א.    🔗

בכל האנדרלמוסיה והמבוכה, שלקתה בהן יהודה מיום פרוץ המלחמה לא לקתה שומרון אלא במידה קטנה בהשוואה לאחותה הגדולה. אם לא לקחת בחשבון מקרה בודד זה או אחר שהקדיר לפרקים גם את שמי חדרה השקטה, הרי שבמושבה זו נמשכים החיים כמעט כסדרם הרגיל. כך, למצער, נראה הדבר למראית עין העומד מהצד. אמנם יש ויש לראות את השפעת המשבר ואת ידו הקשה גם על חדרה ועל שומרון כולה. הן לא ייפלא אם בזמן כזה נמצאים רעבים ללחם ורובצים תחת עול המחסור הכבד. אולם מדבר אני על תמונת־החיים הכללית, וכוונתי בעיקר לנקודה אחת בחיי יישובנו, אשר בלי שום ספק תשאיר לקח טוב לכולנו בעתיד: להבדל המשקי שבין יהודה לשומרון.

המשבר הקשה, שבידו היה לרוצץ ולהכחיד את כל היישוב ביהודה הפלנטציונית, אלמלא היד התומכת בלי הרף המושטה מעבר לאוקיינוס¹, עלול היה לעבור על פני שומרון, כמובן לא בלי להשאיר בה רושם קשה, אך בכל אופן – בלי האופי המהרס שהיה לו ביהודה.

מחד גיסא – לא היה בשומרון מקום למבוכה הגדולה ששררה במשך כל השנתיים ביהודה, אשר התבטאה במלה רבת המשמעות: לחם. פשוט: בו בזמן שביהודה העסיקה שאלה זו את כל המוחות, וסכנת רעב במובנה הפשוט רחפה יום יום על פניה, באותו זמן לא היתה לשומרון – יוצאים מהכלל החדשים האחרונים שלפני הקציר – שום דאגה בנידון זה, באשר היתה מצויידה מתוצאות יבולה – לכל השנה.² מאידך גיסא, באותו זמן שביהודה באו כל משקי המטע עד משבר, ולרגלי הארבה³ וחוסר האפשרות להוציא לשוקי חוץ־לארץ את תוצאות יבולם לא הכניסו המטעים לבעליהם כמעט כלום, באופן שנשבר מטה לחמם ונשללה מהם היכולת להמשיך את עבודתם – הנה בשומרון לא רק שלא היה מקום לחזיון הזה, אלא שבעלי המשקים עשו גם עסקים יותר טובים: כל העודף מיבולם מכרו במזומנים ובמחירים גבוהים. גם בעלי־המטעים שבשומרון לא הוכו מכה ניצחת: כמעט לכולם יש גם פלחה; זו הוציאה אותם מצרתם ובהלוואה לא גדולה בערך יכלו להתחזק ולהמשיך את עיבוד משקיהם. ואמנם רואים אנו, שכאן החיים שוטפים להם כסדרם, הנחלות מעובדות כדבעי ובזמנן, לרבות גם המטעים.

כל זה – בנוגע לחיים המשקיים, ומוסב על כל השומרון: חדרה, זכרון־יעקב ובנותיהן (יוצא מהכלל – גן־שמואל, שסבלה בשאלת הלחם הודות לחד־גוניות המשק – פרדס). מכאן ואילך: בחיים החברתיים נבדלות שתי המושבות הבדל גדול. מפני זה נדבר על כל אחת מהן לחוד.

זכרון־יעקב. במושבה זו גם בשנים כתיקונן מתוקנים הם החיים החברתיים יותר מאשר בחדרה אחותה. מאוחדים הם יושביה כמעט בכל השאלות הכלכליות ופועלים ברוח הטוב הכללי השורר במושבה, כמובן הטוב לפי מושגם והשקפתם. הודות לזה פורחת היא ומצליחה יותר מאחותה הקטנה. איכריה מתאימים יותר לשמם ולתפקידם מאשר איכרי חדרה, שלרוב אינם איכרים אלא משגיחים, מנהלי־משקים ונושאי־משרה. איכרי ז"י עובדים לרוב בעצמם ובבניהם וחיים על הכנסת משקיהם, ואינם נזקקים לעסקים צדדיים.

