ובכן זכינו כעבור שנתיים למשאל הידוע במפלגה1 ושלושת רבעי שנה לועידת כפר־ויתקין, לקיום רשמי וגלוי של סיעה ב' בתוך מפלגת פועלי ארץ־ישראל. ואם לפני ההחלטה על איסור קיום סיעות במפלגה עוד היתה קיימת מידה רבה של התאפקות וסיעה ב' עם מנהיגי הקיבוץ המאוחד ערכו את כינוסיהם בחשאי וללא פרסום, הרי עכשיו, בפעם הראשונה, פורסמה הודעה רשמית בעתון על כינוס סיעה ב‘, אף נמסרה תמצית תוכן הכינוס והחלטותיו, כנהוג אצל כל התארגנות ציבורית קיימת. עתה נפל לגמרי המסוה שעטף את הויתה של התארגנות זו, המורכבת מאופוזיציה מפלגתית שבעיר ומהקיבוץ המאוחד – בחלקו הגדול – והנהגתו בראש, והיא התייצבה בגלוי, כמפלגה בתוך מפלגה, אף התעצמה לקראת הבאות בחיזוק ארגונה, בקביעת תכנית פעולתה ובבחירת ועדה מרכזית קבועה “לקשרים ולפעולה שבכתב”. יש, איפוא, צורך שנהיה גלויים גם אנחנו, כל אלה אשר אינם יכולים ואינם רוצים להשלים עם המצב הנוכחי במפלגה ואשר רואים בפעולתה של סיעה ב’ שורש פורה הרס והתפוררות ותגבורת פירוד ומלחמת־אחים בתנועת הפועלים.
אין איש אשר יוכל לטעון נגד זה, שישנו ציבור אנשים בתוכנו, הנבדל בכמה וכמה שאלות־יסוד מרוב התנועה והמתארגן ולוחם להגנת דעותיו ולהשלטת עמדתו במעשה ההסתדרותי והישובי. אבל אין בשום אופן להשלים עם זה, שאותו צבור האנשים יפעל במעשה נגד החלטות־יסוד מפורשות של ועידת התנועה ושל המוסדות המרכזיים הנבחרים שלה, בעודו נמנה על תנועה זו ובמסגרתה הוא חי ופועל. דבר כזה לא ייתכן בשום פנים. היכן הוא כאן “חופש הדעות ואחדות הפעולה”, אשר כינוס הסיעה כה הרבה לדגול בם, אם זה ימים רבים סיעה זו שוברת את אחדות הפעולה במפלגה, פועלת באופן מנוגד לה וגורמת להתשת כוחה וירידת קרנה? כיצד מבינה סיעה ב‘2 את המושג “אחדות פעולה” במפלגה – הדגימה באופן בולט מאוד במועצת פועלי ת"א, בה אי־אפשר זה שנים לאַחד את פעולת חברי המפלגה, בעוד שבדרך כלל מתאימים יפה פעולתם של חברי סיעה ב’ עם זו של מפלגות אחרות, בניגוד למפלגתם הם. או שמא “אחדות הפעולה” – פירושה שהמפלגה כולה תקבל את דעות סיעה ב' ותתאים את פעולתה לעמדה של זו בשאלות השנויות במחלוקת?
נשאלת השאלה: כיצד יכול מיעוט במפלגה לאנוס את המפלגה כולה?
בועידת כפר־ויתקין התאספו שליחי המפלגה מכל הארץ והחליטו – פעם נוספת לאחר המשאל – לבטל את הסיעות במפלגה. פירוש הדבר, שאם ישנו ציבור־חברים במפלגה, אשר אינו יכול לקבל את הכרעת הרוב בשאלות ידועות ומנוי וגמור אתו לפעול לפי דעותיו ורצונו, כנגד דעתם ורצונם של ועידת המפלגה ומרכזה הנבחר – כי אז אין דרך אחרת מאשר היפרדות מהמפלגה. כי אז אין אנו יכולים לדור בכפיפת־תנועה אחת. כי לא תיכון שום תנועה, ואף מפלגת־מעמד בכלל, באין בתוכה משמעת אלמנטרית למרות כלל־התנועה על חלקיה השונים, והיא בהכרח צפויה להתנוונות ולהתפוררות. שום איש בעל הכרת ערך עצמי ורגש כבוד לתנועתו לא יוכל לאורך ימים לתאר את חייו הציבוריים באוירה כזו ובמציאות מייגעת ומדכאת כזו, השוררות במפלגתנו זה שנים ואשר החריפו ביותר בזמן האחרון, לרגל התבדלותה של סיעה ב', פרישתה ממוסדות המפלגה וכינוסיה והופעתה המפלגת בכינוסי ההסתדרות. למודי נסיון של שנים ותקיפי רצון להקים את המפלגה ולעשותה גוף שלם, בריא ומלוכד ומוכשר לתפקידיו, גמרו צירי ועידת כפר־ויתקין אומר, מלבד מתבדלים שהתבדלו גם מהועידה, לשים קץ למצב זה ולעקור מתוכנו באופן מוחלט את משטר הסיעות. אף אם יגרום הדבר לניתוח מכאיב מאוד בגופנו – היפרדות חברים אשר אתם חיינו ופעלנו רבות בשנים.
