א. חֲסָקָה מְזֻפֶּתֶת…

יֵשׁ, כַּמּוּבָן, אֳנִיּוֹת־עֲנָק, כָּךְ אוֹמְרִים, אַךְ אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָן עֲדַיִן. “אַקְוִיטָנִיָּה”, “מָאוּרִיטָנִיָּה”, מִי יוֹדֵעַ אוּלַי גַּם “לִוְיָתָנִיָּה”. יֵשׁ אֳנִיּוֹת בְּנוֹת שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת. אֶת אֵלֶּה דַוְקָא רוֹאִים לִפְעָמִים. מוֹשִׁיטִים אֶצְבַּע כְּלַפֵּי הָאֹפֶק וּמְצַוְּחִים: “אַ–אַ–בָּא אֳנִיָּה עִם שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת!”

יֵשׁ אֳנִיּוֹת הָעוֹגְנוֹת בְּיָפוֹ. אֲלֵיהֶן הָיוּ שׂוֹחִים לְעִתִּים הַקְּשִׁישִׁים שֶׁבַּחֲבוּרָה, בְּנֵי הַי"ב וְהַי״ג. בְּנוֹת אֲרֻבָּה אַחַת כֻּלָּן, קְטַנּוֹת, אֲבָל עֲדַיִן בְּגֶדֶר אֳנִיּוֹת.

כֵּן, יֵשׁ הַ“בָּרָקוֹת” הַגְּדוֹלוֹת בַּיַּרְקוֹן, תָּרְנֵיהֶן גְּבוֹהִים וְדַקִּים. הֵן עֲשׂוּיוֹת עֵץ וּמַעֲלוֹת מְעַט צַחֲנָה שֶׁל סְפִינוֹת וָיָם, תָּאִים קְטַנִּים קְבוּעִים לָהֶן מִתַּחַת לְסִפּוּנָן הַחַרְקָנִי, וְאֵין לְךָ דָּבָר נִפְלָא בָּעוֹלָם מֵאֲשֶׁר לְזַנֵּק מֵעַל לְחַרְטוֹמָן הַמַּיְמָה, אֶל מֵימֵי־הַיַּרְקוֹן הַיְרַקְרַקִּים.

וְיֵשׁ סִירוֹת סְתָם: דּוּגִיּוֹת, בּוּצִיּוֹת, עֲמֻקּוֹת, וּשְׁטוּחוֹת, סִירוֹת לְעֶשְׂרִים אִישׁ אוֹ שְׁנַיִם…. אוֹ לְאֶחָד…

אֲבָל שׁוּם סְפִינָה בָּעוֹלָם לֹא תִּשְׁוֶה לָהּ, לָהּ – לְתִפְאֶרֶת הַשַּׁיִט, לִיפַת־הַגֵּו, לַצִּבְעוֹנִית, לַמֻּצָּקָה, לָרַעֲנַנָּה – לַחֲסָקֶה.

בֶּחָצֵר, בְּסָמוּךְ לַבַּנָּנוֹת הָעֲבֻתּוֹת, הָרַעֲנַנּוֹת לִיַד הַבֶּרֶז, הַטַּפְטְפָן הַנִּצְחִי, חוֹנָה בִּמְפֻזָּר קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל “בַּר־כּוֹכְבָא”.

אֱלִיק, רֹאשׁ־הַקְּבוּצָה, רוֹכֵב עַל גַּבֵּי יְצוּר־קְרָשִׁים מוּזָר וְתוֹקֵעַ בּוֹ מַסְמְרִים, דֶּרֶךְ קִרְעֵי־בַּד, הַמִּתְאַחִים וְנִצְמָדִים לְאַט־לְאַט זֶה אֶל זֶה.

שְׁמוּאֵל – בַּחוּרוֹן אֶרֶךְ־רַגְלַיִם, בַּעַל־אַפּוֹן זַלְגָּנִי – טוֹרֵחַ בְּסָמוּךְ לִמְדוּרָה קְטַנָּה, שֶׁמֵּעָלֶיהָ מוּטָל פַּח שָׁחוֹר וּמְעֻקָּם מָלֵא זֶפֶת מְבַעְבַּעַת.

מֵם־שְׁתֹק כּוֹרֵעַ עַל אַרְבַּעְתָּיו לְיַד גַּבְשׁוּשִׁית־רֶמֶץ, שֶׁהִשְׁחִירָה זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים, וְנוֹשֵׁף לְתוֹכָהּ מְלֹא־רֵאוֹתָיו וּלְחָיָיו. קָטֹן הוּא וַעֲגַלְגֹל וְתַלְתַּלֵּי־זָהָב עַל פַּדַּחְתּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מִתְנַפֵּחַ עַתָּה, כְּנֶגֶד הָרֶמֶץ, פַּרְצוּפוֹ כְּמַרְאֵהוּ כַּדּוּרֶגֶל מִסְפָּר חָמֵשׁ.

“מֵם” – צוֹעֵק אֵלָיו שְׁמוּאֵל – “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם? שָׁם לֹא תִּהְיֶה עוֹד אֵשׁ, מָה אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ?”

“שְׁתֹק!” – קוֹפֶצֶת כְּנֶגְדּוֹ תְּשׁוּבָתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל מֵם, אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה אָפְיָנִית, שֶׁבִּגְלָלָהּ קוֹרְאִים לוֹ “מֵם־שְׁתֹק”.

אַמְנוֹן – אָחִיו הַקָּטָן שֶׁל אֱלִיק, נַעַר זָעִיר וְחָמוּד, שֶׁזֶּה עַתָּה לָמַד לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו – יוֹשֵׁב לְיַד הַבֶּרֶז, טוֹבֵל אֶת יָדָיו בִּשְׁלוּלִית שֶׁנִּקְוְתָה תַּחְתָּיו וּמַעֲבִירָן אַחַר־כָּךְ בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה עַל פָּנָיו וְגוּפוֹ.

שְׁאָר חַבְרֵי קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” – דָּנִיֵּאל, בִּנְיָה, קוּצִי־רָמֵל וְתוֹלָעֵץ – מִתְרוֹצְצִים עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשִׁים הַסְּמוּכִים, מֵהֶם רֵיקִים וְשׁוֹמֵמִים הַמְּגַדְּלִים קוֹץ וְדַרְדַּר וּשְׁאָר סַפַּחַת וּמֵהֶם תְּפוּסִים עַל־יְדֵי צְרִיפִים קְטַנִּים. הַחַבְרַיָּה טְרוּדִים בִּלְקִיטַת קְרָשִׁים, קִרְעֵי־עִתּוֹן, קִסְּמִים – הַכֹּל לְמַעַן הָאֵשׁ, לְמַעַן הַתְקָנַת הַזֶּפֶת.

חֲסָקֶה!

וְהֵיכָן הַחֲסָקֶה? סְלִיחָה, שָׁכַחְתִּי, בֶּאֱמֶת, לְהַצִּיגָהּ לִפְנֵיכֶם. וּבְכֵן, רְדוּ נָא בַּחֲזָרָה לַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַסִּפּוּר, וְתִמְצְאוּ כָּתוּב, שֶׁאֱלִיק יוֹשֵׁב עַל מִין יְצוּר־קְרָשִׁים מוּזָר. יְצוּר־הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֱלִיק יוֹשֵׁב עָלָיו, הוּא־הוּא הַחֲסָקֶה. וּמִּכֵּוָן שֶׁיֵשׁ וַדַּאי בֵּינֵיכֶם כַּמָּה אֻמְלָלִים שֶׁלֹא רָאוּ מִימֵיהֶם חָסָקֶה מַמָּשׁ – אֲנַסֶּה לְתָאֲרָהּ לָכֶם.

מַהוּ מְלָפְפוֹן, אַתֶּם יוֹדְעִים? – יוֹדְעִים. וּבְכֵן אֵין זֶה מְלָפְפוֹן. קְחוּ עַתָּה מְלָפְפוֹן נָאֶה וְצָעִיר, שֶׁקְּצוֹתָיו חַדִּים, וְחִתְכוּהוּ בְּאֶמְצָעִיתוֹ לְאָרְכּוֹ חָתָךְ נָאֶה וְחָלָק. אֶת חֶצְיוֹ הֶעָבֶה, הַמְגֻשָּׁם יוֹתֵר, אִכְלוּ לְתֵאָבוֹן, וְאֶת חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי, שֶׁשְּׁנֵי קְצוֹתָיו חַדִּים, הַעֲמִידוּ עַל צִדּוֹ הַקָּעוּר, כְּשֶׁפָּנָיו הַשְּׁטוּחִים לְמַעֲלָה. עַתָּה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן חֲסָקֶה. אִם דִּמְיוֹנְכֶם מְסֻגָּל לְהַפְלִיג מְעַט וּרְאִיתֶם אֶת הַשֻּׁלְחָן כְּיָם – תּוּכְלוּ גַם לְתָאֵר אֶת פְּלַג הַמְּלָפְפוֹן כַּחֲסָקֶה, כַּחֲסָקֶה מְשׁוּחָה בְּצֶבַע יָרֹק־בָּהִיר.

עַל גַּבֶּיהָ עוֹמְדִים כְּשֶׁהִיא שְׁקוּעָה כֻּלָּהּ בַּמַּיִם חוּץ לְ“סִפּוּנָה”. מְשׁוֹטֶיהָ עֲשׂוּיִים כְּצֶמֶד־כַּפּוֹת, שֶׁחֻבְּרוּ בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל מוֹט אָרֹךְ, וְאַתָּה בּוֹחֵשׁ בָּהּ וְחוֹתֵר – אַחַת לְכָאן וְאַחַת לְכָאן, אַחַת לְכָאן – כְּנַדְנֵדָה.

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הִיא קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל, אַךְ מַעֲשֵׂה־שָׂטָן, – אֵין בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ אָחָד, שֶׁאֵינוֹ שׂוֹחֶה, וְלֹא רַק שׂוֹחֶה אֶלָּא גַם שָׁט בַּחֲסָקֶה. הַכֹּל שַׁיְטָנִים מֻבְהָקִים. אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים – אַדְּרַבָּא, תְּנוּ לָהֶם לְנַסּוֹת.

וְהִנֵּה עָמְדָה הַחַבְרַיָּה יוֹם אֶחָד עַל שְׂפַת־הַיָּם, הַכֹּל בְּמִכְנְסֵי־רַחֲצָה קְצָרִים, הַכֹּל שְׁזוּפִים וְנוֹטְפִים מַיִם, וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּשַׁיט הַחֲסָקוֹת עַל פְּנֵי הַיָּם; וְהַיָּם שָׁקֵט, כָּחֹל, גָּדוֹל. הַחֲסָקוֹת שָׁטוּ חֶרֶשׁ וְהַמְּשׁוֹטִים נָעוּ־נָדוּ, עָלֹה וְיָרוֹד.

אָמַר שְׁמוּאֵל: “חֲסָקֶה!”

אָמַר אֱלִיק: “שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אַחַת!”

אָמַר קוּצִי־רָמֵל: “וְחוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁזֶּה כַּדּוּרֶגֶל! תַּשִּׂיג קֹדֶם כַּדּוּרֶגֶל”.

לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁתַּתְּקוּ שָׁעָה־קַלָּה הַנְּעָרִים וַאֲנִי חָפַצְתִּי לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָכֶם מַהוּ קוּצִי־רָמֵל וּמַהוּ כַּדּוּרֶגֶל. “קוּצִי־רָמֵל” זוֹהִי מִלָּה עַרְבִית, וּפֵרוּשָׁהּ: חוֹל יְרוּשַׁלְמִי. קוּדְס הִיא יְרוּשָׁלַיִם בְּעַרְבִית, וְרָמֵל – חוֹל. כְּשֶׁעַרְבִים הָיוּ מְהַלְּכִים יְחֵפִים בְּחוּצוֹת תֵּל־אָבִיב וְשַׂק עַל גַּבָּם, וּמַכְרִיזִים בְּקוֹל מִסְתַּלְסֵל וְנוּגֶה: “קוּדְסִי־רָא–א–מֵ–ל” – הֵבִינוּ עַקְרוֹת־הַבַּיִת, שֶׁמַּצִּיעִים לָהֶן חוֹל מְיֻחָד בְּמִינוֹ לְשִׁפְשׁוּף וּלְמַרוּק הַסִּירִים, הַמַּחֲבַתּוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי־מִטְבָּח. לָמָּה, אֵיפוֹא, קוֹרְאִים לוֹ לְנַעַר זֶה “קוּצִי־רָמֵל”? מִכֵּוָן שֶׁצֶּבַע פָּנָיו וְשַׂעֲרוֹ הָיוּ כְּעֵין הַחוֹל, לְבַנְבַּן־זְהַבְהַב. וּבֵינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ שָׂמַח בְּלִבּוֹ הַנַּעַר שֶׁלֹּא כִּנּוּהוּ בַּשֵּׁם הַמְקֻבָּל לִבְהִירֵי הַשֵּׂעָר: גִ’ינְגִ’י!

וְכַדּוּרֶגֶל הוּא (אַל תַּחְשְׁבוּ, חָלִילָה, כִּי יוֹדְעִים אַתֶּם מַה הוּא כַּדּוּרֶגֶל!) – צִבּוּר עִתּוֹנִים מְעוּכִים וּדְחוּסִים זֶה בָּזֶה וְזֶה בְּתוֹךְ זֶה, עֲטוּפִים בְּמִין מַעֲטָפָה, שֶׁלְּפָנִים הָיְתָה גֶרֶב שֶׁל גְּבֶרֶת, וּמְחֻבָּרִים לִפְקַעַת עֲגֻלָּה עַל־יְדֵי חוּטִים, הַהוֹדְקִים אוֹתָהּ שְׁתִי וָעֵרֶב.

אָמְנָם אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ גַּם כַּדּוּרֶגֶל עָשׂוּי עוֹר וָגוּמִי, אֲבָל לִקְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” אֵין עוֹד כַּדּוּר כָּזֶה, וְכָל חֲלוֹמָם הוּא כַּדּוּרֶגֶל כָּזֶה אֲמִתִּי, כַּדּוּרֶגֶל כַּהֲלָכָה!

סְטוֹפּ! הַנְּעָרִים מַמְשִׁיכִים לְדַבֵּר, עֵינֵיהֶם עֲדַיִן מְשׁוֹטְטוֹת עִם שֵׁיט־הַחֲסָקוֹת. תּוֹלָעֵץ אוֹמֵר: “אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּץ מַרְוִיחַ הֲמוֹן כֶּסֶף מֵהַחֲסָקוֹת!”

“טֶמְבֶּל! הַחֲסָקוֹת שֶׁל כַּץ הֵן שֶׁל הָעִירִיָּה וְלֹא שֶׁל כַּץ”.

כָּאן מִתְעָרֵב שׁוּב אֱלִיק:

“אָז שֶׁל הַמַּצִּילִים – לֹא חָשׁוּב.”

מֵם־שְׁתֹק פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו: “אִלּוּ הָיְתָה לָנוּ חֲסָקֶה, יָכֹלְנוּ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף”.

קוֹפֵץ דָּנִיֵּאל וּמַשְׁלִים אֶת הָרַעְיוֹן: “וְלִקְנוֹת כַּדּוּרֶגֶל!…”

וּמֵם־שְׁתֹק מַשְׁמִיעַ בְּכַעַס:

“שְׁתֹק!”

שְׁמוּאֵל תּוֹמֵךְ בּוֹ: “הוּא שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר גַּם אֲנִי…”

וֶאֱלִיק, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַקְּבוּצָה, פּוֹסֵק:

“מָה חָשׁוּב מִי אָמַר… אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ עֲשָׂרָה גְרוּשׁ כָּל יוֹם.”

“אָז בְּשָׁבוּעַ יֵשׁ לָנוּ כַּדּוּרֶגֶל.”

“כֵּן, אֲבָל אֵיךְ תַּעֲשֶׂה לְךָ חֲסָקֶה?”

תּוֹלָעֵץ שׁוּב נוֹטֵל אֶת רְשׁוּת־הַדִּבּוּר:

“אוּלַי נְגַדֵּל אֶת תּוֹלְעֵי־הַמֶּשִׁי שֶׁלִּי וְנִמְכֹּר אֶת הַמֶּשִׁי? גַּם כָּכָה אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף.”

עַל כָּךְ מְשִׁיבִים כֻּלָּם בְּמַקְהֵלָה:

“תּוֹלָעֵץ!”

בֵּינְתַיִם שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ. בֵּינְתַיִם הֵחֵלָּה הַחַבְרַיָּה רוֹעֶדֶת וּמַעֲלָה חִדּוּדִים־חִדּוּדִים עַל עוֹרָהּ. יָרְדוּ הַנְּעָרִים לְתוֹךְ מִכְנְסֵי־הַחַקִּי הַקְּצָרִים וְלָבְשׁוּ חֻלְצוֹת־הַטְּרִיקוֹ הַמְּהוּהוֹת – וְנִסְתַּלְּקוּ אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ שׁוּב, וּמֵרָחוֹק נִצְנְצוּ אוֹרוֹת־הַקִּיּוֹסְקִים, וּמִלְמַעְלָה הִבְהֲבוּ הַכּוֹכָבִים – הֶחְלִיטוּ הַ“בַּר־כּוֹכְבָאִ”ים לְהַשִּׂיג חֲסָקֶה וִיהִי מָה. לְהַשִּׁיג חֲסָקֶה, לְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף, לִקְנוֹת כַּדּוּרֶגֶל – וְלִהְיוֹת סוֹף־סוֹף קְבוּצָה כְּתִקּוּנָהּ. אֲפֵלַת־הַלַּיְלָה חָתְמָה עַל הַבְּרִית.

יָמִים רַבִּים וְלֵילוֹת רַבִּים עָבְרוּ, עַד שֶׁהֻצַּג בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל אֱלִיק שֶׁבֶר־כְּלִי. סְחִיבַת־קְרָשִׁים וְשִׁבְרֵי־לוּחוֹת מִבָּתִּים, שֶׁעָמְדוּ בְּעֶצֶם בְּנִיָּתָם, אִסּוּף־מַסְמְרִים בַּחֲצֵרוֹת נִדָּחוֹת, לִקּוּט קִרְעֵי־בַּד וְאַבַּרְזִין – כָּל אֵלֶּה קָדְמוּ לְאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּהּ יוֹשֵׁב אֱלִיק עַל גַּבֵּי יְצוּר מוּזָר זֶה, מְאַחֶה עָלָיו קִרְעֵי־בַּד וְשׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת עַל חֲסָקֶה, עַל יָם שָׁקֵט, עַל תַּיָּרִים אֲמֵרִיקָנִים שֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׂכֹּר אוֹתָהּ וּלְבַסּוֹף, לְבַסּוֹף עַל כַּדּוּרֶגֶל כַּהֲלָכָה, כַּדּוּרֶגֶל שֶׁל “גּוֹלִים”, כַּדּוּרֶגֶל שֶׁל מַמָּשׁ.

אֶת הַמַּסְמְרִים הָעֲקֻמִּים יִשְּׁרוּ בֵּין אֶבֶן לָאֶבֶן.

אֶת הַקְּרָשִׁים נִסְּרוּ – בְּסַכִּין, בְּגַרְזֶן וּבְמַשּׂוֹר פָּגוּם.

אֶת הַזֶּפֶת נָטְלוּ – מִסּוֹלְלֵי־הַכְּבִישׁ בִּרְחוֹב־הַיַּרְדֵּן. גּוּשִׁים־גּוּשִׁים גֵּרְדוּהָ מֵחָבִיּוֹת שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ.

גַּפְרוּרִים וָנֵפְטְ הֵבִיא אֱלִיק מִן הַמִּטְבָּח. אֶת הַזְּמַן וְאֶת הַכֹּחַ לָקְחוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד: מִשְּׁעוֹת הַלִּמּוּדִים וְהַמִּשְׂחָקִים, מִן הַבֹּקֶר וּמִן הָעֶרֶב.

לְאַחַר שֶׁאָסְפוּ וְגוֹבְבוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וּלְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ אֶת “הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל” וּלְאַחַר שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים בִּימֵי קַיִץ לוֹהֲטִים, וּלְאַחַר שֶׁיָּרַד אֱלִיק עַל גַּבֵּי הַחֲסָקֶה וְכִלָּה לְהַדְבִּיק עֲלֶיהָ קִרְעֵי־בַּד בִּתְקִיעַת מַסְמְרִים מֻחְלָדִים – לְאַחַר כָּל אֵלֶּה הִגִּיעַ תּוֹר הַזִּפּוּת. תּוֹר הַזִּפּוּת הִגִּיעַ, וְעִנְיַן הַזִּפּוּת – עִנְיַן שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ הוּא.

שֶׁכֵּן אִם הַזֶּפֶת לֹא תִּהְיֶה זֶפֶת אֲזַי תִּהְיֶה זוֹ זֶפֶת מְזֻפֶּתֶת.

נָטְלוּ, אֵפוֹא, הַחַבְרַיָּה אֶת פַּח־הַזֶּפֶת הַשָּׁחוֹר מֵעַל לָאֵשׁ וֶהֱבִיאוּהָ אֶל הַחֲסָקֶה, דָּחֲקוּ לְתוֹכָהּ אֶת אַחֲרוֹנֵי קִרְעֵי־הַבַּד, עִקְּמוּ מַסְמְרִים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל – וּלְבַסּוֹף הֵחֵלּוּ נוֹטְלִים מָנוֹת־מָנוֹת שֶׁל זֶפֶת רוֹתַחַת מִן הַפַּח בְּמַקְלוֹת רְחָבִים וּמָרְחוּ הֵיטֵב אֶת צִפּוּי הַבַּד שֶׁל הַחֲסָקֶה. מִשֶּׁהִשְׁחִירוּ פְּנֵי הַחֲסָקֶה כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, גִּבְּלוּהָ בְּזֶפֶת פָּנִים וְאָחוֹר, מַטָּה וּמַעְלָה וְלֹא הִשְׁאִירוּ סֶדֶק וּבֶן־סֶדֶק נָקִי מִזִּפּוּת.

קוּצִי־רָמֵל, אוֹתוֹ נַעַר צָנוּם וּקְצַר־רוּחַ, הֵחֵל מְקַפֵּץ פִּתְאֹם מִסָּבִיב לַחֲסָקֶה: “בּוֹאוּ נוֹרִיד אוֹתָהּ הַמַּיְמָה, כְּדַאי כְּבָר לְנַסּוֹת.”

הַחַבְרַיָּה רִטְּנוּ רִטּוּן שֶׁל הַסְכָּמָה.

בִּינְיָה, הַמְגֻדָּל בַּחֲבוּרָה, הַ“בֶּק” הַשָּׁמֵן שֶׁאָבִיו שׁוֹטֵר, הִבִּיט בְּמַבָּט שׁוֹאֵל אֶל אֱלִיק:

וּמַה יִהְיֶה עִם הַצֶּבַע?"

לְמַרְאֵה הַחֲסָקֶה הַגְּמוּרָה וְהַמֻּגְמֶרֶת קִפֵּחַ גַּם אֱלִיק אֶת אֹרֶךְ־רוּחוֹ וּפָסַק:

“הַצֶּבַע, זֶה רַק לְיֹפִי! נוֹרִיד אוֹתָהּ וְנִרְאֶה אֵיךְ הִיא שָׁטָה!”

כָּל הַנְּעָרִים הִסְתָּעֲרוּ עַל הַסִּירָה לְשֵׂאתָהּ בַּיָּדַיִם, אַךְ אֱלִיק הִצְלִיחַ בְּעוֹד מוֹעֵד לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב בַּהֲרִימוֹ קוֹל נוֹרָא וְאָיֹם: “חַכּוּ!”

כֻּלָם עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם.

“לֹא לִתְפֹּס בַּיָּדַיִם, תִּדָּבְקוּ לַסִּירָה! חַכּוּ! נַכְנִיס תַּחְתֶּיהָ שְׁנֵי קְרָשִׁים וְנִסְחֹב אוֹתָהּ!”

הַפְּעֻלּוֹת נִפְעֲלוּ בִּזְרִיזוּת. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת כְּבָר הָיוּ גוֹנְחִים, מְהַלְּכִים שְׁפוּפִים, כְּשֶׁבֵּינֵיהֶם מִתְנַדְנֶדֶת וּמִתְקַדֶּמֶת חֲסָקֶה לְאִטָּהּ – שְׁחוֹרָה מִשְׁחוֹר, מְרֻפֶּטֶת, שֶׁמַּרְאֶהָ עָשׂוּי לְעוֹרֵר זְוָעָה בְּלֵב כָּל שׁוֹחֲרֵי יֹפִי וְהַנְדָּסָה.

אֶת הֶחָצֵר חָצוּ בְּקשִׁי רַב, בְּדִחוּקֵי־דְחִיקוֹת, אַךְ לְבַסּוֹף הִצְלִיחוּ לָצֵאת מֵהַשַּׁעַר. בְּפִיק־בִּרְכַּיִם הִגִּיעוּ לַכְּבִישׁ. כָּאן כָּשַׁל כֹּחוֹ שֶׁל קוּצִי־רָמֵל. כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ הֵחֵל מְיַלֵּל: “עִמְדוּ, הַנִּיחוּ לְרֶגַע – כּוֹאֵב!”

הַנְּעָרִים הִשְׁלִיכוּ אֶת הַחֲסָקֶה עַל הַמִּדְרָכָה. אֱלִיק הִבִּיט מַבָּט שֶׁל יֵאוּשׁ עַל צְבָאוֹ:

“לֹא נוּכַל לִסְחֹב אוֹתָהּ סְתָם כָּכָה לַיָּם!”

קוּצִי־רָמֵל חָזַר וְהוֹסִיף לְיַלֵּל:

“לֹא נוּכַל לְהַגִּיעַ לַיָּם.”

בִּינְיָה אָמַר:

“אָסוּר לְהוֹבִיל דָּבָר כָּזֶה לָרְחוֹב! יִתְפֹּס אוֹתָנוּ שׁוֹטֵר. אַבָּא שֶׁלִּי אָמַר…”

“אַתָּה שְׁתֹק עִם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁלְּךָ!” שִׁסְּעוֹ מֵם־שְׁתֹק, שֶׁלֹּא סָבַל מֹרֶךְ־לֵב. הַנְּעָרִים עָמְדוּ סְבִיב הַמְזֻפֶּתֶת הַשְּׁחוֹרָה, נִסּוּ כְּדַרְכָּם בְּשׁוּם־בְּשׁוּם־אֹפֶן שֶׁלֹּא לְהִתְיָאֵשׁ אַךְ בְּכָל־זֹאת עָמְדָה בַּגָּרוֹן שְׁאֵלָה אַחַת כְּאוּבָה: אָכֵן, יְצוּר מְגֻשָּׁם הוֹצֵאנוּ מִתַּחַת יָדֵינוּ, יְצוּר מְגֻשָּׁם וְכָבֵד! טוֹב, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה? אֵיךְ מַגִּיעִים בְּכָל זֹאת לַיָּם. אֵיךְ מַגִּיעִים לַיָּם?!

ב. עַל גַּלְגַּלִים

הַחֲסָקֶה הָיְתָה רְבוּצָה, אֵפוֹא, עַל הַמִּדְרָכָה, וְהַחַבְרַיָּה עָמְדוּ סְבִיבָהּ כַּאֲבֵלִים סְבִיב אֲרוֹן־הַמֵּת. אֵין לָזוּז!

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל־צְוָחָה מִקְצֵה רְחוֹב־הַיַּרְדֵּן, קוֹל־צְוָחָה מְלֻוֶּה רַעַשׁ וְשָׁאוֹן וְקִשְׁקוּשׁ וְקִרְקוּשׁ. עֵינֵי הַלַּהֲקָה הֻפְנוּ לְשָׁם. זֶה הָיָה יוּסוּף, הַנַּעַר הַתֵּימָנִי שֶׁשֵּׁרֵת אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאַרְגָּזוֹ הַגָּדוֹל עִמּוֹ. עַד שֶׁיִּקְרַב וְיָבוֹא לַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עָמְדוּ הַנְּעָרִים, יְכוֹלִים אַתֶּם לַחְשֹׁב בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא גוֹרֵר אַרְגָּז פָּשׁוּט, אַךְ מִיָּד לִכְשֶׁיַּגִּיעַ תִּרְאוּ, שֶׁלֹּא אַרְגָּז סְתָם הוּא זֶה, אֶלָּא מַעֲשֵׂה־מֶרְכָּבָה שָׁלֵם – עֲגָלָה!

מִתְגַּלְגֵּל לוֹ, אֵפוֹא, יוּסוּף בְּתוֹךְ עֶגְלָתוֹ הַחוֹרֶקֶת־שׁוֹרֶקֶת, רֶגֶל אַחַת נְתוּנָה לוֹ בְּאַרְגָּזָהּ וְרֶגֶל אַחַת נִשְׂרֶכֶת בַּחוּץ, דּוֹחֶפֶת וְדוֹחֶקֶת אֶת עֶגְלָתוֹ שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בְּקֶצֶב מָהִיר יוֹתֵר.

עַד שֶׁהִגִּיעַ יוּסוּף עִם עֶגְלָתוֹ נוֹכַח אֱלִיק שֶׁרַעְיוֹן גְּאוֹנִי הֵחֵל לְנַקֵּר בְּמֹחוֹ. מֵרֹב שִׂמְחָה זִנֵּק מֵעֵבֶר לַחֲסָקֶה, דָּחַף בִּמְחִי־יָד אֶת דָּנִיֵּאל וּמֵם־שְׁתֹק וְתָקַע עַצְמוֹ בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ בְּפִשּׂוּק־רַגְלַיִם וּבְפִשּׁוּט־יָדַיִם, כְּאוֹמֵר: סְטוֹפּ!

יוּסוּף, שֶׁנֶּהָג מֻמְחֶה הוּא, הִצְלִיחַ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִלְחֹץ עַל “בֶּלֶם” הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ וְלַעֲמֹד מַמָּשׁ מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אֱלִיק. כְּהֶרֶף־עַיִן חָלַץ אֶת רַגְלוֹ מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה, קָפַץ קָדִימָה, הֱסִיטָהּ בְּהֶנֶף־יָד הַצִּדָּה לְבַל תַּפְרִיעַ אוֹתוֹ וְהִבְלִיט אֶת סַנְטֵרוֹ כְּנֶגֶד אֱלִיק:

“אַתָּה רוֹצֶה לִסְפֹּר אֶת הַשִּׁנַיִם שֶׁלְּךָ?”

"סָפַרְתִּי אוֹתָן כְּבָר! עָנָה אֱלִיק שֶׁלֹּא הִשְׁתּוֹקֵק הַפַּעַם לְמַכּוֹת. הַנְּעָרִים לֹא זָזוּ, כַּמּוּבָן, מִמְּקוֹמָם. זֶה לֹא קוּנְץ שֶׁבַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ נִתְנַפֵּל עֲשָׂרָה עַל אֶחָד. וּמִלְּבַד זֹאת: זָרִיז יוּסוּף כְּשֵׁד, אֲבָל אֵין אֱלִיק נַעַר שֶׁיְּהֵא זָקוּק לְעֶזְרָה. יוּסוּף תָּפַס אֶת חֻלְצָתוֹ שֶׁל אֱלִיק וְקִמְּצָהּ בְּתוֹךְ אֶגְרוֹפוֹ. אֱלִיק חָטַף אֶת הָאֶגְרוֹף, לְפָתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְלָחַץ לְחִיצָה אֲיֻמָּה כָּל־כָּךְ שֶׁיּוּסוּף נֶאֱנַק. אָז אָמַר:

“שְׁמַע, יוּסוּף, לָמָּה לְהִתְרַגֵּז? תִּסְלַח לִי, אִם זֶה הִרְגִּיז אוֹתְךָ. בּוֹא לָשׁוּט עַל חֲסָקֶה.”

רַק עַכְשָׁו רָאָה יוּסוּף אֶת הַחֲסָקֶה וַאֲרֶשֶׁת עֵינָיו הִשְׁתַּנְּתָה כָּלִיל. בִּן־רֶגַע עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל מַרְגָּרִינָה מִקֵּץ עֶשֶׂר דַּקּוֹת תְּמִימוֹת תַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ בִּינְיָה בִּצְחוֹק אַדִּיר: חַה… חַה… חַה!

“מָה אַתָּה צוֹחֵק, חוּשָׁם בֶּן־תֶּרַח?” כָּעַס עָלָיו אֱלִיק, “מַה יֵּשׁ פֹּה לִצְחֹק!”

“מָה אֲנִי צוֹחֵק?” – עָנָה בִּינְיָה, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַבְלִיג עַל צְחוֹקוֹ – “אַתָּה מַזְמִין אֶת יוּסוּף וּבְעַצְמְךָ אֵינְךָ יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הַחֲסָקֶה עַד הַיָּם.”

