָרִים הָאֵלֶה אַךְ יָצְאוּ מִפִּי וְכָל הַיְלָדִים סְבָבוּנִי מֵחָדָש, כִּתְּרוּנִי כֻלָם וְקָרְאוּ: – לָקִיש הַגַזְלָן! לָקִיש הַגַזְלָן! יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת לָקִיש הַגַזְלָן! אָנָא, סַפֶּר נָא לָנוּ! הוֹי, כַּמָה אֵינִי אוֹהֵב אֶת סִפּוּרֵי־הַמַעֲשִׂיוֹת עַל אֹדוֹת הַגַזְלָנִים, וְאוּלָם עַל דְבַר לָקִיש הַגַזְלָן סִפַּרְתִּי לָהֶם, כִּי בִקְשוּ אוֹתִי הַיְלָדִים עַד־מְאֹד, וּבֵינֵיהֶם גַם אוֹתוֹ מְרַצֵחַ־הַזְבוּבִים הַקָטָן, אֲשֶר קָרַב אֵלַי לְאַט־ לְאַט וְנָתַן בִּי שְתֵּי עֵינַיִם שְחוֹרוֹת וּבוֹעֲרוֹת כְּלַפִּידִים, אֶלָא שֶלֹא יָרֵאתִי מִפְּנֵי הָעֵינַיִם הַלָלוּ כָל עִקָר. אָדָם אֲנִי וְלֹא זְבוּב. וְאַף אָמְנָם טוֹב הָיָה, שֶלֹא הָיוּ לִי כְנָפַיִם, לוּ הָיוּ לִי כְנָפַיִם וַהֲרָגָנִי.
הֵם כֻּלָם יָשְבוּ מִסָבִיב לִי, אֲנִי בַתָּוֶךְ יָשַבְתִּי וַהֲחִילוֹתִי אֶת סִפּוּרִי בְאֵלֶה הַדְבָרִים:
א. 🔗
אֶת לָקִיש לֹא יְדַעְתֶּם? טוֹב, טוֹב שֶלֹא יְדַעְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי הָיָה לָקִיש יֶלֶד רַע עַד־מְאֹד. פַּעַם אַחַת יָצָא לָקִיש מִבֵּית אָבִיו וְאִמוֹ וְלֹא שָב עוֹד הַבַּיְתָה יָמִים וְשָנִים הַרְבֵּה.
אַחַר הַצָהֳרַיִם יָצָא. אָבִיו יָשֵן שֵנָה שֶל אַחַר הַסְעֻדָה וְאִמוֹ יָצְאָה אֶל הַשְכֵנָה – וְלֹא יָדְעוּ כִּי הָלַךְ בְּנָם.
לְעֵת־עֶרֶב, כַּאֲשֶר יָשְבוּ הָאָב וְהָאֵם אֶל הַשֻלְחָן, הָיָה הַכִּסֵא הַשְלִישִי רֵיק, כִּי נִפְקַד מְקוֹם הַבֵּן. שָאַל אַבָּא אֶת אִמָא: אַיֵה בְנֵךְ? עָנְתָה אִמָא לְאַבָּא: הַגֵד לִי קֹדֶם אַיֵה בִנְךָ אַתָּה, וְאַגִיד לְךָ אָנֹכִי אַיֵה בְנִי. הֶחֱרִיש אַבָּא רֶגַע וְשָאַל: אַיֵה בְנֵנוּ? וְלֹא עָנְתָה אִמָא לְאַבָּא דָבָר, כִּי לֹא יָדְעָה אַף הִיא אָנָה הָלַךְ הַיָלֶד. קָמוּ בְאֶמְצַע אֲרֻחָתָם וְהָלְכוּ וְשָאֲלוּ
אֶת הַשְכֵנִים, אַבָּא – נֵתַח הַבָּשָׂר בֵּין שִנָיו, אִמָא – כַּף הַמָרָק בְּיָדָהּ, הָלְכוּ וְשָאָלוּ: – אֶת לָקִיש בְּנֵנוּ אוּלַי פְּגַשְתֶּם? אֶת לָקִיש בְּנֵנוּ אוּלַי רְאִיתֶם? כִּי נֶעְלַם לְפֶתַע פִּתְאֹם!… שָמְעוּ הַשְכֵנִים שָמָעוּ, תָּמָהוּ, הִרְחִיבוּ עֵינַיִם, מָשְכוּ בַכְּתֵפַיִם! לֹא רָאוּ, לֹא יָדָעוּ. שָבוּ הַהוֹרִים לְבֵיתָם, נֶאֱנָחוּ, בָּכוּ וְלָקִיש אֵינֶנוּ.
ב. 🔗
וְלָקִיש הָלַךְ לוֹ אֶל הַיָעַר. רַק לְשָעָה יָצָא. וְכֹה אָמַר לָקִיש בְּצֵאתוֹ: – אֵלֵךְ לִי מְעַט אֶל הַיַעַר, אֶהְיֶה שָם רֶגַע וְאָשוּב. הָלַךְ לוֹ, הָלַךְ לוֹ לָקִיש, רָאָה אֶת הַיַעַר מֵרָחוֹק, וְאָמַר: כְּבָר אֲנִי רוֹאֵהוּ, קָרוֹב הוּא! אַךְ לֹא הָיָה הַיַעַר קָרוֹב. רַק נִדְמָה לוֹ, שֶהוּא קָרוֹב… כָּכָה הֵמָה הַיְעָרוֹת. מַשְחִירִים הֵם מֵרָחוֹק, מֵרָחוֹק… וְרוֹמְזִים לָנוּ: קְרוֹבִים אָנוּ! קְרוֹבִים אָנוּ!
