דרך ארוכה עברה “אחדות־העבודה” בשתים ומחצה שנות קיומה, מועידת פתח־תקוה ועד היום. הבודדים מתוכנו, עזי הנפש והמחשבה, יצאו בדבריהם לקראת הימים הבאים, אותם הדברים אשר היו בטוי נמרץ ועמוק להלך־נפשו ומאוייו של צבור־העובדים, עייף התקוה לגאולה, – ועד מהרה היו הדברים לקנין כל הצבור שלנו. בהתלהבות פגשנו את הדברים ששטפו בעוז מפיות הטובים שבחברינו וברטט הקשבנו כולנו למתרחש בתוך עולמנו. נפתח פתח לרווחה לציבור העובדים בארץ – ליצירה למרחב, להפניית כל כוחות הנפש והחומר האצורים לדרך של יצירה ופעולה רבת־פרי.

הרעיון הזה של “אחוד כל כוחות העובדים לשם בנין א”י עובדת ויצירת מחנה אחד ציוני־סוציאלי" כבש את כל הלבבות, למרות זה שנשארו מועטים אשר לא יכלו לוותר על מסורת של שנים, – – – וגברה האידיאולוגיה המפלגתית. אולם כל הציבור הרחב נלוה בהתלהבות אל הדגל הזה, אשר התנופף ובישר עתידות לימים הבאים. עד מהרה עברה בשורת “אחדות העבודה” את גבולות ארצנו, התפשטה על פני כל הגולה העובדת ותעורר למחשבה ולפעולה את המפלגות מקפאונן. רעיונות אחדות־העבודה, שעל ברכיהם חונכו ומתחנכים חוגים רחבים בתוך העובדים בגולה, הקימו תנועה חיה בתוך המפלגות והחוגים הארץ־ישראליים, השפיעו השפעה עצומה על מחנות פועלי־ציון, צעירי ציון והחלוץ.

ובארץ פנימה, למרות יגיעם הרב של מתנגדי האחוד, – – – עומד כיום צבור־הפועלים ברובו המכריע חדור ההכרה הציונית־הסוציאלית והולך בדרך להתגשמותה. במחשבה ובמעשה. עוד לא היה זמן כזמן הזה, אשר ההכרה הסוציאלית ורעיון־האחוד ימצאו הד חזק כל כך בלבות כל העובדים בארצנו. מלחמתה של אחדות־העבודה במשך שנתים ופעולתה בחיים – הן הן שהתוו את הדרך לצבור־העובדים כולו בארץ וגם היו למורות־דרך לחברינו בחוץ־לארץ.

וראה: ממש בו בזמן התמעטו שורות אלה המאורגנים בפועל ב“אחדות־העבודה”, אשר היתה למין ועידת חיפה למפלגה. ולמרות זה, שעד היום חשובה ורבת־השפעה היא פעולתה הפוליטית והחנוכית של אחדות־העבודה – לא רבים הם הפועלים הנמנים על דגלה.

את אשר יגורו רבים מחברינו הנאמנים בועידתנו בחיפה – הנה זה בא. אחרי הנצחון שנצחה אחדות־העבודה בועידה הכללית, בהכניסה את המכסימום האפשרי של רעיונותיה לתוך חוקת־ההסתדרות החדשה, – מצאה זו לנחוץ להמשיך את פעולתה ומלחמתה בתור מפלגה, עדי התגשם רעיון אחדות־העבודה בשלמות בתוך ההסתדרות הכללית. רבים מהחברים חששו אז לסכנה שתקום לרעיון “אחדות־העבודה” מהיותה עצמה למפלגה, והביעו בדברים ברורים את פקפוקיהם בנחיצות ובתועלת של המפלגה החדשה. אולם רבו המחייבים וגבר הקול, הבוטח בדרך הישרה של “אחדות־העבודה”, אשר תפקידה וזכות־קיומה היחידים – המשכת אותה הפעולה שהחלה בפתח־תקוה ושהביאה להתגשמות חלקית בחיפה.

אבל לא כן היה.