“בֶּאֱמֶת”, זִמְרֵר אֱלִיק שְׁאֵלַת הִתְגָּרוּת, “בֶּאֱמֶת, אַתָּה בָּטוּחַ? נִרְאֶה תֵּכֶף מִי פֹּה… מוּטָב שֶׁאֶשְׁתֹּק. חֶבְרֶה, תִּפְסוּ אֶת הַחֲסָקֶה אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ. וְעַכְשָׁו”, צָעַק אֱלִיק, “הוֹפּ אֶחָד וְהַחֲסָקֶה עַל הָעֲגָלָה. יוּסוּף, הַקְרֵב אֶת הָעֲגָלָה!”

“מָה – מִי – מוּ?” הִשְׁתּוֹמֵם יוּסוּף הִשְׁתּוֹמְמוּת שֶׁל כַּעַס: “אַתָּה תַּגִּיד לִי מַה לַּעֲשׂוֹת בָּעֲגָלָה שֶׁלִּי?”

“מָה אִכְפַּת לְךָ?” נִסָּה שׁוּב אֱלִיק לְרַכֵּךְ אוֹתוֹ. “נֵלֵךְ מִכָּל הַצְּדָדִים, נִשְׁמֹר עַל הַחֲסָקֶה, אַתָּה וַאֲנִי נִדְחֹף, כָּכָה נַגִּיעַ לַיָּם וּבִשְׂכַר זֶה נַכְנִיס אוֹתְךָ לַשֻּׁתָּפוּת.”

“בְּלִי שֻׁתָּף וּבְלִי חַרְטָף!” נָתַן פִּתְאֹם קוּצִי־רָמֵל צְעָקָה כְּאִלּוּ דָרְכוּ לוֹ עַל הָאֶצְבָּעוֹת.

“שְׁתֹק!” שִׁסְּעוֹ מֵם־שְׁתֹק, “שֶׁיִּהְיֶה אִתָּנוּ שֻׁתָּף, מַה יֵּשׁ?”

“אֲבָל אָמַרְנוּ…”

“שְׁתֹק!”

נוּ, מֵילָא, נִתְקָרְרָה עָלָיו דַּעְתּוֹ וְהֻשַּׂג סוֹף־סוֹף הַהֶסְכֵּם. יוּסוּף הִקְרִיב אֶת הָעֲגָלָה אֶל הַחֲסָקֶה, הַנְּעָרִים גַנְחוּ וְרַטְנוּ, אִמְּצוּ אֶת רַגְלֵיהֶם הַשְּׁחוּמוֹת וְ… הוֹפּ… הַחֲסָקֶה מִתְנוֹדֶדֶת כִּמְבַקֶּשֶׁת שִׁוּוּי־מִשְׁקָל. הָעֲגָלָה זָזָה וְהֵחֵלָּה נִגְרֶרֶת־יוֹרֶדֶת כְּלַפֵּי הַיָּם. יוּסוּף צָעַד בָּרֹאשׁ וּמָשַׁךְ אֶת הָעֲגָלָה בַּחֶבֶל שֶׁנָּתוּן הָיָה בְּרִפּוּד־שַׂק עַל מִצְחוֹ. אֱלִיק דָּחַף מֵאֲחוֹר. אֲחֵרִים תָּמְכוּ בַּחֲסָקֶה מִכָּל הַצְּדָדִים. פִּתְאֹם פָּצַח שְׁמוּאֵל בְּזֶמֶר וְהַכֹּל הִצְטָרְפוּ אֵלָיו בַּעֲלִיצוּת רַבָּה.

כְּתֹנֶת לַיְלָה

נָפְלָה בַּפַּיְלָה.

עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים.

וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה בְּצַוְתָּא: קוֹל צְרִיחָה מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם –

עַל גַּלְגַּלִים!

וְהָרַכֶּבֶת –

הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת –

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים!

עַתָּה הֵחֵל שְׁמוּאֵל לְזַיֵּף עַד לְהַבְהִיל, אַךְ הַנְּעָרִים הֶחֱרוּ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו בְּפִזְמוֹנָם הַצּוֹהֵל:

חֲסָקֶה נוֹסַעַת

לְאַט, לְאַ–אַט –

וְכֻלָּם בְּמַקְהֵלָה:

עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים.

וְכָךְ הִגִּיעוּ עַד קְצֵה הַמִּדְרָכָה וְעַד שְׂפַת הַחוֹל הַלָּבָן וְלֹא יָכְלוּ עוֹד.

“עֲגָלָה בַּחוֹל – לֹא יָכוֹל” הָיָה אוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן. וּמִי מִן הַנְּעָרִים אֵינוֹ מַכִּיר אֶת חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן? וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן זָהָב טָהוֹר הוּא, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ?

הִפִּילוּ אֶת הַחֲסָקֶה מֵעַל הָעֲגָלָה וְהֵחֵלּוּ מְגַלְגְּלִים אוֹתָהּ הָפוֹךְ בָּהּ וְהָפוֹךְ בָּהּ פָּנִים וָגַב. סִיעַת הַנְּעָרִים הִתְנַהֲלָה לְאַט וּבְמַאֲמָץ גָּדוֹל עַד סַף־הַמַּיִם עַצְמָם, עַד מְקוֹם שָׁם מְלַקְּקִים הַגַּלִּים הַפְּעוֹטִים אֶת הַחוֹל, אֶת הַצְּדָפִים וְאֶת בְּהוֹנוֹת־הָרַגְלַיִם.

“נוּכַל כֻּלָּנוּ לָשׁוּט בְּבַת־אַחַת?” שָׁאַל יוּסוּף בְּסָקְרוֹ אֶת הַחֲסָקֶה מִתּוֹךְ סַפְקָנוּת גְּדוֹלָה. נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁתַתֵּף בָּעֲשִׂיָּתָהּ – שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיְתָה אֱמוּנָתוֹ בָּהּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר. אֱלִיק דָּחַף אֶת הַחֲסָקֶה כָּךְ, שֶׁחַרְטוֹמָהּ נִשְׁתַּרְבֵּב לְעֵבֶר הַגַּלִּים.

“אֲנִי” – אָמַר מִתּוֹךְ גְּנִיחוֹת וְהִתְאַמְּצֻיּוֹת – “אֲנִי עוֹלֶה עִם הַבְּגָדִים עַל הַחֲסָקֶה. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַסְכִּים לַעֲלוֹת יִתְפַּשֵּׁט וְ… (הַחֲבֵרִים חִכּוּ לִדְבָרָיו בִּמְתִיחוּת). …וְיִשְׂחֶה עַל יָדֵנוּ. לְמַעְלָה עוֹלִים רַק לְבוּשִׁים. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּחֲסָקֶה שֶׁלָּנוּ – יִשָּׁאֵר בַּמַּיִם.”

הַמַּקְשִׁיבִים נִסּוּ לִצְחֹק, אַךְ זֶה לֹא הָיָה צְחוֹק. מֵם־שְׁתֹק הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵבִין כִּי הָעִנְיָן הוּא רְצִינִי, וְעַתָּה יַעֲמֹד אֱלִיק עַל דַּעְתּוֹ בְּתֹקֶף. הוּא קָם וְהִכְרִיז: “אֲנִי נִשְׁאָר בִּבְגָדִים.”

“מִי עוֹד?” אָמַר אֱלִיק כְּמִתְגָּרֶה.

“אֲנִי!” קָפַץ קוּצִי־רָמֵל.

“אֲנִי!” הֶחְלִיט יוּסוּף.

“אָז” – אָמַר אֱלִיק – “אַרְבָּעָה וַדַּאי תִּקַּח הַחֲסָקֶה, וְאַתֶּם” – פָּנָה אֶל שְׁמוּאֵל וּבִינְיֶה – אַתֶּם תִּשְׁחוּ כָּל הַזְּמַן עַל יָדֵנוּ. יַלְלָה, חַבְרַיָּה, לַמַּיִם!"

הִתְבָּרֵר שֶׁבִּמְקוֹם מְשׁוֹטִים הָיוּ מֻטְמָנִים לָהֶם מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הַסְּלָעִים עַל הַחוֹף שְׁנֵי לוּחוֹת אֲרֻכִּים וְצָרִים, אֶחָד בְּתוֹרַת מָשׁוֹט שְׂמָאלִי וְהַשֵׁנִי – מָשׁוֹט יְמָנִי. הַמְּשׁוֹטִים הוּבְאוּ מִיָּד. אַרְבַּעַת הַנְּעָרִים, שֶׁגָּמְרוּ בְּלִבָּם לַעֲלוֹת עַל “סִפּוּנָהּ” שֶׁל הַסִּירָה, הִפְשִׁילוּ אֶת מִכְנְסֵיהֶם הַקְּצָרִים. שְׁלשֶׁת הַשַּׂחְיָנִים הִטִּילוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם בְּעִרְבּוּבְיָה מְעֹרֶמֶת עַל הַחוֹל וְזִנְקוּ הַמַּיְמָה.

אַךְ נָגְעָה הַחֲסָקֶה בַּמַּיִם וּמִיָּד נֶעֶשְׂתָה קַלָּה כַּנּוֹצָה. הַגַּלִּים הִקְפִּיצוּ אֶת חַרְטוֹמָהּ וְהִיא טָפְחָה עַל גַּבָּם טְפִיחוֹת יְדִידוּת קוֹלָנִיּוֹת. אַרְבַּעַת עוֹטֵי־הַבְּגָדִים הָיוּ מְקַפְּצִים בְּסָמוּךְ לַחֲסָקֶה עַד שֶׁהִתְחִילוּ קְצוֹת מִכְנְסֵיהֶם נוֹטְלִים רְטִיבוּת – אָז קָפְצוּ בָּזֶה אַחַר זֶה עַל גַּבֵּי הַחֲסָקֶה וְכַעֲבֹר רֶגַע קַל הָיוּ אַרְבָּעָה יְצוּרִים מִתְנַדְנְדִים וּמְבַקְּשִׁים לָהֶם שִׁוּוּי־מִשְׁקָל עַל פְּנֵי כְּלִי־הַשַּׁיִט הַמְפֻקְפָּק שֶׁלָּהֶם.

הַיָּם הָיָה שָׁקֵט. אֵי־שָׁם בְּמֶרְחַקָּיו הַכְּחֻלִּים נִמְשְׁכוּ רְצוּעוֹת בְּהִירוֹת. אֵי־שָׁם לְיַד חוֹלוֹתָיו הַלְּבָנִים דִּלְּגוּ אֲדָווֹת צְחוֹרוֹת שֶׁל קֶצֶף. אַף הַיָּם כֻּלּוֹ־כֻּלּוֹ שָׁקֵט, שָׁקֵט מְאֹד. גַּם שֶׁמֶשׁ גְּבוֹהָה בָּעֲרָה – גַּם עִיר לְבָנָה נָחָה מֵרָחוֹק, שׁוֹתֶקֶת מֵרָחוֹק, נֶחְמֶדֶת מֵרָחוֹק.

הַחֲסָקֶה הִתְחִילָה לָשׁוּט. הַמַּיִם נַעֲשׂוּ כְּחֻלִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. מִסָּבִיב לַחֲסָקֶה הִשְׁתּוֹלְלוּ וְשָׂחוּ שְׁלשָׁה שַׂחְיָנִים מֻבְהָקִים וְהָיוּ אֲחוּזֵי־הִתְפָּעֲלוּת; אֱלִיק וּמֵם־שְׁתֹק חָתְרוּ בְּכָל כֹּחַ בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַקְּרָשִׁים שֶׁלָהֶם וְלֹא פָּצוּ פֶּה מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. הַחֲסָקֶה גִשְּׁשָׁה וְנָעָה קָדִימָה עַל פְּנֵי הַזְּכוּכִית הַצְּלוּלָה שֶׁל הַמַּיִם. יוּסוּף וְקוּצִי־רָמֵל לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּק. הִתְלַהֲבוּתָם הָיְתָה כֹּה גְדוֹלָה, עַד כִּי קוֹלוֹתֵיהֶם נִתְמַזְּגוּ לִשְׁאָגָה גְדוֹלָה אַחַת: שַׁוּוּ־נָא בְּנַפְשְׁכֶם שְׁנֵי פּוֹחֲחִים צְמוּדִים בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶם אֶל הַחֲסָקֶה הַמִּתְנוֹדֶדֶת מַעֲדַנּוֹת – יוֹשְׁבִים קְפוּאִים בְּפֶה פָּעוּר וְשׁוֹאֲגִים מֵרֹב שִׂמְחָה.

שָׁכְחוּ אֶת הַכַּדּוּרֶגֶל, שָׁכְחוּ שֶׁהַחֲסָקֶה נוֹעֲדָה לְהַכְנִיס כֶּסֶף כְּדֵי לִרְכּשׁ כַּדּוּרֶגֶל, שָׁכְחוּ אֶת כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַצָּרוֹת וְהִפְקִירוּ עַצְמָם לַתַּעֲנוּג הַקָּרִיר וְהַטָּהוֹר שֶׁל הַשַּׁיִט!

בְּעַד הַמַּיִם נִשְׁקַף הַחוֹל הַלָּבָן וּצְדָפִים יְרַקְרַקִּים, זְהַבְהַבִּים, אַדְמוֹנִיִּים רְצוּפִים בּוֹ. הַשַּׂחְיָנִים צָלְלוּ פַּעַם בְּפַעַם, עָבְרוּ מִתַּחַת לַחֲסָקֶה, הִקִּיפוּהָ, הָיוּ מְאֻשָּׁרִים כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם רַעְיוֹן כָּל כָּךְ פָּשׁוּט וּמִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת כְּמוֹ לְהַתִּיז מַיִם עַל הַיּוֹשְׁבִים אוֹ לְפָחוֹת – לַהֲפֹךְ אֶת הַחֲסָקֶה לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ בִּלְבָד, רַק לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ.

לְמַעֲשֶׂה לֹא הִרְחִיקוּ הַרְבֵּה מִן הַחוֹף. הַשַּׂחְיָנִים יָכְלוּ לְהַגִּיעַ בִּצְלִילָה עַד קַרְקָעוֹ שֶׁל יָם. מִפַּעַם לְפַעַם, אַחֲרֵי צְלִילָה כָּזֹאת, הֵרִים אֶחָד מֵהֶם אֶגְרוֹף פָּתוּחַ וּבוֹ מִתְנוֹצֵץ, נִגָּר קְצָת חוֹל רָטֹב – לְלַמֶּדְךָ שֶׁנָּגַע בַּקַּרְקַע. עוֹד לֹא הִתְרַחֲקוּ בְּיוֹתֵר, אַךְ הָיוּ מְאֻשָּׁרִים כְּאִלּוּ חָדְרוּ כְּבָר לְמַעֲמַקֵּי־הַיָּם. אִישׁ מֵהֶם לֹא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ חוֹדְרִים לְאַט־לְאַט הַמַּיִם לְתוֹךְ הַחֲסָקֶה הַמְזֻפֶּתֶת, אֵיךְ תְּנוּעַת־הַחֲסָקֶה נִפְסֶקֶת כִּמְעַט, אֵיךְ נוֹטָה הִיא עַל צִדָּהּ הָאֶחָד, אֵיךְ הִיא… –

בְּבַת־אַחַת שָׁקְעָה הַחֲסָקֶה; בִּטְנָהּ וְגַבָּהּ אַחֲרֶיהָ וְכָל כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. לֹא עָבְרָה שְׁנִיָּה וְאַרְבָּעָה בַּחוּרִים נוֹסָפִים בְּחֻלְצוֹת וּמִכְנָסַיִם הָיוּ שׂוֹחִים בַּמַּיִם וְאֵיזֶה יְצוּר־קְרָשִׁים תָּפוּחַ וּמְנֻפָּח צוֹלֵל אַט־אַט אֶל קַרְקָעִית־הַיָּם הַיְרַקְרֶקֶת. תְּחִלָּה לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה, אַךְ מִשֶּׁהֵבִינוּ הָיָה כְּבָר מְאֻחָר. אֱלִיק אֶל נָכוֹן נִסָּה לִצְלֹל. הוּא הִגִּיעַ עַד הַחֲסָקֶה וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ לִנְגֹּעַ בָּהּ.

לֹא נוֹתְרָה לַנְּעָרִים שׁוּם בְּרֵרָה אֶלָּא לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף – וּכְכָל הָאֶפְשָׁר מַהֵר, שֶׁאִם לֹא כֵן יִטְבְּעוּ גַם הֵם – אִם מֵרֹב צַעַר, וְאִם מֵרֹב מַיִם.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַחוֹף לֹא יָכְלוּ בִּנְיָה וּשְׁמוּאֵל לִבְלֹם אֶת צְחוֹקָם; הַמַּחֲזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת מְשַׁעֲשֵׁעַ. אַךְ אֱלִיק וְיוּסוּף צִפְצְפוּ. תֵּכֶף וּמִיָּד קָרְעוּ וְהִשְׁלִיכוּ מֵעַל עַצְמָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, שִׁטְּחוּ אוֹתָם עַל הַסְּלָעִים הַחַמִּים – וְהִתְפַּלְּשׁוּ לַהֲנָאָתָם בַּחוֹל. מֵם־שְׁתֹק וְקוּצִי־רָמֵל רָאוּ אוֹתָם וְעָשׂוּ כֵן. תַּעֲרוּכָה מְנֻמֶּרֶת שֶׁל בְּגָדִים הֵחֵלָה מַעֲלָה אֵדִים אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַנְּעָרִים הִתְיַשְּׁבוּ עַל פְּנֵי הַחוֹל – זֶה שָׁכוּב וְזֶה רָכוּב – וְהֵצִיצוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אִישׁ בְּעֵינֵי אָחִיו לִרְאוֹת אֶת הַצַּעַר הַגָּדוֹל הַמְקַנֵּן בָּהֶן.

אַךְ לֹא הָיָה זְמַן לְצַעַר. חֲבֵרָיו שֶׁל אֱלִיק, כָּמוֹהוּ, עֲשׂוּיִים הָיוּ לְלֹא־חָת. הֵם לֹא יָדְעוּ יֵאוּשׁ מַהוּ. דָּבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר לָהֶם – הֵם מֻכְרָחִים לְנַצֵּחַ אֶת קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” וִיהִי מָה. הֵם מֻכְרָחִים לִרְכּשׁ כַּדּוּרֶגֶל, לְהִתְאַמֵּן, לְשַׂחֵק הַרְבֵּה – וּלְהָקִים קְבוּצָה לְתִפְאֶרֶת.

אָז אָמַר אֱלִיק:

“אֵין חֲסָקֶה, שָׁכַחְנוּ. אַךְ מֻכְרָחִים לֶאֱסֹף כֶּסֶף.”

שְׁמוּאֵל הִתְגָּרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ וְאָמַר:

“אִי־אֶפְשָׁר. לֹא אַבָּא שֶׁלִּי, וְלֹא אַבָּא שֶׁלְּךָ, וְלֹא אַבָּא שֶׁל קוּצִי־רָמֵל, וֹלֹא אָבִיו שֶׁל שׁוּם יֶלֶד יוּכַל לָתֵת לָנוּ פְּרוּטָה. אִי־אֶפְשָׁר.”

אֲפִלּוּ קוּצִי־רָמֵל, שֶׁתָּמִיד הָיָה נִלְהָב וּמִשְׁתַּלְהֵב כְּצֶבַע שָׂעָרוֹ, אָמַר מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ קוֹדֵר:

“אָבוּד.”

קָפַץ מֵם־שְׁתֹק הַפָּזִיז, סְגָנוֹ שֶׁל אֱלִיק, הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם: “אַל תְּדַבְּרוּ שְׁטֻיּוֹת! נַעֲשֶׂה קֻפָּה וְנֶאֱסֹף כֶּסֶף.”

אֲבָל אֵיךְ?

שַׁאֲלוּ אֶת אַחַד הַיְלָדִים הָאֵלֶּה מַה זֶּה כֶּסֶף. הוּא אֵינֶנּוּ לָהוּט אַחֲרֵי כֶּסֶף. לֹא! אַךְ יוֹדֵעַ הוּא כִּי לְעִתִּים הוֹלְכִים אֶצְלוֹ בַּבַּיִת לִישֹׁן בְּקֵיבָה רֵיקָה – לֹא מִכֵּוָן שֶׁהִתְפַּנְּקוּ וְלֹא מִכֵּוָן שֶׁלֹא אוֹכְלִים תֶּרֶד, וְלֹא מִכֵּוָן שֶהַמְּטַפֶּלֶת כָּעֲסָה עַל מִישֶׁהוּ שֶׁהִדְבִּיק אֶת הַקְּצִיצָה עַל גַּב הַכִּסֵּא שֶׁל אֲמִירָה וְגֵרְשָׁה אוֹתוֹ, אֶלָּא פָּשׁוּט, מִכֵּוָן שֶׁאֵין לְאַבָּא זֶה שֶׁקּוֹרְאִים כֶּסֶף. וּבְכֵן, אֵיךְ?

וְהִנֵּה בָּא יוּסוּף גַּם הַפַּעַם וְהָיָה הַמּוֹשִׁיעַ. הוּא אָמַר: “עוֹד מְעַט רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. נְקַבֵּל עֲבוֹדָה בִּפְרָחִים.”

הַקְּבוּצָה כֻּלָּהּ קָרְאָה פֶּה אֶחָד:

“מָה?!”

“עֲבוֹדָה בִּפְרָחִים – אֵינְכֶם יוֹדְעִים?”

וְאָז סִפֵּר לָהֶם יוּסוּף אֵיךְ מִתְרוֹצְצִים נְעָרִים קְטַנִּים בְּעֶרֶב־חַג וּמוֹבִילִים זֵרִים נֶהְדָּרִים שֶׁל פְּרָחִים לְכָל מִינֵי בָּתִּים מְפֹאָרִים שֶׁל עֲשִׁירִים. וְאֵיךְ לְבַסּוֹף, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, תַּחַת פַּנָּס, מוֹנִים אֶת הַפְּרוּטוֹת שֶׁצָּבְרוּ.

הַחַבְרַיָּה הִקְשִׁיבוּ רַב־קֶשֶׁב, הִשְׁכִּיחוּ אֶת הַחֲסָקֶה מִלִּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁכִּלָּה יוּסוּף אֶת דְּבָרָיו נִמְנוּ־וְגָמְרוּ, שֶׁאָכֵן זוֹהִי הַדֶּרֶךְ – מְקִימִים קֻפַּת־קְבוּצָה, הוֹלְכִים “לַעֲבֹד בִּפְרָחִים” בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אוֹסְפִים פְּרוּטוֹת, וְהַכַּדּוּרֶגֶל מֻבְטָח לָהֶם. וְעִקַּר־הָעִקָּרִים – “מַרְבִּיצִים” לִקְבוּצַת־“הַיַּרְדֵּן” וּמְקַבְּלִים אֶת יוּסוּף לִקְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא.”

הַשִּׂמְחָה הָיְתָה כֹּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁהַחַבְרַיָּה מִהֲרוּ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים, הֶעֱלוּ אֶת עֶגְלָתוֹ שֶׁל יוּסוּף לַכְּבִישׁ, נִדְחֲקוּ לְתוֹכָהּ, עָלוּ בִּרְחוֹב אֲלֶנְבִּי עַד מֻגְרַבִּי וּמִשָּׁם שָׁבוּ וְ“הִתְגַּלְּצ’וּ” בְּמוֹרַד הָרְחוֹב בַּהֲרִיעָם בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

כְּתֹנֶת לַיְלָה

נָפְלָה בַּפַּיְלָה.

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים,

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים!

ג. פְּרָחִים, אָסוֹן וְ“גוֹלִים”.

מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת תֵּל־אָבִיב בְּעֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, לֹא רָאָה מְהוּמָה מִיָּמָיו. וְשַׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם אֶת הַלַּהֲקָה שֶׁלָּנוּ מִתְרוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה הַזֹּאת! וְתָאֲרוּ לָכֶם שֶׁבִּידֵיהֶם לֹא טַיָּרוֹת, לֹא בַּנְדּוּרוֹת, לֹא פוֹרְפֵרוֹת, לֹא פְּקָקִים, אֶלָּא פָּשׁוּט – פְּרָחִים. זֵרֵי־זֵרִים שֶׁל פְּרָחִים! יוּסוּף כִּהֵן כִּמְנַהֵל הָעִנְיָנִים. הוּא וֶאֱלִיק עָבְדוּ בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה “גִּנַּת הַנַּחַל” שֶׁבְּטַבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר. הָיוּ טוֹעֲנִים אֶת הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה בְּזֵרֵי־פְּרָחִים וְאָצִים־טָסִים לְחַלְּקָם בֵּין הַלָּקוֹחוֹת.

שְׁמוּאֵל וּמֵם־שְׁתֹק (כֵּוָן שֶׁהָיוּ אַחִים) עָבְדוּ אֵצֶל דּוֹדָתָם, שֶׁלֹּא הָיְתָה לְמַעֲשֶׂה בַּעֲלַת־חֲנוּת אֶלָּא הֶחֱזִיקָה פַּחִים וּפַחוֹנִים בְּקֶרֶן־הָרְחוֹב עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה. וְדוֹדָתָם זוֹ הָיְתָה מְשַׁלַּחַת אוֹתָם עִם צְרוֹרוֹת שֶׁל פְּרָחִים לְהַצִּיעָם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב בָּרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים.

בִּינְיָה וְקוּצִי־רָמֵל מָצְאוּ לָהֶם שֶׁבֶר־כְּלִי, שֶׁהָיָה מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בְּחֶזְקַת אוֹפַנַּיִם. לִרְכֹּב וְלִנְסֹעַ עָלָיו בְּגֶדֶר הַנִּמְנָע הָיָה, אַךְ הֵם הָלְכוּ מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו, הֵקִימוּ קוֹל צְוָחָה נוֹרָא וְעָמְסוּ עַל גַּבָּיו אֶת הַפְּרָחִים שֶׁקִּבְּלוּ לַחֲלֻקָּה מֵאֵת הַחֲנוּת “נַחַל־גַּנִּים”, הֲלֹא הִיא הַמִּתְחָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל “גִּנַּת־הַנַּחַל.”

הָעֲבוֹדָה רָתְחָה־קָדְחָה וְלֹא אַחַת הָיוּ צְפוּיִים הַנְּעָרִים לִמְצֹא אֶת מְנוּחָתָם מִתַּחַת לְגַלְגַּלֵּי־מְכוֹנִית.

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, אַחֲרֵי יוֹם שֶׁל הִתְרוֹצְצוּת מְטֹרֶפֶת בָּא עֶרֶב־הֶחָג. אוֹרוֹת הֹעֲלוּ בָּעִיר וְסִיעַת הַסּוֹחֲרִים הַקְּטַנִּים נֶאֱסְפָה מִתַּחַת לְאַחַד הַפַּנָּסִים בַּשְּׁכוּנָה. הָיָה כְּבָר חַג, הַכֹּל הָיוּ מְרֻחָצִים וּלְבוּשִׁים נָאֶה. לֹא נִכָּר בָּהֶם יוֹם הֶעָמָל שֶׁזֶּה עַתָּה סִיְּמוּהוּ. הֵם יָשְׁבוּ לִמְנוֹת אֶת הַכֶּסֶף. בִּינְיָה הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מִמְחָטָה גְדוֹלָה וּמָנָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לְתוֹךְ כּוֹבָעוֹ שֶׁל אֱלִיק, הַמֻּנָּח עַל הָאֲדָמָה. שְׁלשִׁים וְאַרְבָּעָה גְרוּשׁ!

מֵם־שְׁתֹק חָלַץ מִכִּיסוֹ גֶרֶב בָּלָה, פָּתַח אֶת קְשָׁרָיו, וּמִתּוֹכוֹ נִשְׁפְּכוּ אַרְצָה שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם וָחֵצִי גְרוּשׁ וּמִיל!

הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל יוּסוּף. הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ הֶעָמֹק מְלוֹא חָפְנָיו. רַק עַתָּה נִתְבָּרֵר לַחֲבֵרָיו שֶׁהוּא נָתוּן עֲדַיִן בִּבְגָדָיו הַמְּרֻפָּטִים, לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה שְׁעָתוֹ לָסוּר לְבֵיתוֹ. רַק עַתָּה בָּאוּ הֵם לִכְלָל מַחֲשָׁבָה, שֶׁלֹא יִהְיֶה לוֹ אוּלַי, לֹא חַג וְלֹא בֶּגֶד שֶׁל חַג. הוּא שִׁלְשֵׁל לְתוֹךְ הַכּוֹבַע שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה גְרוּשׁ וּמִיל!

וְיַחַד?– לֹא. הֵם לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְמֹר אֶת מִנְיַן הַמַּטְבְּעוֹת. מִן הַחשֶׁךְ נִשְׁמַע קוֹל צְעָדִים וּמִיָּד הוֹפִיעָה אִשָּׁה, תֵּימָנִיָּה זְקֵנָה, וְקָרְאָה בְּקוֹל לַחַשׁ:

“יוּסוּף, יוּסוּף, בְּנִי…”

יוּסוּף קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ מִיָּד אֵלֶיהָ. הַנְּעָרִים לִוּוּ אֶת דְּמֻיּוֹתֵיהֶם הַמִּסְתּוֹדְדוֹת – דְּמוּת הָאֵם וּבְנָהּ. חָלְפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְלֵב הַנְּעָרִים נִתְמַלֵּא תִּמָּהוֹן וְצִפִּיָּה. כְּשֶׁחָזַר, אָמַר יוּסוּף בְּקוֹל רוֹטֵט:

“אֱלִיק, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת… אַבָּא שֶׁלִּי נִפְצַע קָשֶׁה… הַיּוֹם. הוּא נָשָׂא אָרוֹן חָדָשׁ אֶל בַּיִת אֶחָד, עִם הָעֲגָלָה… הוּא בְּסַבָּלוּת, אַתֶּם יוֹדְעִים. וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב, שְׁנֵי אוֹטוֹמוֹבִּילִים… וְהוּא בְּדִיּוּק בֵּינֵיהֶם… הָעֲגָלָה נִשְׁבְּרָה לַחֲתִיכוֹת – זֶה הָיָה בַּאֲלֶנְבִּי, עַל־יַד הַשּׁוֹטֵר… לַחֲתִיכוֹת לְגַמְרֵי… וְהוּא שׁוֹכֵב בַּ”הֲדַסָּה“. אֶת כָּל הַכֶּסֶף יִצְטָרֵךְ לָתֵת בִּשְׁבִיל הָאָרוֹן, שֶׁהוּא עַל אַחֲרָיוּתוֹ. אִמִּי חִפְּשָׂה אוֹתִי כָּל הַיּוֹם…”

הַנְּעָרִים הִקְשִׁיבוּ בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. הָאֵם הַכְּפוּפָה וְהַחֲלוּשָׁה קָרְבָה אֲלֵיהֶם וְהֵחֵלָּה מִתְיַפַּחַת חֶרֶשׁ בְּהִשָּׁעֲנָה עַל הָעַמּוּד.

יוּסוּף הוֹסִיף:

“אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת, אֲנִי לֹא אוּכַל לָבוֹא עוֹד… אֵין דָּבָר… אוּלַי, כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יַבְרִיא, אָבוֹא שׁוּב לְשַׂחֵק. אַתֶּם מְבִינִים… לַחֲתִיכוֹת… לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת. וְאָבִי פָּצוּעַ קָשֶׁה… בַּ”הֲדַסָּה“. וּמִנַּיִן נְשַׁלֵּם בְּעַד זֶה?”

נַעַר אַמִּיץ הָיָה יוּסוּף זֶה. הוּא לֹא בָּכָה. הוּא נָטַל אֶת זְרוֹעָהּ שֶׁל אִמּוֹ, הִתְרַחֵק עִמָּהּ וְנִבְלַע בַּחֲשֵׁכָה.

בְּמַעֲמַקֵּי הַכּוֹבַע הַמְּרֻפָּט מוּטָלוֹת הָיוּ הַמַּטְבְּעוֹת. עַתָּה הֵן נִרְאוּ קָרוֹת מְאֹד וְנוֹצְצוּ עֲמוּמוֹת לְאוֹר־הַפַּנָּס. לַהֲקַת־הַנְּעָרִים יָשְׁבָה מִסָּבִיב. חֲצִי תְּרֵיסָר גֻּלְגְּלוֹת עוֹשֶׂה מַאֲמָץ, טוֹרֵחַ וְשׁוֹקֵל וְחוֹשֵׁב מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבָּה – מַה לַּעֲשׂוֹת?

???

