סוף סוף הנה בא היום הגדול, יום העליה לאדמת נוריס, זה גוש־הקרקע הגדול בן 000 27 דונם שבעמק־יזרעאל המזרחי, אשר נרכש מקרוב על־ידי הקרן־הקיימת־לישראל. נשכחו הויכוחים מסביב לתכנית “הקבוצה הגדולה”1 שהתנהלו בציבורנו בחדשים שקדמו לעליה, וכל הלבבות היו מאוחדים בשמחה למאורע הגדול – לפתיחת מעשה התישבותי רב בחבל־ארץ נרחב זה, אשר כה קסם ימים רבים בשוממותו רבת־הדורות, באפשרויותיו הרחבות ובגרעיני החיים החדשים הטמונים בו והמחכּים ליד העובד העברי.
היה זה אחד מימי סוף אלול, הזוהרים באור שמש־הקיץ והנפקדים ברוחות־סתיו קלילות, המשיבות נפש לאחר ימי הקיץ הארוכים־הכבדים. ביום זה השכמנו קום. – אנו שני חברי המרכז החקלאי (החבר השלישי עדיין לא שב מהקונגרס הציוני) – ונעל ירושלימה, כדי לנסוע דרך שכם ג’נין למקום ההתישבות. בימים ההם היתה זאת הדרך המהירה והנוחה ביותר להגיע בה לעמק יזרעאל המזרחי. במטבח הפועלים חיכו לנו חברים ממרכז גדוד־העבודה, זה חתן המאורע, אשר קיבל עליו להגשים את תכנית הקבוצה הגדולה בהתישבות עין־חרוד ותל־יוסף. שם גם נפגשנו עם איש המחלקת להתישבות של ההנהלה הציונית ויחד יצאנו לדרך, אל העמק, להביא ברכה אל העולים להתישבות ולתכן את צעדיהם הראשונים.
השמש אך יצאה ואנחנו כבר נישאים בכביש המתפתל בין הרי ירושלים ושכם. ענני בוקר טרם התפזרו ובבואתם השתרעה על פני כל הר וגבעה. ערפל קל עטה את כל אשר מסביב, את הישובים ומטעי־הזיתים המפוזרים פה ושם. עמדה קרירות באויר, זו הקרירות הנעימה אשר לסביבות ירושלים בשעות בוקר, ורוח קלה הרעידה אט את הגוף. היה דבר־מה מתרונן בכל היקום אשר מסביב, ואף בלב פנימה. היתה הרגשת חג – חג הולדתו של עמק־יזרעאל החדש.
בהגיענו לעין־ג’לוד, היא עין־חרוד, אשר לרגלי הגלבוע, כבר עמדה שמש הצהרים – ומיד נכבש הלב למראה ההוד והשממה אשר לכל הסביבה. לא עברו רגעים מרובים ואנו כולנו נדבקנו ברוח ההתלהבות והשמחה אשר מלאה את 35 האנשים, שזכו לצעוד ראשונים על אדמת־בראשית זו ולתקוע בה יתד ראשונה לישוב הראשון ברחבי העמק הזה. מאז הבוקר עמלים האנשים וידיהם מלאות עבודה: לפנות ולנקות “חוּּשות” וחצרות, לנטות אהלים, לפרק ולסדר מטעני כלי עבודה וכלי בית, להכין מקום לאנשים נוספים שיבואו מחר ובימים הבאים.
בשמחה ובקריאות־גיל נפגשנו בבואנו, אך לא היה פנאי להרבות בדברים. המלאכה הן כל־כך מרובה. אצים האנשים, כולם עסוקים בעבודה, איש לא נעדר. והפנים שוטפים זיעה, אך גם זוהרים באור התלהבות ושמחה הממלאות כל לב. מה גדולה התעודה אשר לפניהם: להחיות את כל השממה הזו, לייבש את כל הביצות האלה, להקים משק גדול לענפיו אשר יכלכל ישוב רב, לבנות בנין אשר יבשר גאולה לעם והתחדשות לאדם. וישנה הרגשת הכוח והיכולת להרים את המשא הזה.
דוממים הרי הגלבוע הנישאים וכאילו עוטפים סוד המעשה הנעשה לרגליהם. דוממת כל הסביבה. רק נשמע קול זרמת מי המעין, המפכים באין הפוגות, ונשמע קול המון אנשים בעבודתם וקול שירה מלב מלא.
יום־בראשית היה אותו יום. וחוית מעשה־בראשית אפפה כל איש אשר זכה להיות עם העולים בעין־חרוד ביום ההוא.
י“ט תשרי תש”ב
-
אבי התכנית הוא שלמה לביא: עיין “כתבים נבחרים”, הוצ' עם עובד, עמודים 6–52 (המביא לדפוס). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.