רקע
פישל לחובר
לטמיר ולנעלם בשירי רמח"ל

כשקרבה שנת תש“ו, היא שנת המאתיים למיתתו החטופה של רמח”ל1, יצא קובץ שיריו, הוא אוסף יצירותיו הקטנות, שנפזרו פיזור אחר פיזור, מהן היו גנוזות בדפוסים בלתי מצויים ולא שזפתן אלא עין יחידים ומהן אף נשארו צרורות, חתומות וטמונות בכתבי־יד. הזכות נתגלגלה על־ידי ד“ר שמעון גינצבורג, שכבר זכה וזיכה אותנו, בתוך שאר הדברים הנוגעים לרמח”ל, ליצירתו ולחייו – ביניהם הוצאת יצירת נעוריו של רמח“ל, המחזה “מעשה שמשון”, מן הגניזה2 – בספר־תעודות רב־ערך, הכולל אגרות רמח”ל ועניני המחלוקת שהיתה בינו ובין רבני הדור3. את מלאכות הכינוס, הבדיקה וההגהה של השירים עשה גינצבורג ברוב עמל ושקידה וצירף מבואות לכל שיר ושיר והערות, אבל לא זכה לראות את מלאכתו מושלמת בדפוס. ובינתים נחשפו מעט חדשות בשירי רמח“ל וכתב־היד של הספר היה צריך בדיקה מחדש והשלמה, והן נעשו בידי ד”ר בנימין קלאר, שהוסיף גם מבוא כללי לספר 4. אפשר לומר שהספר יצא מושלם מבחינה ספרותית ומדעית, וההוצאה, המצטיינת גם בצורתה החיצונית, יכולה להיחשב לפי זה כמופתית.

ואף־על־פי־כן יש להעיר להוצאת הספר, שצד חשוב אחד ביצירותיו של רמח"ל, התופס לפעמים את המקום הראשון בהן, ושבגזירת הגורל הכבד שהוטל על חייו של אחד מבחירי יוצרינו במאות האחרונות והכריע אותם היה הוא, ככמה מיצירותיו ומספריו עד היום, חבוש ימים רבים בטמון – צד חשוב זה כאילו לא נגעו בו מוציאי הספר.

ההיה רמח“ל “מקובל” גם ביצירתו הפיוטית, זו שמזמן ה”השכלה" היו רגילים לראותה כחילונית? שאלה זו ניסיתי לשאול זה קרוב לעשרים שנה וביקשתי לה פתרונים ראשונים, שהבאתי להם אחר־כך חיזוק וחזרתי והוספתי עליהם ראיות והוכחות5. לא קל לעקור מן הלבבות טעויות נושנות, שהכו בהם שורש, והמסורת של ה“השכלה” עמדה אל מולי, והמוסכם והמקובל היו נגד מסקנתי על ה“קבלה” של לוצאטו גם בשירתו. אבל אם הרבים הוסיפו ללכת בדרך הסלולה, היו מעטים שהראיות וההוכחות נראו להם. והם קיבלו את דעתי ואף חיזקו אותה6.

עם צאת ספר חדש של שירת לוצאטו, ספר שיריו – והם פרי תקופות שונות בחייו – לא היה זה רק מן הרשות, אלא לפי דעתי גם מן החובה, לבחון אותם גם מצד זה. מנסרת בחלל ספרותנו השאלה: האם עלינו לפתוח את תולדותיה של הספרות העברית החדשה מרמח“ל או מה”השכלה“? ויש לומר, שהחלטתנו בעניין זה אינה תלויה ברצוננו להתחיל מכאן או מכאן. היוצרים בתקופת ההשכלה ראו את רמח”ל כסולל דרך להם וכסופר מופת7 והם הלכו בארחותיו וחיקו את דרכי יצירתו, אף כי תפסו אותם על־פי דרכם8, ואין אנו בני חורין לשנות מן המטבע שקבעו ולנתק את החוט שהם הוסיפו לטוות בידיהם. אבל חפשים אנו עכשיו בתפיסת עיקרי יצירתו ושרשיה לפי השגתנו אנו, שאינה של “השכלה”, ואנו מרויחים אם מוצאים אנו שרשים אלו עמוקים מן השטח השכלי והחצוני, הרציונאלי, שספרותנו החדשה כאילו נפתחת בו.

