ארבעת הכרכים של “פרקי יותם”, אשר הופיעו עד כה, הכילו את רוב יצירתו ההגותית של ישעיהו אברך ז"ל, כפי שהופיעה במשך עשרות שנים בסידרה של מאמרים בעלי משקל איכותי וכמותי שמעטים כמותו בשדה המסה, בספרות העברית ובעתונות הישראלית. בספר המוגש בזה לקורא העברית נאספו רשימותיו הקצרות, פליטוניו לעת־מצוא ומספר רב של דיוקני־אישים, תגובות לחיוב או לשלילה על אירועים או תופעות – והכל מתוך אותו צירוף אופייני של הגיון חד כתער, רגש חם ונלבב וחוש־הומור חושפני.

רשימות תמציתיות אלו, שהתפרסמו אף הן על דפי “דבר”, לרוב במסגרת המדור “בשולי דברים” – הן בבחינת מועט המחזיק את המרובה קודם כל בזכות קשת הנושאים הרחבה, שהרי אין כמעט נושא מן הנושאים שהעסיקו את ישעיהו אברך ביריעות הרחבות של כתיבתו הפובליציסטית שלא הגיעו לידי ביטוי קולע גם באחת מאלו המכונסות כאן. ויש בהן מן המועט המחזיק את המרובה גם לפי הסגנון, לפי דרכי הביטוי הנרמז והחריף – ולעתים גם משום העוצמה הרגשית והמצפונית הדחוסה בהן, לעת ויכוח או פעמים אף לעת ריב.

הדברים נכתבו בשעתם וביומם ויש בהם על כן הרבה מנשימת הימים, הרבה מערבוב גדול בקטן, נכבד בקל־ערך, רציני והיתולי. מצאנו לנכון לשמור על אופי זה של מעין יומן, מעין רישומי יום־וקורותיו – ועל כן מופיעות הרשימות בזו אחר זו, לפי תאריכי הופעתן המקורית.

הקורא ישים לב לכך, שיש שנים או חדשים אשר בהם מועט מספר הרשימות – ויש שהמספר גדל, לפעמים גם שתיים ביום, שלוש בשבוע. נסיעות, ביצוע משימות נכבדות, עסקי ציבור, ופעמים ענייני בריאות, גרמו פעם בפעם למיעוט תגובה, אבל העקביות והאחידות בלשון המלוטשת, בהקפדה על נקיון הביטוי והגשת החומר, ומעל לכל – השתקפותה החוזרת ומתבלטת של האיכפתיות עד לאין־איפוק לפעמים, האיכפתיות האפיינית כל כך לאיש ולמעשיו, לא פחות מאשר לכתיבתו – כל אלה מעניקים לאסופת גבישי־הביטוי שלפנינו את ברק האיכות המוכרת לנו זה מכבר מקריאה ב“פרקי יותם”.

משה שמיר