א. 🔗
כולנו שקועים עכשיו באוירת הכאב והחרדה שתקפה עלינו עם גזירת הפסקת העליה וכל אשר מסביב לה. ההתנקשות שהקיפה אותנו מכל עבר בולעת את כל תשומת הלב, ללא השאיר מקום פנוי. אך אסון יהיה לנו אם ניתן בעת כזאת להרגשות הקשות שתשעבדנה אותנו ותרפינה את ידינו. ולהיפך: דוקא בעת הזאת עלינו להמריץ את העבודה ביתר שאת ולהשקיע את עצמנו בחיפוש דרכים להחשת הפעולה ובהגדלת המאַמצים לחיזוּק כוחנו בארץ הזאת. גם הפעם תהיה זאת מצדנו התגובה הנאמנה והתשובה הניצחת לכל קשי מצבנו הפוליטי כיום הזה. אנחנו, אנשי ארץ־ישראל, אשר לא אחת עברנו תקופות קשות והתגברנו על כל המכשולים והמתנכלים בכוח העקשנוּת ועבודת היצירה אשר לא פסקה – מאמינים, כי גם בתקופה קשה זו נעשה וגם נוכל, אם נמשיך בטמפו מוגבר את עבודת הבנין. אכן, נגייס את כל כלי הזיין שברשותנו לפרוץ את החומות שמקימים נגדנו – אולם יחד עם זה בל נניח אף לרגע, גם בשעה זו, את אמַת הבנין.
ובזמן זה יותר מאשר בכל הזמנים נישא עין לאפשרויות הגנוזות בקרב חלקים חשובים של עמנו. ומקום מיוחד בבנין צריכה ויכולה לתפוס בתקופה הקרובה הגולה היהודית בת ארבעת המליונים אשר באמריקה.
ולא במגבית־כספים בלבד. זו אין לה סיכויים גדולים, ומקורותיה ידלדלו – אם לא תיעשה בצדה גם העבודה האחרת, המכוונת להקמת שותפות ישרה, אישית, של יהודי אמריקה בעבודת היצירה שבארץ.
יש ויש להקים תנועה להתישבות עממית בארץ בתוך היהדות האמריקנית. ולא רק מניעים נפשיים, לאומיים ציוניים הם המשמשים מוצא לתנועה הזאת, אלא גם מניעים פרטיים, כלכליים וחברתיים.
ידוע למדי דבר הירידה הכלכלית הנמשכת זה שנים אחדות בארצות הברית, והשנה הזו הגדילה – עם המשברים הגדולים ב“וול סטריט” ובעסקי נכסי־דלא־ניידי. אבדן הונם של הרבה אלפי אנשים גם לירידת המסחר והתעשיה ולהגברת חוסר העבודה במידה מבהילה, אשר השפעה חוזרת לה על כל חיי הכלכלה במדינה. ומובן מאליו, שבפורענות זו נטלו היהודים כמה קבים. רבים מאד הם חללי המשברים הללו, אשר התמוטט מעמדם ללא סיכויי תקומה. ויודעי דבר אינם מנבאים טובות גם לעתיד הקרוב. המצב הזה פוגע קשה במעמדם של אלמנטים רבים ושונים בקרב יהודי אמריקה: הפועל, הפקיד, הסוכן, בעל הפרופסיה החפשית, החנוני, בעל המלאכה ובעל בית החרושת הזעיר. רבים צופים בחרדה לקראת העתיד וחותרים למצוא להם משלוח יד הצפוי פחות לתנודות. ואלה אשר משכבר הימים יש להם קשר כל שהוא לא"י – מאליהן נישאות עיניהם כלפי הארץ. כאן הם מבקשים לעצמם משענת כלכלית בריאה ובת־קיימא.
ולא זה בלבד. בערים שונות פגשתי יהודים פשוטים רבים, הקשורים בלבם ונפשם לארץ ישראל והמצפים בגעגועים ליום, בו יזכו לעלות. וחרדה תוקפת אותם למראה ילדיהם הגדלים בעולם זר. “עלינו להנצל ולהציל את ילדינו כל עוד יש לנו שליטה עליהם” – נאום יהודים, ציונים ולא־ציונים. סח לי חייט יהודי בא־בימים מדיטרויט: “אני הבאתי את בני למצרים ועלי גם להוציאם מכאן – לא”י“. וכאלה רבים בין שורות פו”צ, צעירי־ציון, ה“אידיש נציונלר ארבייטר פרבנד” ופועלים בלתי מפלגתיים. יש רגש ואהבה ומסירות לא"י. מדוע לא נגבש את הרצונות והשאיפות הללו ונהפכם למעשים, לכוון אותם בדרך הרצויה, דרך של התישבות עממית, הקשורה עם מוסדות ההסתדרות והיוצאת לפועל בעזרתה ישרת הלב והנאמנה?
