א.    🔗

לא שׂ‎שׂ‎נו לקראת ועדת־חקירה חדשה, לאחר השפע של ועדות־חקירה שנתברכנו בהן במשך 26 שנה, מאז שנת 1921, אשר הרבו חקור וגם הסיקו מסקנות וסופן – מפח־נפש גדול לנו. ועדות־חקירה אלה – או שעשו רצון שולחיהן וסילפו את פני המפעל הציוני ועיוותו את דינו, או – אם חקירתן היתה כנה ומשפטן נוטה טובה למפעלנו – שמסקנותיהן נזרקו ישר אל הסל ומדיניותם האנטי ציונית של שליטי לונדון נמשכה וגם הוגברה בארץ. ואחרון אחרון: עוד חי בפינו הטעם המר מאוד של פרשת הועדה האנגלו־אמריקאית; זו הועדה אשר לידתה היתה בלשון מדברת גדולות על ערכה וחשיבותה להכרעת שאלת ארץ־ישראל היהודים, זו אשר גילתה אינטלקט רב ופעלה בהיקף וביסודיות וביכולת ואף הגיעה למסקנות פה־אחד, – מסקנות אלה שלא הכילו את הדרישה העיקרית של היהודים לעצמאות מדינית, אלא שפסקו על ביטול הספר הלבן והעלאת 100.000 יהודים מיד לארץ, מסקנות אלה נזרקו בלי כל בושה ומתוך רשעות גלויה אל הסל למחרת התפרסמן בקהל. מלומדי נסיון מר מפרשות ועדות־החקירה בעבר לא היינו עשויים להתלהב ביותר לקראת ועדת־חקירה חדשה זו ולגלות ענין ותקוה ופעילות מסביב לה.

אף־על־פי־כן, יחס הישוב בארץ ערך מיוחד לועדת־החקירה הזאת והוא ליווה אותה מראשית בואה לארץ ביחס של אימון וכבוד, תוך תקוה שהיא תראה את הדברים כהוויתם ותוציא לאור משפט. הרי זו לראשונה ועדה המייצגת את העולם התרבותי־הדימוקרטי המאורגן באומות המאוחדות, ועדה שאינה כפופה לממשלת המנדט ולהדרכתה (עיין: המדריכים האנטי ציונים המובהקים שליוו את הועדה האנגלו־אמריקאית), שיש לייחס לה מידת אובייקטיביות וצדק גדולה ביותר ושמסקנותיה תובאנה למשפט העמים במוסדם העליון. ולפיכך, למרות שנציגי הממשלה הבריטית השמיעו מראש שאין הממשלה כפופה למסקנות הועדה במידה שלא תישרנה בעיניה, ויש, איפוא, להניח את האפשרות שממשלת־הפועלים לא תקבל את המסקנות אם תהיינה לטובת הפתרון הציוני של שאלת ארץ־ישראל, הרי יהיה זה נצחון מוסרי גדול אם המסקנות תהיינה לטובתנו, ומתוך כך – גם עידוד ממשי למפעלנו, בין אם תרצה בכך ממשלת לונדון ובין אם לא תרצה. ומכאן הענין הרב והמתיחות שבהם מלווה הישוב כולו את פעולתה של הועדה מראשית בואה לארץ ועד היום.

ב.    🔗

מכאן – ההתאזרות של כל הכוחות הבונים בארץ לחשוף לפני חברי הועדה את בעיית הארץ על כל צפונותיה, להקנות להם את ידיעת המפעל הציוני וקשרו לשאלת היהודים לכל פרשת מלחמתו ויצירתו מאז הצהרת בלפור ולפניה ועד היום הזה. מכאן התאמצותם של חוגי־הציבור השונים לעמוד לימין חברי הועדה בפעולתם בארץ, בחתירתם להכיר את הדברים ביסודם, כדי לאפשר להם לשפוט בצדק על בעיית ארץ־ישראל – אחת הבעיות הגדולות והחמורות ביותר בעולם והבעייה של גורל עם ישראל ועתידו.

למטרת הכרת הדברים ביסודם – שימשו יפה שתי פעולות: סיור חברי הועדה בישובי היהודים בארץ והופעת היהודים בפני הועדה.