לאט־לאט הסתמנה דרכה של אחדות־העבודה אשר נטתה לצדדין. במשך הזמן היתה למפלגה עם כל הנלוה לזה. במקום להערות את כל המרץ וההתמצאות לשם הגברת ההסתדרות הצעירה – אשר אחדות־העבודה היתה גורם עיקרי ליצירתה, במקום להתעמק בשאלות העבודה המסובכות, בהרמת גובה משקינו ומוסדותינו והעמדת כל אלה על דרך של יצירה ציונית־סוציאלית בפועל – התחילו חברינו האקטיביים לעסוק במרץ בבצור המפלגה, התאמצו להעשיר את תוכנה ולהרחיב את חוג פעולתה, להכניס המון פעולות ונמוקים חדשים, המחייבים והמצדיקים את קיום המפלגה, – כל זה כמובן על חשבון ההסתדרות. והגיע הדבר לידי כך שבבואם לבסס את חיוב־קיום המפלגה הם מסתייעים באותן הטענות והנמוקים אשר כנגדם יצאו הם עצמם – ויצאנו כולנו – בכל כך עוז ותוקף, בהוכחות נמרצות ונוקבות, ואשר כנגדם היתה ערוכה מלחמתנו במשך שנתים. זכינו בתוך אחדות־העבודה להרכבת תפקידים של “עמידה על המשמר” לשם “הגון המיוחד” ו“המגמה המיוחדת” בכל שאלות חיינו, זכינו לשמוע טענות של “אי־אפשרות למסור להסתדרות ענין פלוני ולסמוך בדבר אלמוני” וכו'.

הזנחת עניני ההסתדרות ועשית אחדות־העבודה למפלגה רגילה, ההולכת בדרך כל המפלגות – על יסודותיהן ונמוקיהן – כל זה הוא התכחשות לעצם רעיונה ומהותה האמתּיים של אחדות־העבודה, כפי אשר הם מוּבּעים בכל עמקם בעצם השם הזה. וזה אשר דלדל את התנועה והרחיק חברים רבים וטובים, וזה אשר עלול להרוס את ההסתדרות ואת אחדות־העבודה גם יחד – אם לא נשוב בעוד מועד אל הדרך הרחבה של תנועתנו, הכלולה בסיסמא: “אחוד כל העובדים על יסודות הציונות־הסוציאלית”.

הסתדרות כללית של עובדים ומפלגות־עובדים בצבור בא"י הן שתים הסותרות זו את זו. זאת ידענו לפני שנים וזאת אנו רואים בבהירות יתירה, כיום הזה. היה זמן שנלחמנו במרירות נגד המפלגתיות והוכחנו שהיא מביאה הרס לעבודתנו. במשך הזמן עייפנו וקהה כלי נשקנו וכאילו השלמנו עם זה; ולא עוד, אנו בעצמנו עוזרים במדה רבה להתגברותה בחיינו – כמובן, על חשבון ההסתדרות, ועוד יותר: ישנם היום חברים באחדות־העבודה המוכיחים את הכרחיותה וגם את… החיוב והתועלת שבה.

“ככל העולם – אומרים הם – בית ישראל”.

אולם לנו ברור ההבדל. לא נדון כאן, אם בכל העולם יש צורך ויש תועלת רבה בזה, שהפרוליטריון קרוע לקרעים ומפלגותיו נלחמות זו בזו, למרות זה שמטרתן האחרונה – השתררות המשטר הסוציאלי בעולם – אחת היא. נוכל להבין: סוף סוף נפרדים הם הדרכים ונפרדות השיטות שבהן אומרות המפלגות השונות להגיע למטרה זו. שונה לגמרי המצב אצלנו. המטרה ברורה: ארץ־ישראל סוציאליסטית – אחת היא אם מודים במלה זו ואם לא – ואף הדרך ברורה: בנין הארץ על ידי יצירת קהלות־עובדים חפשיות בחקלאות ובתעשיה ועל ידי הלאמת נכסי־הטבע ומכשירי התעשיה. כל זה משותף לכל העובדים בארץ, לא נוכל לדבר על “מהפכה” – טרם שנוצר דבר־מה בארץ בכלל וטרם יצרנו אנו דבר־מה בארץ, ורק על־ידי עבודתנו החיובית והיוצרת כל יהבנו. ואף עבודתנו הפוליטית תהא נובעת מתוך העבודה הזו ותהא גוברת ועולה יחד עם התגברותה ועליתה של יצירתנו.