עם התחלת המורטוריום התאחדה כל המושבה למטרת הכנת מכולת בשביל כל התושבים. בכוחות עצמם ובעזרת ה“סיוע” סידרו להם מחסן־מכולת יפה ומשוכלל אשר הספיק צרכי־אוכל לתושבים כמעט בכל ימות המשבר. המחסן הזה הקל במאוד את חיי בעלי האמצעים המצומצמים שבזכרון־יעקב ואת חיי כל התושבים בכלל.

בכל זאת – יחס המושבה לפועלים עברים לא השתנה לטובה גם בימים המרים האלה. יחסה של זו לא רק שלא הוטב אלא גם הורע: במשך זמן המשבר אין כמעט אף פועל עברי אחד אצל האיכרים הזכרוניים, מלבד התימנים העובדים אצל הפקידות בנזלה והפועלים העובדים אצל לנגה.⁴ מלבד זה, הרעל ביחס לפועל העברי, שנזרע פה זה ימים רבים ע“י אנשים ידועים,⁵ נספג בדמם של הזכרונים ושנאתם לפועל היא אינסטינקטיבית וגדלה בכוח עצמה. להגדיל את השנאה הועילה לא מעט קבוצת הפועלים שבשוני: לעולם לא יאבו בני ז”י סלוח דבר זה, שבשוני, מקום שהושיבו בראשונה בני איכרים, אשר לא הוציאו את שנתם וברחו אחד־אחד, קיימת ומתפתחת ומצליחה קבוצה של פועלים זו השנה השנייה. “עוון” זה לא יוכלו לשכוח ולכפר לפועלים העברים.

חדרה. בניגוד לז"י אינם פוסקים בחדרה זה ימים רבים הריבות והקטטות ופירוד־הלבבות, המכלים כל חלקה טובה שישנה או יכולה להיות במושבה זו. מפני זה סובלת חדרה תמיד בענייניה הפנימיים והחיצוניים. בעקב אדמתה המשובחה ותנאים טובים אחרים עלולה היתה חדרה להתרחב ולפרוח ולהעשיר את יושביה, אלמלא המלחמה הפנימית התדירה. וגם עם בוא המשבר – לא נבהלו ולא שמו אל לבם לשים קץ לפירודם, כדי להילחם בכוחות מאוחדים נגד פגעי הזמן הגדולים. הכל נשאר כמקודם. כל אחד לעברו פנה וכל איש דאג רק לעצמו. ובינתיים כרעו־נפלו תחת משאם רבים מבעלי האמצעים המצומצמים, ואפילו אנשים שכבר קנו להם זכות אזרח הוכרחו לעזוב את המושבה וללכת לבקש להם אפשרות של חיים במקומות אחרים. מראה המושבה בעת ההיא היה עגום למדי: מבוכה, עזובה, הגירה.

המצב הזה לא נמשך הרבה: פקידות יק“א, בכוח העניינים שיש לה בחדרה, הכריחה את האיכרים להשלים ביניהם באיימה להפסיק את כל יחסיה עם זו אם יימשך כך מצב־העניינים. נוסד על־ידי ה”סיוע" מחסן־מכולת. מפאת איחור הזמן ומיעוט־המרץ וההתעניינות מצד בעלי היכולת שבמושבה לא יכול זה לפעול גדולות. עיקר־העיקרים – חיטה – כמעט שחסרה לגמרי בו. הוא הצטייד בייחוד בסוכר ובנפט ועוד בצרכים כאלה, שלנזקקים האמיתיים למחסן, הצריכים ללחם פשוטו כמשמעו, לא הביא שום תועלת. הוא הביא תועלת לחלק ידוע של המושבה, אשר הצטייד על ידו בסוכר ובנפט לזמן ארוך. יש מתרעמים על מנהלי המחסן שלא ביושר חילקו את הפרודוקטים בין הנצרכים להם: רק התקיפים והמקורבים הצטיידו בצרכים שונים והשאר קיבלו את חלקם במידה זעומה. היות ששום ביקורת – בכל אופן ביקורת גלוייה – מצד הקהל לא היתה על כל הנהלת המחסן – מכוסה הכל במשאון. עובדה היא שהפועלים כמעט שלא השתמשו במחסן.