וְהִנֵּה קָם אֱלִיק, מַרִים אֶת הַכּוֹבַע, מְמָעֲכוֹ וְקוֹשְׁרוֹ כִּצְרוֹר בַּפְּתִיל, וְתּוֹחֵב אֶת הַצְּרוֹר הַמְצַלְצֵל מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ.

“בּוֹאוּ!” אִם אֱלִיק אֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר – אֵין לִשְׁאֹל. עָלָיו לָדַעַת לְאָן פָּנָיו.

הוֹלְכִים. עוֹלִים לָרְחוֹב, צוֹעֲדִים עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכוֹת. הָעִיר רֵיקָה, כִּי הַכֹּל חוֹגְגִים, יוֹשְׁבִים סְפוּנִים בְּבָתֵּיהֶם וּמִתְעַנְּגִים עַל כָּל טוּב. הַנְּעָרִים צוֹעֲדִים בִּזְרִיזוּת בְּמַעֲלֵה הַרְחוֹב. וְהִנֵּה הַכִּכָּר. כָּאן עָמַד הַשּׁוֹטֵר עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. צֹמֶת רְחוֹבוֹת.

אֲנָשִׁים מְמַהֲרִים, מְכוֹנִיּוֹת מַחֲלִיקוֹת בְּטִיסָה.

“צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת הָעֲגָלָה שֶׁל אָבִיו שֶׁל יוּסוּף.” פּוֹקֵד אֱלִיק. “נַחֲזִיר אוֹתָהּ קֹדֶם לְבֵיתוֹ.” מִיָּד הִתְפַּזְּרוּ הַנְּעָרִים זוּגוֹת זוּגוֹת – וְהַחִפּוּשׂ הֵחֵל.

לְאַחַר חִפּוּשׂ קָצָר, מָצְאוּ אֶת שִׁבְרֵי הָעֲגָלָה. שְׁנֵי גַלְגַּלִּים, מוֹטוֹת, לוּחוֹת – מְרֻסָּקִים, גְּרוּפִים, מוּטָלִים בַּעֲרֵמָה לְיַד אַחַת הַמִּדְרָכוֹת; מִיָּד הֵחֵלּוּ לִפְעֹל. אֶת הַגַּלְגַּלִּים גִּלְגְּלוּ קוּצִי־רָמֵל וּמֵם־שְׁתֹק. אֶת שְׁאָר שִׁבְרֵי הַכֵּלִים אָסְפוּ וְעָרְכוּ עַל גַּבֵּי שְׁנֵי מוֹטוֹת, כְּמִין אֲלוּנְקָה וּנְשָׂאוּם כָּל הָאַרְבָּעָה יַחְדָּו.

עַתָּה גָלְשׁוּ יָשַָׁר אֶל אֲפֵלָתוֹ שֶׁל כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים. סָמוּךְ לָרְחוֹבוֹת הַגְּדוֹלִים הָעֲשִׁירִים מִתְעַקְּלוֹת סִמְטָאוֹת מְעֻפָּשׁוֹת, צָרוֹת וּמַצְחִינוֹת. צְרִיפִים מְגֻבָּבִים אֵלֶּה עַל אֵלֶּה. שְׁלוּלִיּוֹת נִקְווּ בֵּין הַבָּתִּים. תִּלֵּי־אַשְׁפָּה, שִׁבְרֵי־לְבֵנִים. הַנְּעָרִים פָּסְעוּ בְּנַחַת וְצִיְּתוּ חֶרֶשׁ לִפְקֻדּוֹתָיו שֶׁל אֱלִיק: “כָּאן נִפְנֶה שְׂמֹאלָה, הִזָּהֲרוּ! פֹּה תְּעָלָה! עִמְדוּ!”

כֻּלָּם הִכִּירוּ אֶת הַשְּׁכוּנָה שֶׁל יוּסוּף: צְרִיפִים דַּלִּים, צְרִיפֵי־פַּחִים מֻחְלָדִים, בְּלֹא חַלּוֹנוֹת וּבְלֹא אֲוִיר.

אֶלִיק דָּפַק עַל אַחַת הַדְּלָתוֹת. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. לָאוֹר הַקָּלוּשׁ, שֶׁבָּקַע מִן הַחֶדֶר, נִסְתַּמְּנָה קוֹמָתָהּ הַכְּחוּשָׁה שֶׁל הָאֵם. אֱלִיק רָמַז לַנְּעָרִים וְהֵם נִכְנְסוּ אַחֲרָיו לְתוֹךְ הַצְּרִיף. מְנוֹרַת־נֵפְט הֵאִירָה אֶת הַסְּחָבוֹת הַפְּרוּשׂוֹת עַל הָרִצְפָּה. פְּעוּטִים וּפְעוּטוֹת נִתְכַּרְבְּלוּ בַּהֶן וְיָשְׁנוּ מוּטָלִים בְּעִרְבּוּבְיָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הַנְּעָרִים הִסְמִיכוּ לְיַד הַכֹּתֶל אֶת שִׁבְרֵי הָעֲגָלָה שֶׁהֵבִיאוּ.

“אֵיפֹה יוּסוּף”? שָׁאַל אֱלִיק.

“יוּסוּף… יוּסוּף הָלַךְ אֵצֶל אָבִיו, לְבַקֵּר בַּ”הֲדַסָּה" – עָנְתָה הָאֵם, שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֶל מַעֲשֵׂי הַנְּעָרִים.

“טוֹב” – עָנָה אֱלִיק. – “סַפְּרִי לוֹ, שֶׁהָיִינוּ כָּאן. מָחָר נָבוֹא אֵלָיו בְּשֵׁנִית. אוּלַי רוֹצֶה הוּא שֶׁנַּעֲזֹר לוֹ. בּוֹאוּ!”

כְּהֶרֶף עַיִן הָיוּ בַּחוּץ. אַךְ עָשׂוּ כַּמָּה צְעָדִים וּמֵם־שְׁתֹק עָמַד תַּחְתָּיו וְהִתְחִיל מְמַלְמֵל:

“חַ… חַכּוּ רֶגַע… אֲ… אֲנִי חוֹשֵׁב מַשֶּׁהוּ.”

“מַה יֵּשׁ?”

“נִתֵּן לָהֶם… אֲנִי חוֹשֵׁב… אֶת הַכֶּסֶף… נִתֵּן לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁאָסַפְנוּ, אֶת הַקֻּפָּה. לְאִמּוֹ שֶׁל יוּסוּף נִתֵּן אֶת כָּל הַכֶּסֶף… אֲנִי חוֹשֵׁב.”

עָמְדָה קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל “בַּר־כּוֹכְבָא” בְּסִמְטָה חֲשֵׁכָה וּבְקִרְבָּהּ נְטוּשָׁה מִלְחָמָה כָּזֹאת – שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע יָכְלוּ לִשְׁכֹּחַ אֲפִלּוּ מֶה עָדִיף – לִתְקוֹעַ גּוֹל אוֹ לְקַבֵּל גּוֹל.

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַהוּ לְוַתֵּר בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן (כְּשֶׁהַכֹּל מֻנָּח בַּ“כִּיס”, לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה נוֹרָא כָּל כָּךְ), לְוַתֵּר עַל כַּדּוּרֶגֶל, מַמָּשׁ לְהַשְׁלִיכוֹ מִן הַיָּדַיִם?

אַךְ מְעַנְיֵן כִּי דַוְקָא בְּשָׁעָה חֲמוּרָה זוֹ לֹא הָיָה שׁוּם וִכּוּחַ. אַחַר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שְׁתִיקָה הִסְכִּימוּ כֻּלָּם כִּי מֵם־שְׁתֹק הִשְׁמִיעַ אֶת הַהַצָּעָה הַנְּכוֹנָה בְּיוֹתֵר בִּימֵי חָיָּיו.

מִהֲרוּ וְחָזְרוּ. דֶּלֶת־הַצְּרִיף הָיְתָה עֲדַיִן פְּתוּחָה. עָמְדָה הַתֵּימָנִיָּה הַזְּקֵנָה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ וְהִשְׁקִיפָה בְּעֶצֶב אֶל הַלַּיְלָה, כִּמְגוֹנֶנֶת בְּגַבָּהּ עַל פְּעוּטוֹתֶיהָ הַשְּׁנַיִם בִּפְנִים.

אֱלִיק שָׁלָה אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ הַכּוֹבַע שֶׁבְּחֵיקוֹ וְהוֹשִׁיטוֹ לָאֵם.

“מַה זֶּה?”

“זֶה שֶׁל יוּסוּף. הוּא שָׁכַח אֶת זֶה אֶצְלֵנוּ! הוּא עָבַד בִּפְרָחִים.”

“שֶׁל יוּסוּף שֶׁלִּי, כָּל הַכֶּסֶף?”

“כֵּן, כָּל הַכֶּסֶף. הוּא בָּא אֵלֵינוּ בָּעֶרֶב וְסִפֵּר, שֶׁעָבַד וְהִרְוִיחַ הַרְבֵּה.”

“בֶּאֱמֶת?” שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה בְּקוֹל נִרְגָּשׁ. “אַתֶּם בַּחוּרִים טוֹבִים. תּוֹדָה רַבָּה! תּוֹדָה, יְלָדִים, תּוֹדָה…”

הַנְּעָרִים הִסְתַּלְקוּ מַהֵר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַשְּׁכוּנָה נִזְכַּר שְׁמוּאֵל לִשְׁאֹל:

“לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לָהּ, שֶׁהַכֶּסֶף הוּא גַם שֶׁלָּנוּ?”

“טֶמְבֶּל!” פָּסַק אֱלִיק. “הִיא לֹא הָיְתָה מַסְכִּימָה לָקַחַת.”

אָכֵן, לֹא הִצְלִיחָה קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” לְהַשִּׂיג כַּדּוּרֶגֶל גַּם בְּנִסְיוֹנָהּ הַשֵּׁנִי. אַךְ אֵין לוֹמַר, שֶׁהַפּוֹחֲחִים נָפְלוּ בְּרוּחָם.

וְאָמְנָם, בָּאָה סוֹף־סוֹף הַפְּגִישָׁה עִם קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” – וְאִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לְצַפּוֹת לְתוֹצָאוֹת טוֹבוֹת.

מִבְּעוֹד בֹּקֶר הֵחֵלּוּ מִתְלַהֲקוֹת לַהֲקוֹת נְעָרִים עַל מִגְרַשׁ־הַחוֹל הָרָחָב, הַמִּשְׂתָּרֵעַ בֵּין מָלוֹן “מַרְגּוֹעַ” וְהַקִּיּוֹסְק שֶׁל הַזְּקֵנָה.

שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת שָׁלְחוּ חֵיל־חָלוּץ שֶׁל זַאֲטוּטִים קְטַנִּים לְנַקּוֹת אֶת הַמִּגְרָשׁ, הִצִּיבוּ אֶת הַשְּׁעָרִים (שְׁנֵי תִּלֵּי־אֲבָנִים זֶה מוּל זֶה סִמְּנוּ אֶת הַשַּׁעַר), סִיְּדוּ אֶת קַוֵּי־הַגְּבוּל, קַו אֶמְצָעִי, קַוֵּי פֶּנְדֶּל וְעוֹד. לְאַחַר שֶׁהִתְמַלֵּא הַמִּגְרָשׁ קְהַל־צוֹפִים שׁוֹקְקִים הִתְחִיל הַמִּשְׂחָק. אֱלִיק עָמַד חָלוּץ מֶרְכָּזִי – הַכַּדּוּר תַּחַת רַגְלוֹ – בֵּין “שַׂחֲקָנֵי הַנְּיָר” שֶׁלּוֹ (כָּכָה קָרְאוּ לָהֶם חֲסִידֵי קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”). טוֹב – חָשַׁב אֱלִיק בְּלִבּוֹ – אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָכֶם. וּבוֹ בָּרֶגַע נָתַן מְסִירָה חַדָּה וַחֲלָקָה לְקוּצִי־רָמֵל, שֶׁהָיָה קִיצוֹנִי שְׂמָאלִי. קוּצִי־רָמֵל תָּפַשׂ אֶת הַכַּדּוּר וְתֵכֶף הֶעֱבִירוֹ לַקִּיצוֹנִי שֶׁמִּמּוּלוֹ. הוּא הִתְנַצֵּחַ עִמּוֹ שָׁעָה קַלָּה וּבָרֶגַע שֶׁקָּפַץ עָלָיו שַׂחֲקָן שֵׁנִי, מָסַר אֶת הַכַּדּוּר מַמָּשׁ לְרַגְלָיו שֶׁל אֱלִיק. אֶלִיק הֶעֱבִיר אֶחָד, הֶעֱבִיר שֵׁנִי, הֶעֱבִיר שְׁלִישִׁי וְהַקָּהָל הֵחֵל מִתְמַתֵּחַ. עַתָּה עָטוּ עָלָיו שְׁנֵי מְגִנִּים וְכַעֲבֹר שְׁנִיָּה הָיָה כְּבָר הַכַּדּוּר הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ. אַךְ הוּא הִגִּיעַ לְרַגְלָיו שֶׁל בִּינְיָה, בִּינְיָה מְסָרוֹ לִשְׁמוּאֵל, וּשְׁמוּאֵל בְּבְעִיטָה קַלָּה הֶחֱזִירוֹ לְבִּינְיָה, בִּינְיָה נָתַן עַכְשָׁו “בּוֹמְבָּה” עֲצוּמָה וְהֵעִיף אֶת הַכַּדּוּר עַד הַשַּׁעַר שֶׁל הַ“יַּרְדֵּנִים”. כָּאן נֶאֱבַק בּוֹ הַשּׁוֹעֵר וְשׁוּב נִתְגַּלְגֵּל הַכַּדּוּר בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ.

כָּךְ נִמְשַׁךְ הַמִּשְׂחָק. הַחֹם הָלַךְ וְגָדַל. הַקָּהָל נַעֲשָׂה עַצְבָּנִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נְעָרִים וּמְבֻגָּרִים חוֹבְבֵי־סְפּוֹרְט מֵהָרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים, וַאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁיָּרְדוּ לְטַיֵּל לַיָּם, הִצְטוֹפְפוּ סְבִיב הַגְּבוֹלוֹת וְהִסְתַּכְּלוּ בְּעִנְיָן הוֹלֵךְ וְגָדֵל אֶל הַמִּשְׂחָק. גּוּשׁ שֶׁל גֻּלְגְּלוֹת הִתְנוֹעֵעַ בְּקֶצֶב אֶחָד וְלִוָּה אֶת הַכַּדּוּר הַמִּתְעוֹפֵף בֵּין שַׁעַר לְשַׁעַר.

אַנְשֵׁי “הַיַּרְדֵּן” שִׂחֲקוּ יָפֶה. קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” עָמְדָה כְּחוֹמָה בְּצוּרָה. הַמְּגִנִּים רָצוּ רִיצָה מְטֹרֶפֶת וְעַל הַכֹּל עָלוּ שְׁלשֶׁת הַחֲלוּצִים. אֱלִיק עָבַר בְּדַיְקָנוּת וּבְמֶרֶץ שֶׁל שֵׁד מִשַּׁחַת, וְכָל כַּדּוּר שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִן הַהֲגָנָּה, יָכוֹל הָיָה בְּקַלּוּת לִמְצֹא אֶת מְנוּחָתוֹ בְּתוֹךְ שַׁעַר־הָאוֹיֵב. אַךְ כְּפִי שֶׁהִנְּנוּ רוֹאִים – עַל אַף הַמִּשְׂחָק הַנּוֹעָז, לֹא נִלְכַּד שׁוּם שַׁעַר. הַמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה עָבְרָה. הַקְּבוּצוֹת הֶחֱלִיפוּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת. הַמִּשְׂחָק נִתְלַקַּח מֵחָדָשׁ. עַכְשָו לָחֲצוּ “הַיַּרְדֵּנִים” לַחַץ כַּבִּיר. אֶל הַחֲלוּצִים הִצְטָרְפוּ גַם הָרָצִים. הַהַתְקָפָה הִבְקִיעָה עַד הַשַּׁעַר. פִּתְאֹם נוֹרָה הַכַּדּוּר בְּזַעַם לְתוֹךְ הַשַּׁעַר. זִנּוּק מָהִיר וְהַשּׁוֹעֵר הִשְׁתַּטֵּחַ. הַכַּדּוּר נִקְלַע בְּאֶגְרוֹפָיו. הַקָּהָל הֵרִיעַ מֵרֹב הַעֲרָצָה. קָם הַשּׁוֹעֵר וְהֵטִיל אֶת הַכַּדּוּר לְטַבּוּרוֹ שֶׁל הַמִּגְרָשׁ. אַךְ הַהַתְקָפָה הִתְחַדְּשָׁה וְכַעֲבֹר רֶגַע הִתְקַדֵּם הַקִּיצוֹנִי הַיְמָנִי שֶׁל “הַיַּרְדֵּן” אֶל הַשַּׁעַר. הַשּׁוֹעֵר קָפַץ עַל רַגְלָיו, לָפַת אֶת הַכַּדּוּר אֶל חָזֵהוּ… אַךְ פֶּתַע נִשְׁמַט מִיָּדָיו, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לְהִתְרוֹמֵם – גּוֹל!

אֱלִיק לֹא נָתַן לַחֲבֵרָיו זְמַן לְהִתְיָאֵשׁ. מיָּד הִתְחִיל בְּהַתְקָפָה כְּאִלּוּ יָדַע מֵרֹאשׁ שֶׁזֶּה עָשׂוּי לְהָפִיחַ בָּהֶם רוּחַ קְרָב. וּבֶאֱמֶת, כְּהֶרֶף־עַיִן קָמָה אַנְדְּרָלָמוּסְיָה אֲיֻמָּה בְּמַחֲנֵה הַ“יַּרְדֵּנִים”. אֱלִיק בָּעַט בַּכַּדּוּר וְאַחַד הַמְּגִנִּים דְּחָפוֹ בְּיָדוֹ. “פֶּנְדֵּל”. אֱלִיק הִפְסִיעַ וּמָדַד אַחַד־עָשָׂר מֶטְר וְהֶעֱמִיד אֶת הַכַּדּוּר. אוֹתוֹ רֶגַע אֶפְשָׁר הָיָה לַחְתֹּךְ אֶת הָאֲוִיר, כָּל כָּךְ מְהֻדָּק וּדְרוּךְ־מְתִיחוּת הָיָה. אֱלִיק בָּעַט וּבְטֶרֶם יָבִינוּ מָה אֵרַע כָּאן – גּוֹל! 1:1… הַהִתְרַגְּשׁוּת הָלְכָה וְגָדְלָה. הַשּׁוֹעֵר הֵגֵּן בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ וְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל רַגְלַיִם וְכַדּוּרִים לְלֹא הַבְחָנָה, עַד שֶׁנִּפְצַע וְהוּצָא מִן הַמִּגְרָשׁ. נִשְׁתַּיְּרוּ כַּמָּה דַקוֹת עַד הַסִּיּוּם. הַהֲגַנָּה נֶחְלְשָׁה. נִשְׁאֲרָה דַקָּה אַחַת בִּלְבָד. הַ“יַּרְדֵּנִים” לָחֲצוּ. הַ“יַּרְדֵּנִים” הִתְקִיפוּ. גּוֹל! 1:2. שְׁרִיקָה – וְהַמִּשְׂחָק תַּם וְנִשְׁלַם. קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא”, “קְבוּצַת הַנְּיָר”, הִפְסִידָה.

“וְכָל כָּךְ לָמָּה?” שָׁאַל אֱלִיק בְּיָשְׁבוֹ בֵּין חֲבֵרָיו בְּצֵל הַבַּנָּנוֹת בָּחָצֵר לְיַד הַבֶּרֶז, כֻּלָּם בְּגוּפִיּוֹת, מְקַנְּחִים זֵעָה, אֲדֻמִּים וַעֲיֵפִים. “כָּל כָּךְ לָמָּה? מִכֵּוָן שֶׁאֵין לָנוּ כַּדּוּר. עֲדַיִן אֵין לָנוּ כַּדּוּר!”

ד. חִזְקוּ וְאִמְצוּ!

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הָיְתָה מְיֹאֶשֶׁת לְאַחַר הַמַּפָּלָה אֲשֶׁר נָחֲלָה בַּמִּשְׂחָק עִם ה“יַּרְדֵּנִים” וְהִתְחִילָה לְהִתְפּוֹרֵר. הַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר הָיָה שֶׁאֱלִיק, דַּוְקָא אֱלִיק, נֶעְלַם וְהַדָּבָר הָיָה לְחִידָה. אִישׁ לֹא הָיָה עִמּוֹ וְאִישׁ לֹא יָדַע מָה אֵרַע לוֹ, וּמִמֵּילָא שָׁבְקָה חַיִּים קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” כֻּלָּהּ.

עֶרֶב אֶחָד הִתְלַקְּטוּ כַּמָּה מֵהַנְּעָרִים עַל הַמִּגְרָשׁ סְבִיב מְדוּרָה קְטַנָּה, וְצָלוּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בְּרֶמֶץ.

הַחַבְרַיָּה לֹא פִּטְפְּטוּ כְּדַרְכָּם אֶלָּא שָׁקְעוּ אִישׁ בְּהִרְהוּרֵי־לִבּוֹ. קוּצִי־רָמֵל שָׁכַב עַל גַּבּוֹ וּמָנָה אֶת הַכּוֹכָבִים.

מֵם־שְׁתֹק יִדָּה אֲבָנִים לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. הַשְּׁאָר יָשְׁבוּ סְבִיב הָאֵשׁ.

פִּתְאֹם נֶאֱנַח בִּינְיָה וְאָמַר כְּאִלּוּ לַמְּדוּרָה עַצְמָהּ:

“חֲבָל שֶׁאֱלִיק אֵינֶנּוּ. הָיִינוּ כְּבָר מוֹצְאִים מַה לַּעֲשׂוֹת.”

הוּא לֹא זָכָה לִתְשׁוּבָה, כִּי כֻּלָּם הִסְכִּימוּ לְדַעְתּוֹ.

קוּצִי־רָמֵל שָׁאַל בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַכּוֹכָבִים:

“אֵיפֹה הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת. לַעֲזָאזֵל!?”

“הוּא פֹּה!” בָּקַע פִּתְאֹם קוֹל מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה אֶבֶן לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְהִתִּיזָה רְשָׁפִים לָעֲבָרִים. לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנְּעָרִים הֵגִיחַ אֵי־מִזֶּה אֱלִיק.

“הֵי־הֵי!” פְּרָצָה שְׁאָגָה מִפִּי הַנְּעָרִים. אֱלִיק יָשַׁב בֵּינֵיהֶם.

“מַה נִּשְׁמַע פִּרְחָחִים?”

“אֵיפֹה הָיִיתָ, קֹדֶם כֹּל, וְאַחַר־כָּךְ נְסַפֵּר.”

“אֵיפֹה הָיִיתִי? אַל תִּשְׁאֲלוּ! בַּמַּחֲנֶה! הָיִיתִי בַּמַחֲנֶה שֶׁל הַתְּנוּעָה. שְׁבוּעַיִם! שְׁמִירָה בַּלֵּילוֹת, מְדוּרוֹת, טִיּוּלִים, שַׁיִט, מִשְׂחָקִים צוֹפִיִּים, מֵרוֹצֵי־שְׁלִיחִים, יוֹם קוֹפִים. אָח, אָח – אַל תִּשְׁאֲלוּ!”

אֱלִיק הָיָה נִרְגָּשׁ. הוּא הֵכִין לוֹ תָּכְנִית לִמְתֹּחַ אֶת חֲבֵרָיו וּלְסַפֵּר לָהֶם רַק קִמְעָה – וְהִנֵּה לֹא עָצַר כֹּחַ לִבְלֹם אֶת עַצְמוֹ. הַסִּפּוּרִים דָּהֲרוּ מִתּוֹכוֹ כְּשֵׁם שֶׁדּוֹהֲרִים תַּלְמִידִים מֵהַכִּתָּה אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל. סִפּוּר אַחֲרֵי סִפּוּר וְכָל אֶחָד נֶהְדָּר מִקּוֹדְמוֹ. מְעַנְיֵן, מְרַתֵּק, מְזַעְזֵעַ מִקּוֹדְמוֹ.

אַחֲרֵי שָׁעָה רַבָּה שֶׁל דִּבּוּר בִּלְתִּי־פּוֹסֵק הָיָה אֱלִיק סָחוּט לְגַמְרֵי וְהַנְּעָרִים קְרוֹבִים לְאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁבְּלָשׁוֹן עֲדִינָה קוֹרְאִים לוֹ בְּכִי.

“לַעֲזָאזֵל! מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ!” הָיָה דָנִיֵּאל הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו.

אַךְ הָיָה לַנְּעָרִים לוֹמַר דָּבָר חָשׁוּב יוֹתֵר הַפַּעַם, וְדַוְקָא לָאֱלִיק:

“לֹא יָפֶה מִצִּדְּךָ שֶׁלֹּא סִפַּרְתָּ לָנוּ. הָיִיתָ צָרִיךְ תֵּכֶף לִקְרֹא גַם לָנוּ.”

“פָּחַדְתִּי – אוּלַי לֹא תִּרְצוּ. תַּגִּידוּ: כַּדּוּרֶגֶל!”

“מַה תִּרְצוּ, מִי תִרְצוּ.” קָפַץ מֵם־שְׁתֹק וְהִתְחִיל נוֹאֵם: “אֲנִי, בְּרֶגַע זֶה מוּכָן, לָרוּץ לַמַּחֲנֶה וּלְהִכָּנֵס לַתְּנוּעָה, וְ.. וְ…”

“אַל תִּהְיֶה טֶם!” הִרְגִּיעוֹ אֱלִיק, “אֲנִי בְּעַצְמִי עוֹד לֹא נִתְקַבַּלְתִּי לַתְּנוּעָה. גַּם לִי אָסוּר לוֹמַר “חֲזַק”! אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁזֶּה כָּל־כָּךְ פָּשׁוּט?”

הַנְּעָרִים שָׁכְחוּ אֶת תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה, הָאֲפֵלָה אָפְפָה אוֹתָם וְשָׁעָה אֲרֻכָּה עָסְקוּ רַק בְּדִיּוּן אֶחָד רְצִינִי. עַל מַה הִתְנַהֵל הַדִּיּוּן אֵין לָדַעַת, כִּי הֵם הִסְתּוֹדְדוּ כָּל הַזְּמַן כְּפוּפִים אִישׁ כְּלַפֵּי רֵעֵהוּ. רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה נִכָּר לְלֹא סָפֵק: שֶׁהַדִּיּוּן הָיָה רְצִינִי, רְצִינִי בְּהֶחְלֵט! וְאַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי לִפְעָמִים בְּדִיּוּן כָּזֶה – הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה!

לְמָחֳרָת (יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה) בָּא אֱלִיק מְצֻבְרָח פָּנִים וְאָחוֹר, וְהַנְּעָרִים חִכּוּ שֶׁהוּא יִפְתַּח תְּחִלָּה אֶת פִּיו.

“מָה אַתֶּם צוֹחֲקִים?” – פָּרַץ פִּתְאֹם – “אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ הִשְׁוַצְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם.”

“לֹא מְקַבְּלִים לַתְּנוּעָה?” – לָחַשׁ שְׁמוּאֵל, סָפֵק שׁוֹאֵל סָפֵק נֶאֱנָח.

“לֹא זֶה! תִּשְׁמְעוּ: הַיּוֹם יֵצֵא כָּל הַקֵּן לַעֲבוֹדָה בַּמְּשָׁקִים, בָּעֵמֶק וּבַשָּׁרוֹן לְשָׁבוּעַ יָמִים. אַתֶּם יוֹדְעִים – בַּמְּשָׁקִים, לַעֲזֹר בַּמְּשָׁקִים… הָעוֹנָה בּוֹעֶרֶת, אֵין מִי שֶׁיַּעֲבֹד. כָּל הַקֵּן יֵצֵא. דִּבַּרְתִּי עִם בִּינִי.”

“מִי זֶה בִּינִי?”

“מִי זֶה בִּינִי? שְׁמַעְתֶּם שְׁאֵלָה? בִּינִי הוּא רֹאשׁ הָרֵעִים הַצְּעִירִים. מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ! נוּ, דִּבַּרְתִּי עִם בִּינִי, וְהוּא אָמַר לִי, שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אֶתְכֶם רַק לְאַחַר שׁוּבָם מֵהַמֶּשֶׁק. וְגַם אָז יִרְאוּ, אִם הַקְּבוּצָה בִּכְלָל תַּתְאִים. הוּא אָמַר: רְאוּיָה לְהִתְקַבֵּל!”

“וּבְכֵן מָה הַצָּרָה?” – שְׁאַל בִּינְיָה שֶׁחִפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הַטַּעַם הַחֻקִּי שֶׁל כָּל דָּבָר – “נְחַכֶּה עוֹד שָׁבוּעַ!”

“לְמִי מַרְאִים חֲצִי עֲבוֹדָה, בִּינְיָה? תִּשְׁמַע עַד הַסּוֹף. הַמַּרְגִּיז הוּא שֶׁקְּבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”, אַחֲרֵי נִצְחוֹנָם, חוֹשְׁבִים, שֶׁהֵם כְּבָר מִי יוֹדֵעַ מָה. הִזְמִינוּ אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁל הַתְּנוּעָה הַשַּׁבָּת לְהִתְחָרוּת.”

“נוּ, טוֹב!”

“מַה טּוֹב? הֲרֵי כֻּלָּם נָסְעוּ לְעֵין־שֶׁמֶר, לְמֶרְחַבְיָה, לְמִשְׁמַר־הָעֵמֶק, לַעֲבֹד שָׁבוּעַ יָמִים.”

“אָז לֹא יְשַׂחֲקוּ, מַה יֵּשׁ?”

“מַה יֵּשׁ? אַתָּה יוֹדֵעַ מָה “הַיַּרְדֵּנִים” צוֹעֲקִים? הֵם, הֵם צוֹעֲקִים, שֶׁהַתְּנוּעָה מְפַחֶדֶת מִפְּנֵיהֶם וּבָרְחוּ מִתֵּל־אָבִיב. שָׁמַעְתָּ פַּעַם טִמְבּוּל שֶׁל אֲנָשִׁים?”

הַנְּעָרִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק צוֹהֵל וְגַעֲשָׁנִי.

“חַה־חַה־חַה! אֵין לַתְּנוּעָה מַה לַּעֲשׂוֹת! רַק לִפְחֹד מֵ”הַיַּרְדֵּנִים“. חַ… חַה… חַה!”

“תִּשְׁמְעוּ, תִּשְׁמְעוּ עַד הַסּוֹף!” אֱלִיק הָיָה נִרְעָשׁ עַד מְאֹד. “בְּקִצּוּר, אָמַרְתִּי לְבִינִי: תִּקַּח אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי, אֶת “בַּר־כּוֹכְבָא”. הֵם מְשַׂחֲקִים נֶהֱדָּר. נְשַׂחֵק בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה. הֲלֹא בֵּין כֹּה וָכֹה…”

בְּרָבוֹ", זִנֵּק מֵם־שְׁתֹק מִמְּקוֹמוֹ וַאֲחוּז־הַעֲרָצָה חִבֵּק אֶת אֱלִיק, טָפַח לוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְחָזַר וְאָמַר: “נִפְלָא! כַּבִּיר וַאלְלַהּ!”

“כַּבִּיר, שַׁמְבִּיר,” הוֹשִׁיבוֹ אֱלִיק בִּלְחִיצַת־יָד אַחַת. “בִּינִי לֹא הִסְכִּים. הוּא אָמַר: קְבוּצָה שֶׁאֵינֶנָּה בַּתְּנוּעָה לֹא יְכוֹלָה לְשַׂחֵק בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה. אֲפִלּוּ אֶהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהֵם יְנַצְחוּ. שְׁמַעְתֶּם?”

אֲבָל הַחַבְרַיָּה הֻכְרְחוּ לְהוֹדוֹת, שֶׁהַצֶּדֶק עִם בִּינִי. אָמְנָם, לֹא רָאוּ וְלֹא הִכִּירוּ אֶת בִּינִי, אַךְ תֵּאֲרוּ לְעַצְמָם, שֶׁהוּא מִין כָּזֶה מַדְרִיךְ, אֶחָד שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ, עִם מַשְׁרוֹקִית בַּכִּיס, מִכְנָסַיִם קְצָרִים, נַעֲלֵי־עֲבוֹדָה וְגַרְבַּיִם קְצָרִים. וּבָרוּר, שֶׁמַּדְרִיךְ כָּזֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה צְחוֹק. אִם הִתְחָרוּת – אֲזַי הִתְחָרוּת, וְאִם קְבוּצָה מִן הַקֵּן – אֲזַי קְבוּצָה מִן הַקֵּן.