וְלָקִיש לֹא יָדַע אֶת טֶבַע הַיְעָרוֹת וְהָלַךְ לוֹ, הָלַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו. שָעוֹן הָיָה לוֹ בַצַלַחַת, שָעוֹן עָגֹל עִם שְנֵי שַרְבִיטִים, אֶחָד גָדוֹל וְאֶחָד קָטֹן, וְאוּלָם מְחִירוֹ הָיָה אֲגוֹרָה אַחַת, וּמִשוּם שֶהָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה אַחַת, הָָיָה הַשָעוֹן אִלֵם. הַשַרְבִיטִים הָיוּ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם אֶחָד, לֹא נָעוּ, לֹא זָעוּ, וְכַאֲשֶר שָׂמוּ אוֹתוֹ עַל הָאֹזֶן, לֹא הָיָה מַשְמִיעַ דָבָר. כִּי עַל כֵּן הָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה אֶחָת.> וְלֹא יָדַע לָקִיש, שֶעָבְרָה כְבָר הַשָעָה, עָבָרָה, וְעוֹד אַחַת אַחֲרֶיהָ וְעוֹד שְלִישִית, שָלֹש שָעוֹת!
ג. 🔗
רָמַז לוֹ הַיַעַר: קָרוֹב אָנִי! קָרוֹב אָנִי! וּלְסוֹף נַעֲשָׂה קָרוֹב. וְאוּלָם בִּהְיוֹת הַיַעַר קָרוֹב אֵלָיו הִתְחִיל הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ לְלָקִיש. וַיַעֲמֹד לָקִיש וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ: הִנֵה רָעַבְתִּי, אִם אֹמַר: אָשוּבָה הַבַּיְתָה, אֶרְעַב עוֹד זְמַן רָב, וַאֲנִי שָמַעְתִּי אוֹמְרִים: בְּתוֹךְ הַיְעָרוֹת יֵש אֲשֶר מוֹצְאִים פְּרִי־גַרְגְרִים; אֲלַקֵט נָא אֶת הַפְּרִי הַשָחוֹר וְהַמָתוֹק הַזֶה, אֶבְלַע אוֹתָם זֶה אַחַר זֶה וְלֹא אֶרְעָב.
נִכְנַס לָקִיש אֶל הַיַעַר, תָּר אַחֲרֵי פְּרִי־גַרְגְרִים בַּיַעַר הַגָדוֹל הַהוּא וְלֹא מָצָא אַף גַרְגַר אֶחָד. וַיֹאמַר: יֶשְנָם! יֵש פְּרִי־גַרְגְרִים בְּיַעַר זֶה, וְאוּלָם
מִן הַצֹרֶךְ הוּא לָלֶכֶת בּוֹ עָמֹק עָמֹק… אַךְ בּוֹ בָרֶגַע עָמַד וְאָמָר: – אַף אָמְנָם עָמֹק הוּא הַיַעַר וְאֵיךְ אֵצֵא מִתּוֹכוֹ? אֵיךְ אֶמְצָא אֶת דַרְכִּי הַבָּיְתָה? בִּקֵש וּמָצָא עֵצָה: סִמָן יַעֲשֶׂה לוֹ! אֵיזֶה? “מִכָּל עֵץ שֶיַעֲבֹר עָלָיו לָקִיש יִקְטֹף עָלֶה וְכַאֲשֶר יָשוּב, יַכִּיר אֶת הָעֵץ, שֶיֶחֱסַר לוֹ הֶעָלֶה…” הָעֵצָה הַזֹאת אֵינָה מְחֻכָּמָת בְיוֹתֵר, וְהַסִמָן אֵינוֹ טוֹב, וְגַם לְלָקִיש נוֹדַע הַדָבָר הַזֶה, אֶלָא לְאַחַר זְמָן!
פְּרִי־גַרְגְרִים לֹא מָצָא, וּמִן הַיַַעַר לֹא יָצָא.
כִּי יָרַד עָלָיו הָעֶרֶב לְפֶתַע פִּתְאֹם. שָכַח לָקִיש אֶת רַעֲבוֹנוֹ וְצִמְאוֹנוֹ וְרָצָה לָשוּב וְלֹא יָדָע. נִתְבַּלְבְּלוּ לוֹ אַרְבַּע פִּנוֹת הָעוֹלָם, לֹא זָכַר מֵאַיִן הַשֶמֶש עוֹלָה וּלְאָן הִיא שוֹקַעַת, לֹא יָדַע אֵיפֹה הִיא לוֹהֶטֶת בַּצָהֳרַיִם וְאֵי הִיא נִצְפָּנָה לְעֵת עָרֶב. רָצָה לָצֵאת מִן הַיַעַר וְעוֹד הֶעֱמִיק בּוֹ.
עָמַד לָקִיש פִּתְאֹם כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר וְקָרָא: הוֹי, לוּ יָדַעְתִּי, שֶכּוֹאֵב לָהֶם לַעֲצֵי הַיַעַר, וְהִכִּיתִים, הַכֵּה וּפָצֹעַ.