עברו חדשים רבים מאז הועידה בכפר־ויתקין. דברים רבים התרחשו מאז בעולמנו היהודי, בישוב ובציונות, ואף במפלגתנו פנימה נעשו מאמצים להבריא, לתקן, להרבות את ההבנה המשותפת, הוצאו כל האנשים הותיקים ממועצת פועלי ת"א והוכנסו חדשים במקומם, נעשו נסיונות לשוב ולהשיג את האחדות במפלגה – והנה הגענו לבסוף… למעמד אילת־השחר וכינוסה של סיעה ב' בתל־אביב.
לא ניתן לבאי מועצת ההסתדרות באילת־השחר לשוב לבתיהם עם הרשמים החזקים של היצירה הגדולה בהתישבות, אשר ראו במו עיניהם עם הסיור בגליל העליון, וניטל עליהם לשוב עם הטעם המר מאוד, אשר נשאר בפיהם לאחר היום המעשי והסיום של המועצה, שעמד בסימן פולמוס מועצת סולל־בונה. והפולמוס היה – לא בעניני דרך ועיקרים בסו"ב, כי אם בשאלה: 4 או 5 חברים לסיעה ב' במועצת סולל־בונה, בתוך ה־14 הנתונים למפלגה. על כך בילו שעות רבות בישיבות סיעת המפלגה במועצה זו, לאחר שכבר דנו בזה רבות בישיבות הסיעה במועצת ההסתדרות הקודמת (אשר נפסקה ולא נסתיימה לרגל בוא הידיעות על מרד הגיטו בוורשה), ועל זה התפוצצה ההופעה המאוחדת של המפלגה בישיבת הסיום של המועצה באילת־השחר, מחזה אשר היה לשברון־לב ולכלימה למפלגה כולה. וסמוך לכך חלה התכנסותה של סיעה ב' והתעצמות ארגונה לקראת הבאות, ומובן פירושה של זו בחיי המפלגה בימים הבאים.
נשאלת השאלה: לאן אנו הולכים?
והתשובה: אין לנו אלא לשוב לועידת כפר־ויתקין ולהציא לפועל את החלטתה: חיסול מציאות הסיעות בתוך מפלגת פועלי א"י.
חיסול הסיעות – פירושו לאו דוקא הוצאת חברי סיעה ב' (הסיעה היחידה הקיימת כיום במפלגה והשוברת את אחדותה) מהמפלגה, אלא קודם כל פעולה נמרצת ואינטנסיבית לבירור פנימי, חישוף הדברים המשמשים סלע מחלוקת בין סיעה זו ובין כלל המפלגה ונסיון ציבורי־תנועתי לגשר על פניהם בתוך המפלגה. עד עתה לא היה כדבר הזה. היו שיחות ומו“מ בחדרי חדרים, ואנו, קהל חברי המפלגה, רק שמועות רחוקות שמענו על תוכן הדברים ועד תכליתם לא הגענו. ברצוננו אנו, חברי המפלגה הנבחרים לועידה ולמועצה, להיפגש פנים אל פנים עם חברי הסיעה המתבדלת על הדברים שבגללם באה התבדלותם, נדע אותם, נדון בהם – ונבוא לידי מסקנה והכרעה. זה יהיה המבחן למפלגה כולה ולסיעה ב' בתוכה בפרט. אם אפשרי הדבר שהסיעה תקבל את הכרעת המפלגה בענינים הנדונים – הרי אין מקום לסיעה מתבדלת, עם האטריבוטים של מפלגה וכל הנגרר אחריהם, בתוך מפלגת פועלי א”י. אך אם יש שאלות־יסוד כאלה, שבהן אין הסיעה מוכנה לקבל את הכרעת המפלגה והיא אומרת לפעול בהן על דעתה שלה, בניגוד למפלגה – הרי ברור שאין אנו יכולים להיות במפלגה אחת ואין מקום לסיעה ב' במפלגת פועלי א"י. זהו הפירוש הנכון של החלטות כפר־ויתקין, והגיעה שעתן ואין לדחותן עוד.
זוהי, איפוא, האלטרנטיבה היחידה העומדת לפני מפלגת פועלי א"י: משטר של הכרעת המפלגה בכל עניני המעשה הציוני־סוציאליסטי, גם כשיש מיעוט הנבדל בדעתו מדעת הרוב, או היפרדות המיעוט הזה מהמפלגה, כשאינו יכול לקבל את הכרעת הרוב. דרך שלישית, זו שנקטו בה המפלגה וסיעה ב' גם יחד: המשכת המצב הקיים ללא קץ וגבול – לא תיתכן בשום אופן, וקהל חברי המפלגה יתקומם נגדה בכל כוחו.
