שָׁנָה לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

עָלְתָה וּבָאָה הַחַמָּה. וְיָמִים אֶל יָמִים נֶאֶסְפוּ, וְשָׁנָה תְּמִימָה חָלְפָה – וְהָאָרֶץ בְּחֻרְבָּנָהּ עוֹמֶדֶת.

קְהִלּוֹת־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נוֹתְרוּ בָּאָרֶץ חֲרֵבוֹת וּמְפֻזָּרוֹת, עָרֵיהֶן שׁוֹמֵמוֹת, כְּפָרֵיהֶן רְעֵבִים לְלֶחֶם.

גַּם בִּכְפַר טַיְבָא, בְּהָרֵי יְהוּדָה, בָּתֵּי־אָב מְעַטִּים, שְׂרִידֵי־חֶרֶב נְמַקִּים בְּעָנְיָם.

כָּלְתָה הַפַּת, שָׁמַיִם קָשִׁים עָצְרוּ גִשְׁמֵיהֶם כָּל־הַחֹרֶף, חָרְבוּ הַבָּתִּים, הַמַּמְגּוּרוֹת הֲרוּסוֹת, הַבְּהֵמָה נִטְבְּחָה.

יְמֵי־קַיִץ חַמִּים וְלוֹהֲטִים תְּלוּיִים כִּגְזַר־דִּין אַכְזָרִי מֵעַל לָאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה. שָׁנָה חָלְפָה וְסִמָּן לִגְאֻלָּה – אַין.

וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד בְּטַיְבָא וּבִקְתָּתוֹ בִּקְצֵה הַכְּפָר, וְלוֹ כֶּרֶם אֲשֶׁר נִגְדַּע, וּבָקָר אֲשֶׁר נִלְקְחוּ לַטֶּבַח, וַאֲדָמָה יְבֵשָׁה, מַעֲלָה דַּרְדָּרִים – וְאִשָּׁה וּבָנִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם.

עָיְפָה נַפְשׁוֹ לַחֻרְבָּן. קָם יוֹם אֶחָד, נָטַל אֶת בְּכוֹר בָּנָיו שֶׁעוֹדֶנּוּ נַעַר, נָטַל אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ אֲשֶׁר שָׂרְדָה לוֹ בְּבֵיתוֹ תַּחַת יְצוּעוֹ וְיָצָא אֶל שָׂדֵהוּ.

רָתַם עַצְמוֹ אֶל מַחֲרַשְׁתּוֹ, נָתַן אֶת יָדִיתָהּ בִּידֵי נַעֲרוֹ וְהֵחֵל פּוֹסֵעַ אַט־אַט; מִתְיַגֵּעַ, מְאַמֵּץ אֶת בִּרְכָּיו, שׁוֹלֵחַ יָדָיו לְפָנָיו – פּוֹסֵעַ וְחוֹרֵשׁ אֶת אַדְמָתוֹ.

עָבְרוּ שְׁכֵנָיו עַל פָּנָיו:

– שׁוֹטֶה! – אָמְרוּ לוֹ.

– מִסְכֵּן! – נָדוּ לוֹ.

– רְאוּ זֶה אֱוִיל! – צָחֲקוּ לוֹ.

וְהוּא חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב דָּבָר.

בָּאָה לְפָנָיו אִשְׁתּוֹ, פָּרְשָׂה כַּפֶּיהָ, בָּכְתָה.

– מַה תִּזְרַע, – שָׁאֲלָה, – וְאֵין עִמָּנוּ גַם גַּרְגֵּר חִטָּה אֶחָד לְהַחֲיוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ?

וְהָאִישׁ מַחֲרִישׁ וְחוֹרֵשׁ.

חָלְפוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים. גָּלוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר מִמְּקוֹמָם לָנוּד לְבַקֵּשׁ לָהֶם לֶחֶם. מֵהֶם מְנִיפִים אֶגְרוֹפֵיהֶם בִּקְלָלָה מוּל הַשָּׁמַיִם הָאַכְזָרִיִּים, מֵהֶם מַזִּילִים דִּמְעַת־סֵתֶר.

נוֹתַר אוֹתוֹ אִישׁ לְבַדּוֹ בִּכְפָרוֹ הֶעָזוּב, בְּטַיְבָא, וַעֲדַיִן הוּא יוֹצֵא יוֹם־יוֹם אֶל שָׂדֵהוּ וְחוֹרְשׁוֹ. קָשָׁה הָעֲבוֹדָה וּמְפָרֶכֶת, וְאַט־אַט, צַעַד בְּצַעַד, גְּדֵלָה הַמַּעֲנִית הַחֲרוּשָׁה.

