דע לפני מי אתה עומד. רוב הסופרים עומדים לפני הקהל. אפילו היוצרים הגדולים שהרו את עולמם בצנעה ובבדידות, קשה להם בשעת הבעה, בשעת כתיבה, להשתחרר מאותו ציור־הדמוי של איזה קהל נעלם, קהל קוראים סמוי מן העין. אף שלא מדעתם הם פונים אליו, משוחחים אתו, מגלים לו את סודות חייהם ומחללים את טהרת היחוד של שעת יצירה. בודדים – והם עומדים לפני התיבה ומתפללים בצבור ומספרים על בדידותם. סתירה זו הוא אחד מחזיונות הפלאים של הנפש, שאפילו בעומק יחידותה ובדידותה היא טווה בהעלם נימים דקים בינה ובין הצבור ומכונת אליו גם את רזי פרישותה מן הצבור. אפילו כשהיא מתפללת תפלה בלחש נטפל לה בחשאי אותו הדמיון המלטף: קהל. הוא מעין צל המלוה אותה תמיד.
אפיה זה, אופי הדיאלוג של הנפש, הוא אולי הסמן היותר מובהק של השתוף החברתי שבה.
*
רק מעטים הם שלא עמדו לפני הקהל, הואיל ולא עמדו כלל לפני האדם. הם זכו לעמוד לפני אלהים, לפני כל־ההויה, לפני הטבע. הללו דבריהם אינם אלא בינם לבין עצמם, מונולוג.
שפינוזה היה אחד המעטים, שזכה לעמוד לפני האלהים־הטבע ולא לפני האדם.
ועוד. היהדות עומדת לפני האדם, לפני “העולם הקטן”. יצירתה הגדולה, תורתה, נִתנה מתוך עמידה לפני הקהל. על־כן אין בה משלוה של הסתכלות והיא כולה תפלה בצבור. בכך טיבה של מונותֵּאות וכאן המחיצה שבינה ובין הפַּנתֵּאות.
בבחינה זו לא היה שפינוזה יהודי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.