המוציאים של שירי רמח“ל נתעלמו מהלכה זו. על כל פָּנים בפנים הספר. במבוא הכולל עסק ד”ר קלאר בשאלה זו והוא אף אמר בדברים ברורים, שאין “כל אפשרות של ערעור” לראיות שהבאתי שרמח“ל התעסק ב”קבלה" עוד זמן רב קודם גילויו של ה“מגיד”, ומזכיר את עקבות ה“קבלה” שגיליתי בכתב־היד של “לשון למודים” השלם, בן ג חלקים, שחיברו רמח“ל כשהיה בן י”ז, וזה הרס את כל החלוקה של חיי רמח“ל לתקופה לפני־קבלית ולתקופה קבלית, שכאילו התחילה בשנת העשרים לחייו, וד”ר קלאר נראה כמסכים לזה שהוכחתי, ש“מגדל עוז”, המחזה שנערך ונחשב כמעט כיצירה “אלילית”9, “אינו אלא משל למלחמתה ונצחונה של תורת הנסתר על תורת הנגלה”. ואף כי ד“ר קלאר נראה כאן כמודה בכול, ואף אומר, כי רעיונות אלו שלי ושל ד”ר שלום שפיגל, שהיה בין הראשונים שקיבלו דעתי, “תובעים שינוי ערכין וריביזיה גמורה בהערכת אישיותו ויצירתו של רמח”ל“, הוא נרתע מיד מעמדתו זו והגיע מהר לידי החלטה כמעט הפוכה. “שהתמונה המקובלת של רמח”ל אינה רחוקה כל כך מן האמת, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה”. ולפי זה ראה את עצמו כפטור מן החובה לעסוק בגופי ענייניה של סוגיה זו בתוך ספר השירים.

והאומנם לא זזה משנה זו ממקומה גם בספר זה?

יש בספר קבוצה של שירים לליל חג הפסח, שרמח“ל בעצמו חיבּר פירוש להם “על דרך הסוד”. קבוצה זו נתפרסמה קודם בסוף הספר “דעת תבונות” (וארשה תרמ"ט), אחד מספרי הויכוח הקבליים של לוצאטו, יחד עם “מאמר הגאולה” שלו. והשירים קשורים בתוכנם ועניינם למאמר הזה. ונדפסו בספר זה שירי “חנוכת הארון”, החוברת שפרסם רמח”ל בויניציאה בשנת “ש”ם אצמי“ח קרן לדוד” (תפ"ט), והיא כללה ז מק“ן מזמורי התהלים שלו, או מזמורים שנעשו במתכונת המזמורים הללו, אם דעתו של אלמנצי בעניין זה תהיה לנו לעיניים10, והמזמורים מלאים כיסופי גאולה וקשורים היו כיסופים אלו ברעיונות וציורים קבליים, ויש למצוא אף להם סמוכים ב”מאמר הגאולה"11. וכינויים וסמלים קבליים בולטים גם מכמה שירים אחרים. ויש שירים שאין לבארם ביאור שלם בלי ביאור “קבלי”.

אני אסתפק לפי שעה במועט ואני פותח את הספר וקורא קודם כל את השיר הראשון, והוא הקדשה לרבו המובהק של רמח"ל, ר' ישעיה באסאן. את השיר קבע המשורר בראש ספרו “לשון למודים” השלם, בן ג' חלקים, שעדיין מונח בכתב־יד.

בשיר מביע התלמיד את הערצתו לרב היושב בראש ישיבה, ופותח התלמיד את החרוז הראשון ב“יושב בשבת תחכמוני”, וכיון שהוא לו בבחינת “אבי אבי” הוא מכנה אותו “רכב ישראל ופרשיו”. עד כאן החרוז הראשון, והוא פשוט ומובן. אותם החרוז השני החורז עמו:

בּוֹ נִתְלוּ הַמְּאוֹרוֹת, לְהוֹרוֹת זֶה דוֹר דּוֹרְשָׁיו ­–

אינו פשוט ומובן במידה זו. אולם אפשר לפרש שהמאורות, מורי הוראה שבדור או במדינה, נתלים בו. אבל משורר כרמח“ל מדבר קודם כל בלשון תמונות, ותמונה זו כאילו חסרה את היסוד, ויש למצוא לה יסוד קבלי, שהמאורות, והם כינוי, “המאור הגדול” לספירת תפארת ו”המאור הקטן" לספירת מלכות12, והם נתלו ברקיע העליון, שמפרשים אותו על בינה13. ועוד נראה אחר־כך, שיותר מכל מעטר התלמיד את הרב בעטרה עליונה זו. על־פי זה מתפרש אחר כך יפה זוג החרוזים הבא אחר החרוז הזה:

שְׁבִיב אִשּוֹ יִגַּהּ, הוּא יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי,

      אֶבֶן הָרֹאשָּה, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִיכִּי.