וְהִנֵּה כְּתָמִיד לֹא הִתְיָאֲשׁוּ גַם עַתָּה הַקְּטַנִּים. אַחֲרֵי הִתְיָעֲצוּת אֲרֻכָּה (… שׁוּב: הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה), נִסַּח אֱלִיק (וְגַם זֶה כְּתָמִיד!) אֶת הַהַחְלָטָה הַסּוֹפִית.

“מָחָר אֲנַחְנוּ בָּאִים לַמִּגְרָשׁ. כֻּלָּנוּ!”

וּכְמִשְׁפַּט הַסִּפּוּרִים הַיָּפִים, שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְשׁוּב זָרְחָה וְיוֹם חָדָשׁ בָּא לָעוֹלָם. הַבִּיטוּ מַה נָּאֶה יוֹם שַׁבָּת זֶה. הַבִּיטוּ בּוֹ הֵיטֵב – כִּי הַיּוֹם גַּם נִפָּרֵד לְגַמְרֵי זֶה מֵעַל זֶה.

שׁוּב מִגְרָשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל. הַקָּהָל רַב מִתָּמִיד. כָּל יַלְדֵי תֵּל־אָבִיב כִּמְעַט בָּאוּ לִרְאוֹת אֵיךְ יפֹּל דָּבָר. בְּיִחוּד מְעַנְיֵן אוֹתָם, אִם תָּבוֹא קְבוּצָה מֵהַתְּנוּעָה אִם לָאו. שֶׁאִם לֹא תָּבוֹא – הֲרֵי זוֹ חֻקַּת הַמִּשְׂחָק:

“וְהָיָה כִּי לֹא תָּבוֹא קְבוּצָה לַמִּשְׂחָק בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה וְהָיָה הַנִּצָּחוֹן לַחֲבֶרְתָּהּ בּוֹ בַּמָּקוֹם. וְשִׁעוּר הַנִּצָּחוֹן: 3:0.” הַמִּשְׂחָק נוֹעַד לְתֵשַׁע בַּבֹּקֶר. קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” כְּבָר עָלְתָה עַל הַמִּגְרָשׁ וְהִתְחִילָה לְשַׂחֵק עַל־יַד אַחַד הַשְּׁעָרִים, לְאַמֵּן אֶת הַשּׁוֹעֵר, לִקְלֹעַ קְלִיעוֹת אֲרֻכּוֹת וְלַעֲשׂוֹת “רשֶׁם” עַל הַקָּהָל.

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הִתְאַסְּפָה לְיַד הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי. הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ, כֻּלָּם בִּנְעָלַיִם וּבְגַרְבַּיִם – מוּכָנִים לַעֲלוֹת בְּכָל רֶגַע עַל הַמִּגְרָשׁ. רַק אֱלִיק לֹא יָשַׁב בְּשֶׁקֶט. הוּא רָץ כָּל הַזְּמַן בֵּין הַקְּבוּצָה וּבֵין בִּינִי. הַלָּה יָשַׁב בְּצֵל אַחַד הַעֵצִים שֶׁבִּקְצֵה הַמִּגְרָשׁ, כַּדּוּרֶגֶל נֶהְדָּר בְּיָדָיו, וְחִכָּה.

אֱלִיק בָּא וְסִפֵּר:

“חַבְרַיָּה, לְבִינִי יֵשׁ מַצַּב־רוּחַ מְזֻפָּת! הוּא, כַּנִּרְאֶה, מִצְטָעֵר!”

הוּא רָץ אֶל בִּינִי:

“בִּינִי! הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי יֵשׁ לָהֶם מַצַּב־רוּחַ מְזֻפָּת. הֵם, כַּנִּרְאֶה, מִצְטָעֲרִים.”

הוּא חָזַר אֶל הַקְּבוּצָה!

“אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. עוֹד מְעַט תֵּשַׁע!”

שָׁאַל שְׁמוּאֵל: “אֱלִיק, אוּלַי נִגַּשׁ אֵלָיו, וּנְדַבֵּר עִמּוֹ כֻּלָּנוּ?”

“אוּלַי הוּא לֹא רוֹצֶה!”

“תִּגַּשׁ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ!”

אֱלִיק רָץ שׁוּב וְסִפֵּר לְבִינִי שֶׁהַקְּבוּצָה רוֹצָה לִרְאוֹתוֹ, הַחֶבְרָה רוֹצִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

בִּינִי קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וּבְחִיּוּךְ הִנִּיחַ יָדוֹ עַל כַּף אֱלִיק.

“לָמָּה יִגְּשׁוּ הֵם אֵלַי – אֶגַּשׁ אֲנִי אֲלֵיהֶם. בּוֹא!”

נִגַּשׁ בִּינִי עִם אֱלִיק אֶל הַקְּבוּצָה וְהַכַּדּוּר בְּיָדוֹ.

“שָׁלוֹם חַבְרַיָּה, מַה נִּשְׁמַע? יוֹם יָפֶה, הָא! אֲנִי מְקַנֵּא בַּחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ, הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעֵמֶק. תָּאֲרוּ לָכֶם אֵיזֶה יֹפִי שָׁם. הֱיִיתֶם פַּעַם בְּמִשְׁמַר־הַעֵמֶק? לֹא? הוֹ־הוֹ, שָׁם יֵשׁ יַעַר – אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ!”

בִּינִי רָכַשׁ מִיָּד אֶת לֵב הַנְּעָרִים, אֲבָל הֵם לֹא הֵעֵזּוּ לְהַזְכִּיר אֶת עִנְיַן־הַמִּשְׂחָק.

אַךְ הִנֵּה מִהֵר אֲלֵיהֶם רֹאשׁ־קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”. הוּא נִגַּשׁ אֶל בִּינִי.

“וּבְכֵן…” אָמַר, “יֵשׁ לָנוּ עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים. אִם עַד אָז לֹא תּוֹפִיעַ הַקְּבוּצָה שֶׁלָּכֶם, אָז שָׁלשׁ־אֶפֶס לְטוֹבָתֵנוּ.”

“בְּסֵדֶר”, עוֹנֶה בִּינִי בְּקוֹר־רוּחַ, “נְחַכֶּה עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים.”

וְדַוְקָא בִּינְיָה הוּא שֶׁהֵעֵז הַפַּעַם:

“וּמִי יְשַׂחֵק, בִּינִי? יֶשׁ לָכֶם קְבוּצָה פֹּה?”

“לֹא!” – עָנָה בִּינִי. “אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר – אַל תִּתְיָאֵשׁ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, וְאִם לְהַפְסִיד – יֶשׁ לִי עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים עַד אָז. לָמָּה לֹא לְחַכּוֹת?”

אֱלִיק נִסָּה נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן:

“וְאוּלַי תִּקַּח אוֹתָנוּ בְּכָל זֹאת?”

“לֹא” אֱלִיק! אֵינְכֶם מְבִינִים – אִי־אֶפְשָׁר כָּכָה, חֲבָל בֶּאֱמֶת…"

אַךְ פִּתְאֹם קָרָה דָבָר מוּזָר: יוּסוּף הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ מַעְגַּל הַנְּעָרִים בִּצְעָקָה:

“אַבָּא, אַבָּא, בּוֹא הֵנָּה! הֵם פֹּה!”

כֻּלָּם לִטְּשׁוּ עֵינֵיהֶם, אַךְ בְּטֶרֶם יַסְפִּיקוּ לְהִתְרַגֵּשׁ מִבּוֹאוֹ שֶׁל יוּסוּף – אֶת מִי עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת? תֵּימָנִי שָׁחוּחַ, נִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ, מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם מִקְצֵה הַמִּגְרָשׁ. בִּינִי קָפַץ וְעָמַד.

“בּוֹאוּ, נִגַּשׁ אֵלָיו; קָשֶׁה לוֹ לָלֶכֶת.” כֻּלָּם רָצוּ וְהִקִּיפוּ אֶת הַתֵּימָנִי הַצּוֹלֵעַ. בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה הִסְפִּיק יוּסוּף לוֹמַר לֶאֱלִיק שֶׁזֶּהוּ אָבִיו, שֶׁהוּא עוֹד חוֹלֶה, וְאָסוּר לוֹ לַעֲבֹד. וְהִנֵּה רָצָה אָבִיו לִרְאוֹת אֶת הַיְלָדִים.

הַנְּעָרִים הִקִּיפוּ אֶת אָבִיו שֶׁל יוּסוּף. הוּא נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ וְלִטֵּף אֶת כֻּלָּם בְּמַבָּטָיו.

“יוּסוּף אֵלֶּה הֵם?”

“כֵּן! עָנָה יוּסוּף.”

הָאָב הִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְחִיּוּךְ קוֹרֵן הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו.

“רָצִיתִי לָבוֹא וּלְהַגִּיד לָכֶם: תּוֹדָה רַבָּה, יְלָדִים! בֶּאֱמֶת אֵינְכֶם יוֹדְעִים כַּמָּה הִבְרֵאתִי מִכֶּם. מַמָּשׁ הִבְרֵאתִי כְּשֶׁיּוּסוּף וְאִמּוֹ סִפְּרוּ לִי הַכֹּל, עַל הָעֲגָלָה שֶׁהֵבֵאתֶם וְעַל הַכֶּסֶף. שֵׁדִים! אַתֶּם אֲמַרְתֶּם שֶׁהַכֹּל שֶׁל יוּסוּף – וּלְקַחְתֶּם מֵעַצְמְכֶם. בֶּאֱמֶת, יְלָדִים, כַּמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ! בְּרוּכִים תִּהְיוּ, יְלָדִים!”

אֱלִיק הֵצִיץ בְּבִינִי. הַלָּה עָמַד פְּעוּר־פֶּה. הוּא אֲפִלּוּ לֹא שָׁאַל מַה קָּרָה, מָה הָעִנְיָן.

אַךְ אֱלִיק אָחַז בִּזְרוֹעוֹ וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ מַהֵר וּבִרְהִיטוּת אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, אֶת הָאָסוֹן, אֶת הַכַּדּוּרֶגֶל, יוּסוּף וְהָעֲגָלָה, וְהַחֲסָקֶה, הַכֶּסֶף וְהַפְּרָחִים, הַכֹּל הַכֹּל.

בִּינִי הִבִּיט עַל שְׁעוֹנוֹ: שְׁתֵּי דַקּוֹת לִפְנֵי תֵּשַׁע.

“חֲבֵרִים”, אָמַר, "עֲלוּ עַל הַמִּגְרָשׁ! אַתֶּם יְכוֹלִים לְשַׂחֵק. אַתֶּם קְבוּצָה מֵהַתְּנוּעָה. אִם נְהַגְתֶּם בְּאָבִיו שֶׁל יוּסוּף כַּאֲשֶׁר נְהַגְתֶּם הֲרֵי אֵין לִי עוֹד מַה לְּדַבֵּר. הָעִקָּר – הַצְלִיחוּ!

אֶתְקַשֶּׁה לְסַפֵּר מַה שֶׁקָּרָה כָּאן. מוּטָב שֶׁאֶמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן יָבֵשׁ: יוּסוּף הִצְטָרֵף לַקְּבוּצָה וְעָלָה אִתָּהּ עַל הַמִּגְרָשׁ. בִּינִי וְאָבִיו שֶׁל יוּסוּף עָבְרוּ וְעָמְדוּ לְיַד הַשַּׁעַר לְהִסְתַּכֵּל בַּמִּשְׂחָק וּלְעוֹדֵד אֶת הַקְּבוּצָה.

הַמִּשְׂחָק הִתְחִיל. יוּסוּף הָיָה בֵּין הָרָצִים – וּמֵם־שְׁתֹק יָרַד לַהֲגַנָּה יַחַד עִם בִּנְיָה. בַּהַתְקָפָה הָיוּ אֱלִיק וְקוּצִי־רָמֵל הַכֹּחוֹת הָעִקָּרִיִּים. דָּנִיֵּאל הָיָה הַשּׁוֹעֵר. גַּם הַפַּעַם הָיָה הַמִּשְׂחָק מָתוּחַ. קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” צִפְּתָה לְנִצָּחוֹן קַל. וְעַתָּה לָחֲמָה הִיא בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף עִם אֵלֶּה, שֶׁבִּקְּשׁוּ לִטֹּל אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. וְאִלּוּ קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” יָדְעָה שֶׁהִיא לוֹחֶמֶת לֹא לְבַד לְמַעֲנָהּ – אֶלָּא גַם לְמַעַן… נוּ, כְּבָר וַדַּאי בָּרוּר לָכֶם, שֶׁהֵם הִרְגִּישׁוּ, כִּי מִלְחַמְתָּם הִיא מִלְחֶמֶת־הַתְּנוּעָה. כָּל אֶחָד הֵפִיק מֵעַצְמוֹ אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו. הַכֹּל הֶרְאוּ אֶת לַהֲטֵיהֶם – וְעַל כֻּלָּם גָּבַר יוּסוּף; זָרִיז הָיָה כְּבֶן־תֹּפֶת וְהָיָה מַעֲבִיר כַּדּוּרִים אֶל הַהַתְקָפָה, כְּמִי שֶׁחוֹרֵז שׁוּמִים וּבְצָלִים.

הַמִּשְׂחָק נִמְשַׁךְ בְּלֹא הַבְקָעַת־שַׁעַר. דָּנִיֵּאל קִבֵּל כַּדּוּרִים רַבִּים, אַךְ הוּא הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ מִתּוֹךְ הַקְרָבָה עַצְמִית גְּמוּרָה – וְשׁוּם כַּדּוּר לֹא מָצָה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הַשַּׁעַר פְּנִימָה. מַחֲצִית הַמִּשְׂחָק עָבְרָה. בִּינִי שִׁבַּח אֶת הַקְּבוּצָה וְהִבְטִיחַ לָהֶם, שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה – הַנִּצָּחוֹן לָנוּ הוּא.

וְהִנֵּה חָזְרוּ וְעָלוּ עַל הַמִּגְרָשׁ. אֱלִיק מָסַר מְסִירוֹת, הֶעֱבִיר הַעֲבָרוֹת, אַךְ לְיַד הַשַּׁעַר הִתְנַפְּצוּ כָּל הַתְקָפוֹתָיו. הִתְקָרֵב הַסִּיּוּם. אֱלִיק הֶעֱבִיר בִּיעָף אֶת הַכַּדּוּר לְיַד קוּצִי־רָמֵל וְצָעַק אֵלָיו:

“קוּצִי, הַפַּעַם יִהְיֶה גוֹל!”

וְהִנֵּה הִתְקַדֵּם אֱלִיק, מָסַר לְקוּצִי־רָמֵל, קִבֵּל אֶת הַכַּדּוּר בַּחֲזָרָה, זִנֵּק עִמּוֹ אֶת קַו הַגְּבוּל – רָץ לְאֹרֶךְ הַקַּו, עָבַר עַל־פְּנֵי הַמְּגִנִּים, הִגִּיעַ עַד לְפִנַּת הַמִּגְרָשׁ וּמִשָּׁם קָלַע קְלִיעַת־אֵימִים. הַכַּדּוּר נוֹרָה וְהִנֵּה גוֹל! אֵיזוֹ שְׁאָגָה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה! אֲבָל מִיָּד צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בַּמִּשְׂחָק. חָלְפוּ כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל הֵאָבְקוּת, אַךְ שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַמִּשְׂחָק נִגְמַר 1:0 לְטוֹבָתֵנוּ.

הַקְּבוּצָה נֶאֶסְפָה סְבִיב בִּינִי.

“נוּ, חֲבֵרִים,” אָמַר, “מָה אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם? נִצַּחְתֶּם! אֶחָד אֶפֶס לְטוֹבָתֵנוּ!”

דָּבָר אֶחָד בְּכָל זֹאת אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לָכֶם עַכְשָׁו: חִזְקוּ וְאִמְצוּ!

וְתַאֲרוּ לָכֶם, שִׁבְעָה נְעָרֵינוּ מִ“בַּר־כּוֹכְבָא” עוֹמְדִים בְּעֶצֶם הַצָּהֳרַיִם עַל מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל, עֵינֵיהֶם קוֹרְנוֹת וְכֻלָּם מְמַלְּלִים זֶה אֶל זֶה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְשִׂמְחָה:

חֲזַק וֶאֱמַץ! חֲזַק וֶאֱמַץ!

א

משֶׁה וְיוֹסִי הָיוּ תָּמִיד בְּ“שֻׁתָּף”. בַּחֲנֻכָּה – בִּסְבִיבוֹנִים, בְּפוּרִים – בִּ“פְקָקִים” וּבְ“קַפְּצוּנִים”, וּבְפֶסַח – בֶּאֱגוֹזִים.

זֶה הָיָה כָּכָה:

משֶׁה הָיָה יֶלֶד קְצָת חִוֵּר וְהַרְבֵּה מְפֻנָּק. לְשַׂחֵק לֹא הֵיטִיב בְּיוֹתֵר, אֲבָל תָּמִיד הָיָה לוֹ כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ. אָמַר בַּבַּיִת “כַּדּוּר” – מִיָּד הֵבִיאוּ לוֹ כַּדּוּר; אָמַר “עֲפִיפוֹן” – מִיָּד הוֹפִיעַ עֲפִיפוֹן.

יוֹסִי חֲבֵרוֹ הָיָה שׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי. הוּא הָיָה רָזֶה, שָׁזוּף – וְלֹא יָדַע פִּנּוּק מַהוּ. הוּא הָיָה הַשַּׂחֲקָן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת וּבְכָל הַמִּשְׂחָקִים. מֵ“הַקָּפוֹת” וְכַדּוּרֶגֶל – וְעַד “גּ’וּלִים” וֶאֱגוֹזִים. אוּלָם אַף פַּעַם לֹא הָיָה לוֹ מַה שֶּׁרָצָה. בְּקִרְבַת הַבָּתִּים הַגְּדוֹלִים, בָּהֶם גָּרוּ יַלְדֵי־הַשְּׁכוּנָה, הִצְטוֹפְפָה חֲבוּרַת צְרִיפִים דַּלִּים. בְּאֶחָד מֵהֶם גָּר יוֹסִי – אַךְ בְּאֵיזֶה מֵהֶם לֹא יָדַע משֶׁה, וְהֵן בּוּשָׁה הִיא לְסַפֵּר – אַךְ מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה אֵצֶל יְדִידוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקְּשָׁהוּ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו, לְדִירַת־הוֹרָיו בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית. בְּכָל־זֹאת הָיוּ יְדִידִים נֶאֱמָנִים וְלֹא הֵזִיזוּ יָדָם מִן הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁעָשׂוּ לָהֶם.

אֵיךְ עָשׂוּ אֶת הַשֻּׁתָּפוּת הַזֹּאת? פָּשׁוּט מְאֹד: משֶׁה הָיָה מֵבִיא מִבֵּיתוֹ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לַמִּשְׂחָקִים – אֶת הַגֻּלּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת, אֶת הַסְּבִיבוֹנִים וְהַפְּרוּטוֹת, אֶת הָאֱגוֹזִים וְהַכַּדּוּרִים, וְיוֹסִי הָיָה מֵבִיא אֶת… עַצְמוֹ. הוּא הָיָה מְשַׂחֵק, הָיָה זוֹכֶה תָּמִיד בִּזְרִיזוּתוֹ וּבִלְהָטָיו, עַד כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם הָיָה רְכוּשָׁם גָּדוֹל תָּמִיד וָרָב. אָז הָיָה לוֹקֵח משֶׁה אֶת כָּל הָרְכוּשׁ – וְעַד לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָיָה שָׁמוּר עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ.

כָּךְ הָיָה, כַּמּוּבָן, גַּם בְּפֶסַח, בָּאֱגוֹזִים. לְיוֹסִי לֹא הָיוּ אֱגוֹזִים. לְמשֶׁה וְלִשְׁאָר הַחַבְרַיָּה מִן הַשְּׁכוּנָה הָיוּ אֱגוֹזִים בְּשֶׁפַע. עָשׂוּ יוֹסִי וּמשֶׁה שֻׁתָּפוּת – וְיַחַד הָיוּ מְשַׂחֲקִים. משֶׁה מַפְסִיד – אֲבָל יוֹסִי מַרְוִיחַ עַל אַחַת שֶׁבַע, וְכָל־כַּמָּה שֶׁהָיָה משֶׁה כְּבַד־תְּנוּעָה, וּבַטְלָן, וּפַקְשְׁשָׁן – הָיָה יוֹסִי חָרוּץ וְקַלְעָן מְצֻיָּן וְהָיָה זוֹכֶה בֶּאֱגוֹזִים רַבִּים יוֹם־יוֹם.

יְמֵי חֹפֶשׁ־פֶּסַח הָיוּ – וְלֵיל־הַסֵּדֶר קָרֵב לָבוֹא. הִתְאַסְּפוּ יַלְדֵי־הַשְּׁכוּנָה וְהֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַשָּׁנָה “סֵדֶר־יְלָדִים” מְיֻחָד. מַה יַּעֲשׂוּ? אַחֲרֵי הַסֵּדֶר הַגָּדוֹל יִתְאַסְּפוּ עַל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק, יִצְלוּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בְּרֶמֶץ, יָבִיאוּ מַצָּה, אֱגוֹזִים, שׁוֹקוֹלַד וּשְׁאָר דְּבָרִים־טוֹבִים מִן הַבַּיִת – וּסְעֻדָּה כְּיַד־הַמֶּלֶךְ יַעֲשׂוּ. נִמְנוּ וְגָמְרוּ. בִּקֵּשׁ משֶׁה שֶׁיְּצָרְפוּ גַם אֶת יוֹסִי לַחֲבוּרָתָם – אַךְ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הִתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחוֹ: “יוֹסִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא אִתּוֹ שׁוּם דָּבָר. לָמָּה נְקַבֵּל אוֹתוֹ?”

רַבִּים הִסְכִּימוּ לְדִבְרֵי רְאוּבֵן; משֶׁה הָיָה בּוֹדֵד וְחַלָּשׁ – וְכָךְ הוּצָא יוֹסִי מִן הַחֲבוּרָה. בֵּינְתַיִם נִמְשְׁכוּ מִשְׂחֲקֵי־הָאֱגוֹזִים בִּמְלוֹא הַמֶּרֶץ, יוֹם־יוֹם, בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וָעֶרֶב. יוֹסִי מְשַׂחֵק וְזוֹכֶה – וּרְכוּשׁ אֱגוֹזָיו שֶׁל משֶׁה הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

יְרִיבוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל יוֹסִי הָיָה רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן. כַּמָּה הִשְׁתַּדֵּל זֶה לִזְכּוֹת בֶּאֱגוֹזָיו שֶׁל יוֹסִי! אַךְ אַף פַּעַם לֹא הִצְלִיחַ. בַּמֶּה שִׂחֲקוּ וּבַמֶּה לֹא שִׂחֲקוּ?

שִׂחֲקוּ בְּ“קֶרֶשׁ”: הִשְׁעִינוּ לוּחַ־קֶרֶשׁ עַל קִיר שֶׁיַּעֲמֹד בִּמְלֻכְסָן וְעָלָיו הָיוּ מְגַלְגְּלִים אֶת אֱגוֹזֵיהֶם. מְגַלְגְּלִים עַד שֶׁפּוֹגֵעַ מִישֶׁהוּ בֶּאֱגוֹז מִן הָאֱגוֹזִים הַמֻּנָּחִים עַל הַקַּרְקַע. הַפּוֹגֵעַ – זוֹכֶה בְּכָל הָאֱגוֹזִים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ בֵּינָתַיִם, וְהַמִּשְׂחָק מַתְחִיל מֵחָדָשׁ. יוֹסִי הָיָה עוֹמֵד לוֹ לְיַד הַקֶּרֶשׁ, מַשְׁלִיךְ אֶת אֱגוֹזוֹ הַקָּטָן בִּתְנוּעָה קַלָּה – וְהַלָּה מִתְגַּלְגֵּל לוֹ בִּמְהִירוּת, טָס לְמַטָּה – וּפוֹגֵעַ. לִפְעָמִים הָיָה לוֹחֵשׁ לֶאֱגוֹזוֹ: “עַכְשָׁו, אֱגוֹזִי – לֹא לִפְגֹּעַ!” וְהַלָּה הָיָה נִשְׁמָע וּמַחֲלִיק בְּנַחַת, טָס בֵּין הָאֱגוֹזִים וְנִתְקָע שָׁקֵט בְּפִנָּתוֹ. אוּלָם לִפְעָמִים הָיָה לוֹחֵשׁ “עַכְשָׁו אֱגוֹזִי – פְּגַע!” וְהַלָּה הָיָה מִתְנַפֵּל לְתוֹךְ עֲדַת־הָאֱגוֹזִים הַמְפֻזֶּרֶת עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע וְעוֹשֶׂה בָּהֶם שַׁמּוֹת.

וּבְ“גוּמוֹת” הָיוּ מְשַׂחֲקִים, וּבְ“מוֹר” וּ“בְזוּג־אוֹ־פֶּרֶט” וּבְכָל אוֹתָם הַמִּשְׂחָקִים יוֹסִי זָרִיז וּמְמֻלָּח, מָהִיר לִזְכּוֹת וּמְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם וּמַגְדִּיל אֶת רְכוּשׁ־אֱגוֹזָיו שֶׁל יְדִידוֹ משֶׁה. רַק בָּעֶרֶב, בְּתֹם־הַמִּשְׂחָקִים, הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה וְיָדָיו הַדַּקּוֹת, שֶׁכָּל־כָּךְ זְרִיזוֹת הָיוּ לִזְכּוֹת – רֵיקוֹת, אֵין בָּהֶן אֱגוֹז.

יוֹם אֶחָד אָסַף רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן אֶת הַחֲבוּרָה וְאָמַר:

“מִתְקָרֵב לֵיל־הַסֵּדֶר. צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן. וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁמּשֶׁה יַפְסִיק אֶת הַ”שֻּׁתָּפוּת" שֶׁלּוֹ עִם יוֹסִי."

“לָמָּה?” מָחָה משֶׁה.

“מִפְּנֵי שֶׁאִם אַתָּה בַּחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ, וּמִתְכּוֹנֵן אִתָּנוּ לַסֵּדֶר – אַתָּה מֻכְרָח לִהְיוֹת אִתָּנוּ בְּ”שֻׁתָּף" וְלֹא עִם יוֹסִי!"

שׁוּב הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲבֵרִים לְדַעְתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן – וְגַם משֶׁה הָיָה מֻכְרָח סוֹף־סוֹף לְהִכָּנַע.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר – כַּאֲשֶׁר בָּא אֵלָיו יוֹסִי וְשָׁרַק לוֹ מִלְּמַטָּה, מִן הָרְחוֹב – עָנָה לוֹ משֶׁה שֶׁהוּא מֵכִין שִׁעוּרִים; בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ לֹא טוֹב, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – צָעַק לוֹ שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתוֹ, וּבִכְלָל הוּא אֵינוֹ כְּבָר שֻׁתָּף אִתּוֹ, וְדַי, וְהוּא יוֹתֵר לֹא יִתֵּן לוֹ אֱגוֹזִים, וְדַי!..

נָבוֹךְ וְנִכְלָם הָלַךְ מִמֶּנּוּ יוֹסִי – וּמשֶׁה מִהֵר לְהִסָּגֵר בְּחַדְרוֹ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.

ב

בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם־הַסֵּדֶר שׁוּב נִצַּב יוֹסִי לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ – וְשָׁרַק אֶל משֶׁה, לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית. משֶׁה עָנָה לוֹ שֶׁהוּא עָסוּק. בֶּאֱמֶת עָסוּק הָיָה – שֶׁהֲרֵי הִתְכּוֹנֵן לְסֵדֶר הַיְלָדִים בָּעֶרֶב, וְהַפְתָּעָה הֵכִין לָהֶם – הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מְצֻיֶּרֶת וּכְתוּבָה בְּעֶצֶם יָדָיו, בִּשְׁלַל־צְבָעִים, בְּצִיּוּרִים וּבִתְמוּנוֹת לָרֹב. אַךְ יוֹסִי חָזַר וְשָׁרַק אֵלָיו. פָּתַח משֶׁה שׁוּב אֶת הַחַלּוֹן וְהֵצִיץ בּוֹ מִלְמַעֲלָה לְמַטָּה: פָּעוֹט וְרָחוֹק רָאָה אֶת יְדִידוֹ הַטּוֹב עוֹמֵד בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּמְבַקֵּשׁ.

“רַק לְשַׂחֵק,” הִתְחַנֵּן יוֹסִי. “אֲנִי אַחֲזִיר לְךָ אוֹתָם בָּעֶרֶב! רַק לְשַׂחֵק, משֶׁה, מָה אִכְפַּת לְךָ?”

נֶעְתַּר לוֹ משֶׁה, הִפְרִישׁ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים מֵרְכוּשׁוֹ, צְרָרָם בִּצְרוֹר – וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם לְמַטָּה.

“רַק אַל תְּסַפֵּר שֶׁמִּמֶּנִּי קִבַּלְתָּ אוֹתָם,” צָעַק אֶל יוֹסִי. הַלָּה קָלַט אֶת הַצְּרוֹר בְּעוֹדוֹ בָּאֲוִיר וְחָמַק בִּזְרִיזוּת אֶל קֶרֶן־הָרְחוֹב, מְקוֹם שֶׁעָמְדוּ כְּבָר פּוֹחֲחִים לֹא מְעַטִּים – וְזָכוּ וְהִפְסִידוּ זֶה אֵצֶל זֶה אֱגוֹזִים לְמַכְבִּיר.

בְּאוֹתוֹ בֹקֶר הִפְלִיא יוֹסִי לְשַׂחֵק – אַל תִּשְׁאֲלוּ! אוֹמְרִים בַּשְּׁכוּנָה כִּי מִשְׂחָק כָּזֶה עוֹד לֹא רָאוּ אֶצְלֵנוּ. לֹא עָבְרָה מַחֲצִית־הַיּוֹם – וְהַנְּעָרִים הָיוּ מֻכְרָחִים לָרוּץ וּלְ“פַלֵּחַ” מֵהַמִּזְנוֹן בַּבַּיִת עוֹד וְעוֹד אֱגוֹזִים. כִּיסָיו שֶׁל יוֹסִי נִתְמַלְּאוּ, הַצְּרוֹר הָיָה נָפוּחַ, אֶת כּוֹבָעוֹ גִדֵּשׁ – וְעוֹד נוֹסְפוּ וְנוֹסְפוּ לוֹ אֱגוֹזִים.

אֲבָל אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם הִתְחִיל, פִּתְאֹם, לְהַפְסִיד. הַיְלָדִים לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה לְרַבַּן הַמִּשְׂחֲקִים הַמְהֻלָּל – אַךְ בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ אֵיךְ אֱגוֹזָיו מַחֲטִיאִים אֶת הַמַּטָּרָה. מִפַּעַם־לְפַעַם הָיָה מַפְסִיק בְּמִשְׂחָקוֹ, רָץ וְנֶעֱלָם, מִפַּעַם־לְפַעַם הָיָה מִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים וּמַבָּטָיו הָיוּ מְלֵאֵי־דְאָגָה כָּל הַזְּמַן. כָּךְ בָּגְדוּ בּוֹ יָדָיו וְכָךְ הָלְכוּ אֱגוֹזָיו וּפָחֲתוּ.

לִפְנוֹת־עֶרֶב הָיוּ בְּיָדָיו, שׁוּב, רַק חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים – וְאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו כַּאֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק, חֶרֶשׁ, מִתּוֹךְ עֶצֶב רַב. רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן, שֶׁהָיָה בַּעַל רְכוּשׁ כָּבֵד – הִזְעִיק סְבִיבוֹ אֶת הַיְלָדִים, הִזְכִּיר לָהֶם שֶׁיָּבִיאוּ כָּל הַדָּרוּשׁ לְ“סֵדֶר־הַיְלָדִים”, וְשֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ גַם כִּי בְּלִי מֵאָה אֱגוֹזִים כָּל־אֶחָד – לֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּסֵּדֶר. כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ.

יוֹסִי עָמַד אוֹתָהּ שָׁעָה בָּרְחוֹב וְשָׁרַק אֶל משֶׁה. הַלָּה הוֹפִיעַ בַּחַלּוֹן – וּכְבָר הָיָה מְרֻחָץ לִקְרָאת הֶחָג, לָבוּשׁ בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וּמְסֹרָק. יוֹסִי הֵנִיף לוֹ בִּצְרוֹר־הָאֱגוֹזִים מִלְּמַטָּה.

