המועצה החקלאית האחרונה, שהתקיימה ברחובות בימים ט' – י"א ניסן היתה מוקדשת כמעט כולה לבעית הפועל במושבה.

בעיה זו – ימיה כימי היות פועל עברי במושבות. ספק הוא אם יש עוד במפעל תחיתנו בארץ פינה כאובה כזו של הפועל העברי במושבה, הנאבק על מקומו וקיומו ועומד בחזית הקדומה של מלחמתנו מאז ועד היום הזה. אין דרכו של הפועל בארץ, בכל ענפי פעולתו, סוגה בשושנים וניטל עליו ללחום בכל מיני מכשולים ואבני־נגף המצויים לרוב בכל אשר יפנה, אך מנה אחת אפים נפלה בחלקו של פועל המושבה.

והנה נגולה שוב לפני המועצה פרשת סבלו של הפועל במושבה, אשר גם בימים כתיקונם אך בקושי הוא מוציא את לחמו לקיומו, ובימים אלה, ימי המשבר הגדול לענף הפרדסים, הנמשך זה השנה השניה, – נידון הוא ברובו הגדול לבטלה, לרעב, לחיי סיוע וניוון. ואגב פרשה זו נתגלתה תמונת החורבן שהגיע לחלק גדול של הפרדסים, אשר הוזנח ונחרב מחוסר יכולת להמשיך בעיבודו. “וזעקת הפרדסים – לדברי המרצה בסעיף זה – עולה על זעקת הפועלים מחוסרי העבודה”. לחורבן זה אחראית לא מעט הרשות שמחובתה היה לשעות בזמן לצעקות משק גדול זה שהועמד בסכנה – ועזרתה אחרה לבוא.

ובעצם הימים הקשים האלה, ימי אימה וסכנות, שב וחזר עלינו אסון העבודה הזולה במושבות המטעים הוותיקות שביהודה ושומרון, אשר אמרנו: הנה נפטרנו ממנו ולעולמים. אמרנו: סוף סוף לא שוא הוא הלקח שקיבלנו כולנו, ואף האיכרים בכלל, משנות הזוועה ומזימת־השמד. וטעינו מרה. בנס־ציונה ב־60% של פרדסיה עבודה לא יהודית מוחלטת, בראשון לציון 53%, ברחובות 30%, בפתח־תקוה 35%, בבנימינה 60% – מלבד הפרדסים, אך שום דבר אין בכוחו להצדיק את השיבה להוי העבודה הבלתי־יהודית, אשר מחיר יקר מדי שלמנו בעבר בגללו, ומי יודע את הצפוי לנו בעתיד. וחוץ מזה, מתברר כי השבים לעבודה זולה הם בעיקר מבין בעלי היכולת שבין הפרדסנים, בעוד שהפרדסנים הקטנים נאמנים ברובם לעבודה עברית. ושוב הוטל על הפועל והסתדרותו ועל המוסדות הישוביים להתייצב במערכת הגנה על כיבוש העבודה העברית במושבה, אגב הפעולה הצבורית לעזרת משק הפרדסנות הנתון במצוקה.

כרגע באה הקלה זמנית קצרה במצבם של פועלי המושבות: רובם עסוקים בעבודות עונה דוחקות ביותר, אך אלה תיגמרנה והמצב ישוב להיות כשהיה. ומה התקנה? – מאין יכולת לפתור פתרון שלם את שאלת העבודה הרי יש לאחוז בתכנית של פעולה, אשר תקל במידה מרובה על המצב ותהי לעזר רב לפועלי מושבות לעבור את התקופה הקשה הנוכחית.

