(למאמרו של א. יפה, “הפועל הצעיר” 26).

האומנם רגש היושר, או חובת הביקורת העצמית, הם שמחייבים אותנו לכך, שבשעה אשר צבור אנשים עמלים ומתאמצים בכל כוחותיהם במשך שנים להגשים את רעיונם, ש“התקשרו אליו וחולמים אותו והוגים בו בוקר, ערב וצהרים” – שבשעה זו נבוא אליהם אנחנו ונדון את רעיונם לכליה בדבור חותך אחד? ודברים אלה הפוסלים ומבטלים את תכנית “הגרעין החלקאי” (ביתר דיוק: “ארגון להתישבות חקלאית אינטנסיבית על יד העיר”), מתפרסמים בדפוס דוקא בעצם הזמן, בו גברו המכשולים החיצוניים על דרך התגשמותה, והתאמצות גדולה נעשית מצד מוסדות ההסתדרות המרכזיים וחברי ה“ארגון” כדי להתגבר על מכשולים אלה. והרי לא נחסמה הדרך לעורר את כל השאלה הזאת בפנים, בתוך צבור החברים המאמין בזאת ובתוך מוסדות ההסתדרות, ולהשתדל בדרך זו להשפיע על כל העוסקים בדבר שיסתלקו מן תכנית השוא, אם היא באמת זאת. למי בצע ביצירת סנסציה זאת דוקא מעל במת העתונות? מובטחני, שהדברים היו נקשבים ביתר רצינות ועיון, לו, למשל, היה הח' א. יפה מביע אותם באספה כללית של חברי ה“ארגון” בבירור־דעות פנימי. אפשר שהוא היה מנצחם ואפשר שמבין עשרות חברי הגרעין החקלאי הזה היה נמצא מספר חברים, שידיעתם בענין שלפנינו היא די מיוסדת, אשר היו מוכיחים לא. יפה את צדקתו וממשותו של רעיון ההתישבות האינטנסיבית על יד העיר, או כפי שנקרא עד עכשיו – “הגרעין החקלאי”. ואילו כיום – אין כל בירור פנימי. הוטלה פצצה. אין החברים החיים ברעיון זה מתוכחים עם הח' יפה. וראה זה פלא: הם גם לא הושפעו מהחזות הקשה הזאת אשר חזה להם. אף אחד מ־80 החברים, אשר נתאשרו בארגון של תל־אביב להתישבות הזאת, לא נרתע ולא נתק את התקשרותו. האף אין זה אות ומופת, כי לא באשר “השיב חכמים אחור וסכל דעתם” – נולד והתפתח רעיון “הגרעין החקלאי”, אלא שעמוק שרשו בתוך צבור חברים זה, אשר, לפי עדות א. י. עצמו, הם בכל אופן הכי מתאימים לחקלאות אינטנסיבית, אשר לא מתמול הם בארץ, המכירים את פרובלימות חקלאותנו והתישבותנו בארץ. ומנקודה זו לא במקומו הוא הטון של פוסק אחרון העובר בכל המאמר.

רוב דברי ההקדמה הזו – לא למאמר אחרון זה של א. יפה בלבד יכולים להאמר.

ועתה לעצם הענין.