בחרוז הראשון יש מעין התמונה היסודית של ההאצלה, שהתחילה משביב הקדרות, עד שהאירה הנקודה של ה“חכמה” וממנה התחילה יצירת הספירות14 ו“אבן הראשה” שבחרוז השני היא הספירה מלכות־שכינה, המשפיעה על העולם15 – ויש באופן זה איזה מובן בחרוז זה ל“ופריו מתוק לחכי”.

ואף־על־פי־כן אין אולי בארבעת החרוזים הראשונים הביאור ה“קבלי” מוכרח, אבל ההכרח הוא בארבעת החרוזים האחרונים. ויש לשים לב לזוג החרוזים שביניהם – בין הראשונים לאחרונים. הראשון מזוג חרוזים זה הוא בעל מתכוֹנת מיוחדת, רחבה, – מעין “בריח”, – שבו נבלע מאמר תלמודי המדבר בשבחו של בעל הפלפול ההלכותי:

עֲתִיר סַלְעִין, עֲתִיר תְּקוֹע – זֶהוּ בַּעַל פִּלְפּוּל הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים16,

והחרוז הבא אחריו, הסוגר חרוז זה על חריזתו הוא:

סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים.

“סיני” במובן התלמודי הוא בקי, ואין אנו מוצאים בכל השיר שבח והערצה לבקי, אלא לחריף ולחכם ולנבון. וקרוב יותר שהכוונה היא לסיני ה“קבלי” שהוא אחד הכינויים לספירת מלכות, האם התחתונה, שהיא כנגד האם העליונה, בינה. ולכך נמשכים החרוזים הבאים אחרי זוג החרוזים, והם המעריצים בּיחוד את חכם ה“רזים”:

יָדָיו אֱמוּנָה הֵן בְּפִיהוּ נְכוֹנָה,

      אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב: הֵא זֶה מְקוֹם בִּינָה.

הַר נִשְׁפֶּה, הַר הַגָּדוֹל, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ

      נְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ חָכְמָתוֹ תְהוֹם רַבָּה.

בראשון מן החרוזים האלה אנו מוצאים את אמונה, והיא בעלת שתי הידים, שהן: אחת, הימנית, לבינה, ואחת, השמאלית, למלכות17 והפה (“הן בפיהו נכונה”) אף הוא יש בו דרך לבינה ולמלכות18. ובחרוז השני יש בעיקר מהערצת החכם והנבון: “אחריו יאיר נתיב” – ל“ב הנתיבות ששרשם ב”חכמה“, והיא בעצמה הנתיב הגבוה והמופלא בהם19, וצינור ההשפעה שבֵּינה ובין בּינה אף הוא נקרא נתיב, לרוב דקותו, ולא דרך20; והוא מראה שוב על מקום הבינה, והמשורר אומר בכיוון ובמובן הרומז: “הא זה מקום בינה”, ויש כאן מן ההדגשה שהה' כאן מקום בינה לפי הידוע ב”קבלה“, ששתי הה”ין שבשם ההוי“ה רומזות הראשונה לאמא עילאה, לבינה, והאחרונה לאמא תתאה, למלכות. ויש כאן גם מעין שעשוע־לשון, בשינוי הקל מן הכתוב (איוב כ“ח, י”ב, כ): “אי זה מקום בינה”. ובספרי קבלה מובהקים רגילים לציין כתוב זה שכאילו נאמר על הספירה בינה21, כמו שמוצאים באותו כתוב את “כתר” ו”חכמה" ב“והחכמה מאין (“כתר”) תמצא”22. ובחרוז השלישי יש שוב רמזים לבינה, שהיא בין ההרים־הספירות ההר הגדול, ועל “ירום ונשא וגבה מאד” (ישעיהו נ“ב, י”ג) דרשו בזהר23 : “מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין”, ופירשו את זה על בינה 24. ויש שמוצאים בזה כוונה לשלש הספירות הראשונות25, שהבּינה היא האחרונה שבהן והיא המביאה את השפע ממקור הברכה שלפניה אל שבע הספירות התחתונות הבאות אחריה. ואולי כוונתו של רמח“ל ב”הר נשפה, הר הגדול, ירום ונשא וגבה" להר הספירות בעל הרום העליון, ויבואר על־פי זה יפה החרוז האחרון בשיר: “נשוּא פנים הוא הראש, חכמתו תהום רבה”, והכונה בו ל“עתיק” וה“ראש הלבן” – הספירה הראשונה, “כתר”, או המתקשר עמה והוא עמה ראש אחד, לפי דעה אחרת, – ועל־כן “נשוא פנים” הוא הראש, ואחר־כך ברמז ל“חכמה”, הספירה השניה, שהיא גם “עומק המחשבה”, “עומק רום”26 : “חכמתו תהום רבה”.

