להיות או לחדול – שאלה זו קיימת בחיים לפני מפלגת אחדות־העבודה מימי ועידת חיפה ואילך, והרי היא צפה ועולה מאליה ומתייצבת בכל חריפותה עתה, לפני ועידת המפלגה הקרובה, שעליה לתת את התשובה הברורה.
חלק גדול מחברי אחדות־העבודה פתר כבר לעצמו את השאלה: אותם הגורמים שקבצו את כולם מסביב לקול קריאת האחוד, בימי פתח־תקוה ואחריה, וריכזו אותם סביב הדגל של אחדות־העבודה, במובן האמיתי והטהור של מלים אלו, – אותם הגורמים עצמם הרחיקום אחר כך מעליה, כשנוסדה ההסתדרות הכללית, ואחדות העבודה הפכה את פניה ותהי למפלגה, אחת המפלגות בארץ.
ואין לזקוף זאת רק על חשבון אדישות העובדים, כעת, לכל דבר צבורי. רואים אנו להיפך: חיים ותסיסה רבה בתוך צבורי הפועלים העירוניים, שהם רוב מנין של צבור הפועלים. רובם הגדול של העובדים בארץ, בכפר ובעיר, ער לשאלות הכלליות המנסרות בעולמנו ונוח להשפעות חיוביות ולהתעניינות אקטיבית, עד כמה שבאים אתם בנגיעה עסקני ההסתדרות ועד כמה שבאה הדחיפה מצד אלה לעוררם למחשבה ולמעשה.
לב החברים סר היום מעל אחדות־העבודה, מאחר שהיא מתכחשת היום לעצם מהותה, והרי היא מקהילה קהילות ודורשת ברבים אותם הרעיונות של מפלגה ועל נחיצות מפלגה בישראל, שנגדם היתה מקהילה קהילות ונלחמת בכל־כך עוז ויפעה לפני שלוש שנים. אין החברים האלה רוצים בשום אופן להכיר בוידוי שמתּנים אחדים מדבּרי המפלגה היום, כי אמנם שגו הם, שגו כל החברים, בחשבם בפתח־תקוה לאחד את כל תנועת העבודה בארץ־ישראל איחוד גמור, בהסתדרות אחת, אשר תקיף את כל עניני החיים של העובדים, הכלכליים, התרבותיים והמדיניים; כל החברים הנזכרים עומדים היום באמונתם החזקה, כאז כעתה, באפשרות ובהכרח־החיים של איחוד כל תנועת העובדים בהסתדרות אחת גדולה וחזקה בהיקף כל צדי־החיים אשר רק היא תבנה ותקים את חברת העבודה בארץ, היא ולא אחרת!
וכמה מעציב הוא הדבר, שמכריזים על פשיטת־רגלו של רעיון אחדות־העבודה דוקא עתה בזמן שהרוב הגדול של צבור הפועלים עומד מוכן לקראתו וכולו מחכה לקול הקריאה אשר תצא עוד הפעם בכוח ותכה על כל הלבבות באותם הדי־הנבואה אשר פעמו אותה בצאתה בראשונה לפני שלש שנים.
ואמנם לא היתה עוד שעה כשרה לאיחוד הגמור, זאת אומרת לריכוז כל הענינים הציבוריים והיקף כל פעולות חייהם של העובדים בהסתדרות אחת כשעה זו. הזרע אשר זרעה תנועת אחדות־העבודה בימי זהרה – עשה את שלו. הוא נפל על קרקע רך, הכה שרשים עמוקים והצמיח פרי. הוא גדל וחינך מחנות צעירים, בארץ ובחו"ל, והפיח רוח חיים במפלגות־העובדים הציוניות הקפואות. בשלה הכרת הציבור הרחב בכוח החיים הכביר של אחדות הכוחות הגמורה. התקדמה הכרתו בהכרח של בנין חברת־העבודה על יסודות סוציאליים ובחשיבות הרבה של קשירת קשרים בינינו עם מחנה העובדים של מחנה העובדים העולמי. כל החיל הרב הזה אשר יצא ממעי אחדות־העבודה והמפרה חיים בכוח הנשמה שהפיחה בו זו – כאילו הותר כיום לבוא ולחסות בצל קורתו, בכדי להגדיל ולהאדיר את כוחה ובכדי להקים בחיים את קריאת נבואתה בעבר: איחוד כל צבור העובדים! – אולם בו בזמן הסתלקה לה זו מהדרך הרחבה אשר סללה היא, ותבחר לה שביל צר של מפלגה, להיותה אחת בין שאר מפלגות בישראל.