בחדרה אין אותו רגש־השנאה לפועל העברי, הקיים בזכרון־יעקב, אך תחת זה יש כאן “הכרה” מעשית, שכל המתרחק מפועל עברי הרי זה משובח. בפועל הרי איכרי חדרה אדיבים בהליכותיהם עם האלמנט העובד הנמצא תמיד בקרבם, כי על כן “ג’ינטלמנים” הם עפ"י רוב, בעלי הליכות נימוס ודרך־ארץ, אולם לקבל את הפועל העברי לעבודה – לא ולא. למרות זה נמצא תמיד קיבוץ ידוע של פועלים עברים בחדרה. רובם הגדול עובד באחוזות “אגודת נטעים”⁶ חלק מהם מוצא לפרקים עבודה בגן־שמואל הסמוכה, ורק חלק קטן עובד אצל איכרים פרטיים, לרוב בנטיעות: בעבודות הספציאליות שבנטיעות נוהגים לסמוך רק על הפועל התרבותי. בשנה זו היו שהעסיקו פועלים עברים גם בעבודות אחרות, בהשתמשם לעיבוד משקיהם בכסף הפונד האמריקאי, לאחר השתדלות רבה מצד הפועלים הוותיקים הנמצאים במושבה.

החיים התרבותיים תופסים מקום זעום בתוך החיים הכלכליים של חדרה. הכל עסוקים בעסק ובעבודה ובחיי יום־יום, ואינם זקוקים ביותר לאותו דבר שקוראים “חיים תרבותיים”. השפה העברית סגורה רק בחוג הצר של בית־הספר וגן־הילדים, מהם והלאה כמעט שאין זכר לה. קיימת ספריה. זו מבוקרת לרוב על ידי חלק מהפועלים ותלמידי בית־הספר מלבדם – או שאינם נזקקים כלל לספרים, או שמספקים את רעבונם בספרות רוסית. בחורף האחרון התחילה קבוצה של צעירים לסדר לעתים קרובות נשפים ספרותיים־אמנותיים ושיחות ספרותיות. אחרי שנים־שלושה נשפים כאלה, שעלו – אגב – לא רע, נתפרדה החבילה. מלבד זה מסדרים גן־הילדים ובית־הספר נשפי ילדים מזמן לזמן. נוסדה אגודת נשים בשם “עזרת נשים”, שמטרתה לתמוך בידי חולים ועניים. מזמן לזמן מגלה היא פעולה מועילה. במובן זה עולות נשי־חדרה הרבה על בעליהן ואחיהן. זהו כל מה שמפריע לעתים את התרדימה הרוחנית הנסוכה תדיר על חיי חדרה.

מלבד הנקודות הגדולות, שעליהן דברתי לעיל, קיימות עוד נקודות קטנות אחדות, בלתי תלויות בראשונות, הקובעות להן פרק מיוחד.

ב.    🔗

גן־שמואל. עם התיסדות הקבוצה לפני שלש שנים וחצי הוכנס לשומרון גרעין מטיפוס חדש של חיי־עבודה. מקום שמם נהפך לפינה חיה, לנקודת־ישוב. וכוחות הישוב הישנים, הרגילים לראות בפועל העברי בריה עלובה, התלויה כולה בדעת אחרים, הוכרחו לרחוש אליו כבוד למראה התחדשות פני המקום בעבודתו הנמרצת. גם בעולם הפועלים שלנו הכניסה הקבוצה תנועה: קמה בהם הרוח. ג“ש כאילו נעשתה מקלט לפועלים העברים בתוך הסביבה המעיקה והזרה שבה חיו. ג”ש שימשה זמן ידוע מקום מקלט לגולי־חדרה: אלה מהפועלים אשר הוכרחו לעזוב את המושבה מצאו להם מפלט בג“ש. מלבד זה היתה להם ג”ש למשען חמרי חשוב: בעבודה הרחבה שהחלה עם כניסת הקבוצה מצא לו מקום חלק חשוב מפועלי חדרה.

עצם הקבוצה ועבודתה עשו רושם גם על אנשים מן הצד. בעלי יצהר⁷ שאחוזותיהם סמוכות לג“ש, בהתודעם לאנשי הקבוצה ולעבודתם, מסרו להם ברצון את עיבוד זיתיהם, בפרט שגם תקציב־העבודה השנתי לא עלה על זה של אופן־העיבוד הרגיל ע”י משגיח. אפייני הדבר, שבין האנשים הללו ישנם כאלה, שאינם חשודים בחיבה יתירה לעבודה עברית, והם, בעלי החשבון המנוסים, שלמו בעד עבודה יומית ½2 וגם 3 פר' ליום – והיו שבעי רצון מהעבודה. עבור עבודת הסוסים שלמו מחיר שאיננו עולה על המקובל והרגיל בעבודת שכירים, ועבודה זו של 2 זוגות סוסים הביאה בסוף השנה 1500 פרנקים ריוח נקי לקבוצה! כאן הראתה הקבוצה – בצורה מזהירה – לדעת, שיכולים לעבד אחוזות בהצלחה על ידי עבודה עברית, מבלי שיעלה התקציב על זה של עיבוד ע“י משגיח. גם בפרדס של ג”ש צריך היה להישנות אותו החזיון, אלא שבאו הרבה סיבות ואסונות פנימיים וחיצוניים ודחו את הדבר לכמה שנים.