יש ערך מיוחד ליסוד הקבלי שבשיר זה, שחיברו רמח"ל כשהיה בן שבע־עשרה, – והשיר פורץ באופן זה שוב באותם הקוים של “תקופות” המשורר והמקובל, המתחלפות כביכול לפי הקביעות של היסטוריונים וסופרים.

רמח"ל חיבר את השיר הזה, כאמור, לכבוד רבו המובהק, שהיה ראשון לדעת את מסתריו, כפי שאנו רואים בספר האגרות והתעודות27, והוא מכנהו בסוף השיר: “הרב הגדול, החכם הכולל”, “מאור עיני, חמדת לבי” – ואין “החכם הכולל” כאן במובנו של תואר זה בדור ההשכלה, אלא חכם בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, כמו שניכר רב זה בספריו ובדרשותיו ובאגרותיו28. והיה רב זה, כידוע, גם משורר חשוב, לפי טעם הימים ההם29. והתלמיד גילה גם בשירו לרב זה ממסתריו, וביחוד כשהספר עצמו ששיר הקדשה זה הלך לפניו אף הוא לא כיסה עליהם בכול30. ולא כך נהג המשורר בשירים ששר לחברים ולידידים בתקופה זו בחייו, או בסמוכה לה. שירים אלו חיבר לכבודם כשעלו במעלות החכמה והוכתרו בכתרים של פילוסופיה ורפואה באוניברסיטה של פאדובה. בשירים לכבוד החכמה הנגלית גם רוח השירה של רמחל “נגלה” הוא ואינו לובש לבוש של מסתורין. ואף־על־פי־כן יש גם בהם סימני מסתוריות, כגון כשהמשורר אומר בשיר לעמנואל כַּלְבו:

מֶחְקָר עֲטֶרֶת לוֹ וּמַרְפֵּא יַחַד,

      מִכָּל חֲמוּדוֹת יַעֲטֶה אַדֶּרֶת.

יִשְׂחַק, וְלֹא יֵחַת, לְחִיל וָפַחַד,

      כִּי עֹז אֱלֹהִים לוֹ לְרֹאשׁ כֹּתֶרֶת.

הכוונה ב“עז אלהים” ליראת אלהים, שהיא כותרת לו על פני העטרות של מחקר (פילוסופיה) ומרפא (רפואה), וזה לפי המאמר במדרש תנחומא (בראשית א), ש“התורה סולייתה ענוה וכתרה יראה”, ובזהר דרשו הרבה בענין חכמה–יראה31, ויש שגם בינה נקראה יראה32, ועוז אלהים הוא בינה33, ועל־כן כאילו נחלפו פה “עז אלהים” ב“יראת אלהים”.

משהו מסימנים של אמונה במסתורין יש בסוניטה לכבוד אֵליה סיזאנה, שהמשורר שואל בה למלאכתם של רופאים המבקשים חיים לאיש, כש“חוקקי־דורות” כבר כתבו מות לו, ולאחר שהוא נואש מ“עֵינות תבונת איש” ש“מאד כזבו” הוא אומר לידידו:

לֹא כֵן, יְדִידִי, לֹא מָוֶת חֶלְקֶךָ,

      כִּי עֵת כְּאֵלִיָּה פְּלָאִים תֶּרֶב,

          תִּשָּׂא, לְבַקֵּר בַּמְּרוֹמִים, אֵבֶר –

נֶעְלָם וְנִפְלָא יֶחֱזוּ עֵינֶיךָ!

מן ההערצה למסתורין יש בודאי בסוניטה היפה לכבוד ר' ישעיה רומאנין, ידיד קרוב לרמח"ל, שנתנה בראש ספרו הקבלי “תא שמע”, בה הוא רואה את תורת הרזים “כיפי ארמון נשגב בהיכל מלך,/ מלא כל חמדת עין, / זהב כלו מופז ואבני שהם,/ יושב לבלי אור לו בסתר חשך” – ועל זה כבר העיר גינצבורג במבואו לשיר זה. אבל יש להעמיק את ההבנה על־ידי הבהרת ענין הנר: “אם נר יאיר חשכו, כבודו יגל: / אור רב כן בדבריך,/ לראות פלאי חכמה אשר נסתרו”. אפשר שיש בזה רמז לנר הספירה האחרונה – מלכות שכינה – הדולק לפני התפארת34, וספירה זו היא, כמקובל, בת (בן) החכמה ובה נסתרו פלאיה.