חָלַף הַסְּתָו, בָּאוּ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים.

עַנְנֵי־זַעַם עָלוּ מִן הַדָּרוֹם וּמִן הַמַּעֲרָב, כִּסּוּ אֶת עֵין הָרָקִיעַ וְהִמְטִירוּ גִשְׁמֵיהֶם.

קָם הָאִישׁ לָלֶכֶת אֶל שְׂדוֹתָיו, חָזַר וְנָטַל אֶת מַחֲרֵשְׁתּוֹ וְאֶת נַעֲרוֹ.

– לָמָּה, לָמָּה? – פֵּרְשָׂה לְפָנָיו שׁוּב אֵם־הַבָּנִים בְּיָדֶיהָ. – מַה תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ? הֵן בָּנֶיךָ מֵתִים לְעֵינֶיךָ, נְמַקִּים וְגוֹוְעִים:

וְהוּא בְּאַחַת:

– אֶת אַדְמָתִי אֶחֱרשׁ, כִּי אֵלֶּה חַיָּי. רַק הַחוֹרֵשׁ יוֹצִיא מֵאַדְמָתוֹ לֶחֶם. אֵלֶּה חַיַּי.

יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה. רַכָּה הָיְתָה הָאֲדָמָה וְלַחָה וְרֵיחַ טוֹב כְּרֵיחַ־הַשָּׂדֶה עָלָה מִמֶּנָּה. פִּלְּחָה מַחֲרַשְׁתּוֹ אֶת הָאֲדָמָה וּתְלָמִים שְׁחוֹרִים נִפְתְּחוּ, תֶּלֶם לְיַד תֶּלֶם, וְשִׂפְתֵי הָאִישׁ רוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה כָּל הָעֵת:

– אֲהָהּ, רִבּוֹנִי! – הִתְיַגַּע וְסָחַב אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ, – רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם… – הָפַךְ פָּנָיו וּפָתַח תֶּלֶם חָדָשׁ. – תֵּן לִי כֹּחַ לַחֲרשׁ אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִפְקַדְּתָּ בְּיָדַי… וְרַגְלָיו פּוֹסְעוֹת־פּוֹסְעוֹת וּכְתֵפָיו שְׁחוּחוֹת־שְׁחוּחוֹת. – תֵּן לִי זֶרַע לִזְרֹעַ בָּהּ, לְמַעַן תַּצְמִיחַ לֶחֶם…

וְהוּא חוֹרֵשׁ וּמוֹשֵׁךְ וּמַחֲרִישׁ.

פִּתְאֹם נֶעֱצְרָה מַחֲרַשְׁתּוֹ. מָשַׁךְ וּמָשַׁךְ בָּהּ – לֹא זָזָה. פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, חִטֵּט בְּאֶצְבָּעוֹת רוֹעֲדוֹת סְבִיב הַלַּהַב – וְהִנֵּה כָּד־חֶרֶס גָּדוֹל בָּאֲדָמָה, שָׂרִיד מִן הַחֻרְבָּן הָאָיֹם.

– מַטְמוֹן! – עָלַץ הַבֵּן – זָהָב!

הִשְׁתִּיקָהוּ אָבִיו. מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף זָהָב – בְּאֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל בְּכָל הָאָרֶץ?

וְהַכָּד הָיָה גָדוֹל וְכָבֵד. חִלְּצוּהוּ מִן הָאֲדָמָה, נִקּוּהוּ מִן הֶעָפָר, פְּתָחוּהוּ – וְהִנֵּה הוּא מָלֵא בָּר, מָלֵא גַרְעִינֵי־חִטָּה טוֹבִים.

– לֶחֶם! – הֵרִיעַ שׁוּב הַבֵּן מֵעֹצָר שִׂמְחָתוֹ. – לֶחֶם!

אַךְ הָאָב נָשָׂא אֶת עֵינָיו הַשּׁוֹתְקוֹת וְלֹא אָמַר דָּבָר.

מִיָּד נִזְעֲקוּ שָׁמָּה הָאֵם וּבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים; כְּבָר חָפְצָה הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה לִטֹּל אֶת הַבָּר, לִטְחֹן, לָלוּשׁ, לְהַבְרוֹת לֶחֶם חַם לְבָנֶיהָ… אַךְ הָאִישׁ סִלֵּק יָדֶיהָ מִן הַכַּד, פָּשַׁט אֶת הַסַּק¹ אֲשֶׁר עָלָיו, מִלְּאָהוּ חֳפָנִים גְּדוּשִׁים מִזְּהַב־הַחִטִּים וְצָעַד־קָרַב אֶל הַמַּעֲנִית.

