החויה הראשונה עם פרסום הדין־וחשבון של ועדת־החקירה של האומות המאוחדות היא – קורת רוח מרובה, כי אכן הוכר הצדק לישראל, כי בריבנו המר עם העולם, ובראש וראשונה עם בריטניה, זכינו אנו בדין, זכה עם ישראל בתביעתו להשיב לו את גזילת מולדתו, וניצח קול היושר האנושי המשווע, לפתוח לפני שרידי החרב והאימה את שערי ארץ־ישראל. הרנינה את הלב ההכרה, כי עוד יש מצפון בעולם, כי עוד בעולם מסוכסך זה, אשר אמרנו: קשוחים בו כל הלבבות ואטומות כל האזנים, בעולם זה, אשר עמד על דמינו ולא הושיט יד עזרה לנטבחים ולרדופי אימת ההשמדה – יש עוד אחרית ותקוה למלחמת הצדק, למאבקו של עם מורדף ונתון למשיסה כנגד כוחות זדון ורשע, הקמים עליו מכל צד ואומרים להחניקו ולדכא את כוחות חייו ויצירתו במאמצם להתאזרות ולתקומה. קורת־רוח של בני אדם, אשר רבות בשנים עמדו בודדים במערכה להגשמת משא־נפשם, אשר נלעגו והופרעו גם בפנים העולם היהודי, אשר הוכתרו כאוטופיסטים ומתעתעים, אשר לא פעם עמדו מול קירות אטומים ולפני תהום שאמרה לבלעם על כל “חלומותיהם” – והנה חלומם הופך מציאות, ומפעל חייהם מקבל את צידוקו קבל כל העולם, ומציאות־החיים אומרת להם כי לא לשוא עמלו ונלחמו, כי אכן בדרך הנכונה נחם אלוהי חייהם.

לאחר ימים רבים של מפח־נפש, כשמעצמה זו אשר בישרה לנו את בשורת הבית הלאומי ואשר התחייבה לסייע לעליית היהודים ולבנין ביתם התייצבה כצר למפעל תקומתנו, כשהיא עושה את ההפך ממה שהתחייבה, והיא רודפת באף וחימה את שרידי הטבח הנאצי החותרים להצלה ולחיים בארץ ביתם הלאומי, והיא אומרת לסַכל את כל המאמץ היהודי הגדול לבנות את המולדת לעם. היה זה לנו משב־רוח מרענן ומשיב־נפש, לנוכח אדישותו של העולם אשר כמעט לא הראה אותות של השתתפות ועמידה לימין העשוק והנדכה בעמים. לרבים מאוד, אשר דברי ימי התקופה שלאחר המלחמה השקיעו אותם בדיכאון ואפס־אונים – החזיר דו“ח זה של ועדת האו”ם את האמונה, כי אמנם יש דין ודיין בעולם, כי עוד יש אזנים לקול הצדק, כי יש עתיד למפעלנו.

ולא תעיב את החויה הזאת ההכרה, כי לא כל מבוקשנו ניתן לנו במסקנות הועדה, כי קיפוחים קשים מאוד נודעו לנו מהן בהוצאת איברים חיים וחיוניים ביותר מגוף המדינה היהודית, – כי על אלה תכסה העובדה של אחיזה ממשית לראשית התגשמותה של המדינה היהודית, יתד ופינה לעצמאות יהודית ולקוממיות יהודית, כי אין לדחות עוד, כי יש להיאחז באלטרנטיבה היחידה: קבלת האפשרי עתה, זו התכנית הכלולה בהצעות הרוב של הועדה, או – שיבה לתוהו־ובוהו המדיני, שבו נתון עד עתה מפעלנו ושאין לראות את קצהו בלתי אם בתכנית המוגשת לנו עתה: חלוקה, וחלוקה זו. כי הזמן פועל בלי רחם נגדנו, ומי הוא אשר יקח עליו את האחריות לדחות את הפתרון המצוי – ולנוכח כל המסיבות גם הרצוי – לשם הבלתי־נודע, אשר רוממות המלה תפארהו ואחריתו מי ישורנה?!

ואכן, אישר מושב הועד־הפועל הציוני בציריך בספטמבר את ההשקפה הזו במדיניות הציונית ולפי כוננה הסוכנות היהודית את פעולתה ומאמציה הגדולים לקראת עצרת האומות המאוחדות, המתקיימת עתה בפלושינג־מידאו שבארצות הברית.

ברור: יחד עם קבלת המסקנות של רוב ועדת האו"ם – לא ויתרו היהודים בשום אופן על ירושלים, לב הארץ היהודית ולב העם היהודי, ולא עם הגליל העליון המערבי, אזור חיוני וחשוב לנו, והם יוסיפו לעמוד ולהילחם על השבת אזורים אלה לחיק ארץ־ישראל היהודית.