כל הנסיונות וההתאמצויות להחיות את המפלגות לא הצליחו, ריקות ושוממות נשארו דרכיהן. רק אמוני־המפלגות מעודם והשומרים להן את חסד נעוריהן – עוד פוקדים את נויהן ומתאַמרים לחדש את זהרן ואת כוחן. ולשוא. כל השורות הרבות, אשר המו לפנים מרוב חיים ועוז־נעורים ואשר תססו מרוח היצירה הרעננה אשר פעמה בהן – התרוקנו. מחנות־העובדים אשר מלאו אותן – לא מצאו כאן יותר שום תוכן־חיים ושום בטוי־צרכיהם, מאחר שהתוכן האמיתי והבטוי הנכון והעמוק לכל צרכי החיים גילתה ההסתדרות הצעירה ותמצא אותם.
כי הנה עבור עבר זמנן של מפלגותינו, גם בארץ וגם בחו“ל. עדים אנו כיום לקיום העלוב שלהן, להתנוונותן ולאפיסות כוחן של מפלגותינו המפורסמות בחו”ל. יבש מקור היצירה שלהן ותהיינה לגופות חנוטים. פועלי־ציון, צעירי־ציון, הפועל־הצעיר – בחו"ל – מה פעולתם כיום הזה בשביל הארץ, מלבד הפעולה המפלגתית הידועה המתבטאת בעיקר באסיפות וועידות, בנאומים ובהוצאת עתונים וכיוצא בזה? העזרו לעובדים בארץ במלחמתם הקשה, בעיקר – בחתירתם להחלץ לאט־לאט מתחת מרותם של אחרים וליצור להם את המוסדות הפיננסיים העצמיים, אשר הם יהיו הבסיס והיסוד לכל יצירתם בארץ כרוחם? – בדאבון רב הננו רק מתבוננים לכוחות הרבים אשר משקיעים שם ללא־פרי ולא למטרה הישרה: בנין חברת־העבודה בארצנו.
עדים חיים הננו גם לכשלונם של תנועת־העובדים בכל העולם. בתקופה שלאחרי המלחמה, כשנתגלה לכל העולם רקבונם של המעמדות השליטים וכשלון שלטונם בחברה – גדל כוחו והשפעתו של הפרוליטריון, מה שגרם לעלייתו על במת החיים המדיניים ותפיסת השלטון בידו מקומות רבים. אולם הוא לא ידע להשתמש בשעת־כושר זו באשר נאכל ונהרס בתוכו על ידי התפוררות כוחותיו למפלגות רבות, הנלחמות במרירות אשה באחותה. לא היתה תנועת־הפועלים מאוחדת ומוצקה, העומדת כגוש אחד מול האויב הכללי, ועל־ידי־זה נפול נפלה תנועת־הפועלים, ואת עמדותיה כבשה אחת אחת הרכושנות הריאקציונית, המתנערת בכל העולם.
כי הנה נפסלו צורות הארגון והמלחמה הישנות של תנועת־הפועלים, צורה של התפלגות למפלגות רבות ונלחמות זו בזו. צורה חדשה בהחלט נדרשת לה לתנועת הפועלים, מוכת־התמהון במפלתה הכללי. כל הפועלים, להשקפותיהם וזרמיהם השונים יקומו ויאחדו את כוחותיהם במפלגת המעמד היחידה, שמטרתה – השלטת המעמד הזה, על זרמיו וכוחותיו, בחברה כולה. כי גדולה וקשה היא המלחמה, גדולה וקשה היא עבודת יצירת החיים החדשים, ורק כוחותיו, מרצו וכשרונותיו המאוחדים של כל המעמד העובד יעשו את הפלא!