בפרק זה של העברת פועלים מחוסרי עבודה מהמושבה למשקי העובדים נתגלה אחד הכשלונות הקשים ביותר שלנו, הפוגע בתוכן המוסרי וההסתדרותי של צבור פועלי המושבות. המפעל הזה של העברת מחוסרי עבודה למשקים למשך שנה, אגב ההנחה שחלק מהם או רובם יסתגלו ויישארו שם בקביעות, לא מצא הד רב בקרב מחוסרי העבודה, ורבים מהם הסתלקו מהדבר הזה וביכרו להמשיך במעמד של חוסר־העבודה, וסיוע. הירידה הזאת הגיעה לשיאה במעשה הידוע של חבורת פועלים בכפר־סבא, אשר הכריזה שביתת־שבת במוסדות הפועלים שבמקום עקב ההחלטה על הפסקת הסיוע להם לאחר שהסתלקו ללכת למשק בלי טעם מספיק לכך. והמעציב ביותר שבין צירי המועצה נמצאו חברים מבין סיעות השוה“צ ופוע”צ שהיו סניגורים לפועלים אלה והתנגדו באופן חריף ל“סאנקציות” שנוקטים בהן, כביכול, כנגד המסרבים ללכת למשקים. אם עצם הפעולה הזאת של העברת פועלים למשקים נפגשה בגל של הסתה מצד חוגי הפרקציה ואלמנטים תלושים ומנוונים אחרים שבקצות הצבור, הרי לא צריך היה לחכות שיימצאו מלמדי זכות על הממאַנים ללכת למשקים בקרב חברי המועצה. צודקת היתה על כן תגובת הרוב המכריע של המועצה, אשר גינה את עמדת חברי המועצה הנ"ל והוציא את משפטו הקשה על החזיון הזה של אי־ביצוע העברה של 1000 פועלים למושבות.

לא פחות מעציבה היא המלחמה הנמשכת עדיין מצד חברי סיעות האופוזיציה במושבות מסביב לענין הלשכה הכללית. לאחר רוב מאַמצים ועל דעת המוסדות העליונים של ההסתדרות – אשר נציגי הסיעות הנ"ל משתתפים בהנהלתם היו שותפים בהחלטה על כך – הוקמו כמעט בכל המושבות לשכות כלליות, המקיפות כמעט את כל צבור הפועלים במקומות, על ארגוניו וסיעותיו השונים. זהו אחד ההישגים החשובים במניעת התחרות, מוסדות מקבילים ומלחמת אחים בין ארגוני הפועלים השונים. מובנת היא צרות־העין ומובנת המלחמה מצד חוגי התאחדות האכרים ודומיהם בלשכה הכללית, המחזקת את ארגונו ומעמדו של הפועל העברי במושבה, – אך לא מובנת היא המלחמה הפנימית, למרות כל ההסברות ששמענו במועצה ומחוצה לה, המפריעה לא מעט לעבודת הלשכות הללו, שנושאיהן העיקריים הם עסקני ההסתדרות שבכל מקום ומקום. הטענות החוזרות ונשנות על כך, שהנה מפלגת הרוב ויתרה על הלשכה ההסתדרותית, כשם שויתרה על הנהלת החינוך של זרם העובדים ועוד – אינן משכנעות יותר.

לעומת מלחמת הדברים והמעשים וההתנצחות הגדולה בסעיף הפועל במושבה – הרי היתה הרמוניה ואחדות גמורה מצד כל הסיעות המיוצגות במועצה בסעיף ההתישבות, שלו הוקדשה ישיבה קצרה במועצה זו. שוב נשמעה זעקת כאב והתמרמרות מפי איש המרכז החקלאי על אפס־הפעולה המוחלט על שדה התישבות חדשה, אשר חשיבותה מרובה ביותר בזמן הזה וגם אפשרויות לכך ישנן. סופר על תכנית הקמת שורת ישובים חקלאיים על שם החברים היקרים דוב הוז ויצחק בן יעקב¹ הנלוים עליהם ז"ל, אשר הקרקע לכך ישנו וגם חלק ניכר מהאמצעים כבר מובטח, ונדרשת עוד התנדבות כספית מצד משקים ומוסדות למען אַפשר את ביצוע התכנית הזאת בזמן הקרוב. בזה אחר זה עלו חברים מהסיעות השונות והמשיכו ברוח המרצה ותבעו נמרצות את חידוש הפעולה ההתישבותית בארץ.

ג' אייר תש"א.