לא נתקררה דעתו של משה סמילנסקי בשורת מאמריו ב“הארץ”, לפני כמה חדשים, עד שהלך והוציאם, במילואים ותיקונים, בחוברת מיוחדת – מבלי לשנות את עיקרי הדברים – אף על פי שבינתים הופיעו מאמרי תשובה, שסתרו במספרים ובחומר־עובדתי את כל יסודות בניינו. כנגד כל דברי ההוכחה והמספרים המציאותיים, אשר באו במאמרי התשובה ב“דבר” – הסתפק רק ב“בירורים” קלים (“הארץ” 2286), הנוגעים רק באילו נקודות של מאמרי התשובה, וגם באלה עבר בטיסה קלה ואגב שטחיות, מבלי לסתור או להכחיש את החומר שהובא כנגדו, ועבר בשתיקה על הנקודות המכריעות והחשובות שבהם (עיין מאמרי: י. מנוח, א. מ. קולר, י. א. ליבנשטין ב“דבר”).

עתה, לאחר הופעת החוברת “ההתיישבות החקלאית” – לא מיותר לנתח – ואם גם באיחור זמן – את התעודה הזו הקרויה “בירורים”, אשר צריכה היתה לשמש תשובה ניצחת לכל משיגיו.

מ. ס. “לא מצא בתוך החומר הרב של המחלקה להתישבות את המאזנים הנזכרים (במאמרי א. מ. ק. ב“דבר”) ואין באפשרותנו לבקרם. ומוכרח הוא על כן לבקרם שוב לפי כל מה שידוע לו בתור חקלאי ובמקצת לפי מספרים בודדים ומפוזרים”. יש להאמין למ. ס. ש“לא מצא”, אבל הנני להעיד, שבנקל יכול היה להשיג את המאזנים הנזכרים, אם בהנה"צ ואם במרכז החקלאי, לו טרח באמת להציג מחקר אוביקטיבי ונאמן מהמצב בהתישבות והמסקנות הנובעות מזה. ולא היה לו כל הכרח לסמוך בענין כה רציני ואחראי רק על “מה שידוע לו בתור חקלאי ובמקצת לפי מספרים בודדים ומפוזרים” ולבנות על יסוד רעוע כזה מסקנות, הנוגעות ליסודי עבודתנו, ולהגישן לפני הקהל הרחב.

לא יפלא, איפוא, שבגישה כזאת למספרים מוכרח היה שוב המומחה והחקלאי ס. להכשל בלי רחם. הנה כיצד “בנה” הוא בעצמו, לפי טכניקה מופלאה, מאזן של משק כעין חרוד:

בתור יסוד להכנסה הוא לוקח את סכום ההכנסה ברוטו מתרפ“ה, לפי "החומר לדו"ח" של המחלקה להתישבות. זה היה בערך 64 לי”מ לעובד.

את ההוצאה לשנה זו אינו יודע, כי לא ראה את מאזן המשק, ולכן מוכרח שונא הקומבינציות הזה לעשות כאן קומבינציה: את החומר להוצאה הוא מלקט משני מקורות שונים וכוללם לאחד, מחבר אותם למול ההכנסה ברוטו – והרי חשבון ברור: 97.400 או 115 לי“מ הוצאה למול 64 לי”מ הכנסה, והרי הפסד של 33.400 עד 51 לי“מ לכל עובד! וכיצד באמת “התחכם המאזן של א. מ. ק. (אליבא דאמת – המאזן הזה הוא לא של א. מ. ק. אלא של מחלקת הבקורת של ההנה"צ) להעמיד כל זה על 5.850 לי”מ?”

נשוב נא אל החשבון של מ. ס. ונראה מי הוא המתחכם.

“בחומר של המחלקה אין מאזנים של משקים, אבל יש מאָזנים משוערים ב”מפתח" של התכניות, אשר ההוצאה שבהן אינה מופרזה בכל אופן". הנה כי כן: לפנינו מונחת מחברת בשם “המחזור השנתי המקווה במשק קבוצתי (אחרי שנות המעבר). טפוס א'” – מאת המחלקה להתישבות. במחברת זו מנסה המחלקה לסכם, בין השאר, את המצב הכלכלי של משק קבוצתי מספר שנים אחרי הביסוס, והיא מציגה חשבון משוער של הכנסות והוצאות. אין צורך להגיד, שבסכימה זאת הובאו בחשבון דרגת־חיים פחות או יותר אנושית והוצאות־משק נורמליות, שמשקינו הנוכחיים עוד רחוקים מזה (לפי שהוכרז במספרים במאמר “על עניני התישבותנו” ב“דבר” 513 – הן עולות מעט יותר מהחצי מהסכום 80 לי"מ הנקוב בסכימה) ואת הסכימה המשוערת הזו למשק מבוסס מספר שנים אחרי בסוסו – מ. ס. מניח כקיימת במשק עין־חרוד בשנת תרפ"ה!

