כשאתה בא להעריך הערכת מוסר של שתי תקופות, אל תבוא להעריך דברים ומעשים כשהם לעצמם, אלא תן אותם ענין לשטת החיים של תקופתם והוה מקביל שטה כנגד שטה. העול והחמס של ימי־קדם, כשהם נדונים ביחס למדרגת ההכרה וההרגשה של בני דורם, אין רשעתם גדולה משל דורנו ביחס למדרגת הכרתנו והרגשתנו אנו. צערו של שעבוד־הרוח בימינו קשה כצערו של שעבוד־הגוף בימיהם. עלבון האדם על־ידי קפוח כל־שהוא של אחת מזכויותיו שקול בזמננו כנגד ענויים קשים שבזמנם.

זאת אומרת: עובדות ומאורעות של חטאת בני־אדם לא נתּן למוד בהם מדת התפתחות של מוסר בתקופות שונות, הואיל ושנוי תקופה מחַיב שנוי מדה.

אם כך, כֵּון שאין חיי דור קדום כשהם לעצמם פחותים במוסרם מחיי דור אחרון, הרי שאין התקדמות למוסר? ולא כי. אין לו סמני התקדמות ביחס לשטת החיים של דורו, אבל ישנם ביחס שטה זו אל שטה אחרת. אותו למוד־זכות על עול וחמס של תקופה עתיקה יש בו משום למוד־חובה על שטת ערכיה וקניניה. אותו החזיון, שצערו של שעבוד־הרוח בימינו קשה כצערו של שעבוד־הגוף בימיהם, ועלבון האדם על־ידי קפוח כל־שהוא של אחת מזכויותיו שקול בזמננו כנגד ענויים קשים שבזמנם, – בו, בחזיון ההתפתחות הכללית ולא בחזיון המוסר עצמו, אתה מוצא סמני התקדמות של זה.