וְאַף־עַל־פִּי שֶיָדַע לָקִיש, שֶלֹא יִכְאַב לָהֶם לַעֲצֵי הַיַעַר, הֵרִים אֶת רַגְלוֹ בְּכָל זֹאת, בָּעַט בּוֹ בָאִילָן בַּחֲמָתוֹ הָרַבָּה וְקִלֵל אוֹתוֹ קְלָלָה נִמְרָצֶת. זֹאת הָיְתָה הַמַכָּה הָרִאשוֹנָה וְהַקְלָלָה הָרִאשוֹנָה, אֲשֶר הֻכָּה וַאֲשֶר קֻלַל אִילַן הַיָעַר. הֵן זֶה הָעֵץ, אֲשֶר עָמַד בְּתוֹךְ גַן־הָעֵדֶן וַאֲשֶר הִשִׂיא בִּפִרְיוֹ מָוֶת עַל כָּל הַחַי, גַם הוּא לֹא הֻכָּה וְלֹא קֻלָל, וְאִילָן זֶה, אֲשֶר לֹא חָטָא לוֹ לְלָקִיש וְלֹא הֵרַע לוֹ, הוּא נֶעֱנַש כֹּה קָשֶה.
אַחֲרֵי רֶגע כְּשׂךְ חֲמַת לָקִיש, אָמַר לָקִיש בְּלִבֹּו: – מַכָּתִי וְקִלְלָתִי מְעַטוֹת הֵן לוֹ, אֲנִי עוֹד אָרַע לוֹ מִזֶה: אֲנִי אֶעֱלֶה עַל אִיָלן זֶה! אֵשֵב עָלָיו הַלַיְלָה, וּמָחָר בַּבֹּקֶר אֵרֵד וְאֵלֵךְ הַבָּיְתָה.
ד. 🔗
יָשַב לָקִיש עַל הָעֵץ, רָעֵב וְצָמֵא וְעֵר. לֹא עָצַם אֶת עֵינָיו, כִּי יָרֵא אֲשֶר לֹא יִפֹּל. וַיְהִי הוּא יוֹשֵב עַל הָעֵץ – וְהַיָרֵחַ יָצָא מִבֵּין הֶעָבִים וְהֵאִיר אֶת פְּנֵי הַיַעַר, וַיַרְא לָקִיש אֶת כָּל הַנַעֲשֶׂה מִלְמָטָה. רָאָה וְהִנֵה שוּעָל עָבַר עַל־יַד הָעֵץ וְתַרְנְגֹלֶת בְּפִיו. הַתַּרְנְגֹלֶת עוֹד פִּרְפְּרָה, אַךְ הַשוּעָל לֹא הִרְפָּה מִמֶנָה. כַּאֲשֶר רָאָה לָקִיש אֶת הַדָבָר הַזֶה, לֹא חָמַל עַל הַתַּרְנְגֹלֶת, רַק קַנֵא קִנֵא בַשוּעָל, וְכֹה אָמַר לָקִיש בְּלִבּוֹ: – לוּ הָיְתָה הַתַּרְנְגֹלֶת בְּיָדִי וְלֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶנָה אַף אָנִי. רָעֵב הָיָה לָקִיש מְאֹד, וּבְשָעָה שֶהָיָה לָקִיש רָעֵב הָיָה רַע בְּיוֹתֵר. בְּרֶגַע זֶה שָמַע לָקִיש קוֹל צִפְצוּף עַל יָדוֹ, הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה עַל־יָדוֹ מַמָש קֵן שֶל צִפֳּרִים. תָּחַב לָקִיש אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ הַקֵן וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶפְרֹחַ, וְעָשָׂה לוֹ אֶת אֲשֶר עָשָׂה הַשוּעָל לַתַּרְנְגֹלֶת.
אַךְ הוּא עוֹדֶנוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְהִנֵה צִפּוֹר בָּאָה אֵי־מִזֶה, וַהֲרֵי הִיא סוֹבֶבֶת בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה מִסָבִיב לְרֹאשוֹ. הֵרים לָקִיש אֶת עֵינָיו – וְהַצִפּוֹר נָעֲצָה מַקוּרָה הַחַד בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְנִקְרָה אוֹתָהּ. צָעַק לָקִיש, שָׂם יָדוֹ עַל עֵינוֹ שֶחָשְכָה בַעֲדוֹ וְנָפַל מֵעַל הָעֵץ.
ה. 🔗
כָּל הַלַיְלָה שָכַב לָקִיש תַּחַת הָעֵץ, כָּאֲבָה לוֹ הָעַיִן וְלֹא נֶאֱנַח: יָרֵא הָיָה אֶת הַחַיוֹת, אֲשֶר יָלְלוּ בְמַעֲמַקֵי הַיָעַר. לֹא בָכָה גַם בְּכִי חֲרִישִי, כִּי הַדְמָעוֹת צָרְבוּ אוֹתוֹ בָעַיִן הַמְנֻקָרֶת. מֶה עָשָׂה? קָפַץ לָקִיש אֶת יָדָיו וְאָמַר בְּלִבּוֹ:
– מִן הַיוֹם הַזֶה אֶשְׂנָא אֶת הַצִפֳּרִים תַּכְלִית שִׂנְאָה וְאָרַע לָהֶן כְּכֹל אֲשֶר אוּכַל. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיָקָם לָקִיש עַל רַגְלָיו וַיֵלֶךְ.