צבור הפועלים בארץ כפר בהחלט באותן התיאוריות השוללות את יצירתו המקורית בארץ. הוא עזב בהמוניו את ספסלי הלמודים ובתי־המסחר בערים, הלך לערבות א“י ויניח יסוד – יסוד איתן ובריא – לחקלאות העובדת הצעירה. הוא בכלל לא רצה לחכות ל”פרוצס הסטיכי" של “התרכזות הקפיטלים” ותוצאתה – “המהפכה הסוציאלית”, אלא הלך וכבש לו עמדה בצורה בחיי הארץ והריהו הולך ויוצר לו בכוחו משק עצמי, בונה לו חיים כלכליים ותרבותיים כרוחו.
אולם עוד רב, רב הדרך, עוד כבדה המלחמה – וצבור הפועלים נדרש לאַחד ולהכפיל את כוחותיו בדרך יצירתו הגדולה.
איך זה באים אלה מחברינו, בחפצם להוכיח את הכרח המפלגה, להסתייע באחרים, לאמור: ככל הגויים בית ישראל? איך זה באים להוכיח את אי האפשרות לאחד תנועת־הפועלים העברים בזה, שבכל העולם מפולגים אלה לדעותיהם ולזרמיהם השונים, במפלגות שונות?
ואנחנו הן למעשה כבר כפרנו בדוגמתיות זו. יצרנו הסתדרות כללית, שעל פי תכנה, מגמתה והיקף חוג פעולותיה – אין דוגמתה בשום ארץ. עלינו להשלים אותה, להסיר ממנה את ההגבלות שגבלו לה, – למסור לה גם את הסמכוּת על הענינים הפוליטיים – והרי תהיה לנו הסתדרות מוצקה של מעמד העובדים, אשר כוחה יגדל לעין ערוך. נפל בגורלנו ליצור אותה יצירת־הפלאים הראשונה בתבל: הסתדרות יחידה ומקיפה של מעמד־העובדים כולו, שנקודת המוצא שלה: תחיית העם העברי, שפתו ותרבותו, תעודתה: בנין חברת־העבודה העברית והשלָטתה בחיים, ויסודותיה: העדר קנין פרטי בנכסים, העדר ניצוּל, עבודה עצמית, בנין החברה על יסודות של שויון וצדק, יצירת חיי תרבות חדשים.
זהו “הפרוצס הסטיכי” של תנועת העובדים העברים בארץ. לא יעצרוהו במהלכו כל מחזיקי־הנושנות וכל קנאי־המפלגות המעטים. עברו הימים הטובים ההם. זמנים חדשים באו ואתם – צורות חדשות לאירגון וליצירה.
אכן ישנם הבדלים עמוקים בתוך צבור־העובדים כולו, וכנראה ישארו הם בקרבנו לאורך ימים. ואין לטשטש את ההבדלים האלה, גם אין – ולא יכול להיות – הרצון מצד מי שהוא לטשטש, להתעלם מהם, לאחות אותם באופן מלאכותי. אלה הם ההבדלים בתפיסת צורת החברה העובדת, בהשקפות על עצם בנין החיים החברתיים שלנו, המתבטאים בפלוגתא הגדולה: משק וחיים קולקטיביים או אינדיבידואליים, קבוצה או מושב, מקצועיות או קואופרציה? עצום וגדול הוא ההבדל בין שתי השקפות יסודיות אלו, וגם כל אחת כשהיא לעצמה מסתעפת לזרמים והלכי־נפש שונים, המתבדלים גם הם אחד מהשני בתוכן הפנימי שלהם, בצביונם ובתפיסת־החיים שלהם. וכל הזרמים האלה עתידים עוד להתעמק ולהתפתח כל אחד בדרכו המיוחדת לו, בה במדה שיתפתחו חיינו העצמיים בארץ, תתעצם יצירתנו בכפר ובעיר ועבודתנו תתרחב.
אך זוהי ההתפלגות הטבעית והנורמלית של ציבורנו בארץ.
