בהתלהבות ובשירים לוו חברינו באמריקה את המכונות וכלי העבודה החקלאיים בדרכם לארץ־ישראל – ובדממה הגיעו אלה ונכנסו לארץ. צבור הפועלים לא הביא לידי גילוי את רגשי ההוקרה לקראת פריסת שלום חמה זו מחברינו שבאמריקה. לבנו רחוק היום משמחה. אחרי הרבה שנות־תלאה בחתרנו לפרוץ את הדרך ליצירת המשק החקלאי העברי ולהגברת כוחו של העובד העברי – עומדים אנו כיום על עמדתנו מבלי צעוד קדימה בדרך זו, בהסגר לפנינו כל מוצא, ומביטים בדאגה רבה אל העתיד הקרוב, הלוטה בערפל. כל המסיבות ומצב־הענינים, עד כמה שאנו משקיפים בחוג־ראייתנו, אינם מרשים לנו גדולות. רק “מקוצר־רוח ועבודה קשה” לא באה שמחתנו הפנימית לידי גלוי ברגע בוא אנית המכשירים, ולא הדגש מדי כל ערך המאורע הזה בחיינו.

אחרי יצירת מחנות “החלוץ” בכל רחבי הגולה והעברתם לא"י לעמוד בשורותינו בעבודה ובהגנה – שני לזה במעלה ערך יצירת טונים רבים של מכשירי־עבודה והעמדתם לרשות הצבור העובד, לשם אותו הבנין הגדול שעל החלוצים, הישנים והחדשים גם יחד, לבנות בארצנו. אם עד היום ידעו מחנות העובדים והמוני־העם שבגולה להמציא את מיטב בניהם לעבודת העם – הנה ניתן היום על ידם האות הראשון גם להמצאת הרכוש המכוון להכשיר את התנאים לעבודתנו ולהצעידה קדימה בדרך של יצירה עצמית.

בתוך כל מבול מלחמת־הדברים ההדדית ופולמוסי־הויכוחים ופלפולי־הפרוגרמות, הממלאים את עיתותיהם המרובים של מפלגותינו בחו“ל – אף אלה שעומדות על בסיס עבודת ארץ־ישראל, — בתוך כל החלל והאפסות הגמורה שבפעולותיהן ביחס לעבודתנו הישרה בא”י – מזהירה היא ומממלאה את הלב נחמה ואמונה פעולתם של חלקים מהם, העולים ישר ארצה־ישראל והמטפלים בעליה זו, בהכשרת ובארגון החלוצים, המטפחים את התנוועה הזו ומסייעים לחברים לעלות, — כל אשר שמו להם לתפקיד חייהם לעבוד עבודת־הקודש: העליה לארץ. לזו נצרף עתה גם את פעולתם של “פועלי־ציון” באמריקה, אשר עזבו סוף־סוף את פלפולי התיאוריות ופולחן־הנאומים ונגשו לעבודת ממש גדולה, אשר אין ערוך לה לגבי עתידותיה של תנועת־העובדים בארץ: יצירת רכוש עצמי של העובדים.

הרעיון הזה של יצירת רכוש־עובדים, אשר יוָצר ויאצר ע“י העובדים בכל העולם ויעמוד ברשות צבור־העובדים בארץ ולרשותו לשם בנין חברת־העבורה העברית – אינו חדש. הוא פרי־רוחם של “פועלי־ציון” בשכבר הימים והונח ביסודה של הקפא”י. ואם בימי לידת הרעיון רבו המתנגדים לו בקרב הפועלים בארץ, מתוך התעמקות בתפקידו של הפועל העברי בארץ ובפרובלימות החברותיות והכלכליות שבעולמנו – הנה כיום הזה כבש רעיון זה את לבות כל מחנות העובדים בארץ ובחו"ל, — מלבד אולי חלקים קטנים, אשר עדיין לא התנדפו בעם חלומות־נעורים על עבודת ההסתדרות הציונית הכללית.