מיום עבור המקום לידי הקבוצה לא חדלו כל מיני אסונות ופגעים אשר שמו לאל את כל המרץ של חברי הקבוצה. אולם הפגע היותר גדול למקום הוא זה, שבתוך כל האנשים הרבים אשר התחלפו במשך הזמן הקצר הזה, לא נמצאו כאלה אשר יחשבוהו לנקודת־עתידם, ואשר יקשרו את עתידם בעתידו ויחפצו באמת ובלב תמים לבנות את המקום ולבנות את עצמם בו. לא עברה עוד שנה שכל חברי הקבוצה יוציאו את שנתם; אחד־אחד הם הולכים באמצע השנה, אחד־אחד באים אחרים במקומם באמצע השנה.

גם ימי המשבר הקשים, שהיו צריכים ללמד אותנו הרבה, להסיח את דעתנו מכל הפעוט שבחיים ולעשותנו יותר רצינים בעבודתנו ובמלוי תפקידינו – לא השפיעו כלום על אנשי ג“ש. גם בעצם ימי המבוכה הקשים, שלא פסחו גם על מקום זה, לא מעטו המדנים ושנאת־חנם ותוצאתם – עזיבה תדירית וחלופי־גברא. גם בזמן זה שכל מי שיש לו פינה שקטה, שבה יוכל לעבוד ולחיות ולאכול את לחמו בשלוה ולשמור עליה כעל בבת עינו. גם בזמן זה, שקשים בו כל־כך חיי־נדוד – לא נרתעו ולא חזרו מדרכם דרך־האסון היותר גדול לא רק בג”ש בלבד.

כמו בכל החוות והקבוצות היו החיים כאן מסודרים למדי אף בזמן המשבר, בהשואה לחיי הפועלים בשאר המקומות. שקטים היו פה החיים, העבודה נמשכה כסדרה, אם כי נצטמצמה מעט ביחס לשנים רגילות. במשך ימי המשבר נבנו 2 בתים, אשר הקלו והיטיבו בהרבה את חיי יושבי המקום, שעד הנה חיו בדוחק בשני החדרים של הבית הישן. הודות לרווחה הזאת מעטו בהרבה מקרי הקדחת. בעזרת ועד הקמח ביפו הכינה לה הקבוצה בראשית החורף חיטה עד הקציר.

בשנת פרוץ־המלחמה היה יבול הפרדס טוב. הוא עלה כמעט פי שנים על יבול השנה הקודמת. לפי החשבון היתה השנה צריכה להגָמר בלי גרעון. אולם, מאין אפשרות לשלוח את היבול לחו“ל הוכרחו למכור אותו לסוחרי המקום ובמחירים זולים. בשנה השניה היתה הפריחה יפה מאד; מבקרי הפרדס העריכו שהפרי בג”ש מרובה מפרי שאר פרדסי חדרה, אבל אז בא כשוֹאָה הארבה ויחריב את הכל בימים אחדים.

מדבר אחד סובלת גן־שמואל כל הימים: מיעוט־מים להשקאה. יש שתי בארות ובשתיהן אין מים די השקאת הגן. כבר היתה החלטה לחפור באר במקום אחר, שלפי דברי מומחים נמצאים שם מים במדה מספיקה. בינתים הוכרז המורטוריום – והורעה התכנית. היה הכרח להסתפק במה שיש. וכאן מתחילה סדרה חדשה: מתוך התרשלות לא נעשה שום דבר כדי להכין חומר־הסקה למוטור. על אף כל התביעות של הקבוצה לא עשה המשר הא“י⁸ כלום ולא נתן את האפשרות להכין, ורק הבטיח שלזמן ההשקאה ימציאו נפט. בא זמן ההשקאה – ונפט אין. בין כה וכה נעשה נס: הארבה אכל את העצים ולא היה צורך להשקות תיכף. אז בא שליח המשרד עם תכנית של “ריס”, אשר יונע ע”י זוג סוסים. הביאו את הריס והתחילו לעבוד, אבל לרגלי עומק המים לא היה בכוח זוג אחד להעלותם. רתמו שני זוגות. היות והריס היה חלש מגפי עבודת שני זוגות – נשבר. תקנו אותו – ונשבר שוב. היו אובדי עצות. סוף סוף הוחלט להביא דוד־קיטור, כדי להניע את המוטור על ידו. הביאו את הדוד וסדרוהו – אבל בינתים התקרבו ימות הגשמים ולא היה צורך בהשקאה. כה התחבטו כל הקיץ בשאלת־השקאה, שהיא שאלת חיים לכל המקום; תחת להכין הכל מראש, מהחורף ולהוציא פעם אחת סכום כסף על סדור רדיקלי של ההשקאה, שהיה עולה בזול מכל חצאי־האמצעים אשר נעשו ע"י המשרד מתוך רצון הקמוץ שלו. וכה עבר קיץ שלם, מבלי אשר השקו את העצים, אשר בינתיים התחילו להתכסות בעלים ולשוב לתחיה, אף טפת מים אחת!