סכימת ההוצאות במחברת הנ“ל כוללת, כמפורט במאמר “בירורים” של מ. ס., 80 לי”מ לעובד. אולם ס. אינו מסתפק בזה. קודם כל הוא מוסיף בטוב לבו 10 לי“מ בשנה לעובד לכלכלתו (במקום 50 לי"מ הוא גורס 60) ושנית, הוא מצרף להוצאה שבסכימה עוד 12.400 עד 20 לי”מ לחשבון כלכלת כל החי במשק, ועוד 5 לי“מ לקניית תוספת זרעים, למרות שב”סכימה" לא נלקח זה בחשבון ההוצאה, מכיון שכל צרכי הספקת החי והזרעים נוכו למפרע ממחסן־הגורן הנמצא במשק ולא נכנסו כלל בחשבון ההכנסה. וכה מוסיף הוא על סכימת־ההוצאה של המשק המבוסס, הנקובה ב“מפתח” בסך 80 לי“מ – עוד 17.400 לי”מ (הוספה: כלכלת החי – 12.400, תוספת זרעים – 5 לי"מ) עד 35 לי“מ (הוספה: להספקת אנשים – 10 לי“מ, כלכלת החי – 20, תוספת זרעים – 5 לי”מ), ומגיע להוצאה של 97.400 עד 115 לי”מ.

ויש לשאול את מ. ס.: אם לקחת כיסוד להוצאה את סכימת ההוצאה שב“מפתח” של התכניות, “אשר אינה מופרזה בכל אופן”, וגם שמת עליה נוספות למה לא לקחת גם כיסוד להכנסה את סכימת־ההכנסה שבאותו “מפתח”, שגם היא אינה מופרזת כל עיקר. הלא כה סיכום ההכנסה המשוערת באותו עמוד ב“מפתח” לכל עובד:

ונשאר איפוא, לפי המאָזנים המשוערים במפתח, עודף של יותר מ־10 לי"מ לכל עובד (90.310 פחות 80 לי"מ) לשם הוצאות בלתי נראות ותשלום ההלואה.

ודאי, שאין לבנות על יסוד סכימה משוערת זו את מצב ההכנסה במשק כעין־חרוד בזמן הזה, אבל לא צריך על זה לבנות גם את מצב ההוצאה. וביחוד כשיש אפשרות לאחוז את המאָזן המציאותי ביד ולעיין בו, – למה כל הטורח לנוע על ה“מפתח”?

ומה אומר המאַזן הנכון של הוצאות המשק והכנסותיו? – הרי הוא בפרטיו:

ושוב: לפי “מספרים מחכימים” אלה שב“בירורים” צריך היה הפסד תרפ“ה להגיע (אם לחשוב את המספר הרשמי של המתישבים בעין חרוד – 240; למעשה יש יותר מזה) לסך 240x400, 33 או 240x51, ז. א. = 8016 עד 12240 לי”מ! למעשה, כפי שמוכיח המאָזן דלעיל, ההפסד הוא רק 1406 לי“מ! אני גם מוכן להניח, יחד עם הח' ליבינשטין, שאין לחשוב את המאָזן הזה, כמו מאזני המשקים בכלל, למדוייקים די־צרכם, ולפי זה אפשר גם להכפיל את סכום ההפסד הנקוב במאזן ולגרוס 2800 עד 3000 לי”מ, אבל גם אז יהיה עוד רחוק מאד ל־8000 – ועאכו"כ – ל־12000 לי:מ! – ואם מ. ס. חוזר ומוציא שוב מתחת עטו על יסוד השערות בעלמא, הכרזה על הפסד גדול כזה הרחוק מאד מהמציאות, במשק, שמסביבו הולכת ונקשרת מלחמה ונפוצים דברי שטנה זה שנים, הרי זו לא “התחכמות” בלבד אלא גם חוסר־אחריות במדה שאין למעלה הימנה.