– לֹא! – זָעֲקָה הָאִשָּׁה בִּמְרִי יְגוֹנָהּ הַגָּדוֹל. – לֹא! לֹא תִּקְבֹּר אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה בָּאֲדָמָה. לָנוּ יִהְיֶה! לֶחֶם! לָנוּ!

נֹאחֲזוּ בּוֹ גַם בָּנָיו, זֶה תּוֹפֵשׂ בִּכְנַף בִּגְדוֹ, זֶה מִתְיַפֵּחַ, זֶה נוֹפֵל לְרַגְלָיו.

– אַבָּא! אַבָּא! – בָּכוּ.

– הַב אֶת הַחִטִּים! לָאֹכֶל, לַלֶּחֶם, לַפַּת! אַבָּא! אַבָּא!.. – הִתְחַנְּנוּ.

וְהָאִישׁ שׁוֹמֵעַ, רוֹאֶה אֶת עֱנוּת בָּנָיו הַמִּתְפַּלְּשִׁים בֶּעָפָר לְרַגְלָיו, רוֹאֶה אֶת עֵינֵי אִשְׁתּוֹ הַזּוֹעֲקוֹת לְרַחֲמִים – וּלְרֶגַע אֶחָד רָפוּ יָדָיו וְהַזֶּרַע אֲשֶׁר בָּהֶן כָּבַד פֶּתַע, וּלְרֶגַע עָמַד מִלֶּכֶת.

אוֹתָהּ הַשָּׁעָה זָרְחָה הַחַמָּה עַל הַתְּלָמִים הַפְּתוּחִים, וּבַדָּרוֹם נִתְקַבְּצוּ עֲנָנִים מְבַשְּׂרֵי־בְּרָכָה, וְהָאִישׁ נָשָׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּרַגְלָיו.

נָשַׁק לְבָנָיו בָּזֶה אַחַר זֶה, חָבַק אֶת כֶּתֶף אִשְׁתּוֹ הַמְרַטֶּטֶת, הִקְשָׁה אֶת לְבָבוֹ – וְהָלַךְ וְקָרַב אֶל הַמַּעֲנִית.

נִכְנַס אֶל בֵּין הַתְּלָמִים, חָפַן בְּיָדוֹ מִן הַזֶּרַע הַטּוֹב, מִן הַחִטָּה, מִן הַלֶּחֶם אֲשֶׁר גָּזַל מִפִּי בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְשָׁפַךְ, שָׁפַךְ אֶל חֵיק־הָאֲדָמָה, הָלוֹךְ וְקָבוֹר, הָלוֹךְ וְהַטְמֵן, הָלוֹךְ וְזָרוֹעַ.

דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, כַּחִטִּים הַטּוֹבוֹת, זָלְגוּ עַל פָּנָיו וְהִתְעָרְבוּ בַּזֶרַע.

וְשׁוּב הָיוּ שְׂפָתָיו אוֹמְרוֹת תְּפִלָּה:

– הֲרֵינִי מַאֲמִין בָּךְ, אַדְמָתִי… – אָמַר וְהוּא מֵנִיף אֶת זְרוֹעוֹ. – הֲרֵינִי מַפְקִיר בְּיָדַיִךְ אֶת חַיַּי וְחַיֵּי בָּנַי אַחֲרַי, אַדְמָתִי… – וְהוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַזֶּרַע וּמְפַזְּרֵהוּ הַרְחֵק־הַרְחֵק בְּעִגּוּל גָּדוֹל. – וְאֵין לִי דָבָר זוּלָתֵךְ… – וְדִמְעוֹתָיו מִתְעָרְבוֹת בַּזֶּרַע, בְּרִגְבֵי־הָאֲדָמָה, מַרְווֹת אֶת הַתְּלָמִים הַפְּתוּחִים, וְאֵין לָהֶן סוֹף.

וְהֵן עָלָיו, עַל אוֹתוֹ אִישׁ, נֶאֱמַר מַה שֶּׁנֶאֱמַר: “הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה…” וּמִכֹּחַ דִּמְעוֹתָיו, וּמִכֹּחַ סִבְלָם שֶׁל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וּמִכֹּחַ סִבְלָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל – יָבוֹא וְיִתְקַיֵּם גַּם סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פָּסוּק, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ”!