אני חולק על הצהרתו של א. יפה כי “מלבד ד”ר סוסקין לא נמצא עד עכשיו איש, מאלה העוסקים ובקיאים בישובה של ארצנו, אשר יניח, כי ישנה כבר האפשרות לישב אצלנו אנשים במעט כסף ובשטחים מצומצמים ביותר“. יש ויש בתוכנו אנשים אשר מניחים כי ישנה האפשרות הזאת כיום, כמובן – במסגרת ובגבול ידוע. יש ויש אנשים בתוכנו, שאינם תמימי דעות עם כל הפולמוס הרב נגד תכניתו של סוסקין, שמחייבים בכל אופן את דבר הנסיון הזה בארץ ושעוקבים בענין את מהלך הפעולה הנעשית להתגשמותו ותוצאותיה. וכל כמה שהיה וכוח עם הד”ר סוסקין – הרי זה על אופן העמדת הדבר, על המסגרת, על פרטים שונים שבתכנית, – ולא עצם הרעיון של יסוד מושב אינטנסיבי. אנחנו איננו מאמינים לראות בשיטה זו את השיטה האחת של התישבותנו, הבאה לפסול את שאר השיטות, כדרכו של מר סוסקין. אנחנו רק מאמינים, שבימינו אלה ישנה כבר האפשרות ליישב בקרב הערים הגדולות מאות אחדות משפחות שיוכלו להתפרנס מתוצרת ירקות, פירות, דברי־חלב ועופות, הנצרכים בערים אלה במאות אלפי פונטים לשנה, וכיום עובר רוב הכסף הזה לידים זרות, למצרים ולכל מיני ארצות, תמורת כל מיני תוצרת ושימורי תוצרת שהן ממציאות לנו בצורות שונות. וככל אשר יתפתח הישוב בארצנו, ככל אשר ירבו האוכלוסים הזקוקים לקנות מזונם – כן תגדל האפשרות הזאת של יסוד ישובים חקלאיים אינטנסיביים. ולא עוד, אלא שבהתפתחות הענינים תיעזר התישבות זו בהרבה על ידי אכספורט של פירות מונופולין לשווקי חוץ. ואולם ישנם עוד פרטים, שאנו חולקים בהם על סוסקין. איננו גורסים עדיין (אולי יוכיחו לנו במשך הזמן חכמי־ישוב את טעותנו) את העיקר, כי פועלים שכירים צריכים להכין ולהכשיר את הכל, והמתישב ימצא הכל מוכן לפניו. איננו מאמינים, כי כל התכנית הזאת תתגשם מלמעלה למטה, על ידי מנהלים ואדמיניסטרטורים, ברכוז מכני של מתישבים, באין ציבור מאורגן נושא ברעיון זה ומגשימו. אך לעצם השאלה היש מקום ואפשרות כעת להתישבות אינטנסיבית במסגרת ידועה ובדרך ההתישבות המסורתית שלנו, יענו רבים מאלה מאתנו: הן!

ושואל הח' א. יפה: התוכל חיפה במשך 10 השנים הבאות לפרנס מושב חקלאי אינטנסיבי בן 150 משפחות? – ואף אנכי אשאל אותו לשיטתו: התוכל ארצנו העניה לפרנס עוד שורה של משקים חקלאים חדשים, (שיכילו מאות משפחות), אשר אנו ממריצים ביסודם זה שנתים? מה יעשו עם תוצרת החלב, הירקות וכו' שלהם בעת אשר כיום רב הוא החלב הנעבד לתוצרת ורבות הן העונות אשר ישליכו את הירקות לדומן מאין להם מחיר? וכאשר אין מקום לשאלות כאלו בכלל – עוד יותר אין להן מקום בענין שלפנינו, שבכל אופן יתרונות רבים לו לגבי שוק בהשואה למשקים האחרים. ודוקא חיפה זו וסביבותיה – מבלי אשר נצטרך להכנס בהשערות – נוטות בדרך התפתחות עירונית נורמלית ובריאה יותר משאר ערי ארצנו וישנן על כן פרספקטיבות לא רעות לאפשרות הפרנסה של 150 יצרני ירקות ופירות וכו' בקרבתה, אף אם לא תקופח התוצרת המובאת מהמשקים האחרים. ואף שכונת העובדים בת 1000 המשפחה ויותר ושאר הישובים המתכוננים בשטח הנרחב של עמק עכו – ישמשו צרכן לא קטן לחלק גדול מן התוצרת, אשר תוצר במושב החלקאי הזה. כי ברור הוא, שחלק גדול ממתישבי השכונה לא יוכלו לספק בעצמם את כל צרכיהם בחלב, ירקות פירות, עופות וביצים מהמשק הזעיר על דונם או שני דונם אשר להם; אף יהיה חלק, מאלה הקשורים בעבודה קבועה בעיר, אשר לא יוכלו לעבד את חלקתם באופן די אינטנסיבי, במדה אשר יוכלו לספק בעצמם אפילו חלק גדול של צרכיהם בפרודוקטים אלו. נוסף על האמור יש לזכור, כי חלק גדול מהתוצרת יהיה מכוון גם לשווקי חוץ (תפוחי זהב, בננות ועוד), כפי שיתבאר להלן.