משירי ההספד שבספר השירים יש לשים לב מבחינת ה“נעלם” בעיקר לקינה על מות ר' בנימין כהן, שרמח“ל הקדים לה את תארי־הכבוד “מלאך ה' צבאות הוא הרב הגדול, המקובל האלהי” וכו'. הרב”ך היה תלמיד מובהק של ר' משה זכות, והיה מזקני המקובלים שבאיטליה בימי בחרותו של רמח“ל, ובאגרת הראשונה של רמח”ל שבידינו הוא מבקש ממנו פתרונים בענייני קבלת האר“י, והוא מכנוֹ “אוצר בלום סגולת חכמה, דמטמרן גליין ליה”35 ובכבוד גדול ומיוחד פנה אליו הן באגרות שכתב אליו והן באגרות שכתב לאחרים והזכיר בהן את שמו36. כמעט לא יצויר שיר הספד על רב זה שיצא מידי רמח”ל בלי רמזים מסתוריים.

בצורתה מתדמה קינה זו לקינת תשעה באב המפורסמת “אלי ציון ועריה”, וחרוזי הפתיחה שלה הם:

אֱלִי תֵבֵל וְעָרֶיהָ, / אֱלִי עַמָּהּ וְשָׂרֶיהָ,

בְּיוֹם צָרָה כְּמַבְכִּירָה. / כְּאוֹב תִּתֵּן אֲמָרֶיהָ.

ולאחר חרוזי־פתיחה אלו באים החרוזים העיקריים, שבהם מתנה המשורר את צרתו, שהיא צרת הכלל, ומונה את שבחיו של הנפטר. בחרוזים אלו יש – ברובם – כינויים לנפטר, שהם גם כינויים לספירות, שהן מאורות העולם:

עֲלֵי מָאוֹר אֲשֶׁר חָשַׁךְ / בְּיוֹם עֶבְרַת שְׁבָרֶיָה;

וְעַל אָרוֹן אֲשֶׁר לֻקַּח, / הֲדַר חֶמְדַּת כְּתָרֶיהָ.


עֲלֵי מַעְיָן אֲשֶׁר נִסְתַּם / וּבוֹשׁ מִבְחַר נְהָרֶיהָ;

וְעַל נֵזֶר אֲשֶׁר הוּסַר / גְּאוֹן יִשְׁרֵי טְהוֹרֶיהָ.


עֲלֵי הַדְּרַת פְּנֵי חַמָּה / אֲשֶׁר כִּסּוּ עֲפָרֶיהָ;

וְעַל זָהָב אֲשֶׁר הוּעַם / בְּתוֹךְ מַסְגֵּר קְבָרֶיהָ.


עֲלֵי צַדִּיק אֲשֶׁר סָכַךְ / כְּעֵץ עַל כָּל עֲבָרֶיהָ;

וְעַל אוֹצַר סְגֻלּוֹת דָּת / וּמַחְמַד סוֹד סְתָרֶיהָ.

וכך מקונן המשורר קודם כל על ה“מאור37 אשר חשך”, ועל ה“ארון אשר לוּקח”, שהוא כינוי מלכות־שכינה, לדעתו של בעל ה“פרדס”38, ובעלי קבלת האר“י ראו אותו ככינוי אחר39. ומכריעים בשיר קריאת שם הכתר (“הדר חמדת כתריה”) וכינויי שתי הספירות הבאות אחריו בחרוזים: “עלי מעין אשר נסתם / ובוש מבחר נהריה”. ודאי הוא, שהמעין הוא מעין החכמה, והנהר הוא נהר הבינה הנובע ויוצא ממנו – ה”נהר היוצא מעדן“40. מן המכריעים לתפיסה זו שבשיר החרוזים “עלי צדיק אשר סכך / כעץ על כל עבריה”, וזו היא תמונה קבלית על הצדיק, ספירת יסוד, שהוא גם עץ נחמד למראה41, ואולי משום כך אנו מוצאים בסוגר של בית זה “ומחמד סוד סתריה”. כך יש לראות כינויים של ספירות ב”הדרת פני חמה“42 וב”זהב אשר הועם“43. והנזר שהוא גאון יושר (“על נזר אשר הוסר / גאון ישרי טהוריה”) הוא עניין בפני עצמו שיש לשים לב אליו בקשר עם הנזר, שהוא סימנו המיוחד של יושר בן האמת ביצירתו הפיוטית העיקרית של רמח”ל – ב“לישרים תהלה”. ולא כאן המקום לעסוק בביאור זה.