אכן, לא קלה עכשיו העבודה הזאת. רבים הם אשר טרחו בעבר, כדי להבאיש את ריח א“י והציונות ע”י עבודתם חסרת האחריות על שדה זה. אין לתאר את הנזק המוסרי והממשי הרב אשר הביאה בכנפיה “קהלית ציון” וכל הקשור עם פעולותיה בשנים האחרונות. רק עכשיו, כשנפגשתי עם האנשים הרבים, אשר שילמו מכספם לחברה זו תמורת הקרקע בהרצליה זה שנים ועדיין אין להם לא קרקע ולא קושאנים, ושמעתי את דבריהם – רק עכשיו נוכחתי ביותר מה גדול חטאה של ההסתדרות הציונית באמריקה, אשר תחת חסותה נעשתה פעולה זו, מבלי שהיתה לה עין פקוחה על הנעשה ומבלי שתוכל עתה להיענות לכל אלה המתמרמרים, או להראות להם כתובת. ומי יוכל לענות ליהודים, אשר נמכרו להם שטחים בני 8 דונם או 20 דונם בבלפוריה – מה יעשו בשטחים אלה אשר שלמו תמורתם בכסף מלא זה מזמן רב? – ומסביב להתמרמרות הזאת רב הרעל הנפוץ בקשר את א“י ועבודתה. – ועוד היום פועלות באמריקה סוכנויות וחברות, למכירת קרקעות ולהכנת מטעים, אשר הנחילו או עתידים להנחיל אכזבות לרבים1. פועלים גם אנשים פרטיים, המזכים את הרבים בקרקעות א”י שהם קנו ובנטיעות שהם מכינים למען קוניהם באמריקה.
בעקב הפעולה הנפסדת של כל אלה וההפקרות ששוררת עד היום על שדה זה באמריקה, בעקב חברות ואנשים פרטיים שונים העושים באדמת א“י ובשם א”י – אבד האימון בקרב חוגים רחבים לכל הבא לדבר בשם פעולה משקית בא“י – קנית קרקע והכנת משק מטעים – ולא בנקל יחליט עכשיו האדם היהודי באמריקה, הרוצה בכל לבו להתישב בא”י והנדחף לכך בכוח מסיבות אוביקטיביות – להשקיע את כספו בהכנת קרקע ומשק בא“י באמצעות אחרים, מבלי שיעשה זאת בעצמו בארץ. מאידך גיסא – אין יכולת לאנשים הללו לעקור את עצמם ואת משפחותיהם ממקום מושבם ולעבור לאלתר לא”י, בעוד שעליהם לדאוג לקיומם במשך השנים עד שהמטעים ישאו פרי ואולי גם לחסוך את האמצעים שדרוש להשקיע במשק במשך השנים הללו. כן נמצאים רבים כמו במעגל קסמים, דוחים את ענין הפעולה בא"י מפעם לפעם, כשחלק מהם – יכלתם להגשמת הדבר הולכת ומצטמצמת או חולפת כליל.
מאליו מתבקש, איפוא, ברגע זה גוף צבורי, מוסמך ונאמן ובעל יכולת לקחת בידיו את הפעולה הגדולה והחשובה הזו, שבכוחה להעביר אלפי מתישבים לא"י וליצור מקורות עבודה ופרנסה לאלפי עולים חדשים למשך שנים. הגוף הזה אינה יכולה להיות ההסתדרות הציונית באמריקה, ההרוסה והמדולדלת כיום הזה, אף לא כל גוף אחר – מבלעדי ההסתדרות העובדים בארץ, אשר לה היכולת הגמורה לארגן ולכוון את התנועה הזו ולעשות את העבודה הזאת. והמכשיר של ההסתדרות לתפקיד הזה יכול להיות בהצלחה רבה – “יכין”.