“עֲלֵה,” צָעַק אֵלָיו משֶׁה, וְכַעֲבֹר רֶגַע כְּבָר שָׁמַע אֶת צְעָדָיו מִן הַמַּדְרֵגוֹת. הוּא יָצָא אֵלָיו וְקִבֵּל אוֹתוֹ בַּחוּץ, לְיַד הַדֶּלֶת. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הִצְטָעֵר משֶׁה עַל הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּפְסְקָה, כִּי מִי יְשַׂחֵק לוֹ עַכְשָׁו וְיַרְוִיחַ? אַךְ לֹא הָיָה חָפֵץ שֶׁיּוֹסִי יִרְאֵהוּ בְּכָךְ.

“נוּ, הִרְוַחְתָּ וַדַּאי כַּהֹגֶן,” אָמַר לוֹ בְּקַבְּלוֹ אֶת צְרוֹרוֹ לְיָדָיו.

“לֹא, הִפְסַדְתִּי כְּמוֹ חוּשָׁם!” הָיָה יוֹסִי עָצוּב.

“אֵיךְ זֶה?”

“אֲנִי מְחַכֶּה לְאָבִי כָּל הַיּוֹם. הוּא עוֹד לֹא בָּא. הוּא עוֹבֵד רָחוֹק, מִחוּץ לָעִיר – וְאֶצְלֵנוּ עוֹד שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוּכָן לָחָג. וְאָחִי הַקָּטָן חוֹלֶה – לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׂחֵק, הִפְסַדְתִּי… כָּל מַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי בַּבֹּקֶר. וּפֹה הָאֱגוֹזִים שֶׁלְּךָ! זֶה כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לִי.”

משֶׁה הֶחֱזִיק בְּיָדָיו אֶת צְרוֹר־הָאֱגוֹזִים שֶׁלּוֹ. לִבּוֹ הָיָה שָׁקֵט. “מָה אִכְפַּת לִי?”, חָשַׁב, “הָאֱגוֹזִים שֶׁלִּי חָזְרוּ אֵלַי? מַסְפִּיק.” יוֹתֵר מִכָּךְ לֹא דָאַג.

הוּא נִפְרַד מִיּוֹסִי וְנִכְנַס הַבַּיְתָה, הִמְשִׁיךְ לְקַשֵּׁט אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵכִין לַחֲבֵרָיו, אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת, הַצִּבְעוֹנִית – וְשָׁכַח אֶת חֲבֵרוֹ הֶעָצוּב, הַמְהַלֵּךְ לְמַטָּה בָּרְחוֹב וְהַמְחַכֶּה לְאָבִיו שֶׁיָּשׁוּב מִמֶּרְחָק.

ג

בָּעֶרֶב, לְאַחַר הַסֵּדֶר, מִהֵר משֶׁה אֶל חַדְרוֹ, לָקַח אֶת הַ“הַגָּדָה” הַמְצֻיֶּרֶת, אֶת הַמַּצּוֹת, הַ“דְּבָרִים־טוֹבִים” וְהָאֱגוֹזִים וְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת אֶל חֲבֵרָיו. אַךְ פִּתְאֹם נִזְכָּר כִּי כָל יֶלֶד חַיָּב לְהָבִיא עִמּוֹ מֵאָה אֱגוֹזִים, וְעָמַד לִמְנוֹת אֶת אֱגוֹזָיו. מָנָה וּמָנָה – וְהִנֵּה בַּצְּרוֹר שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ יוֹסִי – רַק שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה אֱגוֹזִים. רַק שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה? וְהֵיכָן עוֹד שְׁנֵים־עָשָׂר אֱגוֹזִים? תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים חֲסֵרִים! משֶׁה חָזַר וּמָנָה – אוּלַי טָעָה – אַךְ רָאָה כִּי בֶּאֱמֶת חֲסֵרִים לוֹ תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים. מַה קָּרָה?

פִּתְאֹם נִזְכַּר כִּי יוֹסִי הִפְסִיד הַיּוֹם כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה – אוּלַי הִפְסִיד וְלֹא רָצָה לְסַפֵּר? אוּלַי לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים הַחֲסֵרִים?

עַכְשָׁו שָׁכַח אֶת “סֵדֶר־הַיְלָדִים”, שָׁכַח אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת, אֶת הַכֹּל, רַק רָצוֹן אֶחָד הֵרִיץ אוֹתוֹ דֶרֶךְ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְמַטָּה, אֶל שְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים – לְהִפָּרַע מִיּוֹסִי, וְאֶת אֱגוֹזָיו לָקַחַת בַּחֲזָרָה, עַד הָאֱגוֹז הָאַחֲרוֹן, וְשֶׁיֵּדַע לוֹ!

משֶׁה רָץ־רָץ וְדָהַר לְתוֹךְ שְׁכוּנַת־הַצְּרִיפִים. שָׁם הָיָה שֶׁקֶט, וְאוֹר בַּחַלּוֹנוֹת, וּפִתְאֹם לֹא יָדַע אָנָה יִפְנֶה. אַף פַּעַם לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסִי – הֵיכָן הוּא גָר?

הִתְחִיל מְחַפֵּשׂ אַט־אַט, פּוֹסֵעַ בְּשֶׁקֶט וּמֵצִיץ בַּחַלּוֹנוֹת. הַצְּרִיפִים הָיוּ דַלִּים, הַחַלּוֹנוֹת – לְלֹא וִילָאוֹת, וּבַחֲדָרִים דָּלְקוּ מְנוֹרוֹת פְּשׁוּטוֹת, אַךְ הַקִּירוֹת הָיוּ מְסֻיָּדִים וּמַבְהִיקִים, וּמִשְׁפָּחוֹת־מִשְׁפָּחוֹת יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים סְבִיב שֻׁלְחֲנוֹת־הֶחָג, שָׁרוּ שִׁירֵיהֶם, שָׁתוּ יֵינָם וּפָסְחוּ אֶת פִּסְחָם בְּאשֶׁר וּבְשָׂשׂוֹן. משֶׁה הִמְשִׁיךְ לִפְסֹעַ וְלִבּוֹ הוֹלֵם לוֹ, כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ גְרוֹנוֹ. וּמַה יִּהְיֶה אִם גַּם יוֹסִי יוֹשֵׁב כָּךְ עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ? הַאִם יָעֵז לְהִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ חַג מְאֻשָּׁר וְשָׁלֵו כָּל כָּךְ – וְלִצְעֹק פִּתְאֹם, וְלִתְבֹּעַ אֶת אֱגוֹזָיו וּלְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה?

פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֶל צְרִיף דַּל וְנָמוּךְ בִּקְצֵה־הַשְּׁכוּנָה, אוֹר מְעַט בָּקַע מֵחַלּוֹנוֹ הַחוּצָה. משֶׁה קָרַב וְהֵצִיץ – זֶה הָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסִי. הָאֵם יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן, שׁוֹמֵמָה וְנוּגָה, וְיוֹסִי עַל־יַד מִטַּת אִָחִיו הַחוֹלֶה. הִתְבּוֹנֵן משֶׁה הֵיטֵב וְרָאָה כִּי יוֹסִי מְשַׂחֵק עִם אָחִיו הַחוֹלֶה – – – בֶּאֱגוֹזִים, בֶּאֱגוֹזִים הַגְּנוּבִים שֶׁלּוֹ! רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָח הַפָּעוֹט, הַחִוֵּר, הָיָה חָבוּשׁ – אַךְ בְּכָל זֹאת הָיָה מָלֵא עֲלִיצוּת, וּמִפַּעַם־לְפַעַם מָחָא בְּכַפּוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ יוֹסִי מִלְּהָטָיו הַנִּפְלָאִים. הִנֵּה הֶרְאָה יוֹסִי “קוּנְץ־מְקוּנְצָץ” אֶחָד גַּם לְאִמּוֹ – וְחִיּוּךְ רָפֶה חָלַף עַל פְּנֵי הָאִשָּׁה הָעֲגוּמָה שֶׁלְּיַד הַחַלּוֹן.

משֶׁה הִתְחִיל לְהָבִין מָה רוֹאוֹת עֵינָיו: אָבִיו שֶׁל יוֹסִי לֹא חָזַר הַבַּיְתָה לֶחָג, כִּי לֹא יָכֹל, וְלָכֵן כָּל־כָּךְ עָצוּב לָהֶם, וְלָכֵן אֵין הֵם עוֹרְכִים אֶת “הַסֵּדֶר”. הוּא הֵבִין כִּי יוֹסִי לָקַח אֶת אֱגוֹזָיו רַק כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת אָחִיו הַקָּטָן, הַחוֹלֶה, וְכִי הֵם, תְּרֵיסָר הָאֱגוֹזִים הַגְּנוּבִים שֶׁלּוֹ, הִנָּם הַסִּמָּן הַיְחִידִי שֶׁל פֶּסַח בַּבַּיִת הַדַּל הַזֶּה.

הוּא נִזְכַּר כִּי עַל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק מִתְאַסְּפִים כָּל הַיְלָדִים, הוּא נִזְכַּר כִּי לֹא רָצוּ, אֲפִלּוּ, לְצָרֵף אֶת יוֹסִי אֲלֵיהֶם – וּכְלִמָּה גְדוֹלָה מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ. הוּא בּוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁבִּגְלַל תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים קְטַנִּים רָגַז כָּל כָּךְ עַל יְדִידוֹ הַטּוֹב, עַל יוֹסִי, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה מִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַאֲמַצֵּי־כֹּחוֹ לְהָפִיג קְצָת אֶת יְגוֹנָם שֶׁל אִמָּא עֲצוּבָה וְאָח קָטָן חוֹלֶה.

פִּתְאֹם עָלָה בּוֹ רַעְיוֹן. הוּא קָפַץ וְרָץ בַּחֲזָרָה אֶל בֵּין הַבָּתִּים וְהִגִּיעַ לַמִּגְרָשׁ, שֶׁכָּל הַיְלָדִים כְּבָר הָיוּ שָׁם.

“יְלָדִים!” קָרָא קְרִיאָה גְדוֹלָה, “הַקְשִׁיבוּ! אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים כֻּלָּנוּ אֶל יוֹסִי!”

מְהוּמָה קָמָה, וּשְׁאֵלוֹת, וּצְעָקוֹת, וּרְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הִתְרַגֵּז וְרָתַח – אַךְ לְבַסּוֹף הִצְלִיחַ משֶׁה לְסַפֵּר לָהֶם אֶת תָּכְנִיתוֹ, לְסַפֵּר מָה רָאָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסִי, לְסַפֵּר הַכֹּל עַל אָבִיו, וְאָחִיו, וְאִמּוֹ – וּלְאַט־לְאַט, אַחֲרֵי צְעָקוֹת וּמְרִיבוֹת, וְ“לֹא רוֹצֶה”, וְ“דַוְקָא כֵּן רוֹצֶה” – הִסְכִּימוּ כֻּלָּם לִדְבָרָיו, וַאֲפִלּוּ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן נִכְנַע לִפְנֵיהֶם.

משֶׁה רָץ, הֵבִיא אֶת הַ“דְּבָרִים הַטּוֹבִים” שֶׁהֵכִין לְ“סֵדֶר הַיְלָדִים”, אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת הִטְמִין מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ – וְהִצְטָרֵף אֶל הַיְלָדִים אֲשֶׁר הֶעֱבִירוּ אֶת כָּל הַכְּבֻדָּה אֶל הַצְּרִיפִים.

חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ הִתְקָרְבוּ אֶל צְרִיפוֹ שֶׁל יוֹסִי – וְעָמְדוּ. הִסְתַּדְּרוּ בְּשׁוּרָה עָרְפִּית אֲרֻכָּה, וּמשֶׁה, אֲשֶׁר פָּסַע רִאשׁוֹן, קָרַב, וְנִקֵּשׁ עַל הַדֶּלֶת.

בְּבַת־אַחַת נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, כִּי יוֹסִי קָפַץ לְפִתְחָהּ מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב כִּי אַבָּא, אַבָּא שֶׁלּוֹ, בָּא סוֹף־סוֹף. אַךְ לְעֵינָיו נִתְגַּלָּה משֶׁה – וּצְרוֹרוֹ בְּיָדוֹ. לְרֶגַע נִבְהַל יוֹסִי. “אֶת הָאֱגוֹזִים?” שָׁאַל בַּחֲרָדָה.

“לֹא, לֹא! קָרָא משֶׁה בְּשִׂמְחָה. “בָּאנוּ לָחֹג אֶצְלְכֶם אֶת הַסֵּדֶר”. תֵּן לְהִכָּנֵס! חֶבְרָה – אַחֲרַי!”

וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה כְּבָר יָשְׁבוּ כָּל הַיְלָדִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַמְכֻסֶּה מַפָּה־לְבָנָה. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן יָשְׁבָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹסִי, וּבְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – משֶׁה, קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַהַגָּדָה. אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל הָאָח הַקָּטָן קֵרְבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהוּא נִצַּב עַל רַגְלָיו הַפְּעוֹטוֹת וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת זָרְחוּ.

עַל הַשֻּׁלְחָן הָיוּ עֲרוּכִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַיְלָדִים – מַצּוֹת, שׁוֹקוֹלַד, מַמְתַּקִּים, אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת.

אִמָּא שֶׁל יוֹסִי הֶעֶלְתָה יַיִן וּגְבִיעִים – וְהַסֵּדֶר הָיָה עָרוּךְ כְּהִלְכָתוֹ.

יוֹסִי הָיָה מְאֻשָּׁר. אִמּוֹ הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת. הַכֹּל הָיוּ שְׂמֵחִים.

אֲפִלּוּ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הָיָה אוֹכֵל אֶת הַמַּמְתַּקִּים שֶׁלּוֹ בְּמַבָּט מָלֵא שְׂבִיעַת־רָצוֹן, וְאוּלַי הָיָה זֶה לֹא רַק בִּגְלַל הַמַּמְתַּקִּים – אֶלָּא גַם בִּגְלַל זֶה שֶׁעָשׂוּ כֻּלָּם, בֶּאֱמֶת, מַעֲשֶׂה־טוֹב.

משֶׁה עַצְמוֹ קָרָא בְּשִׂמְחָה מִתּוֹך הַ“הַגָּדָה”, הֶרְאָה לַכֹּל אֶת הַצִּיּוּרִים אֲשֶׁר צִיֵּר, וְרַק מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה מֵעִיף אֶת מַבָּטוֹ אֶל צַלַּחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר עָמְדָה בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן וּבְתוֹכָהּ – – – תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים.

יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בְּמַדְרֵגוֹת וְהַשָּׁעָה שְׁעַת בֹּקֶר חָרְפִּית צְלוּלָה וְעַל הַקִּיר מְצֻיָּר הַחַלּוֹן בְּאוֹר־שֶׁל־זָהָב.

יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בְּמַדְרֵגוֹת, נוֹעֵץ שִׁנָּיו בְּתַפּוּחַ עֲסִיסִי שֶׁבְּיָדָיו, מֵצִיץ בַּהֲנָאָה עַל הָרִשּׁוּם הַנִּכָּר שֶׁהִטְבִּיעוּ בּוֹ שִׁנָּיו הַבְּרִיאוֹת, וּבְעוֹד הוּא לוֹעֵס אֶת הַנֵּתַח הָרַעֲנָן וְהַמָּתוֹק, מִתְחַשֵּׁק לוֹ פִּתְאֹם לִשְׁרֹק וְהוּא מְמַהֵר לִבְלֹעַ אֶת הַתַּפּוּחַ, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לָרְחוֹב הוּא כְּבָר שׁוֹרֵק שְׁרִיקָה עַלִּיזָה, וּבָרְחוֹב מְחַכָּה לוֹ מְכוֹנִיתוֹ הַחֲדָשָׁה הַיְרַקְרֶקֶת.

אַגַּב, שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר אֵלִיָּהוּ; אַךְ אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ אֱלִיק וְתָמִיד נִקְרָא לוֹ אֱלִיק, וְאִלּוּ חֲבֵרָיו בַּפַּלְמַ“ח קוֹרְאִים לוֹ אֱלִי. אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ אֱלִיק מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וַחֲבֵרָיו בַּפַּלְמַ”ח קוֹרְאִים לוֹ אֱלִי מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וְהַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁיֵּשׁ צֶבַע שׁוֹנֶה לָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ וְלָאַהֲבָה שֶׁל חֲבֵרָיו. כָּכָה זֶה לִפְעָמִים: יֵשׁ כָּל מִינֵי אֲהָבוֹת בָּעוֹלָם.

כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לַמְּכוֹנִית וּמַתְחִיל לְהִתְעַסֵּק בְּמַפְתְּחוֹתָיו, הוּא נוֹכָח פִּתְאֹם שֶׁעֲדַיִן נֵתַח גָּדוֹל מִן הַתַּפּוּחַ בְּיָדָיו. הוּא חוֹזֵר וְיוֹצֵא מִן הַמְּכוֹנִית וּמַגְנִיב מַבָּט לְמַעְלָה. בּקוֹמָה שְׁלִישִׁית, בַּמִּרְפֶּסֶת, עוֹמֶדֶת אִמָּא וּמְצִיצָה אֵלָיו בִּשְׁתִיקָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע תּוֹקֶפֶת אֶת אֱלִיק הַהַרְגָּשָׁה, כִּי בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ דֵי מוּזָר הַדָּבָר שֶׁבָּחוּר מְגֻדָּל כָּמוֹהוּ בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ כִּמְעַט – אִמָּא עֲדַיִן קָמָה בַּבֹּקֶר, מְכִינָה לוֹ קַקָּאוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ תַּפּוּחַ לַדֶּרֶךְ. אֲבָל אָז הוּא נִזְכָּר שֶׁעַכְשָׁו מִלְחָמָה, וְכִי מַה יְּכוֹלָה אִמָּא לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹצֵא כָּךְ עִם בֹּקֶר – אִם לֹא לְצַיְּדוֹ בְּתַפּוּחַ?

וְאָז מִתְמַלֵּא לִבּוֹ אַהֲבָה כָּזֹאת צוֹבֶטֶת וַחֲרִיפָה אֶל אִמָּא שֶׁלְּמַעְלָה בַּמִּרְפֶּסֶת, וְהוּא קוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, מְשַׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ מֵחַלּוֹנָהּ, מְנַפְנֵף בְּיָדָיו לְאִמָּא וּמֵאִיץ אֶת הַיְרֻקָּה בְּמוֹרַד הָרְחוֹב.

בֹּקֶר חֹרֶף בָּהִיר. מְחוֹג־הַמְּהִירוּת שֶׁל הַמְּכוֹנִית מִתְרוֹצֵץ בֵּין הַסְּפָרוֹת וּמִתְאוֹנֵן בִּפְנֵיהֶם עַל הַמְּהִירוּת הַגְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת. סִבּוּב פֹּה, תַּפְנִית שָׁם, וֶאֱלִיק עִם מְכוֹנִיתוֹ הַיְרֻקָּה טָס כְּבָר בְּפַרְבְּרֵי הָעִיר.

עוֹד הַלַּיְלָה מַפְקִיר אֶת עֶמְדוֹתָיו אַחַת־אַחַת, עוֹד מִתְנַפֶּצֶת מִפַּעַם לְפַעַם אֵיזוֹ יְרִיָּה, וּכְבָר מִתְעוֹרְרִים הַאֲנָשִׁים לַעֲבוֹדָתָם וּלְחַיֵּיהֶם. הִנֵּה פּוֹרֵק רוֹכֵל־הַיְרָקוֹת הַכּוּרְדִי אֶת הַמַּנְדָּרִינוֹת הָאֲדַמְדַּמּוֹת שֶׁלּוֹ מֵעֶגְלָתוֹ הַקְּטַנָּה וַחֲמוֹרוֹ מְכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּקֶלַח נוֹשָׁן שֶׁל כְּרוּב. הִנֵּה עוֹלֶה עָשָׁן מֵאֲרֻבּוֹת, הִנֵּה פּוֹעֵל גּוֹבֵל טִיט בְּפִתְחוֹ שֶׁל בִּנְיָן.

הַדֶּרֶךְ יוֹצֵאת אֶל הַשָּׂדוֹת שֶׁמִּחוּץ לָעִיר. מֵרָחוֹק נִשְׁקָפִים צְרִיחֶיהָ וְגַגּוֹתֶיהָ הָאֲדֻמִּים שֶׁל יָפוֹ. אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹשָׂה הַמְּכוֹנִית בִּמְהִירוּת. אֱלִיק שְׂבַע רָצוֹן מִמְּכוֹנִיתוֹ הַמְשָׁרֶתֶת אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה. הוּא נֶהֱנֶה לְמַרְאֵה חֶלְקוֹת הָאַסְפֶּסֶת שֶׁל מִקְוֵה־יִשְׂרָאֵל וּלְמַרְאֵה הַקּוֹצְרִים הָרִאשׁוֹנִים הָעוֹשִׂים בָּהֶן כְּבָר אֶת מְלַאכְתָּם. וְהִנֵּה שׁוּב הַכְּבִישׁ, וְהִנֵּה הַשַּׁעַר הַמֻּכָּר וְהַוָּתִיק שֶׁל מִקְוֵה־יִשְׂרָאֵל – בְּבִרְכַּת־בֹּקֶר חַמָּה פּוֹתְחִים לְפָנָיו הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַשַּׁעַר.

“אַתָּה רִאשׁוֹן הַיּוֹם, אֱלִי!” הֵם צוֹעֲקִים אֵלָיו, וְהוּא מוֹסִיף כֹּחַ לַמְּכוֹנִית וְעוֹלֶה בְּמַעֲלֵה שְׂדֵרַת הַדְּקָלִים עַד בִּנְיָנֵי בֵּית־הַסֵּפֶר. כַּמָּה יְדוּעָה לוֹ כָּאן כָּל פִּנָּה! הֵן כָּאן, בְּבֵית־סֵפֶר זֶה, בִּלָּה שָׁלשׁ שְׁנוֹת־לִמּוּד מְלֵאוֹת חַיִּים.

הִנֵּה הָעֲלִיָּה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת, בָּהּ כָּבָה פַּעַם הַטְּרַקְטוֹר שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל זוֹחֵל אֲחוֹרַנִּית וְכִמְעַט דָּרַס אֶת טוֹבָה הַטַּבַּחַת. וְהִנֵּה שְׁנֵי הַדְּקָלִים הַיְשִׁישִׁים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם קָשְׁרוּ אֶת הַחֶבֶל עָלָיו הָלַךְ הֲלִיכַת “זִקִּית”. וְהִנֵּה הַמָּגוֹב הַיָּשָׁן, אֲשֶׁר אֶת הַשֵּׁן הַשְּׂמָאלִית הַקִּיצוֹנִית שֶׁלּוֹ שִׁבֵּר בְּעַצְמוֹ בְּעָבְרוֹ אֶת הַכְּבִישׁ.

בֵּין הַבִּנְיָנִים הַשְּׁקֵטִים עָשְׂתָה הַמְּכוֹנִית אֶת דַּרְכָּהּ עַד שֶׁיָּצְאָה שׁוּב אֶל חֻרְשָׁה וּשְׂדֵרָה וְדֶרֶךְ בַּפַּרְדֵּס וְעַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל מַחֲנֵה־הַחַבְרַיָּה.

הַחַבְרַיָּה הָיוּ כְּבָר אַחֲרֵי מִסְדַּר־הַבֹּקֶר, חֲבוּשִׁים מִגְבְּעוֹתֵיהֶם הָרְחָבוֹת, לְבוּשִׁים וּרְכוּסֵי כַּפְתּוֹרִים, מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. בְּשִׂמְחָה קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי אֱלִיק מְפַקְּדָם וְאֶת פְּנֵי יְדִידָתֶָם הַצְּעִירָה – הַמְּכוֹנִית הַיְרֻקָּה.

“אֵיךְ הָיָה, אֱלִי?”

“בִּלִּיתָ יָפֶה?”

“מַה שְּׁלוֹם תֵּל־אָבִיב?”

לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת וְקִבֵּל תְּשׁוּבָה עַל כָּל שְׁאֵלוֹתָיו, הִתְעַנְיֵן לָדַעַת הֵיכָן מוֹטְקֶה, מוֹטְקֶה הַמְשַׁמֵּשׁ לָהֶם נֶהָג בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְתַפְקִידָם. סִפְּרוּ לוֹ כִּי מוֹטְקֶה שָׁכַב אֶתְמוֹל מְאֻחָר לִישׁוֹן, (כָּל הַיּוֹם טִפֵּל בְּאַחַד הַחֲבֵרִים הַחוֹלִים) וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא הֵעִירוּ אוֹתוֹ.

“אֵין דָּבָר, תְּנוּ לַמִּסְכֵּן לִישֹׁן”, קָרָא אֱלִיק. “אֲנִי אוֹבִיל אֶתְכֶם.”

הַחַבְרַיָּה בָּדְקוּ נִשְׁקָם, אֶת הָרוֹבִים וְהַתַּת־מִקְלָעִים, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, וּבַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה יָצְאוּ מֵחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֶל הַכְּבִישׁ, בְּרֹאשׁ שַׁיֶּרֶת־הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֲרֻכָּה אֲשֶׁר הִתְאַסְּפָה בֵּינָתַיִם, בַּדֶּרֶךְ לְמוֹשְׁבוֹת הַדָּרוֹם וְלִירוּשָׁלַיִם.

בֵּין פַּרְדֵּסִים רֵיחָנִיִּים מְנֻמְּרֵי נְקֻדּוֹת־זָהָב נִתְמַתְּחָה הַדֶּרֶךְ וְיָדָיו שֶׁל אֱלִיק נָהֲגוּ אֶת הַמְּכוֹנִית בְּקַלּוּת וּבְעַלִּיזוּת. יוֹם־יוֹם מֵאָז הֵחֵלּוּ הַיְרִיּוֹת בַּדְּרָכִים, חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, “עוֹשֶׂה” אֱלִיק אֶת קֶטַע הַדֶּרֶךְ הַמְסֻכָּן הַזֶּה עִם אֲנָשָׁיו, מוֹבִיל אֶת שַׁיְרוֹת הַנּוֹסְעִים, הַתּוֹצֶרֶת וְהָאַסְפָּקָה, מַבְטִיחַ חַיֵּי אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף וּמֵבִיא אוֹתָם בְּשָׁלוֹם אֶל מְקוֹם מִבְטָחִים.

הַכֹּל כְּבָר מַכִּירִים אוֹתוֹ. נֶהָגֵי־הַמְּכוֹנִיּוֹת, הַנּוֹסְעִים הַקְּבוּעִים, שׁוֹמְרֵי־הַנְּקֻדּוֹת הָעִבְרִיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ. כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת הַבָּחוּר הַגָּבוֹהַּ, בְּהִיר־הַשֵּׂעָר, הַיָּפֶה וְהַמְחַיֵּךְ תָּמִיד.

הַפַּעַם יוֹשֵׁב לוֹ אֱלִיק לְיַד הַהֶגֶה, נוֹשֵׁם בַּהֲנָאָה אֶת אֲוִיר הַבֹּקֶר הַצָּלוּל וּמְהַרְהֵר לוֹ בְּשַׁלְוָה אֶת הִרְהוּרָיו.

הִנֵּה פַּרְדְּסֵי הַכְּפָר הָעַרְבִי, פַּרְדֵּסִים וְתִיקִים וַעֲבֻתִּים, פַּרְדֵּסִים סְבוּכִים וַאֲפֵלִים. הַמַּבָּט נַעֲשָׂה חַד יוֹתֵר, הַיָּד הַנּוֹהֶגֶת נִצְמֶדֶת לַהֶגֶה – מַתְחִיל אֵזוֹר הַסַּכָּנָה.

לְעֵת־עַתָּה – שֶׁקֶט בַּכֹּל. רַק קְרִיאוֹת תַּרְנְגוֹלִים מַגִּיעוֹת מִבֵּין בָּתֵּי־הַכְּפָר הַהוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים עִם טִיסַת־הַמְּכוֹנִית. פִּתְאֹם הִבְחִינוּ עֵינָיו שֶׁל אֱלִיק בְּתִפְרַחַת צְהֻבָּה בְּהִירָה בְּצֵל הַשִּׁטָּה הָרֵיחָנִית הַגּוֹדֶרֶת אֶת הַפַּרְדֵּסִים, תִּפְרַחַת גִּבְעוֹלִים זְקוּפִים וַעֲדִינִים.

“חַמְצִיצִים, חַבְרַיָּה!” קוֹרֵא אֱלִיק בְּשִׂמְחָה וְגַל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת מֵצִיף אֶת לִבּוֹ.

חַמְצִיצִים… וְהִנֵּה בֵּין הָעֵצִים, מֵאֲחוֹרֵי מְשֻׂכַּת־הַשִּׁטָּה הָרֵיחָנִית מַבְחִין הוּא גַם בִּנְקֻדּוֹת הָאֹדֶם שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. י“א בִּשְׁבָט הַיּוֹם, מְהַרְהֵר לוֹ אֱלִיק בְּלִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ נוֹסַעַת כְּבָר בֵּין בָּתֵּי הַכְּפָר. בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים – ט”ו בְּשְׁבָט. וְשׁוּב עוֹלֶה חִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתָיו.

“מָה אַתָּה מְחַיֵּךְ?” שׁוֹאֲלוֹ חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ וְהַתַּת־מִקְלָע בְּיָדָיו.

“כְּלוּם. נִזְכַּרְתִּי…” מֵשִׁיב אֱלִיק בְּקוֹל מְהֻרְהָר. ט“וּ בִּשְׁבָט! הוּא נִזְכַּר בַּיָּמִים שֶׁהָיָה עוֹד בַּגַּן, זָכַר אֶת הַיָּמִים הַבְּהִירִים וְהַיָּפִים שֶׁהַחַג הַזֶּה הָיָה מַעֲנִיק לוֹ שָׁנָה־שָׁנָה. כֵּיצַד הָיוּ הוֹלְכִים בַּשּׁוּרוֹת, סַלְסִלּוֹת עִם מַמְתַּקִּים וּפֵרוֹת בִּידֵיהֶם, וְאֶל מֶשֶׁק־הַפּוֹעֲלוֹת בַּצָּפוֹן טוֹפְפוֹת רַגְלֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת, לְקַבֵּל עֲצִיצִים וּלְקַחְתָּם הַבַּיְתָה אֶל אִמָּא. זָכַר בְּאֵיזוֹ גַאֲוָה הָיָה מֵבִיא אֶת הֶעָצִיץ הַבַּיְתָה וּבְאֵיזוֹ גַאֲוָה הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתוֹ יוֹם־יוֹם וְלֹא הָיָה נוֹתֵן לְאִישׁ לָגַעַת בּוֹ עַד –– עַד שֶׁנִּמְאַס עָלָיו וּדְבָרִים חֲדָשִׁים הֵחֵלּוּ לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ וְהֶעָצִיץ הַמִּסְכֵּן נִתַּן לְרַחֲמֶיהָ וּלְטִפּוּלָהּ שֶׁל אִמָּא. זָכַר אֶת הַיּוֹם בּוֹ הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל כִּתָּתוֹ, כִּתָּה ו', לְהִשְׁתַּתֵּף בַּנְּטִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל שְׂדֵרוֹת־הַקֶּרֶן־הַקַּיֶּמֶת – אֵיזֶה הָמוֹן חוֹגֵג! אֵיזֶה שְׁתִילִים גְּדוֹלִים וְנֶהְדָּרִים! אֵיזֶה מַעְדְּרִים, מַגְרֵפוֹת, מַשְׁפְּכִים! וּלְאַחַר הַנְּטִיעָה, זוֹכֵר הוּא, עָלָה מוֹרֶה אֶחָד וְנִצַּח עַל מַקְהֵלַת־בָּנוֹת וְעַל תֵּל שֶׁל עָפָר הִתְרַחֵשׁ הַדָּבָר. פִּתְאֹם הִתְמוֹטֵט הַתֵּל שֶׁמִּתַּחַת לַמּוֹרֶה הַמְנַצֵּחַ וְהַלָּה, בְּעוֹד יָדָיו מִתְנוֹפְפוֹת בָּאֲוִיר, קָרַס וְנָפַל אָחוֹרָה! כַּמָּה צָחַק אָז, כַּמָּה צָחַק! וְאֵיךְ הִתְרָעֲמָה עָלָיו אִמָּא שֶׁאָסוּר לִצְחֹק עַל דָּבָר כָּזֶה, וְ”לֹא יָפֶה" לִצְחֹק עַל אָדָם שֶׁנָּפַל, וְאֵיךְ, בְּכָל זֹאת, לֹא יָכְלָה גַם הִיא לִכְבּשׁ אֶת צְחוֹקָהּ, אֵיךְ הִתְגַבֵּר אָז צְחוֹקוֹ וְכָל הַקָּהָל הִתְחִיל גַּם הוּא לִצְחֹק, וְהַמּוֹרִים הִצְטָרְפוּ אֵלָיו, וְהָאִמָּהוֹת וְהַמַּקְהֵלָה, וּבְסוֹף הִתְנָעֵר הַנּוֹפֵל בְּעַצְמוֹ וְצָחַק גַּם הוּא, וְצָחַק וְחָזַר וְעָמַד – וְהִמְשִׁיךְ לְנַצֵּחַ, וְהַמַּקְהֵלָה שָׁרָה, וְיוֹם נִפְלָא וְנֶהְדָּר הָיָה.