בדרך אל יצירת החיים החדשים הולכים אנו כולנו, השואפים לקבוצה ולמושב־עובדים גם יחד. שלא בצדק העמידו את שני אלה כשני קצוות, כאויבים זה מול זה. לאמיתו של דבר – אלה הן רק שתי תחנות בדרך הכבדה, הלוטה בערפל, המובילה אל החברה החדשה, משאת נפשנו. בדרך חתרנו לאמת ולסוד־ההצלחה ביצירת אותה החברה, – לא אחת עוד נתלה בנסיונות ובמתודות שונות, לא אחת עוד נכשל ונמשיך את חפושינו. גם בעלי המושב – שהם הנם רובם של חברינו הישנים בארץ – שואפים לבנין חברה עובדת חפשית וצודקת, גם הם מכניסים לתכניתם את השתוף, אשר יבוא באופן חפשי וטבעי יחד ובמדת ההצלחה הכללית של המשק. הן בלי הצלחה כללית של המשק – צחוק היא כל הפרזיולוגיה על שתוף ועל קומונה. אצלנו כבר גזרו את גזר דינם: השואפים לרכוש פרטי וכו'. וכמה אינו צודק המשפט, וכמה קל יחסנו לאותם החברים אשר במשך שנים רבות עמדו במערכה ונשאו על גבם את עולה של מלחמת תנועת־העבודה! – אחרי אי־הצלחה רבה של הקבוצות במשך 10 שנים, במשק ובחיים החברתיים גם יחד, התגברה הנטיה בתוך צבור העובדים למושבים, שעל־ידם ובהם הם אומרים להגשים את מיטב שאיפותיהם החברותיות. מי יבוא ויגזור אומר: זו הדרך וזו לא הדרך?!

הסתדרות העובדים כולה, בתוקף עצם מהותה ותכנה ובתוקף מציאות תנועת העבודה בארץ וצרכיה – פועלת היא באופן טבעי במגמה ציונית־סוציאלית, והולכת לקראת התגשמותן של השאיפות הצ“ס. אלה אחוזות בה כפתילה בשלהבת ובלעדיהן אובד לה להסתדרות כל תוכן וכל ערך. ביודעים ובלא־יודעים פועלת היא הכרה זו בתוך ההסתדרות כולה ובמוסדות, שומרת על האופי העצמי המיוחד להסתדרות העובדים בארץ, שאין לה דוגמה בשום הסתדרות בעולם, ומטביעה את חותמה על כל פעולותיה. העובדה שבתוך ההסתדרות ישנם חוגים רחוקים ממהלך־מחשבה סוציאליסטי וגם יראים ממנו ומתכחשים לו בדברים אינה משנה כלום: הצביון הכללי של תנועת־העבודה ומגמותיה הברורות מובילים גם אלה המועטים ביודעים ובלא יודעים לדרך הבנין הציוני־סוציאלי. כל היסודות הבלתי־ציוניים או בלתי־סוציאליים שבין העובדים – אינם מוצאים את מקומם בהסתדרותנו או נפלטים מהר מתוכה כיסוד זר. כן נפלטו מההסתדרות המ.פ.ס.־ים הבלתי ציוניים ואינם מוצאים את מקומם בתוכה כל פועלי ה”מזרחי" למיניהם ושאר היסודות הבלתי־סוציאליים.

תנועתנו, שהיא מואחדת במהות, בדרך ובמגמה – צריכה למצוא את בטויה השלם ואת מוצא כל פעולותיה לכל צרכי חיינו בהסתדרות האחת, ולא היא נדונה מעיקרא לכליה, תשתבר למפלגות ותפלג את ניצוצות נשמתה.

