הפיליטון הקטן “שאלה ותשובה” לפי ארבעה מורים של ה“יורה דעה” המרקסיסטי נדפס בשלישי לספּטמבר 1915, בהשבועון העברי “האומה”, מספּר 6, שיצא לאור בעריכת הסופר המנוח אהרן פרנקל בניו־יורק. חשבתי לנחוץ למחוק משם שורות מספר, כדי שלא להרגיז אווזים ובני אווזים, שהם כידוע רציניים ביותר ואינם אוהבים דברים הנשמעים לכמה פנים, פרודיות ו“כתבות” בכלל. אולם פרודיה זו לא “כתבות”, אלא ענין רציני ביותר. “האמת מוזרה מכל בדיה” אומר משל אנגלי והאמת בפרודיה זו מרובה מבדותות.

מטעם זה, חושב אני כי זמנה של הפרודיה עוד לא עבר. הסאה איננה גדושה בקריקטורות, אלא אדרבה מחוקה לגבי המציאות, ששאלות ותשובות על פי תורת מרקס תופסות בה מקום חשוב ביותר.

מיום שנכתבה פרודיה זו, זה שלשים וחמש שנה, נשתנה העולם מן הקצה אל הקצה. השינויים באו בדם ואש ותמרות עשן. במשך הזמן אירעו כמה דברים נוראים שאי־אפשר גם להעלותם על הגליון. כמה מהמאורעות באו אך ורק בשביל שהיו לתלמידי מארקס חילוקי דעות בפירושים לספריו. החילוקי דעות נותנים את אותותיהם בימים מטורפים.

השיטה המדעית של מרקס קיבלה צורה שמיסדה לא יכל לראות גם בחלומו. בכלל לפרש דברי מרקס על פי פשוטם כרוך בסכנות גדולות. העתודים הזקנים המרקסיסטים אשר עלו על הצאן נהדפו ממקומותיהם, הגדיים שאיש לא שמע מהם, נעשו תישים והתישים מנגחים זה את זה בהלכה ומנגחים לא בדרך מליצית אלא בקרנים ממש עד שפוך דם או יש והקרבנות מהודפים לכף הקלע או לארץ גזירה אם אין מחסלים אותם לגמרי.

נשתנה המצב במשך הזמן ואולם שאלות איסור והיתר תופסות עכשיו מקום גדול ואין זה גוזמא אלא האמת המרה. מפתרון השאלות תלויות עתידות העולם.

נשתנה המצב. הרבה תלוי מפסק דין של אלה הנושאים על ראשיהם עטרת מפרשי מרקס. נשתנה הדבר ומורים גדולים שהיו בקיאים בפירושי מרקס ובהטיות דיאלקטיות, נטרפו ונפסלו בעצמם ומורים אחרים קמו במקומותיהם.

לפני שלשים וחמש שנה היה הכהן הגדול של הכנסיה המרקסיסטית קרל קאוטסקי שהיה ידוע כיורשו הרוחני של מרקס. קאוטסקי ישב על כסא מרקס כהאפיפיור הקדוש ברומא. בימים ההם היו דברי קאוטסקי כאורים ותומים לכל המאמינים ובתוך עדת המאמינים היו הרוסים פליכנוב שהביא התורה לרוסיה ותלמידיו לנין וטרוצקי ובודאי יוסף דזוגזשווילי המכונה סטלין אפרוח שלא נשמע קולו עד אז. בימים האלה, כי יפלא דבר דיאלקתי “בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות” בשערי תלמידי חכמים וקמו ועלו לקאוטסקי ושמרו לעשות “התורה אשר יורה” מבלי לסור ימין ושמאל והדבר היה טבעי כי פייגנבוים שהיה בעצמו בקי בתורת מארקס, אבל חסיד שאיננו פוסע פסיעה קטנה בלי הרבי, יפנה בשאלות חמורות להפוסק האחרון קאוטסקי.

כמה נשתנה המצב עכשיו. אדי המהפכה נהפכו לזרם כביר, שוטף על כל גדותיו ובשטף נחלי הדם והדמעות שהביאה המהפכה לעולם נשטפו ונטבעו אבירי המרקסיות בעצמם. בני אלהים נהפכו לבני השטן. לנין וטרוצקי יוצרי המהפכה ברוסיה הורידו גם את קאוטסקי ממרומי התהילה לשאול עמוקה של תהלה לתהום הקונטר ריבולוציה ואין צורך לאמר שאנשים כפייגנבוים נטבעו ברוק וברפש של האנדרלמוסיה שהרבה גדולים וקטנים, טובים ורעים בלשוויקים ומנשוויקים.

אין מפלט ומנוס מהקונטר ריבולוציה. גם על טרוצקי מיוצרי הריבולוציה וממטיפיה של ריבולוציה “פרמננטית”, ריבולוציה תמידית, עברו הגלים השוטפים ונטבע בזרם הדם שעזר להביא על העולם. זורעי רוח יקצרו סופה.

