יש חושבים גדולים, שכחם יפה בקפיצות. יפה כחם לקפץ בין תחומי מחשבה ולדרוש סמוכים בין רחוקים, ליחס יחסים המפתיעים אותנו במשקל ראשון, ואנו נהנים מקרבת משפחה שנזדמנה לנו בהסח־הדעת.
הללו דרך המחשבה קופצת להם ולא המחשבה גופא. יתר על כן. עם שדרך המחשבה קופצת להם, המחשבה עצמה קופצת מהם. משערים הם את הקו שבין שתי נקודות ולא את הנקודות בבדידותן, רואים את הקשר שבין א' וב' ואינם מבחינים כראוי א' וב' במהותן, רואים אותן בצרופן ולא ביחודן.
נוחה לנו הטיסה וקשה להם העמידה, העמידה במקום חניָתה של המחשבה. תוך כדי מעוף הם תופסים בה את הקצוות, את היוצא ולא את הכָּנוס. תוך כדי מעוף הם גונבים את ברק ניצוצותיה הנתזים ממנה – ואינם נכוים בשלהבתה. מכאן חודם של רעיונותיהם ומכאן קיצוניותם.
נתּן להם חוש דק לחוש בנפנופה של מחשבה. די להם מגע כל־שהוא באוירה של זו, משק כנפיה ולחישתו, וכבר הם אוספים מלוא חפנים רעיונות ושברי־רעיונות.
דומה, גדול בהם כח־הפורה. מחשבתם תמיד שופעת ואין לה דבר בלי חדוש. דומה, – שכּן הרעיונות מועטים וקשורי־הרעיונות מרובים.
ובכל אלה אין הם אלא בחינת שדכנים בעולם המחשבה. עוסקים הם בזווגים בין המוני מחשבות ונשמת עצמם אינה מזדוגת אף באחת מהן. לפיכך קרירות מנשבת מתוך צרופיהם. קרירות של סרסורים.
על סגנון־מחשבה מעין זה אני קורא את השם: יפה־רוח בזמננו מצא לו אותו סגנון את בטויו הנעלה באוסוַלד שפֶנגלֶר.
*
כל מחשבה גדולה באה בקפיצת הדרך. כל מחשבה גדולה היא פסיעה גסה ויש בה משום כבוש מרחקים, אבל אם יצירה היא, יש משכן לשכינתה. יש הנחה לאחרי קפיצה: נקודת־מרכז, המגלה יחודם של דברים ומהותם ולא יחסיהם וסמיכיותיהם בלבד.
על־כן קיצוניותה מסוג אחר. קיצוניות של מרכז בודד ולא של קצוות, של צמצום שטה ולא של בליטות ההקף. יש בה מחודה של לשון־אש ולא משל ברק גצים נתזים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.