קטנה היתה אז משפחת הפועלים בארץ: רק במאות נמנתה – אך השמחה היתה במעונה. אמנם צרות וסבל לא חסרו גם אז: חרום פה וגירוש שם, הקשחת־לב ולעג־שאננים פה ושם, חוסר־עבודה וחוסר לחם לפרקים, טלטולים, מחלות וגומר. כל אותה השורה הידועה ומוכּרה כל־כך. ונוסף לזה – הבדידות; כל יחיד וכל ציבור קטן במקומו חי לו את חייו ודאג את דאַגותיו ביחידוּת. שמח אף סבל לעצמו. הסתדרות פועלים טרם היתה, האיברים הבודדים טרם התלכדו לגוף אחד, אף מוסדות טרם עמדו לשרתו. ובכל זאת – שמחה היתה המשפחה הקטנה הזו. תקופת הילדות היתה זאת, ילדות של התנועה, עם כל חוסר־הנסיון שבה, ואולם זה עם כל עוז הנעוּרים, עליצות הנשמה וחום הפעולה שבה.

“תכלית” לעצמו – מי חשב על זה? תכלית לתנועה, מגמה מעשית לה, התבססות כלכלית, משק, התישבות – גם אלה רק כדמדומי שחרית נישאו באופק. לא נדרש עדיין לקרוֹם עור על החזון ולהלביש בלבוש את העתידות הנובטים בנבכי התנועה. לא ציפו לבאות. הנפש ניזונה למכביר בכל מעשה־הבראשית אשר נקרה לפניה וטבלה כולה באור השמש של הארץ הנכספה.

אך הנה באו ימים, ימי מעבר בגיל, בהם הנפש מתחילה נפעמת במשך מציאות החיים האפורה ומתחילה מחַשבת את חשבונה, כפרט כתנועה. אך אם מספר שנים כזה רב הוא לבגר את האדם ולפכחו אל מול פני המציאות – מה הוא בדברי ימי תנועה, אשר שנים כחלום יגוזו בה חיש? – אכן מהרה תנועת הפועלים שלנו לעבור את ימי הילדות ולהגיע לשנוֹת בגרות ובינה ונסיון חיים ומעשה, וניטל עליה לחשוב את חשבון עולמה בעצם ימי העוז והגבורה שבנעורים. ההתפתחות המהירה הזאת נדחפה מדי פעם בפעם בכוח אדיר ע"י מאורעות יוצאים מן הכלל שאירעו בחיי הציבור, אשר חשפו את האמת שבמציאות למערומיה ופקחו את העינים לראות גלוי את אשר לא ניתן לראות בימים שוטפים. מאורעות אלו העמידו את גלגלי הימים במרוצתם ואִילצו רבים להתעמק בתוך עצמם ולמצוא תשובות להרבה שאלות רציניות שצצו מתוך עצמם. בין כה וכה והתנועה עמדה על פרשת דרכים וניטל עליה לבור את הדרך תלך בה לעתיד.

ותקופת משבר קשה לתנועת הפועלים במושבות, חלה בחצי השני של שנת תרע"ג.

הנה זה שנים אחדות למיום כניסת “השומר” למושבות דרום יהודה (ראשון־לציון ורחובות), לאחר שבמשך שנים רבות שלטה כאן השמירה הזרה עם כל חזיונות הלווי הכרוכים בה. זה היה בשעתו נצחון גדול לתנועת העבודה העברית, ו“השומר” עם מספר חבריו המצומצם והסגור, ריכז מסביבו המון פועלים צעירים עזי נפש מלאי מרץ ומסירות, והכניס חיים ותנועה בקרב צבור הפועלים במקומות הללו. ואף אמנם בזמן הראשון השפיע דבר כניסת “השומר” בהרבה לחיזוק העבודה העברית ולכבוש ענפי עבודה חדשים בידי הפועל העברי. ונדמה היה אז, שהנה מתמוטטת המחיצה בין אכרים ופועלים בא"י ונמצא כר פעולה משותף לשניהם.