יָצְאָה הַמְּכוֹנִית מִן הַכְּפָר.

“תָּצִיץ”, אוֹמֵר אֱלִיק לִשְׁכֵנוֹ, “אֵיךְ הַשַּׁיָּרָה. בְּסֵדֶר?”

הַלָּה מֵצִיץ אָחוֹרָה. “בְּסֵדֶר,” מְסַנֵּן מִבֵּין שִׁנָּיו וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.

מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ – שְׂדוֹת־בּוּר. פֹּה וָשָׁם כִּתְמֵי דֶשֶׁא, מְשֻׂכּוֹת שֶׁל צָבָר, סִיעוֹת־סִיעוֹת שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת, וּבַתְּעָלוֹת חַמְצִיצִים.

אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, זוֹכֵר אֱלִיק, אָהַב אַבָּא לָקַחַת אוֹתָם, אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו, עוֹד בִּהְיוֹתָם פְּעוּטִים.

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הָיְתָה אִמָּא מְצַיֶּדֶת אוֹתָם בְּפַת וּבִפְרִי לַאֲרֻחַת־עֶשֶׂר, וְעַל גַּבֵּי אוֹפָנָּיו שֶׁל אַבָּא, זֶה מִלְּפָנִים וְזֶה מֵאָחוֹר – הָיוּ יוֹצְאִים לְטַיֵּל בַּכְּבִישִׁים, בְּשָׂדוֹת, בַּכְּפָרִים.

בְּמָקוֹם זֶה, מִתַּחַת לְאוֹתָהּ שִׁקְמָה (הִנֵּה הִיא עוֹד שָׁם בִּקְצֵה הַשָּׁדֶה) הָיוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחָתָם. פַּעַם הִתְחָרָה עִם אָחִיו: מִי יֶאֱסֹף יוֹתֵר כַּלָּנִיּוֹת לְאִמָּא? מֶה עָשָׂה אֱלִיק, שֶׁשּׁוֹבָב גָּדוֹל הָיָה כְּבָר אָז? הֶחְלִיט וְחָדַר לְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ. הֲמוֹנֵי־הֲמוֹנִים שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת מָצָא שָׁם. חָפֵץ לַעֲמֹד מִקְּטֹף – וְלֹא יָכֹל. עוֹד הוּא מְכַלֶּה אֶת חֲמָתוֹ בְּסִיעָה אַחַת וְהִנֵּה הִתְגַּלְּתָה לְפָנָיו אַחֶרֶת, יָפָה וַעֲשִׁירָה שִׁבְעָתַיִם; עוֹד הוּא מַעֲמִיק בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס וְתָר אַחֲרֵי תְּרֵיסַר כַּלָּנִיּוֹת אֵלֶּה, וְהִנֵּה מִתְגַּלֶּה לְפָנָיו אוֹצָר בָּלוּם שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת בְּפִנָּה אַחֶרֶת, עֲמֻקָּה יוֹתֵר. הַצְּרוֹר הָאָדֹם הֶחָבוּק לוֹ בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית הָלַךְ וְגָדַל מֵרֶגַע לְרֶגַע וּכְבָר לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַקִּיפוֹ, וּפִתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה בּוֹדֵד הוּא, וְאֶת הַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב, וְהָעֵצִים מִסָּבִיב סְבוּכִים וְשׁוֹתְקִים, וּמִכָּל עֵבֶר וּמִכָּל צַד – עֵצִים וְעֵצִים וְעֵצִים, מִפַּעַם לְפַעַם חֲבָטַת תַּפּוּחַ הַנּוֹפֵל אַרְצָה אוֹ נֶפֶץ זְרָדִים מֵאֵי־שָׁם…

פַּחַד נוֹרָא תְּקָפָהוּ! מַה יִּהְיֶה? רָצָה לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַכַּלָּנִיּוֹת, לָנוּס, לְהִמָּלֵט, אַךְ מִיָּד הֶחְלִיט שֶׁעַל הַכַּלָּנִיּוֹת לֹא יְוַתֵּר, וּבַתַּחֲרוּת בֵּינוֹ וּבֵין אָחִיו – הוּא יִהְיֶה הַמְּנַצֵּחַ. חָבַק אֶת הַפְּרָחִים אֶל חָזֵהוּ בְּיֶתֶר־עֹז וְהִתְחִיל תָּר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ בַּחֲזָרָה.

דֶּרֶךְ מָרָה וַעֲצוּבָה הָיְתָה זוֹ! לֹא פַּעַם מָעַד וְנָפַל בַּתְּעָלוֹת, אֶת בִּרְכָּיו חִבֵּל, אֶת יָדָיו פָּצַע, אֶת פָּנָיו שָׂרַט בְּעַנְפֵי־הָעֵצִים הַסְּבוּכִים, אַךְ קוֹל לֹא הוֹצִיא וְדִמְעָה לֹא עָמְדָה בְּעֵינָיו. בְּעַקְשָׁנוּת וּבְרַגְלַיִם קְטַנּוֹת פִּלֵּס לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ הַחוּצָה אֶל הָאוֹר, אֶל אַבָּא, אֶל הַשִּׁקְמָה.

פִּתְאֹם שָׁמַע קְרִיאוֹת. הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ. רָצָה לְהָשִׁיב – וְאֵין קוֹל. גְּרוֹנוֹ חָנוּק מֵהִתְרַגְּשׁוּת. רָץ בְּכִוּוּן הַקְּרִיאוֹת. מִמְּקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאוּ. הִנֵּה קְרִיאָתוֹ שֶׁל אַבָּא, הִנֵּה קְרִיאַת אָחִיו.

פִּתְאֹם הִגִּיעַ לִמְשֻׂכַּת־גָּדֵר. הֵצִיץ בַּעֲדָהּ – הַכְּבִישׁ. וּמֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ, הַרְחֵק – הַשִּׁקְמָה. אֵיזוֹ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה עָשָׂה! הִשְׁתּוֹפֵף אֱלִיק, חָתַר בְּתוֹךְ הַמְּשֻׂכָּה, קָרַע אֶת חֻלְצָתוֹ וְאֶת מִכְנָסָיו, יָצָא לַכְּבִישׁ, רָץ וְנָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא.

אָז, רַק אָז, פָּרַץ הַבְּכִי הַגָּדוֹל, וְאָז רַק רָאָה כִּי מִכָּל צְרוֹר־הַכַּלָּנִיּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה רַק דַּיְסָה אֲדַמְדֶּמֶת־שְׁחוֹרָה שֶׁל פְּרָחִים מְמֹעָכִים וּמְרֻפָּטִים.

“אֵין דָּבָר, יַלְדִּי שֶׁלִּי,” נִחֲמוֹ אַבָּא וְלִטְּפוֹ, “אֵין דָּבָר אֱלִיקִי – אַתָּה הַמְּנַצֵּחַ, אַתָּה, אַתָּה…”

וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָיוּ כֻּלָּם “נוֹרָא” שְׂמֵחִים, וּבַאֲרֻחַת־הַצָּהֳרַיִם נָתְנָה לוֹ אִמָּא הוֹסָפָה גַם מִקֻּרְקְבַן־הָעוֹף וְגַם מֵהַלִּפְתָּן.

הַשַּׁיָּרָה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם וּבַמּוֹשָׁבָה הָעִבְרִית כְּבָר חִכְּתָה לָהֶם שַׁיָּרָה אַחֶרֶת, הַנּוֹסַעַת בְּכִוּוּן הָפוּךְ, הָעִירָה. אֱלִיק נָתַן לַחַבְרַיָּה שֶׁלּוֹ “חֹפֶשׁ” קָצָר שֶׁל כַּמָּה דַקּוֹת, שֶׁיַּחְטְפוּ כּוֹס־מִיץ וִיעַשְּׁנוּ סִיגָרִיָּה – וְאַחַר־כָּךְ הִזְעִיקָם שׁוּב אֶל הַמְּכוֹנִית, הֵנִיעָהּ, וּבְרֹאשׁ הַשַּׁיָּרָה יָצָא שׁוּב לַדֶּרֶךְ.

בֵּינָתַיִם עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ וּפְנֵי הָעוֹלָם אוֹרוּ. מִתּוֹךְ הַפַּרְדֵּסִים הִבְהִיקוּ תַּפּוּחֵי־הַזָּהָב, וְהַכַּלָּנִיּוֹת, דּוֹמֶה, הָיוּ אֲדֻמּוֹת שִׁבְעָתַיִם… רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה כְּנֶגֶד הַפָּנִים וְזִמְזְמָה חֶרֶשׁ בֵּין הַזְּגוּגִיּוֹת. מַצַּב־הָרוּחַ הָיָה מְצֻיָּן. אֶלִיק פִּזֵּם לוֹ מִזְמוֹר קַל בֵּין שִׁנָיו וּשְׁכֵנוֹ לִוָּהוּ בִּנְקִישַׁת אֶצְבַּע עַל קָנֵהוּ שֶׁל הַתַּת־מִקְלָע…

עַכְשָׁו חָשַׁב לוֹ אֱלִיק, בִּמְקוֹם שֶׁרָאִיתִי קֹדֶם אֶת הַכַּלָּנִיּוֹת אֲנִי עוֹצֵר לְרֶגַע אֶת הַמְּכוֹנִית, קוֹפֵץ וְקוֹטֵף לִי כַּמָּה מֵהֶן. אָמְנָם הַדֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת, וּשְׂדֵה הַכַּלָּנִיּוֹת סָמוּךְ לַכְּפָר הָעַרְבִי, אֲבָל בְּכָל זֹאת, לְרֶגַע אֶחָד, רַק לְרֶגַע אֶחָד… וְהַפַּעַם חוֹשֵׁב אֱלִיק עַל כַּלָנִּיּוֹת לֹא רַק בִּשְׁבִיל אִמָּא אֶלָּא גַם בִּשְׁבִיל נַעֲרָה אַחַת. שֶׁהֲרֵי כַּיָּדוּעַ יֵשׁ לוֹ כְּבָר חֲבֵרָה לַבָּחוּר, וְהִיא קָמָה וַדַּאי זֶה עַתָּה מִשְׁנָתָהּ וְיוֹצֵאת וַדַּאי אֶל הַחַלּוֹן, מִשְׁתָּאָה אֶל הַיּוֹם הַיָּפֶה וּמְבָרֶכֶת בִּלְבָבָהּ אֶת זֶה הַנּוֹסֵעַ בֵּין הַסַּכָּנוֹת בְּיוֹם כָּל־כָּךְ יָפֶה…

הַמְּכוֹנִית עָקְפָה אֶת הַסִּבּוּב הַגָּדוֹל וּפָנְתָה בִּמְהִירוּת לְצַד תֵּל־אָבִיב, וְכָל הַשַּׁיָּרָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. הַמְּכוֹנִית הִתְקָרְבָה לַכְּפָר, שׁוּב אוֹתָהּ הַמְּתִיחוּת, הַמַּבָּט מַחֲרִיף, כַּף הַיָּד נִצְמֶדֶת אֶל הַהֶגֶה. הִנֵּה שְׁדֵה־הַכַּלָּנִיּוֹת, אַחֲרָיו בָּתֵּי־הַכְּפָר הָרִאשׁוֹנִים. כָּאן, לְפָנֵינוּ סָמוּךְ בְּיוֹתֵר, חֻרְבָּה שֶׁל בְּאֵר יְשָׁנָה…

וּפִתְאֹם…

הַמְּכוֹנִית נֶעֱצְרָה בַּחֲרִיקָה. יְרִיּוֹת. אֵשׁ פָּרְצָה מִן הַמְּכוֹנִית. אֱלִיק מְזַנֵּק הַחוּצָה.

“קִפְצוּ. תִּפְסוּ עֲמָדוֹת. אֵשׁ!” הוּא צוֹעֵק.

הַשַּׁיָּרָה כֻּלָּהּ מְמַהֶרֶת לַעֲבֹר. אֱלִיק עִם חֲבֵרָיו תָּפְשׂוּ עֲמָדוֹת. הֵם מְשִׁיבִים אֵשׁ. כְּנֻפְיַת הַמִּתְנַפְּלִים הִיא, כַּנִּרְאֶה, גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

אֱלִיק מֵעִיף עֵינָיו בַּשַּׁיָּרָה: מְכוֹנִית אַחֲרֵי מְכוֹנִית מַצְלִיחוֹת לַעֲבֹר אֶת תְּחוּם הָאֵשׁ. הַחַבְרַיָּה עוֹבְדִים כְּמוֹ שֵׁדִים. מַצְלִיחִים לְהַשְׁתִּיק לְכַמָּה רְגָעִים אֶת יְרִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעַרְבִים. פִּתְאֹם הִתְפּוֹצֵץ מַשֶּׁהוּ בַּמְּכוֹנִית וְהִיא הִתְלַקְּחָה כֻּלָּהּ.

“טַנְק הַבֶּנְזִין, לַעֲזָאזֵל!” לוֹחֵשׁ אֱלִיק וּמִיָּד מוֹסִיף: “הַרְבִּיצוּ, חֶבְרָה!”

הַקְּרָב הוֹלֵךְ וְקָשֶׁה. מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ מַבְחִין אֱלִיק בִּשְׂדֵה הַכַּלָּנִיּוֹת. כַּלָּנִיּוֹת יָפוֹת, אֲדֻמּוֹת. בַּפַּרְדֵּס הַזֶּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹרִים – תָּעָה בְּיַלְדוּתוֹ, לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה אוּלַי. הִנֵּה שָׁם מֵרָחוֹק הַשִּׁקְמָה. כְּנֻפְיַת הָעַרְבִים מְנַסָּה לְהִתְקָרֵב, הָאֵשׁ שֶׁלָּהּ נַעֲשֵׂית יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְסֻכֶּנֶת. אֱלִיק שׁוֹלֵף רִמּוֹן מֵחֲגוֹרָתוֹ, מוֹצִיא אֶת הַנִּצְרָה, מִתְרוֹמֵם לְרֶגַע – וּמְטִילוֹ.

הַנֶּפֶץ הָאַדִּיר מְשַׁתֵּק שׁוּב אֶת יְרִיּוֹת הָעַרְבִים, אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה זְמַן הֵן מִתְחַדְּשׁוֹת, וּמִכִּוּוּן אַחֵר. אַחַד הַבַּחוּרִים נִפְצַע. צָרִיךְ לְהִסּוֹג, חוֹשֵׁב אֱלִיק, אֲבָל לְאָן? הַמְּכוֹנִית בּוֹעֶרֶת. הַכְּבִישׁ גָּלוּי, מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שְׂדֵה־בּוּר פָּתוּחַ.

“חֶבְרָה,” הוּא צוֹעֵק לַחֲבֵרָיו, נַחֲזִיק כָּאן מַעֲמָד בִּתְעָלוֹת הַכְּבִיש עַד שֶׁתָּבוֹא תִּגְבֹּרֶת."

הַחַבְרַיָּה מַשְׁלִיכִים עוֹד רִמּוֹן וְעוֹד רִמּוֹן. חֻרְבַּת־הַבְּאֵר נֶהֱרֶסֶת כָּלִיל, אֲבָל בֵּינְתַיִם הִצְטָרֵף כַּנִּרְאֶה כָּל הַכְּפָר לַיְרִיּוֹת. הָאֵשׁ הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת – – – הִנֵּה שָׁם מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. אֱלִיק מֵטִיל עוֹד רִמּוֹן. לַעֲזָאזֵל, קִבֵּל כַּדּוּר בַּיָּד! מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. הַיּוֹם כְּבָר לֹא נַסְפִּיק לִקְטֹף מֵהֶן, אֲבָל אֵין דָּבָר. עוֹד נָבוֹא לְכָאן וְנִקְטֹף כַּלָּנִיּוֹת, בְּכָל הָאָרֶץ נִקְטֹף כַּלָּנִיּוֹת, יְלָדִים וְאָבוֹת וְאִמָּהוֹת, כְּכָל שֶׁנִּרְצֶה וְכַמָּה שֶׁנִּרְצֶה – – – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. הַמְּרַצְּחִים הָאֵלֶּה מִתְקָרְבִים שׁוּב פַּעַם. נִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. חַבְרַיָּה – מֻכְרָחִים לְהִתְגַּבֵּר. הַחֲזִיקוּ מַעֲמָד!

שָׁם, מֵעֵבֶר לַכְּבִיש – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. רוֹאִים הֵיטֵב. רוֹאִים?

שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. בְּלִי סָפֵק אֵינֶנִּי טוֹעֶה; שָׂדֵה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת, אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם. אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה, אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ קָטַפְתִּי וּמִמֶּנּוּ עוֹד אֶקְטֹף. אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה וְאוֹתָן הַכַּלָּנִיּוֹת. וַדַּאי, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם… עוֹד אֶקְטֹף…

בְּאֶחָד מִפַּרְדְּסֵי רָמַת־גַּן, לְרַגְלֵי הַגְּבָעוֹת, הָיְתָה פִּנַּת־סְתָרִים אַחַת נֶחְמָדָה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עַל יַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִכָּל פּנָּה אַחֶרֶת בַּשְּׁכוּנָה. בְּאֶמְצַע הַפַּרְדֵּס הָיָה מַעֲרֶה קָטָן וּבוֹ שְׁתֵּי שִׁקְמִים יְשִׁישׁוֹת, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה עֲצֵי־בַּנָּנוֹת נְמוּכִים וְרַחֲבֵי עָלִים, תּוּת אֶחָד גָּבוֹהַּ וְכַמָּה וְכַמָּה שְׁקֵדִיּוֹת צְנוּמוֹת הָעוֹטְרוֹת אֶת הַחֶלְקָה. חֲבִיבוֹת מִכֹּל הָיוּ כַּנִּרְאֶה הַבַּנָּנוֹת, כִּי עַל כֵּן נִקְרָא שֵׁם הַפִּנָּה: “פִּנַּת־הַבַּנָּנוֹת”.

שְׁאוֹן הַכְּבִיש לֹא הִגִּיעַ עָדֶיהָ, גַּם אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים לֹא הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ.

וּמִגָּבְהָהּ שֶׁל צַמֶּרֶת הַתּוּת אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר וְלִרְאוֹת אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּהּ.

שְׁלשָׁה הָיוּ מְצוּיִים בַּפִּנָּה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים: אַבְרָהָם, צַפְרִירָה וְרָמִי.

הֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁעוֹת רַבּוֹת, בִּשְׁעַת הַלִּמּוּדִים וְאַחֲרֵי שְׁעוֹת־הַלִּמּוּדִים, בְּצֵל אִילָנוֹתֵיהֶם הַחֲבִיבִים וְשׁוֹמְרִים בְּשַׁקְדָּנוּת אֶת עִתּוֹתָיו שֶׁל כָּל פְּרִי וּפְרִי, לְמַעַן יְכַוְּנוּ אֶת הַשָּׁעָה לֵהָנוֹת מִטּוּבוֹ הָרַב.

שְׁמוּעָה נִתְהַלְּכָה בֵּין הַתַּלְמִידִים, כִּי פַּרְדֵּס זֶה עָזוּב הוּא וְאֵין לוֹ בְּעָלִים, אַךְ דַּוְקָא אַבְרָהָם הוּא שֶׁהָיָה טוֹעֵן תָּמִיד, כִּי יֵשׁ וְיֵשׁ לוֹ לַפַּרְדֵּס בְּעָלִים וְהוּא רַק נִרְאֶה כְּעָזוּב, וּמוּטָב לְהַשְׁגִּיחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, וְעוֹד יָבוֹא יוֹם וּבַעַל הַפַּרְדֵּס יוֹפִיעַ, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא יִתָּפֵשׂ בְּכַפּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה אַזְהָרוֹת מֵאַזְהָרוֹת שׁוֹנוֹת.

עֶרֶב אֶחָד, מִשֶּׁסָּר אַבְרָהָם לְבַדּוֹ אֶל פִּנַּת טִפּוּחָיו הַחֲבִיבָה, רָאָה וְהִנֵּה אֶשְׁכּוֹל שֶׁל פִּרְחֵי־בַּנָּנוֹת עוֹמֵד לְהִפָּתַח. הוּא הֶחְלִיט לֹא לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַחֲבֵרָיו, לְהַשְׁכִּים קוּם וְלָבוֹא לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר – וְלִזְכּוֹת רִאשׁוֹן בַּצּוּף הַמָּתוֹק וְהַמְשַׁכֵּר שֶׁל פִּרְחֵי הַבַּנָּנָה.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה גַם רָמִי נְטוּל מְנוּחָה עַד שֶׁסָּר אֶל הַפַּרְדֵּס. גַּם הוּא רָאָה אוֹתוֹ דָבָר. גַּם הוּא הֶחְלִיט לֹא לְגַלּוֹתוֹ לְאִישׁ.

וְצַפְרִירָה נִזְכְּרָה פִּתְאֹם, כִּי שָׁכְחָה אֶת מִטְפַּחַת־רֹאשָׁהּ הַצִּבְעוֹנִית תַּחַת אַחַד הָעֵצִים, וְעוֹד לִפְנֵי בּוֹא הַלַּיְלָה הִסְפִּיקָה גַם לִמְצֹא אֶת מִטְפַּחְתָּהּ, גַם לִרְאוֹת אֶת פִּרְחֵי הַבַּנָּנָה וְגַם לְהַחְלִיט לְהַשְׁכִּים קוּם וְלֹא לְגַלּוֹת לְאִישׁ.

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר קַיִץ צַח וְרַעֲנָן, נִפְגְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּפִנַּת הַחֶמֶד.

עָמְדוּ שָׁעָה קַלָּה נִרְגָּשִׁים וּתְמֵהִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה – עַד שֶׁפָּרְצָה פִּתְאֹם צַפְרִירָה בִּצְחוֹק וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֶיהָ. הִתְנַפְּלוּ כֻּלָּם עַל אֶשְׁכּוֹל הַבַּנָּנָה הַכָּבֵד וְהָאָרֹךְ, קָטְמוּ אֶת פְּרָחָיו הָרֵיחָנִיִּים וּבָלְעוּ בְּתַאֲוָה וּבְשִׂמְחָה אֶת דְּבַשׁ צוּפוֹ הַמָּתוֹק.

“נֹפֶת צוּפִים!”

“הֲכִי אַחְסַן שֶׁבָּעוֹלָם!”

“הַלְּוַאי שֶׁהָיָה לִי אֶשְׁכּוֹל אָרֹךְ כְּמוֹ הַכְּבִישׁ…”

“כְּמוֹ הַכְּבִישׁ עַד יְרוּשָׁלַיִם…”

הֵם קָטְפוּ גַם שְׁקֵדִים יְרֻקִּים, רַכִּים וּנְעִימִים לִלְעִיסָה, מָצְאוּ עוֹד כַּמָּה תּוּתִים שְׁחוֹרִים עַל עֵץ־הַתּוּת הַגָּבוֹהַּ, וּמַה שֶּׁנִּפְלָא מִכֹּל: הַשִּׁקְמִים – פֵּרוֹתֵיהֶן הַקְּטַנִּים־עֲגַלְגַּלִּים הִשְׁחִירוּ, נַעֲשׂוּ יָפִים לְמַאֲכָל, וּשְׁלשֶׁת יְדִידֵינוּ הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם, טִפְּסוּ בִּזְרִיזוּת עַל הָעֲנָפִים הָעֲגֻלִּים וְהָעָבִים, בָּלְעוּ וּמִלְּאוּ אֶת פִּיּוֹתֵיהֶם וְהִפְרִיחוּ קְרִיאוֹת מֵעָנָף לְעָנָף – וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים עַד מְאֹד.

לוּ הָיוּ צַפְרִירָה אוֹ רָמִי מְעִיפִים עַיִן אֶל חֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר, הָיוּ רוֹאִים כִּי הַלִּמּוּדִים הֵחֵלּוּ כְּבָר מִזְּמַן – אַךְ בְּרֹב פַּחֲזוּתָם לֹא נָתְנוּ דַעְתָּם עַל הַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע נֶפֶץ חַד עַל יָדָם, כְּקוֹלוֹ שֶׁל עָנָף הַנִּשְׁבָּר. בְּהַפְנוֹתָם אֶת עֵינֵיהֶם, נִתְגַּלָּה בֵּין עֲצֵי הֶהָדָר, עוֹמֵד נִשְׁעָן עַל עַנְפֵי הַעֵצִים, מִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שׁוֹתֵק, בְּיָדוֹ מַקֵּל עָבֶה – אִישׁ!

“בַּעַל הַפַּרְדֵּס!” הִשְׁמִיעַ אַבְרָהָם צְעָקָה וְתֵכֶף הָיָה עַל הָאֲדָמָה.

“קִפְצִי, צַפְרִירָה!” זָעַק רָמִי, וְהוּא הִתְרַשְׁרֵשׁ וְהֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הָעֲנָפִים וְטָס בְּעִקְּבוֹת אַבְרָהָם. צַפְרִירָה לֹא פִּגְרָה הַרְבֵּה…

הָאִישׁ מִהֵר לָצֵאת מִמַּחֲבוֹאוֹ.

“חַכּוּ, אַל תִּפְחֲדוּ…”

הוּא חִיֵּךְ וּפָסַע אֶל עֵבֶר הָאִילָנוֹת, הִבִּיט בָּהֶם בְּאַהֲבָה רַבָּה, הֶחֱלִיק אֶת גִּזְעָהּ הַמְחֻסְפָּס שֶׁל הַשִּׁקְמָה וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם יְדִידִים יְקָרִים שֶׁזֶּה רַבּוֹת־רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לֹא רָאָה אוֹתָם.

“בָּרְחוּ הַפּוֹחֲחִים”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵעַ אַט־אַט בֵּין הָאִילָנוֹת. “כָּךְ הֵם לוֹמְדִים בְּיָמֵינוּ… בִּמְקוֹם לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה וּלְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה… פִּנּוֹת סְתָרִים חָמְדוּ לָהֶם… פְּרִי מְגָדִים חָשְׁקָה נַפְשָׁם… חַה־חַה… וּרְאֵה אֵיךְ נִבְהֲלוּ מִפָּנַי… נוּ־נוּ…”

הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁגּוּפוֹ הָיָה חָסֹן וּפָנָיו מְלֵאִים וּגְלוּיִים וְעֵינָיו טוֹבוֹת וּמְצֻמְצָמוֹת מְעַט מִפְּנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר – הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה בַּעַל־הַפַּרְדֵּס, לֹא וָלֹא.

בַּיִת הָיָה לוֹ בִּמְרוֹמֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה. בֹּקֶר וָעֶרֶב הִשְׁגִּיחַ בְּיַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁהֵם חָשִׁים בִּזְרִיזוּת רַבָּה וּבְהִתְלַהֲבוּת אֶל תּוֹךְ הַפַּרְדֵּס, וְתָמֵהַּ הָיָה לָדַעַת מַה מָּצוּי שָׁם שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם בְּכֹחַ כָּזֶה…

בְּבֹקֶר צַח זֶה רָאָה וְהִנֵּה מַשְׁכִּימִים וְמִתְגַּנְּבִים שְׁנֵי נְעָרִים וְנַעֲרָה אַחַת חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ. הַשָּׁעָה הָיְתָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד וְסַקְרָנוּתוֹ תָּקְפָה עָלָיו בְּיוֹתֵר. גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לָצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם.

הוּא יָרַד בִּשְׁבִילֵי הַפַּרְדֵּס, פָּסַע חֶרֶשׁ לְבַל יַפְרִיעַ לַיְלָדִים בְּמִשְׂחָקָם – עֲדַיִן לֹא יָדַע מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם – עַד שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ פִּתְאֹם מוּל אִילָנֵי הַפְּרִי, הַיְלָדִים הַמִּשְׁתַּעַשְׁעִים, נֹפֶת צוּף הַפֵּרוֹת וְהָעֲלִיצוּת הָרַבָּה הַמְטַפֶּסֶת בְּרַגְלַיִם זְרִיזוֹת עַל עַנְפֵי הָעֵצִים.

הוּא עָמַד כָּךְ שָׁעָה רַבָּה, הִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט אֶל שַׁעֲשׁוּעֵי הַיְלָדִים וְנַפְשׁוֹ לֹא יָדְעָה שָׂבְעָהּ. לְבַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְהִתְגַּלּוֹת, לְבָרֵךְ אֶת הַיְלָדִים לְשָׁלוֹם, לָשִׂיחַ עִמָּם שִׂיחָה קַלָּה, נִתְנַפֵּץ אוֹתוֹ עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלוֹ – וְהַיְלָדִים נִמְלְטוּ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם.

הוּא שָׁהָה זְמַן מָה בֵּין אִילָנֵי הַפְּרִי, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְשָׂם פָּנָיו אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה. שָׁעָה רַבָּה צָעַד וְעָלָה אֶל בֵּיתוֹ – וְלִבּוֹ הָיָה תָּפוּשׂ כָּל הָעֵת בְּהִרְהוּרִים רַבִּים.

הוּא זָכַר אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ, אֶת פַּרְבַּר־הַזַּפָּתִים בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר – כַּמָּה הָיָה מְחַבֵּב אֶת הָאִילָנוֹת הַמְּעַטִּים שֶׁגָּדְלוּ בְּחוּצוֹת הַפַּרְבָּר! זָכַר אֶת הַלִּבְנֶה הָרַעֲנָן וְהַיְפֵהפֶה אֲשֶׁר גָּדַל בִּשְׁכֵנוּת לַחֲצַר אָבִיו. הוּא הָיָה מַטֶּה אֶת עֲנָפָיו עַל סְבִיבוֹתָיו עַד כִּי רַבִּים מֵהֶם הָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ, בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי. יֶלֶד צָנוּם וּפָעוּט הָיָה אָז, וּכְשֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַגִּיעַ אֶל גִּזְעוֹ הָרַךְ, הַלָּבָן, הָעֲסִיסִי – הָיָה צָרִיךְ לִדְחֹק עַצְמוֹ בֵּין מוֹטוֹת הַגָּדֵר. אֵיךְ נִלְכַּד פַּעַם וְלֹא נֶחֱלַץ עַד שֶׁבָּא אַבָּא וּמְשָׁכָהוּ! וְאֵיךּ מִלְּאוּ פִּיהֶם צְחוֹק אַחַר־כָּךְ! כֵּן, אַבָּא… אַבָּא… וְאוֹתוֹ טְלָלוֹן עָבֹת וּמַצֵל, כְּבַד שָׁנִים וָעֳפָאִים שֶׁהָיָה נִצָּב בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב כְּאִלּוּ מַפְסִיק נְשִׁימָתָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים וְאוֹמֵר: “בָּרְכוּנִי שֶׁאֲנִי כָּאן הָעִקָּר.” אִילָן זָקֵן הָיָה. כַּמָּה שָׁעוֹת רַבּוֹת הָיָה יוֹשֵׁב בֵּין עֲנָפָיו, נָתוּן לַהֲזָיוֹת וְלַחֲלוֹם. מַמָּשׁ… מַמָּשׁ כְּמוֹ הַנְּעָרִים הַלָּלוּ כָּאן… מַמָּשׁ כְּמוֹתָם…

הָאִישׁ בַּעַל הַמַּקֵּל הִגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וְהִשְׁקִיף עַל הַפַּרְדֵּסִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אֶת בֵּיתוֹ מֵעֲבָרִים. מֵעַל הַגְּבָעוֹת הִלְבִּינוּ בִּצְנִיעוּת בָּתִּים קְטַנִּים. מְכוֹנִיּוֹת הָיוּ מְהַלְּכוֹת בַּכְּבִישִׁים וּלְעֻמָּתָן סָפֵק־שֶׁל־עָבִים בָּרָקִיעַ, בֹּקֶר צַח וְרַעֲנָן, בֹּקֶר מִבָּקְרֵי אֶרֶץ־יִשְׁרָאֵל, בֹּקֶר בְּתוֹךְ פַּרְדְּסֵי רָמַת־גַּן…

עֵינָיו כְּמוֹ נִצְטָעֲפוּ. הַזִּכְרוֹנוֹת לֹא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ. לְמַרְאֵה הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים כָּאן לְמַטָּה, בְּפִנַּת־הַבַּנָּנוֹת, צָפָה וְעָלְתָה לְפָנָיו כָּל יַלְדוּתוֹ. כַּמָּה דַל וְעָלוּב הָיָה פַּרְבַּר־הַזַּפָּתִים בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר מוּל זֶה הָעשֶׁר וְזֶה הַלִּבְלוּב. אֲבָל כַּמָּה בְּרוּכִים הָיוּ בְּכָל זֹאת יְמֵי הַיַּלְדוּת, וְכַמָּה טוֹב שֶׁיַּלְדֵי יִשְׂרָאֵל יַלְדוּתָם עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם כְּבָר כָּאן, בָּאָרֶץ, בְּאוֹר הַחַמָּה הַזֶּה, בְּחֵיק הַצְּמִיחָה הַזֹּאת… מִבֵּית הָרַבִּי הָיוּ מִתְחַמְּקִים (כְּמוֹ אֵלֶּה כָּאן מִן הַשִּׁעוּרִים…) הָיוּ עוֹזְבִים אוֹתוֹ אֹהֶל רַךְ וְנִכְלָם, אַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן בְּאַחֲרוֹנֵי בָּתֵּי הַפַּרְבָּר הַשְּׁפָלִים, הָיוּ מִתְחַמְּקִים וּבוֹרְחִים אֶל הַטְּלָלוֹן הָעָבֹת. נְחִיל דְּבוֹרִים גִּלּוּ בְּאֶחָד מִסְּדָקָיו וּבֶּרִישׁ “שֵׁיגֶץ” הֵסִית אוֹתָם לְמַהֵר וְלִרְדּוֹת אֶת הַדְּבַשׁ מִתּוֹכוֹ.