כל הרואה את אשר עלה בידי היהודים ליצור בארץ השוממה במשך תקופה לא־ארוכה, בתוך קשיים עצומים והפרעות גדולות מידי השכנים ומידי ממשלת המנדט ושליחיה, מתוך התאזרות חלוצית גדולה, מתוך מסירות והתלהבות וקרבנות וכושר־יצירה – לא ייתכן שלא יתרשם מגודל המראה ושלא יראה את הברכה הגדולה שבמפעל הציוני, לא רק ליהודים אלא לכל הארץ. וכל המכיר את הרוח העשוי לבלי־חת של הבונים ואת נכונותם ואדיר חפצם לקלוט המוני אחים יהודים מן הגולה ההרוסה – אי־אפשר שלא ייווכח כי כאן המקום היחיד למקלט מאות האלפים הנידחים, הנמקים עד היום, שנתיים ורבע לאחר המלחמה, במחנות שרידי התקופה הנאצית.

אך לא במראה עינים בלבד. באה אחר־כך עדות היהודים והשלימה את התמונה. בכוח רב מאוד הלמו דברי בן־גוריון, ווייצמן, חברי הנהלת הסוכנות היהודית, הועד הלאומי והרבנים. בהיקף גדול, בהסברה יסודית, בכבוד, בכוח־הוכחה רב גוללו שליחי היהודים בפני נציגי האומות את דבר היהודים ותביעתם למולדתם הנצחית, אשר בה ורק בה פתרון לעם היהודי, למען כונן בה את חייו ההרוסים ולמען יתנער משוֹ‎אַת הגלות ויקום קוממיות בארצו. כל פרשת מאבק היהודים לגאולה, קשרם החי לארצם שלא פסק מעולם, זכותם ההיסטורית המוּכּרת על הארץ, התחייבויות ממשלת המנדט כלפי עם ישראל, שאיפתו הלוהטת של העם לשוב לארצו ולבנותה, יכלתה הפיסית והכלכלית לקלוט מיליונים, הפרעות הממשלה הבריטית, הדרכים להבנה ולשיתוף־פעולה עם השכנים, ההכרח במעמד עצמאי מדיני לעם היהודי – כל הפרשה הזו נגולה בבהירות רבה לפני חברי הועדה. ולא העיבו על העדות הזו גם מאמצי הנציג ההודי המוסלמי להכשיל את העדים היהודים ולהחליש את עוצם דבריהם־רתת באזני העולם. ותיזכר לטובה ולכבוד הופעת הרבנים הראשיים ורבני “אגודת ישראל”, אשר עדותם היתה השלָמה והצטרפות לתביעות המנהיגות המוכרת של הציונות והישוב. מכל לב יבורכו החוגים האלה בישוב, אשר גילו אחדות ישראל בשעה גורלית זו לעם, החותר להצלה ולתקומה בארצו.

ג.    🔗

לא ייפלא כי נמצא מי שמעוניין להכשיל ולסכּל את המטרה, שלשמה שלחו האומות המאוחדות את הועדה לארץ. זה הוא קודם כל אותו הצד החלש בהרגשת צדקתו וביכולת הוכחת צדקתו. זה הוא – הועד הערבי העליון וגרוריו. בחשבון – ואולי גם בעצה של חוגים בריטיים – החליט זה להחרים את ועדת האומות המאוחדות. מהנסיון יודע הוא מה חלשות הן טענות אויבי הציונות בהיפגשם פנים אל פנים עם שליחי העם היהודי בתעצומותיהם. היתה להם הזדמנות להיווכח עד מה אין משקל לפני כס עמים בתעצומות, אשר נקודת־ההוכחה העיקרית שבהן היא – איומים, כאשר הסכינו בשיגם עם הבריטים (ואשר, כנראה, פעלו את פעולתם). סוף־סוף אין שום הגיון שבעולם יכול להוכיח את צדקת מלחמתם לגזילת כבשת הרש, לגזילת כברת־ארץ קטנה זו, אשר היא פחות מ־1% מהארצות הנרחבות שברשות הערבים ואשר היא נשמת חייו ומקור הצלתו וגאולתו היחידי של העם היהודי המשווע להצלה וגאולה, אשר היא ארצו שלו ואשר מעולם לא חדלה להיות ארצו, ארץ־ישראל. לאור המצב הזה אין טוב מאשר לא להופיע, להחרים, וליצור על־ידי כך מצב של יתרון לגבי הועדה, אשר תהא נלחצת, מדעת ושלא מדעת, לרצון לפצות את הערבים וליצור באופן מלאכותי משקל־שכנגד לעומת המשקל הכבד של עדות היהודים, חלף טענות הערבים שלא נשמעו. אם יצדקו בחשבונם זה או תכריע שורת הצדק וההגיון כי אין החרם אלא אות ומופת לחולשה מוסרית ולאי־צדק – הימים הבאים יוכיחו.

