עם צאת שנת תש“ו ועל סף השנה החדשה תש”ז – יצויינו שני סיכומים יסודיים אשר נתנה לנו השנה החולפת, סיכומים שאין ערוך לחשיבותם ושמהם תוצאות מכריעות לגורל העם היהודי ולגורל ארץ־ישראל בימים הבאים:

א. השנה השתחררנו לחלוטין מאַשליה גדולה אחת, שחיינו בה עשרות בשנים ושתלינו בה עיקר תקוותינו ותקוות העם היהודי להגשמת הציונות: הלא היא אמונתנו בתנועת־העבודה באנגליה, אשר לחמה את מלחמתנו ותבעה את צדקנו כל השנים. השנה הוכיחה לנו מפלגת העבודה, כי אך באה לשלטון – והתכחשה בלי בושה לכל דבריה, הבטחותיה, הכרזותיה והחלטותיה עד כה, בגדה בעם העברי וממשלתה עלתה על כל קודמותיה ברדיפת הציונות ובמזימות החיסול של המפעל הציוני. היא ערכה מסעי דיכוי מלווי מעשי שוד ופגיעות והריגה וחורבן והשפלה, על עשרות ישובי שלום ועבודה של פועלים; כלאה במכלאות־תיל ושלחה למחנות־הסגר את נבחרי העם והישוב העברי ואלפים ממיטב אנשי הישובים החקלאיים; ערכה מצורים מבישים על העיר העברית תל־אביב ועל ישובי היהודים בערים אחרות, אגב נגישות יהודים ללא כל דוגמה בעבר; נתנה למשסה ולהפקר את כל הישוב היהודי בארץ; הוציאה חוקי שרירות, העושים הפקר חייהם וכבודם של כל היהודים אשר בארץ ושמים אותם מדרס לשלטונות האזרחיים והצבאיים הבריטיים; נתנה יד לשונאינו לחרם כלכלי על היהודים וזממה בעצמה מזימות נישול והכשלה לכלכלה העברית בארץ; ולבסוף: מעשה־הרשע ללא־דוגמה בגירוש המעפילים מהארץ ובמלחמה בכל הכוחות האימפריאליים שבידה במאמצי ההצלה והגאולה של שרידי ההשמדה הנאצית. –

בכל מעשי הדיכוי האלה נגד היהודים בארץ, אשר עודם נמשכים, הוכיחה הממשלה האנגלית את רמייתה לעיני העולם ואת כחשה לאידיאלים של צדק וחופש, אשר היו חרותים על דגלה של מפלגת העבודה. השנה הזאת הוכיחה לנו בשפע דם ודמע, ש“אנגליה – כפי שמספר בארטלי קראם מפי נציג מיניסטריון־החוץ האנגלי – אינה מתחשבת בגורל היהודים” וכי מוכנה היא (וכך גם עושה) למכור את עתיד היהודים, חייהם וכבודם לשם עניניה האימפריאליסטיים. השנה הזאת הוכיחה לנו בעליל, כי גם ממשלת־הפועלים האנגלית התייצבה על דרך של מלחמת־מצוה בעם היהודי ומפעלו הגואל – וקוממה את כל העם היהודי וחלוצי הישוב היהודי בארץ לעמידת התגוננות בפניה. מעתה נאבק במגמותיה של הממשלה הזאת ובמעשי בגידתה בכל כוח החיים שבידינו.

ב. ועוד הוכיחה השנה החולפת לעצמנו ולכל העולם: כוחו ורוחו של הישוב אתו לעמוד בשער, להדוף מזימות ולהגן על חייו וכבודו ועל היעוד היקר ביותר של הדור הזה והארץ הזאת: הצלת אחים מתופת הגולה והעלאתם לארץ. כל מעשי ההתקפה והדיכוי, לא הועילו לשבור את הישוב ולהכניע את רוחו, ואנו כולנו נכנסים לשנה החדשה בהרגשה ובהכרה של אי־כניעה לכוח האומר לכפות עלינו מעמד של שיעבוד ואזלת־יד ויצירת גיטו ליהודים בארץ הזאת. השנה הזאת הנחילה לנו יסורים גדולים, שפיכת דם בנים ובנות טהורים ויקרים, חבלת מפעלים מפוארים של חלוצי ישראל, עלבון על כל צעד ושעל, התעללות בשרידינו היקרים שהגיעו לחוף מולדת. הפרעה בלתי פוסקת למפעל הגאולה של העם העברי; אך למעלה מהכל כולה הכרתנו הצלולה: רוחנו לא נפלה.

ונהפוך הוא: רוחו של כל הישוב חושלה במאבק שהוטל עליו במידה שלא היתה כמותה עד כה. השנה החולפת הוכיחה לנו ולעולם, כי הישוב הזה שלמעלה מ־600.000 הוא העם היהודי בתמציתו, כי הוא הוא חלוץ העם כולו, כי הוא רואה את תוכן חייו וצידוק חייו אך בהעלאת נפוצות העם היהודי אל אדמת אבותיו, כי אחריותו היא להגשים חזון דורות ותקוות דורות לגאולת ישראל. הישוב הזה – כלה ונחרצה מאתו להילחם בכל כוחותיו במזימות ההקפאה והחיסול של הממשלה האנגלית, ואמונתו אתו כי יוכל עמוד ויצא כאור צדקו וסוף הנצחון לבוא. זה הוא הכוח של עם נאחז באדמתו, אשר זאת הברירה לפניו: כליון או גאולה, של דור המרגיש בנפשו, כי אחראי הוא לגורל עמו הנתון למשיסה ולהשמדה ואחראי הוא בפני הדורות הבאים, כי בידו המפתח להצלת ישראל ותקומתו. זה הוא הכוח של מפעל, אשר אין דומה לטהרו ולצדקו.