הַדְּבוֹרִים אָמְנָם דְּבוֹרִים הָיוּ, דְּבוֹרִים שֶׁל מַמָּשׁ, עֻקְצֵיהֶן לֹא נָפְלוּ מִכָּל עֹקֶץ שֶׁבָּעוֹלָם – אַךְ דְּבַשׁ, דְּבַשׁ לֹא הִצְלִיחוּ לִרְדּוֹת.

הָאִישׁ חִיֵּךְ עַתָּה לְזֵכֶר אוֹתָהּ אַכְזָבָה:

“נוּ, וְאִם גַּם לֹא הֶעֱלֵינוּ דְּבַשׁ – מַאי נַפְקָא מִינָהּ? הָעִקָּר כָּל אוֹתָהּ שִׂמְחַת חַיִּים רוֹנֶנֶת שֶׁמִּלְּאָה אֶת עַצְמוֹתֵינוּ שִׁירָה. וּמוּסָרוֹ שֶׁל הָרַבִּי… וְאִמָּא הַבּוֹכָה עַל עֲקִיצוֹתַי הָרַבּוֹת אַחַר־כָּךְ… וְאִמָּא, אִמִּי הַיְקָרָה…”

מִישֶׁהוּ קָרָא אֵלָיו מִלְּמַעְלָה – וְהוּא נִכְנַס הַבַּיְתָה, עָלָה בְּמַדְרֵגוֹת וּבָא אֶל חַדְרוֹ. בִּקְּשׁוּהוּ לְפַת־שֶׁל־שַׁחֲרִית – אַךְ לִבּוֹ לֹא הָיָה נָתוּן לְכָךְ. מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַגָּדוֹל נִשְׁקְפָה לוֹ תֵּל־אָבִיב, לְבָנָה וַחֲגִיגִית, וּמֵאֲחוֹרֶיהָ הַיָּם הַגָּדוֹל, הַכָּחֹל, הַמְנַמְנֵם.

הָאִישׁ יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה הָרָחָב, הֶעָמוּס סְפָרִים וְגִלְיוֹנוֹת נְיָר. הוּא נָטַל אֶת עֵטוֹ בְּיָדוֹ…

חָזַר וְהִבִּיט בַּחַלּוֹן וְעֵינָיו נִצְטַמְצְמוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִפְּנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל אוּלַי, מִפְּנֵי הַזִּכְרוֹנוֹת אוּלַי, מִפְּנֵי שִׁפְעַת הַלֵּב…

“וּבְבֹקֶר אָבִיב כְּלִיל בְּדֹלַח, בַּעֲמֹד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטָהֳרוֹ וּבְזִיווֹ הָרִאשׁוֹן, וּבְטֶרֶם יָקִיץ פַּרְבַּר…”

כָּךְ הִתְחִילָה יָדוֹ כּוֹתֶבֶת אַט־אַט עַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן, כּוֹתֶבֶת וְחוֹרֶזֶת מִלָּה לְמִלָּה, מִשְׁפָט לְמִשְׁפָט…

בְּרַמַת־גַּן הָיָה הַדָּבָר. חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק הָיָה הָאִישׁ.

הוּא כָּתַב אָז אֶת שִׁירוֹ הַגָּדוֹל “פְּרֵדָה”, הַשִּׁיר שֶׁבּוֹ נִפְרַד מִזִּכְרוֹנוֹת יַלְדוּתוֹ, מִפַּרְבַּר עֲיָרָתוֹ הַקְּטַנָּה, מִזֵּכֶר אִמּוֹ הַיְקָרָה וְאוּלַי גַּם מִכָּל הַיְלָדִים הַחֲבִיבִים עָלָיו כָּל־כָּךְ הַיּוֹצְאִים בֹּקֶר־בֹּקֶר אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם וּמַתְחִילִים בֹּקֶר־בֹּקֶר לֶאֱהֹב מֵחָדָשׁ אֶת הָאִילָנוֹת, אֶת פִּרְיָם הַמָּתוֹק, אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בֵּין עַנְפֵיהֶם…

לְנשמת י. יציב, ידיד הילדים

עוֹרְכוֹ שֶׁל עִתּוֹן־הַיְלָדִים יָשַׁב בְּכֻרְסָתוֹ וּפִטֵּם לְעַצְמוֹ אֶת מִקְטַרְתּוֹ הַקְּצָרָה. הוּא הָיָה תָּפוּס בְּהִרְהוּרִים וְהִבִּיט בַּחַלּוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאֶצְבְּעוֹתָיו הָיוּ טוֹרְחוֹת בִּצְרוֹר הַטַּבַּק הָרֵיחָנִי. הוּא חָשַׁב שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּבַת אַחַת:

– שֶׁחַם.

– וְשֶׁ… מַדּוּעַ מַרְבִּים כָּל־כָּךְ אַחֵינוּ־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכוּ סוֹף־סוֹף לִישִׁיבַת קֶבַע בְּמוֹלַדְתָּם, מַדּוּעַ הֵם מַרְבִּים כָּל־כָּךְ בִּנְסִיעוֹת חוּצָה־לָאָרֶץ?

הוּא הִצִית אֵשׁ בְּמִקְטַרְתּוֹ וְשָׁאַב מִמֶּנָּה אַחַת וּשְׁתַּיִם. הוּא נָטַל אֶת עֵטוֹ בְּיָדוֹ וְאָמַר לַחֲזֹר אֶל הַגִּלָּיוֹן, אֲשֶׁר לִפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמְעָה נְקִישָׁה רַכָּה וּמְהַסֶּסֶת עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר. תְּחִלָּה הָיָה סָבוּר שֶׁאָזְנוֹ הִטְעַתְהוּ, אוֹ אוּלַי נִקֵּשׁ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ כְּדַרְכּוֹ בִּנְשֹׁב בּוֹ הָרוּחַ.

אַךְ הַנְּקִישָׁה נִשְׁנְתָה וְנִשְׁלְשָׁה, וְהָעוֹרֵךְ הִנִּיחַ אֶת עֵטוֹ מִיָּדוֹ.

“יָבוֹא!”

נִכְנַס הֶחָבִיב בַּנִּכְנָסִים – יֶלֶד. נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר. הוּא צָעַד צְעָדִים מְעַטִּים וְעָמַד מֵרָחוֹק, יוֹתֵר רָחוֹק מִשֶּׁיָּכְלָה לְהַשִּׂיג יָדוֹ, לוּ אָמַר לְהוֹשִׁיטָהּ לְשָׁלוֹם. אַךְ הוּא הָיָה אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ, נַעַר תֵּל־אָבִיבִי קָטָן, וְלָכֵן לֹא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לְשָׁלוֹם, אֶלָּא נִשְׁאַר עוֹמֵד, מִסְתַּכֵּל בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת בִּפְנֵי מַה שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת הַמַּעֲרֶכֶת הַכֹּל יְכוֹלָה שֶׁל עִתּוֹנוֹ הֶחָבִיב, עִתּוֹן הַיְלָדִים.

“שָׁלוֹם יֶלֶד, מַה בַּקָּשָׁתְךָ?” שָׁאַל הָעוֹרֵךְ כְּשֶׁהוּא מַפְנֶה אֶת כָּל גּוּפוֹ, יַחַד עִם הַכֻּרְסָה הַחוֹרֶקֶת, אֶל הַהַפְתָּעָה הַנְּעִימָה הָעוֹמֶדֶת, נִרְגֶּשֶׁת וְשַׁתְקָנִית, מוּלוֹ.

“שָׁ… שָׁלוֹם… אֲנִי הַבֵּן שֶׁל אִמָּא – – – אִמָּא… שֶׁל הַגְּבֶרֶת כֹּהֵן…”

“כָּךְ. גְּבֶרֶת כֹּהֵן?” הָעוֹרֵךְ נִתְפַּס לְהִרְהוּר קַל וּפִתְאֹם שָׂמַח כְּמוֹצֵא שָׁלָל. “אָח, כֵּן־כֵּן. כֹּהֵן! וּבְכֵן, נַעֲרִי, מַה בַּקָּשָׁתְךָ?”

הַנַּעַר שָׁלַף מִכִּיסוֹ מַעֲטָפָה קְטַנָּה, בִּלְתִּי חֲתוּמָה וְהוֹשִׁיט אוֹתָהּ לָעוֹרֵךְ:

“שְׁמִי רְאוּבֵן… זֶה שִׁיר. כָּתַבְתִּי שִׁיר. וְאִמָּא אָמְרָה לִי לָלֶכֶת אֵלֶיךָ. זֶה שִׁיר עַל יְהוּדִים וְ…” רְאוּבֵן לֹא הִמְשִׁיךְ, כִּי חָפֵץ לָתֵת לָעוֹרֵךְ שְׁהוּת לְהִסְתַּכֵּל בַּשִּׁיר, אַךְ הָעוֹרֵךְ גִּלָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר עִנְיָן בַּנַעַר מֵאֲשֶׁר בַּמַּעֲטָפָה שֶׁהֻגְּשָׁה לוֹ וְהָיְתָה מֻנַּחַת כְּבָר אֶצְלוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

“שֵׁב, בְּבַקָּשָׁה, רְאוּבֵן, כָּאן – כָּכָה… כָּךְ טוֹב. וּבֶּן כַּמָּה אַתָּה?”

“בֶּן תֵּשַׁע. בַּשָׁבוּעַ הַבָּא תִּמְלֶאנָה לִי תֵּשַׁע שָׁנִים… זֶה שִׁיר עַל מַעְפִּילִים.”

“עַל מַעְפִּילִים? כָּךְ. וְהֵיכָן אַתָּה לוֹמֵד?”

“אֲנִי לוֹמֵד בְּכִתָּה ד'. בְּבֵית־סֵפֶר… זֶה בִּשְׁבִיל הָעִתּוֹן. אַתֶּם… אַתָּה… אַתֶּם מַדְפִּיסִים גַּם שִׁירִים שֶׁל יְלָדִים?”

הָעוֹרֵך נוֹכַח, כִּי הַנַּעַר הוּא חֲסַר סַבְלָנוּת וְחָדַל מִשְּׁאֹל. הוּא נָטַל אֶת הַמַּעֲטָפָה וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה גִלָּיוֹן קָטָן, כָּתוּב פָּנִים וְאָחוֹר, מְנֻקָּד וּמָחוּק בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. הוּא קָרָא אֶת הַשִׁיר פַּעַם וּפַעֲמַיִם, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בּוֹ לֹא רָאָה אֶת עֵינֵי הַיֶּלֶד שֶׁלִּוּוּ אֶת תְּנוּעוֹתָיו בַּחֲרָדָה וּבְסַקְרָנוּת גַּם יַחַד.

לִבְסוֹף הִנִּיחַ אֶת הַשִּׁיר עַל הַשֻּׁלְחָן וְעָלָיו אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה חָלְצָה אֶת הַמִּקְטֶרֶת מִפִּיו וְאִפְשְׁרָה לוֹ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרָיו. הוּא חִיֵּךְ אֶל הַנַּעַר וְאָמַר:

“וַהֲרֵי אֵין זֶה שִׁיר.”

“זֶה שִׁיר…”

“לֹא, אֵין זֶה שִׁיר… הִנֵּה, רְאֵה… הֲיוֹדֵעַ אַתָּה לָשִׁיר שִׁירִים, לְזַמֵּר?”

“כֵּן, אֲבָל…”

“חַכֵּה רֶגַע. שִׁיר לִי אֵיזֶה שִׁיר.”

רְאוּבֵן קָם מִמְּקוֹמוֹ, קָרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן וּפָנָיו חָוְרוּ מְעַט. הוּא חָשַׁב וְחָשַׁב, וּלְבַסּוֹף הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּפָתַח בְּשִׁיר בְּקוֹלוֹ הַשָּׁבִיר וְהָרוֹעֵד:

"מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל

אוֹתָן מִי יִמְנֶה.

הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר

גּוֹאֵל הָעָם – – –

לְהַמְשִׁיךְ?"

“לֹא. טוֹב מְאֹד. טוֹב מְאֹד!” טָפַח לוֹ הָעוֹרֵךְ עַל כְּתֵפוֹ. “וְעַכְשָׁו – בּוֹא וְנִבְדֹּק.”

הוּא הוֹשִׁיב אֶת רְאוּבֵן עַל יָדוֹ וְרָשַׁם אֶת הַשִּׁיר לְפָנָיו עַל גִּלָּיוֹן חָלָק בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.

“רוֹאֶה אַתָּה, ‘יְמַלֵּל’ וְ‘יִשְׂרָאֵל’ שְׁנֵיהֶם נִגְמָרִים בְּאוֹתָהּ צוּרָה. כֵּן? אֵיךְ הֵם נִגְמָרִים?”

בְּ’אֵל'…" הֵשִׁיב רְאוּבֵן.

“נָכוֹן. וְכָאן שׁוּב – ‘דּוֹר’ וְ’גִּבּוֹר' – שְׁנֵיהֶם נִגְמָרִים בְּ..?” “…‘וֹר’,” מָצָא שׁוּב רְאוּבֵן.

“זֶהוּ. בְּכָל שִׁיר, וּבְיִחוּד בְּשִׁיר לִילָדִים, צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲרוּזִים; ‘דּוֹר’ וְ’גִבּוֹר‘, ‘יִשְׂרָאֵל’ וִ’ימַלֵּל’ הֵם חֲרוּזִים. וְלָמָּה קוֹרְאִים לָהֶם חֲרוּזִים? כִּי הֵם דּוֹמִים זֶה לָזֶה וְאֶפְשָׁר לַחֲרֹז אוֹתָם עַל חוּט אֶחָד – כְּמוֹ חֲרוּזִים. נָכוֹן?”

עֵינֵי רְאוּבֵן אוֹרוּ. נָכוֹן, חֲרוּזִים, דָּבָר נָאֶה. פִּתְאֹם אוֹרוּ עֵינָיו עוֹד יוֹתֵר (זֶה אֶפְשָׁרִי!) וְהוּא קָרָא בְּשִׂמְחָה:

“אֲבָל יֵשׁ גַּם אֶצְלִי חֲרוּזִים!”

הוּא חָטַף אֶת שִׁירוֹ וְהֵחֵל מְעַיֵּן בּוֹ:

“הִנֵּה: ‘יְהוּדִים’ וְ‘גַלִּים’ שְׁנֵיהֶם נִגְמָרִים בְּ’ים'…”

“כֵּן”, גִּחֵךְ הָעוֹרֵךְ, “אֲבָל הֶחָרוּז הַזֶּה הוּא לֹא כָּל־כָּךְ טוֹב… וְשֵׁנִית אֵין אֶצְלְךָ קֶצֶב. תֵּכֶף נְנַסֶּה…”

הוּא בִּקֵּשׁ מֵרְאוּבֵן לָקוּם וּלְהַתְחִיל לָלֶכֶת, לִצְעֹד לְפִי קֶצֶב קְרִיאָתוֹ. הוּא קָרָא אֶת “מִי יְמַלֵּל” וּרְאוּבֵן צָעַד בְּמֶרֶץ. בְּקֶצֶב שָׁוֶה עָבַר אֶת כָּל הַחֶדֶר שָׁלשׁ פְּעָמִים הָלוֹךְ וְחָזוֹר, חַת־שְׁתַּיִם, חַת־שְׁתַּיִם.

“וְעַכְשָׁו”, אָמַר הָעוֹרֵךְ, נִרְאֶה אִם תּוּכַל לִצְעֹד לְפִי הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ. הַתְחֵל", וְהָעוֹרֵךְ הִתְחִיל קוֹרֵא אֶת הַשּׁוּרוֹת:

"עַל סְפִינָה עָלוּ וְשָׁטוּ אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים.

לַיָּם הֵם יָצְאוּ, הַיָּם הָיָה סוֹעֵר.

רָעֲשׁוּ הַגַּלִּים, הִתְנַדְנְדָה הַסְּפִינָה בֵּין הַגַּלִּים.

אֲהָהּ! הִנֵּה תִּטְבַּע, תִּצְלֹל!

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת?"

לֹא. רְאוּבֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִצְעֹד. הוּא עָמַד נָבוֹךְ, מְהַסֵּס, בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר.

“רוֹאֶה אַתָּה? זֶהוּ מַה שֶּׁנִּקְרָא קֶצֶב. וּבַשִּׁיר שֶׁלְּךָ – גַּם חֲרוּזִים גַּם קֶצֶב אָיִן.”

שְׁנֵיהֶם שָׁתְקוּ רֶגַע. לָעוֹרֵךְ הָיָה נִדְמֶה כִּי הַיּוֹם הֶחְשִׁיךְ כְּבָר וְהָעֶרֶב בָּא, כִּי אֵיזוֹ עַגְמוּמִיּוּת פָּשְׁטָה בָּאֲוִיר, אַךְ פִּתְאֹם עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי הָעַגְמוּמִיּוּת – מִן הַנַּעַר הַזֶּה, מֵרְאוּבֵן הִיא בָּאָה. צַר הָיָה לוֹ אִם נֶעֱלַב הַנַּעַר, וְלָכֵן הֵרַךְ אֶת קוֹלוֹ וּקְרָאוֹ לָשֶׁבֶת עַל יָדוֹ שֵׁנִית.

“רוֹאֶה אַתָּה, רְאוּבֵן? דָּבָר קָשֶׁה הוּא לִכְתֹּב שִׁירִים… הִנֵּה הַשִּׁיר שֶׁהֵבֵאתָ אֵלַי אֵינוֹ שִׁיר. אֲבָל רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתִּכְתֹּב בְּכָל זֹאת. הַאִם אַתָּה כּוֹתֵב הַרְבֵּה, אוֹ רַק זֹאת הַפַּעַם, רַק הַשִּׁיר הַזֶּה?”

“אֲנִי כּוֹתֵב… כֵּן… לֹא הַרְבֵּה… אֲנִי כּוֹתֵב לִפְעָמִים. דַּוְקָא רָצִיתִי שִׁיר.”

“וְיוֹדֵעַ אַתָּה, רְאוּבֵן, מָה אֹמַר לְךָ?”

“מָה?” שָׁאַל רְאוּבֵן בִּמְלֹא תְּמִימוּתוֹ.

“אוּלַי תִּכְתֹּב מַשֶּׁהוּ בִּפְּרוֹזָה. יוֹדֵעַ אַתָּה פְּרוֹזָה מַהִי?”

“אֲנִי יוֹדֵעַ רַק עִבְרִית.”

“חָה־חָה” לֹא יָכוֹל הָעוֹרֵךְ לְהִמָּנַע מִצְּחוֹק קַל. “פְּרוֹזָה גַם הִיא בְּעִבְרִית. פְּרוֹזָה הִיא דַוְקָא הַשָּׂפָה הַפְּשׁוּטָה, בָּהּ אַתָּה מְדַבֵּר יוֹם־יוֹם לְלֹא מִשְׁקָל, לְלֹא חָרוּז. כְּשֶׁאַתָּה כּוֹתֵב מִכְתָּב – הֲרֵי זוֹ פְּרוֹזָה.”

“הָא!” הֵבִין רְאוּבֵן. “אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶכְתֹּב חִבּוּר.”

“כֵּן, חִבּוּר. אֲבָל לֹא עַל נוֹשֵׂא שֶׁמְּצַוִּים לְךָ, כְּפִי שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בְּבֵית־הַסֵּפֶר, אֶלָּא חִבּוּר חָפְשִׁי עַל…”

רְאוּבֵן הִקְשִׁיב בְּרָב עִנְיָן וְהָעוֹרֵךְ נִסָּה לְהַעֲלוֹת בְּדִמְיוֹנוֹ נוֹשְׂאִים:

“עַל אֵיזֶה מִקְרֶה שֶׁקָּרָה לְךָ, עַל זִכָּרוֹן יָפֶה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר, עַל אֵיזֶה טִיּוּל, עַל הַיָּם, עַל מִקְרֶה מְעַנְיֵן בֶּאֱמֶת – עַל אֵיזֶה מִקְרֶה מְיֻחָד… קָרָה לְךָ פַּעַם אֵיזֶה מִקְרֶה מְיֻחָד בְּמִינוֹ?”

לִרְאוּבֵן הָיָה נִדְמֶה שֶׁהוּא תָּפַס פִּתְאֹם אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָעוֹרֵךְ לְכָל עָמְקָהּ. אַךְ לְדַאֲבוֹנוֹ הָרַב:

“אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לִכְתֹּב לְפִי זֶה… אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב רַק אֵיךְ שֶׁיּוֹצֵא לִי… אֲנִי מַתְחִיל לִכְתֹּב וְאֵיךְ שֶׁזֶּה יוֹצֵא לִי – זֶה כָּכָה… וְדַוְקָא תָּמִיד יוֹצֵא לִי לִכְתֹּב ‘בְּלוֹף’ וְלֹא אֱמֶת. תָּמִיד אֲנִי כּוֹתֵב בִּצְחוֹק וְלֹא בֶּאֱמֶת… זֹאת אוֹמֶרֶת ‘בְּלוֹף’, מַה שֶּׁיּוֹצֵא לִי מֵהָרֹאשׁ.”

הָעוֹרֵךְ הִתְחִיל שׁוּב לִמְצֹץ אֶת מִקְטָרְתּוֹ מִתּוֹךְ כַּוָּנָה גְדוֹלָה, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה עֵצָה. הוּא דִבֵּר חֶרֶשׁ, בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁבּוֹ מְנַסִּים כָּרָגִיל לְהַסְבִּיר דָּבָר קָשֶׁה בְּמִקְצָת:

“אַתָּה מֵבִין, רְאוּבֵן יַקִּירִי, לִכְתֹּב ‘בְּלוֹף’ אָסוּר. מֻכְרָחִים לִכְתֹּב רַק אֱמֶת. תִּשְׁאַל אֶת הַסּוֹפְרִים הַגְּדוֹלִים, הֵם יַגִּידוּ לְךָ שֶׁמֻּתָּר לִכְתֹּב רַק אֱמֶת, וְלָכֵן כָּל־כָּךְ קָשֶׁה לִהְיוֹת סוֹפֵר; לָכֵן, מִפְּנֵי שֶׁמֻּכְרָחִים לִכְתֹּב אֶת הָאֱמֶת, וְלִמְצֹא אוֹתָהּ, אֵין דָבָר קַל כָּל־כָּךְ… אִם תִּכְתֹּב ‘בְּלוֹפִים’ זֶה אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה טוֹב…”

“אָז לָמָּה בְּיַאלִיק כָּתַב עַל גַּמָּדֵי לַיִל וְעַל קְּטִינָא? אֵלֶּה לֹא ‘בְּלוֹפִים’?”

“לֹא, לֹא. אֵין אֵלֶּה ‘בְּלוֹפִים’. אֵלֶּה הֵם חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יֶלֶד קָטָן, שֶׁל תִּינוֹק. בְּיַאלִיק תֵּאֵר בְּשִׁירִים אֵלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן, אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, אֶת דִּמְיוֹנוֹ. לֹא כָּל דִּמְיוֹן הוּא ‘בְּלוֹף’. דִּמְיוֹן הוּא כְּמוֹ רְאִי. כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט בָּרְאִי – שָׁם זֶה לֹא אַתָּה, לֹא וָלֹא, זוֹהִי רַק דְּמוּתְךָ, אֲבָל לִפְעָמִים דַּוְקָא בָּרְאִי אַתָּה מְגַלֶּה דְבָרִים שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא הָיִיתָ רוֹאֶה אוֹתָם; וְלִפְעָמִים, כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיטֵב אֵיזֶה פֶּצַע אוֹ שֵׁן חֲבוּלָה, אוֹ עַיִן אֲדֻמָּה מִמַּכַּת־שֶׁמֶשׁ, אַתָּה צָרִיךְ דַּוְקָא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּרְאִי. גַּם הַדִּמְיוֹן כָּכָה. הוּא אֵינוֹ הַחַיִּים עַצְמָם, אֲבָל רוֹאִים בּוֹ אֶת הַחַיִּים, וְלִפְעָמִים יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר לוּ הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם בִּלְעָדָיו, יָשָׁר כָּכָה…”

הָעוֹרֵךְ עוֹד בִּקֵּשׁ מִלִּים לְמַחְשְׁבוֹתָיו, אַךְ רְאוּבֵן נִתְפַּשׂ לְאֵיזֶה מַרְאֶה מְרַתֵּק וְקָם עַל רַגְלָיו מִבְּלִי שֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל רֵעֵהוּ הַקָּשִׁישׁ – וְקָרַב אֶל הַחַלּוֹן. הָעוֹרֵךְ הִבִּיט לְעֶבְרוֹ וְלֹא הֵבִין מַה קָּרָה.

“מַה קָּרָה, רְאוּבֵן! מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל כָּכָה?”

לְלֹא מִלָּה הִצְבִּיעַ רְאוּבֵן עַל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ לְמֶחֱצָה. הָעוֹרֵךְ קָם מִמְּקוֹמוֹ וּבְאוֹתוֹ רֶגַע רָאָה גַם הוּא אֶת הַכֹּל.

בְּתוֹךְ זְגוּגִית הַחַלּוֹן נִשְׁקַף הָעֶרֶב הַשּׁוֹקֵעַ. שָׁמַיִם אֲדַמְדַּמִּים, עֲנָנוֹת אֲחָדוֹת זְהֻבּוֹת, נִמְשָׁכוֹת אֶל־עָל כְּנוֹצוֹת קְלִילוֹת. הָרָקִיעַ כֻּלּוֹ מִתְנַשֵּׂא מִשָּׁם וּלְמַעֲלָה: כְּחַלְחַל, יְרַקְרַק, עָמֹק מְאֹד. קַו הָאֹפֶק הָיָה מְסֻמָּן עַל יְדֵי גַגּוֹת שֶׁל בָּתִּים שֶׁנִּרְאוּ לְבַנְבַּנִּים־וְרַדְרַדִּים מוּל אוֹר־הַשְּׁקִיעָה.

דּוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּגְלְתָה אֵיזוֹ עִיר־פְּלָאִים אַגָּדִית, נִגְלְתָה וְצָפָה מִתּוֹךְ הַזְּגוּגִית הַמְכֻשֶּׁפֶת.

“רוֹאֶה אַתָּה?…” חִבֵּק הָעוֹרֵךְ אֶת כְּתֵפוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְעָמַד עִמּוֹ נֹכַח הַחַלּוֹן. “רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאוֹר מְעַט וּזְגוּגִית אַחַת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת? עַכְשָׁו תָּאֵר לְךָ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם – שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת מְאִירָה כְּשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת וּצְלוּלָה מִכָּל זְגוּגִית שֶׁבָּעוֹלָם – תָּאֵר לְךָ אֵילוּ עוֹלָמוֹת נֶהְדָּרִים הִיא יְכוֹלָה לִבְרֹא!”

מִישֶׁהוּ הֶעֱלָה אוֹר בַּחֶדֶר. בָּאוּ לָקַחַת כִּתְבֵי־יָד לַדְּפוּס. הָעוֹרֵךְ וּרְאוּבֵן נֶעֱקְרוּ מִן הַחַלּוֹן כְּאִלּוּ חָזְרוּ יַחַד מִנְּסִיעָה רְחוֹקָה. כְּשֶׁהִבִּיטוּ אָחוֹרָה רָאוּ שֶׁזְּגוּגִית הַחַלּוֹן הֶחְשִׁיכָה לְגַמְרֵי.

שָׁנָה לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

עָלְתָה וּבָאָה הַחַמָּה. וְיָמִים אֶל יָמִים נֶאֶסְפוּ, וְשָׁנָה תְּמִימָה חָלְפָה – וְהָאָרֶץ בְּחֻרְבָּנָהּ עוֹמֶדֶת.

קְהִלּוֹת־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נוֹתְרוּ בָּאָרֶץ חֲרֵבוֹת וּמְפֻזָּרוֹת, עָרֵיהֶן שׁוֹמֵמוֹת, כְּפָרֵיהֶן רְעֵבִים לְלֶחֶם.

גַּם בִּכְפַר טַיְבָא, בְּהָרֵי יְהוּדָה, בָּתֵּי־אָב מְעַטִּים, שְׂרִידֵי־חֶרֶב נְמַקִּים בְּעָנְיָם.

כָּלְתָה הַפַּת, שָׁמַיִם קָשִׁים עָצְרוּ גִשְׁמֵיהֶם כָּל־הַחֹרֶף, חָרְבוּ הַבָּתִּים, הַמַּמְגּוּרוֹת הֲרוּסוֹת, הַבְּהֵמָה נִטְבְּחָה.

יְמֵי־קַיִץ חַמִּים וְלוֹהֲטִים תְּלוּיִים כִּגְזַר־דִּין אַכְזָרִי מֵעַל לָאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה. שָׁנָה חָלְפָה וְסִמָּן לִגְאֻלָּה – אַין.

וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד בְּטַיְבָא וּבִקְתָּתוֹ בִּקְצֵה הַכְּפָר, וְלוֹ כֶּרֶם אֲשֶׁר נִגְדַּע, וּבָקָר אֲשֶׁר נִלְקְחוּ לַטֶּבַח, וַאֲדָמָה יְבֵשָׁה, מַעֲלָה דַּרְדָּרִים – וְאִשָּׁה וּבָנִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם.

עָיְפָה נַפְשׁוֹ לַחֻרְבָּן. קָם יוֹם אֶחָד, נָטַל אֶת בְּכוֹר בָּנָיו שֶׁעוֹדֶנּוּ נַעַר, נָטַל אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ אֲשֶׁר שָׂרְדָה לוֹ בְּבֵיתוֹ תַּחַת יְצוּעוֹ וְיָצָא אֶל שָׂדֵהוּ.

רָתַם עַצְמוֹ אֶל מַחֲרַשְׁתּוֹ, נָתַן אֶת יָדִיתָהּ בִּידֵי נַעֲרוֹ וְהֵחֵל פּוֹסֵעַ אַט־אַט; מִתְיַגֵּעַ, מְאַמֵּץ אֶת בִּרְכָּיו, שׁוֹלֵחַ יָדָיו לְפָנָיו – פּוֹסֵעַ וְחוֹרֵשׁ אֶת אַדְמָתוֹ.

עָבְרוּ שְׁכֵנָיו עַל פָּנָיו:

– שׁוֹטֶה! – אָמְרוּ לוֹ.

– מִסְכֵּן! – נָדוּ לוֹ.

– רְאוּ זֶה אֱוִיל! – צָחֲקוּ לוֹ.

וְהוּא חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב דָּבָר.

בָּאָה לְפָנָיו אִשְׁתּוֹ, פָּרְשָׂה כַּפֶּיהָ, בָּכְתָה.

– מַה תִּזְרַע, – שָׁאֲלָה, – וְאֵין עִמָּנוּ גַם גַּרְגֵּר חִטָּה אֶחָד לְהַחֲיוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ?

וְהָאִישׁ מַחֲרִישׁ וְחוֹרֵשׁ.

חָלְפוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים. גָּלוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר מִמְּקוֹמָם לָנוּד לְבַקֵּשׁ לָהֶם לֶחֶם. מֵהֶם מְנִיפִים אֶגְרוֹפֵיהֶם בִּקְלָלָה מוּל הַשָּׁמַיִם הָאַכְזָרִיִּים, מֵהֶם מַזִּילִים דִּמְעַת־סֵתֶר.