והלאה: “שלושים הפרות הגזעיות אשר הובאו לעין־חרוד ואשר עלו בערך 2000 לי”מ וחלו אח“כ מפני שנדבקו, מתוך אי זהירות, במחלתו של הפר, ומחירן ירד עד השליש – בתוך איזה מאזן יובלט ההפסד הזה? והיכן יובלט ההפסד של הפרדים, אשר אינם ממשיכים עפ”י רוב לעבוד יותר מ־6–5 שנים?" לא אגע בצד העובדתי של ספור המעשה, כי נדבקו “מתוך אי־זהירות”. אענה רק בצד המספרי.

על השאלה הראשונה: סכום זה כלול בתוך 14000 לי“מ, שהוצא בעין־חרוד לפני החלוקה בתל־יוסף, בעת אשר המאזן אינו כולל לא את החובה הזו של 14000 לי”מ ולא את הערכים שנוצרו בכסף זה (עיין מאמרו של א. ליבינשטיין “התישבות חקלאית ואחריות צבורית”, “דבר”¹ 525). אשר לאַמורטיזציה הרגילה של הפרות, כמו של הפרדים, הרי זה ברור וידוע לכל המצוי אצל המשקים, כי במאזן של כל שנה בא בחשבון סכום ההפחתה, הנערך לפי אורך מדת קיומו של החי – וכן של הדומם – ומצטרף לסכום ההוצאה הכללית של המשק. דבר אלימנטרי זה אינו ידוע למ. ס.! ואילו היה נוטל את המאזן האמיתי לא היה יכול שלא לראות בחשבון ההוצאות את סעיף “הפחתות” בסכום 562.555 לי“מ בתרפ”ה – והיה ניצול מתקלה!

מ. ס. “אינו יכול בכל זאת (בכל זאת!) לתפוס בשום אופן, כיצד יש לכלול אוכל, כביסה, הלבשה וכו', – הכל בתוך 9.6 גר”מ ליום?" – הוא אינו יכול לתפוס – מפני שלא חי את החיים הללו ואינו יכול להשיג כיצד אפשר לספק בסכום קטן כזה כל צרכי אדם בן־תרבות אלה. ולו היה מסתכל במה שנעשה על ידו, בתוך מושבתו, היה נוכח, כי הפועל השכיר חי ומתקיים בסכום עוד יותר קטן, וכי הוא היה מאושר אילו היו הכנסות עבודתו מאפשרות לו להוציא כמעט 3 לי“מ בחודש! – ואולם רוצה אני בכל זאת להסביר את הענין למ. ס. ולפיכך אתכבד להציג לפניו, בתור דוגמא, את הטבלא של ההוצאה הממוצעת ליום אוכל בתל־יוסף במשך שנת תרפ”ו (לפי המאזן):

הסכום 9.6 ג“מ, הנקוב במאמרי (“דבר” 513) הוא ההוצאה המינימלית ליום כלכלה בתרפ”ה, והוא היה קיים במקום שאין לגמרי או מעט ילדים, וכמו־כן במקום בריא. במקומות אחרים עולה הסכום הממוצע ומגיע עד 13.14 ג“מ (עיין שם). בתרפ”ו גדל במקצת הסכום הממוצע ליום (אין בידינו עוד כל המאזנים לתרפ"ו).

ועתה ליתר ה“בירורים”:

א) מ. ס. מבטיח, כי בקרוב תהיה לו האפשרות לבסס את דעתו על “מאזנים מדוייקים”, כי “ברוב המשקים של מושבי־העובדים עולה ההכנסה פי שנים על הכנסות הקבוצות ובמשקים בודדים פי שלושה ויותר”. פה יש קצת “נסיגה” מצד מ. ס., כי במאמרו ב“הארץ” גליון 2246 הוא מעמיד את ההכנסה ברוטו במושב פי שלשה וארבעה מאשר בקבוצה. מה המשחק הזה בשעור “הכופל” בין פי־שנים לבין פי־שלשה? הרי יש קצת הבדל בדבר, (הדברים הלא אחראיים הם מאד, באשר בזה רוצה הוא לקבוע את גורל המשק הקבוצתי). בין כך ובין כך – לדברים האלה, גם בתכנם “המרוכך” ב“הארץ” 2286, אין לע"ע כל יסוד, ואפשר היה ליעץ למ. ס. שיתאַפק עוד קצת מלהביע מספרים חותכים כאלה עד שיביא באמת את “המאזנים המדוייקים” שלו. כל הכרזה מוקדמת בענין כזה חטא הוא!

