יש סופרים, שאין להם זקה פנימית לפלוסופיה או לשירה או למקצועות אחרים של עיון ואמנות, והם כותבים ספרים לא גרועים ופעמים אף משובחים על עניני פלוסופיה או שירה או על מקצועות אחרים של מחשבה ואמנות. ואנו עומדים ותמהים: מה להם אצל דברים אלה? מהיכן הם שואבים חכמתם זו, שאין לה שרשים בנשמתם?
לדעתי, עדין לא עמדו החוקרים על טיבו של כח גדול, הקרוי כח־זכרון, והוא גדל ההקף ומסתעף לכמה כחות שלא מצאו להם עוד בטוי מכוון בלשון.
על הקפו של כח זה מתיחס כשרון מיוחד במינו, כשרון־ההעתקה.
כשרונו בכך, שהוא מעתיק ומשמר דרך ראיה או שמיעה לא בלבד מלים ומחשבות בודדות, אלא אף את סדוריהן בלי שום הבנה והבחנה; הוא מעתיק ומשמר את אחדותן החיצונית בלי שום יחס פנימי אליהן. עתים וכחו מגיע עד כדי להעתיק ולשמור גם את הרִתּמוס ואפילו את הטמפרמנט שבהן.
בעל כשרון כזה עשוי לקלוט דרך העתקה בלבד לא רק מחשבות אלא אף רגשות של אחרים. הוא לא חשב אותן המחשבות ולא הרגיש אותן ההרגשות, אבל הן נעתקו ונתרשמו בלוח־זכרונו כעין ציורים על גבי טבלה, ותמיד הן ברשותו להשתמש בהן, לתפסן שוב מתוך רשמי ההעתקה ולהביען כמעתיק, כמצלם דיוקנים. וכדרך פליטתו כך קליטתו: בלי חבלי־לֵדה.
על־כן אנו מוצאים כמה אנשים, שאין להם הבנה כל־עִקר במתמטיקה והם יודעים לשלשל סדרי חשבונות מסוכסכים עד הנחותיהם הראשונות. שמא אתה מפסיקם באמצע ושואלם על אחת הטבעות של השלשלת הארוכה, אינם מוצאים ידיהם ורגליהם. שהרי מוחם תפס את החשבונות והקשיהם לא דרך הבנה, אלא דרך העתקה, העתקת ציורים של מספרים, העתקת תבניות של פורמולות, ציוני סמלים של קשורים וצרופים בכל נטיותיהם ונפתוליהם.
יש תלמודאים בקיאים ולא חריפים, ואף־על־פי־כן הם תופסים על־נקלה פלפולים קשים ומסובכים ויודעים להרצות אותם כסדרם, תופסים דרך העתקה. אבל חס לך לשנות במקצת את הסדר, מיד והדברים מתבלבלים עליהם. שהרי הם רק מצלמים במוחם מסכת של רעיונות ופצולי רעיונות, מצלמים אותם בכל סבכי השתי והערב שלה ואינם אורגים אותה, ומכֵּון שאתה מוציא מתוכה פתילה אחת, אתה מפרק במוחם את חוליות השתוף של הרשומים, מערבב את חסימותיהם ומערער את האסוציאציה של הדמויים שבזכרונם.
זה כחו של כשרון־ההעתקה שבנפש. הוא שהעמיד לנו טפוס מבהיל של בקיאים: בקיאים בפלפול, בקיאים במתמטיקה, בקיאים בפלוסופיה, ואפילו בקיאים ברגש, בקיאים במלאכת חזיון ושירה, וכדומה.
*
על־כן יש סופרים שלא טעמו מעולם טעם הִסוס ותהיה ולא נתלבטו מימיהם לבטי מחשבה, והם כותבים דברים שבעיון לא גרועים ואף משובחים; או סופרים שאין בהם שום קרבת־רוח לדברים שבאמנות והם דשים בכל מקצועותיה של זו ודורשים בה דרשות נאות.
יתרה על כך. הואיל והם רק מעתיקים, מצלמים צומת־הגידים של מחשבות והרגשות בלי הלחלוחית החיונית שבהן, כחם יפה לקלטן ולפלטן בדיוק גמור, דיוק של מלאכת פוטוגרפיה. לאמר, כחם עדיף מאלה החיים על אותן המחשבות או ההרגשות, שכן הללו נכשלים על־ידי הנפך משל עצמם.
המחוננים בכשרון־ההעתקה, גם התרגשותם והתפעלותם הי אלרוב רק על דרך ההעתקה. הם מעתיקים גם את הטמפרמנט. שהרי כחם הידיעה; אינם חושבים את המחשבה, אלא יודעים אותה, אינם מרגישים את ההרגשה, אלא ידועים אותה. וכיוצא בזה הם ידועים גם את הפַּתּוס: כשם שמעתיקים ומצלמים את האור החוֵר, כך הם מעתיקים ומצלמים את האש האדומה. אל תאמר, התפעלותם היא מעושה. זו דרך בריָתם, שהם מעתיקים אף את הפתּוס מן הנשמה ולחוץ.
הרבה מאופי זה אתה מוצא בדברן. אתה תמה וקובל עליו: לפני רגעים הספיד אדם ושפך דמעות, והריהו עומד עכשיו ומשוחח מתוך בדיחות־הדעת ומתלוצץ. אבל אל תראה כאן תמיד זיוף ומלאכותיות: לפני רגעים נעתקו ונתרשמו בנפשו רשמי האבל ונתעוררו בו אותה שעה רגשי עצבות, ועכשו שיחה נאה של חברים או בת־צחוק קלה פתחה בו עולם של שמחה. כלום יש סתירה בין שני מומנטים של מעשה פוטוגרפיה?
המחוננים כשרון־ההעתקה הם הזריזים בספרות. הם הז’ורנליסטים שבכל מקצוע, גם כשהם כותבים דברי מדע או פרקי שירה. המחשבות וההרגשות שמורות ומזומנות אתם, תמיד ברשותם להשתמש בהן, מחמת שאינן צריכות הריון בנפש אלא קצת התרשמות וקצת התעוררות.
ודע, אין לך בנפש כח קר ככח־הזכרון ואין לך בה כח קמצני כמותו: רק מעט מאד מסכום החיים הוא מוציא בעבודתו. ולא כל־שכן כשרון ההעתקה – כאמור, הוא אחד מגלוייו – שאינו עולה בחיים מרובים לא בקליטתו ולא בפליטתו. שהרי הוא בעקרו כשרון של גנבה בנפש, גנבה שלא מדעתה, גנבת חיים.
זו אך המדרגה הנמוכה של כשרון־ההעתקה. ובמדרגותיו העליונות הוא עולה דרך הרכבות שונות לידי השתלמות של כח מצוין במינו, המפליא אותנו גם בברק חדושיו, בעוז ההבעה ובסער הפתוס. הצד השוה שבכל מדרגותיו: חסרון דרמתיות. אין בו משום יסורי־הריון וחבלי־לדה.
כשרון זה מצוי ביותר בתוך בני ישראל. היהדות התלושה היא נוחה לגדלו ולטפחו.
כמדומני, מַכס נורדוי היה אחד מיחידי הדור, שכשרון זה הגיע בהם למרום התפתחותו, לידי מדרגתו העליונה, לידי השתלמות נאה. השתלמות גאונית של כשרון, שבמהותו הוא נגודה של גאוניות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.