עדותה ותזכירה של הממשלה הארצישראלית לועדה, נאלצו לשבח את עבודת היהודים בארץ, אך הם מלאים סילופים לגבי המפעל הציוני ופרשת היחסים, הפעולות והמעשים בכל שנות המנדט הבריטי על הארץ. יותר מדי בולט הרצון הרע בחומר ממשלתי זה, יותר מדי גם בולטת צליעת האמת שבשורת טענות כלכליות ומדיניות, עד שמן הראוי לצפות, כי רושם על הועדה יהיה הפוך לזה שנתכוונו לו השלטונות.

יחס של זלזול וביטול כלפי ועדת האומות המאוחדות נתגלה בשורה של מעשים מצד השלטונות בעצם זמן שהות הועדה בארץ. קודם כל – בפרסום חוק המים. בעצם הזמן שגורל הארץ עומד לחקירה ולהכרעה באסיפת האומות המאוחדות, מצאו להם השלטונות לטוב להוציא חוק, אשר עיקרו הצרת צעדי היהודים במאמצם לבנות ולהתפתח. אותה ממשלה, אשר במשך עשרות בשנים לא נקפה אצבע לחישוף אוצרות מים ולהתקנת מתקני מים, כאשר עשו היהודים, רוצה עתה להראות את כוחה אך בהשתלטות על אוצרות־המים הקיימים, אשר כוונתה בולטת לעין כול. וכן גילתה זלזול ורצון רע במשפט המות על שלושת נאשמי עכו¹ דוקא בזמן פעולת הועדה, למרות שברור לה עד כמה זה עלול להשבית את השקט בארץ הדרוש כל כך לעבודה יעילה של הועדה. ולבסוף – המכתב המחוצף של המזכיר האזרחי של ממשלת ארץ־ישראל אל ראש הועדה, על אשר העזה לפנות למזכיר האומות המאוחדות שישפיע על הממשלה לדחיית משפט המות, מפאת הנזק הרב שיצמח מזה לעבודה הועדה. כעסה של הממשלה על “התערבות” זו להניאה ממעשה הרסני בעקבות חוקי־החירום הבלתי־חוקיים, העביר אותה על דעתה והניעה לנזוף בועדה, כנזוף בכפופים לה.

עבודת ועדת או"ם עומדת בקרוב לפני סיכום והוצאת מסקנות.

לא תהא עבודה הועדה שלמה ולא יהא ברשותה כל הנתונים למשפט צדק בשאלת ארץ־ישראל – אם לא תבקר במחנות היהודים הנידחים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה ולא תיפגש פנים אל פנים עם הטרגדיה היהודית הגדולה, אשר מפעל ארץ־ישראל נועד לשמש תשובה לה ולחסלה אחת ולתמיד. ההתנגדות שנתגלתה מצד חוגים בריטיים ואחרים לביקור הועדה במחנות – מקורה במגמה הברורה להפריד בין ארץ־ישראל ושאלת היהודים ולדון את היהודים למיעוט נצחי בארץ הזאת. לא תהיה תפארתה של נציגות האומות המאוחדות בדרך הזאת, אם תיגרר להשקפה האנטי ציונית הזאת. לא יהיה עיוות־דין ועיוות־אמת גדולה מזו ההפרדה בין הדבקים, בין ארץ־ישראל והעם היהודי בגולה, אשר מטבע ברייתם הם אחוזים ודבוקים זה בזה, בעבר, בהווה ובעתיד, ושום מזימות של תקיפים ואדירים לא תצלחנה לנתק ביניהם. אין תמונת ארץ־ישראל החיה אלא צד אחד של המטבע, בעוד שהצד השני של אותו מטבע אינו אלא עם ישראל אשר בגולה, ומחנות הנידחים בראש וראשונה, אשר דרך אחת לפניהם – ארץ־ישראל.