  1. בשנת פטירתו של רמח“ל יש טעות ברוב ספרי ההיסטוריה שלנו – גם בגריץ ובדובנוב שגרסו וקבעו תק”ז (1747) במקום תק“ו (1746). מקור הטעות הוא בקריאה נחפזת, בלא כוונה, בביאוגראפיה המובהקת הראשונה של רמח”ל, זו של יוסף אלמנצי, שנדפסה ב“כרם חמד”, מחברת ג. שם נאמר, כי “קרוב לשנת תק”ז, ביום כ“ו אייר מת [רמח”ל] עם כל בני ביתו במגפה בעיר עכו – – והיתה מנוחתו כבוד בטבריה טרם מלאת לו שנת הארבעים“. השנה תק”ז, שבלטה בביאוגראפיה זו, כיתר המספרים באותיות, נקלטה בזכרון ההיסטוריונים, שלא שמו את לבם אל הדיוק שבדברי אלמנצי, שנמשך לשנת תק“ז, והיא שנת הארבעים בחיי לוצאטו, שנולד בשנת תס”ז, וכתב קודם, כי “קרוב לשנת תק”ז“ נפטר והובא לקברות ”טרם מלאת לו שנת הארבעים".  ↩

  2. נתפרסם בתוך “ספר המחזות” של רמח“ל – וגם בחוברת מיוחדת – בהוצאת ”דביר“, תל־אביב תרפ”ז.  ↩

  3. ר' משה חיים לוצאטו ובני־דורו, אוסף אגרות ותעודות, מכונסות ומסודרות בסדר כרונולוגי ומוגהות על־פי מקורות וכתבי־יד, בצירוף מבוא והערות על־ידי ד“ר שמעון גינצבורג. שני ספרים. הוצאת מוסד ביאליק על־ידי ”דביר“. תל־אביב תרצ”ז.  ↩

  4. משה חיים לוצאטו. ספר השירים, מכונסים זאת הפעם הראשונה ומוגהים על־פי מקורות וכתבי־יד בצירוף מבואות והערות על־ידי ד“ר שמעון גינצבורג ז”ל, השלים והוסיף מבוא כללי ד“ר בנימין קלאר. בשנת תש”ה.  ↩

  5. מאמרי “משל המגדל” בשבועון “כתובים” (תל־אביב), שנה א (תרפ"ז), גל‘ י“ט; בספרי ”תולדות הספרות העברית החדשה“, ח”א (המהדורה הראשונה תרפ"ח), פרק ב, וביבליוגראפיה לאותו פרק; מאמרי “בשער המגדל” ב“כנסת” לשנת תרצ"ט, ע’ 365–394 ובספר זה.  ↩

  6. ראה ד“ר שלום שפיגל, ”לבקורת דמותו של רמח“ל”, ב“שבילי החינוך” (ניו־יורק), שנה ד, חוב‘ ט, ע’ תקמ“ו; נחמיה שמואל ליבוביץ, ”מחזות רמח“ל והזהר” בספר “זכרון יהודה” (מאסף לכבוד פרופ' יהודה אריה בלוי, בודפשט תרצ"ח); צבי מאיר רבינוביץ, “המסתורין שבשירת רבי משה חיים לוצאטו”, בירחון “סיני” (ירושלים), שנה ב, חוב‘ ה־ו, ע’ תכ“ב־תל”א. וראה הערת המערכת למבוא של גינצבורג לספר המחזות של רמח"ל (הוצאת “דביר”, תל־אביב תפ"ז), ע' XV, והיא של ח.נ. ביאליק.  ↩

  7. יש לשים לב לדבר, שספרו הפיוטי הראשי של רמח“ל, ”לישרים תהלה“, שראה אור בתק”ג, כשהיה רמח“ל עדיין באמשטרדם, היה כמוהו ככתב־יד עד שחזר והוציאו ר' שלמה דובנא בשנת תק”מ בברלין, בהיותו אז בחבורתו של משה מנדלסזון, בזמן הוצאת התורה בתרגום האשכנזי עם ה“ביאור”, שהשתתף בו דובנא בתחילתו – בספר בראשית. ואלה הם דבריו במבוא: “והספר הנזכר הדפיסו המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תק”ג, ולא הדפיס ממנו רק חמשים ספרים, ולא הובאו כי אם אל אוצרות הגבירים הספרים שבאמשטרדם יצ“ו, ולכן כל מבקשו לא ישיגהו, אם לא יתן הון רב באהבתו – ולכן הדפסתיו מחדש”, וראה השבחים שפיזר במבוא זה לספר, ופנה בו בקריאה נלהבה: “אליכם משכילי עם!”. אף הפואיטיקה “לשון למודים” נדפסה מחדש – לאחר שנדפסה בחיי המחבר בשנת תפ“ז במנטובה; וגינצבורג בספרו האנגלי על רמח”ל מציין גם מהדורת ברלין של שנת 1750 (תק"י) – עם דמדומי ההשכלה הראשונים בגאליציה – בשנת תק“ע – על ידי המשורר דוב (בר) גינצבורג עם מבוא לימודי מאת המו”ל והסכמת בנו של הגאון ר‘ יחזקאל לנדא, ה“נודע ביהודה”, ר’ יעקבקא, שהיה מאוהדי ההשכלה וידיד למשכילי גאליציה החשובים. וראה השבחים שפיזרו שניהם למחבר ולספר. כן נדפס החזיון “מגדל עוז” בפעם הראשונה – ליפסיה 1837 (תקצ"ז) – בסיועם של מאיר הלוי לטריס ושד“ל, וראה על זה גם אגרות שד”ל, ח"ג, ע' 389, 394, 399, 401 –403.  ↩