לֹא הַבַּיְתָה הָלָךְ. רֵאשִית – לֹא יָדַע אֶת הַדֶרֶךְ, וְהַשֵנִית – הִתְבַּיֵש לָבֹא לְבֵיתוֹ בְעַיִן אֶחָת. הַיַעַר הַהוּא גָדוֹל הָיָה תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה. לָקִיש לֹא יָדַע, עַד כַּמָה גָדוֹל הוּא הַיַעַר, לֹא יָדַע לָקִיש מַה זֶה תַּ“ק, וְאוּלָם אָבִיו יָדַע הֵיטֵב כַּמָה הֵם תַּ”ק. תּ' – הֲרֵי הֵם אַרְבַּע מֵאוֹת, ק' – הֲרֵי הֵם מֵאָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּמֵאָה – הֲרֵי חֲמֵש מֵאוֹת פַּרְסָה!
וַיָקָם לָקִיש וַיֵלֶךְ. כְּשֶרָעַב אָכַל צִפֳּרִים, צָד אוֹתָן וַאֲכָלָן. לְכַתְּחִלָה הָיָה לִבּוֹ מַכֵּהוּ בְטָרְפוֹ בְכַפּוֹ אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הָרַכִּים, וְאוּלָם לְאַט לְאַט חָזַק עָלָיו לִבּוֹ וְכֹה הָיָה מִתְנַחֵם בְּבָלְעוֹ אֶת צֵידוֹ: – הֵן גַם בַּבַּיִת אָכַלְתִּי בָשָׂר! בְּשַׂר בְּהֵמָה וָעוֹף, וְכִי מִשוּם שֶאֲנִי בַיַּעַר יִגָרַע חֶלְקִי?
וּבְכֵן: כְּשֶרָעַב אָכַל צַיִד וּבְצָמְאוֹ שָתָה מַיִם מִן הַנַחַל אֲשֶר שָטַף בַּיַעַר, כְּכָל חַיַת הַשָׂדֶה וְהַיָעַר.
וַיִגְדַל לָקִיש בַּיַעַר, עִם עֵצָיו גָדַל וְעִם צַמְרוֹתָיו צָמַח גַם שַׂעֲרוֹ פֶרַע. אֶת אָבִיו שָכַח וְגַם אֶת אִמוֹ שָכַח, גַם אֶת רַבּוֹ לֹא זָכַר עוֹד וְגַם אֶת חֲבֵרָיו – לֹא זָכַר בָּהֶם אַף אֶחָד.
נִשְאַר לָקִיש בַּיַעַר כָּל הַיָמִים. מָצָא מְעָרָה, יָרַד לְתוֹכָהּ, רָאָה שָם נָחָש, מִהֵר, הֵרִים אֶבֶן, הִשְלִיךְ בּוֹ וְרָצַץ אֶת גֻלְגָלְתּוֹ. הָיְתָה הַמְעָרָה לוֹ. הָיָה יָשַן בָּהּ בַּלָיְלָה.
בְּגָדָיו נִקְרְעוּ וּבָלוּ עַל בְּשָׂרוֹ, אַךְ לֹא דָאַג לָזֶה לָקִיש, שֶהוּא לָבוּש קְרָעִים. הָיָה לוֹ קַר רַק בַּלָיְלָה. הִתְכַּסָה בִבְגָדָיו הַקְרוּעִים וְלֹא חִמְמוּ אוֹתוֹ. מֶה עָשָׂה? חִכָּה עַד הָעֶרֶב, בָּעֶרֶב יָצָא אֶל כְּפָר קָרוֹב, הִתְגַנֵב לְחָצֵר אַחַת, שִבֶּר קָנֶה אֶחָד בַּלוּל, חִנֵק שָם תַּרְנְגֹלֶת וּלְקָחָה אִתּוֹ. בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיַעַר רָאָה וְהִנֵה חַיָט עָנִי נִרְדָם מִתַּחַת לְעֵץ, קָרַב אֵלָיו חֶרֶש, שָׂם יָדָיו בְּכִיסֵי בִגְדוֹ. הָיוּ הַכִּיסִים רֵיקִים, עָנִי הָיָה הָאִיש; מָשַש בְּדַשֵי בִגְדוֹ וְהוֹצִיא מִשָם אֶת הַמְחָטִים, נָעַץ אֶת הַמְחָטִים בִּבְשַׂר הַתַּרְנְגֹלֶת, הָלַךְ אֶל מְאוּרַת הַדֹב שֶבַּיַעַר, הִשְלִיךְ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת אֶל הַמְאוּרָה.
בַּבֹּקֶר בָּא לָקִיש אֶל הַמְאוּרָה – וְהַדֹב שוֹכֵב שָם מֵת בְּפִשוּט רַגְלָיו הַשְׂעִירוֹת. הוּא אָכַל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת עַל הַמְחָטִים וּמֵת.
