קראתי בעיון1 רב את כתבתה של מיכל לברטוב, “מותק הסיפורים התכווצו” (זמן תל־אביב, 3.5.96) ואני מבקשת להעיר את ההערות הבאות:
צר לי מאוד שהסיפור שבחרתם לצטט כדוגמה לסיפור קצר – “אוֹרשה” – הוא דווקא אותו סיפור מזעזע, שבו ביטא שופמן לראשונה את הלם הידיעות על חורבן יהודי אירופה והשמדת יהודי עיר מולדתו. סיפור זה הוא קרוב לוודאי אחת התגובות הספרותיות הראשונות על השוֹאה, אם לא הראשונה.2
על הסיפור הקצרצר ביצירתו של שופמן כתבו חוקרים אחדים (הלל ברזל, גרשון שקד) ובעיקר בספרי מאופק אל אופק. ג. שופמן – חייו ויצירתו. היו לכך אצלו סיבות עקרוניות־פואטיות ומעשיות־כלכליות.
לסיפור הקצרצר היו ממשיכים לא מעטים לאורך השנים, וספק אם זו תופעה חדשה של השנים האחרונות.
עם זאת, אני מברכת כל כתבה רצינית על ספרות בעיתונות.
אייר תשנ"ו (מאי 1996)
-
“בעין” במקור – הערת פב"י. ↩
-
עוד על סיפורו של ג. שופמן “אוֹרשה” (דבר, ו' באלול תש"א/29.8.1941) ראו בהרחבה בפרק “מבשרם מרחוק – התגובות על השואה בספרות העברית של מי שלא היו ‘שם’” [דצמבר 1944]. כונס בספרי קריאת הדורות, כרך א, עמ‘ 302–323). וכן, אבנר הולצמן "מדוע האדימו מימי הנהר? על הסיפור ’אוֹרשה‘ מאת ג. שופמן“ [תשס”ב/2002], כונס בספרו: אהבות ציון. פנים בספרות העברית החדשה, הוצאת כרמל, תשס"א/2006, עמ’ 291–298. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.