במשך החורף האחרון העלו העצים הרבה ענפים וייף הפרדס הרבה יותר משפללו. ולא עוד אלא שעם בוא האביב היה מראהו בריא ורענן יותר מאשר לפני הארבה. במשך כל החורף לא חדלו אנשי הקבוצה מהאיץ במשרד שימהר לסדר את ההשקאה. צריכים היו לגשת לחפירת הבאר, אבל המשרד דחה ודחה, עד שלבסוף הודיע שהוא מסתלק מחפירת באר ושצריך להסתפק בבאר הישנה. הוחלט לסדר גזוז’ן, שחומר הסקתו – פחמים – עולה בזול, והמשרד דחה גם את אישור הדבר הזה, ורק בזמן מאוחר נגמר הענין. בחודש סיון סידרו והעמידו את הגזוז’ן והוא התחיל לעבוד, עובדים ביום ובלילה. כמות המים היא קטנה מאד וההוצאות גדולות, לו היתה באר אחרת אפשר היה להעלות מים פי שלשה בשליש ההוצאות. אחרי כל העבודה הרבה הזאת, מספיקים עכשיו בראשית אלול, להשקות רק הפעם השלישית.

חוות כרכור. נוסדה לפני כארבע שנים. אדמתה נמסרה ברובה לקבוצה לעבדה ולשמרה. תוצאות השנה הראשונה לא היו טובות כנראה, כי על כן עם גמר השנה נתפזרה הקבוצה והמשק נמסר לידי פקיד. בינתים נמכרה רוב האדמה לאיש פרטי, אשר שלח את בא־כוחו לנהל את משקו. התכנית היתה די רחבה: צריכים היו לנטוע את האדמה כולה שקדים וזיתים וגם פרדס גדול, אולם באה שנת־המשבר והפרה את התכנית. נצטמצמה העבודה: ניטע רק חלק קטן, חלקו השני נחרש והשאר הוחכר לערבים. גם בימי המנהל החדש, כמו בימי פקיד המשרד הא“י, סבל המשק שנה שנה מגרעון גדול לפי הערך. ההוצאות היו מרובות: סכום התשלומים החדשיים למנהל ולמשגיחים לא היה נופל מהסכום שקבלו כל הפועלים בעד עבודתם. האלימנט של הפועלים לא הצטיין ביותר. חסרה כאן מסורת של עבודה ושל חיי עבודה. סוף סוף באו בעלי כרכור לידי הכרה, שאין טוב גם להם וגם למקום מאשר למסור את המשק לקבוצה של פועלים על אחריותה היא. הודות להשתדלות עסקני פועלי שומרון יצא הדבר לפועל, ובראשית שנת תרע”ו נמסרה כמעט כל העבודה לידי הפועלים: הפלחה בתקציב שנתי – לקבוצה בת עשרה אנשים, רובם מהפועלים שעבדו גם קודם בכרכור בתור עגלונים; הוצאת היבלית מהנטיעות נמסרה לידי חבורת קבלנים. לפי שעה מוקדם לשפוט על הקבוצה ועל תוצאות עבודתה. בכל אופן ודאי הוא, כי תוצאות השנה תהיינה הרבה יותר טובות מאשר בשנים הקודמות. הקבוצה עבדה במשך השנה בחריצות, למרות החיכוכים והקטטות הפנימיות ששררו גם בה. בזמן הקציר קרה האסון: חלקת החטה המשובחת ביותר של הקבוצה נשרפה כולה בעודנה בקמה. זה השפיע הרבה על מאזן השנה, דבר שחזר והשפיע על רוח חברי הקבוצה וגם על רוח בעל המשק. לשנה החדשה יחולו בודאי שנויים בקבוצה.