הִפְשִיט לָקִיש אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו וְאָמַר: עַתָּה יֵש לִי בַּמֶה לְהִתְכַּסוֹת, עַתָּה יֵחַם לִי בַּלָיְלָה. גַם לְלֶחֶם לֹא רָעֵב. בִּהְיוֹת לָקִיש רָעֵב לְלֶחֶם, הָיָה הוֹלֵךְ וְאוֹרֵב לַאֲנָשִים. כַּאֲשֶר עָבְרוּ שְנַיִם יַחַד בַּיַעַר, לֹא יָצָא מִמַאֲרָבוֹ. גָדוֹל כֹּחַ הַשְנַיִם מִן הָאֶחָד.
וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אִיש אֶחָד הוֹלֵךְ לְבַדוֹ, הָיָה מִתְנַפֵּל עָלָיו מֵאָחוֹר וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי אֶת כָּל אֲשֶר לָךְ, וְאִם אַיִן, אֲנִי הוֹרֵג אוֹתָךְ. נָתַן לוֹ הָאִיש אֶת לַחֲמוֹ אֲשֶר הָיָה לוֹ בַתַּרְמִיל וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ. אֶת הַלֶחֶם לָקַח לָקִיש, וְאוּלָם מִן הַכֶּסֶף לָקַח רַק אֶת הַפְּרוּטוֹת, כִּי מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף וְדִינָרֵי הַזָהָב לֹא נֶחְשְבוּ בְעֵינָיו וְהֶחֱזִירָם לוֹ לָאִיש. לֹא יָדַע לָקִיש, שֶמַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב אֵלוּ, שֶאַף הֵם כֶּסֶף עוֹבֵר לַסוֹחֵר הוּא. הוּא יָדַע וְהֶאֱמִין רַק בִּפְרוּטָה. כִּי אִמוֹ הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ מִדֵי פַעַם בְּפַעַם פְּרוּטָה, וּבִפְרוּטָה זוּ הָיוּ מוֹכְרִים לוֹ מַמְתַּקִים.
רַק זוּ הַפְּרוּטָה – יֵש לָהּ עֵרֶךְ!
וּמִדֵי פַעַם בְּפַעַם יִגְזֹל לָקִיש מֵאֵת הָאִיש אֶת אָכְלוֹ וְאֶת פְּרוּטוֹתָיו וְיַעַזְבֵהוּ לְנַפְשוֹ. פַּעַם אַחַת רָאָה לָקִיש שׁוֹטְרִים בַּיַעַר, וְלֹא יָדַע לָמָה בָאוּ. רָאָה אֶת הַשוֹטְרִים וְהִנֵה יָשְבוּ מִתַּחַת לְעֵץ אֶחָד. קָרַב בִּצְעָדִים חֲרִישִים אֶל עֵץ קָרוֹב, עָלָה עָלָיו, הִטָה אָזְנוֹ לִשְמֹעַ אֵת אֲשֶר יְדַבְּרוּ בֵינֵיהֶם הַשוֹטְרִים. וְהַשוֹטְרִים כֹּה דִבֵּרוּ: – בַּיַעַר הַזֶה הוּא! כֹּה אָמַר הָאִיש, בַּיַעַר הַזֶה הִתְנַפֵּל עָלַי הַמְרַצֵחַ הַשוֹטֶה אֶתְמוֹל, כֶּסֶף וְזָהָב לֹא נֶחְשְבוּ בְעֵינָיו, רַק פְּרוּטוֹת יִגְזֹל וָלָחֶם. אַךְ זֶהוּ מְרַצֵחַ שוֹטֶה!
– בַּיַעַר הַזֶה לֹא נִמְצָא אוֹתוֹ עַל נְקַלָה; גָדוֹל הוּא הַיָעַר. – אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת תָּאֳרוֹ: עֵינוֹ הָאַחַת מְנֻקֶרֶת, עֵינוֹ הַשְנִיָה בוֹעֶרֶת, עוֹר דֹב הוּא לָבוּש, וְכוֹבַע לְרֹאשוֹ לֹא חָבוּש.
צָחַק לָקִיש עַל הָעֵץ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: – אוֹתִי הֵם מְבַקְשִים! אָכֵן שוֹטֶה הָיִיתִי עַד כֹּה, וְאוּלָם לֹא מְרַצֵחַ, כִּי לֹא הָרַגְתִּי עוֹד אִיש. מֵעַתָּה לֹא אֶהְיֶה עוֹד שוֹטֶה וְאֶהְיֶה מְרַצֵחַ! זֶה הָאִיש, אֲשֶר הִתְנַפַּלְתִּי עָלָיו אֶתְמוֹל וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמוֹ וְאֶת פְּרוּטוֹתָיו, הוּא שָלַח אֶת הַשוֹטְרִים לְתָפְשֵׂנִי. מֵעַתָּה אִם אֶפְגֹש אָדָם, אֶקַח אֶת כָּל אֲשֶר לוֹ וְאַחֲרֵי כֵן אֲרַצְחֵהוּ נָפֶש.