נוֹתַר אוֹתוֹ אִישׁ לְבַדּוֹ בִּכְפָרוֹ הֶעָזוּב, בְּטַיְבָא, וַעֲדַיִן הוּא יוֹצֵא יוֹם־יוֹם אֶל שָׂדֵהוּ וְחוֹרְשׁוֹ. קָשָׁה הָעֲבוֹדָה וּמְפָרֶכֶת, וְאַט־אַט, צַעַד בְּצַעַד, גְּדֵלָה הַמַּעֲנִית הַחֲרוּשָׁה.

חָלַף הַסְּתָו, בָּאוּ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים.

עַנְנֵי־זַעַם עָלוּ מִן הַדָּרוֹם וּמִן הַמַּעֲרָב, כִּסּוּ אֶת עֵין הָרָקִיעַ וְהִמְטִירוּ גִשְׁמֵיהֶם.

קָם הָאִישׁ לָלֶכֶת אֶל שְׂדוֹתָיו, חָזַר וְנָטַל אֶת מַחֲרֵשְׁתּוֹ וְאֶת נַעֲרוֹ.

– לָמָּה, לָמָּה? – פֵּרְשָׂה לְפָנָיו שׁוּב אֵם־הַבָּנִים בְּיָדֶיהָ. – מַה תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ? הֵן בָּנֶיךָ מֵתִים לְעֵינֶיךָ, נְמַקִּים וְגוֹוְעִים:

וְהוּא בְּאַחַת:

– אֶת אַדְמָתִי אֶחֱרשׁ, כִּי אֵלֶּה חַיָּי. רַק הַחוֹרֵשׁ יוֹצִיא מֵאַדְמָתוֹ לֶחֶם. אֵלֶּה חַיַּי.

יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה. רַכָּה הָיְתָה הָאֲדָמָה וְלַחָה וְרֵיחַ טוֹב כְּרֵיחַ־הַשָּׂדֶה עָלָה מִמֶּנָּה. פִּלְּחָה מַחֲרַשְׁתּוֹ אֶת הָאֲדָמָה וּתְלָמִים שְׁחוֹרִים נִפְתְּחוּ, תֶּלֶם לְיַד תֶּלֶם, וְשִׂפְתֵי הָאִישׁ רוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה כָּל הָעֵת:

– אֲהָהּ, רִבּוֹנִי! – הִתְיַגַּע וְסָחַב אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ, – רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם… – הָפַךְ פָּנָיו וּפָתַח תֶּלֶם חָדָשׁ. – תֵּן לִי כֹּחַ לַחֲרשׁ אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִפְקַדְּתָּ בְּיָדַי… וְרַגְלָיו פּוֹסְעוֹת־פּוֹסְעוֹת וּכְתֵפָיו שְׁחוּחוֹת־שְׁחוּחוֹת. – תֵּן לִי זֶרַע לִזְרֹעַ בָּהּ, לְמַעַן תַּצְמִיחַ לֶחֶם…

וְהוּא חוֹרֵשׁ וּמוֹשֵׁךְ וּמַחֲרִישׁ.

פִּתְאֹם נֶעֱצְרָה מַחֲרַשְׁתּוֹ. מָשַׁךְ וּמָשַׁךְ בָּהּ – לֹא זָזָה. פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, חִטֵּט בְּאֶצְבָּעוֹת רוֹעֲדוֹת סְבִיב הַלַּהַב – וְהִנֵּה כָּד־חֶרֶס גָּדוֹל בָּאֲדָמָה, שָׂרִיד מִן הַחֻרְבָּן הָאָיֹם.

– מַטְמוֹן! – עָלַץ הַבֵּן – זָהָב!

הִשְׁתִּיקָהוּ אָבִיו. מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף זָהָב – בְּאֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל בְּכָל הָאָרֶץ?

וְהַכָּד הָיָה גָדוֹל וְכָבֵד. חִלְּצוּהוּ מִן הָאֲדָמָה, נִקּוּהוּ מִן הֶעָפָר, פְּתָחוּהוּ – וְהִנֵּה הוּא מָלֵא בָּר, מָלֵא גַרְעִינֵי־חִטָּה טוֹבִים.

– לֶחֶם! – הֵרִיעַ שׁוּב הַבֵּן מֵעֹצָר שִׂמְחָתוֹ. – לֶחֶם!

אַךְ הָאָב נָשָׂא אֶת עֵינָיו הַשּׁוֹתְקוֹת וְלֹא אָמַר דָּבָר.

מִיָּד נִזְעֲקוּ שָׁמָּה הָאֵם וּבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים; כְּבָר חָפְצָה הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה לִטֹּל אֶת הַבָּר, לִטְחֹן, לָלוּשׁ, לְהַבְרוֹת לֶחֶם חַם לְבָנֶיהָ… אַךְ הָאִישׁ סִלֵּק יָדֶיהָ מִן הַכַּד, פָּשַׁט אֶת הַסַּק¹ אֲשֶׁר עָלָיו, מִלְּאָהוּ חֳפָנִים גְּדוּשִׁים מִזְּהַב־הַחִטִּים וְצָעַד־קָרַב אֶל הַמַּעֲנִית.

– לֹא! – זָעֲקָה הָאִשָּׁה בִּמְרִי יְגוֹנָהּ הַגָּדוֹל. – לֹא! לֹא תִּקְבֹּר אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה בָּאֲדָמָה. לָנוּ יִהְיֶה! לֶחֶם! לָנוּ!

נֹאחֲזוּ בּוֹ גַם בָּנָיו, זֶה תּוֹפֵשׂ בִּכְנַף בִּגְדוֹ, זֶה מִתְיַפֵּחַ, זֶה נוֹפֵל לְרַגְלָיו.

– אַבָּא! אַבָּא! – בָּכוּ.

– הַב אֶת הַחִטִּים! לָאֹכֶל, לַלֶּחֶם, לַפַּת! אַבָּא! אַבָּא!.. – הִתְחַנְּנוּ.

וְהָאִישׁ שׁוֹמֵעַ, רוֹאֶה אֶת עֱנוּת בָּנָיו הַמִּתְפַּלְּשִׁים בֶּעָפָר לְרַגְלָיו, רוֹאֶה אֶת עֵינֵי אִשְׁתּוֹ הַזּוֹעֲקוֹת לְרַחֲמִים – וּלְרֶגַע אֶחָד רָפוּ יָדָיו וְהַזֶּרַע אֲשֶׁר בָּהֶן כָּבַד פֶּתַע, וּלְרֶגַע עָמַד מִלֶּכֶת.

אוֹתָהּ הַשָּׁעָה זָרְחָה הַחַמָּה עַל הַתְּלָמִים הַפְּתוּחִים, וּבַדָּרוֹם נִתְקַבְּצוּ עֲנָנִים מְבַשְּׂרֵי־בְּרָכָה, וְהָאִישׁ נָשָׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּרַגְלָיו.

נָשַׁק לְבָנָיו בָּזֶה אַחַר זֶה, חָבַק אֶת כֶּתֶף אִשְׁתּוֹ הַמְרַטֶּטֶת, הִקְשָׁה אֶת לְבָבוֹ – וְהָלַךְ וְקָרַב אֶל הַמַּעֲנִית.

נִכְנַס אֶל בֵּין הַתְּלָמִים, חָפַן בְּיָדוֹ מִן הַזֶּרַע הַטּוֹב, מִן הַחִטָּה, מִן הַלֶּחֶם אֲשֶׁר גָּזַל מִפִּי בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְשָׁפַךְ, שָׁפַךְ אֶל חֵיק־הָאֲדָמָה, הָלוֹךְ וְקָבוֹר, הָלוֹךְ וְהַטְמֵן, הָלוֹךְ וְזָרוֹעַ.

דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, כַּחִטִּים הַטּוֹבוֹת, זָלְגוּ עַל פָּנָיו וְהִתְעָרְבוּ בַּזֶרַע.

וְשׁוּב הָיוּ שְׂפָתָיו אוֹמְרוֹת תְּפִלָּה:

– הֲרֵינִי מַאֲמִין בָּךְ, אַדְמָתִי… – אָמַר וְהוּא מֵנִיף אֶת זְרוֹעוֹ. – הֲרֵינִי מַפְקִיר בְּיָדַיִךְ אֶת חַיַּי וְחַיֵּי בָּנַי אַחֲרַי, אַדְמָתִי… – וְהוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַזֶּרַע וּמְפַזְּרֵהוּ הַרְחֵק־הַרְחֵק בְּעִגּוּל גָּדוֹל. – וְאֵין לִי דָבָר זוּלָתֵךְ… – וְדִמְעוֹתָיו מִתְעָרְבוֹת בַּזֶּרַע, בְּרִגְבֵי־הָאֲדָמָה, מַרְווֹת אֶת הַתְּלָמִים הַפְּתוּחִים, וְאֵין לָהֶן סוֹף.

וְהֵן עָלָיו, עַל אוֹתוֹ אִישׁ, נֶאֱמַר מַה שֶּׁנֶאֱמַר: “הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה…” וּמִכֹּחַ דִּמְעוֹתָיו, וּמִכֹּחַ סִבְלָם שֶׁל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וּמִכֹּחַ סִבְלָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל – יָבוֹא וְיִתְקַיֵּם גַּם סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פָּסוּק, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ”!

בַּשְּׁכוּנָה עָשׂוּ הַצָּגָה.

וְאַתֶּם צְרִיכִים לְהָבִין כְּבָר מֵעַצְמְכֶם, כִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁגִּיּוֹרָא, גִּיּוֹרָא הַקָּטָן מִכִּתָּה א', הִתְרוֹצֵץ יוֹמַיִם קֹדֶם וְאָסַף אֶת כָּל הַסְּחָבוֹת הַיְשָׁנוֹת, הַשְּׂמָלוֹת וְהַחֻלְצוֹת, הַכּוֹבָעִים וְקִרְעֵי־הַבַּד שֶׁאֶפְשָׁר רַק לֶאֱסֹף בַּשְּׁכוּנָה; וְאַבְרָהָמִ’יק וְדָנִי, הָאַחִים שֶׁעוֹד אֵינָם הוֹלְכִים לְבֵית־סֵפֶר, גָּזְרוּ וְגָזְרוּ נְיָר, וְדָנִי גַם קְצָת אֶת הָאֶצְבַּע, אֲבָל לֹא הָיָה כּוֹאֵב.

וְדוֹרִית, שֶׁהִיא נַעֲרָה נֶחְמָדָה וְלָהּ תַּלְתַּלֵּי זָהָב וּכְבָר הוֹלֶכֶת לְבֵית־סֵפֶר יַחַד עִם גִּיּוֹרָא, אָסְפָה אֶת כָּל הַכִּסְאוֹת מֵהַבַּיִת בַּמִּרְפֶּסֶת הַפּוֹנָה לָרְחוֹב וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם, חֶלְקָם לְאֹרֶךְ הַמַּעֲקֶה כְּשֶׁגַּבָּם אֶל הָרְחוֹב בִּשְׁבִיל הַקָּהָל וְחֶלְקָם צְפוּפִים זֶה לְיַד זֶה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת – בִּשְׁבִיל הַבִּימָה.

וְעוֹד עֲלֵיכֶם לְהָבִין שֶׁנַּחוּמִי – אָחִיהָ הַפָּעוּט שֶׁל דּוֹרִית – הָיָה מְהַלֵּךְ מֵאָז הַבֹּקֶר עַל אַרְבָּעָיו בֵּין הַכִּסְאוֹת בַּמִּרְפֶּסֶת, נִגַּף בָּהֶם, מַפִּיל אוֹתָם וּמַהְגֶּה כָּל הַזְּמַן מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת: “הֲדִי, הֲדִי, הֲדִי!” רוֹצֶה לוֹמַר: רְאוּ, רְאוּ נָא מַה פָּעֲלָה דוֹרִית, אֲחוֹתִי הַבְּכִירָה!"

הָיָה פֶּסַח וּלְתַלְמִידֵי כִּתָּה א', גִּיּוֹרָא וְדוֹרִית, הָיָה חֹפֶשׁ. לְיַלְדֵי הַגַּנִּים – גַּם לָהֶם. וּלְמִי עוֹד? הָיָה חֹפֶשׁ גַּם לְיִצְחָק, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ יִצְחָקִיטוֹ, מִפְּנֵי שֶׁגָּר רָחוֹק, בִּשְׁכוּנַת הַסְּפָרַדִּים. יִצְחָק עָבַד בְּמַאֲפִיָּה, וּבְפֶסַח – שֶׁאֵין אוֹפִים לֶחֶם, – נָתְנוּ לוֹ חֹפֶשׁ. יִצְחָק לֹא לָמַד בְּבֵית־סֵפֶר וְהָיָה כְּבָר נַעַר אוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה אוֹ תֵּשַׁע. וּבְשָׁעָה שֶׁדּוֹרִית בַּת הַשֵּׁשׁ וְגִיּוֹרָא בֶּן הַשֵּׁשׁ־וָחֵצִי לָמְדוּ לִכְתֹּב לֶחֶם, וְאִמָּא, וּבַיִת, הָיָה יִצְחָקִיטוֹ עוֹבֵד קָשֶׁה, בֶּאֱמֶת קָשֶׁה, כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר לְלֶחֶם, כְּדֵי לְהַבִיא לְאִמָּא, כְּדֵי לַעֲזֹר לְבֵיתוֹ. יִצְחָקִיטוֹ הָיָה רַָץ כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוּהוּ, הָיָה מֵבִיא לֶחֶם לַבָּתִּים בַּשְּׁכוּנָה, קוֹנֶה קֶמַח לָאוֹפֶה, עוֹשֶׂה הַכֹּל. אַךְ תָּמִיד נִשְׁאַר לוֹ פְּנַאי לִהְיוֹת גַּם חָבֵר שֶׁל כָּל הַיְלָדִים; וְאַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁלֹּא צָרִיךְ פְּנַאי בִּשְׁבִיל כָּךְ. צָרִיךְ וְצָרִיךְ.

וְהִנֵּה הַיּוֹם, בְּאֶמְצַע חֹפֶשׁ־הַפֶּסַח, הִתְאַסְּפוּ כָּל אֵלֶּה לַעֲשׂוֹת הַצָּגָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל דּוֹרִית.

מַה יַּצִּיגוּ?

עַל זֶה עָנָה גִּיּוֹרָא. הוּא אָמַר: “נַצִּיג הַצָּגָה עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ”.

“מְצֻיָּן, דָּוִד הַמֶּלֶךְ! מְצֻיָּן, דָּוִד הַמֶּלֶךְ!” זִמְרָה דּוֹרִית וּמָחֲאָה כַּף מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת.

גַּם יִצְחָקִיטוֹ שָׂמַח עַל הַדָּבָר, כִּי זָכַר אֵיךְ שָׁרִים עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ בַּבַּיִת כָּל שַׁבָּת.

גַּם אַבְרָהָמִ’יק וְדָנִי שָׂמְחוּ – מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיָה עִם מֶלֶךְ וְהֵם אָהֲבוּ הַצָּגוֹת עִם מֶלֶךְ וְכָל הַנְּיָר שֶׁהֵם גָּזְרוּ – אוּלַי מִלְיוֹן צְבָעִים – הֵם אָמְרוּ שֶׁיִּתְּנוּ בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ.

רַק נַחוּמִי הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹצֵץ עַל אַרְבָּעָיו: “הֲדִי, הֲדִי, הֲדִי…”

נֶאֶסְפוּ כֻּלָּם עַל הַמִּרְפֶּסֶת, יָשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת שֶׁל הַקָּהָל, מִפְּנֵי שֶׁקָּהָל לֹא הָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֻּלָּם הִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַצָּגָה, אֲבָל זֶה דַוְקָא לֹא כָּל כָּךְ חָשׁוּב – – – יָשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת וְהִקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי גִּיּוֹרָא שֶׁהָיָה הַמְלֻמָּד בֵּין כֻּלָּם.

“אָז כָּכָה”, פָּתַח גִּיּוֹרָא, “דּוֹרִית תִּהְיֶה הַמַּלְכָּה.”

כֻּלָּם הִסְכִּימוּ, גַּם דּוֹרִית.

“אַבְרָהָמִ’יק יִהְיֶה הַמֶּלֶךְ.”

“לֹא! אֲנִי הַמֶּלֶךְ, אֲנִי הַמֶּלֶךְ!” צָעַק דָּנִי וְהֵחֵל כְּבָר עוֹנֵד לְעַצְמוֹ בִּמְהִירוּת אֶת סִרְטֵי־הַנְּיָר הַצִּבְעוֹנִיִּים.

“לֹא!” גָּזַר גִּיּוֹרָא, “אַתָּה תִּהְיֶה הַחַיָּל שֶׁל הַמֶּלֶךְ עִם הַחֶרֶב.”

כֻּלָּם הִסְכִּימוּ. אַךְ…

אַךְ לְיִצְחָקִיטוֹ לֹא הָיָה מַה לַּעֲשׂוֹת.

“חַכּוּ, חַכּוּ”, אָמַר גִּיּוֹרָא, “אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה יִצְחָקִיטוֹ. הוּא יִהְיֶה הַפֶּסֶל שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְהוּא יַעֲמֹד בָּאַרְמוֹן.”

“אָז מָה עוֹשֶׂה פֶּסֶל?” שָׁאַל יִצְחָקִיטוֹ.

“אַתָּה מֵאֶבֶן.”

“מֵעֵץ!”

“מֵאֶבֶן דַּוְקָא. וְאוֹתְךָ נְקַשֵּׁט בִּסְרָטִים מֵהַנְּיָר. דָּנִי – תֵּן לוֹ אֶת הַצִּבְעוֹנִים.”

יִצְחָקִיטוֹ קִבֵּל אֶת סִרְטֵי־הַנְּיָר וְסַלְסַלֵּי־הַצֶּבַע הַמְפֻתָּלִים וְהָאֲרֻכִּים וְתָלָה אוֹתָם עַל צַוָּארוֹ, עַל חָזֵהוּ, עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְהָיָה דוֹמֶה פִּתְאֹם לְאֵיזֶה אִנְדְיָנִי אוֹ תַּרְנְגוֹל עִם נוֹצוֹת מִנְּיָר. הַיְלָדִים שָׂמְחוּ מְאֹד לְמַרְאֵהוּ וְהִתְחִילוּ לְהַרְגִּישׁ, כִּי בֶּאֱמֶת תִּהְיֶה פֹּה עוֹד מְעַט הַצָּגָה.

“אָז אַתָּה”, הִמְשִׁיךְ גִּיּוֹרָא, “אַתָּה הַפֶּסֶל שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אָסוּר לְךָ לָזוּז מֵהַמָּקוֹם, אָסוּר לְךָ לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר אֶת הַעֵינַיִם, אָסוּר לְךָ לְהִתְעַטֵּשׁ, אָסוּר לְךָ לְדַבֵּר, אָסוּר לְךָ לִנְשֹׁם, אָסוּר לְךָ שׁוּם־שׁוּם דָּבָר. שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר אֲפִילוּ אִם יַעֲמֹד עָלֶיךָ זְבוּב. אַתָּה פֶּסֶל מֵאֶבֶן וְדַי!”

“וּמִי יִהְיֶה דָוִד הַמֶּלֶךְ?”

“דָּוִד הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה – – – יִהְיֶה”, מָשַׁךְ גִּיּוֹרָא, “יִהְיֶה – – – אֲנִי.”

גַּם לָזֶה הִסְכִּימוּ כֻּלָּם, וּמִיָּד הֵחֵלּוּ מִסְתַּדְּרִים אִישׁ אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ. דּוֹרִית וְאַבְרָהָמִ’יק יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא אֶחָד, כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, וְהָיוּ מֶלֶךְ וּמַלְכָּה. דָּנִי עָמַד עַל יָדָם וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת רוֹמָחוֹ. מֵעֶבְרָם הַשֵּׁנִי יָשַׁב יִצְחָקִיטוֹ עַל הָרִצְפָּה וְהָיָה פֶּסֶל, מְקֻשָּׁט וְיָפֶה. גִּיּוֹרָא הִתְהַלֵּךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב, תָּחַב עִפָּרוֹן בֵּין שְׂפָתָיו וְהִכָּה עָלָיו בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְשָׁר:

“דָּוִיד הָרוֹעֶה מְחַלֵּל בְּחָלִיל לִפְנֵי עֶדְרוֹ.”

פִּתְאֹם רָאוּ שֶׁהֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת.

דּוֹרִית וְאַבְרָהָמִ’יק יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתְקִים.

דָּנִי עוֹמֵד, מַחֲזִיק בְּרוֹמָחוֹ – וְשׁוֹתֵק.

יִצְחָקִיטוֹ יוֹשֵׁב, כַּמּוּבָן – וְשׁוֹתֵק כַּמּוּבָן.

וְרַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ – גִּיּוֹרָא – מְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

מִי, חוֹשְׁבִים אַתֶּם, הִצִּיל אוֹתָם?

לֹא תַּאֲמִינוּ – נַחוּמִי הַקָּטָן.

הוּא הִתְחִיל שׁוּב זוֹחֵל וּמְהַלֵּךְ עַל יָדָיו וּבִרְכָּיו וּפוֹעֶה וּמְהַמֶּה: “הֲדִי הֲדִי הֲדִי…”

“הוֹ!” קָפְצָה דוֹרִית לְמַרְאֵהוּ. “נַחוּמִי יִהְיֶה הָעֵדֶר שֶׁלְּךָ, גִּיּוֹרָא. אַתָּה תֵּלֵךְ וּתְחַלֵּל וְנַחוּמִי יִהְיֶה הָעֵדֶר שֶׁלְּךָ.”

“טוֹב”, קָפַץ גִּיּוֹרָא. “וְאַחַר כָּךְ גְּדִי אֶחָד יִבְרַח מֵהָעֵדֶר וְיָבוֹא לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה תִּרְצֶה אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ.”

“כֵּן”, הוֹסִיפָה דוֹרִית, “וְאָז יָבוֹא דָוִד הַמֶּלֶךְ הָרוֹעֶה לְבַקֵּשׁ אֶת הַגְּדִי בַּחֲזָרָה.”

“נָכוֹן,” הִמְשִׁיךְ דָּנִי, “נָכוֹן, וְהַחַיָּל לֹא יִתֵּן לוֹ… לֹא יִתֵּן לוֹ… לֹא יִתֵּן לוֹ… וְאָז…”

“וְאָז,” הוֹסִיף אַבְרָהָמִ’יק אֶת שֶׁלּוֹ, “הַמֶּלֶךְ יַגִּיד לְדָוִד שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל, אָז הוּא יִתֵּן לוֹ אֶת הַגְּדִי בַּחֲזָרָה.”

“וְדָוִד לֹא יִרְצֶה,” קָפַץ יִצְחָקִיטוֹ, אַךְ כֻּלָּם הִשְׁתִּיקוּ אוֹתוֹ: “לְפֶסֶל אָסוּר לָתֵת עֵצוֹת, פֶּסֶל צָרִיךְ לִשְׁתֹּק!”

טוֹב, טוֹב – הָעִקָּר שֶׁיּוֹדְעִים כְּבָר מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְהַהַצָּגָה הִתְחִילָה.

מְהַלֵּךְ לוֹ דָוִד הַמֶּלֶךְ וּמְנַגֵּן בַּחֲלִילוֹ וּלְפָנָיו מְרַקֵּד עֶדְרוֹ. פִּתְאֹם קָמָה הַמַּלְכָּה וְאוֹמֶרֶת: “אֵיזֶה גְּדִי יָפֶה. אֲנִי רוֹצָה אוֹתוֹ. נַחוּמִי בּוֹא הֵנָּה. זוּז קְצָת, אַבְרָהָמִ’יק, שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְנַחוּמִי.”

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מַפְסִיק לְנַגֵּן, מִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה – וְהִנֵּה הַגְּדִי אֵינֶנּוּ. הוּא מַתְחִיל מְחַפֵּשׂ אֶת הַגְּדִי וּבוֹכֶה. בּוֹכֶה בְּקוֹל רָם: “אֵיפֹה הַגְּדִי שֶׁלִּי, אֵיפֹה הַגְּדִי שֶׁלִּי? דּוֹרִית, תַּסְתִּירִי אֶת נַחוּמִי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ.”

“זֶה בִּצְחוֹק, זֶה לֹא חָשׁוּב,” עוֹנָה הַמַּלְכָּה.

“אֵין דָּבָר, תַּסְתִּירִי אוֹתוֹ,” מַמְשִׁיךְ דָּוִד לִבְכּוֹת וּמִתְקָרֵב אֶל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.

“מַה לְּהַגִּיד עַכְשָׁו?” אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ. וְהַמַּלְכָּה לוֹחֶשֶׁת לוֹ: “תַּגִּיד לְגִיּוֹרָא אִם הוּא רוֹצֶה אֶת הַגְּדִי.”

“גִּיּוֹרָא,” אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ.

“לֹא גִיּוֹרָא – – – דָּוִד.”

“דָּוִד,” אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ, “אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַגְּדִי?”

“הַחֲזִירוּ לִי אֶת הַגְּדִי, הַחֲזִירוּ לִי אֶת הַגְּדִי שֶׁלִּי,” צוֹעֵק דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

בּוּמְם! בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִרְבִּיץ הַחַיָּל מַכָּה חֲזָקָה בְּרוֹמָחוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְכִמְעַט הָרַג אוֹתוֹ.

“הִשְׁתַּגַּעְתָּ?” פָּרְצָה פִּתְאֹם הַמַּלְכָּה, “בְּהַצָּגָה אֵין מַרְבִּיצִים כָּכָה שֶׁכּוֹאֵב אַף פַּעַם.”

“תֵּכֶף תִּהְיֶה לִי בּוּלְקָלֶה,” שִׁפְשֵׁף דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֶת רֹאשׁוֹ וְהִמְשִׁיךּ מִיָּד לִצְעֹק, “תְּנוּ לִי אֶת הַגְּדִי, הַחֲזִירוּ לִי אֶת הַגְּדִי שֶׁלִּי!”

אָז אָמַר הַמֶּלֶךְ:

“אִם תִּשְׁתַּחֲוֶה לְיִצְחָקִיטוֹ.”

“טִפֵּשׁ – לַפֶּסֶל.”

“אִם תִּשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל – אֶתֵּן לְךָ אֶת הַגְּדִי.”

“אֲנִי דַוְקָא לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל”, עוֹנֶה דָוִד הַמֶּלֶךְ בְּגָאוֹן וּבְגַאֲוָה, “דַּוְקָא לְהַרְגִּיז בְּעַד הַמַּכּוֹת שֶׁהַחַיָּלִים שֶׁלְּךָ נוֹתְנִים, אֲנִי לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל וְדַוְקָא לֹא וְדַוְקָא לֹא…”

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִלֵּא יִצְחָקִיטוֹ אֶת תַּפְקִידוֹ בֶּאֱמוּנָה, יָשַׁב כְּשֶׁרַגְלָיו מְשֻׂכָּלוֹת לְפָנָיו וְדָמַם כְּמוֹ אֶבֶן. אַךְ פִּתְאֹם קָרָה דָבָר מַחֲרִיד. הַפֶּסֶל קָם מִמְּקוֹמוֹ, צָעַד שְׁנֵי צְעָדִים קָדִימָה, פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר:

“לָמָּה?”

כָּל הַיְלָדִים פָּנוּ אָחוֹרָה. בַּחוּץ עָמַד בַּעַל־הַמַּאֲפִיָּה שֶׁל יִצְחָקִיטוֹ וְרָמַז לוֹ שֶׁיֵּצֵא – וּמִשֶּׁרָאָה, כִּי הַנַּעַר אֵינוֹ מְמַהֵר אֵלָיו הַחוּצָה – הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל צוֹעֵק עָלָיו שֶׁהוּא יַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ, שֶׁהוּא יֶלֶד רַע, וְעוֹד יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁהוּא צָרִיךְ אוֹתוֹ, תֵּכֶף וּמִיָּד לַעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְשַׂחֵק עִם תִּינוֹקוֹת וְעוֹד כָּל מִינֵי דְבָרִים.

גִּיּוֹרָא כִּמְעַט שֶׁבָּכָה. אֵיךְ?.. אֵיךְ זֶה יָכוֹל בַּעַל־הַמַּאֲפִיָּה לִהְיוֹת כָּזֶה… כָּזֶה רָשָׁע וּלְהַפְסִיק בָּאֶמְצַע אֶת הַהַצָּגָה? הוּא לֹא רָאָה שֶׁמַּצִּיגִים פֹּה? וְהוּא צָרִיךְ כָּכָה לִצְעֹק? וְעוֹד אֵיךְ! לְהַכְרִיחַ פֶּסֶל לָקוּם וְלָלֶכֶת וּלְדַבֵּר. שֶׁפֶּסֶל יָקוּם. שְׁמַעְתֶּם? פֶּסֶל!

“אַל תֵּלֵךְ, אַל תֵּלֵךְ,” תָּפְשׂוּ פִּתְאֹם כָּל הַיְלָדִים בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק. “תֵּשֵׁב, אַתָּה פֶּסֶל, לֹא גָמַרְנוּ אֶת הַהַצָּגָה. אָסוּר לְךָ, אַל תֵּלֵךְ, יִצְחָקִיטוֹ.”

וּבַעַל־הַמַּאֲפִיָּה עוֹמֵד בַּחוּץ וְצוֹעֵק, הַיְלָדִים בִּפְנִים אוֹחֲזִים בְּיִצְחָקִיטוֹ וְהַנַּעַר עַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

הוּא אֵינוֹ מֵבִין. הֵן קִבֵּל חֹפֶשׁ לִימֵי הַפֶּסַח, הֵן שָׂמַח עַל יְמֵי הֶחָג וְהַמְּנוּחָה הַמְּעַטִּים, שָׂמַח עַל הַמִּשְׂחָקִים שֶׁיְּשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו, וְהֵם בִּכְלָל לֹא תִּינוֹקוֹת כְּמוֹ שֶׁהוּא סְתָם אוֹמֵר, הָרָשָׁע…

וְהִנֵּה פִּתְאֹם, בְּאֶמְצַע שֶׁהוּא פֶּסֶל וְהַהַצָּגָה כָּל כָּךְ יָפָה וְדָוִד הַמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ גִּבּוֹר וְצוֹעֵק שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה – דַּוְקָא בְּאֶמְצַע כָּזֶה יָפֶה בָּאִים פִּתְאֹם וְצוֹעֲקִים עָלָיו.

וְלָמָּה? שֶׁיָּרוּץ שׁוּב פַּעַם, שֶׁיַּעֲלֶה וִיטַפֵּס לְקוֹמוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שֶׁיְּנַקֵּה אֶת הָרִצְפָּה וְהַחַלּוֹנוֹת בַּמַּאֲפִיָּה…

“אַתָּה יוֹצֵא אוֹ לֹא?” גָּבְרָה שׁוּב צַעֲקָתוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה, “אֵין לִי זְמַן בִּשְׁבִילְךָ, טִפֵּשׁ!”

עַכְשָׁו יִצְחָקִיטוֹ כָּעַס. הוּא נִזְכָּר בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, אֵיךְ עָמַד בִּגְבוּרָה. הוּא אָהַב אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ:

"דַּוְקָא לֹא וְדַוְקָא לֹא! דַּוְקָא לְהַרְגִּיז בְּעַד הַחֹפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי הַיּוֹם. לֹא אֵצֵא וְלֹא אֵצֵא, וְדַוְקָא לֹא אֵצֵא –

וְהוּא חָזַר וְיָשַׁב, תִּקֵּן עַל עַצְמוֹ אֶת סִרְטֵי הַנְּיָר וְהִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת פֶּסֶל, כְּמוֹ שֶׁהַהַצָּגָה צְרִיכָה לִהְיוֹת, פֶּסֶל יָפֶה, פֶּסֶל שׁוֹתֵק מֵאֶבֶן. הוּא רָצָה לוֹמַר: “אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהַצָּגָה,” אַךְ שָׁתַק, כִּי נִזְכַּר שֶׁלְּפֶסֶל אָסוּר לְדַבֵּר, אוּלָם הַיְלָדִים הִמְשִׁיכוּ בְּעַצְמָם אֶת הַהַצָּגָה, הֵם רַק שִׁנּוּ אוֹתָהּ קְצָת: הֵם אָחֲזוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, עָשׂוּ מַעְגָּל סְבִיב הַפֶּסֶל, רָקְדוּ, קָפְצוּ וְשָׁרוּ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה:

“יִצְחָקִיטוֹ גִבּוֹר! יִצְחָקִיטוֹ גִבּוֹר! הַפֶּסֶל שֶׁלָּנוּ גִבּוֹר!..”