גם טרוצקי בעצמו הוכרז לקונטר ריבולוציוני שאין לו תקנה אלא גרזן, גרזן פשוט רוסי, מטולע, אבל ארוך למדי שמגיע מן הקרמלין עד מקסיקה, מקום שטרוצקי ניסה להמלט מהגולם שיצר בעצמו.

איש ההצלחה, איש המאושר ביותר היה לנין חברו. היתה ללנין בינה יתירה להמלט בעוד מועד לארץ הצללים, מקום אשר גם שליחי סטלין לא יגיעו. נשמתו יצאה בקדושה ובטהרה. ולא עוד אלא שזכה גם כן להיות מקדושי הריבולוציה מבני אל־מות. אשרי לו!

אולם אין הדור יתום שיוסף דזגבילי, המכונה סטלין שרוי בתוכו. הוא גדול גם מלנין וגם ממרקס ואין צריך לאמר מהבוגדים טרוצקי וקאוטסקי. סטלין ממש מבני האלהים שירדו לארץ משמים, כל רז לא אניס לו. בן אדם זה לא עשה אף טעות קטנה במעשיו. הוא הפוסק האחרון שיודע תמיד קו האחרון שאסור לסור ממנו ימין ושמאל. הוא הפוסק האחרון גם בשאלות מפשטות של הדיאלקטיקה החמרנית ומה שחסר לו בידיעות הוא ממלא על פי הארה עליונה של הריבולוציה.

משרתיו שמו עליו גם איצטלא דרבנן הוא נעשה “ספרא וסיפא”. הסייף קשור ללבו מימי ילדותו ובכח הסייף הוא נעשה לסופר וכמובן, הסופר היותר גדול בעולם.

באמת, סטלין היה מוציא את פרנסתו ושמו הטוב לא מספרות אלא מן הסייף. המהפכה הטילה עליו חוב לארגן עקספרופורציות והוא מילא את שליחותו באמונה. אלא בין אקספרפרציה לאקספרפרציה היה כותב מאמרים בשאלות לאומיות, משום שלנין המנהיג לא החשיב השאלות האלה ביותר ולפיכך נתן הרשות לדזוגזשווילי לכתוב עליהן העולה על רוחו בשאלות אלה.

אולי מטעמים אלה הפרודיה נתיישנה. הכשר קאוטסקי ראוי לצור על פי צלוחית. העיקר עכשיו הכשר מסטלין. סטלין כשמו הוא. איש הברזל והוא דורש מעושי רצונו לבלי לסור מן הקו האחרון אף כמלא נימא, אולם בעצמו משנה דעותיו לפי צורך השעה על פי התורה הדיאלקתית וקשה לעמוד על דעתו.

מחביון עוזו בהקרימל הוא כותב לפעמים (בעצמו או על ידי אחרים) מאמרים בשאלות לאומיות ומתיר גילויים לאומיים אם הם אך בהסכם עם הקו האחרון הדיאלקתי לצורך השעה. תמצית שיטתו בשאלות לאומיות אפשר לבטא בשורה אחת “היה לאומי בצורה חיצונית ומהפכני בתוכן פנימי”.

בהיותו מקיל בגילויים לאומיים חיצוניים, הוא מתיר בחסדו הגדול “ממליגה” לבני רומיניה, “גולש” לבני אונגריה, “ספגטי” ו“מקרני” לבני איטליה ודם בורגוני האדום כיין לכל העמים הנדכאים. לא לחנם קוראים אותו “אב ופטרון של כל העמים”.

בהשאלה העיקרית של הפרודיה: הכשרה היא או טרפה לאומיות ישראל, על פי התנאים האלה קשה לקבוע מסמרות.

כאשר היתה השעה זקוקה לכך, להכעיס אנגליה, סטלין עזר גם ליסוד מדינת ישראל. עכשיו לפי דברי משרתו ערנברג נתקררה דעתו לא אך למדינת ישראל אלא גם למאכלי ישראל שהכינה לו זוגתו היהודית, אחות כהנוויטץ. מספרים שהיה אוכל לתיאבון דגים ממולאים אולם עכשיו הוא הכריז כל מאכלי ישראל כגילויים שוביניסתים שאסורים גם בהנאה. כמובן איסור גמור לך ביחוד על אכילת כדורים או כמו שאומר דניאל, פרסקי כופתות בפסח, ביחוד בזמן שמבקשים להיות בני־חורין ומקשים קושיות שהן עון פלילי ואין למקשנים תקנה אלא חיסול גמור.

לא, הפרודיה נוגעת בשאלות שלא אך לא עבר זמנן, אלא, אדרבה במשך הזמן נהיו לחריפות ביותר. זמנה של הפרודיה לא עבר אם כי הסופרים היהודים ממעטים לעיין ביורה דעה המרקסיסטי.

בכלל לשאול שאלות איסור והיתר ברוסיה הסוביטית כרוך בסכנות. בארץ הברוכה של הרבולוציה אינם שואלים קושיות. אשרי וטוב להבן־יקיר של ההגדה, זה שאינו יודע לשאול.