התחלות ידועות נעשו כבר בנדון זה ע“י “יכין”. מתחילה – “גן־רשל” והשנה – “גן־הדר” (שניהם – מפעלי מטע ע"י קבוצות, שחבריהן הם מחוגים קרובים לנו באמריקה) ו”חרות" (מפעל התישבותי של 40 משפחות מחברינו באמריקה, העומד על עיקרים של התישבות פועלים). אגב פעולתו של שליח “יכין” באמריקה – נוצרו גרעינים של קבוצות חדשות כאלה במספר ערים, העומדים להתרבות ולהתרחב, אם תמשך הפעולה בכווּן זה. באתי במגע עם כמה אנשים וגופים שונים, ולמדתי לדעת, כי רבים הם הבאים בחשבון לפעולה זאת בזמן הקרוב. שם טוב ל“יכין” בחוגים אלה ובאימון ימסרו לידו את דבר ההוצאה לפועל של הכנת משקי־מטע עבורם – אם יבואו לפניהם בתכניות מעשיות וקונקרטיות.
הרעיון הזה של ארגון קבוצות באמריקה לשם יצירת רשת גדולה של ישובים ומפעלי משק חדשים על פני אדמת ארץ־ישראל – נישא זה מימים בלב קבוצה קטנה של אנשים בניו־יורק, מאנשי גן־רשל וגן־הדר, הקרובים לנו והרואים בפעולה זו עיקר חשוב מאד בעבודות הציוניות בזמן הזה. לפני זמן קצר גם נוצר על ידם ועד מיוחד, שתפקידו לעבוד בפעילות, בקונטקט עם ההסתדרות, לארגון קבוצות התישבות כאלה לא"י ולהכשרת כל התנאים הדרושים לכך.2
אין כל ספק שבפעולה משותפת של שליח ההסתדרות המיוחד לכך עם קבוצת האנשים הללו, אפשר היה להגיע בזמן הקרוב לתוצאות טובות.
ב. להקמת תנועת נוער וחלוץ לא"י 🔗
מי ששהה בארצות הברית והתבונן שם לצבוּר היהודי – אי אפשר שלא יבוא לידי מחשבות נוגות מאד.
זה שנים אחדות אשר התנועה הציונית באמריקה נמצאת בירידה. ההסתדרות הציונית שם כאילו נמצאָה מיותרת עם הקמת הסוכנות, כשלא נשאר לפניה, לכאורה, כל תפקיד פעולה חיוני, מאחר שעניני אוסף כספים ניטלו הימנה. ברם, טעות היא לחשוב, כי רק ענין הסוכנות הוא שגרם לירידת ההסתדרות הציונית: גרעיני הירידה היו כלולים בתוכה במשך כל השנים, והרחבת הסוכנות רק עזרה לגלותם לעין כל.
רבים ראו את מקור החולשה במחלוקת שבין בית ליפּסקי לבית בראנדיס; עתה הוקם השלום במחנה, והבראנדיסטים שבו לעבודת הסתדרות הציונית. מי שמכיר באיזו מידה את הכוחות הפועלים בשני המחנות הללו – לא יטיל תקוות גדולות גם באיחודם. אכן, יש יחידים נאמנים העובדים במסירות להרמת קרנה של הציונות באמריקה – אך ללא הצלחה גדולה. סוד הגידול והכיבוש לא נגלה גם להם.
וקשה ליישב את החזיון הזה עם העובדה של הכשרת הלבבות במדה עצומה לדבר ארץ־ישראל בקרב יהודי אמריקה, הנראית לעין. מי שראָה את ההתעוררוּת הפּנימית הגדולה שקמה לאחר מאורעות אָב אשתקד, התעוררות שהקיפה חוגים רבים ושונים – נוכח, מה היא א“י להמונים גדולים בקרב עמנו, גם לאלה אשר לכאורה רחוקים הם. לא היה שם מי שידע להשתמש בהתעוררות, וגם לאחר עבור תקופת התעוררות זאת, גם ימים האפורים הללו – יש למצוא, בכל עיר ועיירה, יהודים לא מעטים, שלבם דופק באהבה עם א”י והמסורים בכל נשמתם לתקומתה. אנשי א"י אשר נקרו בזמן האחרון באמריקה – יכולים לספר הרבה על פגישת יהודים כאלה, ביחידות ובצבור. מהו, איפוא, המפריע להקמת תנועה חזקה לאחר שכמה גורמים אובייקטיביים בזמן הזה הם לטובתה?
