“זה האמן אשר ברשימותיו הקטנות ובכתביו המעטים, לא לתאר ‘אנשי התקופה’ הוא בא, לא להציג לפנינו את מכרנו בן־הדור, אלא שבו, באינטליגנט, ובכל הבא לידו, הוא משתמש רק בכדי לגלם ולגלות אותם הקווים המיוחדים, הבודדים, החשובים בעיניו ושהוא רואם, הוא ולא אחר…”
(י.ח. ברנר, “מהרהורי סופר”)

“שופמאן גם הוא מן המחטטים בנפשות שטופות־ההתרשמות, אלא שהוא יודע לשים מעצור לבת־שירתו, לשאת את רשמיו בתוכו הרבה, הרבה, עד שהכאוס מקבל צורה, עד שנהרי נחלי הרשמים נעשים כפור מוצק”.
(י.ח. ברנר, “דפים מפנקס ספרותי”)

“אמיגרנטים חדשים באים הלום ישר מבית־הנתיבות וארגזיהם על שכמם – כמו טירוני־צבא. למראם המבוהל והמטורף מתחילה תוססת בלב אותה הטינה, שמתעוררת אצל המסתתר באיזה מקום־מחסה ממטר סוחף, בשעה שעוד אחד בא ונטפל לו בכפיפה זו. ‘גם הוא כאן!’…”

(ג. שופמן, “מאידך גיסא”)