ביחוד רבה האידיליה בחיי רחובות המושבה. מהעת שרבו השומרים והפועלים במושבה זו – חל שנוי כביר בחיים החברתיים כאן. מצב רוח של עבודה והתעוררות תקף את כל הנמצאים במושבה. נכנס זרם צעיר ורענן ויִפּח נשמה בכל. הפועלים לקחו חלק פעיל מאד בכל חיי המושבה ומוסדותיה ובכוחם הוקמו לתחיה מוסדות ומפעלים, אשר רבה השפעתם יום־יום. הנוער המקומי התחבר לפועלים, רבים היו ימי הפעולה ונשפי השמחה המשותפים.

אך ימי האידיליה לא ארכו.

בהמשך הימים נפלו פה ושם דברים, אשר פגמו בשלמוּת התמונה והשאירו שׂרטת בלב. פה ושם חלו פרצות בחומת העבודה העברית והרוח הטובה אשר לותה את התקופה הראשונה לא היתה עוד. באין רואים הלכה וקמה שוב מחיצה. חלו דין ודברים בין פועלים לאכרים, והיו גילויים של ניגודים הדדיים אשר היו גורמים לקלקול היחסים ולדברי תרעומות בין שני הצדדים. רבים היו אז אשר הוכזבו במיטב חזונם ובהלך־רוחם, ועזבו ברגש מר את המושבה. רבים היו אשר מצאו אז מקלט בקרב “השומר”, – ובתוך השמירה, בעמדם בלילות על משמרתם בכרמים ובשדות מצאו ניב לנפשם בתוך המרחב ורוחות הלילה.

הושלכה אבן במי הנהר ההולכים לאט ותזעזעם – ושוב לא תישכח סערתו. בכוח הלכה המחשבה וחתרה אלי חוף. בלי הרף נתלתה השאלה: “והלאה מה?” – ולא נתנה דמי. רבים נשאו עינם אל הגליל – אך גם זה לא ניחם.

ואז הוסבו העינים מאליהן אל עבר עמק הירדן: דגניה וכנרת. זהו קצה המטרה: התישבות עובדים! זה היה הרעיון אשר דמדם במחשבת צבור הפועלים, אשר קשר את עצמו אל הארץ. לא תכנית – אלא רעיון! המעשה כמובן רחוק הוא – אך יש במה להזין את הנפש ולזיינה בכוח ובאומץ ובסבלנות לקראת התעודות אשר נכונו לנאמני התנועה, – וכה, בלי משים, בחינת ליבא לפומא לא גליא, נשלבו לאט־לאט המחשבה ומשא־הנפש לקראת הבאות, עת אשר תנועת העבודה תמצא את בטויה הנאמן והנאדר בהתישבות עובדים עצמית ביצירה משקית וחברתית.

מאז, בשלהי אותה שנה – תרע"ג – אירע מאורע, אשר זעזע עד היסוד את הלבבות ונתן דחיפה עצומה למפנה זה אשר חל בהשקפת עולמו של צבור הפועלים: בחודש תמוז חלה ההתנגשות הידועה על־יד זרנוגה, אשר השומרים והפועלים העברים מרחובות לקחו בה חלק בראש, שבעֶטיָה נפל לקרבן השומר פרידמן, וכעבור שבועיים נפל חלל על משמרתו השומר לויטן. ההתנגשות הזאת וכל מאורעות־הלוי¹ שבאו אגב זה – גילו יחסי נכר מצד האיכרים, אשר גרמו להרחקת הלבבות וחשפו מחדש פצעים כואבים אשר הגלידו ימים רבים.

בתוצאות הדברים הללו נפסקה ההתקשרות עם “השומר” בסוף אותה שנה, והוא יצא – ואתו רבים מהפועלים את המושבה.

מבין אלה קמה קבוצת חברים, אשר זה ימים רבים קשרם ביחד הרעיון של יצירת משק עובדים עמצאי, ותעל – בראשית תרע"ד – אל גן־שמואל, העזוב והשומם להחיותו ולבנותו.

ניסן תרפ"ט.