ו. 🔗
מִן הַיוֹם הַהוּא הָיָה לָקִיש לְגַזְלָן בֶּאֱמֶת. בָּרִאשוֹנָה לֹא חָמַל עַל עוֹף, עַל בְּהֵמָה וְעַל חַיָה, וְאַחֲרֵי־כֵן לֹא חָמַל גַם עַל בְּנֵי אָדָם. גַם יְלָדִים וּזְקֵנִים לֹא נֶחְשְבוּ בְעֵינָיו. כָּל מִי שֶעָבַר בַּיַעַר לֹא בָטַח בְּחַיָיו. חָדְלוּ הָאֲנָשִים מִבּוֹא אֶל הַיַעַר הַהוּא. פַּחַד לָקִיש נָפַל עֲלֵיהֶם. אָרַב לָהֶם לָקִיש, אַךְ לַשָוְא! יוֹם עַל יוֹם עָבַר, לַיְלָה עַל לַיְלָה, וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
וַיְהִי הַיוֹם וְלָקִיש עוֹמֵד מִתַּחַת לְעֵץ וְלוֹטֵש אֶת סַכִּינוֹ, וְהִנֵה קוֹל צְעָדִים עוֹלֶה בְאָזְנָיו. פָּנָה לָקִיש כֹּה וָכֹה, הִטָה אָזְנוֹ, לָטַש אֶת עֵינוֹ הָאֶחָת: – הוֹ, שֵד מִשַחַת! אָדָם הוֹלֵךְ, אָדָם בָּא! כֹּה קָרָא לָקִיש, בְּלַחַש קָרָא, הוֹצִיא סַכִּינוֹ מִנַרְתִּיקָהּ, וְחִכָּה, וְחִכָּה – וּפִתְאֹם יָצָא מִמַאֲרָבוֹ וְרָץ לִקְרַאת הָאָדָם –
ז. 🔗
וְאוּלָם זֶה לֹא הָיָה עוֹד אָדָם מַמָש, אָדָם כִּדְבָעִי, זֶה הָיָה נַעַר קָטָן. אַךְ רָאָה הַנַעַר אֶת לָקִיש וְעָמַד בְּלִי נוֹעַ וּבְלִי נִיד, פָּנָיו הִלְבִּינוּ כְסִיד, כָּל עַצְמוֹתָיו רָעָדוּ, עֶשְתּוֹנוֹתָיו אָבָדוּ. אַחֲרֵי רֶגַע אָמְנָם הִתְאוֹשֵש הַנַעַר, אֶלָא שֶלֹא יָדַע מַה לעשות; לִבְרֹח אֵינוֹ יָכוֹל.
הֲיִתְחַנֵן לִפְנֵי הָרוֹצֵח הַנוֹרָא הַזֶה? מַה יוֹעִיל, אִם יִתְחַנֵן? הֵן פָּנָיו כֹּה נוֹרָאִים, נְחִירֵי אַפּוֹ כֹה נָעִים וְזָעִים, רַק עַיִן אַחַת לוֹ – וְאוּלָם כַּמָה הִיא מַבְרִיקָה, וְזוֹ סַכִּינוֹ הוּצְאָה מִנַרְתִּיקָהּ… עָמַד הַנַעַר רוֹעֵד כֻּלוֹ וּמַחֲרִיש.
קָרַב אֵלָיו לָקִיש בַּחֲמָתוֹ וְקָרָא בְקוֹל גְעָרָה: אֲנִי לָקִיש, הִכּוֹנָה! הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנַעַר רֶגַע וְהִתְחִיל צוֹחֵק: הַאַתָּה זֵה לָקִיש? הַאַתָּה זֶה לָקִיש? – אֲנִי הוּא! – קָרָא לָקִיש, – וְלָמָה תִצְחָק? אָז מָחָא הַנַעַר כַּף וְקָרָא בְשִׂמְחָה: הֵן אָחִי אַתָּה! אֶת אָחִי לָקִיש אֲנִי מְבַקֵש!
לָקִיש, שֶכְּבָר הֵרִים אֶת כְּלִי־הַמַשְחִית מֵעַל לְרֹאש הַנַעַר, נִרְתַּע בְּרֶגַע זֶה לַאֲחוֹרָיו, הוֹרִיד תֵּכֶּף אֶת יָדוֹ עִם כְּלֵי־זֵינוֹ וְאָמָר:
– הַאֻמְנָם אָחִי אָתָּה? אֲנִי אֵינֶנִי זוֹכֵר, אִם הָיָה לִי אָח, גַם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִי אֵינֶנִי זוֹכֵר. הֶהָיוּ לִי אָב וָאֵם?
אָז יִקְרַב אֵלָיו הַנַעַר, אָז יִפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיִקְרָא: הוֹ אָחִי, לָקִיש אָחִי!
לָקִיש הֶחֱרִיש רֶגַע וְאָמָר: – חַכֵּה, חַכֵּה, אַל תִּשַק לִי בְּטֶרֶם יִוָּדַע לִי הַדָבָר אֶל נָכוֹן. אִם אָחִיךָ הוּא לָקִיש, אֱמֹר מָה הֵם סִמָנָיו?
עָמַד הַנַעַר לִפְנֵי לָקִיש וְהִגִיד לוֹ סִמָנָיו: עֵינוֹ הָאַחַת מְנֻקֶרֶת, עוֹר הַדֹב לוֹ אַדֶרֶת. רוֹצֵחַ הוּא וְגָר בַּיָעַר – לִרְצֹחַ הוּא אוֹמֵר אֶת אָחִיו הַנָעַר.