אירגוני המפלגות דרשו הרבה כוחות לביצור עצמם ועל ידי זה משכו כוחות מההסתדרות ופלגו כוחות חשובים שבהסתדרות לשנים. במקום שהעובדים במרכזים צריכים היו להקדיש את כל עצמם, בלי שיור כל שהוא, להסתדרות – שבלי זה לא תתואר הצלחתה – היה חלק מהם מפולג לשנים: להסתדרות ולמפלגה, ועל ידי זה באה דיסהרמוניה והזנחה רבה בעבודה.

עתון ההסתדרות שהוחלט עליו בחיפה לא הוצא לפועל עד היום, הכרת נחיצותו וערכו בשלה אצל כל צבור הפועלים הרחב בלי יוצא מהכלל. והוא נדחה מפני עתוני המפלגה, המופיעים כסדרם ולהם נתונה כל ההתאמצות.

החברים האקטיביים שבנו היו עסוקים בשאלות המפלגה ובחיזוקה, בפוליטיקה ובפרובלימות מופשטות – ולא היה להם פנאי להתבונן לנעשה בתוך החיים במשקים ובשאר העבודות ולמצוא מזור לשאלותיהם הכי חמורות. מועצות ההסתדרות, אשר התאספו פעמיים, ואשר היו להן חשיבות והשפעה רבה בחיי ההסתדרות – נפסקו זה חצי שנה ואין דואג להן.

מחוסר תוכן חיוני, אשר יפרנס את המפלגה, בזמן שכל עניני החיים הממשיים הם מחוצה לה, היא נאלצה להחזיק באופן מלאכותי את הקשרים ולחזקם לעתים תכופות, נאלצה לברוא באופן מלאכותי תכנים ופעולות למלא בהם את הריקנות. לשם זה באים כל אותם פגישות־החברים, שיחות־החברים ונשפי־החברים המפורסמים ובזה מושקע הרבה מרץ ודאגה – ולהסתדרות אין דואג.

תוצאת כל זה – הרס להסתדרות ולמפלגות גם יחד. גם אחרי ההתאמצויות הגדולות מצד המפלגות – אין הצלחה גדולה ביותר, ורק מועילות הן להחלשת ההסתדרות ולהגדלת הערבוביה במחנה.

חברים רבים, ביחוד החדשים שבתוכנו, מטילים ספק באפשרות למסור להסתדרות כל הענינים, שהיו עד עתה מונופולין בידי המפלגות, בעיקר – הקשרים עם חוץ־לארץ.

הקשרים המיוחדים של המפלגות עם חו“ל, עם הבריתות וההתאגדויות השונות של חברנו־לדעה בחו”ל היו בעוכרינו. ברוב המקרים היו אלה¹ הגורמים המכריעים בהרבה משאלות חיינו הכי חשובות, בנגוד לצרכים של העובדים בארץ. המפלגות בחו“ל נעשו לשדה התחרות בשבילנו, ובהיות ענינינו מופעים לשם – הסחנו בהרבה את דעתנו מבפנים. בפועל – הן הן אשר פלגו אותנו, פועלי א”י, המאוחדים בכל. עד כמה גדלו הזיוף והצרוּת המפלגתית שלנו, תעיד העובדה, שבזמן אשר כל צבור הפועלים בארץ קבל בשמחה ובהכרה את דבר המכונות החקלאיות השלוחות על ידי פועלי־ציון מאמריקה, ובכל הקבוצות בלי הבדל מפלגה, ישנה התענינות חיה, ובאות הזמנות על כל הכלים האלה, בזמן אשר גם “הארץ” קידם את הדבר במאמר נלהב וגם “דאר־היום” הביא ידיעה על זה – מצא לו עתון־מפלגה לאפשר לעבור בשתיקה של קנאה צרה על המאורע הזה, אך ורק מתוך היות הדבר מעשה־ידיה של מפלגת “פועלי־ציון”.