וכאן אנו באים אל השאלה העיקרית: היש אפשרות של קיום על שטח קרקע שהוא “החלק אחד משבעה הנחוצים כיום לקיום משפחה חקלאית בארצנו”? או במלים אחרות: היש אפשרות לסדר על שטח של 15 דונם משק כזה, אשר יפרנס משפחה עובדת? – לא יקשה לענות בחיוב על שאלה זו, מאחר שאנו עדים לקיום מושב כעין־גנים, אשר לו שטחים לא יותר גדולים לכל אחד ואחד מהמתישבים, ואף אין הסגולות המנויות בשטח המדובר בעמק עכו (מים בזול ממעינות הקורדני והנעמני, קרבת העיר, הכביש, הים ועוד). ואולם אין דוגמא זו חשובה ביותר. נכון יותר אם נעיין בתכניתם של אנשי “הארגון להתישבות חקלאית אינטנסיבית” ונבחון עד כמה היא ריאלית ומבטיחה קיום למשפחה העובדת.

הח' יפה חתך את גזר דינה של תוכנית זו מבלי אשר ניסה לנתח אותה ומתוך כך להוכיח את שלילתה, הוא התעכב וגם זה בדרך אגב – על ענף הירקות, שאינו תופס את המקום הראשון בתכנית: בסך הכל מוקדשים לו שנים מתוך השטח הכללי של 15 דונם למתישב, ובמושב כולו היא בס"ה כ־300 דונם ירקות, מה שיש היום במשק אחד גדול. עוד הוא מזכיר את ענף המחלבה, אשר יהיה באותם תנאי־השוק והמכירה כמו נהלל ועין חרוד, ועוד יתרון לאחרונים שאינם זקוקים לקנות מספוא לבעירם. ובזה מסתפק א. י. בנוגע לבחינת התכנית! – הבה איפוא, נראה מה תכניתו של “הארגון להתישבות חקלאית על יד העיר”¹.

התכנית כוללת:

וחוץ מזה: מחלבה בת 2 פרות גזעיות, גידול עופות משוכלל, גידול דבורים.

ההכנסה השנתית הנקיה המשוערת כעבור מספר שנים ידוע, על יסוד מספרים לקוחים ממשקים שונים, הנה בערך:

אפשר להתייחס בזהירות למספרים אלה, אך על כל פנים אין הם רחוקים מהמציאות, ויכול תוכלנה ההכנסות מהענפים האמורים לספק בשנים רגילות את ההוצאות של המשפחה העובדת, אף אם נוריד אחוזים ידועים מהמספרים הנ"ל. ואם תהיינה עונות שירקות יושלכו לדומן – ישלימו ענבי המאכל הטובים שיוצאו לשוק, ואם מחירי החלב ירדו פלאות – ארבעת הדונמים תפוחי הזהב ימלאו את החסרון. ככה הנה נוהג כיום הזה במשק החלקאי המעורב בכלל וזהו יתרונו: בנפול הענף האחד – וקם השני לעזרתו.

שאלה שניה חשובה: מה הם האמצעים הדרושים ליסודו של משק זה?

התקציב הדרוש הוא בערך, כזה:

התקציב הנ“ל הנהו חוץ מהוצאות היבוש, סידור השקאה, הספקת המים וסילול הדרכים, הנכללות בסכום 13 לי”מ לדונם ושצריכות להתחלק לפי ההצעה באופן כזה: 6 לי“מ – הוצאות סידור ההשקאה – על קרן היסוד, 5 וחצי לי”מ – הוצאות היבוש – על הקה“ק, 2-½2 לי”מ – הוצאות סילול הדרכים – על המתישב בעצמו. כל סוגי ההוצאות האלה (חוץ מ־10 לי"מ דמי הפרצלציה) אינם נכללים גם ב“מפתח” הכללי של 700 לי"מ למתישב במושבי העובדים, כפי שקבעו חכמים.