גם בכרכור היו החיים מסודרים לא רע בימי המשבר. נגמרו הבתים החדשים, והפועלים עזבו את ה“חוּשות” ההרוסות למחצה ונכנסו לגור בבתים. הוכנה חיטה לכל השנה ושאר צרכי אוכל לזמן רב. המטבח מסודר ומשותף לקבוצת הפלחה ולפועלי הנטיעות. החיים והעבודה נמשכו כסדרם ולא סבלו הרבה מפגעי הזמן כבשאר המושבות. בכל זאת הרבו גם כאן להתחלף ולעזוב את המקום.

בשוני קיימת קבוצת פועלים זה השנה השניה – ולא בלי הצלחה, אף על פי שגם בה חלה מכת חלופי־גברא. כאן ביחוד יש לציין בשמחה את עובדת נצחון רעיון הקבוצות בפרט והעבודה העברית בכלל. פקיד יק“א בזכרון־יעקב, שתחת ידו נמצאת אחוזת שוני, הושיב שם לפני כשלוש שנים קבוצה של בני אכרים זכרוניים, ומסר לידם את עיבוד האחוזה. אעפ”י שגם מנהל מונה מטעם הפקידות, ניתן חופש רב לקבוצה עצמה בפעולותיה. היה מקום לקוות שאנשים אלה, הנתונים בתנאים טובים והם בעלי נסיון רב בעבודה, ישיגו תוצאות טובות. אך עד מהרה הוכח שהחשבון היה מוטעה: אחד־אחד עזבו את מקומם, באמצע השנה ברח רובם הגדול לבתיהם. בא־כוח הפקידות הצטרך לקחת הכל בידיו ולקבל פועלים שימשיכו את העבודה. בראשית שנת תרע“ה מסרה הפקידות את כל המשק ידי קבוצת פועלים שהסתדרה לתכלית זו. הפקיד, שאיננו חשוד בנטיה יתירה לפועלי עברים, לא מצא דרך אחרת יותר נאה כדי ליישב ולעבּד את האחוזה בהצלחה, מאשר למסור את המשק לידי קבוצה ועל אחריותה. אכן הגבלות ידועות נעשו לקבוצה בפעולותיה: היחסים שבינה ובין הפקיד אינם נקיים לגמרי מצל של השתעבדות וריח של יחס פקידות ל”נתיניה" נודף לפעמים מהם. בהמשך הזמן באה הטבה גם בנידון זה. תוצאות השנה הראשונה הוכיחו לפקיד שלא טעה בחשבונו וברצון מסר את העבודה גם להבא לידי הקבוצה. החיים שנת המשבר היו מסודרים לפי הערך היטב, כמו בשאר הקבוצות, והיו מצויידים בכל.

ג.    🔗

חיי התימנים במשך זמן זה מלאים צער ותלאה ומחסור נורא. אם היה מי שיתעניין בחיי שאר אנשי הישוב, כאכרים כפועלים, וידאג להם פחות או יותר – הנה אלימנט זה בישוב, שהחיוב שבו מרובה, היה עזוב לנפשו כל הזמן הקשה. גם הסיוע הקטן מצד המשרד בא להם באיחור זמן ולא במדה מספקת. בזמן זה למד הכל לבקש קומבינציות, לדרוש, לתבוע – רק לא התימנים, ומשום זה נשארו על המדרגה האחרונה. אין לתאר תמונה יותר מדכאה, מאשר מראה חייהם של רוב תימני שומרון בימים האלה. הרבה ימים ושבועות ללא עבודה, גם בימי עבודתם אינם מקבלים את משכורתם הדלה – ובזה הם צריכים לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם ביוקר הנורא. קשה להבין איך הם חיים ומתקיימים. ואמנם כל זה נתן את אותותיו בחייהם: המחלות פרצו בקרבם למכביר, התמותה רבתה באופן מבהיל, עשתה שמות במחנם. מתו זקנים וצעירים בקדחת ובשאר מיני מחלות, הבאות בעקב חיי רעב ועוני.