יודע אני מה גדול הוא האסון של כל פירוד חדש בתנועתנו, ומה גם בימינו אלה; מה גדולים היו מאז ומתמיד מאמצי האיחוד והאחדות בתנועת הפועלים בארץ, עד שלשם־כך נעשו ויתורים והובאו קרבנות לא־מעטים מצד חלקים שונים של התנועה. אך לכול יש גבול, וגם לויתורים וקרבנות, ועל כל פנים – אין להביא קרבן את מפלגת פועלי א“י עצמה. כי משטר הסיעות, כפי שנתגלתה בתוכנו בשנים האחרונות, מות בו למפלגה, ואין דרך אחרת מאשר לעקרו מן השורש, ואם גם זה יגרור קריעת חלק נכבד מהמפלגה. מוטב לה למפלגה לקטון במספרה ובלבד להיות מלוכדת ושלימה ומחושלת כולה לפעולה חיובית מלאת און ועצמה בכל שטחי היצירה והמלחמה של הציונות הסוציאליסטית, מאשר להיות – כבשנים האחרונות – מפלגת הרוב, הנהרסת מבפנים ע”י מלחמת־אחים תמידית. ואולי יגדל אז כושר פעולתה ויכולת תנופתה, לרכוש לב המוני פועלים ונוער, העומדים עד היום מחוץ לכל מסגרת ציבורית־מדינית, ואולי יעצם אז כוחה המוסרי הפנימי עד כדי פרישת כנפי השפעתה על רבבות הפועלים, אשר גילו עד כה את אימונם במפלגת פועלי א"י, מבלי אשר נצטרפו למעשה לשורותיה.
מופרכת היא הנחתם של י. גוטהלף, במאמרו ב“קונטרס” ד‘,3 ושל יחיאל הלפרין המשיג עליו, שזאת היא “אשליה מוטעית, שכאילו ייתכן מצב שלא נהיה יחד”. ייתכן וייתכן. זה מכבר אין אנחנו ביחד. מאז החל השטן מרקד בכתלי בית־ברנר4 והיוצר משטר הסיעות בתוכו, ואחר־כך בכל הארץ. איננו ביחד, אלא עומדים זה מול זה כשני צדדים לוחמים. מאז החלו במוסדות הסתדרותיים צירופים כאלה, שחברי סיעה ב’ מצביעים יחד עם מפלגות אחרות נגד מפלגתם הם – אין אנו ביחד. ועל אחת כמה וכמה עכשיו, לאחר שסיעה ב' התגבשה בכינוסה בצורה רשמית וגלויה כגוף פוליטי עצמאי, עם מועצה בת 35 חברים ומוסדות מנהלים מתוכם – אין אנו ביחד.
ייתכן כי ישנם בינינו חברים החוזרים בהם מהחלטת ועידת כפר־ויתקין והמוכנים להשלים עם משטר הסיעות וליישב יפה את דבר קיומה של סיעה ב' על צביונה המפלגתי הנבדל בתוך מפלגת פועלי א“י. הד לכך מצאנו במאמרו הנ”ל של י. גוטהלף. ייתכן כי ישנם חברים – אם בציבור הרחב ואם במרכז – הסבורים כי נשתנו המסיבות, נשתנו התנאים, ועמהם נשתנה היסוד להחלטות כפר־ויתקין, ועתה יש לבטל אותן והיו כלא היו. אם אמנם כך הדבר – הרי יש לכנס בכל ההקדם מושב שני של הועידה, או גם להשמיע על בחירות חדשות לועידת המפלגה, אשר שאלת הסיעות תהיה יסוד להן. יבוא הציבור ע"י נבחריו ויכריע – ובל תיעשה החלטת הועידה פלסתר ללא כל יסוד חוקי וחברתי־ציבורי.
למרות שמפלגתנו הובאה עד דכא ע“י מלחמה פנימית ממושכת, מבלי אשר העומדים על־יד ההגה מצאו להם כוח לעמוד בפרץ, – עוד רבה אמונתנו בכוח־החיים אשר במפלגת פועלי א”י, לקום ולהתרומם ולכתוב שו, כבעבר, דפי־זוהר בדברים הימים הבאים עלינו. רבה אמונתנו ועז רצוננו לראות את המפלגה והיא מתנערת מחולשתה ומתגברת לקראת חיים מפכים בזרמם ופעילות שופעת עצמה ומרץ, להיותה בית לכל הנמנים על דגלה, החיים ופועלים בתוכה מתוך חופש דעות ואחדות המעשה, להיותה – כמקודם – הולכת בראש היצירה והמלחמה של הפועל ושל המפעל הציוני כולו, להיותה מוכנה לקראת התפקידים הגדולים היעודים לה בימים הבאים.
אב תש"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.