משגה גדול עשתה הועדה בהחליטה – אולי בלחץ המשקל־שכנגד הנזכר לעיל – שלא לבקר במחנות המעפילים שבקפריסין. אל נא תחזור על משגה גדול יותר, אלא תבקר במחנות העקורים באירופה. אחריות גדולה לפניה בדבר הזה.

כבר אמר בארטלי קראם, מחברי הועדה האנגלו־אמריקאית, לאחר שהוא וחברו ביקרו במחנות:

“אני וסיר פרדריק לגט הרגשנו בעומק לבנו את התהום הרובצת בין אלה שראו את מחנות העקורים לבין אלה שלא ראו אלא חלק מן התמונה”.

ד.    🔗

בתקוה עוקב הישוב כולו אחר פעולתה של ועדת החקירה של או"מ. לא ייתכן ששליחי העמים לא יראו את האור הגדול הבוקע ממפעל־הגאולה של חלוץ העם היהודי בארצו ואת הבשורה שהוא נושא לתבל־עולם זה כולו. לא ייתכן שהם יתעלמו מהשאנסה הגדולה הנתונה לאומות האומות המאוחדות לתקן עוול אנושי־עולמי זועק לשמים, לעשות צדק לעם הנענה והנתון למשיסה, אשר זה עתה נרצחו באכזריות ששה מיליון מבניו ומבנותיו, – ולהשיב לו את גזילת מולדתו.

בזאת תיבחן ועדת החקירה של האומות המאוחדות. ובזאת גם ייבחן גוף האומות המאוחדות כולו.

כ“ו תמוז תש”ז

על מה התבדלו?    🔗

יירשם נא לזכרון:

בשעה הרת־גורל זו לעם ישראל, בערב הכרעות בשאלת ארץ־ישראל והעם היהודי, בהתאסף שליחי עם מושמד להשמיע קולו אל שליטי עולם – מצא לנכון חלק אחד חלוצי מציבור הפועלים בארץ־ישראל לא לצרף את קולו אל קול העם המשווע בכל תפוצותיו למדינה יהודית בארצו. זהו המעשה אשר ראו מנהיגי “התנועה לאחדות העבודה” לבוא בו אל הציבוריות היהודית, וקודם כל – אל קהל חברי “התנועה” בשעה זו.

העשו זאת נציגי “התנועה” בכינוס הציוני בלונדון על דעת כל חברי “התנועה”? האומנם סמך קהל החברים אשר בעין־חרוד ובאשדות־יעקב ובתל־אביב ובכל הארץ את ידו על המעשה הזה של אי־השתתפות בהצבעה על תביעת המדינה היהודית, ויהיו הנימוקים אשר יהיו? הייתכן כי ישלימו עם כך, שידם לא היתה עם כל התנועה הציונית ושליחי העם העברי בתביעה הזאת, בפגישה ההיסטורית של נציגי העם היהודי לאחר שש שנות האימים ובשעה מכרעת זו? האם לא הזדעזעו לסילוף הזה שסילפו באי־כוחם את הרגשתו ועמדתו של הציבור בנקודה, שהיא נקודת־המוקד במערכה שבה עומד העם היהודי ומפעלנו הציוני כיום הזה?

גם ההסברה שניתנה למעשה על־ידי מזכירות “התנועה” – אין בכוחה להסביר ולהצדיק את היבדלותה של “התנועה לאחדות העבודה” ממלחמת המדינה היהודית ופגימתה בשלימות החזית היהודית בשעה זו. כי הנה מסבירה המזכירות, שסיעת התנועה לאחדות העבודה בכינוס הציוני לא ראתה כל אפשרות לסמוך את ידיה על ההחלטה המדינית של הכינוס, מאחר שנדחתה הצעתה על סעיף מפורש בדבר מלחמה בכל תכנית של חלוקת הארץ. למעשה אנו מוצאים בהצהרת הכינוס הציוני פסוק מפורש האומר: “אין כל פתרון אחר לשתי הבעיות הצמודות והקשורות זו בזו – בעיית העם היהודי ובעיית ארץ־ישראל – אלא על־ידי הקמת ארץ־ישראל כמדינה יהודית בלתי־מחולקת ובלתי מצומצמת, בהתאם לכוונת הצהרת בלפור”. אם גם נדחה נוסח ההצעה שהציעה הסיעה בענין זה – מה הצדקה יש בכך, שלא לסמוך את ידיה על ההחלטה המדינית הכללית של הכינוס? אם אמנם שלם לבם של נציגי “התנועה לאחדות העבודה” עם תביעת העצמאות המדינית לעם היהודי בארצו, אם באמת רואים הם את השעה הזו מחייבת וכשרה להגשמת חלומם, תקוותם וכיסופיהם של כל הדורות בישראל, אם באמת רואים הם את המדינה היהודית כמכשיר מושלם ביותר לתקומת שארית ישראל בארץ־ישראל – איך מלאם לבם להיבדל מעל עדת ישראל בהצבעה ההיסטורית הזאת?