נראה לי, כי מקור הדלדול והתנונות של התנועה הוא בחוסר נוער ציוני וחלוצי ובחוסר קשר חלוצי ישר בין א"י ואמריקה. מעוּות קשה זה בתנועה הציונית באמריקה – לא היה מורגש ביותר בימים שעוד נמשכה בלי הרף הגירת יהודים ממזרח אירופה. הגירה זו, שבחלקה הגדול הכילה אנשים צעירים, האמונים על ברכי הסתדרויות לאומיות וציוניות בין ציונים כלליים ובין חברי מפלגות העבודה שבציונות – היתה נוסכת כוחות חדשים לתוך הגוף הציוני הכללי. הירידה החלה עם הפסקת ההגירה.
הנוער היהודי ברובו העצום זר ורחוק מכל תנועה לאומית וציונית. שפתו היא האנגלית ותרבותו – אמריקאית. אין לבו פנוּי לתנועות, שאין להם ענין עם החיים האמריקאיים. הספורט לכל סוגיו תופס את המקום העיקרי בחייו. לא תועיל גם התאמצותו של הפרט – במקום שישנה – להדריך את הבנים ברוח אחרת, כי הסביבה, בית־הספר והרוח הכללית חזקים הם על הכל. לא פעם נזדמן לי לראות, בדבר האב אל בנו הצעיר יהודית – בבית, שזוהי “שפת אם” – והלה עונה אנגלית. והאב, ציוני או פועל־ציון מסור מתאונן מרה על התרחקות הילדים. רק מאמץ כללי ושיטתי יכול לשנות את פני הדברים.
אין הכוונה בזה לבטל את ערך הסתדרויות הנוער הקיימות, כגון “יהודה הצעיר”, “אבוקה” ועוד. יתכן, כי הן עושות פעולה טובה, אך רישומן בקרב הנוער בכלל ובחיים הציוניים בפרט, כה לא ניכר, עד שאין לראות בהן תנועה. בודאי יש כאן ניצוצות, יש רצון ושאיפה וגם מסירות – אך אין מי שירכּז הניצוצות הללוּ ולהעלותן לידי תנועה.
לא בהרבה שונה המצב בהסתדרויות הנוער השייכות לתנועת א“י העובדת. קיימות הסתדרויות “השומר הצעיר”, “נוער פועלי ציון” ו”גורדוניה“, שכל אחת מהן מונה אילו מאות חברים בכל הארץ. לאלה ישנם מדריכים מסורים, אך התקדמותם היא איטית מאד, וגם להם חסרה הדרך וחסרה תכנית ברורה ומכוונת של פעולה, ולבסוף – חסרה היניקה הישרה מתנועת העבודה בא”י. כל אלה הם גרעינים לתנועת נוער, אך אין להם סיכויים להתפתחות אם יהיו עזובים לנפשם.
לאור כל זה בולטת ביותר חובתה של ההסתדרות, כדבר שאין לדחותו ואין להשתמט ממנו, להתמכר להקמת תנועת נוער גדולה באמריקה, כי אין גוף אחר אשר יעשה את העבודה הזאת מבלעדי ההסתדרות ושליחיה. ברור, כי המגע הישיר בין אנשי העבודה ושליחי התנועה בא"י ובין חוגים רחבים של הנוער היהודי באמריקה – יפיח רוח חיים בעצמותיהם ויקימם למחנה גדול, אשר יטה שכם לפעולה הארצישראלית.
ובתוך התנועה הזאת – תשומת לב מיוחדת תנתן לטיפוח תנועת חלוצים בא"י, שמטרתה – הכשרת מאות ואלפי בני נוער, להעברתם לחיי עבודה ויצירה בארץ.
ישנם היום גרעינים של קבוצות חלוציות בערים אחדות באמריקה – אך אין מאסף אותם, ואין מי שיעשה מזה תנועה, אם כי רבים התימרו להיות המארגנים והמנהיגים של תנועת חלוץ: ההסתדרות הציונית הכללית פועלי ציון וצעירי ציון, “מועצת הנוער” ואין מי שייצור את הקשר בין אותם הגרעינים ובין תנועת העבודה בארץ.