ושוב, למרות מה שהוּכח במספרים (“דבר” רז) ההבדל העצום שבין הכספים שקבלו המושבים לבין אלה שקבלו הקבוצות, וביחוד הגדולות, כמו כן ההבדל באורך זמן הביסוס, וביחוד – ההבדל הגדול המתקבל למעשה בהכנסה בין מי שקבל שתי פרות לבין מי שקיבל רק שליש פרה (וכן גם ביתר הענפים המכניסים) – למרות כל זה חוזר כאן מ. ס. שוב על הפרזה, “שאין הסיבה עיקרית בסכומים שקבלו הקבוצה והמושב, כי אם בכח היצירה הקולקטיבי והאישי”. חוזר הוא על אותם הדברים, מחוסרי־היסוד מבלי שיתן תוספת של איזו הוכחה שהיא.

ב) אין כאן המקום לעמוד על הסיבה, מדוע יש הבדלים כ“כ גדולים בין הכנסה ברוטו ונטו במשקים מסוג אחד והרכבה אחת. בשביל זה צריך קצת להתעמק במאָזנים וברשימות של המשקים, וביחוד – לשים לב להרכבת ענפי המשק, מדרגת התפתחותם, ההוצאות וההשקעות שיש בכל ענף, וכמו כן לסגולותיהם או לאסונות טבעיים שחלו בהם. רק תמיהה אחת של ס. יש לישב: “מדוע מצער כ”כ הריוח של משק קטן, אשר בו 60 דונם פרדס טוב?” – וכי מנין שהריוח הוא מצער? אם משק־קטן־עם־פרדס זה מכלכל בכבוד 45 עובדים, משלם דמי חכירה לקהק“ל כ־200 לי”מ לשנה וגם נשאר אחרי כל ההוצאות סך 259 לי“מ עודף ההכנסה, בעת אשר משק זה עוד לא הגיע למדרגת התפתחותו הגמורה – הרי זה ריוח לא מצער לגמרי. מובן: פרדס בן 60 דונם בפ”ת או רחובות מעניק לבעליו ריוח “נקי” הרבה יותר גדול, בעת אשר עובדיו מנוצלים עד היסוד. על כל פנים ההכנסה הכללית של המשק הקבוצתי בגן־שמואל אינה נופלת לגמרי ממשק דומה לו במושבה פרטית.

ג) ושוב ניתנה למ. ס. הזדמנות מצויינת להוכיח את כל חוסר יכלתו להשתמש במספרים שנקרו לפניו. ברצותו להציג השוָאָה בין הכנסות משק העובדים לבין הכנסות המשק הפרטי – הוא מעמיד את המספר 9 ג“מ, שנותן הראשון לעובדיו ליום, לעומת 15 עד 25 ג”מ ליום, שנותן האחרון. לא דק המחבר: ההוצאה המנימלית ליום היא, לפי המספרים שהבאתי, (“דבר” רז), 9.6 ג“מ, המכסימלית – 13,14, הבינונית, איפוא – 11,37 ג”מ ליום. המספר 9 שהוצג כאן הוא, איפוא, בכונה בולטת להגביר את ההבדל ולעשות רושם, אך זה לא כ“כ חשוב. סו”ס מה בעיני מ. ס. 2.37 ג“מ ליום, ז. א. 20.1 אחוז, אם פחות ואם יותר? לעומת זאת אשר היה בעצם להציג הבדל הרבה יותר גדול בין הכנסות שני סוגי המשקים: מצד אחד הסך 9 ג”מ (או 11.37 ג"מ כפי הנכון) הוא הוצאה ליום, ואילו ההכנסה היא פחותה מזה, שהרי ברוב המשקים הראו המאָזנים גרעונות ידועים; מהצד השני המשק “המנצל” נותן הרבה יותר מאשר 15 עד 25 ג“מ ליום, כי הרי נשאר להם לבעלים עודף הגון אחרי שכר העובד. אולם מעיקרא דדינא פירכא אדוני מ. ס.! משק העובדים נותן גם במצבו כיום יותר מ־25 ג"מ ליום עבודה במשק. שימה לב: הסך 9 (או 11.37) ג”מ ליום – הוא הוצאה ליום אוכל, שכאלה ישנם כידוע, 365 בשנה, ולא ליום עבודה במשק, שכאלה ישנם באופן בינוני לא יותר מ־185 (יורדים: ימי שבת וחג, גשמים ומחלה). ההבדל נראה היטב בטבלא זו שהוצאה מתוך מאזני תרפ"ה:

הסכום ליום עבודה עולה, איפוא, מ־18 ג“מ ועד 28 וחצי ג”מ, ובאופן בינוני – 23–25 ג“מ. – יש כאן, איפוא, תקלה לא קטנה שיצאה לו, למ. ס., לרגלי ה”יוצרות" שנתחלפו לו בין יום־כלכלה ליום־עבודה, שכל המכיר באיזו מידה את ענין המשקים – יודע היטב את דבר קיומן של שתי רובריקות אלה במאזן המשק ואת ההבדל הגדול שביניהן.

אולם זה עוד לא הכל. כל יום עבודה במשק (נטעים, פלחה, מחלבה) משלם גם בעד ההוצאות הכלליות (הנהלת חשבונות, שמירה, מים, נסיעות וכו') העולות באופן בינוני (בעבודה ובהוצאות במזומן), לסך 5 ג“מ לכל יום עבודה במשק. באופן כזה הסכום ליום עבודה עולה מ־23–25 ועד 33 וחצי ג”מ, ובאופן בינוני יותר מ־28 ג"מ ליום![¹⁷] – הרי שמר ס. טעה לא פחות מאשר ב־211 אחוז.

אולם אליבא דאמת אין כלל להביא השוָאָה בין משקי הפועלים, שהנם רובם ככולם משקים מעורבים שיסודם – פלחה, לבין מושבות הנטיעות, או יותר נכון – מושבות הפרדסים, ולהוכיח מזה את ההבדל בכח הקליטה והכלכלה שבין משק העובדים לבין המשק הפרטי. יזכור־נא את כל הקליטה והכלכלה של מושבות הפלחה בגליל ובדרום יהודה היום, שמצבן העגום ידוע למדי, ויזכור נא ביחוד מה שכתב הוא בעצמו על מצבן של מושבות הגליל במאמרו הידוע ב“הארץ” לפני כשנה. לעומת זה יתבונן־נא למצבם של משקי הפועלים, המיוסדים בחלק גדול על ענפים אינטנסיביים בהשקאה (גן־שמואל דגניות וכנרת, משקי הפועלות) ויוָכח כי הם הנם מרובי אוכלוסין בערך, מצבם הולך ומתבסס ואינם נופלים בשום אופן ממשקים דומים פרטיים, בהכנסותיהם ובכוח הקליטה והכלכלה שלהם. ויודע הוא היטב מ. ס. – והוא עצמו מציין זאת במאמרו הקודם – את הצעקה להשקעה שישנה במשקי גוש נוריס ואחרים, ויודע הוא מה יהא ערכם הכלכלי לכשתסתדר בהם ההשקעה! – ברור, אם כן, שישנו הבדל גדול בין משק פלחה לבין משק פרדסים, אבל בשום אופן אין הבדל לרע במשקי הפועלים בהשוואה עם המשק הפרטי, ונהפוך הוא, וכל ההשוָאה הזו, שהביא מ. ס., היא רק תוצאה של שטחיות וחתירה טנדנציוזית לגלות פנים שלא כהלכה. ולא חש ולא הרגיש מר ס. עד כמה עבר על המדה באי־זהירותו ובחשבונותיו המופרכים – עד כדי למחות על עקבות של אוביקטיביות, של הגיון ושל – אמת.

הנה נתוחה של ה“תשובה” בחלקה העובדתי והמספרי. בחלקה הפולמוסי לא מצאתי צורך לנגוע. והנה על יסוד חומר ומספרים מופרכים כאלה הוקם בנין־קלפים, המתהלך עכשיו בקהל, בצורת חוברת אוטוריטטיבית, המתיימרת להעריך את עבודת ההתישבות שנעשתה עד עתה ולהתוות דרך לעבודה זו להבא.

כ“ז אייר תרפ”ז