כיום הזה ברור הוא לכול, כי פעולת צבור העובדים בארץ נדונה עקרות מאז ועד עתה אך ורק מהיותה תלויה תמיד בחסדי ההסתדרות הציונית. גלוי הוא לכל, כי באותם האמצעים שעמדו ברשות ההסתדרות הציונית, ואשר באו לה בעיקר מהמוני־העם בגולה, אפשר היה ליצור יצירות של ממש גם באותן המסיבות, שחיינו ופעלנו בהן עד עתה. וגם באותם הפרורים אשר הוקדשו ליצירה של העובדים – אפשר היה להשתמש באופן אחר ובמשנה־תועלת, לו היו סכומים אלו ברשותם של הפועלים ולא ברשות אחרת, אשר הזילה אותם להם טפות־טפות, ובאיחור זמן, ובצורות מעליבות. הדברים ידועים למדי. הרי מרגיש היום כל אחד את הכאב בלבו למראה האכזבה החדשה שבאה גם השנה. בטוחים היינו שהשנה תתחיל פעולת־הכנה חקלאית בזמנה באמצע הקיץ או בחדשי הקיץ האחרונים – והנה באה ועידת פרג¹ והוכיחה את משוגתנו. הועידה ידעה להחליט ולאשר את התקציבים לחנוך, אולם את התקציבים לחקלאות הסכימה להציע לקונגרס. עוד עובדה: לפני חדשים אחדים נדרשה ההסתדרות הציונית ע“י המחלקה להתישבות של ועד הצירים להקציב את הסכום המינימלי של 3000 לי”מ להכנת חמרי־בנין במקומות, אשר הכרח הבנין שם הוא בלתי־נדחה, — והנה עברו חדשים, הגיע חצי אלול, ימי הגשמים ממשמשים ובאים ואין כלום: אין שום הכנה, אין אותות, אין בנינים חדשים, קפאון כמקודם…

וכל משק חושב לו בכאב: לו היה יכול להכין עכשיו את התבואה, לבנות עכשיו את הרפת, לרכוש עכשיו את האינונטר, — כמה היה יכול כל זה לשנות את פני המשק ולהוציאו למרחב! ובינתים עובדים חדשים אלו לבטלה – במקום להשתמש בהם לכל עבודות־ההכנה החשובות הנזכרות, שהן תנאי הכרחי להצלחת כל משק. ויודעים אנשינו לספר הרבה: מעשה בעבודה גדולה שנשמטה מידינו מחוסר סכום מועט לערבון, מעשה בעבודה אחרת שנחנקה מחוסר הון־חוזר והגיעה ע"י כך לדיפיציט, מעשה במוסד פלוני שנידון לאי־הצלחה מחוסר קרדיט וכו' וכו'.

ברור הוא: העובדים צריכים לצאת לדרך של פעולה עצמית, בהעזרם בכל האמצעים שבידם בכדי ליצור הון ורכוש השייכים למחנה העובדים. זה יהיה הסדן הכי נוח לנגידת עתידו של מחנה־העובדים וליצירת חברת־העבודה, זה יהיה כלי־הנשק הכי מוצלח למחנה־העובדים במלחמתו בכל המפריעים הרבים, הפנימיים והחיצוניים, הערוכים נגדו.

הקריאה הראשונה ע“י הקפא”י. במשך הזמן נוצרה שורה שלמה של מוסדות פועלים עצמיים: “המשביר”, קופת־חולים, בנק־הפועלים. עתה הנה בא אוסף מכשירי העבודה ונתן לקריאה זו את הביטוי העממי המלא ופתח לה גם את הדרך הרחבה: להרבות רכושם וכוחם של העובדים, לגשירת גשר ישר בין העובדים שבארץ ובחוץ־לארץ ולנתינת תוכן רב ועשיר לפעולותיהם של חברינו־לרעיון בגולה.

תרפ"א.