קיימת היום קבוצת חלוצים, יוצאת העיר דטרויט, העובדת באחת החוות אשר בהייטסטון, ניו־ג’רזי. קבוצה זו מתכוננת לעלות בסתיו הבא לארץ. אין מי שיטפל בה ויעזור לה. כשבמקרה מזדמן לשם אדם מא"י – הרי הוא פּוקח את עיניהם בכמה דברים. זוהי דוגמא. מי יודע, אם בזמן עלית הקבוצה הזו – תהא קבוצה אחרת שתמלא את מקומה באותה חוה?
ויש אפשרות להקמת עשרות קבוצות כאלה, במרכזים שונים שבארץ זו. ישנו היסוד האנושי החי. הרי כר נרחב לפעולה, ואין הפועל.
בתקופה הראשונה לא יהא הפרי רב. צריך גם לפעול בזהירות רבה מאד. המתכוננים לעליה צריכים להיות מוכנים באופן פסיכולוגי ופיסי לחיים אלה. כאן האחריות גדולה יותר משום שהמעבר מאמריקה לא“י הוא הרבה יותר קשה וצפוי למשברים מאשר המעבר מארצות אחרות. צריך, איפוא, בטפוח תנועת החלוץ באמריקה להקדיש תשומת לב מיוחדת לשתי נקודות: לגלות את המאור שבא”י העובדת ולגלות את הקושי והקרבנות הכרוכים בחיי ההגשמה בארץ.
אין לשער, כמה גדולה תהא השפעת הגומלין אשר תהא למחנה חלוצים אמריקאי בארץ־ישראל ולנהירה המתמידה של קבוצות חלוצים מהתם להכא – על התפתחות התנועה הציונית באמריקה. אָז יקום ויגדל הרגש של שותפות ישרה בין יהדות אמריקה לבין א"י, ויחַיה את כל התנועה שם.
הסתדרות העובדים מחוייבת – אולי בשיתוף עם הקה"ק – לשלוח לאמריקה אנשים מיוחדים המתאימים לכך, אשר יתמסרו אך ורק לפעולה של הקמת תנועת נוער וחלוץ בארצות הברית וקנדה, בתנאי, שאנשים אלה ישתקעו לפחות לשנים אחדות במקומות פעולתם. ומראשית יאָמר: קשה תהא הפעולה, לא בנקל תמצא השפה אל לב הנוער – אך מצוא תמצא.
ג. לארגון הפעולה המעשית של ההסתדרות 🔗
לאחר תשע שנות פעולה של משלחות־ההסתדרות באמריקה – יש צורך לעמוד ולבחון את דרכנו להבא.
גם עתה כמו לפני 9 שנים – אנו משהים במשך 6–7 חדשים בשנה שנים או שלשה מאנשי ההסתדרות, הסובבים על פני ערים רבות ונושאים את מדברותיהם. הפעולה הזו היא כמעט היחידה המביאה את דבר א"י החיה והעובדת אל בין נפוצי אחינו שבאמריקה, אולם בזה בלבד לא סגי!
והסך הכל מהו? מ־12 עד 15 אלפים לירות לשנה נאספות בעבודת פרך וביסורים מבלי שיחד עם זה תווצר באותן הארצות יצירה שרשית למען א"י העובדת, אשר תצמיח צמח לימים הבאים. ושוב: לזכות שליחינו יש לזקוף הישג חשוב מאד: רכישת ידידים נאמנים ומסורים מבין חוגים, אשר היו רחוקים וזרים לענינינו, אך לא די בזה. מדי שנה, לאחר גמר המגבית, עלינו לראות בפרי עמלנו שארית רוחנית, חנוכית וארגונית.
ומאַלפת עד מאד היא העובדה, כי בשעה שועידת המגבית אשתקד כינסה שליחים של קרוב לרבע מיליון פועלים, ביניהם – חלקים חשובים של הסתדרויות וגופים, אשר דגלם הרשמי מתנכר עוד היום לאוריינטציה ציונית – בו בזמן מונה המחנה היציב הנושא בעול הפעולה לשם א"י זה שנים רבות, כלומר מפלגות פועלי־ציון וצעירי־ציון, רק מספר חברים קטן. יש מעריכים אותו באלפיים!