אָז יִשָׂא לָקִיש אֶת כַּפָּיו הַשָמַיְמָה וְיִקְרָא: – אַף אָמְנָם אֵלֶה הֵם סִמָנָי. הָבָה אֶשָקְךָ, כִּי אָחִי אָתָּה! בּוֹא־נָא אִתִּי אֶל מְעָרָתִי, אַאֲכִילְךָ, אַשְקֶךָ, אַשְכִּיבְךָ עַל מִשְכָּבִי, אֶלְחָצְךָ לִלְבָבִי, אֲכַסְךָ בְּעוֹר הַדֹב וְחַם לְךָ וָטוֹב, וְאֶעֱמֹד וְאֶשְמֹר עָלֶיךָ לְבַל יְאֻנֶה לְךָ רָעָה.
ח. 🔗
וְכַאֲשֶר אָמַר כֵּן עָשָׂה. לָקַח לָקִיש אֶת הַנַעַר בְּיָדוֹ, הֱבִיאוֹ לִמְעָרָתוֹ, הֶאֱכִילוֹ, הִשְקָהוּ, עַל מִשְכָּבוֹ הִשְכִּיבָהוּ, אֶל לִבּוֹ לְחָצָהוּ, בְּעוֹר הַדֹב כִּסָהוּ. הַנַעַר עָצַם אֶת עֵינָיו וְנִרְדַם, וְלָקִיש יָשַב עַל יָדוֹ וּשְמָרָהוּ.
הַנַעַר פָּקַח לִרְגָעִים אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ: הוֹ לָקִיש, בּוֹא וּשְכַב גַם אַתָּה, לָמָה תִשְמְרֵנִי? אִם אַתָּה לֹא תַהַרְגֵנִי, לֹא יַהַרְגֵנִי שוּם אָדָם.
וְלָקִיש גַם שָמֹעַ לֹא יִשְמַע לוֹ: – יְשַן, יְשַן אָחִי… אֲנִי אֶשְמֹר עָלֶיךָ. וַיְהִי כַאֲשֶר נִרְדַם הַנַעַר, קָם לָקִיש, הִדְלִיק אֶת הַנֵר בַּמְעָרָה, וּלְאוֹר הַנֵר הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי הַנַעַר
וְלָחַש לוֹ לְעַצְמוֹ: – מַה טוֹב שֶנִמְצָא לִי אָחִי. כַּמָה יָפֶה הוּא, כַּמָה טוֹב הוּא, כֹּה רַךְ הוּא, כֹּה צַח הוּא. הוֹ, כַּמָה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ!
וְלָקִיש שַח עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ אֵת אֲשֶר לֹא עָשָׂה עוֹד לְשוּם אִיש בְּחַיָיו: הוּא נָשַק לוֹ בְמִצְחוֹ, בְּעֵינָיו נָשַק לוֹ, עַל פִּיו, וּבָכָה, בָּכָה חֶרֶש מֵרֹב שִׂמְחָה: – יֵש לִי אָח!
ט. 🔗
וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִפְקַח הַנַעַר אֶת עֵינָיו, וַיַבֵּט כֹּה וָכֹה וַיִבָּהֵל: אַיֵנִי? הֶחֱלִיק אוֹתוֹ לָקִיש בְּרֹאשוֹ וְאָמַר לוֹ: אִתִּי אַתָּה בַּמְעָרָה.
הִתְבּוֹנֵן בּוֹ הַנַעַר, תָּמַהּ וּשְאָלוֹ בְפַחַד: מִי אָתָּה? חִבֶּק־לוֹ לָקִיש וְאָמָר: הֲלֹא אֲנִי לָקִיש אָחִיךָ! וְהַנַעַר שָכַח אֵת כָּל אֲשֶר קָרָה אוֹתוֹ אֶתְמוֹל, וְאֵת אֲשֶר שִקֶר לוֹ בְאָמְרוֹ לוֹ, כִּי אָחִיו הוּא, וַיִקְרָא: לֹא אָחִי אַתָּה, אֵין לִי אָח, בֶּן־יָחִיד אֲנִי לְאָבִי וּלְאִמִי! אָז קָם לָקִיש, סָפַק כַּף וְקָרָא: הוֹי, לָמָה רִמִיתָנִי, לְהַגִיד לִי, כִּי אָחִי אָתָּה? בְּרֶגַע זֶה זָכַר הַנַעַר אֵת אֲשֶר הָיָה אִתּוֹ אֶתְמוֹל, וַיֶחֱרַד הַנַעַר חֲרָדָה גְדוֹלָה, פָּנָיו חָוְרוּ, חָוָרוֹ, שַׂעֲרוֹתָיו סָמְרוּ, סָמָרוּ, פָּתַח אֶת פִּיו וְגִמְגֵם: אַךְ אָחִי, אָחִי אָתָּה!
וְלֹא נָתַן לוֹ לָקִיש לִגְמֹר אֶת דְבָרָיו, וַיֹאמֶר לוֹ: כָּל הַלַיְלָה אֲהַבְתִּיךָ, יַעַן כִּי אָחִי הָיִיתָ. בַּלַיְלָה הַזֶה לָמַדְתִּי לֶאֱהֹב, יָשַבְתִּי עָלֶיךָ כָּל הַלַיְלָה וַאֲהַבְתִּיךָ. וְהַיוֹם אֲנִי אוֹהַבְךָ גַם אִם אֵינְךָ אָחִי… אַל תִּירָא, אֲנִי לֹא אָרַע לָךְ. אָכֵן, טוֹב עָשִׂיתָ כִּי בָאתָ אֵלַי כְּמוֹ שֶבָּאִים אֶל אָח… לוּ קָרַבְתָּ אֵלַי כְּמוֹ אֶל אָדָם זָר וַהֲרַגְתִּיךָ!…
לָקִיש הֶחֱרִיש רֶגַע, עֵינוֹ הָאַחַת נִתְמַלְאָה דְמָעוֹת, וְאַחַר כַּךְ פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר דְבָרִים יָפִים וּמְחֻכָּמִים עַד־מְאֹד, וְאֵלֶה הֵם הַדְבָרִים הַמְחֻכָּמִים בְּיוֹתֵר, אֲשֶר נֶאֶמְרוּ בְדִמְעוֹת עָיִן: – הוֹי, לוּ נִפְגְשוּ הָאֲנָשִים כְּאַחִים – וְלֹא הֵרֵעוּ זֶה לָזֶה לְעוֹלָם.