לא חדש עמנו דיבורה של “התנועה” בענין המדיניות הציונית, מאז הצבעתה הידועה בישיבת הועד הפועל של ההסתדרות לפני כשנה וחצי. מאז ועד עתה היא אינה חדלה מלגמגם בהגיעה לפרשה זו. מאז ועד היום לא היה סיפק בידה להבהיר לעצמה ולציבור מה יש לה להגיד, בדברים ברורים ומפורשים, בדבר התקומה המדינית של העם היהודי בארצו ומלחמתו על כך. במשך כל השנים הרבים האלה לא ראתה לצרף את קולה אל קול העם התובע באדיר את תקומתו המדינית מידי שליטי העם.

זוהי אחת התוצאות, מהטראגיות ביותר, של עקמימות המוחין והשתבשות הדרכים, אשר בו בתוך הפלג הזה של תנועתנו, מאז ירד לעולמנו שטן הפילוג והירבה מבוכה ומהומה עד בלי די.

כ“א אלול תש”ח

באין משפט    🔗

כרכורים רבים כרכרו האחראים למשפטו של פאראן, אשר נאשם באחד הפשעים החמורים ביותר – עד שתמה ונשלמה הפרשה.

לא הועילו כל נסיונות אחי הנרצח אלכסנדר רובוביץ להביא למשפט אזרחי את הנאשם ברצח, בנימוקים מנימוקים שונים, עד שהועמד על־ידי השלטונות למשפט צבאי – ויצא זכאי בדינו. ומיד מיהר האיש לעזוב את הארץ בדרך האויר.

ופה קרה דבר מוזר. לאחר צאת הנאשם זכאי ולאחר שעזב את הארץ – יצאה פקודת השופט האזרחי, לפי תביעת קרובי הנרצח, לאסור את פאראן באשמת חטיפת הנער. לאחר שאותו שופט עצמו דחה מקודם את התביעה, מצא, כנראה, הפעם יסוד להאשמה בחטיפה. כל הציבור עמד תוהה; היוסגר הנאשם, הנמצא באנגליה, לידי המשפט הדורש אותו? עד שבא התובע הכללי בארץ והפסיק את המשפט על פאראן.

לציבור הרגשה משלו. לו מובן מדוע ברח פאראן פעמים מהארץ, כשם שברור לו מדוע הסגיר את עצמו ומדוע נעלם שוב.

אכן, לא יחיד היה פאראן במעשיו. חבורה שלמה מקרב הממונים על הבטחון בארץ זממה מזימות שונות נגד היהודים. ועתה נתגלה לנו שהיה מעורב בענינים אלה גם סגן המפקח על המשטרה פרגוסון, אשר בית־הדין הואיל לשחררו מחובת עדות במשפט פאראן, בנימוק שעדותו עלולה להרשיע גם אותו עצמו, ובכלות המשפט מיהר גם הוא לטוס ולהיעלם.

אכן, הצליח פאראן להתחמק עד כה. עתה שמענו, ששוב הגישה המשפחה תביעה פלילית עליו והמזכיר הראשי של ממשלת א“י הודיע שאפשר להגיש את ענין החטיפה למשפט באנגליה. זוהי אולי הזדמנות אחרונה לממשלת א”י ולדעת הציבור הבריטית לנער מעל עצמן אשמה כבדה ולהוכיח, שיש דין ויש דיין והחייב יבוא על ענשו.

כ“ח חשון תש”ח