לא רק חמשים אלף מבין יהודי ירושלים וכל אלה שנקבצו ובאו מקרוב ומרחוק – כולנו, צבור הפועלים והישוב כולו, היינו עם חמשת חללי “במעלה”, אשר לוּוּ לבית עולמם ביום המר ההוא. כי אף אנו, למודי הצער והכאב תוך קציר־הדמים, הנמשך זה קרוב לשנתיים, נמלאנו משנה צער וכאב בנפול חמשת חברינו אלה, צעירים ומלאי סער־יצירה וכוסף־בנין ורוחשי שלום ואהבה לטבע ולאדם – לפני פריצי־חיות וצמאי־דם, אשר במחשך ומהמאַרב ביצעו את מעשיהם.
אין שילומים לחיים צעירים אלה, תפארת אדם, אשר נקטפו ביד אכזרית בעצם פריחתם, בעצם זריחת חלום יצירתם על קרקע המולדת, אשר שירת נעוריהם נפסקה לפתע, בלב השממה אותה אמרו להחיות. אין תנחומים לנו, ועוד יותר – להם, לבני המשפחה, קבוצת “במעלה”, אשר מתוכם נעקרו החברים האהובים והיקרים. אבל־יחד הוא להם ולנו.
ושוב: צו הגורל, צו המפעל אשר למענו הקריבו את החיים רבים ולמענו נפלו החמשה, – דופק בנו בלי הרף וקורא: קדימה! אַל התעכב! עם אבל־הימים בלב – המשך ללא־הפסק בעבודה, ביצירה, בבנין, המשך והמשך – כי בזה סוד תקומת עם ומולדת, ובזה תגדע היד מלאת־הדמים ולא תוסיף קום. ואם חברו עלינו כוחות שחור ורוחות שטנים ממזרח וממערב – באמת הבנין שבידינו נסַכּל את עצתם.
רק קול־קורא זה ממעמקי הנפש, הרגשת איתנים זו הפועמת בלב פנימה – רק בכוח אלה קם הדבר, כי למחרת היום, עוד דמי החברים האהובים רותחים על פני האדמה, עוד זעקת מותם בלי־עת מרחפת בין ההרים, וכבר יצאו כל חברי הקבוצה, ואשת בריתו של אחד הנופלים בראש, להמשיך בעבודת בנין השממה ולהמריצה ביתר עוז במקום שבו נפלו הגבורים. ובעוד כל לב שותת דם ומחזה־האימים אשר התחולל באותו בוקר, ד' כסלו תרצ"ח, בין נקיקי הסלעים ממלא כל נפש – אז, דוקא אז, גמלה ההחלטה, אשר התחבטו בה ימים רבים לפני כן, להישאר במקום הזה, לא לזוז מכאן, להשתרש בנקיקי הסלעים האלה ולבנות כאן חיים חדשים, את חייהם הם. זו האדמה, אשר נתקדשה בדם טהורים, לא תיעזב ובמקום נפלם – שם יקום ויתנוסס בנין חדש במולדת. ולמחרת היום הרימו את האת והכשיל, שנפלו מידי הקדושים והמשיכו ביתר שאת את עבודת החייאַת השממה, לבנותה מעזובת דורות ולהקים עליה בנין לתפארת.
לא חוק צבאי הוא, אשר האדם נושא בו תקופה מסויימת ושב אחר־כך – אם שב – למסלול חייו הרגילים. גורל חיים הוא אשר נטל האדם על עצמו והתקשר בו לעולם.
והן לא רחוק – יש גם חיים שקטים, נוחים ושאַננים, אשר כל קושי המפעל וכל סכנותיו המרובות לא יפגעו בהם.
לא יפלא, כי רוח גבורה עילאית זו תצרור בכנפיה בני־נוער מכל התפוצות, כי אש היצירה האנושית והלאומית האַצורה במפעלנו תאיר לבני הדור באשר הם שם.
