יש סגנון של הסתכלות ודמות לה מעין דמות של עגול. קו אחד הולך וסובב, יורד ועולה, עולה ויורד, עד שהוא חוזר למקום יציאתו ונח. סופו נעוץ בראשו – ולפנינו הסתכלות נאה, בלי חכוכים ובלי סכסוכים, הכל בה מדוד ושקול כהלכה, הכל שטוח בהקבלה ובהתאמה, רתּמוס אחד הולך ונמשך בנחת, הולך ונבלע בתוך עצמו, מסיֵם את הקפו ומנעים עלינו נועם שלום.
רצוני לאמר: יש חרוז־חוזר גם במחשבה. ואומנותו של החוזר בכך, שהוא משוה הדורים, מקביל ומתאים, מאחה ומאחד. כל חרוז־חוזר הוא חתימה, סוגר, וכל חתימה יש בה משום השכנת שלום. בדוק ותמצא, הרֶפרֵן משרה עלינו תמיד רוח של שלום.
סגנון זה מעיד לרוב על עניות מחשבה; רתּמוס עשיר, הרי תכנו עני. מחמת דלות היא נתפסת בקו אחד, במקיף. היא לא חצבה בסלעים ולא פרצה מתוך נקרות מעמקים, לא עברה דרך חתחתים, דרך נגודים והפכים, לא נתלבטה בסער ולא נתנסתה ביסורים, והרי היא מתעגלת ויוצאת, מחליקה וטופפת.
חרוז־חוזר במחשבה מעיד לרוב על נשימה קצרה של מחשבה. רתּמוס מהיר לה, היא יראה את המרחב, את הדרך הארוכה, עולה ויורדת, מפסקת הפסקות, זקוקה למנוחה: לחרוז־חוזר.
ואִלו מחשבה טעונת־חומר ועשירת־צורות נשימתה ארוכה ואי־אתה שומע בה הלמות רתּמוס של פותח וסוגר. גדולים קרעיה וקשים נפתוליה, הומה בה הקרָב ומתרוצצות בתוכה הסתירות, היא נכשלת בעצמה ואובדת לעצמה, צועקת בתהומותיה ומחיכת במרומיה, אין היא דורגת וסובבת בנעימות של מדה ומשקל, אינה מפריחה את נשמתה בחרוז־חוזר ואינה נחה בו. אחדות אחרת לה, גדולה מזו של חוזר, סמויה מן העין ואינה קבועה־קפואה במסגרת: חבויה מתחת למחשבה ומסתתרת מאחורי רבוי קולותיה וסכסוכיהם.
ובלשון המוסיקה אפשר לצין ולאמר: סגנון־מחשבה מהמין הראשון הוא בחינת מלודיה, סגנון מחשבה מהמין השני הוא בחינת הרמוניה.
הסגנון הראשון – אמתותיו מתוקות לנו. הסגנון השני – אמתותיו אכזריות הן: מהפֵּכות.
*
אף בספרות היפה אתה מוצא טפוס של סופרים קצרי־נשימה, בעלי רתּמוס קצר, הבאים לתפוס את החיים בשרטוטים מעגלים ויוצאים, מעגלים וחוזרים למקום יציאתם. חרוז־חוזר כורך את המאורעות, חורז ראשם וסופם וכאלו מפקיע את המאורע מתוכם ומחזיר את ההתפתחות שביניהם. סופרי־מֵלודיה הם, נוחים לקהל וחביבים עליו. שכן הקו המתפתל מאַים עלינו וקו העגול מניח את דעתנו.
סגנון זה הוא גם בטוי לפַּסיביות, לנפעלות, לנשמה ספקנית מפקפקת, כופרת, יותר נכון, מחוסרת־אמונה, מחוסרת רעיון דוחף, תובע. העולם נדמה לה כעגול: סופו נעוץ בראשו. גלגל חוזר, הכל הולך ושב כלעומת שבא.
סופרים כאלה הם בטבע בריָתם בחינת מאחרים ומפגרים. רתּמוס נשמתם הוא תנועה חוזרת, ויש בו ממנוחתו של קו סוגר. אין בו מן הפתּוס של תנועה פורצת קדימה, אין בו מרץ הקו הפתוח ההולך ונמשך לאין־קץ. החיים הם להם מעין חרוז־חוזר, גלגו של רֶפרֵן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.