שני הלקחים האלה אם יהיו בנו: כי גם ממשלת־הפועלים באנגליה זוממת לדכא את מפעלנו ולהפריד בין שאלת־היהודים וארץ־ישראל וכי כוחנו אתנו לעמוד על נפשנו ונפש העם היהודי בשעה זו – אמונתנו אתנו כי לא לשוא יהיו חיינו ומעשינו בשנת תש"ז, כי השנה החדשה הבאה עלינו לטובה תקרב אותו למטרתנו.

ועוד: לא היתה שנה כשנה זו הבאה עלינו לטובה שבה ישובו עלינו ימי נחמיה בן חכליה: “הבונים בחומה והנושאים בסבל עומשים; באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח. והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים… ואנחנו עושים במלאכה, וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים… והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה… ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פושטים בגדינו” (נחמיה ד').

יש טעם ויש אחרית למאבקנו, אם לא נרפה אף לרגע משני היסודות לבניננו: עליה והתישבות בכפר ובעיר. על הישוב היהודי והעם היהודי כולו להגביר עשרת מונים את המאמצים לעליה בכל הדרכים וקליטתם בארץ, וכן להקים רשת גדולה של מפעלי קרקע חדשים בהתישבות.

כל אנית־עולים נוספת וכל נקודת ישוב חדשה ומפעל משקי חדש – ערובה נוספת להצלחת מאבקנו ונצחון החזון הגדול והטהור של שיבת ישראל לארצו.

ראש־השנה תש"ז

עלי קרקע    🔗

לנוכח המצור, המזימות וההתנקשות, שבהם נמצאים עתה הישוב והמפעל הציוני כולו, עומד כל הישוב כאיש אחד דרוך ומלא אמונה ובטחון בעתידו, בעתיד מפעל־ההצלה והגאולה הציוני.

לא נעלמו מעיניו הסכנות הגדולות המאיימות עליו, הכוחות העולים עליו לאין־ערוך אשר חברו יחדיו כדי להכריעו; הבדידות של העם היהודי בעולם הקשוח; המסיבות הזועמות של ימי “ועידת השלום” לגבי עם קטן וחלש ומופקר למשיסה ולשמד בחלקי־עולם שונים. יודע כל זה הישוב – ובכל זאת ואף על פי כן בוטח הוא, כי עמוד יעמוד במבחן איתנים זה, כי לא יתן להכריעו ולהכניעו, כי כל מזימות־רשע יתפוצצו אל סלע רוחו העשוי לבלי־חת והחלטתו לתת את נפשו על הזכות לחיים ולקוממיות לעם היהודי בארצו.

לא אמונה עיוורת היא זאת ולא בטחון־סרק. זו האמונה וזה הבטחון של חלוץ עם המחובר לאדמתו, שנפשו קשורה בנפשה, הדבק בה ושואב ממנה כוחות טמירים, לא ידעם ישראל באלפי שנות גלותו ונדודיו, המאזין מנבכיה את סוד שיח נעורי עמו והשוזר בה את חלום חייו ועתידו. זה הפלא של העם העומד על הקרקע.

לא בחכמתו ותבונת לבו ועוז־רוחו ניפלה הישוב הזה מכל אותם הישובים היהודיים המפוארים אשר היו מושרשים דורות רבים בפיזוריהם, עד אשר עלה עליהם הכורת והחריבם, כי אם הדבר אחד ומיוחד, אשר אין דומה לו בכל העולם: קרקע תחת רגליו, קרקע מוצק, ארץ אבותיו, קרקע אשר נפח רוח חדשה וזרם־דם חדש ושפע כוחות־יצירה ורוח־גבורה בתוך הבנים השבים לחיק המולדת העתיקה החדשה.

זה הסוד הגדול של עמידת הישוב הזה בכל הסערות אשר אפפוהו בעבר, וזה סוד בטחונו לקראת הבאות.

כי עם המושרש באדמתו – כל כלי יוצר עליו לא יצלח, אם רק מאוחד הוא ברצון־החיים ובאמונה בצדקת מפעלו וטוהר מלחמתו.

הוא הנס הגדול, כי קמו לנו, זמן רב לפני בוא השואה, אישים ברוכי־להט וכשרון וגדולי מעש, אשר בפעלם הכביר הנחילו קרקע לעם והצמיחו עליו חיים חדשים לעם רב. ובבוא הסערה של שנות 1939–1945, אשר טאטאה מיליונים מאחינו, נמצא בלב העולם האי הקטן הזה, הישוב היהודי המחובר לקרקעו וליצירתו עליה, להיותו מעוז לעם המתנער לחיים ולתקומה.

כל אחד מן הישוב יודע: לא זכותו היא שעמדה לו כי יינצל מן הסערה וכי יעמוד איתן לקראת העתיד, כי אם זכותו של כל העם היא, ובכוחו – כוחו; כי יש טעם ועתיד לפעלו – אם הישוב הזה ישמש חוף מבטחים והצלה לגאולה להמוני ישראל, אשר אין להם חיים ותקומה במלוא העולם זולתי הארץ הזאת.

כי על כן – זה היעוד לנו ולכל בית ישראל לתפוצותיו, היום ובימים הבאים:

הרבות מאמצים למען גאול עוד ועוד אדמה בארצנו למען תת קרקע תחת הרגלים לעוד ועוד המוני יהודים רבים, אשר יבואו – אשר מוכרחים לבוא – לארצנו, אשר יפרצו כל מחסומים ויעלו ויגיעו.

י“ב תשרי תש”ז.