בתקציב ההתישבות לא נכנס לגמרי תקציב להספקה. כל המתישבים יעבדו כאן במשך כשנתיים בעבודות ההכשרה הנ"ל. אחרי כך הם יעבדו בהקמת בניניהם הם – ובזה יתפרנסו. ביחד עם זה יקבלו את ההלוואה לפרות ולעופות, מה שיאפשר להם בעוד זמן קצר הספקת חלק גדול מצרכי קיומם, באופן שיוכלו לעבור, בעזרת בני המשפחה, לעבודת משקם העצמי. בשנים הראשונות עוד יהיו זקוקים בעונות ידועות לעבודה צדדית, אשר תמצא להם בתוך המושב ובסביבה הקרובה. לשם הוצאה לפועל של עבודות יסוד המשק לענפיו – בעיקר בנטיעות – יתארגנו לעבודה משותפת, מה שיקל להם את שעת המעבר ואת בנין המשק גם יחד.

מאין ילקחו האמצעים לכך? – את האמצעים הנחוצים לבניני דירה ומשק (80+150)=230 לי“מ, ז.א. חצי התקציב, צריך להשיג בהלוואה אפותיקאית מיוחדת לשם זה. את הסך 230 לי”מ לאינבנטר החי והדומם ויתר ההשקעות היסודיות במשק לענפיו – ובס“כ 34,500 לי”מ – צריכה לתת קרן היסוד במשך שנתים, 17,250 לי“מ לשנה, החל משנת תרפ”ח. סך הכל של השתתפות המתישב עצמו בהכשרת הקרקע – מתבטא, איפוא, בסכום 37–30 וחצי לי“מ, שמזה הוא מכניס 12–10 לי”מ למפרע והשאר בשעורים במשך שנתים. בהיותו מובטח בעבודה קבועה במשך השנים הראשונות (לחברי שכונת־העובדים והארגון החקלאי – זכות קדימה בכל עבודות ההכשרה בג’ידרו) – לא יכבד עליו לשלם בעבודה את השעורים הללו. ואולי גם יוכל המתישב, במשך זמן עבודתו בבנין, להשתתף באיזה סכום בתקציב הבנין שלו ע"י עבודה. –

ועתה נעמוד על עוד הערות של הח' א. י. במאמרו הנ"ל.

א. י. מבאר, כי “לפי דרכי החבור שישנם כבר בארצנו אין כל יתרון לישוב חקלאי הנמצא שני קילומטר מן הכרך על ישוב הרחוק 20 ק”מ ויותר, באשר גם האחרון יכול להמציא את תוצרתו לכרך בבוקר השכם, ועוד יתרון לו לזה, שאיננו צריך לקנות מן השוק את רוב המספוא לבעירו. גם הדעה הזאת עודנה מוטלת בספק. יש ויש יתרונות רבים למשק הקרוב על זה הרחוק. יש הבדל בהוצאות ההובלה, בארגון המשלוח וההמצאה לשוק, בהוצאות האריזה, ביכולת להמציא לשוק תוצרת במצב טרי ובלי הוצאות מיוחדות. אולם לא בזה העיקר. עיקר ההבדל הוא במבנה המשק וכוונו, שזהו המאפשר למשק האינטנסיבי המדובר להיות בר־יתרון בשוק לגבי המשקים האחרים. המשק הזה – כל קיומו הוא על התוצרת שהוא ממציא לשוק, ולכן משקיע הוא את כל כוח עבודתו ביצירת התוצרת הזאת, שכלולה ושיפורה, מכוונה לעונות השוק ודרישותיו ושם לב תדיר לכיבוד השוק והשמירה עליו. הוא גם יכול להביא אל השוק כל כמות תוצרת שיש לו ואין לפניו “כדאי” או “לא כדאי”. מה שאין כן במשק נהלל או עין חרוד: שם מיוסד המשק בעיקר על “הספקה עצמית” לאדם ולבהמה והוצאת “העודף” לשוק. שם אין ולא יכולה להיות אותה ההתמסרות ואותו הכוון לצרכי השוק ובלי זה אין יכולת לכבוש שוק ולשמור עליו. ואין זה סוד, כי במקרים רבים מושלכים הירקות לדומן – לא מפני שאין צורך בהם באותו זמן בשוק, אלא מפני שאין יכולת ביד המשק, מפני המקריות וחוסר השיטה והכוון שבדבר, להחזיק בשוק, שאפשר כי בו בזמן דווקא הוא בולע הרבה קונטרים ירקות ממצרים, מסוריה, ובמצב משומר – גם מארצות יותר רחוקות. ואשר ליתרון של הספקה עצמית במספוא – גם הוא הנהו לע“ע מפוקפק: אין גם זה סוד, שהמאזן של ענף המחלבות במשקים הקיימים בעיקר על מספוא קנוי – אינו נופל ממאזנו של ענף זה במשקים המגדלים מספוא בעצמם. ואף ה”הבדל לרעת הגרעין החקלאי, שמחיר הקרקע בשבילו יעלה כמה מונים יותר מאשר עולה בשביל המשקים הרחוקים" – נכון הוא רק ביחס למחיר כל דונם, אבל לא ביחס לשטח הכללי של המתישב, ונהפוך הוא: בו בזמן שבנהלל, למשל, יעלו מאת הדונמים עם כל ההכשרות (יבוש, דרכים, סידור מים, השקאה, פרצלציה) ל־8–9 מאות לי“מ לפחות (בלי רשת דרכים מינימלית ובלי אפשרות להשקאת 100 אחוז של האדמה) – יעלו פה 15 הדונמים, המספיקים לקיומו של המתישב, לסך 240 לי”מ לכל היותר. יש אפוא, בנידון זה הבדל גדול ודוקא לטובת “הגרעין החקלאי”.