  8. ראה בענין זה מאמרי על שלום הכהן, ב“התקופה”, כרך ז, ע‘ 452–456, ובספרי “מחקרים ונסיונות” (וארשה תרפ"ה), ע’ י“ב־י”ז, ובספרי “ראשונים ואחרונים”, ח“א (תל־אביב תרצ"ד), ע' 25־29. ובספרי ”תולדות הספרות העברית החדשה“, ח”א וח"ב (תל־אביב תרפ“ח–תרפ”ט) דנתי על זה בכמה מקומות.  ↩

  9. ראה גינצבורג במבואו לספר המחזות, ע‘ XIII, ודובנוב בפתיחה למאמרו על רמח“ל ב”ווֹסחוֹד" החדשי לשנת 1887, חוב’ ה–ו, ובדברי ימי עם עולם, בתרגומו של ב. קרופניק, כרך ז, ע' 281.  ↩

  10. “כרם חמד”, מחברת ג, ע‘ 115 וע’ 141 (בהערה 46 לגוף הביאוגראפיה).  ↩

  11. השווה ביחוד עם המאמר הזה את מזמור ד (“תקותנו אל הגאולה, שיכריע קמינו תחתינו”) ב“שירי חנוכת הארון”.  ↩

  12. ראה “פרדס רמונים” לר‘ משה קורדובירו, שער ערכי הכינויים, ערך מאור. וראה “הספירות הם האורות” וכו’ ככלל ה בספר “קל”ח פתחי חכמה“ לרמח”ל, וראה אגרתו של רמח“ל אל רבו באסאן משנת ת”ץ, סדרת וארא, באוספו של גינצבורג, ח“א, אגרת כ”ג, נ–נ"ב.  ↩

  13. זהר בראשית, דף י“ז, ע”ב–י“ח, ע”א, וראה “פרדס רמונים” השער הנ"ל, ערך רקיע.  ↩

  14. זהר, ח“א, דף ט”ו, ע"א.  ↩

  15. “שערי אורה” לר‘ יוסף ג’קטיליה (ז'ולקיב תקמ"ב), שער א, דף ו, ע"א.  ↩

  16. ראה בבא בתרא קמ“ה, ע”ב: “עתיר נכסין עתיר פומבי זהו בעל הגדות, עתיר סלעין עתיר תקוע זהו בעל פלפול, עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות”  ↩

  17. “פרדס רמונים”, השער הנ“ל, ערך אמונה וערך יד. וראה ביאורו של רמח”ל ל“אמונה” בשיר לליל חג הפסח בספר השירים, ע' קפ"ה.  ↩

  18. שם, ערך לשון וערך פה.  ↩

  19. שם, שער הנתיבות, פרקים א־ג, ובשער הנ"ל, ערך נתיב.  ↩

  20. “כתם פז” לר' שמעון לביא, ח“א, דף י, ע”א.  ↩

  21. ראה ביחוד בספר “מערכת האלקות”, המיוחס לר' פרץ הכהן (מנטובה שי"ח), דף נ“ב, ע”א.  ↩

  22. זהר, ח“ג, דף ר”צ, ע“א, ובכמה מקומות אחרים. וראה ”פרדס רמונים", שער א, פרק ח.  ↩

  23. זהר, ח“א, קפ”א, ע"ב.  ↩

  24. “פרדס רמונים”, שער ערכי הכינויים, ערכים רם, ירום. ויש לשים לב לכך, שה“הר הגדול, ירום ונשא” שבשיר זה נעשה אחר־כך לתואר־כבוד קבוע שבו פונה רמח“ל לרבו בראש אגרותיו. וכן הוא פונה אליו ב”פנת יקרת אבן הראשה" שבשיר זה. ראה ספר האגרות בכמה מקומות.  ↩