י. 🔗
רָצָה הַנַעַר לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְלֹא יָדַע אֶת הַדָרֶךְ; הָלַךְ אִתּוֹ לָקִיש לַנְחוֹתוֹ. כַּאֲשֶר יָצְאוּ אֶת הַיַעַר, רָאָה הַנַעַר מִגְדָלָהּ שֶל אֵיזֹה עִיר מֵרָחוֹק, וַיִקְרָא: זֹאת עִירִי! רָצָה לָקִיש לוֹמַר לַנַעַר שָלוֹם וְלָלֶכֶת, אַךְ הַנַעַר עֲצָרָהוּ וְשָאָל: אוּלַי עִירִי זוּ, שֶאֲנִי רוֹאֶה, הָיְתָה גַם עִירְךָ לְפָנִים?
עָנָה לוֹ לָקִיש: אוּלַי… וְאוּלָם אֶת שֵם אָבִי וְאֶת שֵם אִמִי שָכַחְתִּי, בְּוַדַאי מֵתוּ, וְאִם לֹא מֵתוּ, הִזְקִינוּ, וּכְשֵם שֶלֹא יַכִּירוּ אוֹתִי בְעֵינִי הָאַחַת, כֵּן לֹא אַכִּירֵם אַף אָנִי.
לֹא נָתַן לוֹ הַנַעַר לָלֶכֶת וְאָמַר לוֹ: אֶת שִמְךָ לָקִיש אַתָּה יוֹדֵעַ וַהֲרֵי זֶה דָי. נֵלֵךְ מִבַּיִת לְבַיִת וְנִשְאַל: אוּלַי פֹה גָרִים אָבִיו וְאִמוֹ שֶל לָקִיש? נֵאוֹת לוֹ לָקִיש וְהָלַך אִתּוֹ. בָּאוּ שְנֵיהֶם הָעִירָה. מָצָא לָקִיש בְּאֹפֶן זֶה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמוֹ. זְקֵנִים הָיוּ הוֹרָיו, אַךְ הֵם הִכִּירוּהוּ, מִשוּם שֶלֹא קָרָה עוֹד בָּעוֹלָם אֲשֶר לֹא יַכִּירוּ אָב וָאֵם אֶת יַלְדָם. טָפַח לָקִיש בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ, טָפַח אַחַת וּשְתַּיִם וְזָכַר אוֹתָם אַף הוּא. שָב לָקִיש וְהָיָה לְאִיש טוֹב. כָּל אִיש אֲשֶר יִפְגֹש עַל דַרְכּוֹ יְבָרְכוֹ וְיִקְרָא לוֹ: קְרָא לִי “אָחִי” – וַאֲנִי לֹא אָרַע לְךָ וְגַם אַתָּה לֹא תָרַע לִי.
בַּבֹּקֶר הָרִאשוֹן לְבוֹא לָקִיש הַבַּיְתָה הֵקִיץ וְהִנֵה צִפּוֹר מִתְדַפֶּקֶת בָּאֶשְנָב. קָפַץ לָקִיש, פָּתַח אֶת הָאֶשְנָב וְהִנֵה דְבַר־מָה עָגֹל וְנוֹצֵץ נוֹפֵל מִמַקוּרָה לְתוֹךְ מִטָתוֹ, רָאָה זֹאת לָקִיש וְקָרָא:
– אֶבֶן יְקָרָה זָרְקָה לִי צִפּוֹר זוּ לְתוֹךְ הַמִטָה! אוּלָם בַּהֲרִימוֹ אֶת הָאֶבֶן הַיְקָרָה רָאָה וְהִנֵה לֹא אֶבֶן יְקָרָה הִיא, רַק עַיִן, שָׂם אוֹתָהּ בְּחוֹר עֵינוֹ, וְהִנֵה אַף אָמְנָם עֵינוֹ הִיא! שָׂמַח לָקִיש עַל עֵינוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶר יִשְׂמַח אִיש בְּאֶבֶן יְקָרָה.
וְאוּלָם אֲנִי מַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶר קָרָה לְלָקִיש, אַךְ בָּזֶה, שֶהֵשִיבָה לוֹ הַצִפּוֹר אֶת הָעַיִן, אֲשֶר נִקְרָה בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד רַע – בָּזֶה קָשֶה לִי לְהַאֲמִין. אָמְנָם יָפֶה הַדָבָר הַזֶה, וְאוּלָם קָשֶה לִי לְהַאֲמִין, שֶעַיִן מְנֻקֶרֶת חוֹזֶרֶת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.