אין אתי מספרים מחיי התימנים. כדאי היה שהמוסדות והאנשים ירגישו קצת יותר אחריות לגביהם ויתענינו יותר בגורלם. אין להסתפק במכירת חטה להם יותר בזול, כי אם צריך לעזור להם עזר יותא ממשי וגם יותר נאה: לברוא להם אפשרות של עבודה, כדי שיוכלו להמציא את הכסף הנחוץ לקנית חטה גם כשהיא בזול. אם אלה שתקנים הם, נושאים הכל בדומיה ואינם דופקים יום־יום על דלתות המשרדים, הרי שצריך לשים לב לצרכיהם בזמן זה, שאף חזקים הרבה יותר מהם אין בכוחם לעזור לעצמם והם זקוקים לסעד ולעזר. אסור לתת להם להתנוון כל־כך, להימוק ברעב, במחסור ובמחלות. אין להם לחכות להשתתפות וסעד מצד הפועלים האשכנזים: האחרונים הם בעצמם בבחינת שה פזורה ואין בכוחם אף לעשות לעצמם. למותר הוא להגיד שאין להם לחכות לכלום מצד חוגי הישוב האחרים. רק המוסדות הציוניים מחוייבים, איפוא, להיות להם לעזר בעתים הקשות הללו. עליהם להבטיח בעבודה ולתת להם אפשרות להכין מכולת. בזמן האחרון פועל מחסן־הפועלים⁹ באופן משותף לפועלים התימנים והאשכנזים. צריך שתנתן לו האפשרות להצטייד עבור התימנים, כמו להאשכנזים, לכל השנה.

יותר טוב היה מצב התימנים המעטים אשר עבדו בגן־שמואל, בכרכור, ובשעת הקציר – בשוני. הם קבלו את משכורתם כמעט בשלמותה, ועל ידי זה יכלו לחיות ולהתקיים כמו בשנים רגילות. קבוצת גן־שמואל גם ציידה לזמן ידוע בחיטה את פועליה התימנים המעטים.

הודות לעבודתן הציבורית של שתים מנשי חדרה נוסד במושבה גן־ילדים לתימנים, הנתמך בהרבה ע"י השתתפותן של אחדות מבנות המושבה. גן־ילדים זה, עם כל מעוט שכלולו, עלול להביא ברכה רבה לחנוך ילדי התימנים.

ד.    🔗

בשעת הכרזת המלחמה נמצא בחדרה מספר גדול של פועלים, בערך 100־80 איש, הודות לנטיעות החדשות שניטעו בשנים האחרונות, ביחוד אצל אגודת־נטעים. אעפ“י שגם על חדרה לא פסח ההרגל הישן של פועלי א”י – תנודה בלתי פוסקת, בכל זאת אפשר לראות בחדרה מספר חשוב של פועלים שהתאזרחו כביכול במקום ושאינם חושבים לכאורה לעזבו בקרוב. אולם התחילו ימים קצת קשים – והכזיבו את הכל: במשך זמן קצר נפזרו פועלי חדרה כמוץ לפני רוח. אין לכחד כי התנאים החיצוניים הכבידו הרבה עליהם, אולם ברור, כי בהתאמצות וברצון כל שהוא היו יכולים להשיג תוצאות אחרות לגמרי, בכל אופן אפשר היה שהפועלים ישארו ברובם במקום, שהרי גם במקומות אחרים לא שבעו נחת בימים הרעים. עזיבת הפועלים נסתיימה בבריחה בהמון מהארץ בימים הידועים.¹⁰ פתאום נעשה הדבר, ביום בהיר אחד התרוקנה חדרה, אשר שמשה ימים רבים מרכז חשוב של העבודה, מפועליה. על בני המושבה, מובן מאליו, לא עשה רושם מיוחד, לא הרגישו בהעדרם כמו שלא הרגישו צורך בהויתם. אף לא היתה התאמצות קלה או רצון כל־שהוא אצל מי שהוא לעכב בעדם. נשארו פועלים יחידים, רובם מאלה כבר שנים רבות בחדרה ושהתישבו – או רוצים להתישב – בבתי “עזרא”; מכאן ואילך הם הנושאים על גבם את השם “פועלי־חדרה”; נסגר המטבח בגרעון הגון, בית הפועלים התרוקן ונעזב, נדַמו הרעש והשאון במקום זה, שנדמה עד עכשיו לנחיל של דבורים ברבוי יושביו.