  25. “אור החמה” לר“א אזולאי – אף הוא בשם הרמ”ק – בביאור למקום זה בזהר. וראה “כתם פז” לר“ש לביא, ח”ב, דף נ“ב, ע”א.  ↩

  26. “שערי אורה”, שער ט, דף ס“ד, ע”ב.  ↩

  27. ח“א, ע' נ”ט.  ↩

  28. על ספריו בהלכה ובדרש ראה המובא במבואו של גינצבורג לשיר ההקדשה של רמח“ל לרבו זה. וידיעותיו ב”קבלה“ ניכרות גם מאגרותיו של רמח”ל אליו ומאגרותיו הוא לרמח"ל.  ↩

  29. אברהם ברוך פיפירנו בהגהותיו והערותיו לקובץ השירים הנבחרים של משוררי איטליה העברים בדורות שהיו לפניו, “קול עוגב” (ליוורנו תר"ו), מציין את ר‘ ישראל בנימין באסאן ואת אביו ר’ ישעיה באסאן כ“נעימי זמירות ישראל בלה”ק“. שם דף פ”ד, ע"ב.  ↩

  30. ראה מאמרי “בשער המגדל” ב“כנסת” לשנת תרצ"ט, ע' 367–369 ובספר זה.  ↩

  31. ראה ח“א, ז, ע”ב, י“א, ע”ב; ח“ג, נ”ו, ע“ב, צ”א, ע“ב–צ”ב, ע“א, ק”ח, ע"א.  ↩

  32. “פרדס רמונים”, שער ערכי הכינויים, ערך יראה.  ↩

  33. ראה ביחוד הפירוש על דרך הסוד של רמח“ל לשירו לליל חג הפסח – בספר השירים, ע' קע”ו–קצ“ב, – לחרוז הראשון: ”מושל בעוז עולם“ ”הוא אימא עילאה“ וכו'. ומדגיש את זה שוב: ”והנה מושל בעוז עולם כבר אמרתי הרמז בו לאימא המושלת על ז“א [זעיר אנפין]”.  ↩

  34. “פרדס רמונים”, השער הנ"ל, ערך נר ה'.  ↩

  35. באספו של גינצבורג, ר‘ משה חיים לוצאטו ובני דורו, ח"א, ע’ ה.  ↩

  36. ראה הספר הנ“ל, ח”א, ע‘ כ“ז, ל”ו–מ’, מ“ד–מ”ה, מ“ז–מ”ח, נ"ו.  ↩

  37. ראה בעניין הכינוי הקבלי למאור למעלה ובהערה 12.  ↩

  38. שער ערכי הכינויים, ערך ארון.  ↩

  39. ראה “מאורי אור” לר‘ מאיר פאפרש הכהן עם הביאור “יאיר נתיב” (פרנקפורט דמיין תס"ט), דף י“א, ע”א. גם בכינויים שנזכרו במאמר זה למעלה יש הפרשים בין ההגדרות כפי שניתנו בספרים כ“שערי אורה” לר"י ג’יקטילייה וספר ה“פרדס” לרמ“ק, ששניהם, כל אחד על־פי דרכו, מבארים ומגדירים את הקבלה ה”קלאסית“, ובין ההגדרות כפי שניתנו על־פי הרוב בצורה יותר מורכבה, על דעת קבלת האר”י, בספרו של פאפרש. ומפרשיו ב“יאיר נתיב”, בבקשם את המקור לדבריו בזהר וב“תיקונים”, יש שהחזירו את העטרה ליושנה.  ↩

  40. ראה זהר, ח“ב, קכ”ג, ע“ב: ”‘ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן’ (בראשית ב, י) מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה". ואף כי יש בכינויי הספירות כמה נהרות, הרי ודאי הוא שבמבחר הנהרות (“ובוש מבחר נהריה”) הכוונה לבינה.  ↩

  41. “פרדס רמונים”, שער “ערכי הכינויים”, ערך עץ.  ↩

  42. חמה לפי דעת בעל ה“פרדס” היא כינוי לספירה תפארת.  ↩

  43. זהב מיחסים לספירות מצד שמאל (צפון – “מצפון זהב יאתה”, איוב ל“ז, כ”ב), שהן של גבורה. ורואים אותו גם ככינוי לספירת ה“גבורה”. ראה “פרדס”, שער הגוונים, פרק ג, ו“מאורי אור”, ערך זהב.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 51489 יצירות מאת 2813 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21715 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!