אין אמנם לכאורה קשר ישר בין שכונת העובדים לבין האיזור החקלאי האינטנסיבי. אולם קשור קשרו נושאי הרעיון של שכונת העובדים מראשיתו את דבר יסוד האיזור החקלאי על ידו ובתוכו חלק בלתי נפרד. האיזור החלקאי האינטנסיבי צריך לשמש השלמה וסמל לתכנית שכונת העובדים, המתכוונת לשוות להתישבות העירונית של הפועל צביון יותר חקלאי ויותר מקושר עם הטבע. ואף גם זאת: תכנית שכונת העובדים מתכוונת לתת סיפוק ותוכן ידוע לחיי אשת העובד העירוני, ע“י כך שהיא תעסוק במידת האפשרות, בעבודת הגן והמשק הזעיר על־יד ביתה, וכמו כן – להאציל ע”י כך במידה ידועה על חינוך הדור הצעיר בשכונה. ובנידון זה ישמש האיזור החקלאי, אשר מתישביו הם רובם ככולם חקלאים מנוסים, מדריך ודוגמא לכל אנשי שכונת העובדים, אשר יוכלו להתמסר לעיבוד חלקותיהם ושיפור סביבת ביתם. חוץ מזה יש ערב רב להשפעה החברותית והכלכלית ההדדית שבין שני החלקים האלה – למפעל כולו בהיקפו.

לא “רע ומר” יאמרו לעובדה זו של קיום חבר אנשים, הנושאים זה שלוש שנים ברעיון של יסוד מושב אינטנסיבי חקלאי על יד העיר, “חולמים אותו והוגים אותו ערב בוקר וצהרים”. לא בכה נבכה לעובדה זו, שישנם עשרות רבות של חברים, בעלי סטאז' ונסיון וידיעה בחיי הארץ ובעבודה, הרואים את עתיד חייהם בצורה זו ומאמינים בה. נהפוך הוא: תבורך איניציאטיבה עצמית זו, יבורכו מרץ והתאמצות אלו, אשר גילה חבר האנשים המאורגן ב“גרעין החקלאי”, במשך כל הזמן, – אותם האינציאטיבה והמרץ שהנם תמיד לברכה למפעלנו בארץ. הארגון הזה היה במשך כל הזמן הגרעין החי והתובע לפעולה בתוך התנועה של שכונת העובדים. הוא אשר גילה רצון ומאַמצים באוסף אמצעים עצמיים, אף בשעות משבר קשה, לשם המפעל.

על מוסדות ההסתדרות ללכת ברצון לקראת האיניציאטיבה הזו, לבחון את התכנית ולכוונה בדרך הרציונלית המשקית והחברתית, – ולעזור בכל האמצעים שבידם להתגשמות הרעיון הזה של הגרעין החלקאי.

תרפ"ו