לא בודדים נשארו חברי “במעלה”. באו מיד חברים מהרבה קבוצות ונלוו על כוחות העבודה והבטחון במקום. ותצויין תגובתם של אנשי הסמינר בירושלים, אשר שלחו תיכף עשרה מחבריהם – במקום החמשה שנפלו – לעמוד לימין חברי הקבוצה באַסונם הכבד ובעמידתם בעבודה ובהגנה, תשמש נא התנהגות אנושית וחברית זו למופת.
אף נשמעו דברי עידוד והבטחות מפי ראשי המוסדות הלאומיים שלנו.
אל ננוח ואל נשקוט עד אם יונח יסוד בפועל ממש לבנין בימים הקרובים ביותר – במקום שם נפלו חמשת החברים על אדמת קרית־ענבים.
בל ניתן לגבורה כי תועם ולאש־קודש כי תדעך – בערבת ימי חול ארוכים של משא־ומתן ודפיקה על דלתות ודחיות ומפח נפש, כאשר יקרה לא אחת בתוכנו.
גם בצוק עתים זה בל נמנע מלצרף את עזרתנו הממשית, למען יונח היסוד ותיבנה במהרה גבעת החמשה, על אדמת הקהק"ל בין הרי קרית ענבים, שנתקדשה בדם חמשת החברים לפני שלושים יום.
כסליו תרצ"ח.
עם עליית “מעלה החמשה” 🔗
כגדול האבל של צבור הפועלים והישוב כולו ביום המר ההוא, ה' כסליו תרצ“ח, בנפול חמשת החברים היקרים מקבוצת “במעלה” לפני בני עולה – כן גדלה שמחת כולנו ביום כ' תמוז תרצ”ח, בו עלו חבריהם לירות את אבן־הפינה לישוב חדש, אשר ישא את שמם ואשר בו יתמזג זכרם הקדוש לעולם.
במקום אשר רוַה מדמם הטהור ואשר ספג את נשימת רוחם האחרונה – שם יקום ויתנוסס ישוב צעיר, נושא חיים ויצירה לקבוצת האנשים, אשר גמרו אומר להפוך את המדבר לישוב ואת סלעי הפרא – לגן פורח.
ברית דמים היא אשר קשרה את קבוצת “במעלה”, קשרה את כולנו, עם כברת ארץ זעומה זאת, להחיותה ולהפרותה ולהפכה ממקום שממה ומחבוא לפראי חיות ואדם – למקום תרבות ויצירה, וישוב שוקק חיים.
בנין “מעלה־החמשה” – חובת כבוד היא אשר ממלאה התנועה כלפי חמשת החברים, אשר העלו את חייהם הצעירים קודש למפעל העם, ולקבוצת “במעלה” כולה, אשר שיכלה אותם ואשר מותם חישל את כוחה ועיצם את רצונה לקראת מפעל התישבותה במקום זה.
לא עוד ישמו הרים חשופים אלה ובדרך בואכה ירושלים – ברכת העמל של כוחות צעירים, הלוהטים באש היצירה ואשר זוהר תקומת עם חופף על מעשיהם, תפרה אותם ותכסם ירק וחיים על כל אפסיהם.
בעוד יד מרצחים משתוללת בכל פנות הארץ וכוחות הרס מתנכלים למפעלינו – נוסיף בנין על בנין, נכה שרשים באַדמת הארץ הזו, אשר שום כוח לא יזיזנו מעליה. נקים נקודה ועוד נקודה, – וזאת התשובה.
תהיה נא עליית “מעלה החמשה” למקור נחמה ועידוד נוסף, לקבוצה ולכולנו, במערכה הכבדה שעדיין אנו נמצאים בתוכה.
תהיה נא “מעלה־החמשה” מעלה נוספת בתקומת העם השב למולדתו ויהיה בנינה – בנין חיים, עדי עד!
כ“ג תמוז תרצ”ח
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.