ואולם די להעיף עין על המפלגות שלנו כדי להוָכח, עד כמה רחוקות הן מלבטא את ההתפלגות הזאת. אמנם כל מפלגה כשהיא לעצמה, לפי עצם מהותה, מבטאת יחס שונה לשתי השקפות־העולם היסודיות שבמחננו, אולם המפלגה היתה לגמרי מוצדקת אילו היתה היא מקיפה את כל נושאי ההשקפה האחת, בניגוד לנושאי ההשקפה השניה, שלא היו מוצאים להם את מקומם בה; אילו היתה אחת ההשקפות האלו יסוד קיומה, תעודתה ותוכן כל פעולותיה. למעשה, על פי הצירוף של חברי כל מפלגה, זו הנה בטוי לכל מה שאתם רוצים, אך לא להתפלגות הטבעית של צבורנו, המפולג לפי שתי ההשקפות היסודיות. המפלגה מפלגת באופן בלתי־טבעי ובלתי נכון ביסודו את ציבורנו, אשר חלקים ממנו מתאחזים בזו או באחרת רק בכוח הטרידציה והסופיסטיקה האידיאולוגית המופשטת של המפלגות שלנו. כמה מוזר ומלאכותי הוא, למשל, הדבר, שקבוצת גניגר (דגניה ג') דרה בכפיפה מפלגתית אחת עם נהלל שכנתה, הרחוקות אשה מרעותה מרחק רב בחייהן ובתפיסת־החברה שלהן, בו בזמן שמובדלת היא לפי המפלגה מקבוצת־גבע, שהן בעצם אחיות וקרובות בכול אישה לרעותה.
המפלגה על פי מהותה היום היא רק שיור מסורתי מתקופת העבר הקרוב שלנו, שאז היתה היא ילידת החיים ומלאת תוכן, ומלאה תפקידים חשובים בגורל תנועתנו. כיום ניטל זהרה, נתרוקנה מתכנה וסולקה הצידה ע“י החיים עצמם, מאחרי שאלה התפתחו וניתכו בזרמים כבירים וחדשים, בו בזמן שהיא נשארה במסגרת הצרה, שעבר זמנה. ולפיכך תעלינה בתוהו כל התאמצויות כוהני־המפלגה להתאים את החיים לפי המסגרת, בו בזמן שעצם המסגרת מותאמת ע”י החיים לפיהם עצמם, יותר נכון נוצרת ומתפתחת על ידיהם ויחד אתם.
המסגרת הזו שהחיים שלנו יצרוה, אשר היא מחוייבת המציאות שלנו – הלא היא ההסתדרות הכללית שלנו, המאחדת איחוד גמור את כל צבורנו בכל עניני החיים. לשוא יתאמצו אנשי המפלגות להורות לה דיני איסור והיתר, להצר את צעדיה ולשים לה גבולות, באשר כל עיקרה, כל חידוש החיים שבה הוא עצם־הקיפה את כל חיי חברתנו וצרכיה, הדוחפים אותה בכח־איתנים אל דרך זו.
ההסתדרות תאחד בפעולתה הכללית את כל בעלי הזרמים וההשקפות שבתוכנו ולא תתערב בעניניהם הפנימיים. אלה יגדלו ויתפתחו באופן טבעי וגם ילחמו את מלחמת הדעות שלהם תחת כנפי ההסתדרות באין מפריע; ונהפוך הוא, כי יעשירו את ההסתדרות ויפרו את המחשבה ואת כשרון־היצירה. אסיפת ההסתדרות תהיה במה לויכוח חפשי ולמלחמת דעות לנושאי ההשקפות השונות; עתון ההסתדרות יהיה במה לבטוי חפשי של המחשבה והרעיון השונים המתהלכים בחוגי ההסתדרות. ולא עוד אלא גם ייצרו להם, עם התפתחותם השלמה, אורגנים מיוחדים לאצירת מחשבתם ולהפצת דעותיהם.
כזה עתיד להיות בית־היוצר לחיי החברה שלנו החדשים.
המגמה הזאת של מסירת כל הסַמכוּת לידי הסתדרות העובדים הכללית, מגמה זו המקיפה היום את רובו הגדול של צבור העובדים הלא היא הנקודה המרכזית של רעיון אחדות־העבודה מראשיתה. היא צריכה לקבל את התמיכה הכי גדולה מצד נושאי הרעיון הזה הנאמנים, ויחד עם זאת צריכה להשתרר ההכרה בצורך בטולו של הכלי המיוחד, המפלגה, שנוצר לשם זה, מאחרי שיתגשם הרעיון ויהיה לנחלת כל הצבור.
כסליו, תרפ"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.