ולא יפלא כי דין־וחשבון זה, היה כהפתעה מרה למיניסטר־החוץ הבריטי ונפגש בזעם רב על־ידי הממשלה הבריטית. הן עצם דו“ח זה הוא חריצת משפט על מַעל הבריטים בהתחייבותם כלפי המנדט הארצי־ישראלי והבית הלאומי והרשעה גלויה של הממשלה הבריטית על כל פעלה בארץ־ישראל. ומכאן ואילך איתרע מעמדה: הצפור שהפריחה מידה, במסרה את דין א”י לאומות המאוחדות, שוב לא היתה אפשרות בידה לתפסה בחזרה, ומכאן ואילך הופקע גורלם של עם ישראל וארץ־ישראל משרירות לבם של שליטי לונדון ומשרתיהם וניתן בידים הנאמנות־יותר של עצרת האומות המאוחדות, בישבה על מדין לעיני העולם כולו להכריע בבעיה אנושית־עולמית גדולה זו.

ואף אמנם: עצרת זו לא הכזיבה. עוד מוקדם לסכם, עוד לא באה ההכרעה, אך מה שהתרחש בועדה לעניני א“י, שבה משתתפים נציגיהם של כל 27 האומות חברות האו”מ, חיזק את רוח העם היהודי והטה את הקו במידה רבה לקראת פתרון חיובי של הקמת העצמאות היהודית, עם ביטול המנדט הבריטי, חיסול משטר “הספר הלבן” ופתיחת השער לפני עליית־יהודים גדולה לא"י.

במשך ישיבות הועדה הא“י־ת בלייק־סאכסס היו ימים גדולים, בהם השמיעו שליחי עמים קרובים ורחוקים – פולין, צ’כוסלובקיה, שוודיה ועוד, והגדילו אורגוואי וגוואטמלה – דברים המזדהים עם מיטב דרישות היהודים לביסוס תביעתם לתקומה בארצם ההיסטורית. אך גדולים ביותר היו לנו, היהודים בארץ ובתפוצות, הימים של סוף חודש תשרי תש”ח, עת שהשמיעו את דברם נציגי המעצמות הגדולות, אשר העם היהודי ציפה לדברם בנשימה עצורה: ארצות־הברית וברית־המועצות, אשר בידן כוח־השפעה מכריע לגבי עמדתן הכללית של האומות המאוחדות בשאלת א“י. ימים רבים נקלעה הנפש בדאגה כבדה, לנוכח שתיקתן של מעצמות אלה. כי גברה למאוד השטנה, כי נחלצו כל אויבי הציונות והעם היהודי להפעלת גורמים רבים ושונים לרעת הפתרון הציוני. ונציגי חמש המדינות הערביות, שנוספו להם בינתיים שני חברים חדשים: תימן, ופאקיסטאן, מרעישים עולמות בהתקפתם על הציונות והצעת רוב הועדה ובהפעילם בלי הרף את הנשק העיקרי שבאמתחתם: איומים והפחדה לאורך כל החזית. ובתוך הזמן הזה נשמעה הכרזת הנציג הבריטי על חיסול המנדט ופינוי א”י והסתלקות בריטניה מלבצע את החלטת או“ם, אם לא תתקבל על דעת היהודים והערבים כאחד ואם אנגליה לא תכיר במידת הצדק שבה. למרות שנציגים אנגליים גבוהים הודיעו עוד בשעת המושב המיוחד של או”ם לשאלת א“י, כי הממשלה האנגלית לא תהיה כפופה למסקנות הועדה במידה שלא תישרנה בעיניה – הדהימה עתה הכרזת קריץ' ג’ונס, המכוונת לסַכל את הפתרון האפשרי הטוב ביותר לבעיית א”י, בהתקרבו למציאות, והמנגנת על כנורם של הערבים במלחמתם בעם היהודי ומפעל גאולתו. ההכרזה הזו גם יצרה מצב חדש הרה־סכנות בא"י (ודבר בעתו היתה הכרזת אסיפת הנבחרים והסוכנות היהודית בירושלים על נכונותן להקים ממשלה יהודית זמנית, מיד לאחר החלטת או"ם על מדינה יהודית, על כל סמכויות ההנהלה והבטחון הכרוכות בכך).

כי על כן גדולה היתה השמחה במחנה היהודים לשמע הצהרותיהם של נציגי אמריקה ורוסיה, אשר הודיעו מעל הבמה הגבוהה של האומות המאוחדות על זכותו של העם היהודי להיות אדון לגורלו ושתהא לו ארץ משלו, ככל העמים, ושהשאלה היא דחופה ביותר ואין להתחמק מפתרונה. ועל כן יירשמו ימי 12 ו־14 באוקטובר 1947 כימים היסטוריים לעם היהודי ומפעל גאולתו בארץ־ישראל, בהם התקרב בצעדים ממשיים לשלב הגשמתו הממלכתית.

חשון, תש"ח