ברור לנו, כי צבור הפועלים המאוחד ימצא את דרכו לחבריו־בדעה האמתיים שבחו“ל, ימצא את הדרך לקשרים ישרים בין חברינו בגולה, השואפים לא”י, ובינינו – ובהרבה יותר אמת ושלמות. המפלגות בחו"ל האכולות על ידי השנאה והמלחמה ההדדיות הבלתי־פוסקות ושפעולתן הארצישראלית עקרה – תעמודנה לפני העובדה של מחנה מאוחד בארץ, וברצון או שלא ברצון, תהיינה נאלצות להתחשב עם זה ולכוון על־פי־זה את פעולתן. מחנה העובדים המאוחד בארץ יהיה גורם פורה ויוצר במחנות חברינו־לדעה בחוץ לארץ ויוליכם באופן טבעי לדרך של אחוד ויצירה חיובית על שדה עבודת הארץ־ישראל.

וכי ימצאו אנשים, אשר לא יוכלו לחיות בלי מלחמת מפלגות ולא יוכלו לוותר על הטרדיציה וסבל הירושה של המפלגתיות וישתדלו להקים בארץ־ישראל את מפלגתם – המחנה המאוחד לא יחשוש לזה: כאבר מדולדל ידחה אלמנט זה וישאר מחוץ למחנה ומחוץ לחייים, כאשר קרה בדבר הזה לעינינו.

רוחות חדשות מנשבות בחוגי “אחדות־העבודה”. מאז נספחו אליה החברים החדשים מ“צעירי־ציון”. אלה אשר לא ידעו את דרך תנועת־העבודה בארץ מראשיתה ועד עתה, במשך 15 שנה, לא חיו את חייה ואת סבלה ולא נשאו ורק את שמעה שמעו, – אלה החברים מביטים עלינו, ה“הסתדרותיים”, בלתי־המפלגתיים במנוד ראש ובלעג. הבן לא יבינו את כל חבלי היצירה של הימים אשר קדמו להופעת “אחדות־העבודה” וזרה להם ההשראה המיוחדת שהקיפה את כל צבור העובדים עם הופעתה של זו בחיינו: חברים אלה, האמונים על תורת המפלגה בגולה, אשר חיו על התוכן המפלגתי המיוחד וראו בו חזות־הכל – הם לא יבינו אותנו ולא יאמינו בסיסמת־האחוד אשר בפינו.

לא נתווכח אתם. אלה חברי “אחדות־העבודה”, המלגלגלים היום על ה“טרדיציה” וה“נדר” של פתח־תקוה ועל ה“תורה מסיני” שאנו, “הזקנים”, איננו רוצים לזוז ממנה, – ידעו אלה שהרעיון של “אחדות־העבודה” והמושג שהניחו מחוללי התנועה בעצם השם הזה ההפך הגמור הוא למה שהם רוצים לראות ב“אחדות־העבודה”, שהשקפתם הם היא סתירתה הגמורה של “אחדות־העבודה”, יגידו נא בפירוש: “אחדות־העבודה” פשטה את הרגל – נשובה נא למפלגותינו: “פועלי־ציון”, “צעירי־ציון”, וכו'. יכנו את הילד בשמו ואל יהא השם מעטה לאותו הדבר, אשר הוא הפוכו הגמור. ואל ישאו חברים את נפשם, לאמר: דרך “אחדות־העבודה” מפתח־תקוה ועד היום אחת היא!

נדע נא את הדבר ברור – וילך לו איש בשם אלוהיו.

על אחדות־העבודה לשוב לעצמה. היא צריכה עכשיו לחדול מהיות מפלגה ולראות את כל תפקידה בבנין ההסתדרות הכללית ובהשקעת כל הכוחות לשמה. המטרה האחרונה של אחדות־העבודה – עשות את ההסתדרות חזקה, מקיפה ושולטת על כל עניני חייהם של העובדים ברוחה של הציונות־הסוציאליסטית – ואז היא תהיה אחדות־העבודה, בלי מרכאות בכל עומק משמעותן של מלים אלו.

תשרי תרפ"ב