בחדשים האחרונים בא שנוי לטובה במצב זה. הודות להלואה שקבלו אכרי חדרה בתנאי של העסקת הפועלים העברים במושבה, והודות למחסן הפועלים שנוסד, התקבץ שוב מספר פועלים. על יד המחסן נפתחה מאפיה, שניתנה לה אפשרות למכור לחם יותר בזול. אחר־כך נפתח המטבח. בזמן האחרון גדל מספר הפועלים פי כמה, הודות לעבודה הגדולה שהתחילו ב“עטה” ע"י אגודת “הפרדס” בהכנת אדני מסילת הברזל לממשלה. התחילו להתעסק בסידור עניני הפועלים. רבתה התנועה והתנודה מהכא להתם ומהתם להכא. והנה נגמרה העבודה ביער, עזבו הפועלים את חדרה, ונשארו רק בודדים. המאפיה והמטבח נסגרו.

כשמדברים על פועלי חדרה, אי אפשר לעבור בשתיקה על “חפצי־בה”. במקום הזה נבנו ע"י אגודת־נטעים בתים בשביל פועלים. זה כשנים אחדות גרה ועבדה שם חבורת פועלים. הם יסדו להם מטבח וסדרו את חייהם באופן לא רע. כשעזבו את חדרה פועליה נשארו פועלי חפצי־בה במקומם והמשיכו את עבודתם בתנאים הקשים. במשכורת של 5 גרוש ליום ועוד פחות מזה (חצי המשכורת ישולם אחרי המורטוריום), התקיימו ונהלו את מטבחם בהצלחה. רק בסוף הקיץ שעבר נתפרדה החבילה בשל פטורי חלק מהם. במשך זמן קצר התרוקנה חפצי־בה. עם התחלת עבודת הקיץ התחדש קבוץ פועלים במקום זה, וגם פתחו להם מטבח. אולם, לרגלי עיכוב התשלומים מצד אגודת נטעים והמחלות שהתרבו, עזבו הפועלים והפועלות במשך זמן קצר את המקום.

ה.    🔗

באמצע החורף התעוררו חברים אחדים מגן־שמואל ליסד מחסן־מכולת שיקל את חיי פועלי השומרון ויתן להם אפשרות להתקיים בתנאים הרעים שנמצאו בהם. התרבה אז מספר הפועלים שעבדו בחטיבת עצים בתנאי־כלכלה קשים מאד. הצורך הגדול במוסד זה היה בולט והתועלת ־ בלתי מפוקפקת. אחרי נסיונות והתאמצויות של אנשי ג“ש לשתף במוסד זה את כל הפועלים שבשומרון, שלא הצליחו בתחלתם, עלה סוף סוף בידם לפתוח את המחסן על יסוד מניות, במזומן או בשטרות ובפתקאות עבודה, בצירוף להלואה שהושגה מהמשרד הא”י. בהתענינות רבה השתתפו ביחוד הפועלים חוטבי העצים,¹¹ נבחרה הנהלת המחסן בת שלושה חברים, אשר נגשה תיכף לעבודתה. התחילו להכניס מניות כאשכנזים כתימנים. יוצאים מהכלל פועלי כרכור, שרק אחדים מהם השתתפו במניותיהם. התחיל המחסן לקנות חטה ולמכור לנצרכים. הוא סדר מאפיה, אשר אפתה לחם ומכרה יום יום במחירים הרבה יותר נמוכים מאשר נמכר בשוק ולחם יותר טוב. אכן האפשרויות היו בכלל מוגבלות, מפני שהחטה כלתה מן השוק, ומוכרחים היו לבסוף להשתמש בלחם־דורה וגם בלחם־שעורה. אח“כ נפתח גם המטבח שהיה סגור מיום עזוב הפועלים את חדרה בחורף תרע”ה. הודות לכל זה בא שנוי עצום לטובה בחיי פועלי חדרה. עכשיו יש איזו התעוררות לחיים ולתנועה, סר הענן הכבד שהיה רובץ על פניהם של הפועלים הבודדים, שהיו מתלבטים בחצר בית־הפועלים השוממה.

היתה תקוה שעם בוא הקציר תהיה אפשרות להכין חיטה במידה מספיקה, אולם התקוה הזאת נכזבה מטעמים שונים, ובעיקר מפאת מיעוט האמצעים של המחסן.

במשך זמן קיומו הקצר הספיק מוסד זה להראות את תועלתו הרבה. מלבד זה שנתן אפשרות לפועלים להוציא את כספם לא על לחם בלבד, עוד עשה גדולות בזה שמכר את החיטה ואת הלחם גם בפתקאות של נותני־העבודה.

(תרע"ו, “בשעה זו”, קובץ ג')