כל זה מחייב אותנו להעמיק חקור ולבקש דרך כיצד להכניס את הכוחות הרבים הנוטים אלינו במסגרת ארגונית בת־קיימא לשם עבודה מעשית. מאמצי פועלי־ציון וצעירי־ציון למשוך מחוגים אלה אל מפלגותיהם לא הצליחו, כי אינם מוכנים להכנס לגופים הנושאים עליהם צביון פוליטי והדוגלים בשם עיקרים, אשר מאז ומעולם שימשו נקודות־קרב לדגלים, שחוגים אלה חוסים עוד היום בצילם. דרושה, איפוא, מסגרת ארגונית חדשה, אשר תקלוט את כל התורמים למגבית להיותם גוף קיים ופעיל בעבודת א"י העובדת.
היתה לי השנה הזדמנות להתבונן לעבודת המגבית, וראיתי את המאַמצים הגדולים של העסקנים המרכזיים והן של העסקנים במקומות, ראיתי באילו קשיים ועבודת־פרך עולה להם עד שמגיעים לתוצאות כל־שהן. בכל שנה מתחילים כמעט מחדש. מובן שבעיקר הולכים אל התורמים הקודמים אך הללו הנם בבחינת נתבעים ונפעלים, ובבחינה זו רבים הנימוקים להשתמטות, לפסיביות, להקטנת התרומה. המצב הזה ישתנה ביסודו, כאשר החוגים האלה יהפכו מנפעלים לפועלים, כאשר יהיו בתוך המסגרת הנושאת באחריות לפעולה ויתיחסו למגבית כאל דבר שלהם.
הדרך שנקטה ההסתדרות באילו ארצות, דרך ה“ליגות”, עלולה דוקא באמריקה להתרחב בהרבה: במקום קואורדינציה בין־מפלגתית של מפלגות־העבודה הציוניות, “החלוץ” ו“השומר הצעיר” – שזהו בעיקר האופי של ה“ליגות למען א”י העובדת" באילו ארצות באירופה – אפשר כאן ליצור ארגון בלתי־מפלגתי, שבו כמובן יקחו חלק גם המפלגות שלנו, אך בעיקר – הרבה חוגים בלתי מפלגתיים. באופן זה אפשר יהיה להקים בארצות הברית ובקנדה ארגון מקביל להסתדרות העובדים בארץ, המיוסד על חברות אישית ותכנו – פעילות בעבודה מעשית למען הסתדרות העובדים ומפעליה בארץ.
מספר אנשים מתאימים יצטרכו לשם זה לעקור את דירותיהם למשך שנים־מספר לאמריקה (ולא ל־6–7 חדשים כאשר עד כה). שליחת משלחות זמניות מהכא להתם למשך 6–7 חדשים בכל שנה צריכה להבטל בהחלט. במקום זה צריך לשלוח משלחת חד־פעמית, אשר תשהה באמריקה מספר שנים ותארגן שם את העבודה מיסודה. אחר־כך תבוא שיטה מהופכת: הארגון האמריקאי הזה ישלח את משלחותיו אלינו, למסור לשולחיהם ממראה עיניהם.
יש לכאורה דמיון בין התכנית הזאת ובין “הרחבת” הסוכנות. אך לא נוטבלים ומנהיגים ולא על תקוות מופשטות נשענת היא – אלא על המוני פועלים אוהדים ועל יכולת ממשית שכבר הוכחה ביסודה במשך שנים. לא גוף מדומה כאן לפנינו, אלא גוף קיים בכוח, שיש רק להגביר את כוחו ואת חיותו.
צורך אחד, אשר שמעתי עליו גם מפי כמה חברים עסקנים במקומות שונים:
הקמת סוכנות או משרד מיוחד לשם מלוי תפקידים מעשיים ופיתוח פעולות מיוחדות למען מוסדות שונים של ההסתדרות, אשר ענינים חיוניים להם באמריקה ואשר אפשרות שונות נראות שם למענם. גם היום נעשים מפעם לפעם מעשים לשם מוסד זה או אחר, ויש גם תוצאות ידועות, אך כל זה נעשה באקראי, עפ“י רוב ע”י אנשי משלחות ההסתדרות ודוקא מקרים אלה מראים עד כמה אפשר לעשות בפעולה שיטתית ומסודרת.
כר רחב צפוי לסוכנות אשר כזאת: היא עצמה תרכוש לה בנסיונה את הדרך והתכנית לפעולתה ותכבוש להסתדרות עמדות אשר לא נשערן כיום מראש.
ארצות־הברית, תמוז תר"ץ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.